פ ס ק - ד י ן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) בת"א 11647/04, מיום 16.10.06, בגדרו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 1.07.03, זאת - מחמת תשלום דמי פוליסת ביטוח החובה של האופנוע עליו רכב הלה לאחר קרות התאונה. 2. המערער, יליד 1986, נפגע בתאונת אופנוע עת עבד כשליח בפיצריה, בעודו רוכב על אופנוע השייך למעבידו. בפני בית משפט קמא עמדה במחלוקת השאלה העובדתית באשר למועד המדויק בו אירעה התאונה. המערער טען, כי התאונה התרחשה בשעה 15:35, בעוד שהמשיבה טענה כי התאונה אירעה בשעה מוקדמת יותר (כאמור - עת האופנוע לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה). ברקע המחלוקת העובדתית יצוין, כי פוליסת בטוח החובה חודשה בצהרי אותו היום בו אירעה התאונה - בשעה 13:07, ותשלום דמי הביטוח בוצע בסניף הדואר בשעה 13:20. עוד יצוין, כי הפוליסה לא חודשה עד לאותו היום, אף שתוקפו של הכיסוי הביטוחי הקודם הסתיים ביום 22.6.03. 3. פסק-דינו של בית משפט קמא נסמך בעיקרו על ניתוח וקביעת ממצאים שבעובדה, כמו גם על קביעת ממצאי מהימנות של העדים שנשמעו בתיק. בהקשר זה קבע בית משפט קמא כי "... לא בכל תיק, מופיעים בפני בית המשפט חבורת עדים שהרושם שהם מותירים בעדותם הוא כה שלילי עד כי גם אם דבריהם 'מסתדרים', לא ניתן היה להאמין לעדותם, אלא שכפי שאראה להלן לרושם השלילי שהותירה עדותם של העדים מצטרפת המסקנה כי רצף הדברים אינו 'מסתדר' והתהיות והתמיהות רבות מכדי שניתן יהיה לקבל את גירסת התובע (המערער - צ'ס')" (פסקה 7 לפסק הדין). בית משפט קמא ניתח אפוא בהרחבה את הראיות שנשמעו, ובסופו של יום, כאמור, דחה תביעת המערער. 4. בא-כוח המערער סבור כי שגה בית משפט קמא בהערכת הראיות שהוצגו לפניו, תוך שאף התעלם מראיות אובייקטיביות וחד-משמעיות המחזקות גרסת המערער. בתוך כך נטען, כי לא ניתנה התייחסות מספקת לפלט שיחות הפלפון שקיים בסמוך לקרות התאונה (שהוגש לבית משפט קמא), וכי בית משפט קמא התעלם מתעודת חדר מיון המעידה כי המערער התקבל בבית החולים באותו היום בשעה 16:12, כמו גם מה"היסטוריה הביטוחית" הבלתי רציפה של האופנוע. בנוסף נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית בהתייחסותה לעדויות המערער ואחיו כמעוררות תמיהות. לא-זו-אף-זו, בית משפט קמא אף זיהה סתירה - שאינה בנמצא - בין עדות המערער לעדות מעבידו באשר לשעת הגעת הראשון לעבודה ביום התאונה. מנגד טוען בא-כוח המשיבה, כי אין כל מקום להתערב במסקנתו המבוססת של בית משפט קמא כי דין תביעת המערער להידחות. 5. הננו סבורים כי דין הערעור להידחות. קביעתו הנחרצת של בית משפט קמא ביחס למהימנות העדים שנשמעו במסגרת פרשת התביעה מעוגנת בהתרשמות בלתי אמצעית של ערכאה דיונית ששמעה וגם ראתה את העדים הרלבנטיים. לכן, אין ביכולתה של ערכאת הערעור לגרוע מהתרשמות זו ויש לקבלה כמות שהיא. אמנם, יתכן ועדותו של מעבידו של המערער פגמה ביכולתו להוכיח צדקת תביעתו. דא עקא, שפסק דינו של בית משפט קמא אינו נסמך באופן בלעדי על עדות זו אלא משקללה במסגרת מהלך אנליטי כולל המביא בחשבון את מכלול הראיות הרלבנטיות. והנה, מערך הראיות שהציג המערער לא ביסס את תביעתו כדבעי. לדעתנו, בית משפט קמא לא התעלם מראיות שהונחו לפתחו וגזר את מסקנתו הסופית בסבירות ובשיקול דעת. בהערת אגב נוסיף ונציין, כי טענת המערער באשר לייצוג לו "זכה" בערכאה הקודמת אינה במקומה ולא זה ההליך המתאים לבססה או להנות מפירותיה. כידוע, הלכה מושרשת היא, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, שעה שאלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על-ידי בית המשפט דלמטה. התערבות מעין זו תרקום עור וגידים אך במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון במקרים שנפל בהערכתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין (ראו: רע"א 110/06 ב.צ.ל השקעות ויעוץ בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תקדין-עליון 2006(3), 60 ,עמ' 64; ע"א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו- 32 אח', פ"ד נב(4) 563, 569-570; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 594, 582; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 619). והנה, המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם חריגים המצדיקים התערבותנו בהערכותיה העובדתיות של הערכאה קמא. 6. לאור המקובץ לעיל, הערעור נדחה. בשים לב לנסיבות העניין מצאנו לנכון לפסוק הוצאות סמליות בסך 1,500 ₪ לטובת המשיבה, שטוב תעשה אם לא תפעל לגבותן. תאונת דרכיםערעורפוליסהכיסוי ביטוחי