1. התובעת אזרחית אריתריאה הועסקה על-ידי הנתבעת כעובדת נקיון על בסיס שעתי בתחנה המרכזית בת"א. זאת, החל מיום 1.4.09 ועד לתום חודש 7/09. 2. התובעת על-פי עדותה בפנינו שלא נסתרה, עבדה 7 ימים בשבוע בעבודות נקיון, כדלקמן: "לשאלת בית דין - באלו ימים ושעות עבדת ? ת. עבדתי בשעות משתנות, מראשון עד חמישי עבדתי מהשעה 15:00 עד 21:00. ביום שישי עבדתי משעה 7:00 עד 14:00. בשבת עבדתי מהשעה 18:00 עד 23:00. עבדתי שבעה ימים בשבוע. לשאלת בית דין - מה היה שכרך לשעה ? ת. הסכמנו על 21 ש"ח, אבל הוא שילם לי 20.7 ש"ח לשעה." 3. מעדות התובעת בפנינו שלא נסתרה, עולה כי היא פוטרה בהיותה בהריון ובשל הריונה, תוך מתן התראה של יומיים בהם נדרשה התובעת לצאת לחופשה. כן עולה כי לתובעת לא ניתנה חופשה בשכר במהלך כל תקופת עבודתה וכן כי לא הופרשו בגינה הפרשות לפנסיה. כמו כן, העידה התובעת בפנינו היום כי שכרה בגין חודש 7/09 עבור 164 שעות עבודה - לא שולם לה עד עצם היום הזה. אי לכך, עתרה התובעת במסגרת כתב התביעה לתשלום שכר עבודה בעבור חודש 7/09 בצרוף פיצויי הלנת שכר, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה. 4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי שכרה של התובעת לחודש 7/09 שולם במלואו והיא אף הציגה לביה"ד העתק של המחאה לפקודת התובעת על סך של 2,894 ש"ח, המלמדת לטענתה על תשלום השכר. אשר ליתר רכיבי התביעה - טענה הנתבעת כי היא מכחישה את הצורך במתן הודעה מוקדמת לעובד, כי במידה ומגיע לתובעת פדיון חופשה, אזי שסכום זה ישולם וכן טענה כי לא בוצעו הפרשות לפנסיה משום שהנתבעת אינה חברת כ"א ולא חברת נקיון. הכרעה אשר לדעתנו יאמר כי סבורים אנו שיש לקבל את התביעה במלואה על כל רכיביה, לרבות החיוב בפיצויי הלנה, וזאת מהטעמים כדלקמן: זכאות התובעת לשכר עבודה ולפיצויי הלנה בגינו 5. לכשעצמנו לא מצאנו כל מקום לפקפק באמינות גרסתה של התובעת ביחס למתכונת עבודתה וביחס לזכויות שנשללו ממנה. מעדות התובעת עולה תמונה עגומה של ניצול קשה והפרת זכויות שרק לחלק מהן התיחסו רכיבי התביעה שבכתב תביעתה. משמע - לא מצאנו מקום לפקפק בגרסת התובעת שלא נסתרה ביחס לפיטוריה בעת הריונה ובשל הריונה, ביחס לאי תשלום שכרה האחרון, ביחס לאי מתן חופשה בתשלום ואי מתן הודעה מוקדמת כנדרש על-פי החוק. לא למותר לציין, כי לא מצאנו מקום לפקפק גם בעדותה של התובעת, אשר העידה על העסקתה בניגוד לחוק משך שבעה ימים רצופים בשבוע. 6. ערים אנו לטענתה של הנתבעת, אשר ביקשה להסתמך על תצלום ההמחאה כאסמכתא לתשלום שכרה של התובעת. דא עקא, שמאסמכתא זו אין ניתן ללמוד כלל על תשלום שכרה של התובעת בפועל, וודאי על תשלום מלוא השכר לו היתה זכאית בגין 164 שעות עבודה. כמו כן, נציין כי סע' 2 לחוק הגנת השכר מחייב את המעביד בתשלום שכר עבודה במזומנים ומאפשר את תשלום השכר בהמחאה אם דרך תשלום זו נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת ובלבד שהעובד יכול לקבל מהנמשך את פרעון ההמחאה או המחאת הדואר במועדים הקבועים בסע' 9-14, הכל לפי הענין. הנתבעת, אשר עליה הנטל להוכיח את טענתה בדבר תשלום השכר - טענה מסוג "פרעתי" - לא עמדה בנטל זה והיא אף לא הצביעה על כך שהתקיימו התנאים הנקובים בסע' 2 לחוק הגנת השכר. נהפוך הוא. מעיון בתצלום ההמחאה עולה כי המועד לפרעון ההמחאה הוא 10.8.09; דהיינו - מדובר במועד שחל לאחר המועדים הקבועים בחוק הגנת השכר לתשלום שכר. מועדים אליהם מפנה אף סע' 2 לחוק הגנת השכר. 7. לאור האמור, אנו קובעים אפוא כי יש לקבל את התביעה לתשלום שכר עבודה מששוכנענו שהתובעת לא קיבלה את שכרה בעבור חודש 7/09 וכי הנתבעת לא עמדה בחובות המוטלות עליה בהתאם לחוק הגנת השכר. אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין שכר עבודה לחודש 7/09 סך של 3,395 ש"ח. אשר לדרישה לחיוב בפיצויי הלנה, הרי שסבורים אנו כי במקרה זה אכן יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר מלאים. זאת, הן מהטעם שהנתבעת לא הצביעה על כל עילה שבדין המצדיקה את הפחתתם של פיצויי ההלנה והן משום התרשמותנו היא כי הנתבעת היתה אדישה לחלוטין לכך שעובדת זרה קשת יום דוגמת התובעת לא קיבלה את שכרה עבור עבודתה הקשה, וזאת עד עצם היום הזה. זכאות התובעת ליתר רכיבי התביעה 8. אשר לרכיב חלף הודעה מוקדמת - גרסתה של התובעת, לפיה היא קיבלה 2 ימי הודעה מוקדמת בלבד לא נסתרה. כמו כן לא נסתרה עדותה כי היא פוטרה מעבודתה. אי לכך על הנתבעת לשלם לתובעת תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת עבור יומיים בסך של 290 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 9. אשר לרכיב פדיון חופשה - כפי האמור לא נסתרה גרסתה של התובעת כי במהלך כל תקופת עבודתה היא לא זוכתה בחופשה בפועל בשכר. אי לכך על הנתבעת לשלם לתובעת תשלום בגין 4 ימי חופשה בסך של 580 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 10. אשר לרכיב אי תשלום הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה בנוגע לביטוח פנסיוני במשק - הרי שהנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי תשלום כאמור לא בוצע. זאת, על אף שהנתבעת היתה מחויבת לעשות כן גם בתור חברת כח-אדם. אי לכך על הנתבעת לשלם לתובעת בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה בסך של 207 ש"ח - בהתאם לסכום הנתבע ובהעדר תחשיב נגדי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל. סוף דבר 11. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 3,395 ש"ח בגין שכר עבודה לחודש 7/09, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים בגין הלנת שכר החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 290 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 580 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 207 ש"ח בגין אי תשלום הפרשה לפנסיה , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט. 12. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה, תוך 15 יום מהמועד שיומצא להם. 13. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר. ניתן היום, ג' אב תש"ע (14.7.10), במעמד הצדדים. נטע רות, שופטת הפרשי שכר