מועד העלאת טענת פרעתי השופט א. ואגו: הערעור מופנה כנגד פסק דינו של בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופט י. פרסקי), אשר קיבל את בקשת המשיב לסלק על הסף תובענה שהגיש המערער, והורה על מחיקת ההליך, אם כי לא על דחייתו (החלטה בבש"א 3919/08 שניתנה ביום 24/09/08). התביעה הנדונה, אשר הוגשה ביום 18/09/07, נועדה להשיג סעד הצהרתי ולפיו "לא מתקיימת המסכת העובדתית הנדרשת, עפ"י דין ו/או הסכם למימוש המשכנתא המוטלת על דירת התובע לטובת הנתבעת". מדובר בכך שבשנת 1994 נטלו המערער ואשתו הלוואה מהבנק המשיב, ולהבטחתה מישכנו דירת מגורים, וכאשר פיגרו בהחזרים בגין ההלוואה, וזאת החל משנת 1996, הגיש הבנק, ב- 24/12/97, בקשה למימוש המשכנתא במסגרת לשכת ההוצל"פ, והתבקש מינוי כונס נכסים. באפריל 2007 פונה המבקש מהדירה, יחד עם משפחתו, בגדר אותם הליכי הוצל"פ למימוש המשכנתא, אולם שב ותפס בה חזקה, ביוני אותה שנה, וזאת לאחר שכהגדרתו "קיבל את חוות הדעת אשר עולה ממנה כי הבנק נהג כבריון תוך כדי תרמית והטעיה". מדובר בכך שהמערער פנה בסמוך למועד הנ"ל למומחה בשם אליעזר לוינגר, כדי שיחווה דעתו בקשר לנכונות חישובי הבנק, הריבית שגבה, והתנהלותו כלפיו בהקשר להלוואה דנן, ומומחה זה, עפ"י חוו"ד ראשונית מיום 4/06/07, קבע, לשיטתו, כי אין הוא חייב כלל כספים לבנק, כי לאמיתו של דבר מצוי הוא ביתרת זכות בגין החזרי ההלוואה, וכן כי תיק ההוצל"פ נפתח תוך מצגי שווא והטעיה מטעם הבנק, אשר לטענת המערער עלו כדי תרמית של ממש. על בסיס מידע זה, שניתן למערער במסגרת אותה חוו"ד, הוא הגיש את תביעתו לסעד ההצהרתי שתכליתו למנוע מהמשיב להוסיף ולממש את המשכנתא, ולהביא לסגירת תיק ההוצל"פ, וממילא לביטול הליכי הפינוי מהדירה ומכירתה. הבנק המשיב העלה שורה של טענות מקדמיות כנגד התביעה הזו, והחלטת בימ"ש השלום שלפיה ראה ממש בחלק מהן, היא נשוא הערעור הנוכחי. לאחר עיון בטענות הצדדים, שנשטחו בכתבי בי-דין שבפנינו, לרבות עיקרי הטיעון, והשלמת סיכומים בכתב, נחה דעתי כי לפחות משני טעמים שבגינם ראה בימ"ש השלום להורות על סילוק התביעה על הסף, אכן מן הדין היה להורות כך, ומשצדקה הערכאה דלמטה בקביעותיה אלה, איני רואה מקום וצורך להיזקק לעומקן של יתר הטענות. ראשית - צדק כב' השופט קמא בקביעתו כי אין מקום להתיר לתובע לעקוף, בדרך של הגשת המרצת הפתיחה למתן סעד הצהרתי, את "דרך המלך" העומדת למי שטוען שאין הוא חייב מכח משכנתא שהתבקש מימושה, והיא העלאת טענת "פרעתי" במובנה הרחב, כנקוב בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. כך למשל, קבע ביהמ"ש העליון בבר"ע 87/72, אלבויים נ' חב' פרץ אפשטיין, כי חייב מנוע מלטעון כנגד פרעון או מחילה כלפי הנושה בגין תקופה שטרם רישום המשכנתא, אך טענה כזו בגין מועד שלאחר הרישום, כמו בעניין שלפנינו, ואפילו לפני זמן פירעון המשכנתא "רשאי הוא להשמיע, ולשם כך נפתחים לפניו שערי לשכת ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 19 הנ"ל". משלא כך פעל המערער, ולו מטעם זה, רשאי היה בימ"ש השלום לסלק את התביעה על הסף, באשר, כידוע, סעד הצהרתי, הענקתו, וההיזקקות לו, נתונים לשיקול דעת רחב של ביהמ"ש, ובעניינינו - אין פגם בשיקול הדעת כפי שהופעל, ובהפנייתו של המערער להליך הייעודי והעשוי לכך - מסלול של טענת "פרעתי" בפני ראש ההוצל"פ (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, פרק כח', עמ' 386 ואילך). שנית - וזה עיקר - בעילת התביעה התיישנה זה מכבר. כזכור, הליכי ההוצל"פ מתנהלים מאז דצמבר 1997, בגין הלוואה שניטלה בשנת 1994, ואילו כונס הנכסים שבשל פעילותו ניתן צו הפינוי על הדירה, מונה כבר ביום 4/01/98. ברי, שאם נולדה בעילת התביעה הלכאורית למערער באחד ממועדים אלה, חלפה עברה תקופת 7 שנות ההתיישנות שלפי חוק ההתיישנות תשי"ח-1958, זמן רב טרם הגשת התביעה, ועפ"י כל קונסטרוקציה שינסה המערער לטעון לה בהקשר למועדים אלה. המערער מנסה להיתלות בהוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, שזה לשונו: "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה". לשיטתו, המועד הקובע הוא, במקרה הנדון, מתן חווה"ד שבעטיה נודע לו, והוא הבין לראשונה, כי המשיב נקט כלפיו בהתנהלות העולה כדי תרמית או הונאה. היה זה, לגישתו, רק ביוני 2007, ואם כך, כמובן, אין התיישנות. מעבר לכך, שגם לפי ניסוחה של חווה"ד קשה לראות בה סימוכין ברורים לטענת קיצון אשר כזו, המבססת תרמית או הונאה מצד הבנק, אין גם מקום ואפשרות לאמץ את גישתו של המערער כאילו המועד הקובע להקמת עילת תביעתו הוא מועד מתן חווה"ד. המערער - הוא שבחר בעיתוי שבו הזמין את המומחה להכנס לעובי הקורה ולבדוק את חיוביו כלפי המשיב, ועיתוי זה, ללא ספק הושפע מצעדי כונס הנכסים למימוש הדירה, ופינוי משפחתו ממנה. במילים אחרות - אם נאמץ את גישתו של המערער, נמצא שהוא עצמו שולט על מועד תחילת מירוץ ההתיישנות, ברצותו יפנה ויבקש בדיקת חישובי החוב והריבית, ואזי, ובכל מועד שהוא, אם המימצאים ייטיבו עימו, יוכל להגיש תביעה בעילה זו, ולטעון שהדברים נודעו לו זה עתה, ברוח דרישת סעיף 7 הנ"ל. ברור ונעלה מספק, שהמערער היה ער ומודע לטענת הבנק המשיב שהוא מפגר בפרעון ההלוואה ושהבנק דורש את מימוש המשכנתא, כתוצאה מכך, עוד בשלהי 1997, ודבר לא מנע ממנו, לפחות מרגע זה ואילך, לנקוט בכל הפעולות, לבצע את הבדיקות והחישובים הצריכים לכך, ולבחון את קיומה האפשרי של עילת תביעתו, כפי שנעשה על ידו, בפועל, שנים ארוכות אחר-כך. אין הוא יכול להיתלות במחדליו הוא, ולימים לטעון ש"היום שבו נודעה התרמית או האונאה" הוא אותו יום שבחר בו, באקראי, להכנס לבדיקת הדברים והחשבונות לאשורם. בעניין דומה, שבו נטענה טענה זו ע"י חברה אשר פנתה לגוף המתמחה בחישובי ריבית, ולאור ממצאי הבדיקה הגישה תביעה, בשיהוי ניכר, כנגד הבנק הרלוונטי, קבע ביהמ"ש העליון כי "מועד הגשת ממצאי המומחה לבעל הדין אינו יכול להיחשב לצורך עניין כמועד הקובע לצורך התיישנות, שהרי לא היתה מניעה כי ניתוח הנתונים הידועים ייעשה זמן רב קודם לכן. עיתוי הבדיקה נתון להחלטת המערערת ובחירתו על ידה אינו יכול לשמש טענה טובה לצורך עיכוב תחילת מירוץ ההתיישנות לעניין הגשת תביעה". (ע"א 6095/97 איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ, פ"ד נו (4), 721). דברים אלה יפים לנדון כאן, וכל מילה נוספת דומה שהיא מיותרת. יש לדחות, על אתר, את טענתו התמוהה של המערער כי כל עוד הליך ההוצל"פ מתנהל והולך, אין תקופת ההתיישנות מתחילה כלל, וכי זכותו כביכול להגיש תביעתו זו בכל עת שיחפוץ כל עוד תיק ההוצל"פ פתוח וקיים. לתיזה כזו אין עיגון בדין, בפסיקה, או בהגיונם של דברים. משכך - ברי שעילת תביעתו של המערער התיישנה לעת הגשתה, ואין הוא יכול לגבור על מחסום דיוני זה באמצעות הקונסטרוקציה המבוססת על עיתוי הזמנת והגשת חווה"ד המקצועית שהוא עצמו הזמין, בבחינת זה המרים עצמו מהבריכה באוחזו בציציות ראשו הוא. מהאמור לעיל, ואף מבלי להיזקק לנימוקים האחרים שניתנו לכך ע"י הערכאה דלמטה, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור, ולקיים את החלטת בימ"ש השלום, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד שלו, בסכום של 5,000 ₪ ומע"מ, נכון להיום. למען הסדר הטוב, יוער, כי אין באמור בפס"ד זה לעניין הפניה האפשרית להליך עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, כדי לקבוע, כהוא זה, ביחס לאיתנות או סיכויי פנייה אשר כזו, או בדבר תוצאותיה האפשריים. א. ואגו - שופט נ. הנדל - ס. נשיא אני מסכים. נ. הנדל- ס.נשיא אב"ד ש. דברת - ס. נשיא אני מסכימה. ש. דברת- ס. נשיא טענת פרעתי