גזר דין א. הנאשם הורשע ברצח אשתו, אם ל- 4 ילדים מנישואיה הקודמים, ובבריחה ממשמרת חוקית. הנאשם ביצע את הרצח האכזרי במהלך חופשתו מהכלא בו ריצה עונש של מאסר עולם בגין רצח קודם. הנאשם ניצל לרעה את האמון שניתן בו ורצח את אשתו בגרזן לאחר שעינה אותה והתעלל בה, כמתואר בהכרעת-דין. אלמלא הוסגר ע"י הרשות הפלשתינאית בחודש אוגוסט, כחודשיים לאחר ביצוע הרצח, לא ניתן היה להעמידו לדין. ב. ב"כ המדינה ביקשה להטיל על הנאשם את העונשים המקסימליים הקבועים בחוק בגין העבירות שביצע, וזאת במצטבר לעונש של מאסר עולם שנגזר עליו בת.פ. 19/88 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה . ב"כ המדינה הדגישה את הזוועה שבמעשי הנאשם ואת העובדה שהוא ביצע את הרצח תוך כדי ריצוי עונש מאסר עולם בגין רצח של חייל. יש לזקוף לחומרה גם את העובדה שניצל באופן ציני חופשה שניתנה לו ע"י שב"ס לביצוע המעשה. לנאשם 42 הרשעות קודמות שכאמור האחרונה שבהן היא בגין עבירה של רצח אכזרי של חייל, שפותה להיכנס לריכבו של הנאשם, כמתואר בפסק הדין בעניין שותפו של הנאשם - ע"פ 290/88 ג'מיל ג'ראר נמ.י פ"ד מ"ג (4 ) 697 . ב"כ המדינה הפנתה לתקדימים של בית המשפט העליון בהם נקבע כי יש לגזור עונשי מאסר מצטברים למרצים עונש מאסר עולם שבצעו מעשי רצח נוספים וזאת כדי לתת ביטוי לסלידה ממעשי קטל אכזריים. ג. הסניגור המלומד, עו"ד מאור, ביקש לשכנענו כי אין לתקדימים של העבר כוח מחייב, וזאת לאור חקיקת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א 2001 (להלן: "חוק השחרור"). לדבריו, זו הפעם הראשונה שביהמ"ש מתבקש לגזור עונש מאסר מצטבר לעונש מאסר עולם. להשקפת הסניגור, צריך לחול שינוי בגישתו של בית המשפט בשאלת גזרת עונש מאסר מצטבר לאסיר עולם. היום, עפ"י סעיף 29 לחוק הנ"ל, אסיר עולם שמרצה שני מאסרי עולם מצטברים, צפוי לכך שלא יוכל לפנות לנשיא המדינה בבקשה לקצוב את עונשו בטרם חלוף 15 שנה מיום גזר-הדין האחרון ועל כן, להשקפתו, אין מקום לגזור עונש מצטבר לאסיר עולם, שכן: "זה ישחרר אותנו מהאשליה שעל אדם שנגזר מאסר עולם לא קצוב, ניתן בכלל להטיל איזה שהוא עונש... דעתי הנכבדה היא שמיותר לחלוטין לנהל את התיק הזה מלכתחילה. מדוע? יושבים שלושה שופטים שהם מהווים שלושה אחוזים מכל כוח האדם המשפטי הבכיר במדינת ישראל, היינו המותב שיושב בפני. ועל מה אתם מקדישים את זמנכם? על שאלה האם להשית על אדם מאסר עולם או לא, חבל על הזמן". כן הוסיף הסניגור שמערכת משפטית שמטילה מאסרי עולם מצטברים, מעמידה את עצמה באור שאיננו ראוי, שכן היא מטילה עונשים בלתי אפשריים. ד. השאלה העקרונית בדבר גזירת עונש מצטבר לאסיר עולם נידונה לא אחת בבית המשפט העליון, וההלכה היא שאפשר לגזור עונשי עולם מצטברים, גם אם תאורטית מאסר עולם כשמו כן הוא - "עד צאת הנשמה", כמאמרו של כב' השופט חשין בע"פ 1742/91 עמי פופר נ' מ"י פד"י נ"א(5) 289: "כך הוא באשר לעבירת הרצח. כך הוא גם באשר לעונש שיוטל על מי שרצח. אכן, מאסר עולם בעבירת רצח הוא מאסר עד צאת הנשמה. מבחינה מושגית - וזה דרך הטבע - אין מאסרי עולם מצטברים. ואולם, דומה כי לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו של מי שרצח את הרבים אלא אם נטיל עונשים מצטברים. 'שופך דם האדם בדמו ישפך' (בראשית ט, ו). בימינו במקומנו אין עוד שופכים - כמעשה ממלכה - את דם האדם. גם אין ניתן להוציא להורג אותו אדם שתי פעמים. אך מאסרי עולם במצטבר ניתן להטיל על מי שקיפח חיים בזדון. מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה". מול השקפתו של הסניגור לפיה אסיר עולם חסין מפני ענישה נוספת, עומדת הלכה שקבע בית המשפט העליון בהרכב כב' מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) והשופטים ח. כהן ו-י' קיסטר - בע"פ 480/72 מאיר עמר נ' מ"י פד"י כ"ז(2) 391, שם ברח המערער ממשמרת חוקית, לפיה משעובר אסיר עולם עבירה נוספת, תהא אשר תהא, יש מקום להורות על עונש מצטבר שאם לא תאמר כן, התוצאה תהא "שכל אדם שנשפט למאסר עולם מקבל בכך היתר לעבור עבירות נוספות ככל העולה על רוחו, ללא סיכון של עונש". ליחה של הלכה זו, לא נס עד היום ובמיוחד כשמדובר באסיר כמו הנאשם שמבצע רצח אכזרי במהלך בריחה ממשמורת חוקית. על עקרון זה חזר בית המשפט העליון בע"פ 597/88 אנג'ל ואביטן נ' מ"י (פד"י מ"ו(5) 221). כב' השופט דב לוין ז"ל הציג את הרציונל לעיקרון הצטברות העונשים בעבירת רצח נוספת בשפתו הציורית כדלהלן: "עבירת הרצח - חמורה היא מאין כמותה. עוסקים אנו בקיפוח חייו של אדם ובכגון דא מן הראוי ומן הצדק כי הענישה תמצא ביטויה המפורש והנפרד, בבחינת סלידתה העמוקה של החברה מנטילת חיים של אחר בכוונה תחילה". כב' השופט דב לוין ז"ל בתקדים הנ"ל אימץ את דברי כב' הנשיא שמגר בע"פ 399/89 מ"י נ' נידא זלום, פד"י מו(2) 187: "ההחלטה בדבר חפיפה או הצטברות היא רלבנטית אף אם אין נפנים לשאלת הקציבה. כל הרשעה בעבירה נפרדת עומדת על רגליה היא, ומעבר לכך, קיפוח חייו של אדם מן הראוי והנכון שימצאו ביטוי מפורש, מזוהה ונפרד בצעדים העונשיים. גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח - אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד - יש בה מכללא משום מיזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים. קיומו של נוהג הקציבה של עונש מאסר-עולם-חובה מחדד, כמובן, את תחושת אי-ההתאמה שבין מספר רציחות לבין עונש חופף אחד. תפיסות היסוד שלנו בעניין ערכם של חיי אדם, מן הראוי שיבואו לידי ביטוי גם בעת שדנים במעשי רצח שונים ונפרדים ולא רק - כפי שנעשה במחקרים שונים - כאשר דנים בהשפעתו של מאסר העולם על חייו ובריאותו של אסיר העולם. הצבת תפיסותינו בראש שיקולינו רלבנטית, כמובן, הן בעת גזירת העונש והן בעת הדיון בקציבתו". כאמור, גם כאשר עניין קציבת העונש היה עניין של ציפיה שלא תמיד התממשה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום להורות על הצטברות של עונשים. כיום, לאחר חקיקת "חוק השחרור", אין מקום לשנות ההלכה, שכן החוק עיגן הלכה למעשה את הציפיה לקציבת העונש וקבע אמות מידה. מלשון סעיף 29 לחוק אנו למדים כי יש משמעות להצטברותם של עונשי מאסר עולם, שכן המחוקק קבע תקופה מינימלית שבסופה ניתן להמליץ בפני נשיא המדינה על קציבת העונש וקיימת אבחנה בין מאסר עולם לבין שני מאסרי עולם מצטברים או יותר. ראה להלן הוראות סעיף 29(ב) הרלבנטיות לענייננו: "אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות חמש עשרה שנים מהיום הקובע...". ראינו לדחות את טענות הסניגור, שכן חקיקת "חוק השחרור" - לא חולל מהפך בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית . חוק זה לא הביא שינוי, חלילה, בסלידת החברה ממעשי קטל ומדיניות הענישה. ה. נסיבות ביצוע העבירה , כפי שניתן ללמוד עליהן ממראה גופה החבול והמוכה של קרבן העבירה, תוארו בהכרעת הדין. עם זאת אנו רואים להפנות זרקור לחוו"ד פרופ' היס ת6/ ולצילומים הנלוים לה ולצילומי המעבדה הניידת בזירת העבירה. במסמכים אלה גלומה זוועה מצמררת. פרופ' היס מנה 13 פצעי חתך קציצה בקרקפת ושברים בגולגולת, פצעי חתך בלחי ימנית, שברים בשיניים וכיוצ"ב. כן נמצאה עדות לנסיונות התגוננות של המנוחה, שהיתה כבולה בידיה. הסימנים שנמצאו על המנוחה התאימו לדברי הנאשם לילדיה לפיהם רצח את אמם בגרזן. מסתבר כי השימוש בגרזן ככלי רצח לא זר לנאשם, שכן גם את הרצח של החייל בגינו הוא מרצה מאסר עולם, ביצע בגרזן. חברו של הנאשם המערער ב- 290/88 הנ"ל - נרתע מביצוע חלקו בקשר וביקש לחוס על החייל - אך הנאשם ביצע את מעשה הרצח במו ידיו כמתואר בע"פ 290/88 בע' 696: "או אז נטל לוטפי את הגרזן, הניפו והנחית בו מכה על ראש המנוח, בשלב זה ברח המערער מהמקום. לוטפי הוסיף אחרי כן מכת גרזן על ראשו של המנוח, ואחרי שהרגו נטל את נשקו וגרר את גופתו אל בין גידולי כותנה...". יש להצטער על כך שהמנוחה ובני משפחתה לא ידעו את פרטי הרצח הקודם , שכן יש לשער שלא היתה נישאת לנאשם. בתו משיחה לפי תומה בהודעתה ת72/ ואומרת: "לפני כשנה וחצי בערך אמא התחתנה בשנית.... אמא רק אמרה לי שהוא רק (ההדגשה שלנו) רצח חייל..". נסיבות ביצוע הרצח ודרך ביצועו מוכיחים בעליל שיש לכלוא הנאשם "עד צאת נשמתו". שכן כל רצח הוא אכזרי אך נסיבות ביצוע הרצח מושא דיוננו מהלך אימים בזוועה הגלומה בהן. אנו רואים לגזור על הנאשם מאסר עולם בגין עבירת הרצח בהתאם להוראת סעיף 300 (א) לחוק העונשין , תשל"ז - 1977. כן אנו גוזרים על הנאשם שבע שנות מאסר בגין העבירה של בריחה ממשמורת חוקית, עבירה על סעיף 257 (1) לחוק הנ"ל. שכן מי שמועל באמון שב"ס, לרעה מנצל החופשה ביצוע הרצח ובורח ממשמורת חוקית כמו הנאשם ראוי לעונש המקסימלי הקבוע לצידה של העבירה. העונשים שגזרנו יהיו מצטברים זה לזה ומצטברים לעונש מאסר עולם שנגזר על הנאשם ב.ת.פ.ח 19/88 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה. הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסה"ד לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום. בית סוהר / כלאמשפט פליליחופשה לאסיר מהכלאמאסררצח