החלטה 1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט כבוב) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. 2. נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום בגין שתי פרשות שונות. בתיק הראשון מואשם העורר ביחד עם אחרים בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, שוד, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות והתחזות כאדם אחר. הרקע לאישומים אלה בעימות אלים שפרץ בין העורר וחבריו לבין המתלונן ביושבו בבית קפה ואשר סיבתו אינה ברורה. העימות הסתיים בפציעתו של המתלונן ובסופו הושג לכאורה פיוס. למחרת פנה העורר ומספר מחבריו למתלונן ודרשו ממנו לשלם להם 2,500 ₪ ואיימו עליו כי אם לא יעשה כן, יסתיים הדבר בכי רע. מספר ימים לאחר מכן הודיע להם המתלונן כי לא יוכל לשלם להם כסף, ובמפגש נוסף בינו וחבריו לבין העורר וחבריו הוכו הראשונים מכות קשות ונגרמו להם פגיעות פיזיות חמורות שהצריכו אשפוז רפואי. באותו ארוע נשדדו גם מספר מהמתלוננים. במועד אחר פנה העורר לאחד המתלוננים ואיים עליו בהקשר לתלונתו למשטרה. עוד מיוחס לעורר כי התחזה לאדם אחר בעת שעוכב בידי שוטרים. כתב האישום השני מייחס לעורר עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, איומים ושיבוש הליכי משפט. באישום זה מיוחס לעורר כי מכר לנאשם אחר את המתלוננת כדי שתעסוק אצלו בזנות. לאחר שנמלטה מבית הבושת של הנאשם האחר איים עליה העורר פעמים רבות באיומים שונים אם לא תחזור לעבוד אצל אותו שותף. עוד מואשם העורר בשיבוש מהלכי המשפט בכך שכאשר נדרש לחקירה במשטרת ישראל הזדהה בשם בדוי בכוונה להכשיל חקירה פלילית של המשטרה. 3. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות ומצא כי ישנן ראיות לכאורה למעורבותו בעבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום. אשר לתיק הראשון, הצביע על הודעות המתלונן וחבריו אשר נקבו בשם העורר כדמות הדומיננטית בהנהגת החבורה התוקפת וזיהו את העורר במסדר תמונות שנערך להם. לכל אלה הצטרפה שתיקתו של העורר בחקירתו במשטרה, וסירובו למסור גרסה כלשהי. בתיק האחר הסתמך בית המשפט על הודעתה המפורטת של המתלוננת ועל הודעות הנאשם האחר בהן הודה כי העורר הציע לו ולאחיו לקנות את המתלוננת וכי פרטי המכירה סוכמו בין הצדדים. בית המשפט מצא כי מתקיימות עילות מעצר בעניינו של העורר בגין מסוכנות וחשש ממשי לשיבוש מהלכי המשפט וכן קיים חשש להימלטות נוכח העובדה כי העורר נעלם במשך 5 חודשים ולא אותר על ידי המשטרה במהלך אותה תקופה, ואף ניסה לאיים על המתלוננים ובני משפחתם לבל יעידו. בנסיבות אלה לא ראה מקום להחלת חלופת מעצר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. 4. בערר בפני מעלה בא כוח העורר טיעונים בשני מישורים: המישור הראייתי ומישור האפלייה בדינם של הנאשמים, השותפים לכתב האישום הראשון. אשר למישור הראייתי מעלה בא כוח העורר טענות שונות ביחס למסדר זיהוי התמונות שנערך לעורר, וטוען, בין היתר, כי לא נמצא רישום מפורט ומדויק לגבי האופן בו נערך מסדר הזיהוי וכי לא נוכח עורך דין במיסדר, ולאור כל אלה נפגע משקלו הראייתי של הזיהוי באורח מהותי. בחנתי את טענותיו אלה של בא כוח העורר ואינני רואה לקבלן. אשר למסדר הזיהוי - במקרה זה לא ניתן היה לבצע מסדר זיהוי חי לגבי העורר מאחר שנעלם במשך 5 חודשים לאחר הארוע ולא נמצא. לאור זאת, לא היה מנוס מעריכת מסדר זיהוי בתמונות להבדיל מזיהוי חי. במסדר התמונות זיהו את העורר בוודאות לפחות 4 מהמתלוננים. זיהויו של העורר בוודאות במסדרי התמונות כאמור מספק ראיות זיהוי בעלות משקל של ממש, גם אם נפלו בהליך הזיהוי פגמים טכניים שונים, אשר גם התביעה אינה מתכחשת להם. עם זאת, אין מדובר בפגמים היורדים לשורש משקלו של הזיהוי, ולא נותר ספק כי עדי התביעה מזהים את העורר בבירור כמי שלקח חלק פעיל ביותר בסדרת המעשים הפליליים המיוחסים לו. למסדר זיהוי התמונות מצטרפות הודעות המתלוננים הקושרות את העורר במישרין לארועים נשוא כתב האישום הראשון. מהודעותיהם של אולג וחיימוב עולה חלקו הדומיננטי של העורר בהנהגת החבורה האלימה. זידוב בהודעותיו מזהה אף הוא את העורר וקושר אותו לארועים, והוא הדין באלכסי גרמוב. המתלוננים מזהים את העורר בשמו ואת חבורתו הם מכנים ה"כנופיה של לזר" - הוא העורר. המשקל המצטבר של נתונים ראייתיים אלה מניח יסוד ברור לקיומן של ראיות לכאורה בתיק הראשון. אשר לתיק השני, נחה דעתי כי חומר הראיות העיקרי נשען על הודעתה של המתלוננת, המתארת בפירוט את הליך מכירתה על ידי העורר לאדם אחר וכן את איומיו כלפיה. לאלה מצטרפת הודעתו של ה"קונה" המשלימה ומאששת את גרסתה של המתלוננת. אין, איפוא, להתערב במסקנת בית משפט קמא לפיה ישנה תשתית ראיות המבססת לכאורה את שני כתבי האישום בעניינו של העורר. אין אף מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא באשר לקיומן של עילות מעצר בגין מסוכנות, חשש להימלטות וחשש לשיבוש מהלכי משפט בהליך זה, הנובעים מאופי המעשים המיוחסים לעורר ומשקלם המצטבר של שני כתבי האישום שהוגשו נגדו, ועל רקע נסיונותיו לשבש הליכי משפט ולהימלט מהדין במשך חודשים רבים. 5. טוען בא כוח העורר כי עקרון השוויון מחייב להשוות את דינו של העורר לדינו של אחד השותפים האחרים לפרשה הראשונה - מיכאל אושבקשווילי אשר שוחרר מן המעצר בחלופת מעצר על ידי בית משפט זה (בהרכב כב' השופט ג'ובראן). בא כוח העורר ער להחלטה אחרת שניתנה בבית משפט זה (בהרכב כב' השופטת נאור) אשר דחתה ערר על החלטת מעצרם של שני שותפים אחרים בפרשה המוחזקים במעצר בעקבות כך. הוא עותר בפני להעדיף את החלטת בית משפט זה מכוחה שוחרר אחד השותפים על פני ההחלטה האחרת אשר מכוחה מוחזקים שותפים אחרים במעצר. לא אוכל להסכים לטיעון זה של העורר, וזאת מן הטעם העיקרי הבא: טענתו של בא כוח העורר מועלית בשם עקרון השוויון בין נאשמים, המוכר כערך מנחה בדין הפלילי ומורה כי, דרך כלל, דין דומה יחול ביחס לנאשמים שנסיבות אישומיהם ונסיבותיהם האישיות דומים זה לזה. עם זאת, ברי כי עקרון השוויון אינו חל מקום שהנסיבות והנתונים הנוגעים לנאשמים באותה פרשה שונים הם זה מזה. די לציין במקרה שלפנינו כי עניינו של העורר שונה באורח מהותי מזה של חבריו ולו במובנים הבאים: מחומר העדויות עולה כי חלקו של העורר בחבורה הינו דומיננטי ביחס לשותפיו; יתר על כן, שלא כחבריו, הוא מואשם גם בשיבוש הליכים, הדחה בחקירה והתחזות לאדם אחר והוא נמלט מהדין למשך חודשים ארוכים ולא נמצא. מעבר לכל אלה, כנגד העורר עומד כתב אישום נוסף, חמור מאד לכשעצמו, אשר די היה בו כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. נסיבות כוללות אלה מחריגות את מעמדו של העורר מזה של חבריו השותפים עמו לכתב האישום הראשון. ממילא, השוואת דינו של העורר לדינו של שותף אחר ששוחרר בחלופת מעצר ואשר הנסיבות המיוחדות לו שונות בתכלית איננו ממין הענין. החלת חלופת מעצר בעניינו של העורר תסכן את שלום הציבור ואת מהלכו התקין של המשפט. אי לכך, אין מקום לשחרורו בחלופת מעצר. הערר נדחה. מעצרמשפט פלילימעצר עד תום ההליכים