הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקות 359, 360 ו- 365 בגוש 6388 בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין הינם מוסדרים ורשומים בבעלות הקרן הקיימת לישראל. טענות התובע: 2. התובע מנהל את המקרקעין שבבעלות הקרן הקיימת לישראל בע"מ. המקרקעין רשומים בבעלות הקרן הקיימת. 3. הנתבע פלש למקרקעין ועושה בהם שימוש שלא כדין כמפורט במפות המצורפות שצורפו לכתב התביעה. 4. פניות הנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין ולהחזירם כשהם נקיים מכל אדם וחפץ - לא נענו. 5. הנתבע מתעשר שלא כדין על חשבון בעל המקרקעין, בכך שעושה שימוש במקרקעין ללא רשות וללא תשלום דמי שימוש. משכך, חב הנתבע לתובע סך מצטבר וכולל של 42,540 ₪, זאת על יסוד חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. 6. בנסיבות אלה, יש להורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין ולחייב אותו בדמי השימוש הראויים בסך 42,540 ₪. טענות הנתבע: 7. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלפני 1.11.99. 8. הנתבע רכש זכויות במקרקעין משנת 1960 ובמסגרת זו קיבל את הזכויות במקרקעין לידו. 9. הדייר הקודם הוא שהחזיק במקרקעין והנתבע ממשיך ומחזיק בהם בלא שפלש אליהם. 10. התובע מנוע ומושתק מלסלק את ידו של הנתבע מהמקרקעין, שכן מדובר בזוטות, חלף זמן רב ממועד החזקת המקרקעין ואין בתביעה אלא כדי להפעיל לחץ על הנתבע במסגרת הליכי פינוי-בינוי שאמורים לחול במקרקעין. 11. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובע - מר יואל אליה (מפקח במחלקת הפיקוח בתובע), מר מאיר לייטנר (שמאי מקרקעין) ומר דרור בן נתן (מודד מוסמך). מטעם הנתבע - הנתבע - מר יהושפט שלום וגב' מלול טובה (שכנה). דיון: 12. התובע הציג נסח מקרקעין מלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה [נספחי א' לת/3]. שלושת הנסחים בחלקות 359, 360 ו- 365 בגוש 6388 מלמדים, שהמקרקעין הינם בבעלות קרן קיימת לישראל ושזכויות הבעלות בחלקות מצויות בידהּ בשלמות. 13. על פי נסחי רישום המקרקעין, מדובר במקרקעין מוסדרים. בנסיבות אלה, נסח הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו [סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969]. על פי נסח הרישום, הבעלות המלאה הינה של הקרן הקיימת. 14. משהוגש נסח רישום המקרקעין, מתהפך נטל הראיה ועל הנתבע להוכיח שבידיו זכויות נוגדות: "... נכון הוא שבעל קרקע המציג נסח מקרקעין מוסדרים ומגיש תביעה לסילוק יד נגד המחזיק, על המחזיק נטל ההוכחה להוכיח את זכותו". [מוטי בניאן, "דיני מקרקעין-עקרונות והלכות", המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, תל-אביב, עמ' 358]. 15. הנתבע במוצגיו, לא הציג נסח מקרקעין המתייחס למקרקעין שבמחלוקת. הנתבע הציג את חוזה החכירה העירוני אשר נערך בינו לבין הקרן הקיימת. על פי החוזה, הנתבע רכש זכויות חכירה בחלקה 364 בגוש 6388. חוזה החכירה נחתם ביום ה- 18.6.1962. על פי נסח ברשם המקרקעין לחוכר ולרעייתו זכות חכירה בחלקה 364, תת חלקה 1. על פי נסח רישום המקרקעין (העתק רישום מפנקס הבתים המשותפים) זכויותיו של הנתבע ורעייתו של חכירה לגבי דירה בשטח 34.40 מ"ר וכן חכירה ברבע מהרכוש המשותף שבחלקה, ששטחה 502 מ"ר. 16. הנתבע צירף העתק חוזה מכר שנערך בזמנו בין הקונה, רוזנפלד ישראל, לבין המוכר, שלום כיאט. שנה לאחר מכן, העביר רוזנפלד את הזכויות על פי החוזה לנתבע. בחוזה נרשם במפורש שטח חצר של 250 מ"ר. בכך יש לטענת הנתבע להעיד כי רכש את הזכויות במקרקעין. דין טענה זו להידחות. אין בחוזה זה כדי להקנות זכויות לנתבע, מעבר לזכויות שהוקנו לו בחוזה החכירה עם הקרן הקיימת. למוכר ההיסטורי, שלום כיאט, לא היו זכויות במקרקעין מעבר לחלקה 364, וממילא לא יכול היה להעביר זכויות אלה שלא היו בידיו. 17. התוצאה היא שרישום המקרקעין משקף את הזכויות שבידי הצדדים: זכויותיו של הנתבע הינן זכויות חכירה, כמפורט בנסח המקרקעין, בחלקה 364 בלבד. לנתבע אין זכויות במקרקעין שבחלקות 359, 360 ו- 365. 18. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מודד [ת/1]. המודד בן נתן זומן ונחקר על חוות דעתו. חוות דעתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. המודד ערך טבלת שטחים וכן צירף מפה מצבית. על פי מדידת המודד, השטחים הפלושים הינם כדלקמן: בחלקה 359 - פלישה של 30 מ"ר שסומנה בספרה 3 במפה המצבית [הזמנה 5004]. בחלקה 360 - פלישה של 28 מ"ר שסומנה בספרה 6 במפה המצבית [הזמנה 5005]. בחלקה 365 - פלישה של 125 מ"ר שסומנה בספרה 2 במפה המצבית. שטחם המצטבר של השטחים הפלושים הוא כ- 183 מ"ר. 19. חיזוק להיקפה של הפלישה נמצא בתצהירו של מר אליה, פקח אצל התובע. מר אליה ביקר במקרקעין וידע לתאר את המקרקעין וסביבתם. מר אליה העיד לפניי, שהוא אימת את הנתונים עם מפת מדידה. מר אליה צילם את הפלישות ונפגש עם השכנים, לצורך הצלבת המידע [פר' עמ' 14-15]. 20. מר אליה הציג במהלך עדותו תצלומים אשר צילם במסגרת ביקוריו במקרקעין [ת/4 עד ת/6]. 21. עדותו של מר אליה מהימנה עלי והנני מעניק לה משקל גבוה. הנתונים שמסר מר אליה לצד עדותו של המודד בן נתן והמפות המצביות, שלא נסתרו, מביאות אותי למסקנה שהנתבע פלש למקרקעין, בהתאם למפות המדידה, שצורפו לחוות דעתו של המודד בן נתן. 22. משקבעתי שאין לנתבע זכויות במקרקעין ומשהוכח לפניי המיקום המדויק של הפלישות, הנני מחייב את הנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין, בהתאם לסימונים שבמפות המצביות כמפורט בסעיף 18 לפסק הדין. 23. התובע עתר לחיובו של הנתבע בדמי שימוש ראויים. לנוכח קביעותיי דלעיל, כי אין לנתבע זכויות במקרקעין ומאחר ועל פי התצלומים שהציג מר אליה נראה בבירור שהנתבע עושה שימוש במקרקעין לצרכיו, יש מקום לחייבו בדמי שימוש ראויים [ע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633 (1983)]. 24. לצורך הוכחת דמי השימוש הראויים, הוגשה לפניי חוות דעת שמאי על ידי השמאי מר מאיר לייטנר [ת/2]. על פי חוות הדעת יש לחייב את הנתבע בדמי שימוש ראויים, לתקופה שהחלה מיום 1.8.99 ועד למועד הגשת התביעה, בסך מצטבר השווה ל- 15,000 דולר. 25. הבסיס לתחשיב שנערך על ידי השמאי הינו השימושים שעשה התובע: פחונים וחצר. השמאי לייטנר העיד לפניי, והתרשמתי לטובה מעדותו: השמאי ביקר במקום וערך את חוות הדעת על פי השימוש בפועל שעושה הנתבע במקרקעין. בנוסף, הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, כך שהלכה למעשה חוות דעתו של השמאי לייטנר לא נסתרה. 26. עם זאת, חוות דעתו של השמאי לייטנר התייחסה לאומדן שווי הקרקע נשוא הפלישה בבעלות מלאה [סעיף 7 לחווה"ד ת/2]. חוות דעתו של השמאי לייטנר לא כללה התייחסות לשיעור דמי השימוש הראויים. 27. הנה כי כן, התובע לא הניח תשתית לטענתו בכתב התביעה כי שיעור דמי השימוש הראויים הוא 6% משווי המקרקעין בחישוב שנתי. מדובר בטענה עובדתית, שחובה הייתה לתמוך אותה בחוות דעת, דבר שלא נעשה. ויודגש: שיעור דמי השימוש אינו חלק מהידיעה השיפוטית של בית המשפט. שיעור דמי השימוש הינו נגזרת של טיבם של המקרקעין ואופי השימוש ויש להוכיחם כמקובל. משלא נעשה הדבר, והנטל המוטל על התובע לא הורם, אין בידי לקבל רכיב זה של התביעה. 28. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 29. סוף דבר - הנני מורה לנתבע לסלק ידו מהמקרקעין כמפורט בכתב התביעה ובמפות המצביות, זאת עד ליום 1.4.2009. התביעה לדמי שימוש ראויים נדחית. בנסיבות העניין יישא הנתבע בהוצאות משפט: עלות המודד על פי חשבונית מס כדין וכן יישא בשכר טרחת ב"כ התובע בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, לתשלום לא יאוחר מיום 1.3.09. ניתן היום ב' בשבט, תשס"ט (27 בינואר 2009) בהיעדר הצדדים. אורן שוורץ, שופט דמי שימוש