רקע 1. התובעים, רז ויעל תורג'מן, הגישו תובענה כספית על סך 644,000 ₪ נגד שני הנתבעים: רפי בניליאול וטימור ארז. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים הינם בעלי דירה בבית מגורים ברחוב יקינטון 61 בחיפה והנתבעים הינם קבלני בניין אשר הקימו בניין מגורים ברחוב יקינטון 63 בחיפה, מגרש הגובל במגרש של התובעים. בתמצית, נטען כי בעקבות התנגדות התובעים לבניית קיר תומך בין המגרשים הגיעו הצדדים לידי הסכם בכתב שחייב את הנתבעים לביצוע פעולות שונות (להלן- ההסכם). נטען שהנתבעים הפרו את ההסכם והתבקשו הסעדים הבאים שעיקרם פיצוי בגין איחור בהשלמת אותן פעולות; בגין אי השלמת עבודות הבניה משך יותר מ- 1000 ימים התבקש פיצוי בסך של 430,000 ₪ ובגין אי רישום זכויות התובעים משך יותר מ- 500 ימים פיצוי בסך 204,000 ₪, על פי חישוב ימי ההפרה מוכפל בפיצוי המוסכם בגינם. 2. ההליך הופנה לגישור, שלא הועיל, והצדדים בסופו של דבר ניהלו הוכחות והגישו סיכומים. ראיות הצדדים ראיות התובעים 3. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי רז תורג'מן. הוא אישר שהוא ורעייתו הינם בעלי דירה בבית מגורים ברחוב יקינטון 61 בחיפה ומתגוררים במקום יחד עם ילדיהם. הוא ציין שהינו בעל מוסך ושרעייתו עובדת בנק. לטענתו, הנתבעים הינם אנשי עסקים וקבלני בניין אשר הקימו, בין היתר, בניין מגורים ברחוב יקינטון 63 במגרש הגובל במגרש 61. הוא ציין שמשפחתו מתגוררת בדירתם מאז שנת 1998. לדירה מוצמדת גינה אליה היתה גישה מגרם המדרגות אשר ירד אל הגינה. אותן מדרגות היו בנויות בשטח המגרש של התובעים בצמוד לגבול עם מגרש הנתבעים אשר משך שנים רבות עמד ריק. התובע טען שבגינה גדלו דשא, עצי פרי, ופרחים והוצבו בה מתקנים שונים. במחצית שנת 2003 החלו הנתבעים בביצוע עבודות בנייה במגרש השייך להם. במסגרת זו הקימו בין המגרשים קונסטרוקציה של קיר תומך בגובה 6 מ' ללא שקיבלו היתר כדין. 4. עם הקמת הקונסטרוקציה התקיימה פגישה בין שני הצדדים בנוכחות שני הנתבעים ומהנדס מטעמם. הנתבעים סרבו להזיז את החומה או לבנותה בגובה המותר. ביום 9.7.03, הוגשה התנגדות לבנייה על ידי התובעים. למרות זאת, המשיכו הנתבעים ביציקת בטון לקיר. ההתנגדות לבניית הקיר התומך נדונה במסגרת בקשת הנתבעים לקבלת היתר בניה. בהחלטת הועדה המקומית מיום 1.3.04 התקבלה ההתנגדות ובהתאם להחלטת הועדה נקבע שיש להרוס את הקיר וכי קיימות שתי אופציות לבנייתו: בניית קיר תומך בגובה 2 מ' בלבד במקביל לפני הקרקע הטבעית או בניית קיר תומך בגובה 6 מ' במרחק של 4 מ' מגבול המגרש, קרי בקו קיר הבניין. נתבע 1 הגיע מיוזמתו למקום עבודתו של התובע והפציר בו להסיר התנגדותו וטען שללא הקיר התומך תהיה לדירה התחתונה בבית גינה קטנה מאוד, דבר שיוריד את ערכה. לאחר משא ומתן הגיעו הצדדים להסדר שנחתם ונקרא "הסכם פשרה" (נספח 7 לתצהיר- "ההסכם" שצוין לעיל) במסגרתו התחייבו הנתבעים - כנגד הסרת ההתנגדות להקמת הקיר - לפרק את חלקו העליון של הקיר התומך והמדרגות הקיימות במגרש של התובעים ולפנות את הפסולת מהשטח וכן להעתיק את הקיר ולהקימו בתחום מגרש הנתבעים בהתאם לתכנית שצורפה להסכם הפשרה. כמו כן, התחייבו: לצפות את הקירות באבן ירושלמית, לצפות את המדרגות בגרנוליט בהיר ולהתקין מעקה ברמה זהה לזה שנהרס; לבנות בתחתית המדרגות התחתונות הקיימות במגרש התובעים קולטן וצינור ניקוז למי גשם. הנתבעים התחייבו להשלים את העבודות בתוך 180 יום מיום חתימת הסכם הפשרה. בנוסף, מאחר והמדרגות החדשות נבנו בתחום מגרשם, התחייבו הנתבעים לצרף את שטח המדרגות לתחום מגרש 61 ולרשמו כרכוש משותף וזאת תוך 720 יום מיום חתימת ההסכם. בנוסף, התחייבו הנתבעים לשאת בכל ההוצאות לצורך מילוי התחייבויותיהם האמורות. 5. הנתבעים התחייבו לשלם "תשלום מוסכם" בסך 100 דולר בגין כל יום איחור בביצוע התחייבויותיהם על פי ההסכם בנוגע לבניית המדרגות והבנית האלמנטים הנוספים מעבר למועדים הנקובים בהסכם. הנתבעים התחייבו לשלם "תשלום מוסכם" בסך 100 דולר בגין כל יום איחור מעבר למועדים הקבועים בהסכם לרישום הזכויות. התובעים טענו שהם מילאו אחר התחייבויותיהם על פי ההסכם ולעומת זאת, נטען שהנתבעים אמנם הרסו את המדרגות ואת החלק העליון של הקיר התומך והסיטו אותם לתוך מגרש שלהם, אולם לא טרחו להשלים את העבודות: לא ציפו את המדרגות בגרנוליט, ציפו חלקית בלבד את הקיר התומך באבנים ירושלמיות ולא הקימו גופי תאורה, לא ביצעו את הניקוז כנדרש והותירו את המדרגות בחצר כאתר בניה; כך שלא ניתן היה לעשות כל שימוש במדרגות במצבן. נטען שלמרות פניות חוזרות ונשנות מצד התובעים לא ביצעו הנתבעים מעקה למדרגות וזה הוקם רק באוגוסט 2007 לאחר שכמעט התרחש, כדברי התובע, אסון ולאחר שהוגשה על כך תלונה. נטען עוד כי לאחר חתימת ההסכם והסרת ההתנגדות המשיכו הנתבעים בעבודות הבניה בבנין השייך להם והתקדמו להשלמת הבניין ומכירת הדירות בו. נטען שהתובעים פנו מספר רב של פעמים לנתבע 2 אישית וביקשו שהנתבעים יעמדו בהתחייבויותיהם, אך לא נענו. התובע טען שלא פנה לרשויות עד לשנת 2007. נטען כי במהלך כל אותה תקופה לא ניתן היה לעשות שימוש בגינה כיוון שבחצר היתה פסולת בניין, המקום נראה כמו אתר בניה והצמחיה נהרסה כמעט לחלוטין. התובעים טענו שנאלצו להגיש את התביעה דנן בעקבות העדר פעולה מצד הנתבעים. נטען כי רק לאחר הגשת התביעה וקיום מספר ישיבות בבית המשפט במהלך אפריל 2009 הואילו הנתבעים לבצע חלק מהעבודות: הנחת גרנוליט על המדרגות וחיפוי חלקי של הקיר אולם לא ביצעו את שאר ההתחייבויות אשר פורטו לעיל. נטען כי עד היום נותר גרם המדרגות התחתון לא מושלם ומסוכן; לא בוצע חיפוי הקיר בחלקו התחתון; לא בוצעה תאורה של המדרגות; לא בוצע קולטן מי גשם וצינור ניקוז מחוץ למגרש; לא פונתה פסולת הבניין והברזלים מהחצר ולא נרשמו הזכויות על שם התובעים. 6. התובע המשיך ופירט את הפיצוי המוסכם: בגין 1075 ימי איחור בביצוע ההתחייבויות ביקשו פיצוי של 430,000 ₪ ובגין אי רישום הזכויות פיצוי של 214,000 ₪. 7. לגבי הנתבע 2 נטען שאין לקבל את ניסיונו להתנער מהתחייבויותיו על פי ההסכם ונטען שהיה שותף מלא של הנתבע 1 ונושא באותן חובות כמוהו במקביל יחד ולחוד. עמדת הנתבעים 8. מטעם הנתבעים ניתן תצהיר עדות על ידי הנתבע 2, רפי באנוליאל. הוא טען שהנתבעים אינם קבלנים אלא רכשו את הקרקע על מנת לגור בשתיים מתוך ארבעת הדירות ובהמשך כאשר נוכחו בעלויות הבניה נאלצו למכור את כל ארבעת הדירות. הוא חזר על שרשרת האירועים אשר קדמה לחתימת ההסכם בין הצדדים תוך כדי שהוא חלק על כך שהקיר הפריע לתובעים. בנוסף, הוא טען שהתובע 1 ניצל את מצוקתו הכלכלית ודרש דרישות מופרזות ובלתי הוגנות שנכללו בהסכם. נטען עוד שהתובע 1 לא עמד בתנאי ההסכם, שיפסיק לחבל בבניית הפרויקט והמשיך לשלוח מכתבי תלונה לעיריית חיפה בנוגע לבנייה. בנוסף, נטען שהתובע 1 פנה אליו באחת הפעמים והציע תשלום של 50,000 דולר ותמורת זאת יפסיק להטרידו ולחבל בפרוייקט. בנוסף, נטען שהתובע 1 ניסה להציע שתינתן לו דירה בפרוייקט תמורת דירתו הישנה בתמורה לסיום המחלוקת. נטען עוד שהנתבעים ביצעו את מה שהוטל עליהם על פי ההסכם מלבד ציפוי הקיר באבן ירושלמית וזאת כיוון שעל קיר זה מונחת תשתית של גז מים וחשמל, תשתית השייכת לתובעים אשר מחוייבים להסירה על מנת שניתן יהיה לצפות את הקיר. בנוסף, נטען שהעבודות הושלמו על פי תמונות שהוגשו (נ/1 - 3). נטען עוד כי טענת התובעים שאינם משתמשים בפועל בגינתם עקב אי השלמת העבודות אינה נכונה. לגבי הרישום - נטען שטרם בוצעה פרצלציה ולכן לא ניתן לרשום את המדרגות ואין הדבר תלוי בנתבעים. לעניין גופי התאורה -נטען שמעולם לא התחייבו הנתבעים להתקין גופי תאורה ואין לכך זכר בהסכם. נטענו עוד טענות נגד הפיצוי המוסכם וסכומי הפיצוי היומיים המופיעים בהסכם. נטען שהתובעים מנסים להתעשר על חשבון הנתבעים. 9. הנתבע 2, טימור, טען כי אמנם הוא והנתבע 1 רכשו קרקע למגורים יחד אולם שהוסכם ביניהם כי במהלך תהליך בניית המגורים תהיה חלוקת תפקידים כאשר הנתבע 1 יהיה אחראי על הבניה, עבודה מול הרשויות, פניה לאגפי מס הכנסה וכולי, והנתבע 2 יהיה אחראי על הצד הכספי וגיוסו לצורך הרכישה והבניה. נטען שהעבודות עד כמה שבוצעו בשטח התובעים אורגנו על ידי הנתבע 1 ללא פניה אליו. הוא טען כי לאחר שהתברר לשניהם שעלות הבניה גבוהה מאוד נאלצו למכור את כל הדירות. נתבע 2 טען שלא ידע על ההסכם בין התובע לנתבע 1 וכי אינו חתום עליו. נטען שבפעם הראשונה שהודע לו אודות ההסכם היתה כאשר הומצא כתב התביעה לידיו. נטען עוד כי לנתבע 1 אין ייפוי כוח או סמכות לחתום ולהתחייב בשמו של הנתבע 2. החקירות בבית המשפט 10. בדיון מיום 4.3.10 מסר ב"כ הנתבע 1 שהעבודות הסתיימו לשביעות רצון כל הצדדים כאשר ההשלמות האחרונות בוצעו חודש לפני הדיון. הודעה זו נרשמה תוך כדי הסתייגות מטעם ב"כ התובעים שאין זה נוגע לנושא הרישום. הצדדים נחקרו וכל אחד נותר בעמדתו. עמדת התובעים בסיכומים 11. בסיכומי התובעים חזרה הטענה שמדובר ביזמים בתחום הבניה. כמו כן, חזרו התובעים על עמדתם ביחס לאירועים והמצב שנוצר עד לחתימת ההסכם. נטען שההסכם ת/7 קבע את התחייבויות הנתבעים להעתקת המדרגות, תכנון הקיר התומך, בניית המדרגות החדשות ועוד בהתאם לסעיפים א(1) - א(5) להסכם וכי המועד להשלמת העבודות נקבע ל- 180 יום ממועד חתימתו. נטען עוד שהמדרגות הובילו אל גינת דירתם של התובעים וכל עוד לא הושלמה העבודה נמנע השימוש בגינה מהתובעים וילדיהם. נטען שהתובעים מלאו באופן מיידי אחר התחייבויותיהם בהסכם והמציאו לרשויות התכנון מכתב המסיר התנגדותם (ת/8 לתצהיר התובע). נטען כי רק 3.5 שנים לאחר הריסת המדרגות, באוגוסט 2007 הואילו הנתבעים להתקין מעקה למדרגות החדשות. נטען כי עד לפחות 20.3.09 נראתה גינת התובעים כאתר בניה ולא ניתן היה לעשות בה שימוש. נטען שהעבודות להן התחייבו הנתבעים על פי ההסכם הושלמו רק בפברואר 2010, כ- 6 שנים לאחר חתימת ההסכם וכי רישום זכויות התובעים לא בוצע עד היום. התובעים חזרו על הסכומים שנדרשו על ידם כפיצוי בהתאם להסכם. 12. ביחס לנתבע 2 נטען כי פעל בשיטתיות כדי להשתמט ממילוי ההתחייבויות. הובאו דוגמאות להשתמטות ממילוי התחייבויות מהמקרים של דיירים אחרים. נטען עוד כי אין ממש בטענות לנסיונות הסחיטה והעושק שיוחסו לתובעים. 13. ביחס לנזקיהם של התובעים נטען כי חלה הוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם), התשל"א-1970. נטען כי לגבי סיפת הסעיף, המקנה לבית משפט סמכות להפחית את סכום הפיצוי, ואין מקום לנקוט בו משני טעמים: ראשית, הצדדים קבעו את הסכום בהחלטת משותפת מודעת. שנית, הנתבעים עצמם לא טענו בכתבי טענותיהם כי סכומי הפיצוי שנקבעו אינם סבירים ולא ביקשו התערבות בית המשפט בהפחתתם. נטען שכל שטענו הנתבעים הינו כי לא נעשה שימוש בגינה והתובעים לא התכוונו למכור את דירתם. נטען שאין זה חשוב אם לא נגרם נזק בפועל או אם שיעורו עולה או יורד מסכום הפיצוי המוסכם. נטען שהשאלה היחידה הינה האם הפיצוי המוסכם הינו סביר. ביחס לנתבע 2 נטען כי ההסכם נחתם בשמו על ידי הנתבע 1 ושחל סעיף 3(א) לחוק השליחות כיוון שמדובר ביצירת הרשאה. נטען כי הנתבעים חילקו ביניהם את המיזם והעבודה בו ונושאים באחריות משותפת. נטען עוד כי במידה והנתבע 1 התרשל כלפי הנתבע 2 אז הסיכון צריך ליפול עליו. נטען עוד שאין להפחית את הסכום המבוקש היות ויהיה בכך כדי לעודד הפרות עתידיות של חוזים כעניין של מדיניות. סיכומי הנתבעים 14. ב"כ הנתבע 1 חזר על הטענות העובדתיות שהועלו במסגרת התצהירים והחקירות. נטען שהעבודות הושלמו, למעט חלקים קטנים, מלבד ציפוי הקיר באבן ירושלמית. נטען עוד שלא היה שימוש בגינה. נטען שנושא הרישום אינו בשליטת הנתבעים. נטען כי בנושא רישום סכום הפיצוי הונו התובעים את הנתבע 1 עם גובה הסכום. נטען כי בפועל מעדות התובע עולה שלא סבל נזקים כתוצאה מביצוע או אי ביצוע ההסכם וכי על אף שקיימות מדרגות משנת 2007 לא עשה בהן שימוש משך תקופה ארוכה מאז. נטען עוד שטרם נרשם הבנין בו מתגורר התובע כבית משותף למרות שנבנה עוד בשנת 1998, כדי להראות את הקושי בביצוע רישום הזכויות. בנוסף, נטען שלתובעים לא נגרם נזק משמעותי בפועל. בסיכום נטען כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם ולא הוכיחו שהיה אמור להפסק פיצוי כלשהו. נטען שהתובע לא הוכיח כי נפגמה הנאתו והוא אף לא טען זאת בכתב תביעתו. נטען שהנתבע לא התכוון שיהיה פיצוי מוסכם בהסכם. נטען שהנתבע הוכיח שפעל בתום לב ושבעת מכירת הדירה הצמודה לדירת התובע צויין שיש זיקת הנאה במדרגות התובע. נטען שלא הוכח שהגיע מועד הרישום. נטען שלא הוכח שהתובע פנה לנתבע בדרישותיו מאז חתימת ההסכם ותחת זאת הגיש את כתב התביעה וכי ניסה לסחוט את הנתבע. 15. מטעם הנתבע 2 נטען שההסכם כולל את התובע 1 והנתבע 1 בלבד ונחתם על ידם בלבד. נטען שהנתבע 2 אינו צד להסכם ושזה אינו נושא חתימתו. נטען שלנתבע 1 אין ייפוי כוח מאת הנתבע 2 לחתום בשמו או במקומו. נטען שבחקירתו הודה התובע 1 כי לא החתים את הנתבע 2 על ההסכם ולא ראה ייפוי כוח. נתבע 1 בכתב ההגנה טען באופן מפורש כי הנתבע 2 לא קשור למקרה ואישר זאת בחקירתו. על כן, נטען שאין לנתבע 2 כל קשר או חובה על פי ההסכם וכי קיים העדר יריבות בין התובעים לבין הנתבע 2. 16. בנוסף נטען כי להסכם אין תוקף וכי יש לבטלו היות ושינוי ברכוש משותף מצריך הסכמתם בכתב של בעלי הזכות. נטען שהנתבע 2 היה בעליו של מחצית מהזכות במגרש ושללא הסכמתו לא ניתן היה לערוך כלל את ההסכם. בנוסף, נטען שקיים חוסר תום לב מצד התובעים. ביחס להרשאה ושליחות נטען כי טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומיהם של התובעים וכי מדובר בשינוי חזית אסור. לחלופין, נטען, שלא הובאה ראיה למתן הרשאה או שליחות בין הנתבעים. נטען עוד כי במידה והיתה לנתבע 1 הרשאה או יפוי כוח מאת הנתבע 2 המסמכים היו מופנים כלפי הנתבע 1 בלבד כמיופה כוח של הנתבע 2. נטען כי בפני הגופים המוסמכים היו צריכים לחתום שני הנתבעים. דיון 17. ראשית, אציין כי איני מקבל את הטענות שהועלו על ידי הנתבע 1 נגד ההסכם. מדובר במערך עובדתי פשוט יחסית שביחס אליו הנני מקבל במרבית פרטיה את עמדת התובעים. עדותו של התובע 1 היתה מהימנה בעניין זה, קרי נבנתה בניה ללא היתר ותמורת הסכמתו לבטל את התנגדותו אליה הסכים נתבע 1 להקים את פרטי הבניה הכלולים בהסכם. לא מצאתי כל סיבה להניח שהנתבע 1 לא הבין את משמעות ההסכם. יתר על כן, לא הוכחו כלל הטענות שהועלו לעניין אילוץ או הפעלת לחץ בלתי הוגן מצד התובעים או נסיונות סחיטה ושאר מרעין בישין. כידוע, ממילא טענות מסוג זה מחייבות רמת הוכחה גבוהה מן הרגיל, שבמקרה זה לא סופקה על ידי הנתבעים (ע"א 553/06 יעקב אלאלוף נ' אביטקס בע"מ ואח', תק-על 2009 (1), 626; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4) 253)). 18. העיון בהסכם ת/7 מעלה כי ההסכם נערך בין התובע, רז תורג'מן לבין הנתבע באנוליאל בלבד. מבחינה עובדתית התחייבויות הצדדים בהסכם ברורות, כאשר באנוליאול הסכים לכל האמור בסעיף א' להסכם. צויין במפורש בהסכם כי בניליאול מתחייב על פיו ואין זכר לכך שהוא מתחייב בשם הנתבע 2. התחייבויות תורג'מן ברורות וכלולות בסעיף ב' להסכם ובפרט בסעיף ב.1. הצדדים קבעו שני סעיפי פיצוי מוסכם: פיצוי מוסכם בקשר להתחייבות באנוליאל להשלים את העבודות בתוך 180 יום מיום חתימת ההסכם - במרץ 2004, והתחייבות באנוליאל להשלים את רישום המדרגות על שמם של התובעים עד ל- 720 יום לאחר חתימת ההסכם. 19. אין מחלוקת שהרישום לא נעשה עד היום ואין מחלוקת שחלק מהעבודות הסתיימו רק עם הודעת בא כוח הנתבע 1 במהלך הדיונים. 20. טרם דיון בנושא הפיצוי אסלק מהדרך את הטענות כנגד הנתבע 2. הנתבע 2 אינו צד להסכם. כמו כן, לא נטענה טענת שליחות בכתבי הטענות ועל כן הכללת נתבע 2 בהסכם באמצעות שליחות מהווה הרחבת חזית אסורה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, סע' 120 (מהד' שב', 1995); רע"א 4712/08 עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו, 5.11.2008) סע' 5). התובענה נסמכת על יסוד חוזי בלבד ומעבר לצורך אציין כי לא הוכחה הרשאה ולא הוכחה שליחות ברמה עובדתית. התוצאה הינה כי אין יסוד לתביעה נגד הנתבע 2 והתובענה נגדו נדחית. 21. הנתבע 1 הפר את התחייבויותיו כלפי התובע, כאמור לעיל, כאשר החוזה קובע מנגנון של פיצוי מוסכם. 22. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970 קובע: "(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. (ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה." 23. כידוע, גובה הפיצוי המוסכם חייב להיות סביר בנסיבות העניין על אף שאינו חייב לעמוד ביחס ישיר לנזק. במקרה דנן, גם עין בלתי מזוינת מסוגלת להבחין כי הפיצוי הנדרש חורג מכל אמת מידה סבירה (בע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 264); ג' שלו, דיני חוזים (דין, תש"ן) 594). במצב זה אין מנוס מלקצוב את הפיצוי. במקרה דנן, למרות שנוהל הליך מלא עם חקירות ארוכות יחסית, למרבה הצער לא סיפקו הצדדים כלים ספציפיים שיכלו לסייע בהערכת גובה הפיצוי המוסכם. על כן ההערכה תתבצע על בסיס הערכתי של מידת אי הנוחות שנגרמה לתובעים משך השנים כאשר אציין כי התרשמתי כי היתה הפרזה ניכרת מצידם בהצגת עמדתם וסבלם. 24. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים סך של 40,000 ₪ כפיצוי מוסכם עבור שני סעיפי הפיצוי בהסכם יחד. אין בפסק דין זה כדי למנוע דרישה לאכיפת ההסכם בנוגע לרישום המדרגות. הנתבע 1 ישלם שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין לתובעים והחזר הוצאות בגובה האגרה, יחסית לסכום שנפסק. התובעים ישלמו שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין לנתבע 2 שהרי התביעה נגדו נדחתה. ניתן היום, י"ד באב תש"ע, 25 יולי 2010, בהעדר הצדדים. קירות