רקע כללי: לפנינו תביעה של מר מלחם נאדר (להלן: "התובע") כנגד מוסך רונה נורדיה (להלן "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים ודמי הבראה. בהחלטת כב' הרשמת ריכטמן מיום 31.7.08, נמחקה העילה שעניינה דמי חגים. התובע עבד בנתבעת כמכונאי מיום 5.7.96 ועד ליום 10.4.07. הנתבעת, הינה חברה בע"מ המאוגדת ורשומה בישראל. הנתבעת מנהלת ומפעילה מוסך לתיקון כלי רכב. התובע טען כי התפטר מעבודתו בעקבות הרעת תנאים מוחשית- הפחתת שכרו, ומשכך התפטרותו מזכה בפיצויים. לטענת הנתבעת לא הרעה את תנאי עבודתו של התובע כלל. לטענתה התובע החל לנקוט בצעדים על מנת לגרום לפיטוריו. במהלך שנת 2006 ובתחילת שנת 2007, התובע החל לאחר לעבודתו, לצעוק על לקוחות ולעיתים אף לקלל אותם. במהלך חודש פברואר 2007 הציג התובע אישורי מחלה לפיהם אינו כשיר לעבודה. למנהל הנתבעת התברר כי אישורי המחלה אינם משקפים את המציאות היות והתובע נראה מבצע עבודות מכונאות במוסכו של מר מנחם אורן, שם עובד התובע עד עצם היום הזה. הנתבעת מוסיפה כי גם אם יוכח שהורעו תנאי העבודה, הרי שלא ניתנה ההזדמנות לתקן את הדורש תיקון. באשר ליתר הזכויות הנתבעות טוענת הנתבעת כי אלו שולמו לתובע במלואם. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר רוני אשוש- מנהל הנתבעת. כמו כן הוגש תצהיר של גב' עדי פדלון- מנהלת המשרד של הנתבעת. גב' פדלון לא נחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע. דיון והכרעה: נסיבות סיום יחסי העבודה: סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן "החוק") קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". התובע טען כי בשנים 2006-2007 החלה הנתבעת להפחית משכרו ללא הצדקה. משכך לטענתו, נאלץ להתפטר בחודש אפריל 2007. לטענתו פנה במכתב למעסיקו באשר להרעת תנאי עבודתו, אולם הנתבעת השיבה פניו ריקם. הרעה בתנאי העבודה תחשב כהרעה מוחשית כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר [ע"א (עליון) 118/57 לזרוס - האחים ברנט את בוכרד בע"מ פד' יב 1613]. על פי הפסיקה, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, לפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים (ראה: ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). הלכה היא, כי הנטל להוכחת טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מעובד להמשיך לעבוד, מוטל על הטוען, קרי, על העובד. על מנת שיחשב דינו של עובד כ"דין מפוטר" עליו להוכיח שתנאי עבודתו היו כאלה שאין לדרוש ממנו שימשיך לעבוד בהם; להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין המצב בעבודה, משמע, להראות שההחלטה להתפטר נבעה בשל הטעמים דלעיל ולא בשל טעם אחר; ועוד להוכיח, כי ניתנה התראה סבירה למעביד על הכוונה להתפטר, מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב (מח/60-3 טלסיס בע"מ - רוגל, פד"ע כ' 421, 422). התובע לא עמד בכל אלה. ביום 10.3.07 שלח ב"כ התובע מכתב לנתבעת בו נכתב כי "מעיון בתלושי השכר ניתן לראות בבירור כי יש הרעה בתנאים..." (נספח א' לכתב ההגנה). בעקבות מכתב זה פנתה הנתבעת לב"כ התובע בבקשה כי יפרט אלו תנאים הורעו (נספח ב' לכתב ההגנה). התובע לא השיב למכתב האמור ולא פרט את התנאים שלטענתו שהורעו. מכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לא ניתן ללמוד על האופן שבו הורעו תנאי עבודתו של התובע. מדוחות פירוט המשכורות שניתנו לתובע, אשר צורפו לכתב ההגנה, לא ניתן ללמוד על הפחתה בשכרו של התובע בשנים 2006 ו- 2007. בנוסף, התובע לא נתן התראה סבירה לנתבעת בכדי לאפשר לה לתקן את הדרוש כביכול תיקון. מכתב ב"כ התובע נשלח רק בחודש מרץ 2007 שעה שהתובע טוען להרעה כבר משנת 2006, כמו כן לא מפורט כלל במכתב כיצד הרעה הנתבעת את תנאי עבודתו. השתכנענו כי התובע הוא זה שעזב את מקום עבודתו, על דעת עצמו ומרצונו החופשי, ללא שהתרחשה כל הרעה בתנאי עבודתו. אמירותיו הכלליות של התובע באשר להפחתת שכרו אין די בהן בכדי לזכות את התובע בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. משלא הוכיח התובע כי נוצרה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ומשלא עמד בנטל להוכיח כי התריע בפני הנתבעת באופן מפורט ורציני על כוונתו לעזוב את העבודה היה ולא יתוקנו הנסיבות להם הוא טוען, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין כמתפטר בדין מפוטר, ודין תביעתו זו - להדחות. דמי חופשה: מתלוש שכרו האחרון של התובע, לחודש מרץ 2007 (נספח ה' לכתב ההגנה), עולה כי לא נותרו לתובע ימי חופשה צבורים. נכונות הנתונים הנקובים בתלושים לא נסתרה על ידי התובע ומשכך, אנו קובעים כי אינו זכאי לפדיון ימי חופשה. דמי הבראה: התובע תובע 10 ימי הבראה עבור שנת עבודתו האחרונה בסך של 3100 ₪. תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה הינה 7 שנים, כאשר לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, זכאי עובד לדמי הבראה לתקופה של עד שנתיים אחרונות לתקופת עבודתו. הנתבעת שילמה לתובע 2,142 ₪ דמי הבראה לשנת 2006 ו- 713 ₪ לשנת 2007. משהתובע העמיד את תביעתו בגין דמי הבראה בגובה 3,100 ₪ בלבד, ומשהנתבעת שילמה לתובע סך כולל 2,855 ₪ אין לנו אלא להשלים לתובע סך של 245 ₪ בגין רכיב זה. קיזוז: משקבענו כי התובע התפטר היה עליו לתת הודעה מוקדמת. בנסיבות העניין אנו רואים במכתב התובע מיום 10.3.07, שנשלח חודש בדיוק לפני התפטרותו של התובע (נספח א' לכתב ההגנה) כהודעה מוקדמת. טענת הנתבעת באשר לקיזוז שווים של הכלים בארגז הכלים שקיבל התובע ולא השיב לנתבעת בסיום עבודתו, לא הוכחה כלל ומטעם זה דינה להדחות. כמו כן לא הוכחה טענת הנתבעת באשר לקיזוז עלותו של הטלפון הנייד שרכשה כביכול עבור התובע. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, יתרת דמי הבראה בסך 245 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 31.7.07 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. משחלקה הארי של התביעה נדחה, אין צו להוצאות. ניתן היום י"ד בטבת, תש"ע (31 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים. נ.צ. מר עודד הון חנה בן יוסף, שופטתהפחתת שכר / ירידה בשכרהרעת תנאים