עילת סגירת תיק פלילי

##החשיבות שבשינוי עילת סגירת תיק פלילי נעוצה בנושא הרישום:## בעוד אשר תיקים שנסגרו מ"חוסר אשמה" אינם מופיעים ברישומים כלשהם של המשטרה, הרי שתיקים שנסגרו מ"חוסר עניין לציבור" מופיעים ברישומי המשטרה. סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את נושא של סגירתם של תיקי חקירה. הסעיף קובע לאמור: "ראה התובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור". במסגרת סמכותו, מפעיל התובע שיקול דעת לפי הכללים להפעלתו על-ידי רשות שלטונית. במסגרת שקול דעתו מחליט הוא על העמדה או אי העמדה לדין ובמקרה האחרון קובע הוא את עילת סגירת התיק. בשנת 1994 הוציא פרקליט המדינה הנחיות לעניין הפעלת שיקול הדעת (הנחיות מס' 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'חוסר אשמה'"; להלן: הנחיית הפרקליט). ההנחיות מבהירות את אופן הפעלת שיקול הדעת לעניין סגירת תיק בשל חוסר ראיות מספיקות. ההנחיות יוצרות תת-סיווג בתוך עילת סגירת תיק מ"חוסר בראיות מספיקות", בהוסיפן לעילות הסגירה הקבועות בחוק, עילת סגירה מחמת "חוסר אשמה". לפי אותן הנחיות, כאשר סבור תובע "כי קיימות בתיק החקירה ראיות המעוררות חשד לביצוע עבירה על ידי פלוני, אלא שחומר הראיות אינו מספיק להוכחת אשמתו של החשוד, וממילא אינו מספיק להעמדתו לדין, ייסגר התיק לגבי אותו חשוד בעילה של "חוסר ראיות" וכך גם תנומק החלטת הסגירה" (סעיף 2). ואילו, כאשר השתכנע התובע מתיק החקירה "כי כלל לא בוצעה עבירה באותו עניין או כי אין שמץ ראיות לביצועה, יש לנמק את סגירת התיק ב"העדר אשמה" ולא ב'חוסר ראיות'" (סעיף 6). ההנחיות מבהירות, כי סגירת התיק בעילה של "חוסר אשמה" - שאינה מוזכרת בחוק - נועדה "למנוע מראית עין כאילו יש ספק בחפותו של האדם שנחשד באותו ענין, דבר העשוי לגרום לו עוול מיותר" (סעיף 7). בית המשפט אימץ בפועל את ההבחנה בין סגירת תיק מ"חוסר ראיות" לבין סגירתו מ"חוסר אשמה" וקבע, כי יש הצדקה לסגור תיק "מחוסר ראיות" ולא מ"חוסר אשמה", כאשר הראיות הקיימות משאירות ספק סביר בחפותו של החשוד. חוק המרשם הפלילי כאמור, חשיבותה של עילת סגירת תיק נוגעת לנושא הרישום. חוק סדר הדין הפלילי אינו מסדיר את נושא הרישום של תיק שנסגר בעילה כלשהי. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א -1981 (להלן: חוק המרשם) מסדיר את הנושא ומבחין - לעניין הרישום - בין שני סוגים של מאגרי מידע המנוהלים על-ידי המשטרה. האחד - מרשם פלילי ובו פרטי רישום לעניין כל אדם שניתנה לגביו הרשעה או החלטה אחרת כאמור סעיף 2 (סעיף 1(א) לחוק המרשם). השני - רישומים אחרים הדרושים למשטרה לצרכיה (סעיף 1(ג) לחוק המרשם). חוק המרשם אינו קובע את הנושאים שיכללו ב"רישומים האחרים". עם זאת, עולה מסעיפים 11 ו11-א שבו, כי החלטות שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, מצויות בגדרם של "רישומים אחרים". סעיף 11א לחוק המרשם קובע, כי מידע בדבר החלטה שלא להעמיד לדין, לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק: היועץ המשפטי לממשלה ותובע משטרתי, לצורך מילוי תפקידיהם; המשטרה, שירות הביטחון הכללי, המשטרה הצבאית ומחלקת ביטחון שדה של צה"ל, לפי כללים מסוימים; קצין מבחן; וחוקר מדעי, בתנאים שנקבעו בתקנות. חוק המרשם אינו מסדיר אפשרות של אי רישום תיקי חקירה שנסגרו וכולם אמורים להיכלל במאגר המידע של "רישומים אחרים". לפי הנחיות המשטרה, תיקים שנסגרו בעילה של "חוסר אשמה" אינם נרשמים כלל ב"רישומים אחרים" של המשטרה וממילא לא ניתן למוסרם לגורמים שמחוץ למשטרה. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אף שהמידע בו דן סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי אכן מועבר למספר מצומצם של גופים, פוגע הרישום בפרטיות ו"מטיל סטיגמה על בעל הרישום, כל אימת שמוגשת נגדו במשטרה תלונה חסרת כל יסוד. אדם המבקש שהתיקים נגדו ייסגרו מ"חוסר אשמה" מטרתו כי לא יופיעו כלל ברישומים במאגר המידע של המשטרה. משפט פליליסגירת תיק פלילי