חקיקה למפרע

##חקיקה למפרע (רטרואקטיבית) בישראל:## הלכה היא כי "נורמה במשפט בחוק או בתקנה היא כעקרון- פרוספקטיבית- צופה פני עתיד" (ע"פ 4912/91 ירון תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1), 581, 621. ראה גם: עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 777; ע"א 10/55 "אל-על" בע"מ נ' עירית תל אביב-יפו ואח', פ"ד י(3) 1586, 1589; ע"א 27/64 בדר נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד יח(1) 295, 300; א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 617, והאסמכתאות המצוטטות שם). טעמים טובים וראויים הובילו לקביעת הלכה זו, והם: מניעת פגיעה בתפיסות יסוד חוקתיות, בעקרון שלטון החוק, בוודאות המשפט ובביטחון הציבור בו ובעקרונות היסוד של צדק ושל הגינות. כלל זה חל לא רק על חקיקה ראשית אלא גם על החלטות מנהליות, ועל חקיקת משנה, בין היתר, תקנות וחוקי עזר (ראה: עניין רשות שדות התעופה; בג"ץ 5290/97 עזרא ואח' נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד נא(5) 410). יחד עם זאת, לא כל חקיקה רטרואקטיבית פוגעת בתפישות יסוד חוקתיות, ולא כל חקיקה רטרואקטיבית היא בלתי הוגנת, בלתי צודקת ופוגעת בביטחון ובוודאות ויש והיא מקדמת ערכים חוקתיים אחרים: "אכן, אין לומר כי כל חקיקה למפרע היא שלילית ובלתי ראויה. כל חקיקה למפרע פוגעת אמנם בערכים חוקתיים מסוימים, אך לעתים היא מקדמת ערכים חוקתיים אחרים. בסופו של דבר, העיקר הוא האיזון הכולל בין השלילה לבין החיוב" (א' ברק לעיל בע' 622). לפיכך, אין ולא ראוי לקבוע כלל לפיו אין להחיל חקיקה, לרבות חקיקת משנה, באופן רטרואקטיבי בשום מקרה: "... לא מצאנו כל אסמכתא חוקית, המורה כי באף מקרה לא יהא מותר לרשות מקומית להעניק תוקף למפרע לחוק העזר המתוקן על ידה, ודעתנו היא כי מן הדין לבחון תמיד גם בעניין זה – כמו עניין תקפם של חוקי עזר בדרך כלל – לפי קנה המידה, אם ההוראה הרטרוספקטיבית היא בלתי הגיונית או בלתי מתקבלת על הדעת" (בג"ץ 21/51 ביננבוים ואח' נגד עירית תל-אביב, פ"ד ו(1)375, 385-386). ##האם בישראל קיים "איסור חקיקה רטרואקטיבית" ?## בכל דבר חקיקה המורה על תחולה למפרע של ההוראות הכלולות בו, יש לבחון את חוקיות ההוראה על פי שיקולים רלוונטיים, תוך שיקלולם של האינטרסים המנוגדים הראויים להגנה בכל מקרה נתון, תוך איזון כולל "בין השלילה לבין החיוב". בין היתר יש לבחון את תכלית דבר החקיקה שאותו מבקשים להחיל באופן רטרואקטיבי; את מטרת ההחלה הרטרואקטיבית; את משך הזמן שחלף מאז חוקק החוק אותו מבקשים לתקן ועד חקיקת החוק המתקן; את סיבת השיהוי, אם יש שיהוי; את תוצאות ההחלה למפרע; את מידת הפגיעה בזכויות מוקנות - אם קיימת, וכן, יש לשקול שיקולים משפטיים, כלכליים, חברתיים ועוד ושיקולי יעילות וצדק שבחיוב למפרע. בענייננו מוצאת אני לבחון את חוקיותם של ההוראות הרטרואקטיביות שבחוקי העזר המתקנים על פי סעיף 15 לחוק הפרשנות, שכן, כאמור, אין החוק המסמיך מכיל הוראה מפורשת המסמיכה לחוקק חקיקת עזר עם תחולה למפרע. כלל בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משמעות הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק (ראו לעניין זה ע"א 27/67 בדר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד יח, 205). ב- עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 765 נאמר לעניין זה, בין היתר, כי חקיקה למפרע נוגדת את עקרון היסוד של השיטה - "תפיסת היסוד הינה, כי "החלת חוק חדש על עיסקה שתמה ונשלמה לפני צאת החוק, והנוגעים בדבר עשו והשלימו אותה בסומכם על הדין שהיה נוהג אותה שעה, עלולה לגרום עוול ואי-צדק" (השופט זוסמן בע"א 398/65 הנ"ל, בעמ' 405). חקיקה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית נוגדת"מושגים מקובלים של צדק" (ע"פ 290/63, בעמ' 577, 579(השופט ח' כהן)), והחזקה נגד חקיקה זו דרושה למען עשיית צדק. עקרון שלטון החוק דורש ודאות וביטחון ביחסים הבין-אישיים. חקיקה למפרע פוגמת בשני אלה. היא מבלבלת "סדרי בראשית" (בלשונו של השופט זילברג בבג"צ 98/53, בעמ' 613). היא אינה מאפשרת תכנון מראש של ההתנהגות, ולפיכך גם פוגעת ביציבות המשפט (ראה ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד) 223)". חקיקה למפרע (רטרואקטיבית)