החלטה א. הבקשה מוצגת כבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.9.07 (ע"ש 955/07, השופטת למלשטריך-לטר), בו נתקבל ערעורו של המבקש על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום 27.11.05 באשר לאחוזי הנכות המוכרים לגביו. תחת 20% שקבעה הועדה הרפואית העליונה, נפסקו על-ידי בית המשפט המחוזי 40%, כפי שקבעה הועדה הרפואית בדרג ראשון (30.3.05 ו- 6.7.05). ב. כאמור, המבקשת מוצגת כבקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור. בפועל התקשיתי להבין את תוכנה ואת המבוקש בה, וכן את הזיקה בין המבוקש לפסק הדין נשוא הבקשה. ג. המבקש מציין כי "זה הוא הליך המשך" להחלטתו של בית משפט זה בבג"צ 9569/05 מיום 2.5.07. בהחלטה זו הותר למבקש-העותר "לתקן את עתירתו בתוך 90 ימים, ולהגיש עתירה שתתמקד בבקשה העקרונית שהוא מבקש להעלות ביחס לתפקודן של ועדות רפואיות. העתירה המתוקנת תתיחס רק לשאלה העקרונית. בכל הנוגע לטענותיו הפרטניות המתיחסות לדרגת נכותו ולתגמולים רשאי העותר לפנות לועדות המוסמכות ולא לבית משפט זה. מומלץ לעותר כי את עתירתו המתוקנת יגיש באמצעות עורך דין, שכן אופן הגשת העתירה אינו מאפשר את בירורה". ד. נמסר לי כי בתיק 9569/05 הוגשה עתירה מתוקנת ב-31.7.07, והדיון קבוע ל-2.1.08. על כן יש כמובן לראות את הטענות עתה במסגרת הפרטנית בלבד, קרי, כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.9.07. ה. (1) ואולם, ככל שהמדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין מיום זה 19.9.07, לא ירדתי - כאמור - לסוף דעתו של המבקש בבקשה. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום לערעור על החלטות בנות שנים רבות, והתרכז בהחלטת הועדה הרפואית העליונה מ- 27.11.05. אציין כי בפסק דינו הלך בית המשפט המחוזי כברת דרך לקראת המבקש, שהרי על פי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 ערעור לבית המשפט המחוזי הוא בנקודה משפטית בלבד. בית המשפט פירש - בפועל - בהרחבה את הסמכות, ונדרש לממצאים הרפואיים. ארשה לעצמי להעריך, כי עשה כן כיוון שלא חש בנוח עם העובדה שבערעור מצד המבקש ולא מצד המשיב, הופחתו אחוזי הנכות שנקבעו למבקש. (2) ואכן, תקנה 4 לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 קובעת כי "הועדה (הרפואית העליונה - א"ר) רשאית לאשר את החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים", והועדה גם העמידה את המבקש על כך, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, ראו רע"א 5750/98 אבוטבול נ' קצין התגמולים (1998) (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור); ראו רע"א 10752/06 פרג' נ' קצין התגמולים (2007) (לא פורסם) (השופטת ארבל); ע"א (י-ם) 5362/04 נונברג נ' צדקוני (2004) (לא פורסם) (השופט זילברטל). לכן פעלה הועדה הרפואית העליונה בגדר סמכותה, אלא שבית המשפט המחוזי ראה לטוב להכריע - כדבריו - בספק שזיהה, לטובת המבקש. מטעמים מובנים נותנת הדעת, כי אך בזהירות ישונו לרעת מערער בועדה רפואית עליונה החלטות קודמות של ועדה רפואית באין ערעור מן הצד שכנגד, אולם הסמכות נתונה על-ידי מחוקק המשנה במקרים המתאימים. כאן הפעילה הועדה העליונה סמכות זו, ובית המשפט הכריע כאשר הכריע. נראה כי אין למערער דנא להלין על פסק הדין, שתוצאתו הכפילה את אחוזי הנכות שקבעה לו הועדה העליונה. ו. אין בידי להיעתר לבקשה. אוסיף, כי דברים שאמר בית משפט זה בהחלטה מ-2.5.07 באשר להסתייעות בעורך דין אולי היו ישימים גם בהקשר דנא. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית