נפילה במדרגות בתחנת רכבת 1. התובעת, אלגריה ביטון, הגישה תובענה לפיצוי נזק גוף שנגרם לה כתוצאה מתאונת נפילה ביום 10.2.06 באיזור תחנת הרכבת חוף כרמל. הנתבעת 1, ש. ניר - מערכות בטחון תחזוקה וניקיון בע"מ, היתה אחראית על פי הטענה לנקיון התחנה. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח צד ג'. הנתבעת 3, רכבת ישראל, הינה הבעלים של התחנה והמפעילה שלה. הנתבעת 4 ביטחה את הנתבעת 3 בביטוח צד ג'. 2. הנתבעות 3 ו-4 מסרו הודעת צד שלישי לנתבעות 1 ו-2. 3. התובעת הגישה חוות מומחה של ד"ר פריימן לפיה נגרמו לה 15% נכות אורטופדית. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של ד"ר קליגמן, לפיה נותרו לתובעת 10% נכות אורטופדית. 4. בהמשך הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי התובעת תפוצה בסכום כולל של 30,000 ₪ אשר כלל שכ"ט עורך דין והוצאות. הצדדים הוסיפו והסכימו כי החלוקה ביניהם תיקבע בפסק דין שינתן לאחר הגשת סיכומים והסכום יועבר לתובעת בהתאם. במסגרת ההסכמה צויין כי לנתבעות 1 ו-2 תהא אפשרות לטעון לכפל ביטוח כנגד הפניקס בע"מ על אף שלא הוגשה הודעת צד שלישי בעניין זה. 5. נתבעות 1 ו-2 טענו כי התובעת טענה בתצהירה כי נפלה על שלולית של נוזל שהיתה על הרצפה בשעה 6:45 בבוקר ביום 10.2.06 שעה שהלכה לכיוון הרציף על מנת לנסוע ברכבת לכיוון דרום. נטען כי שטח התחנה נמצא באחריות הנתבעת 3. לטענת נתבעות 1 ו-2 יש לדחות את התביעה נגדן ולחייב את הנתבעת 3 ומבטחה בלבד במלוא הסכום. לחלופין, נטען כי ככל שתחויב הנתבעת 1 לשפות את התובעת תהא הראשונה זכאית לשיפוי מלא מהנתבעת 4 בהתאם לפוליסת ביטוח צד שלישי שהוציאה לטובת הרכבת כי פוליסה זו מכסה גם את פעולות הנתבעת 1. 6. הנתבעת 1 טענה כי עבדה בהתאם להנחיות מנהל התחנה שהיה ממונה על אנשיה מטעם הרכבת. בהתאם לאותן הנחיות, עובדים שני עובדי נקיון בלבד בבוקר כאשר המשמרת מתחילה ב-6:00 והם אמורים לנקות רק בשעה 8:00-8:30 את המעבר בו נפגעה התובעת (ומבצעים עבודות אחרות קודם לכן). מובן כי בהתאם לדרישת מנהל התחנה הם מנקים איזורים נוספים או אחרים על פי הנחיותיו. השטיפה מתבצעת באמצעות מכונה מיוחדת השוטפת ומייבשת בבת אחת את הרצפה (הדברים פורטו בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעת 1 על ידי דבורה גוזלן, מנהלת איזור חיפה בנתבעת 1). 7. נטען על כן, כי בשעה בה נפגעה התובעת היו עובדי הנתבעת 1 עסוקים על פי הנחיות מנהל התחנה במקום אחר. בנוסף, נטען כי התאונה אירעה בחודשי החורף בהם ישנה רטיבות בתחנה כתוצאה מכניסת נוסעים עם מטריות המטפטפות מים. 8. נטען כי לא היתה תלונה כלשהי מצד מנהל התחנה ביחס לעבודת הנקיון. בכל מקרה נטען כי בהתאם למספר עובדי הנקיון שהוזמנו על ידי הרכבת לא ניתן היה לעשות יותר ממה שנעשה בפועל, אשר לא כלל באותו זמן ניקוי הרציף או המעבר. נטען כי גם מנהל התחנה בתצהירו הסכים כי יש מצבים בהם נוצרת רטיבות רגעית שלא ניתן למנעה לחלוטין. 9. ביחס לתנאי השיפוי בחוזה שבין הצדדים, נטען כי אין לקבל את טענת הרכבת להחלתו במקרה דנן היות והוא מתייחס רק למקרה של רשלנות (סעיפים 10.14, 12.1 לחוזה האמור). באשר לביטוח כפל נטען כי היא זכאית להנות מהפוליסה שהרכבת עשתה אצל הנתבעת 4, היות והיא פעלה "בשמ[ה] ומטעמ[ה] של [הרכבת]" כפי שמחייבת הפוליסה. מכיוון שהנתבעת 1 מכוסה בפוליסה של הנתבעת 2 יש להחיל את העקרונות של ביטוח כפל ולחלק את האחריות של הנתבעת 1 בין שתי חברות הביטוח. נטען עוד כי נספח הביטוח שצורף על ידי הרכבת בהודעה לצד שלישי לא היה תקף במועד התאונה. 10. נתבעות 3 ו-4 ציינו כי ברור, בהתאם להסדר כי תחוייבנה מי מהנתבעות וכי הנחה זו הינה נקודת ההתחלה של הדיון במקרה דנן. עוד נטען כי לא ידוע מקור הרטיבות וכי כל הסבר יכול להיות נכון או בלתי נכון. נטען כי חברת הנקיון נשכרה בסכום נכבד לבצע פעולות ניקוי וכי היא לקחה על עצמה את האחריות המלאה בגין כל נזק שיגרם. נטען כי מתצהיר הנתבעת 1 עלה כי גם נציגיה לא ידעו להסביר את סיבת נפילתה של התובעת. נטען כי מספר המנקים שהחליטה הרכבת להעסיק אינו מן העניין לאור שעת התאונה שהיתה מוקדם בבוקר, בתחילת הפעילות, ולא במשך היום. נטען עוד כי אין זה נכון כי ניתן לחייב את הנתבעת 1 על פי התחייבויותיה על פי החוזה בינה לבין הנתבעת 3 במקרה של רשלנות בלבד. נטען כי הופרה התחייבות חברת הניקיון כי הרציף יהיה יבש ונקי והתחייבותה לנקוט אמצעי הזהירות הדרושים על מנת למנוע תאונות, לרבות תאונות החלקה. 11. נטען כי סעיפים 12.1 ו-12.2 לחוזה מגלמים את האחריות המוחלטת שקיבלה עליה הנתבעת 1. נטען שנקבע זה מכבר כי הסכם מסוג זה אינו נוגד את תקנת הציבור. נטען עוד כי במסגרת ההתחייבויות שהנתבעת 1 נטלה על עצמה הנפיקה הנתבעת 2 פוליסת ביטוח ועל כן נטען כי על שתי הנתבעות 1 ו-2 לשאת בכל סכום הנזק גם אם יקבע שהרכבת אחראית. נטען כי מטרת החיוב לדאוג לכיסוי ביטוחי היתה להעביר את הטיפול המשפטי בבעיות שיתעוררו לנתבעת 2. נטען כי כפועל יוצא, אין מקום לחייב את הרכבת או את הנתבעת 4 בתשלום פיצוי היות וזו תכלית סעיף 13.1 לחוזה בין הצדדים וכי סעיף 13.2 לחוזה מונע חזרה אל רכבת בתביעת שיבוב. בעקבות זאת נטען שלא מתעוררת שאלה של כפל ביטוח ושהכוונה בפוליסה של הרכבת היתה לאנשים הפועלים מטעם הרכבת, דהיינו אנשיה בלבד ולא קבלני משנה. 12. הנתבעות 1 ו-2 השיבו כי החוזה אינו יכול להכשיר מצב בו הרכבת החליטה כמה עובדי ניקיון יועסקו על בסיס שיקולים כלכליים בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. נטען עוד שהפוליסה של איילון, הנתבעת 2, אמורה להיות מופעלת רק במקרים של גילוי רשלנות מצד חברת הנקיון שאחרת ניתן היה להפעיל את הפוליסה בכל מקרה של התרחשות נזק גוף בתחנה, ללא קשר לפעולות חברת הנקיון. ממצאים ודיון 13. הנתבעות טוענות אחת כלפי השניה - לרבות בהודעה לצד שלישי - על בסיס שונה. הנתבעות 1 ו-2 מסתמכות על המישור הנזיקי של נסיבות התרחשות התאונה על מנת לטעון לחיוב נתבעות 3 ו-4, בעוד שנתבעות 3 ו-4 טוענות כלפי נתבעות 1 ו-2 בעיקר במישור החוזי שביניהן. 14. טרם אדון בטענות אלו אקבע את הממצאים העובדתיים. על בסיס התצהירים הנני קובע את הממצאים הבאים: התובעת נפלה על שלולית, מים או נוזל אחר, בתחנת הרכבת החוף הכרמל בחיפה עת הלכה בשביל לאחר ירידה במדרגות המובילות לרציף הנסיעה לתל אביב מחיפה בבוקר של יום 10.2.06. יצויין כי בתצהיר מטעם הרכבת נטען כי לא ניתן לאשר את מועד התאונה כיוון שהיא לא דווחה למנהל התחנה בעת התרחשותה וכתוצאה לא נרשמה ביומן. בתצהיר שנמסר מטעם חברת הניקיון הוסברו הסדרי העבודה ושעות הניקוי של האיזורים השונים בתחנה אשר מתנהלים בהתאם למספר העובדים (שניים) ששכרה הרכבת וההנחיות הניתנות על ידי מנהל התחנה. צויין כי רק בסביבות 8:30-9:00 בבוקר מנוקה איזור המעבר בכל יום. ממצא זה מתקבל היות ולא הוצגה גרסה נגדית. יצויין כי שעת התאונה, 6:45, צויינה במסמכים שנלוו לתביעה ולא מצאתי אזכור לגביה בטענות או התצהירים, אולם כיוון שלא הועלתה התנגדות בנוגע אליה בסיכומים, אקבלה כמוסכמת. 15. הנתבעת 3, הרכבת, קבעה את הסדרי העבודה בנוגע לנקיון התחנה, לרבות שעת הניקוי של האיזורים השונים על ידי שני העובדים של הנתבעת 1 אשר הועסקו בתחנה. בהסדר שנבחר על ידי הרכבת לא היתה כל דרך שהעובדים מטעם הנתבעת 1 יגיעו לאיזור השביל בשעה שהיא רלוונטית לתאונה ולא הועלתה טענה כי הם אחראיים גם לפקח על הנעשה בתחנה ולפתור בעיות מיוחדות וברור שתפקיד זה נמצא בידי מנהל התחנה אשר אמור לדעת אם מתעוררות בעיות או סיכונים מיוחדים הדורשים ניקוי מחוץ לסדר הרגיל. לא הובאה כל עדות שהמנהל נהג לבקש לשנות מהסדר הקבוע, או שעשה כן באותו יום. על בסיס האמור לעיל, הנני קובע כי במישור הנזיקי הנתבעת 3, הרכבת, היא זו הנושאת באחריות לבדה. 16. במישור החוזי שולט על יחסי הנתבעת 1 והנתבעת 3 חוזה שנחתם ביניהן ביום 2.5.04 (נספח א לתצהיר הנתבעת 3). בין היתר קובע סעיף 12.1 לחוזה: "12.1 הרכבת לא תישא באחריות כלשהי לפגיעה, נזק, או הפסד, שייגרמו במישרין או בעקיפין, לגוף או לרכוש של כל אדם שהוא, לרבות לקבלן ו/או לעובדיו ו/או למי מטעמו, לעובדי הרכבת, למי מטעמה, ו/או לכל אדם ו/או גוף אחר, שניפגע או ניזוק כתוצאה ממעשה או ממחדל של הקבלן, של עובד מעובדיו או של מי מטעמו, בקשר עם החוזה וביצוע העבודות וכל האחריות לכל מקרה ומקרה כנ"ל ולתוצאותיו, תחול על הקבלן בלבד." למרות שמדובר בסעיף רחב מאד בתחולתו, על מנת להפעילו דרוש עדיין נזק הנובע מ"מעשה או מחדל" של הקבלן, או עובדיו. סעיף 12.2 הבא כביכול להבהיר את נושא אחריות הקבלן עדיין מחייב כי הנזק יהיה "בקשר ו/או עקב ביצוע העבודות". על פי החוזה, במקרים כאלו התחייב הקבלן לשפות את הרכבת. 17. במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל, הנזק לתובעת לא אירע כתוצאה ממעשה או מחדל של הקבלן, או אף מעשה או מחדל הקשורים לעבודות. הנזק אירע כתוצאה מרטיבות אשר לא נבעה על פי עמדת כל הנתבעות מעובדי הקבלן- דהיינו לא נטען כי נותרה רטיבות לאחר ניקוי השביל או כי הניקוי לא התבצע כהלכה או בזמן הקבוע. הרטיבות היוותה מצב נתון, כפי הנראה מגורם חיצוני כגון גשם או טפטופים מציוד רטוב של נוסעים. הסדרי העבודה אשר נקבעו על ידי הרכבת לא אפשרו ניקוי השביל עד לשעות מאוחרות יותר בבוקר, לאחר שעת התאונה. 18. אמנם חברת הנקיון, הנתבעת 1, לקחה על עצמה התחייבות חוזית רחבת היקף, אולם אין זו ההתחייבות מוחלטת או אין-סופית ונדרש כי הנזק יהיה כתוצאה מעבודת הניקיון או קשור אליה. ברור כי לא כל תאונה בתחנה חייבת להיות כתוצאה מעבודת קבלן הנקיון. אחריות הקבלן מוגבלת לסיטואציות בהן היתה לו מעורבות כלשהי, במישרין או בעקיפין, על ידי מעשה או מחדל. בנסיבות העובדתיות של המקרה לא היתה מעורבות של עובדי הקבלן במעשה או מחדל, במישרין או בעקיפין אשר קשורה לפגיעה שאירעה לתובעת. במצב זה אין תחולה לסעיפים בחוזה המטילים אחריות על הנתבעת 1. 19. תנאי יסוד לחיוב קבלני המשנה במקרים שאוזכרו על ידי הנתבעת 3 הינו ביצוע מעשה, או מחדל, רשלני מצד קבלן המשנה או עובדיו (השוו עם ת"א (חי') 16831/02 יונק אסתר נ' רשות הנמלים והרכבות רכבת ישראל ואח' ( נבו, 10.7.06)), או לכל הפחות, ביצוע מעשה כלשהו על ידי עובד הקבלן (ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי יוסף, פ"ד מ(4) 421 (נבו, 24.8.92- ראו עמ' 5). כאמור לעיל, תנאי זה לא התקיים במקרה דנן. 20. כתוצאה הנני קובע כי הנתבעות 3 ו-4 לבדן אחראיות לשאת בהטבת נזקי התובעת בסכום שנקבע בהסדר. היות ונקבע בנוסף בהסדר כי כל צד ישא בהוצאותיו לא יעשה צו נוסף לשכ"ט עו"ד או הוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום. תאונות נפילהנפילה במדרגותרכבתמדרגותנפילה