חוות דעת מודד בנושא פלישה למקרקעין 1. בכתב התביעה שלפני עותר התובע לסעדים שונים כנגד הנתבע. לטענת התובע, הנתבע בנה מחסן וגדר, הפולשים למקרקעין המוחזקים על ידי התובע, אותם חכר ממינהל מקרקעי ישראל. בתחילה הוגשה התביעה לבית משפט השלום בחדרה, אך מכיוון שהתובע עותר, בין היתר, לכך שינתן צו הריסה כנגד הגדר והמחסן הפולשים לשטחו, מצא בית המשפט השלום בחדרה שאינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעה, והתביעה הועברה לבית משפט זה. 2. התובע מחזיק במקרקעין המהווים חלק מחלקה 482 בגוש 10570, ברחוב משמר הים 30 בחדרה. את הזכויות במקרקעין רכש אביו המנוח של התובע בשנת 1996, ולאחר פטירת האב המנוח, ירש התובע את המקרקעין. הנתבע מחזיק במקרקעין הידועים כחלקה 195 בגוש 10570, והמצויים ברחוב הנגב 25 בחדרה, ועליהם בנוי בית המגורים בו מתגורר הנתבע. כמו כן בנוי במקרקעין אלה מבנה, אשר תמונתו היא המוצג ת/2, המשמש לנתבע כמחסן ולצידו סככת חניה למכוניתו הפרטית. המקרקעין המוחזקים על ידי התובע, גובלים במקרקעין המחוזקים על ידי הנתבע ולאורך הגבול המשותף נבנתה גדר. כאמור, לטענת התובע הן המחסן, הנראה בתמונה ת/2, והן הגדר, נבנו תוך פלישה למקרקעין המוחזקים על ידו. 3. הנתבע מכחיש את תביעת התובע ולטענתו לא הייתה פלישה לשטחו של התובע. הנתבע מוסיף וטוען, שגם אם הייתה פלישה לשטחו של התובע, כי אז בעילת התביעה התיישנה או הוגשה בשיהוי ניכר, המצביע על כך שהתובע ויתר על זכותו. עוד טוען הנתבע, שגם אם יש פלישה הרי היא מזערית ואינה מצדיקה סעד של הריסה. 4. לעניין טענת ההתיישנות - מהראיות שהונחו לפני עולה, כי המחסן שלטענת התובע נבנה אגב פלישה למקרקעין המוחזקים על ידו, נבנה על פי היתר בניה שניתן לנתבע בשנת 1978. תביעתו של התובע הוגשה לראשונה בחודש ינואר 2009 ומכאן הטענה כי התביעה התיישנה. אציין, שלא ברור מתי נבנתה הגדר, ולטענת הנתבע, קדמה לגדר הנוכחית גדר קודמת אשר נבנתה אגב פלישה גדולה יותר לשטח המוחזק כיום על ידי התובע, אך גדר זו נהרסה על ידי עיריית חדרה ותחתיה נבנתה הגדר הנוכחית ואף זאת לפני שנים רבות ולא ברור מתי. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שאכן לגבי הריסת המחסן קיימת התיישנות, שכן המחסן נבנה לקראת סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. ואולם, ככל שהדברים אמורים בגדר, לא ניתן לקבוע שהתביעה התיישנה, שכן הנתבע לא הוכיח מתי נבנתה הגדר. 5. כאמור, אביו המנוח של התובע רכש את זכויותיו במקרקעין בשנת 1996, ומקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע, כי זכותו של האב המנוח נבעה מזכותו של מינהל מקרקעי ישראל אשר מכר לו את הזכויות והמינהל ידע על קיומה של הפלישה. עניין זה עולה באופן ברור מחוזה הפיתוח עליו חתם האב המנוח, שם נרשם השטח של המקרקעין כ- "577 ממ"ר בערך" ובסעיף 8ב'(3) לחוזה נרשם, שהאב יהיה רשאי להודיע למינהל על ביטול החוזה בתוך 3 חודשים בגלל הימצאותם של מחזיקים במגרש. האב לא הודיע למינהל על ביטול החוזה, אך ברור הדבר כי הפלישה הייתה ידועה כבר אז ולמעשה האב המנוח רכש זכויות במצב קיים ואף בנו, התובע שבפניי, ירש זכויות אלה. 6. נראה הדבר, שאכן קיימת פלישה למקרקעין. הנתבע הודה בכך באופן מפורש בסעיף 23 לתצהירו, שם כתב כי "לא נעשתה פלישה מהותית מצידי לשטחו של התובע". ברור אפוא, שאף הנתבע סבור שקיימת פלישה למקרקעי הנתבע, אם כי לדעתו היא אינה מהותית. התובע מבסס את טענתו בדבר מידת הפלישה על חוות דעתו של המודד תאופיק ג'אברה, ולפיה הפלישה מגיעה כדי 9.02 מ"ר. ואולם, על פי חוות דעתו של מר ג'אברה המדידה שהביאה לתוצאה האמורה בוצעה על ידי מר ריאד יונס, מודד מוסמך מס' 722. על פי תעודת עובד ציבור שהפיק המרכז למיפוי ישראל "לא נמצא מודד מוסמך בשם ריאד יונס", ותעודת מודד מוסמך שמספרה 722 הינה על שם בהרי מוריס ולא על שם ריאד יונס. על כן צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של מר ג'אברה המבוססת על מדידה שבוצעה על ידי מודד שאינו מודד מוסמך. 7. עם זאת, לתצהיר עדותו הראשית של התובע צורפה חוות דעתו של מר יצחק אברבוך. לפי חוות דעת זו, המבוססת על מדידות שבוצעו מטעמו של מינהל מקרקעי עצמו, שטח הפלישה של המחסן והגדר לשטחו של התובע מגיע כדי 3 מ"ר בלבד, ואם משטח זה יופחת מחצית מרוחב הגדר, שצריכה הייתה להיבנות ממילא על שטחו של הנתבע, כי אז החריגה לשטחו של התובע מגיעה לשטח של 1.02 מ"ר בלבד. מוכן אני להניח לטובתו של התובע, ששטח הפלישה גדול יותר מזה המצוין בחוות דעתו של מר אברבוך, אך גם אז הנני סבור שמדובר בפלישה מזערית אשר אינה אמורה להפריע לתובע לנצל את שטח הקרקע שרכש, ופלישה מזערית זו אינה מצדיקה הריסת הגדר והמבנה שהצדדים מכנים אותו "מחסן", דבר שיגרום נזק כבד לנתבע. 8. ב"כ התובע טען כי הפלישה לשטחו של הנתבע פוגעת באופן קשה בזכויותיו הקנייניות של הנתבע, אך כאמור אין אני מקבל טענה זו, שכן מדובר בפגיעה שאינה מהותית ולכל היותר ניתן לפצות את הנתבע בגינה בסכום כסף ובכך לרפא את הפגיעה בזכותו הקניינית. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבניה שבוצעה על ידי הנתבע לפני שנים רבות ואשר האפשרות שחרגה לתוך שטחו של התובע, התגלתה למינהל מקרקעי ישראל עוד לפני שהעביר זכויות לאביו המנוח של התובע. התובע, כמו גם אביו המנוח, נקלעו למצב דברים קיים, להבדיל ממצב שהיה נוצר כתוצאה מכך שהתובע ביצע פעולה מכוונת כדי לפגוע בזכותם הקניינית. בנסיבות העניין, אף סעיף 14 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, פועל לטובתו של הנתבע. על פי סעיף 14 לחוק המקרקעין "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהם כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". במקרה שבפניי נוכח העובדה כי מדובר בפלישה מזערית, ובמצב קיים שהיה ידוע עוד לפני שאביו המנוח של התובע רכש את הזכויות במקרקעין, הנני סבור, שהפגיעה בזכות הקניינית לא מצדיקה, במקרה שבפניי, את גרימת הנזק לנתבע אם יינתן צו הריסה. 9. לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ התובע, שהגדר הפולשת לשטחו של התובע אינה בנויה על יסודות מוצקים, ומכיוון שמפלס הקרקע במקרקעין המוחזקים על ידי התובע נמוך ממפלס הקרקע עליה בנויה הגדר, קיים חשש שהגדר תתמוטט לתוך שטחו של שהתובע, וחשש זה גובר לאור העובדה כי מדובר בקרקע חולית. לא מצאתי בחומר הראיות שבפניי ביסוס ראייתי לטענה שלגדר לא נבנו יסודות ראויים. יתרה מזאת, מסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע עולה, כי התובע היה זה שיצר את הפרשי הגובה משום שביצע עבודות לכריית חול "באופן שסיכן את המחסן ואת הגדר שהוקמו כדין על ידי". על כן, אם קיים חשש להתמוטטות הגדר, הרי שחשש זה מקורו בפעולות שבוצעו על ידי הנתבע. מכל מקום, גם אם הגדר נטולת יסודות, הרי מדובר בבעיה הנדסית שניתן יהיה לפתור אותה בצורה הנדסית, ואין בדבר כדי למנוע או להפריע לתובע לנצל את מקרקעיו לצורך בניית מבנה כפי שתכנן מלכתחילה, על פי היתר בניה שלדבריו קיבל. נכון הוא כי יהיה עליו לעסוק בשאלת הגדר, במיוחד אם היא איננה יציבה, אך כאמור, הגדר מצויה במקום עוד לפני שאביו המנוח של התובע רכש את הזכויות במקרקעין. 10. ב"כ התובע היה ער לאפשרות שלא יינתן צו להריסת הגדר ועל כן עתר לסעד כספי חלופי. בעניין זה, הסתמך ב"כ התובע על חוות דעתו של השמאי אלי סידאווי ולפיה דמי השימוש הראויים בגין הפלישה למקרקעיו של התובע הינם בסכום של 900 ₪ לשנה ושווי השטח שנגזל הוא כ- 18,000 ₪. ואולם, דברים אלה מבוססים על כך ששטח הפלישה הוא 9.02 מ"ר והרי כאמור לעיל, לא ניתן לסמוך על המדידה שבוצעה באשר בוצעה על ידי אדם שאיננו מודד מוסמך. עם זאת, מכיוון שהגעתי למסקנה שאכן קיימת פלישה למקרקעיו של התובע, וכדי למנוע התדיינויות נוספות בין הצדדים, הנני סבור כי נוכח העובדה שמדובר בפגיעה קלה בזכויותיו הקנייניות של התובע, ניתן לפצותו בתשלום סכום כסף על פי הערכה כללית ("אומדנא דדייני"). על כן, לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין ובהתחשב בראיות שהונחו בפניי, הנני סבור כי הפיצוי הראוי לתובע, בגין הפגיעה בזכויותיו יעמוד על סך 12,000 ₪ כערכו בתאריך פסק דין זה. 11. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: א. הנני דוחה את עתירותיו של התובע לצוות על הנתבע לפנות את המחסן ואת הגדר הפולשים למקרקעיו של התובע, וכן הנני דוחה את עתירותיו של התובע ליתן צו הריסה על שטחי המחסן והגדר הפולשים. ב. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין הפלישה בסכום של 12,000 ₪ כערכו לתאריך פסק דין זה. ג. בנסיבות העניין אינני סבור שיש מקום לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. מקרקעיןמודדיםחוות דעתפלישה למקרקעין