גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב. עמד על כך ביהמ"ש העליון בע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5) 377 בקובעו: "הטענה כי היה על הקונים להיזהר על פי הכלל "ייזהר הקונה" (caveat emptor) אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו. מקל וחומר, בוודאי שאין בכלל זה כדי להצדיק מסירה אקטיבית של מידע שגוי לרוכשים, כפי שנעשה במקרה דנן. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו, כאמור (ג' שלו, חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 221 ואילך)." כלומר, לצד תחולתו של הכלל "יזהר הקונה" ניצבת חובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, לעניין השלב הטרום חוזי. אחד התחומים המובהקים אותו מכסה חובת תום הלב הינו חובת הגילוי המוטלת על צד לחוזה. חובה זו, מטילה על צד לחוזה את החובה לגלות עובדות חשובות כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני (ע"א 838/75 ספקטור נ. צרפתי, פ"ד לב(1) 238, 236-242). בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל ואח' נ' מרדכי לוי, תק-מח 2005(3), 3933, התייחס בית המשפט המחוזי לתוכנה של חובת הגילוי הנובעת מעקרון תום הלב בנסיבות בהן אדם רוכש רכב ממגרש מכוניות: "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה... חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו ובין משום קיומם של יחסי ספק-צרכן. קשר זה יכול לשמש אחד מהיסודות שלאורם ייקבע כי קיימות נסיבות המטילות חובת גילוי במסגרת סעיף 15 לחוק החוזים, גם כאשר אין תחולה להוראות חוק הגנת הצרכן. להלן פסק דין בנושא כלל יזהר הקונה - ביטול עסקת רכישת רכב: א. כללי עסקינן בתביעה כספית על סך 82,658 ₪, לביטול עסקת רכישת רכב אותו רכשה התובעת מהנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ולהשבת כספי התמורה כנגד השבת הרכב. כן כוללת התביעה מרכיב כספי בגין פיצויים הנתבעים בהקשר לעסקה זו. התביעה הוגשה במקורה כנגד נתבעת נוספת, חברת טסט IN- י.א.א שירותי רכב בע"מ (להלן: "נתבעת 2"). התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה, בהסכמה, במהלך שלב ההוכחות בתיק. כן התנהל ההליך בראשיתו אף כנגד צד ג', חברת ק.מ.ר שירותי רכב בע"מ, אשר מכרה את הרכב נושא ההליך לנתבע (להלן: "ק.מ.ר") וכנגד צד ד', חברת איי.איי.ג'י. ביטוח זהב בע"מ, אשר מכרה את הרכב לק.מ.ר (להלן: "AIG"). ואולם, כבר בשלב קדם המשפט, נמחקו ההודעות כנגד בעלות דין אלו, בכפוף להסכמת הצדדים, כי מסמכים שהוגשו על ידן, ישמשו כראיות בתיק ביהמ"ש. נוכח סילוק התביעה כנגד הצדדים הנ"ל, ההתייחסות בגדר פסק דין זה אל "הצדדים" להליך, משמעה התייחסות אל התובעת והנתבע. העדויות אשר הוגשו ונשמעו בתיק כוללות את עדויות התביעה (התובעת והמומחה מטעמה מר עידן), עדויות הנתבעת 2 (מר אברמוביץ ומר חדד) ועדות הנתבע. ב. טענות הצדדים ב1. תמצית טענות התובעת בחודש פברואר 2006, נענתה התובעת למודעה בעיתון, שפרסם הנתבע, למכירת רכב מסוג רנו קליאו (להלן: "הרכב"). נקבעה פגישה בין הצדדים, אליה התייצבה התובעת מלווה באחיה, והרכב נלקח למכון בדיקה, אצל הנתבעת 2, לשם בדיקת מצבו. לטענת התובעת, הנתבע לא חשף בפניה והיא לא הייתה מודעת לעובדת היותו סוחר רכב ולא הבהיר לה, כי הרכב עבר תאונת דרכים משמעותית. לאחר הבדיקה והפקת דוח עם תוצאות הבדיקה ע"י הנתבעת 2, נחתם בין הצדדים, ביום 13.2.06, הסכם מכר (להלן: "ההסכם"). בהסכם זה, הצהיר הנתבע, בין היתר, כי הרכב עבר מרחק של 46,357 ק"מ, בהתאם למופיע במד האוץ, וכי הוא מתחייב שפרטי הרכב זהים לאלה שמופעים ברישום המקורי. התובעת טוענת, כי כבר בסמוך לאחר העברת הבעלות ברכב על שמה, הסתבר לה, שהנתבע מכר לה רכב פגום ועתיר ליקויים ותקלות, ובהמשך אף עמדה על כך כי הוא זייף, לטענתה, את נתוניו של מד האוץ והסתיר מפניה את העובדה, שהרכב עבר תאונת דרכים משמעותית. התובעת מציינת בכתב תביעתה מספר אירועים בהם נתקלה בבעיות ברכב בתקופה שלאחר רכישתו, ולטענתה, מיד עם הופעת התקלות, היא יידעה את הנתבע אודותיהן. בשלב מסוים, כשהסתבר לה, לטענתה, כי נתוני מד האוץ שונו, פנתה לנתבע לביטול ההסכם והחזר התמורה, אך לא נענתה. כיום, ומזה תקופה ארוכה, הרכב נמצא בחזקתה של התובעת אך אינו בשימוש, וזאת, לטענתה, עקב מצבו המכני הבעייתי. התובעת טענה, כי בנסיבות אלה, היא זכאית לביטול העסקה ולהשבה הדדית המתחייבת מכך, וכן לפסיקת פיצויים. זאת, עקב הפרת ההסכם וכן עקב התנהלות חסרת תום לב מצידו של הנתבע בשלב הטרום חוזי, תוך הצגת מצגים מטעים, העולים לכדי הטעייה ותרמית. ב2. תמצית טענות הנתבע הנתבע טען, כי לא הסתיר מעיני התובעת את דבר היותו סוחר רכב או את העובדה כי הרכב עבר תאונת דרכים ואף לא יצר כלפיה מצגים כלשהם ביחס למצבו של הרכב, אלא הפנה את התובעת לבדיקת הרכב במכון בדיקה, לפי בחירתה. בנסיבות אלה, ומשבחרה התובעת לרכוש את הרכב לאחר עיון בדוח של מכון הבדיקה (הנתבעת 2) וקבלת הסברים מפורטים לגביו מאנשי המכון, וכן עריכת נסיעת מבחן ברכב, אין לייחס לנתבע, לטענתו, אחריות כלשהי לתקלות או ליקויים ברכב. בהתייחס לנושא מד האוץ מכחיש הנתבע מכל וכל כי היה מעורב בשינוי נתוני הקילומטראז' המופיעים בו ומדגיש, כי הרכב נמכר ונמסר לידיו עם נתוני הקילומטראז' אשר הוצגו לתובעת ונזכרו בהסכם, כפי שאף עולה מהמסמכים שהוגשו לתיק ע"י ק.מ.ר ו- AIG. הנתבע אף מכחיש קבלת הודעה על ביטול ההסכם מאת התובעת ומכל מקום טוען, כי אין כל הצדקה לביטול העסקה או לפסיקת פיצויים כלשהי לתובעת, אשר לא הוכיחה, לטענתו, כי נגרמו לה, בעטיו, נזקים ממשיים כלשהם. ג. דיון ג1. האם הוכח כי הנתבע זייף את מד האוץ? התובעת מייחסת לנתבע מעשי מרמה והונאה בהקשר לנתונים המופיעים במד האוץ. לטענתה, הנתון של 46,000 ק"מ, אשר הוצג לפניה במד האוץ עובר לרכישת הרכב מהנתבע ואשר נכלל בהסכם, אינו משקף את המציאות. את טענתה זו סומכת התובעת על תדפיס הסטוריית הטיפול ברכב (מוצג יג למוצגיה) בו נזכר נתון של 76,000 ק"מ. במישור הראיתי ולעניין הוכחת טענת המרמה, הרי שכידוע, על פי ההלכה הפסוקה, על הטוען לביצוע פעולות מרמה על ידי הצד השני, מוטלת מידת הוכחה מוגברת לעומת נטל הראיה הרגיל הנדרש ככלל בהליך אזרחי [ראה: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1), 589, 598; י' קדמי, על הראיות חלק שלישי, מה' תשס"ד-52003, 1559-1545]. טיעונה של התובעת בעניין זה נסמך, כאמור, על הצבעה על פער בין נתון הק"מ הנקוב בהסכם למול נתון זה בגיליון היסטורית הטיפול ברכב. ואולם, בהצבעה על פער כאמור לא די, לא לשם הוכחת עצם הטענה כי נתוני מד האוץ אכן שונו על ידי מאן דהוא, ובודאי שלא לשם הוכחת הטענה כי מעשה זה בוצע על ידי הנתבע דווקא. בעניין זה יודגש, כי התובעת הגישה את מסמך הסטוריית הטיפול ברכב לתיק מבלי שביקשה לזמן למסירת עדות גורם כלשהו מטעם המוסך שטיפל ברכב, הוא המוסך ממנו התקבל גיליון טיפול זה (חברת פסיפיק יבואני מכוניות בע"מ). במישור הראיתי לא יכול מסמך זה, לפיכך, להוות ראיה לתוכן האמור בו. ואולם, מעבר לכך, הימנעותה של התובעת מלזמן עד כלשהו מטעם המוסך המטפל, כדי להגיש באמצעותו את המסמך ועל מנת שניתן יהיה לחוקרו, בחקירה ראשית ונגדית, ולקבל הסברים והבהרות ביחס לגיליון הטיפול הנדון, כולל לעניין האפשרות כי נפלה בגיליון זה טעות ברישום נתון הקילומטראז', הימנעות זו נזקפת לחובתה של התובעת ואומרת דרשני. אכן, קשה להשתחרר מן הרושם, כי לתובעת היה נוח להיאחז בנתון ספציפי זה לעניין הקילומטראז' ואי התאמתו לכאורה לנתון אשר הוצג לפניה ברכב עובר לרכישתה אותו, כפי שהוא נלמד ממסמך גיליון הטיפול בלבד, מבלי לברר נתון זה עד תום באמצעות עדים מטעם המוסך המטפל. כך, נשללה הן מהנתבע והן מבית המשפט היכולת לקבל הסבר מלא לגבי אופן ניהול גיליון הטיפול ועד כמה ניתן להסתמך על האמור בו באופן מוחלט ומלא, בין היתר בהתחשב באפשרות, כי נפלה טעות בהזנתו של נתון הקילומטראז' בגיליון הטיפול. בהקשר זה יש לקחת בחשבון, כי גיליון הטיפול ברכב הינו מסמך בו מוזנים, ככל הנראה, עדכונים ונתונים לאורך כל תקופת הטיפול ברכב, מדי טיפול וטיפול, כאשר מן הסתם עדכונים אלה, לאורך השנים, אינם נעשים על ידי אותו גורם אלא על ידי בעלי מקצוע שונים, המטפלים ברכב במוסך מעת לעת. לכן, על פניו נראה, כי מדובר במסמך, אשר אינו נשלט ומנוהל על ידי גורם אחד במוסך, דבר שמן הסתם מגביר את פוטנציאל הטעות וחוסר הדיוק בו. אין בדברי אלה כדי לקבוע באופן פוזיטיבי, כי אכן נפלו טעות או שגיאה בגיליון הטיפול, באשר בהעדר עדויות בעניין לא ניתן לבחון אפשרות זו לגופה ולקבוע ממצא לגביה. ואולם, הדברים מצוינים על מנת להדגיש את החסר הראייתי אשר בהצגת גיליון הטיפול בלבד, מבלי שהוא מוגש באמצעות עד רלבנטי. הדברים נכונים במיוחד, בשים לב לכך, שהתובעת מבקשת להוכיח באמצעות מסמך זה טענה למרמה והונאה מצד הנתבע, אשר, כאמור, דורשת עמידה במידת הוכחה מוגברת מצד הטוען לה. אעיר, כי סימני השאלה בהקשר זה מתחזקים אף בשים לב לכך, שעיון בגיליון הטיפול עצמו מלמד, על פי הרישומים בו, כי ביום 15.4.03 הוחלף ברכב לוח מחוונים, הכולל את מד האוץ המצוי בלוח השעונים. האם יתכן כי בעת החלפה זו נפל, ולו בשוגג, שיבוש בנתון הקילומטראז' שמציג מד האוץ ? כאמור, לא ניתן לבדוק ולבחון אפשרות זו, באשר התובעת לא זימנה לעדות גורם כלשהו אשר ביצע את הטיפול או מכיר את פרטיו ויכול ליתן הסברים ופרטים כלשהם לגבי טיפול זה ולגבי כלל הנתונים בגיליון הטיפול. ביחס לאפשרות זו יצויין, כי אף השמאי מטעם התובעת, מר עידן, אישר שיתכן כי בעת החלפת לוח השעונים בטיפול הנ"ל נגרם שינוי בנתוני מד האוץ (עמ' 55 ש' 16-21 לפרוטוקול). העובדה כי אף המומחה מטעם התובעת, השמאי מר עידן, הסתמך על גיליון הטיפול ברכב ונתוניו, אין בה, כמובן, כדי להכשיר מסמך זה או כדי להשלים את החסר הראייתי הטמון בהגשתו הסתמית לתיק, מבלי להגישו באמצעות עד רלוונטי מהמוסך. בעניין זה אף הבהיר מר עידן, בחקירתו הנגדית, כי לא ביצע כל בדיקה ישירה מול המוסך ואנשיו לעניין תוכנו של גיליון הטיפול, אלא הסתפק בעיון במסמך עצמו, מבלי לוודא באופן כלשהו את נכונות תוכנו (עמ' 28 ש' 8 - עמ' 29 ש' 14 לפרוטוקול). בהקשר להתייחסותו של השמאי עידן לסוגיית מאד האוץ, בחוות דעתו ובעדותו בחקירה נגדית, אציין, כי איני מקבלת את מסקנתו החד משמעית, כי ממצבו של הרכב בעת בדיקתו על ידו עולה, בהכרח, כי מד האוץ זוייף. בעניין זה טען מר עידן, כי בדק את הרכב וכי לא יתכן, שזה יהא מצבו של רכב אשר עבר קילומטראז' כה נמוך. דומני, כי מסקנה חד משמעית זו בדבר זיוף מד האוץ הינה מסקנה מרחיקת לכת ויומרנית מדי ככל שהיא נסמכת אך על מצבו של הרכב בעת בדיקתו על ידי המומחה. דומני, כי יתכן בהחלטה שקיימים הסברים נוספים, אשר לא נדונו ונשללו על ידי מר עידן באופן ממשי, שיש בהם כדי להסביר את מצבו של הרכב אף בנתוני הקילומטראז' הנמוכים. ואכן, מהעדות אשר מסר מר אברמוביץ' בחקירתו הנגדית עולה, כי קיימים בהחלט הסברים נוספים אפשריים לתקלות ליקויים ושחיקה שונים אשר אותרו ברכב, אשר אינם קשורים בהכרח לכך שמדובר ברכב אשר עבר קילומטראז' גבוה בהרבה מזה אשר הופיע על גבי מד האוץ. בהקשר זה יודגש, כי מר עידן אישר בחקירתו הנגדית, כי לא בדק את מד האוץ עצמו, אלא הסתמך בקביעתו כי נתוניו זוייפו על השוואה בין מצבו הכללי של הרכב לבין נתון הקילומטראז' במד האוץ. לפיכך, לא יכול היה מר עידן לשלול אפשרות שהוצגה לפניו, כי מד האוץ שיקף בעת הרכישה את נתון הקילומטראז' הנכון, אך התקלקל בשלב מסוים לאחר רכישת הרכב, כך שהקילומטרים הנוספים אשר הרכב גמע, ואשר הסבירו את מצבו הכללי, הצטברו לאחר רכישת הרכב על ידי התובעת, עקב נסיעתה שלה ברכב, במשך כשנתיים לאחר הרכישה בהן היה הרכב בחזקתה (עמ' 33 - 34 ש' 10 לפרוטוקול). מכל מקום, וזה העיקר לענייננו בכל הנוגע להתייחסותו של מר עידן לסוגיית מאד האוץ בחוות דעתו, בוודאי שאין בחוות הדעת של מר עידן, כמו גם בעדותו בחקירה נגדית, תימוכין כלשהם הקושרים את הנתבע דווקא למעורבות כלשהי בזיוף נתוניו של מד האוץ. לכן, חוות דעתו של מר עידן בסוגיית מד האוץ אין בה כדי להוות תימוכין ממשיים לטענתה של התובעת, כי הנתבע הוא שזייף את נתוניו של מד האוץ. ומעבר לאמור לעיל, הרי שקיימות בתיק ראיות אובייקטיביות, אשר תוכנן לא נסתר או הופרך באופן כלשהו על ידי התובעת, ואשר שומטות, באופן ברור וחד משמעי, את הקרקע מתחת לטענת התובעת, כי נתון הקילומטראז' במד האוץ שונה וכי לנתבע יש קשר כלשהו לעניין זה. כוונתי לאותם מסמכים, אשר הוגשו בזמנו על ידי חברות ק.מ.ר ו- AIG, בעת שהיו עדיין בעלות דין בתיק מכוח הודעות לצד ג'. כפי שהובהר לעיל, ביחס למסמכים אלו הגיעו הצדדים להסכמה, כי יוותרו בתיק כראיות אף לאחר מחיקת ההליך כנגד בעלות דין אלו. ממסמכים אלה (נספחים א-ג לכתב הגנתה של AIG מפני ההודעה לצד ג' של ק.מ.ר) עולה, כי בעת שהנתבע רכש את הרכב מחברת ק.מ.ר כבר הופיע על גבי מד האוץ נתון הקילומטראז' של 46,000 ק"מ (ולא 76,000 ק"מ). מדובר בחוות דעתו של שמאי חברת הביטוח AIG אשר קבע, בעת שהרכב נרכש על ידי AIG (היינו עוד בטרם שהרכב נמכר לק.מ.ר ובהמשך לנתבע), כי נתון הק"מ ברכב הינו 46,000 ק"מ. המסמך הנוסף הינו אישור חברת הביטוח AIG, כי שילמה למבוטחת, היא בעלת הרכב המקורית - הגב' ליסה קורן, שיפוי מוגדל, וזאת נוכח נתון הקילומטראז' הנמוך. כלומר, ממסמכים אלה עולה מסקנה ברורה, כי הנתבע רכש את הרכב עם נתון הקילומטראז' אותו הציג לתובעת, כ- 46,000 ק"מ, וכי לא קיבל לידיו רכב עם נתון קילומטראז' של 76,000 ק"מ (הנזכר בגיליון הטיפול). יצוין, כי התובעת בחרה שלא לזמן למסירת עדות את השמאי הנ"ל או גורם אחר כלשהו מטעם חברת הביטוח על מנת להזים את תוכנם של המסמכים הנ"ל, וכן בחרה שלא להזמין למסירת עדות את בעלת הרכב המקורית הגב' קורן, אשר טיפלה ברכב במוסך הנ"ל. לו היה מי מגורמים אלה מזומן למסירת עדות, יש לצפות שהיה בעדויות אלו, או במי מהן, כדי לשפוך אור או ליתן הסבר כלשהו ביחס לפער בין נתוני הקילומטראז' הנדונים. זאת, במיוחד בשים לב לכך, כי גב' קורן קיבלה לידיה מחברת הביטוח AIG פיצוי מוגדל על הנזק לרכב לאחר תאונת הדרכים עקב נתון הקילומטראז' הנמוך - 46,000 ק"מ. בשולי הדיון בסוגיית מד האוץ אציין, כי העובדה שהתובעת הגישה תלונה למשטרה לעניין חשדותיה כי הנתבע זייף את נתוניו של מד האוץ אין בה, כשלעצמה, כדי להוות משקל ראייתי ממשי לתמיכה בטענתה בעניין זה בהליך שלפני, שכן לא ברור מה עלה בגורלה של תלונה זו ואין חולק, כי נכון למועד ההליך שהתנהל לפני, לא הוגש כנגד הנתבע כתב אישום וממילא לא הורשע בדין. לסיכום נקודה זו, אני קובעת, כי לא הוכח לפני שנתון הקילומטראז' במד האוץ אכן זוייף או שונה על ידי מאן דהוא, ובודאי שלא הוכח לפני, כי לנתבע עצמו היתה מעורבות כלשהי בעניין זה. לא די בהשערות או חשדות כאלה ואחרים בעניין זה וכאמור, קיימים כמה וכמה הסברים אפשריים אחרים לפער בנתוני הקילומטראז' עליו הצביעה התובעת, מלבד מסקנתה, כי מדובר בפעולת מרמה של הנתבע, מסקנה הטעונה רמת הוכחה מוגברת, אשר רחוקה מלהתקיים במקרה דנן. מכאן, שטענת התובעת כנגד הנתבע ביחס למד האוץ נדחית. ג2. בדיקת הרכב במכון בדיקה בלתי תלוי קודם להתקשרות בהסכם אין חולק, כי התובעת נטלה את הרכב, עובר להתקשרותה בהסכם, לבדיקת מצבו במכון הבדיקה של הנתבעת 2. אין חולק, כי הנתבע המליץ לתובעת ליטול את הרכב לבדיקה כאמור. אף אין חולק, כי זהותו של מכון הבדיקה נבחרה על ידי התובעת, שהייתה מלווה באחיה, וכי לא מדובר במכון אשר זהותו נכפתה עליה על ידי הנתבע. כן אין חולק, כי בעקבות בדיקתו של הרכב, קיבלה התובעת מהנתבעת 2 דוח מפורט לגבי מצב הרכב (מוצג א' למוצגי התובעת, להלן: "דוח הבדיקה") וכן התקיימה שיחה בינה לבין נציג של הנתבעת 2 לגבי דוח זה. עיון בדוח הבדיקה מלמד, כי הוא כולל רשימה ארוכה של ליקויים, פגמים ותקלות, אשר זוהו ברכב על ידי איש המקצוע אשר בדק את הרכב מטעם הנתבעת 2, מר אברמוביץ' (שאף מסר עדות מטעם נתבעת זו, ונחקר בחקירה נגדית לגביה, בטרם נדחתה, בהסכמה, התביעה כנגד הנתבעת 2). עיון בדוח זה אף מלמד, כי אותם ליקויים ותקלות אשר התובעת טוענת כי אירעו ברכב בתקופה שלאחר רכישתו מהנתבע, נזכרים, בצורה כזו או אחרת, בדוח הבדיקה. כן מלמד עיון בדוח הבדיקה, כי הוא כולל הן פירוט של ליקויים מסוגים שונים, והן התייחסות למדרג של חשיבות/משמעות ביחס לכל אחד מהליקויים המפורטים בו. כך, אנו רואים, כי הדוח כולל התייחסות לנזקים ולפגיעות, אשר מכון הבדיקה סיווגם כליקויים בעלי משמעות גבוהה, כגון פגיעות בקורות הרכב עקב תאונה, אשר סווגה כליקוי בעל משמעות גבוהה (ראה בעניין זה גם עדות מר אברמוביץ מטעם הנתבעת 2, עמ' 104 ש' 18 לפרוטוקול, שורה 18), או התייחסות לאי תקינות שילדת המרכב (ראה בעניין זה גם סעיפים 9.4 - 9.5 לתצהיר מר חדד מטעם הנתבעת 2). איני מקבלת את טענת התובעת, כי לא קיבלה הסבר מאנשי הנתבעת 2 לגבי דוח הבדיקה או כי מי מאנשי הנתבעת 2 המליץ לה באופן כלשהו לרכוש את הרכב. מר אברמוביץ' אשר בדק את הרכב וחתום על דוח הבדיקה העיד, כי אמנם אינו זוכר את המקרה הנדון ואת התובעת ספציפית, אך קיים נוהל קבוע, לפיו נהג בכל המקרים, ובהתאם לו לאחר בדיקת הרכב והפקת דוח הבדיקה מתקיימת שיחה עם מזמין הבדיקה, בה נמסרות הבהרות ביחס לאמור בדוח הבדיקה, להבדיל מהמלצה באם לרכוש או לא לרכוש את הרכב: "אני כ- 15 שנה בדקתי מכוניות, אלפי מכוניות, מעולם לא הייתה טענה של לקוח נגדי שאני הדרכתי אותו שאמרתי לו לקנות או לא לקנות, אין כזה דבר, אני תמיד מחתים את הבן אדם על מהות הבדיקה אם הוא קונה או לא זה עניינו הפרטי, אני ממליץ לבן אדם לגשת למוסך לקבל הערכת מחירי הליקויים ובמקרה של תאונה לגשת לשמאי רכב, אני אפילו לא נכנס לעניין הירידת ערך, זה לא ענייני. אני לפי מה שציינו קודם כותב את משמעות הליקויים לפי החומרה שמשרד התחבורה דורש ממני, שולי נמוך גבוה, כאשר גבוה זה החומרה הגבוהה ביותר שיש לגבי תאונות". (עמ' 94 ש' 1-7 לפרוטוקול). ובהמשך עדותו הבהיר מר אברמוביץ' שוב (עמ' 99 ש' 2-8 לפרוטוקול): "ש. הסברת, זה נוהל העבודה שלך אתה מסביר אחד אחד ללקוח שבא יחד עם הטופס הזה ואתה מסביר לו מה עולה מתוך הממצא של הדוח הזה נכון ? ת. נכון מאד. ש. האם אתה גם ממליץ לקנות או לא לקנות את הרכב ? ת. אני רוצה להיות חד כתער בעניין הזה, בפירוש לא. לא היה לקוח אחד שהמלצתי לו אם לקנות או לא לקנות את האוטו, גם אם האוטו חדש אני לא אומר לו לקנות אותו. חדש לגמרי". ובהמשך עדותו הבהיר מר אברמוביץ' שוב לגבי הנוהל הקבוע והקפדני של מסירת ההסברים ללקוחות (עמ' 133 ש' 1 - 16): "ש. בפגישה עם הלקוח עם המזמין אתם מקיימים יש לכם איזה חדר שבו אתה אמרת שאתה מקריא ועונה לשאלות ומסביר ומחתים את הלקוח, זו ההחתמה של הלקוח היא חלק מהנוהג שהנהיגו לכם? ת. בוודאי, שהלקוח קיבל את הדוח, הוא הבין ושאל את השאלות, וקיבל את הדוח וחתם שהוא הבין. ש. בדוח עצמו כתוב כאן במה שהוצג לנו כתוב שאתה ... מאשר שבדקת את הרכב, ערכת מבחן דרך בתאריך ... אחר כך מחוק לי משהו, עכשיו אתה אומר משהו לגבי הערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה או משמאי רכב, לפי הצורך בלבד ובאחריות קונה הרכב. ת. נכון. ש. השורה הזאת, מנסים להציג אותה כמשהו סטנדרטי .. האם הנקודה הזאת היא נקודה שאתם טורחים להדגיש אותה או שסתם אתם רושמים אותה. ת. כן אני הייתי זהיר במיוחד, הייתי אומר לקונה עלות המחירים הערכת ורק המוסך מורשה ובאחריות הקונה, עלות המחירים משמעותם וחומרתם, כל לקוח קיבל את המשפט הזה אין אחד שלא". ואכן, עיון בדוח הבדיקה עצמו מלמד, כי אכן נכללו בו, מעבר לפירוט הנדון של הליקויים ברכב, אף ההבהרות אליהן התייחס מר אברמוביץ' בעדותו, וזאת בצורה ברורה וחד משמעית: "על אחריות הקונה לבדוק מסמכי הרכב במשרד הרישוי ובדיקת ספר טיפולים במוסך מורשה ... לאחר הבדיקה ולפני רכישת הרכב, על קונה הרכב מוטלת אחריות לגשת למוסך מוסמך לסוג הרכב הנבדק, ולבדוק את משמעות הליקויים, חומרתם ועלותם כפי שמופיע בדוח ובחתימת ידו. ... משמעות הליקויים, חומרתם, והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה או שמאי רכב לפי הצורך ובלבד ובאחריות קונה הרכב". (ראה הערות מכון הבדיקה בשולי דוח הבדיקה). בנסיבות אלה, לא ברור מנין קיבלה התובעת את הרושם, כי הרכב במצב מצוין (סעיף 7 לתצהירה), ומדוע זה, למרות היותה מודעת להבנתה האישית המוגבלת בתחום בדיקת הרכבים, בחרה להתעלם מכלל ההבהרות אשר בדוח הבדיקה ולא פנתה למוסך ו/או לשמאי לקבלת מידע משלים לגבי משמעות האמור בדוח הבדיקה, וזאת הן לעניין שווי הרכב והן לעניין עלות תיקונם של הליקויים הנזכרים בדוח הבדיקה. בעניין זה יצוין, כי המומחה מטעם התובעת, לא התייחס בחוות דעתו לדוח הבדיקה ועניין זה אף אושר על ידו בחקירתו הנגדית (עמ' 31 ש' 9 ואילך לפרוטוקול). עניין זה תמוה אף הוא לטעמי. שהרי, התובעת הגישה את תביעתה כאשר דוח הבדיקה, עליו הסתמכה קודם להתקשרות בהסכם, היה מצוי בידיה, וכאשר בבסיס תביעתה ניצבות טענות ביחס למצבו של הרכב. ניתן היה לצפות, כי כבר ששכרה את שירותיו של שמאי מומחה למתן חוות דעת מטעמה, תתייחס חוות דעתו אף לסוגיית דוח הבדיקה של הנתבעת 2 ולשאלה עד כמה דוח זה אכן משקף את מצב הרכב כפי שנבדק על ידו. דבר זה לא נעשה והתמיהה בעניין זה מצטרפת לתמיהות אחרות הנוגעות להימנעות התובעת ממסירת עדויות רלבנטיות ומתבקשות ביחס למחלוקות שעל הפרק. מכל מקום, בחקירתו הנגדית, כאשר עומת מומחה התובעת מר עידן, ממושכות, עם תוכנו של דוח הבדיקה, הוא אישר בעדותו, כי על פי דוח הבדיקה העלויות בגין התיקונים שנדרשה התובעת לבצע ברכב לאחר רכישתו, היו צפויות. כך, אישר לגבי הצמיגים אשר הוחלפו על ידי התובעת ואשר נזכרו בדוח הבדיקה (עמ' 40 ש' 13-18 לפרוטוקול). כך לגבי נזילות שמן (עמ' 40 ש' 19 - עמ' 17 לפרוטוקול). כך גם לגבי רצועת הטיימינג (עמ' 66 ש' 15 - עמ' 67 ש' 2 לפרוטוקול). יתרה מכך: כאשר נשאל מר עידן כללית בנוגע למתאם בין הליקויים ברכב עליהם הצביע הוא בחוות דעתו לבין הליקויים הנזכרים בדוח הבדיקה של הנתבעת 2, מר עידן אישר, כי למעשה קיים מתאם מלא, או כלשונו 'סימטריה', בין שני מסמכים אלה - חוות דעתו ודוח הבדיקה של הנתבעת 2 (עמ' 41 ש' 18 - עמ' 42 ש' 4 לפרוטוקול): "ש. תראה אם אנחנו עוברים על חוות הדעת שלך, למעשה כל פריט ופרטי שמופיע בדוח שלך נגלה למומחים של test in כאשר הם העלו את האוטו למעלה, יש להניח שהם ראו את הנזילות אם הגומיה הייתה קרועה הם ראו אותה וכתבו עליה. אני שואל אותך האם יש משהו שאתה גילית ברכב למעט נושא הספידומטר שלטענתך זויף, כשבדוח של test in לא ציינו אותו, לא עלו עליו, לא הזהירו את הקונה מפניו. אני לא יודע מה הם עשו הזהירו או לא הזהירו לא הייתי שם נוכח בבדיקה. כב' השופטת גלר-אהרוני: אדוני מתייחס למה שכתוב. ת. אני מתייחס למה שכתוב, לגבי מה שכתוב אז אני אתייחס עכשיו, אני אשווה ונראה. יש סימטריה". ובעמ' 75 ש' 20-22 לפרוטוקול, חזר מר עידן ואישר את המתאם הנ"ל בין חוות דעתו לדוח הבדיקה של הנתבעת 2: "ש. אתה קודם לכן למען הסר כל ספק, אתה קודם לכן אמרת שיש סימטריה בין הדוח של המכון לחשבוניות. ת. בין הדוח של המכון לבין הליקויים שאני כתבתי ... בין הליקויים שאני ציינתי ובין הליקויים שהמכון ציין יש די סימטריה." על דבריו אלה חזר המומחה מר עידן פעם שלישית, בעמ' 81 ש' 1-2 לפרוטוקול: "אני חושב שבמה שהציגו לי כאן בחוות הדעת של מכון הבדיקה יש די סימטריה בין מה שאני כתבתי למה שהוא כתב." מר עידן אף אישר בחקירתו הנגדית, כי לו הייתה התובעת פונה לקבל עצתו קודם לרכישת הרכב ומציגה לפניו את דוח הבדיקה, היה ממליץ לה לא לרכוש את הרכב נוכח ריבוי הליקויים בו. בכל מקרה, הדגיש מומחה זה, כי הוא היה מפנה את התובעת למוסך מתאים על מנת לקבל הערכה בדבר העלויות אותן היא צפויה להידרש ולהשקיע בתיקון הליקויים (עמ' 74 - עמ' 75 ש' 19 לפרוטוקול). זאת ועוד: מומחה התובעת מר עידן אישר בחקירתו הנגדית, כי מדוח הבדיקה של הנתבעת 2, ניתן היה לעמוד על כך שהרכב עבר תאונת דרכים קשה (עמ' 75 ש' 11 - 19 לפרוטוקול). לעובדה כי דוח הבדיקה משקף ברורות את העובדה שהרכב עבר תאונת דרכים משמעותית התייחס אף מר אברמוביץ' אשר בדק את הרכב והכין את דוח הבדיקה (עמ' 115 ש' 17 - עמ' 116 ש' 17 לפרוטוקול): "ש. אני רוצה לעבור איתך על האבחנה, האם לדעתך הרכב הזה בהתאם לאבחנה שאתה מציין בטופס סיכום אחיד, האם אתה יכול לספר לי האם הרכב הזה עבר תאונה בינונית, קלה, קשה ? ת. קשה. ש. בדרך כלל כשיש לך פגיעות שאסי או פגיעות של הקורות זה תאונות דרכים קשות נכון ? זה לא תאונה של פגיעה במדרכה, תיקון צבע ופחחות קל, זה תאונות קשות? ת. נכון. ש. את כל האינפורמציה הזו שאתה אומר להם, אתה סביר להניח שאתה אמרת את זה לאותו קונה פוטנציאלי שהרכב הזה עבר תאונה קשה ? ת. אני חייב להגיד לך, ... אני אגיד לך את האמת ... אל תשכח שאני לא רואה את האוטו אחרי התאונה ממש, אני רואה אותו אחרי שתקנו אותו, אני לא משתמש במילים קטלני קשה, אני אומר בדיוק מה שמשרד התחבורה דורש ממני, ואני אומר לו תראה הרכב הזה עבר תאונה עם משמעות גבוהה, זה מה שנאמר בדרך כלל. ואני מניח שגם במקרה הזה. תאונה עם משמעות גבוהה שיש לה משמעות של ירידת ערך, הלא מה שמעניין את הלקוח זה כמה ירידת ערך יש לרכב בהנחה שהוא רוצה לקנות את האוטו, בהנחה שהוא רוצה לקנות אותו, אז מה שאני אומר לו יש משמעות גבוהה ואם אתה רוצה לקנות את האוטו גש לשמאי לקבלת ירידת ערך הרכב, לפי דעתי זה שווה יותר מקשה וקשה מאד או קשה פחות. ... אין מקרה עם תאונה שלא הפניתי לשמאי, אין מקרה כזה. או לחלופין עם בעיה מכנית למוסך...". הנה כי כן, עובר לרכישת הרכב, הוא עבר בדיקה במכון בדיקה לפי בחירת התובעת. בדיקה זו, אשר הייתה בדיקה בלתי תלויה ונעשתה על ידי גוף מקצועי עצמאי וללא קשר כלשהו אל הנתבע, נתנה בידי התובעת, הרוכשת, מידע מפורט, יסודי ואובייקטיבי לעניין מצבו של הרכב. מידע זה, תואם את טרוניותיה הנוכחיות ביחס למצב הרכב, אותן היא סומכת על דוח השמאי עידן מטעמה. בהקשר אחרון זה אדגיש, כי פרט להפרכת חשדות כלליים בדבר קשר בעייתי כלשהו כביכול בין הנתבע לבין מכון הבדיקה של הנתבעת 2, לא הובאה לפני כל ראיה ממשית כי בין הנתבע לבין הנתבעת 2 או מי מאנשיה התקיים קשר בלתי תקין או קנוניה כלשהי, אשר גרמו לכך כי בדיקת הרכב לא הייתה בדיקה בלתי תלויה. עדי ההגנה כולם הכחישו אפשרות זו מכל וכל והיא לא הוכחה לפני בדרך אחרת כלשהי. בעניין זה מסר מר אברמוביץ', אשר בדק את הרכב והפיק את דוח הבדיקה, עדות חד משמעית, השוללת כל קשר או השפעה של הנתבע עליו ועל אופן בדיקתו את הרכב (עמ' 119 ש' 9-14 לפרוטוקול). אף מר חדד הבהיר, כי מדובר בהיכרות במסגרת העבודה ועקב קירבה גיאוגרפית בין העסקים (עמ' 161 ש' 1-3 לפרוטוקול) וכי אין כל הסכם בלעדיות בינו לבין הנתבע לעניין הפניית לקוחות לבדיקות אצל הנתבעת 2 (עמ' 162 ש' 4-6 לפרוטוקול). בעניין זה יודגש עוד, כי טענה כלשהי בדבר שיתוף פעולה בלתי תקין בין הנתבע לנתבעת 2 ביחס לבדיקת רכבה של התובעת אף לא נכללה בכתבי הטענות וב"כ התובעת הבהיר במהלך חקירתו הנגדית של מר חדד, כי אין חולק שהתובעת אינה טוענת לקנוניה כלשהי בין הנתבעים (עמ' 161 ש' 9-10 לפרוטוקול). מכאן, שתזה זו בדבר זהות אינטרסים או שיתוף פעולה כלשהו בין הנתבע לנתבעת 2 או מי מאנשיה, אינה חלק מחזית הטענות ואף לא הוכחה לגופה, אלא נותרה בגדר חשדנות כללית מצידה של התובעת. כן יוזכר, כי התביעה כנגד הנתבעת 2 סולקה בהסכמה, כך שפסק דין זה אינו כולל הכרעה בטענות התובעת כנגד הנתבעת 2, טענות עליהן ויתרה. משכך, ובהעדר כל קשר בעייתי מוכח בין הנתבע לנתבעת 2, הרי שאף אין כל מקום להידרש לטענות התובעת, אליהן התייחס ב"כ באריכות בסיכומיו, ביחס לעבר הפלילי והרקע האישי של מר חדד יתר, מנהלה של הנתבעת 2. לדברים אלה עשויה להיות משמעות מסוימת במישור קביעת מהימנותו של עד זה, אך ממילא, לאחר סילוק ההליך ביחס לנתבעת 2, עדותו של מר חדד אינה משמעותית לצורך פסק הדין הנוכחי. עם זאת יובהר, כי להבדיל מעדותו של מר חדד, הרי שעדותו של מר אברמוביץ' מטעם הנתבעת 2, נותרה רלבנטית גם לאחר סילוק התביעה כנגד הנתבעת 2, באשר עד זה הינו מי שבדק את רכבה של התובעת והפיק את דוח הבדיקה, ומכאן שעדותו משמעותית אף ביחס לתביעה כנגד הנתבע 1. בהקשר לעדות אברמוביץ', אני מוצאת לנכון לציין, ביחס לעדות זו, שנמסרה על ידי עובדה לשעבר של הנתבעת 2, שכאמור בדק את הרכב, כי עדותו של עד זה הותירה אצלי רושם של עדות מהימנה ובלתי מוטה. כאמור, העד כבר אינו עובד של הנתבעת 2 ומכל מקום התרשמתי, כי הוא מייחס חשיבות רבה לדיוק בדבריו ולשמירה על עמדתו המקצועית העצמאית ואינו מנסה לקדם אינטרס של מי מהצדדים בתיק. העד הקפיד שלא להעיד דבר בהתייחס לתובעת, והבהיר, כי הוא בדק רכבים רבים וכי מקרה בדיקת הרכב שלה אינו זכור לו באופן ספציפי. עם זאת, העד מסר עדות ברורה ומפורטת ומעוררת אמון ביחס לתבנית התנהלות קבועה שלו, כבודק הרכב, מול לקוחות אשר מסרו רכב לבדיקה אצל הנתבעת 2, התנהלות אשר התקיימה תוך שמירת קפדנית של נהלי משרד התחבורה. לא הובאה לפני כל עדות ולא עלה דבר מחקירתו של עד זה או מעדותם של עדים אחרים, אשר יש בהם כדי לפגוע בהתרשמותי בדבר מהימנותו ויושרו המקצועי. הנה כי כן, כל תמרורי האזהרה ביחס למצב הרכב והליקויים בו, עליהם מלינה התובעת כיום, כבר היו לפני התובעת, שחור על גבי לבן, בדוח הבדיקה עצמו, עוד בטרם החליטה לרכוש את הרכב. ואולם, התובעת לא ידעה או לא רצתה לראותם, ולא טרחה לפנות לגורם מקצועי אשר יחדד עבורה את משמעות הדברים. ברור לי, כי לעתים קיים קושי להבין את משמעותו המלאה של דוח בדיקה מקצועי כאמור, בפרט כאשר מדובר ברוכש פוטנציאלי, אשר אינו בעל הבנה בתחום מכונאות הרכב, כגון התובעת. זאת, הן לעניין מצבו בפועל של הרכב, חומרת הליקויים עליהם מצביע הדוח, דחיפות תיקונם של ליקויים אלה והעלויות הצפויות הכרוכות בכך. ואולם, בעניין זה, אני סבורה, כי על התובעת, כאדם כשיר ובגיר, מוטלת הייתה האחריות, לבחון את משמעות תוצאות דוח הבדיקה ואת כדאיות העסקה אליה היא נכנסת. היה זה באחריותה של התובעת, כקונה פוטנציאלית, לנקוט במידת הזהירות הראויה ולשקול האם די לה בדוח הבדיקה ובהבהרות אשר קיבלה לגביו מאנשי המכון, או שמא היא זקוקה לייעוץ מקצועי של גורם כלשהו מטעמה, מעבר לאחיה, בטרם תקבל החלטה באם להתקשר בעסקה לרכישת הרכב אם לאו. אין מדובר בעסקה בעלת מאפייני דחיפות כלשהם, ולו סברה התובעת, כי אינה מסוגלת להתמודד בכוחות עצמה עם האמור בדוח הבדיקה, חופשייה הייתה, כמובן, להימנע מרכישת הרכב מהנתבע, או לדחות את החלטתה על מנת להיוועץ בגורמים כאלה או אחרים מטעמה. בעניין זה יצוין, כי התובעת הינה אמנם אישה צעירה, בת כ- 26 שנים במועד כריתת ההסכם, אך מעדותה לפני יצרה רושם אינטליגנטי והיא עצמה אף הבהירה בעדותה, כי הינה בעלת השכלה אקדמית במינהל עסקים: "ש. יש לך תעודת בגרות מלאה ? ת. כן וגם תואר אקדמי במינהל עסקים. אין לי בעיה בהבנת הנקרא אבל אם מדובר בתחום שלא מוכר לי, זה עניין אחר." בנסיבות אלה, ברור הוא, כי התובעת הינה אדם כשיר בגיר ואינטליגנטי, אשר הייתה מודעת לחוסר התמצאותה בתחום הרכב, כך שהייתה מסוגלת לזהות את יכולתה המוגבלת להתמודד ולהבין אמיתית את תוכנו של דוח הבדיקה ומשמעויותיו. היא אף הייתה מסוגלת להבין את הבהרת מכון הבדיקה, הן בעל פה והן בדוח עצמו, כי אין לראות בבדיקה ובדוח משום מתן המלצה או ייעוץ כלשהם ביחס לשאלה אם לרכוש את הרכב וכן את המלצת המכון לפנות למוסך או לשמאי מטעמה. בהקשר זה יצוין עוד, כי הנתבעת הדגישה בעדותה, בצורה נרגשת למדי, כי לא הצליחה לקבל את ההסברים שביקשה מהגורמים עימם שוחחה במכון הבדיקה, וזאת למרות תחנוניה ושאלותיה הרבות ביחס לאמור בדוח הבדיקה (עמ' 137 ש' 21-23, עמ' 141 ש' 23-24). דווקא בשל כך, בודאי שהיה צריך היה להיות ברור לתובעת, כי לא תקבל המלצת קניה/אי קניה מאנשי הנתבעת 2, אשר תפקידם מתמצה בבדיקת הנזקים והליקויים ברכב ואינו גולש להמלצות כלשהן או להערכת עלויות לליקויים שזוהו על ידם. אכן, דווקא הימנעות ברורה זו של מר אברמוביץ' ממתן המלצות כלשהן בעניין זה, עליה העידה כאמור אף התובעת, דווקא היא מלמדת, כי היה לתובעת ברור, ומכל מקום צריך היה להיות לה ברור, כי באם לה אישית אין כלים להבין בכוחות עצמה את דוח הבדיקה ומשמעויותיו, עליה לפנות לקבלת הבהרות מתאימות ממוסך מתאים (לעניין עלויות תיקון) ו/או משמאי רכב או גורם מקצועי אחר אשר יכול לחוות דיעה לגבי השלכת הליקויים ברכב, אשר חלקם נבע מהתאונה, על שוויו של הרכב. מכל מקום, אני סבורה, כי אין בסיס להעברת האחריות להסקת המסקנות מדוח הבדיקה ולקבלת ההחלטה לאחר בדיקת הרכב אם לרכוש את הרכב אם לאו, מכתפי התובעת אל כתפי הנתבע (ואף לא אל כתפי מכון הבדיקה). התובעת והתובע מצויים היו משני צדי המתרס של עסקת מכירת הרכב, כמוכר ורוכשת פוטנציאליים, וכל אחד מהם עשה את חישוביו ושקל את שיקוליו, הכלכליים והאחרים, ביחס לעסקה זו. אכן, אין חולק, כי על צדדים למו"מ הטרום חוזי לנהוג בהגינות ויושר זה כלפי זה ולא להסתיר זה מזה מידע הרלבנטי לעסקה שעל הפרק. ואולם, אין משמעות הדבר, כי היה על הנתבע להפוך למעין יועץ של התובעת ביחס לרכישת הרכב. מכאן, שגם אם לא היו לתובעת באופן אישי, הידע והניסיון הנדרשים לבחינת מצבו של הרכב, וגם אם הלכה שבי אחר פעולות השיווק של הנתבע ביחס לרכב, הרי שקודם להתקשרותה בהסכם, עמד לרשותה, לצורך קבלת החלטתה באם לרכוש את הרכב, כלי משמעותי רלבנטי ומקובל לעניין התקשרות בעסקאות לרכישת רכבים משומשים, הוא דוח בדיקה בלתי תלוי של מכון בדיקת רכב. עוד יצוין, כי התובעת העידה, שעובר להתקשרותה בהסכם, היא שוחחה בטלפון עם חברים, לעניין משמעות האמור בדוח הבדיקה וביחס להתלבטויותיה האם לרכוש את הרכב (עמ' 143 ש' 7-9, עמ' 153 ש' 20-21 לפרוטוקול). ובשולי הדיון בסוגיית דוח הבדיקה אציין, כי הרושם אשר נוצר אצלי, מעדותה של התובעת וממכלול העדויות אשר נשמעו לפני בהקשר זה הינו, כי התובעת הייתה מעוניינת לרכוש את הרכב, והעדיפה שלא להתעמק בדוח הבדיקה ותוכנו, לא בעצמה ולא באמצעות גורם כלשהו מטעמה. יתכן שמדובר בבדיקה שטחית מדי מצידה בכל הנוגע למצב הרכב ולמשמעויות דוח הבדיקה, והתובעת חופשייה הייתה, כמובן, לבחור בכל רמת בדיקה הנראית לה, קודם להתקשרותה בהסכם. אך גם אם זה מצב הדברים, הייתה זו בחירתה של התובעת עצמה בנוגע להיקף ועומק הבדיקה וההתייעצות ביחס לרכב עובר לרכישתו, ואין לגלגל את תוצאותיה על הנתבע, כל עוד לא הוכח, כי נהג בחוסר תום לב, יצר מצגים מטעים או הסתיר במכוון מידע רלבנטי מעיניה של התובעת. ג3. בחינת התנהגות הנתבע בשלב הטרום חוזי אין חולק, כי לצד אחריותה של התובעת לבחירתה להתקשר בהסכם ולשיקולים אשר עמדו בבסיסה של בחירה זו ולחובת הזהירות המוטלת עליה, כקונה פוטנציאלית, קודם להתקשרות בעסקה, סוגיות אליהן התייחסתי לעיל, ניצבת חובתו של הנתבע, כצד למו"מ הטרום חוזי, לנהוג כלפי התובעת בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק וקידום המכירות שלו ביחס לרכב יגלשו אל מחוזות אסורים של הטעיה או של יצירת מצגים רשלניים ומטעים. אכן, גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב. עמד על כך ביהמ"ש העליון בע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5) 377 בקובעו:  "הטענה כי היה על הקונים להיזהר על פי הכלל "ייזהר הקונה" (caveat emptor) אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו. מקל וחומר, בוודאי שאין בכלל זה כדי להצדיק מסירה אקטיבית של מידע שגוי לרוכשים, כפי שנעשה במקרה דנן. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו, כאמור (ג' שלו, חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 221 ואילך)." כלומר, לצד תחולתו של הכלל "יזהר הקונה" ניצבת חובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, לעניין השלב הטרום חוזי. אחד התחומים המובהקים אותו מכסה חובת תום הלב הינו חובת הגילוי המוטלת על צד לחוזה. חובה זו, מטילה על צד לחוזה את החובה לגלות עובדות חשובות כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני (ע"א 838/75 ספקטור נ. צרפתי, פ"ד לב(1) 238, 236-242). בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל ואח' נ' מרדכי לוי, תק-מח 2005(3), 3933, התייחס בית המשפט המחוזי לתוכנה של חובת הגילוי הנובעת מעקרון תום הלב בנסיבות בהן אדם רוכש רכב ממגרש מכוניות:  "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה... חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו (פרידמן וכהן, 829-830) ובין משום קיומם של יחסי ספק-צרכן. קשר זה יכול לשמש אחד מהיסודות שלאורם ייקבע כי קיימות נסיבות המטילות חובת גילוי במסגרת סעיף 15 לחוק החוזים, גם כאשר אין תחולה להוראות חוק הגנת הצרכן (פרידמן וכהן, 834)." לטעמה של התובעת, לקתה התנהגותו של הנתבע בשלב הטרום חוזי בליקויים הנ"ל, באשר נמנע מלחשוף לפניה את העובדה כי הינו סוחר רכב, הסתיר מפניה כי הרכב עבר תאונת דרכים משמעותית, ויצר לפניה מצגים מטעים ביחס למצבו, כולל לעניין נתון הקילומטראז' אשר במד האוץ. קבעתי לעיל, כי אין לייחס לנתבע מעורבות כלשהי בשינוי נתוניו של מד האוץ, ואף קבעתי כי לא הוכח כלל כי נתוניו של מד האוץ אכן שונו. יש לבחון האם יש ממש כלשהו בשאר טענותיה של התובעת ביחס להתנהלות הנתבע בשלב הטרום חוזי. גם בעניין זה אין מנוס, מלפתוח בהצבעה על חסר ראייתי אצל התובעת, אשר בחרה שלא להביא עדות מטעמו של אחיה, אשר נלווה אליה בפגישה עם הנתבע, בבדיקת הרכב ובכריתת ההסכם. הסברה של התובעת בעניין זה היה דחוק ובלתי מספק. גם אם האח לא היה מעורב ממש בתהליך שקדם לרכישת הרכב, אלא שימש יותר בתפקיד מלווה לאחותו, עדיין ניתן היה לצפות כי תוצג עדות מטעמו ולו עדות קצרה ונקודתית. שהרי, התובעת טענה, למשל, כי אחיה שמע אף הוא שהנתבע טען כי הרכב עבר פגיעה קלה בלבד בצד שמאל בלבד (עמ' 147 ש' 4-5 לפרוטוקול). כמו כן, ניתן היה לצפות כי אף האח ימסור עדות ביחס לשאלה האם היה הוא ואחותו הבינו כי הנתבע מוכר את הרכב במסגרת עיסוקו כסוחר רכב. סוגיה זו הנוגעת לשאלה מה אמר או לא אמר הנתבע לתובעת ביחס לרכב בכלל וביחס לתאונה שעבר הרכב בפרט הינה סוגיה עובדתית מרכזית המצויה במחלוקת בין הצדדים, ועליה מסתמכת התובעת במידה רבה בטענתה כי היא זכאית לביטול ההסכם ולהשבת כספה. בנסיבות אלה, ניתן היה, כאמור, לצפות, כי אם קיים עד נוסף אשר שמע את חילופי הדברים הללו בין התובעת והנתבע, תימסר עדותו בעניין. כמובן, שאין כל ערך ראייתי ממשי לעדות שמסרה התובעת ביחס לדברים אשר שמע, לטענתה, האח, באשר מדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה. מכאן, שאי הבאת עדותו של האח, אשר היה עד להשתלשלות האירועים הרלבנטיים, לפחות בחלקה, וזאת כאשר מדובר בעדות, אשר אין חולק כי לא הייתה לתובעת כל מניעה מלהביאה לפני בית המשפט, נזקפת לחובת התובעת ומצטרפת להימנעותה של התובעת מלהביא עדויות רלבנטיות נוספות לפני בית המשפט, כפי שפורט לעיל. יוזכר, כי על פי ההלכה הפסוקה, הימנעות בעל דין מהבאת עדות לפני בית המשפט, כאשר לא ניתן לגביה הסבר המלמד על מניעה ממשית כלשהי בעניין, מקימה חזקה כי עדותו של אותו עד שלא הובא, עלולה הייתה לפעול באופן כלשהו לרעת אותו בעל דין שלא הביא את העד (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז (2) 605 וכן ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורת תשס"ד -2003, בעמוד 1649). לגוף טענות התובעת בהקשר זה, אבחן ראשית את טענתה, כי הנתבע הסתיר מפניה את עובדת היותו סוחר רכב וכי לא ידעה כי זהו עיסוקו בעת שהתקשרה עימו בהסכם. הנתבע הודה אמנם, כי המודעה בעיתון לפרסום הרכב לא כללה אזכור של היותו סוחר רכב, אך הכחיש מכל וכל את טענת התובעת, כי הסתיר מפניה עובדה זו אף בהמשך. לטענתו, למן ההתחלה, היה ברור לתובעת, כי הגיעה לסוכנות המוכרת רכבים משומשים, והדבר אף בא לידי ביטוי בשלט אשר הונח על הויטרינה במשרדו וכן במדבקה של עסקו שנשאה אזכור של סוגי רכבים שונים (עמ' 168 - 172 לפרוטוקול). מעבר לכך, אף מעדותה של התובעת עולות אינדיקציות שונות המלמדות, כי הבינה בשלב מוקדם, כי לא מדובר ברכישה מאדם פרטי אלא מסוכנות רכב, גם אם המודעה בעיתון לא כללה התייחסות לכך. היא העידה, כי עסקו של התובע, אליו הגיעה בעקבות המודעה, הוצג לה על ידו כ'סוכנות' (עמ' 146 ש' 10-13 לפרוטוקול). ואף העידה, כי הגיעה מראש עם האח מכיוון שהיה לה ברור, 'שאם יראו בחורה לבד יעבדו עליה מהשניה הראשונה' (עמ' 147 ש' 9-10 לפרוטוקול). התובעת העידה כי הנתבע אמר לה שהרכב הגיע לידיו מבעלת רכב שמסרה לו אותו לצורך מכירה במסגרת עסקת טרייד אין (עמ' 153 ש' 4-5). טענה אחרונה זו של התובעת מוכחשת אמנם על ידי הנתבע, אך מכל מקום, אם דברים אלה אכן נאמרו לה, כעולה מגרסתה שלה, הרי שמן הסתם, ברור היה לתובעת, שהנתבע פעל מולה ב'כובע מסחרי' כלשהו ולא מכר לה את רכבו הפרטי. התובעת אף העידה, כי עובד של הנתבע ליווה אותה בהמשך לביצוע הבדיקה אצל הנתבעת 2 (עמ' 138 ש' 4-5 לפרוטוקול) ואף מכך ניתן היה להבין, כי מדובר במכירה של רכב במסגרת עסקו של הנתבע. מהטעמים הנ"ל, על משקלם המצטבר אני סבורה, כי גם אם מהמודעה בעיתון לא יכולה הייתה התובעת לדעת, כי מדובר בסוחר מכוניות או בבעלים של סוכנות מכירת רכב, הרי מעת שהגיעה לעסקו, כבר היה ברור לה שמדובר בבית עסק, ובודאי שהדבר היה ברור לה בעת שהתקשרה בהסכם. לפיכך, נדחית טענת התובעת, כי לא ידעה שהרכב נרכש מסוחר אשר עיסוקו במכירת רכבים. לעניין טענת התובעת לאי גילוי והטעיה מצד הנתבע ביחס לעובדה כי הרכב עבר תאונת דרכים משמעותית, טען הנתבע, כי אמר לתובעת, שהרכב עבר תאונה בצד שמאל (עמ' 186 ש' 20-21 לפרוטוקול), וכי מסר אותו לתיקון אצל פחח. לטענתו, מסר את המידע כפי שהיה ידוע לו בנוגע לתאונה. התובעת מצידה העידה, כי כל שאמר לה הנתבע הוא כי הרכב נפגע קלות בצידו השמאלי וכי נפגע קלות מפגיעה במדרכה. כלומר, הן התובעת והן הנתבע העידו, כי הנתבע מסר לתובעת מידע אודות פגיעה תאונתית כלשהי אשר הרכב עבר, אך גרסאותיהם חלוקות ביחס לתוכנו של המידע אשר נמסר על ידי הנתבע בעניין וביחס לשאלה האם היה בידי הנתבע מידע רב יותר ביחס לתאונה הנדונה, אותו הסתיר מפני התובעת. התרשמותי היא, כי בשלב המו"מ ובטרם נבדק הרכב, הנתבע אכן הציג לפני התובעת מידע ראשוני וחלקי ביחס לתאונה שעבר הרכב, לעומת המידע אשר היה בידיו. בעניין זה אני לוקחת בחשבון, כי הנתבע לא מסר עדות לגבי המחיר בו נרכש הרכב מק.מ.ר, ואיני מסתפקת בטענה, כי מחיר זה לא היה זכור לנתבע. רכישת הרכב מק.מ.ר היתה חוליה משמעותית בהליך, בפרט בראשית דרכו, באשר כזכור, הנתבע שלח הודעה לצד ג' לק.מ.ר במסגרת הליך זה. מעבר לכך, מן הסתם הנתבע יכול היה לברר או לשחזר את מחיר רכישת הרכב מק.מ.ר. ומחיר זה שיקף, מן הסתם, את העובדה כי הרכב עבר תאונה. הנתבע אשר הינו סוחר רכב בודאי יכול היה להיות מודע להשלכות תאונה שעבר הרכב והנזקים אשר נגרמו לו עקב כך, על שווי הרכב ומחירו. עם זאת, יש לוקחת בחשבון, כי מעבר להתרשמותי הנ"ל, כי הנתבע ידע אודות התאונה שעבר הרכב יותר מכפי שמצא לנכון לפרט באוזני התובעת, הרי שהתובעת לא הרימה הנטל להוכיח מה היה המידע המלא אשר היה ידוע לנתבע אודות התאונה הנדונה ואודות הנזקים שנגרמו לרכב בגינה. כך, למשל, לא נטען לפני, וממילא לא הוכח, כי הנתבע עצמו נטל את הרכב לבדיקה במכון בדיקה עובר לרכישתו מק.מ.ר או כי המידע המלא לגבי מצבו של הרכב לאחר התאונה היה מצוי בידיו ממקור אחר כלשהו. לפיכך, אין לפני די ראיות המאפשרות לקבוע מהו המידע המדויק אשר היה ידוע לנתבע אך נמנע מלמוסרו לתובעת בעת המו"מ הטרום חוזי וממילא לא ניתן לקבוע כי הנתבע היה מודע באופן מלא למצבו של הרכב כפי שעולה מדוח הבדיקה, עוד בטרם עבר הרכב את הבדיקה אצל הנתבעת 2 ובטרם הופק דוח הבדיקה לגביו. בנוסף לכך, ולצד הקביעה הנ"ל לחובתו של הנתבע, אני לוקחת בחשבון, כי הנתבע אכן הפנה את התובעת לבצע בדיקה לרכב במכון בדיקה בלתי תלוי, לפי בחירתה. אין חולק, ועניין זה אושר כאמור אף על ידי המומחה מטעם התובעת עצמה וכן על ידי מר אברמוביץ' אשר בדק את הרכב והפיק את דוח הבדיקה, כי מדוח זה, על הפגיעות והליקויים המפורטים בו ביחס לרכב, ניתן ללמוד בבירור, כי מדובר ברכב אשר עבר תאונת דרכים משמעותית. בנסיבות אלה - כאשר לא הוכח לפני מהו המידע המלא אשר היה לנתבע ביחס לתאונה, ובהתחשב בכך שהתובעת הופנתה ע"י הנתבע לבדוק את הרכב במכון בדיקה בלתי תלוי ובכך שהדוח שהתקבל ממכון הבדיקה מלמד באופן ברור על כך שהרכב עבר תאונה ועל הנזקים שנגרמו לו עקב כך - איני סבורה, כי יש בסיס לטענת התובעת, כי יש להורות על ביטול העסקה נוכח הטעייתה ע"י הנתבע בנוגע לתאונה שעבר הרכב. זאת, גם אם בשלב השיחה הראשונית עם הנתבע, לא נמסר לה על ידי הנתבע לתובעת מלוא המידע שהיה ברשותו ביחס לתאונה שעבר הרכב. טענה נוספת אשר בפי התובעת ביחס להתנהלותו והתנהגותו של הנתבע בשלב במו"מ הטרום חוזי נוגעת לחילופי הדברים בין הצדדים לאחר שהרכב נבדק במכון הבדיקה והתובעת הציגה לנתבע את דוח הבדיקה וביקשה את התייחסותו. לטענת התובעת, הנתבע הונה והטעה אותה, בהציגו את עצמו כמומחה לרכבים ובהתייחסו באופן אגבי וממעט לליקויים אשר נזכרו בדוח הבדיקה, תוך יצירת הרושם, כי מדובר בליקויים מינוריים וחסרי משמעות ממשית. הנתבע, מצידו, הכחיש כי ייעץ לתובעת לגבי דוח הבדיקה. הוא אמנם אישר בעדותו, כי הדוח אכן הוצג לו על ידי התובעת, כששבה ממכון הבדיקה, וכי נושא הליקויים והתאונה שעבר הרכב אכן עלו בשיחה בינו לבין התובעת. ואולם, לטענת הנתבע, הוא הבהיר לתובעת, כי עליה להתייעץ ולבדוק את משמעות דוח הבדיקה עם גורם מתאים מטעמה, וכי התובעת אכן יצאה מעסקו לזמן מה לאחר שיחה זו, בלווית אחיה, וכאשר שבה, הוא אף קיבל את בקשתה להפחית במחיר העסקה כמה אלפי שקלים, לעומת המחיר ההתחלתי שדרש עבור הרכב (עמ' 182 - 183 לפרוטוקול). גרסתו של התובע בעניין זה, כי ייעץ לתובעת לשקול את הקניה לאחר התייעצות עם גורמים מטעמה ביחס לדוח הבדיקה ותוצאותיו וכי התובעת אכן יצאה מעסקו לזמן מה לשם כך, מקבלת חיזוק מגרסת התובעת עצמה, אשר העידה כי קיימה שיחות טלפון עם חברים, ביחס לעסקה שעל הפרק וביחס לדוח הבדיקה. זהו היקף ההתייעצות שבחרה התובעת לקיים ובו הסתפקה, לפי שיקול דעתה ומרצונה החופשי, וזאת, למרות שכפי שהעידה היא על עצמה, אין לה כל הבנה או ניסיון של ממש בתחום בדיקת רכבים וקריאת דוחות בדיקה לגביהם. אני סבורה, כי התנהלות זו אינה ההתנהלות אשר ניתן לצפות מקונה פוטנציאלי סביר, עליו מוטלת החובה להיזהר בקבלת החלטותיו בטרם יתקשר בעסקה רכישה כלשהי. בעניין זה אני לוקחת עוד בחשבון, כי התובעת לא כללה בתצהירה התייחסות מפורטת לטענתה זו, וכי גרסתה בהקשר זה הוצגה בעיקר בחקירה נגדית. ניתן היה לצפות, כי באם מדובר בטיעון של ממש, תוצג התשתית העובדתית ביחס אליו באופן מספק בתצהיר העדות הראשית. הרושם אשר נוצר אצלי למשמע התייחסות התובעת לסוגיה זו בחקירתה הנגדית, כי מדובר בגרסה ש'נולדה' במהלך החקירה, תוך העצמה והגזמה מצד התובעת ביחס לעצות שקיבלה מנתבע לגבי דוח הבדיקה ומשמעותו. משכך, אף בטיעונה זה של התובעת, אין כדי לבסס תשתית עובדתית ומשפטית מספיקות כלשהן לשם ביטול העסקה או חיוב הנתבע בפיצויים בגינה. יצוין, כי נוכח קביעותי הנ"ל, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי יש בסיס לביטול ההסכם מצידה, הרי שאף אין מקום להידרש להכרעה במחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלה האם התובעת מסרה לנתבע הודעת ביטול כדין של ההסכם אם לאו. נוכח קביעותי הנ"ל במישור העובדתי, אף ברור הוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל לעניין התקיימותן של עילות תביעה נוספות כלשהן ביחס לפרשה נשוא ההליך. ד. סיכום התוצאה היא, כי התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין ההליך ובשכ"ט ב"כ, בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.כללים משפטייםכלל יזהר הקונהרכבביטול עסקה (רכב)קניית רכב