רקע תיק זה נשמע במלואו בפני כב' השופט טהר לב והונח לאחרונה על שולחני, עם פרישתו ולאחר שלא היה סיפק בידו לכתוב את פסק הדין. בנסיבות אלה, לאחר פנייה לצדדים ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, בחנתי את חומר הראיות ובהתאם ניתן על ידי פסק דין זה. המדובר בתובענה לסעד הצהרתי ולסעד כספי, במסגרתה עותרים התובעים להצהרה כי הלוואת המשכנתא שניטלה ע"י התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובעלה המנוח, מאת הבנק הנתבע, מסולקת מיום פטירת המנוח, וכן להשבת מלוא התשלומים ששולמו ע"י התובעים לפרעון ההלוואה מיום פטירת המנוח ועד ליום מתן פסק הדין. במקורה הוגשה התובענה גם כנגד 3 נתבעות נוספות - מגדל חברה לביטוח בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ ואריה חברה לביטוח בע"מ, בשלב מאוחר יותר תוקנה התובענה באופן שהנתבעות 3 ו-4 המקוריות נמחקו ממנה, ולבסוף, הושגה הסכמה בין הצדדים ולפיה נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, באופן המותיר את הבנק כנתבע יחיד בתובענה. תמצית טענות התובעים תמצית טענות התובעים היא, כי הנתבע התחייב לבטח את המנוח בפוליסת ביטוח חיים בת תוקף, ואלמלא הבטחת פקידת הנתבע כי יבוטח כאמור, לא היו מסכימים התובעת והמנוח (להלן:"בני הזוג") להתקשר בהסכם ההלוואה עם הנתבע. לא זו אף זו, טוענים התובעים כי למעשה הוצג בפני בני הזוג מצג, אשר הסתבר להיות מצג שוא רשלני, בדבר קיומו של ביטוח זוגי, דהיינו, ביטוח המכסה את שני בני הזוג, מצג המתבטא הן בהבטחת פקידת הנתבע והן בגביית פרמיה בגין ביטוח חיים זוגי, כפי שאף נרשם במסמכי הנתבע, ת/2 ו- ת/3. התובעים טוענים כי בני הזוג הסתמכו על המצג שהוצג בפניהם, ולפיכך לא פעלו לעריכת ביטוח אחר או לביטול הלוואת המשכנתא שנטלו, ובכך יש כדי ליצור כלפי הנתבע מניעות ו/או השתק מלטעון להעדר חבותו. התובעים טוענים כי משנמנעה מהמנוח האפשרות לפנות למבטחות אחרות בניסיון לרכוש ביטוח חיים, אין לקבל את הטענה כאילו המנוח לא היה מתקבל לביטוח משכנתא ו/או ביטוח חיים אחר בכל חברת ביטוח אחרת, בשל מצבו הבריאותי. כן, טוענים התובעים כי גביית הפרמיות ע"י הנתבע, מקימה חבות חוזית כלפיהם, ואין לשעות לטענת הנתבע כאילו המדובר בטעות, אשר ממילא אינה מאיינת את חבותו, ובמיוחד לאור החובות המוגברות המוטלות עליו בדבר גילוי נאות והתנהגות בתום לב כלפי לקוחותיו. תמצית טענות הנתבע הנתבע מעלה מספר טענות מקדמיות, וביניהן כי כלל לא נכרת הסכם ביטוח עם המנוח, כי התביעה התיישנה במועד הגשתה, כי חלות על התובעים טענת ויתור ומניעות וכי למעשה לא קיימת לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבע. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי בני הזוג ידעו כי במועד ביצוע ההלוואה המנוח איננו מבוטח בביטוח חיים, אלא התובעת לבדה מבוטחת, זאת בשל מצבו הבריאותי של המנוח. הדבר עולה ברורות, כטענת הנתבע, ממסמכי ההלוואה נ-1/2 ו- נ-1/3, בהם מאשרים בני הזוג בחתימותיהם את ידיעתם כאמור, וכן עולה הדבר אף מעדות התובעת בעצמה. הנתבע טוען עוד כי גרסת התביעה, אשר עשתה ניסיון להסתמך על צידו האחד של נ-1/2, תוך התעלמות מצידו האחר, התמוטטה כליל, ומסיבה זו אף נזנחה הסתמכות זו מצד התובעים, בסיכומיהם. לטענת הנתבע, בהתאם לראיות שהוצגו, לא היתנו בני הזוג את הסכמתם לחתום על הסכם ההלוואה בעריכת ביטוח למנוח, והנתבע לא התחייב, באמצעות פקידה מטעמו, לעריכת ביטוח למנוח, כאמור. גביית הפרמיה הזוגית, נבעה מטעות בהקלדת נתוני ההלוואה - הא ותו לא. אשר למסמכים ת/2 ו- ת/3, טוען הנתבע ראשית כי מאחר ולא גולו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעים, אין להסתמך עליהם, ושנית, אין בהם כל מצג שעשויים היו התובעים להסתמך עליו ואף לא הוכח כי בני הזוג היו מודעים בפועל לכך שהנתבע גבה פרמיית ביטוח כפולה, גם עבור המנוח. מכל מקום, אף אם הסתמכו בני הזוג על דבר זה או אחר, אין בכך כדי להועיל לאור ממצאי חוו"ד פרופ' קרסיק, לפיה ממילא לא היה המנוח מתקבל לביטוח חיים בכל חברת ביטוח אחרת. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, אף טענות ההתרשלות, ההשתק והמניעות אין בהן כדי להועיל, משנותק הקשר הסיבתי בין מעשי ו/או מחדלי הנתבע לבין הנזק, המוכחשים, בהעדר שינוי מצב לרעה ולאור אשמם התורם של בני הזוג. לשיטת הנתבע לא מוטלת על בנק חובה כלשהי לבטח את לוויו בביטוח חיים, אלא מטרתו של ביטוח החיים היא לשמש בטוחה נוספת בידי הבנק, ולא בידי לוויו. טענות מקדמיות לאחר עיון בטיעוני הצדדים ומתוך המונח בפניי, החלטתי לדחות את הטענות המקדמיות שהועלו ע"י הנתבע, כפי שינומק להלן. א. ויתור ומניעות לטענת הנתבע, בהתאם לסעיף 23(ב)(8) לחוזה ההלוואה, ויתרו התובעים על כל אפשרות להעלאת טענות כלפי הבנק בנוגע לאי תשלום על פי פוליסת הביטוח, בבחינת טענות להשתק ומניעות מצד התובעים. התובעים טוענים כי הטענה איננה רלוונטית במקרה זה שכן, הסעיף אליו מפנה הנתבע מתייחס למצב בו מסרבת חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה שהוצאה, ואילו בענייננו אין מחלוקת כי לא הוצאה פוליסה כלל וכלל. הסעיף הרלבנטי מנוסח כדלקמן: "הלווה ו/או הערבים פוטרים בזה את הבנק מראש מכל אחריות למקרה שבו חברת הביטוח לא תשלם על פי הפוליסה, מכל סיבה שהיא, או מחמת ליקוי בצורת הביטוח, או חוסר דרישה, או מכל סיבה אחרת שהיא". אכן נראה כי הצדק עם התובעים בעניין זה, שכן הסעיף הנ"ל עוסק במובהק במצב בו נכרת עם חברת הביטוח הסכם ביטוח, אלא, שהאחרונה מסרבת לשלם תגמולי ביטוח, מסיבות כאלה ואחרות. מצב דברים זה, אינו מתייחס לטענות נזיקיות וחוזיות הנטענות כנגד הבנק כבענייננו, שעה שאין מחלוקת כי פוליסת ביטוח כלל לא הונפקה. ב. התיישנות הנתבע טוען כי עילת התובענה כנגדו נולדה במועד חתימת הסכם ההלוואה, ביום 12/2/95 ולפיכך התיישנה התביעה במועד הגשתה. מנגד טוענים התובעים, כי בעילת התביעה נולדה עם מותו של המנוח, ולפיכך אין ממש בטענת הנתבע להתיישנות, טענה אשר אף נזנחה על ידו. אכן נראה כי הנתבע זנח טענתו, משלא עתר בבקשה מחודשת לסילוק התביעה על הסף, לאחר תיקון כתב התביעה, ולמעשה לא הועלתה הטענה על ידו במהלך ניהול ההליכים, עד לשלב הסיכומים. אולם, אף לגופו של עניין, מקובלת עלי טענת התובעים לפיה נתגבשה בעילת התביעה לידי כח תביעה ממשי, אך בעת פטירת המנוח. מובן, שככל שיובהר כי בפני התובעים לא הוצג מצג כלשהו בדבר קיומו של ביטוח, אלא ידעו הם עוד טרם פטירת המנוח כי אין הוא מבוטח, כטענת הנתבע, או אז יכול ויש בידיעתם זו כדי לפתוח את מירוץ התיישנות תביעתם במועד זה, והדברים יובהרו בהמשך, לגופם. ג. העדר עילת תביעה כנגד הנתבע לטענת הנתבע, משויתרו התובעים על תביעתם כנגד חברת הביטוח "מגדל", דין תביעתם כנגד הנתבע להידחות, הואיל והדבר מהווה למעשה הודאה מצידם כי אין ולא היה הסכם ביטוח. טענות חוזיות בנוגע לביטוח, טוען הנתבע, יש להפנות עפ"י דיני השליחות אל השולח ולא אל השלוח. טענה זו דינה להידחות. יציאתה של "מגדל" מן "התמונה" בדין נעשתה, שכן כאמור, אין כל מחלוקת בין בעלי הדין כי פוליסת ביטוח למנוח לא קיימת כלל, "מגדל" אכן לא ביטחה את המנוח והיא איננה קשורה עימו או עם התובעים בקשר כלשהו. לתובעים קנויה הזכות לתבוע את הנתבע בעילת תביעה ישירה נגדו, עילה נזיקית ועילה חוזית, והן בטענה להפרת חובות הנאמנות והגילוי מצדו, עילות המופנות אל הנתבע ואשר ניתנות לייחוס במקרה זה אך ורק לנתבע. ד. לא נכרת הסכם ביטוח עם המנוח לטענת הנתבע, לא התקיימו במקרה זה שניים מהיסודות העיקריים הדרושים לקיומו של חוזה תקף בין הצדדים - הדרישה לגמירת דעת ויסוד המסוימות. וודאי אין צורך לדון בטענה זו, לאור העובדה שאין מחלוקת כי הסכם ביטוח ביחס למנוח לא נכרת וכי לא הוצאה עבורו פוליסה לביטוח חיים. מובן, כי ככל שלתובעים טענות חוזיות כלפי הנתבע, הרי שהן אינן מכוונות לקיומו לכאורה של הסכם ביטוח, אלא למישור היחסים החוזי בנק-לקוח, והן תידונה לגופן. החבות בפתח הדברים אבהיר, כי אין עוד צורך לדון בטיעוני הנתבע הנוגעים למסמך נ-1/2, באשר טיעוני התובעים הנוגעים למסמך זה נזנחו בסיכומיהם, ולפיכך ממילא אינם מהווים עוד תמיכה לתביעתם. 22. לגרסת התובעים הוצג בפני בני הזוג מצג, ע"י פקידת הנתבע, לפיו מובטח להם שלא תהיה כל בעיה עם ביטוחו של המנוח, זאת לאחר שבני הזוג הבהירו כי לא יתקשרו בהסכם ההלוואה ללא הסדרת העניין. לשיטת התובעים הוחתמו בני הזוג על "טופסולוגיה", בינתיים, ועד להסדרת עניין הביטוח. 23. חרף טענות הנתבע בעניין, לא מצאתי סתירה מהותית בין עדותה הראשית של התובעת לבין עדותה בחקירתה הנגדית, בעניין זה. התובעת חזרה והדגישה כי המנוח הודה בפני הפקידה כי לקה בעבר באירוע לב, ועל כן רק התובעת חתמה על בקשת ההצטרפות לביטוח חיים במסגרת הבנק. [עמ' 18 מול ש' 27-28; עמ' 19 מול ש' 1-7 לפרוטוקול מיום 7/3/07]. התובעים טוענים למעשה, כי במועד החתימה על מסמכי ההלוואה ידעו בני הזוג שיש בעיה עם ביטוח למנוח, אלא, שסמכו הם על הבטחת הפקידה שלא תהיה כל בעיה עם המנוח, וכי בינתיים ולצורכי 'טופסולוגיה' תחתום התובעת בלבד. עובדות אלה אכן מתיישבות עם חתימת בני הזוג על המסמכים נ-1/2 ו- נ-1/3. הנתבע מצידו חדל בהמשכם של עניינים, משלא פעל באופן אקטיבי להחתמת המנוח על הצהרת בריאות מורחבת, או לכל הפחות ליידע אותו כי עליו לעשות כן, ואף להתרות בו, ולו פעם אחת, בדבר העדרו של ביטוח כל עוד לא ימשיך את התהליך הביטוחי עד תום. הנתבע לא מצא לנכון להביא לעדות את הפקידה שבפניה נערך הליך ההחתמה על מסמכי ההלוואה, אשר כפי גרסתו שלו יכולה היתה בעדותה לסתור את גרסת התובעים, לרבות הטענה כי נטילת ההלוואה הותנתה בעריכת ביטוח גם למנוח, ואף לעניין ההסברים והפעולות שנעשו, ככל שנעשו כאלה, מטעם הנתבע. במובן זה, עדותה של התובעת לא נסתרה ואילו נגד טענות הנתבע עומדת הימנעותו מהבאת הפקידה למתן עדות, והסבריו בעניין זה אינם מספקים. הסתמכותם של התובעים, אשר החלה כאמור בהתנהלות פקידת הנתבע, ממשיכה ונפרשת על יסוד גביית הפרמיה הזוגית, אשר נעשתה ע"י הנתבע משך שנים, הנתמכת במסמכים ת/2 ו- ת/3, ואשר הביאתם לכלל מסקנה כי אכן שניהם מבוטחים. ראשית אסיר מעל הדרך את התנגדות הנתבע למסמכים הנ"ל, בטענה כי לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים. אין מחלוקת כי ת/2 הינו חלק ממסמכי ההלוואה, שצורף הן לכתב התביעה המתוקן כנספח ב', שם הוגדר כ"העתקי מסמכי ההלוואה", והן לבקשת התובעים לצו מניעה (במסגרת בש"א 2142/02). אכן, מעיון במוצג ת/2 עולה, כי בהתאם לכותרתו המדובר ב"נספח א' להלוואה" ובסעיף 4 שכותרו "תשלומים נלווים" נרשם ביטוח חיים צמוד (זוגי). בחקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבע, מר גינזבורג (מזכיר הבנק), משיב העד כאשר נשאל אודות המסמך ת/2: "בכותרת המסמך כתוב: נספח א' להלוואה והשם שלהם, בוניה חוזה וגרציאלה. לשאלתך אם מנסיוני מסמך זה הוא חלק ממסמכי ההלוואה הנמסרים ללווים אני משיב שזה נכון" (עמ' 26 מול ש' 12-14 לפרוטוקול מיום 7/3/07). מבחינה זו, אין המדובר במסמך מפתיע, ואף היפוכו של דבר, המסמך ותוכנו לא זו בלבד שאינם מוכחשים ע"י הנתבע, אלא המדובר במסמך שבשליטת הנתבע ואשר הוא מודה בתוכנו. באשר ל- ת/3, המהווה הודעה על פרטי הלוואה, הנשלח לבית הלווה לאחר ביצוע ההלוואה, למעשה, אין חשיבות לשאלת הסתמכות נקודתית על מסמך ספציפי זה, שכן התובעת העידה כי בכל שנה קיבלו בני הזוג תמצית חשבון שנתית ובה נרשם כי קיים ביטוח חיים זוגי, כשכוונתה לתמציות דוגמת המוצג "ת/3". ממילא, לא מכחיש הנתבע כי אכן גבה פרמיה כפולה מאת בני הזוג וכי פירוט החשבונות הכיל גם רישום ביטוח חיים זוגי, ולפיכך עובדות אלה הלכה למעשה אינן שנויות במחלוקת. בניגוד לטענת הנתבע, טענה התובעת עוד בתצהיר עדותה הראשית, כי "הבנק גבה פרמיה עבור הביטוח הן עבורי והן עבור בעלי המנוח מהיום הראשון של תקופת הביטוח. הודעות בעניין הביטוח ותשלומי הפרמיה נשלחו תמיד אלי ולמנוח ביחד" (סע' 9 לתצהיר התובעת). בהתאם, העידה התובעת גם בחקירתה הנגדית, באומרה: "לשאלתך אם מאז החתימה בבנק לא קיבלנו מסמכים מחברת הביטוח אלא רק מהבנק אני משיבה שאינני יודעת ממי קיבלנו אלא בסוף שנה היינו מקבלים את כל הפירוט ותמיד היה מצויין ביטוח זוגי" (עמ' 19 מול שו' 10-12 לפרוטוקול מיום 7/3/07) (ההדגשות שלי - י.ש.) ברור אם כן מעדותה של התובעת, כי היא והמנוח אכן סמכו על מסמכים אלו, והם היוו עבורם אינדיקציה לקיומו של ביטוח, או לפחות כך הם סברו. אם כך, המצגים שהוצגו בפני בני הזוג, ע"י פקידת הבנק ובאמצעות גביית הפרמיה הזוגית, אכן הובילום לסברה כי קיים ביטוח. יחד עם זאת, וחרף קביעתי כי בפני בני הזוג הוצגו מצגי שווא, כמפורט לעיל, אף לבני הזוג חלק נכבד ללא ספק בנזק שנגרם, בדמות תרומה לאחריות הנתבע לתוצאות מחדליו. ברי, כי גביית הפרמיה הזוגית ע"י הבנק, כמו גם הנפקת הדוחות המציינים קיומו של ביטוח זוגי, מקורם בטעות, שכן כאמור, אין מחלוקת שהמנוח לא צורף בפועל לביטוח. ברם, מהראיות עולה, כי בני הזוג עצמו עיניהם מראות נכוחה בהסתמכם על רישומי הנתבע והבטחותיו, בעוד שבשלב מוקדם היה המנוח מודע לקושי שהוצג בעניין צירופו לביטוח החיים של הבנק, ובכל זאת לא פעל אף הוא אקטיבית בעניין. כך, בהתאם לעדות התובעת בעצמה, אמרה פקידת הנתבע לבני הזוג במעמד החתימה על מסמכי ההלוואה כי היא צריכה לקבל אישור לגבי המנוח, וכי היא מאמינה שהכל יהיה בסדר וכי תודיע לבני הזוג על כך בתוך מספר ימים (סעיף 5 לתצהיר התובעת). בחקירתה הוסיפה התובעת כי במעמד החתימה, לא חתם המנוח על הבקשה להצטרף לביטוח חיים, וכי היה צריך לחתום אחר כך לבד ולא באותו המעמד וזאת, כך לפי עדות התובעת, "כיוון שהיה בקשר עם הפקידה לגבי הביטוח". בחקירתה זו חזרה התובעת והדגישה כי הפקידה אמרה למנוח "שהיא תטפל בזה ושהכל יהיה בסדר, ושהיא מקווה שהכל יהיה בסדר" [עמ' 19 מול שו' 4-7 לפרוטוקול מיום 7/3/07]. דברים אלו, היו בוודאי צריכים להותיר ספק בליבו של המנוח, והאחריות מוטלת היתה גם על בני הזוג לוודא כי נעשה כל הנדרש לשם השלמת התהליך הביטוחי. בנסיבות אלה, אין זה צודק לאפשר היאחזות בטעות שנעשתה ע"י הנתבע, כ"בקרנות המזבח", באופן המתיר לחלוטין את בני הזוג מכל כבלי אחריות לענייניהם שלהם, ולאינטרסים כה הרי גורל. אמנם, אין ספק שבנק חייב כלפי לקוחו בחובת גילוי נאות, זאת בין היתר נוכח תחולת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981 ותכליתו, ובמיוחד מקום שאין המדובר באנשים הבקיאים ברזי הבנקאות. כך למשל נקבע בפרשת אברהם (ע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נ' בנק מסד ואח' פ"ד נג (2) , 337, 351): "תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק...יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים...חובת תום-הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק...תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם לו בהתקשרות עם בנק. (וכן ר' גם פסה"ד הידועים בע"א 1570/92 בנק המזרחי בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר פ"ד מט (1) 369 בעמ' 383, בת.א 5772/03 (מח' י-ם) אסתר אילוז נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם), דברי כב' הש' בדימ' בעז אוקון ובע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח (2) 573). אין ספק, כי הנתבע חדל משלא הודיע מפורשות למנוח ולתובעת כי המנוח לא מבוטח במסגרת ביטוח חיים מטעם הבנק, ולא ווידא כי המנוח אכן מודע לעובדה שלא נערך לו, בסופו של יום ביטוח חיים. אין חולק גם, כי הליך נטילת ההלוואה נעשה מול פקידת הבנק, הגב' חניה מירלה, אשר לא הוכח כי הסבירה לבני הזוג כי המנוח אינו מבוטח ואת ההשלכות הנובעות מהעדר ביטוח כאמור. כאמור, בהעדר עדות של פקידת הבנק, אף לא ניתן להוכיח אחרת, ומעדותו של מר גינזבורג עולה, כי לכל היותר נמסרו לבני הזוג אי אילו מסמכים עלומים המכילים לגרסתו הסברים בכתב, אשר אף את מסירתם הספציפית לידי בני הזוג אין הוא יכול לאשר. כך משיב העד אודות דברים אלו: "את מפנה אותי לסעיף 19 לתצהירי ולשאלתך אם אני יכול להגיד מידיעה אישית שהמסמכים האלה נמסרו ללויים אני משיב שאין לי מידיעה אישית. זה עולה ממה שאמרתי קודם". (עמ' 24 מול ש' 15-16). יש לזכור כי עד הנתבע לא נכח בשעת החתימה על מסמכי ההלוואה ואינו יכול להעיד ממקור ראשון, האם הוסברו הדברים לבני הזוג ועל אופן מתן ההסבר, לרבות נפקויותיהם. בנסיבות אלה, יש מחד לקבל את גרסת התובעים לפיה פירטו בני הזוג בפני הפקידה את החשיבות שראו בעשיית הביטוח ומכאן הציפייה להתנהלות אחרת מצד הנתבע, ומאידך, נובעת מכך החובה המוטלת על בני הזוג, לדאוג דאגה ממשית יותר לעניין בעל חשיבות כה רבה עבורם. 29. בשקלול אחריותו של הנתבע למעשיו ולמחדליו יחד עם אחריותם של בני הזוג, בבחינת ייחוס רשלנות תורמת לתובעים, מצאתי כי יש מחד לחייב את הנתבע לשאת בתוצאות, ולנכות מהן רשלנות תורמת של התובעים בשיעור 50%. הנזק 30. הנתבע טוען למעשה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק שהוא כתוצאת אי אילו מעשים ו/או מחדלים של הנתבע. הנתבע סומך טענותיו על חוות דעתו של פרופ' אברהם קרסיק, המשמש כחתם ראשי בחברת הביטוח "מגדל", ולפיה המנוח לא היה מתקבל לביטוח משכנתא ו/או ביטוח חיים אחר בחברת ביטוח אחרת. בהתאם לחוות הדעת, סבל המנוח ממחלה טרשתית קשה משנית לרמת כולסטרול גבוהה ביותר ולעישון כבד, ובעת נטילת ההלוואה סבל המנוח מסימני המחלה הטרשתית ועבר שני ארועים של אוטם בשריר הלב, הראשון בגיל 29 והשני בגיל 32. 31. אולם, בניגוד לאמור, העיד פרופ' קרסיק בחקירתו הנגדית, כי לא שימש כחתם בחברת ביטוח אחרת (ר' עמ' 31 ש' 15 לפרוט' מיום 18/9/07) וכי אינו יכול להעיד, מידיעה אישית, על המדיניות של חברות ביטוח אחרות (ר' עמ' 31 ש' 24-28 לפרוט'). מחקירתו הנגדית של פרופ' קרסיק עולה ברורות, כי ייתכנו מקרים בהם אדם שלא התקבל לביטוח חיים במסגרת משכנתא יתקבל, או לכל הפחות יופנה על-ידי נציג הבנק, דרך נתיב אחר לעריכת ביטוח חיים. כך העיד פרופ' קרסיק: "... בביטוח משכנתאות המדיניות שכל מי שיש לו בשאלון שטחי יחסי עדות לתחלואה שיש עימה תמותת יתר, איננו מקבלים אותו כחלק מהביטוח הקולקטיבי אלא מפנים אותו לרכישת ביטוח פרטי. לשאלה אם אדם שלא מתקבל לביטוח חיים של משכנתא יכול להתקבל לביטוח חיים של פרט אני משיב במקרים מסוימים כן ובמקרים מסוימים לא. לשאלתך אם כאשר נדחה אדם מביטוח חיים במסגרת משכנתא אם אפשר להציע לו לקבל כיסוי ביטוחי במסגרת אחרת אני משיב במקרים מסוימים כן ובמקרים אחרים לא. ... לשאלה אם נתקלתי במקרים שבהם אדם נדחה בביטוח חיים במסגרת משכנתא, ופנה ורכש ביטוח רגיל, -אני משיב בחיוב" (עמ' 32 ש' 5-17 לפרוט' מיום 18/9/07) (ההדגשות שלי - י.ש.) 32. לא זו אף זו, הנתבע לא הציג את "הנחיות חברות בטוח המשנה" אליהן התייחס פרופ' קרסיק בחוות דעתו, למרות שבחקירתו השיב פרופ' קרסיק, כי ההנחיות רשומות בצורה אלקטרונית וכי הוא יכול להציגן (ר' עמ' 33 ש' 16-17 לפרוט' מיום 18/9/07). מכל האמור לעיל עולה, כי הלכה למעשה לא הוכחה טענת הנתבע, שהמנוח לא היה מתקבל לביטוח חיים בשום מסגרת ו/או חברת ביטוח אחרת, ולו תמורת תשלום פרמיה גבוהה יותר. 33. למעלה מן הנדרש ייאמר, כי נמנעה מהתובע כל אפשרות אחרת להבטיח את עתידו ואת עתיד משפחתו, באמצעות נתיבים אחרים, כדוגמת ביטוח החיים אליו השתייך, באמצעות קופת גמל למקרה פטירה בסכום של 50,000 ₪ ( ראה ת/1). 34. לסיום, ולאור המפורט לעיל אף זאת למעלה מן הצורך, אשוב ואתייחס לטענת ההתיישנות שהועלה ע"י הנתבע, ואשר יש לדחותה. דחיית הטענה מתחייבת מקביעתי דלעיל, כי אכן הוצגו בפני בני הזוג מצגי שווא מצד הנתבע, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי היתה בידיהם עובר לפטירה ידיעה פוזיטיבית על דבר העדר ביטוח, אשר תחל את מירוץ ההתיישנות. סוף דבר 35. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה באופן חלקי, ובהתאם מוצהר בזאת כי מחצית יתרתה של הלוואת המשכנתא נשוא התובענה מסולקת ממועד פטירת המנוח. כמו כן, ישיב הנתבע לתובעים מחצית התשלומים ששולמו על ידם לפרעון ההלוואה מיום פטירת המנוח ועד ליום מתן פסק הדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבע רשאי לנכות מסכום ההשבה את חוב הפיגורים שנצבר עד למועד פטירת המנוח, ככל שנצבר כזה. 36. הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום א' בניסן, תשס"ט (26 במרץ 2009) בהעדר הצדדים. יעקב שפסר, שופטסגן נשיא משכנתאמצג שוואמקרקעין