בניית מחסן - פלישה 1. עניינן של התביעה העיקרית והתביעה שכנגד בסכסוך בין בעלי דירות בבית המשותף הנמצא ברח' ברוריה 11 ירושלים, בנוגע לבניית מחסנים בבית המשותף. התובעים הינם בעלים של דירה בבית הידועה כחלקת משנה 71/2 בגוש 30005. הנתבעים 1 ו-2 הינם הבעלים של דירה הידועה כחלקת משנה 71/11 ואילו נתבע 3 הוא הבעלים של חלקת משנה 71/7. 2. בכתב התביעה טוענים התובעים, כי לפני זמן מה פנו הנתבעים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבקשה להתיר להם לבנות מחסנים במסד של הבית המשותף. לטענתם, בניית המחסנים מהווה פלישה למסד הבית המהווה רכוש משותף של כל בעלי הדירות, מה גם שלא ניתנה לנתבעים הסכמת כל בעלי הדירות בבית. הנתבעים, בכתב הגנתם, טוענים כי התובעים מעלימים מעיני בית המשפט את העובדה כי לפני הגשת הבקשה לוועדה המקומית הוגשה בקשה לתיקון תכנית המיתאר המקומית (תב"ע חדשה) להתיר בניית מחסנים והיא אושרה על ידי הוועדה המחוזית. התובעים מעלימים זאת כיוון שלא הגישו שום התנגדות לתכנית למרות שעל גבי התכנית צויין במפורש כי מדובר במחסנים לנתבעים. לטענתם, ניתנה הסכמה של 75% מבעלי הדירות בבית אשר חתמו על מסמך נספח ב' לכתב ההגנה. יתרה מכך, לדירת התובעים נבנה מחסן, על ידי הרחבת הדירה באופן שהוסף מחסן הבנוי על הרכוש המשותף. בהתאם לסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, מנועים התובעים מלהתנגד לבניית המחסנים שכן, כאמור, הם ביצעו הרחבה דומה ומכאן החומרה שבעצם הגשת התביעה. 3. בכתב התביעה שכנגד טוענים הנתבעים-התובעים שכנגד, כי בעלי הדירות בבית ובראשם הנתבעים יזמו שינוי לתכנית המיתאר המקומית הכוללת אישור לבניית מחסנים לדיירים. לטענתם, התובעים לא התנגדו להגשת התיקון לתכנית המיתאר ורק בשעה שהנתבעים באו לקבל היתר נזכרו התובעים להגיש התנגדותם. מניעיהם של התובעים אינם טהורים ורחוקים מלהיות "שומרי הרכוש המשותף", אלא נסיון פלישה וגזילתו. לטענתם, לתובעים כוונה לפלוש כגנבים בלילה אל שטח המסד ולתפוס בו חזקה בכוח ותביעתם נועדה כדי להסיח את הדעת מכוונתם האמיתית. התובעים כבר בנו מחסן והשטח עדיין הינו רק מסד (חלל חפור וסגור) כך שלמעשה יכולים התובעים לפלוש דרך המחסן שלהם אל השטח החפור ובית המשפט מתבקש לאסור עליהם לעשות כן. לפיכך, מבקשים הנתבעים להורות לתובעים להימנע מכל פלישה וכל שינוי במצב הקיים. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען, כי מעולם לא נכתב ו/או הוסכם בתכנית כי המחסנים יהיו בבעלותם של הנתבעים. התובעים לא ידעו על הגשת התכנית, לא התקיימה כל אסיפת דיירים אשר בה ניתן תוקף להחלטה שכזו, במיוחד כשמדובר ברצון אחד מבעלי הדירות לתפוס חזקה ייחודית ברכוש המשותף. הנתבעים העלימו קיומו של הסכם בינם לבין משפחת רבי חייא מיום 16.7.96 בו הוסכם כי לעולם לא יהיה לנתבעים כל חלק בחלל אשר נוצר כתוצאה מהרחבת הדירות וכי זה יהיה רכושה של משפחת רבי חייא ושל התובעים. 4. ב"כ הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית בשאלה השנויה במחלוקת; הנתבעים טוענים שבידם הסכמה של 75% בעלי הדירות ושלטענתם הדבר מהווה הרחבת דיור לפי תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין. מאידך, טוענים התובעים כי גם אם לנתבעים רוב שכזה, הרי שלא מדובר בהרחבת דיור ולצורך בניית מחסנים יש לקבל את הסכמתם של כל בעלי הדירות בבית. עוד הוסכם ביניהם, כי דירת התובעים נמצאת בקומת הקרקע ואילו דירת הנתבעים נמצאת בקומה שלישית ורביעית וכי דירת הנתבעים לא נמצאת פיזית בסמוך לקומת המחסנים, שהיא בקומת המסד. 5. לאחר שמיעת עדותו של התובע, ליאור שגיא ועדות הנתבעים, דוד עטיה וליבני אבן, וכן העדה מטעמם גב' ריבי אוני, עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק ושמיעת סיכומי ב"כ הצדדים בעל פה, שוכנעתי כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל מהטעמים שיפורטו בהמשך. 6. אין חולק כי מדובר ברכוש המשותף ובבניית מחסן במסד הבית אשר מהווה רכוש השייך לכל בעלי הדירות בבית. עוד מוסכם כי לבית לא נרשם תקנון מוסכם ומכאן שחל על הבית התקנון המצוי שבתוספת לחוק. בפסיקה נקבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בניה ברכוש המשותף מהווה פגיעה בזכות הקניינית של בעלי הדירות ולא תיעשה ללא הסכמת בעלי הדירות: "...בניה או תפיסת חזקה בלעדית בחלק מן הרכוד המשותף שוללת לצמיתות את זכות השימוש של שאר בעלי הדירות, ואין בעל דירה מקפח זכותו בלא הסכמה... " ( ראה ע"א 31/70 כהן נ. שמאי פד"י כ"ד (2) 391, 388). אשר לשאלה שבמחלוקת- דעתי כדעת ב"כ התובעים כי בניית מחסן אינה בבחינת הרחבת דירה, כאמור בתיקון מס' 18 לחוק המקרקעין. כך גם איני מסכים לקביעתו של כב' המפקח על רישום המקרקעין בתיק מס’ 105/01 מיום 24.3.02 ובתיק מס' 155/06 מיום 26.10.06. לדעתי, אין דרך רישום המחסן בפנקסי המקרקעין כחלק מהדירה היא הקובעת אלא עצם הבנייה ברכוש המשותף ומיקומה בבית. תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין, שנכנס לתוקף ביום 4.4.95, בא לעולם על מנת לפתור מצוקת דיור, כאשר אותה עת טרם התיקון, היה צורך בקבלת הסכמתם של כל בעלי הדירות בבית, גם במקרים בהם דירות המתנגדים לבניה נמצאות באגף אחר של הבית. המחוקק הקל עם אלה המבקשים להרחיב דירתם בקבלת הסכמה של שלושה רבעים מבעלי הדירות ששני שליש מהרכוש המשותף הצמוד לדירותיהם במצטבר. השיקולים שעמדו לנגד עיני המחוקק היו מחד - פתרון מצוקת דיור וצפיפות המגורים של משפחות רבות על ידי מתן אפשרות לבעל דירה המעוניין בהרחבה לנצל ניצול נאות של קניינו ומאידך - מניעת סחטנות וניצול לרעה של זכות המיעוט ממניעים של צרות עין (ר' ת"א (ת"א) 45652/88 שטנג נ' מינצר, פ"מ תשנ"ה(4) 221 וכן בספרו של עו"ד עוז כהן בתים משותפים מהדורה שניה הוצאה לאור נבו). במקרה שלפנינו סבורני, כי לא מדובר בהרחבת דירה אלא בבניה בקומת המסד של הבית המהווה רכוש משותף של כל בעלי הדירות ודינו של מחסן כדין כל בניה ברכוש המשותף הטעונה הסכמה ובכלל זה של התובעים. מדובר בדירות הנתבעים הנמצאות בקומה השלישית והרביעית של הבית ובדעתם לבנות מחסנים בקומת המסד. בעיניי אין מדובר במצוקת דיור שלגביה חל תיקון מס' 18 אלא בבניה הטעונה הסכמה של כל הבעלים. בנוסף, הצהירו הנתבעים, לשאלת בית המשפט, כי אין להם היתר בניה זאת נוכח העובדה כי התובעים הגישו ערר לוועדה המחוזית אשר קיבלה טענותיהם וביטלה את ההיתר שניתן להם. כידוע, מתן היתר או אי נתינתו הם בשיקול דעת של הוועדה לתכנון ובנייה מטעמים תכנוניים. מאידך, גם אם ניתן לבעל דירה היתר על ידי רשויות התכנון, הרי מהפן הקנייני, עליו לקבל גם את הסכמת בעלי הדירות ולא די בחתימת הבעלים האחרים, כפי שמופיע במסמך שהוגש לצורך קבלת ההיתר, שעליו התובעים אינם חתומים. כך או אחרת העובדה כי אין בידי התובעים היתר בנייה היא סיבה נוספת לאי מתן קבלת התובענה למתן צו מניעה קבוע. אציין, כי העובדה שהתובעים בנו מחסן לדירתם, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין התנגדותם לבניית המחסן על ידי הנתבעים. לא הובהר בפניי די הצורך מתי נבנה המחסן, אם הוגשה כלל התנגדות לכך על ידי הנתבעים או שהיא נעשתה בהסכמה. 7. אשר לתביעה שכנגד - אני מקבל טענות ב"כ הנתבעים לעניין הבקשה למתן צו מניעה מלעשות שימוש כלשהו ברכוש המשותף על ידי התובעים. הנימוקים שניתנו לעניין בניית המחסנים על ידי הנתבעים יפים גם לעניין התביעה שכנגד. 8. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה העיקרית וניתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים להימנע מלבצע כל בנייה ברכוש המשותף, במסד הבית שבקומת המחסנים. כמו כן, אני מקבל את התביעה שכנגד ומורה לתובעים להימנע מעשיית שימוש ברכוש המשותף, שהוא קניינם של כל בעלי הדירות בבית. לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות. בניהמחסןפלישה למקרקעין