התנגדות לביצוע שטר כשלון תמורה

##מה הדין בנושא כשלון תמורה ?## ההלכה הפסוקה והספרות מבחינות בין כשלון תמורה מלא לבין כשלון תמורה חלקי ובין כשלון תמורה חלקי קצוב לבין כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, וכידוע, בעוד שכשלון תמורה מלא וכשלון תמורה חלקי קצוב משמשים טענת הגנה טובה נגד תביעה שטרית, הרי שכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה טענת הגנה נגד שטר, אפילו בין צדדים קרובים. כישלון תמורה חלקי יחשב כקצוב כאשר די בפעולה חשבונאית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם. כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב יחשב כאשר עריכת חשבון הנזק מצריכה בירור העלול להימשך עת רבה, וההשהיה הייתה גורעת מערכו של השטר. ראו פרופ' ש. לרנר, "דיני שטרות" ( מהדורה שנייה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין) , התשס"ז- 2007 , עמ' 295. משום כך, על פי הפסיקה, הטענה ללא תתקבל, והתובע יזכה בפסק דין על מלוא הסכום הנקוב בשטר, אפילו סיפק לקונה סחורה בשווי נמוך יותר. לאחר מכן, יהא הקונה רשאי להגיש נגד המוכר תביעה על פי עסקת היסוד להשבת חלק מהמחיר החוזי של הממכר. בסופו של דבר, הקונה ישלם את שוויו של הממכר שקיבל, ואולם זה יקרה רק עם סיום ההליכים המשפטיים בתביעה החוזית, אך טענתו לא תתקבל בשלב הדיון השטרי. ##להלן החלטה הנושא התנגדות לביצוע שטר כשלון תמורה:## תחילתה של התובענה, היא בהתנגדות הנתבע לביצוע צ'קים שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בתיק מספר 6-07-23357-03. לנתבע ניתנה רשות להתגונן לאחר דיון בהתנגדות לביצוע שטר, בגין ארבעה צ'קים בסך כולל של 80,191 ₪. הנתבע, טוען לכישלון תמורה מלא. הואיל והצ'קים שנמסרו על ידו, נמסרו על תנאי ובמסגרת עיסקה עתידית, שלא יצאה אל הפועל. לדבריו, הצ'קים המעותדים נמסרו ל"אוראל" אך ורק בשל אמון שלו בה, באמצעות מנהלה ישראל ולדמן. במועד מסירת הצ'קים, טרם בוצעה העיסקה והתמורה בגין הצ'קים, לא ניתנה כאמור. הנתבע הוסיף וטען, כי בשל הגבלת הסחרות על גבי הצ'קים, היתה מניעה מלהעבירם לידי התובעת. לפיכך, סיחור הצ'קים לא היה כדין ונפגמה זכות הקניין בצ'קים. לשיטת הנתבע, התובעת אינה אוחזת כשורה בצ'קים, מאחר והיא ידעה את מצבה הכלכלי הקשה של הנפרעת - "אוראל", שעמדה בפני חדלות פירעון וידעה, כי העיסקה נשוא הצ'קים לא יצאה אל הפועל וגם לא יכלה לצאת אל הפועל. לפיכך, התובעת פעלה מתוך אינטרס שלה, תוך עצימת עיניים ובחוסר תום לב ובמטרה לעשיית עושר ולא במשפט. השאלה שבמחלוקת היא, האם התובעת היא אוחזת כשורה בצ'קים, כך שזכותה נקייה מכל פגם, באופן המקנה לה זכאות לפירעון. שאלה נוספת הטעונה בחינה היא, אם התובעת נהגה בתום הלב ואם ניתן ערך בעד הצ'קים. הגבלת הסחרות בהמחאות: מעיון בצ'קים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי לא הוגבלה הסחרות בהם. למעט שרטוט של שני קווים על הצ'קים, אין שרטוט או רישום עליהם. לא די בשרטוט שני קווים כשלעצמו, ללא שום כיתוב בשירטוט או לצידו, בכדי להגביל את הסחרות בצ'קים. בנוסף, על הצ'קים נירשם "שלמו לאוראל 1 ליטוש אבן והברקה" ללא כל הגבלת סחרות בהם כגון בכיתוב "בלתי סחיר", "למוטב בלבד" וכן לא נימחק הרישום המודפס בצ'יקים שלמו " ל...". לפיכך, בהתאם לרישום על גבי הצ'קים אני קובעת כי הצ'קים סחירים. עסקת היסוד: הנתבע בתצהירו אמר כי הוא לא קיבל כל תמורה עבור הצ'קים וכי היה בנדון כישלון תמורה מלא. לפיכך, הוא ביטל את הצ'קים. הנתבע טען זאת גם בתצהירו שצורף להתנגדות לביצוע שטר. בחקירתו הנגדית השיב הנתבע כי לא קיבל תמורה בעד הצ'קים (עמוד 6 שורה 9). הנתבע טען, כי "אוראל" היתה נתונה בקשיים כלכליים. הבעלים על התובעת, מר שרון אדכי, לא דחה את טענתו של הנתבע בדבר מצבה הכלכלי הקשה של "אוראל" וכי בעליה הינו חייב מוגבל באמצעים. בנוסף, לא עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע בדבר כשלון תמורה מלא לעיסקת היסוד, בהיעדר ידיעה מצידו בנידון (עמוד 3 שורות 21-20, עמוד 4 שורה 6). לפיכך, בהיעדר ראיה לסתור נחה דעתי כי אכן, חל כשלון תמורה מלא לצ'קים. בה בשעה, יש לבחון מהו מועד כישלון התמורה ואם במועד מסירת הצ'קים לניכיון, כבר ניתן היה לדעת על כישלון התמורה. בהתאם לכך יוחלט, אם אם התובעת היא אוחזת כשורה. סעיף 28 לפקודת השטרות קובע מיהו אוחז כשורה: "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר, לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." בחינת תום הלב: סעיף 91 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".   הפסיקה קבעה, כי תום לב בדיני השטרות הוא על פי מבחן סובייקטיבי (ראה ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פד לג(3)596). כפי שנאמר ע"י פרופ' שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז, עמ' 233:   "תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב." הפקודה, אינה מסתפקת רק בדרישת תום לב ומוסיפה: רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה (כאמור בסיפא של סעיף 28(א)(2) לפקודה). בדרישה נוספת זו, להיעדר ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה בעת הסיחור, יש משום החלת נורמות התנהגות של תום לב אובייקטיבי. במסגרת זו יש לצפות מהאוחז, כי יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו (ראה: שלום לרנר, שם, עמ' 236). בענייננו, הנתבע לא הוכיח במידה הנדרשת, כי התובעת נטלה את הצ'קים בחוסר תום לב ובידיעה על פגם בזכויותיו של המעביר, מר ישראל ולדמן. ההמחאות הן לטובתה של "אוראל" ומר שרון אדכי העיד, כי הוא ידע שמצבו הכלכלי של מר ישראל ולדמן אינו שפיר. זאת הוא ידע לדבריו, מעצם הגעתו אליו לצורך ניכיון צ'קים( עמוד 2 שורות 13-12). מר אדכי העיד כי אין זה מעניינ,ו מה מעשיו של מר ישראל ולדמן ומחובתו, רק לבחון אם הצ'קים אותם הוא מגיש לו לניכיון, הם סחירים. לא די במצבו הכלכלי הדחוק של בעליה של חברת "אוראל", אף אם הוא מוגבל באמצעים, כדי להוכיח כי ההמחאות הן בגין עיסקה שניכשלה וכי לא ניתנה תמורה בעדם. נכונים הדברים, משלא הוכח כי "אוראל" חדלה מעסקיה במועד מסירת ההמחאות לפרעון ובפרט, כאשר לא הוכח כי היה ידוע לתובעת במועד ניכיון הצ'קים, מהו מועד ביצוע העיסקה בין הנתבע ל"אוראל", בהיות הצ'יקים מעותדים. מר אדכי העיד כי "אוראל", היא חברה העוסקת בבניה, בשיש ובאבן ( עמ' 2 שורה 9 ועמ' 4 שורות 13-12). הנתבע, ביקש בעדותו לסתור את תחומי עיסוקה של "אוראל", אך לא תמך זאת בראיה חיצונית. בנסיבות אלו, לא הוכחה טענת הנתבע בנידון ולא השתכנעתי כי היה על מר אדכי להניח, כי "אוראל" חדלה מעיסוקה או שאינה עוסקת בתחומים נשוא שמה של החברה ב "בניה שיש ובאבן". מעבר לכך, אין גם בקיומה של שיחת הטלפון בין מר אדכי לבין הנתבע, אשר לא הוגשו הקלטה או תמליל שלה, כדי להוכיח כי היה ידוע לתובעת כי היה כישלון תמורה, במועד ניכיון הצ'קים. מר אדכי העיד כי לא למד מהשיחה כי היה כישלון תמורה במועד ניכיון הצ'קים ולא די בעדותו של הנתבע על קיום שיחה ביניהם בנידון, כדי להוכיח כי הודע אז למר אדכי על כישלון תמורה. מנהל התובעת אף העיד על ניכיון צ'קים לאורך זמן עבור מר ולדמן וכי רק בשלב מאוחר יותר, חוללו המחאות שהוגשו על ידו לתובעת. לנוכח זאת, החליט מר אדכי שלא להמשיך לבצע ניכיון צ'קים, עבור מר ולדמן. הנתבע לא הוכיח כי כבר במועד ניכיון הצ'קים שבפני, היה לתובעת מידע על כישלון תמורה בעיסקאות אחרות שהמחאות בגינן הוגשו לניכיון ע"י מר ולדמן ואין בכך כדי להצביע על כישלון תמורה בכל עיסקה ועיסקה עם "אוראל". בנסיבות אלו, אין בחומר הראיות שבפני כדי להוכיח, כי התובעת ידעה כי במועד ניכיון הצ'קים ביום 2.7.07 על כשל תמורה ולא הוכח, שהתובעת ידעה במועד זה שהנתבע, נאלץ לבטל את הצ'קים. לא ניתן לקבוע מימצא על כישלון תמורה במועד ניכיון הצ'יקים, רק על בסיס עדותו של הנתבע, בפרט משלא עלה בידי הנתבע להביא לעדות את מר ישראל ולדמן כדי להוכיח את מועד כישלון העיסקה. לאור זאת, לא הוכחה ידיעת התובעת על כישלון תמורה במועד מתן התמורה עבור ההמחאות לידי מר ולדמן עבור "אוראל" ולא הוכח, כי התנהגותו של מנהל התובעת עולה כדי עצימת עיניים. ההלכה קובעת, כי אין חובה על אוחז בשטר, לערוך בדיקות משמעותיות בטרם קבלת השטר לידיו. נכונים הדברים, בפרט כאשר התובעת, היא חברה לניכיון צ'קים ואינה בנק, אשר לגביו, קיימת דרישה חמורה יותר לבירור בנידון. לפיכך, התובעת לא נידרשה לבדוק את מצבו של מר ישראל ולדמן וגם אם ידעה שמצבו הכלכלי דחוק, אין בכך כדי להעיד על כישלון העיסקה, כאמור בסעיף 28 (א) (2) לפקודה. בנוסף כמובא לעיל, משלא הוכח שהיה ידוע לתובעת ש"אוראל" חדלה מניהול עסקיה, לא היתה לה ידיעה על פגם בזכותה. מתן ערך בעד הצ'קים: מהראיות שהוצגו בפני עולה, כי התובעת נתנה תמורה בעד הצ'קים (ראה חשבונית ת/1). ביום ביצוע פעולת הניכיון, זוכה מר ולדמן בסך 17,572 ₪, בעוד הוא היה אז ביתרת חובה בסך כ-55,250 ₪ אצל התובעת בגין צ'קים שחזרו. על פי סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, חוב קודם או חבות קודמת, מהווים גם הם תמורה בת-ערך לשטר. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 29 (א) לפקודת השטרות, כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. הנטל, להפריך חזקה זו, הוא על הנתבע. לפיכך, הוכח כי התובעת נתנה תמורה בת ערך לצ'קים. בנסיבות אלו, משנקבע כי התובעת נתנה תמורה בת ערך בעד הצ'קים ונטלה אותם בתום לב מחברת "אוראל", באמצעות מר ישראל ולדמן, נימצא כי התובעת היא אוחזת בצ'קים כשורה בצ'קים. בהתאם לכך, התובעת זכאית להיפרע בגינם. זאת מבלי לגרוע מקביעתי שלא ניסתרה טענת הנתבע בדבר כישלון תמורה, אף שלא הוכח כי היה ידוע לתובעת עליו, במועד ניכיון הצ'קים, בעוד הצ'קים מעותדים ומלא הוכח, מהו מועד כישלון התמורה. לפי ההלכה שנקבעה בע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פד"י ט"ז עמ' 595, אוחז בעד ערך בשטר גובר על כשלון תמורה, שאירע לאחר הסיחור של השטר. בהתאם להלכת גויסקי גם במידה והתובעת, לא היתה מוגדרת כאוחזת כשורה, זכותה היתה גוברת על כשלון תמורה, במידה והסיחור של הצ'קים היה לפני מועד כשלון התמורה ובעד ערך. בענייננו, לא הוכח כי הסיחור היה לפני כשלון התמורה ועל כן אין להיזקק להלכה זו. הלכה, אשר היתה לגביה ביקורת בפסיקה, אך מבלי שהיתה הכרעה של בית המשפט העליון, המורה על ביטולה. לאור האמור, דין התביעה להתקבל. יוער, כי סיכומי הנתבע הוגשו באיחור. הבקשה להארכת המועד להגשתם, הוגשה באיחור רב ומבלי שצורף לה האישור הרפואי הנידרש בתמיכה לה. האישור, הוגש רק מאוחר יותר, לפי החלטתי בנידון. בנסיבות אלו, אינני נעתרת לבקשת הנתבע להורות על מחיקת סיכומי התשובה מטעם התובעת, שנטען שהוגשו באיחור (בן יום). בה בשעה, אני מורה על הוצאת הנספחים לסיכומי התשובה, שצורפו שלא כדין. לאור קביעתי, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת תשלום בסך של 80,191 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פרעון כל המחאה כמובא בסעיף 2 לעיל עד ליום התשלום בפועל. אני מחייבת את הנתבע, בתשלום הוצאות משפט לתובעת וכן בשכר טירחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ התובעת ולנתבע. ניתן היום ג' בסיון, תשס"ט (26 במאי 2009) בהעדר הצדדים. ליפשיץ-פריבס מרים, שופטת כישלון תמורההתנגדות לביצוע שטרביצוע שטרשטר