בקשה למחיקה ללא צו להוצאות ערעור על פסק דין בת"א 274-06-08 בית משפט השלום בעכו (השופט זיאד סאלח). עובדות רקע ביום 1.6.08 הוגשה מטעם המשיבה תביעה לפסק דין הצהרתי נגד המערערת ונגד עו"ד סויסה אליהו (אביה של המשיבה), להצהיר כי מכונית הרשומה על שמה במשרד הרישוי שייכת לה. זאת לאחר שהמערערת עיקלה את המכונית במסגרת הליכי הוצל"פ לגביית חוב פסוק נגד אביה של המשיבה, על בסיס טענתה כי הוא נוהג במכונית דרך קבע ועושה בה מנהג בעלים. המערערת ביקשה שיוצהר כי העיקול הוטל ע"י המערערת שלא כדין וכי המערערת מנועה מלנקוט הליכי הוצל"פ בגין חובו של אביה, נגד המכונית. המערערת הגישה כתב הגנה מפורט, אשר הסתמך גם על דוחות חקירה. לאחר מכן התקיים דיון מקדמי בביהמ"ש. במסגרתו הצדדים טענו טענות מקדמיות וכן טענות לגוף התביעה. ביהמ"ש הציע הצעה לסיום התביעה וככל שההצעה לא תתקבל ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. ההצעה לא התקבלה, התיק נקבע להוכחות והמערערת הגישה תצהירי עדות ראשית ותצהיר גילוי מסמכים. המשיבה הגישה בקשה להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה ולדחיית הדיון בשל חג של בא כוחה ומפאת נישואיה. ב"כ המערערת נדרש להשיב לבקשת הדחייה והסכים. ביום 21.6.09, טרם שהגיע מועד הדיון, הגישה המשיבה בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. הבקשה הוגשה ללא כל נימוק וזו לשונה: "בקשה למחיקת התביעה ביהמ"ש הנכבד מתבקש בזאת להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה" עוד באותו יום, מבלי שנתבקשה תגובת המערערת, ניתנה החלטה בפתקית: "מורה על מחיקת התביעה. בנסיבות העניין, במיוחד לאור מהות המחלוקת אין מקום לעשות צו להוצאות. להמציא פס"ד לשני הצדדים." ב"כ המערערת השיב לבקשה ביום 28.6.09 לאחר שהובאה לידיעתו, התנגד למחיקה ללא צו להוצאות ודרש כי ייפסקו לטובת המערערת, לאחר שפירט את פעולותיה בתיק, הוצאות ריאליות. במקביל הוגשה בקשה לביטול ההחלטה מיום 21.5.09, שניתנה במעמד צד אחד. ביום 29.6.09 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא כלהלן: "ראו פס"ד שניתן. בעת מתן הפס"ד נלקחו בחשבון מירב הטענות המועלות בבקשה זו. בכל זאת החלטתי היתה שלא לפסוק הוצאות בין היתר לאור מהות הסכסוך ושווי מכונית בשווי אלפי ₪ בלבד". כמו כן, באותו יום, ניתנה החלטה נוספת, בבקשה לביטול החלטת ביהמ"ש: "עיינתי בבקשה זו, כמו בתגובה שהוגשה לפני כן. הנני סבור כי אין לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת וכי יש להשאיר את פסה"ד על כנו. ראו החלטה קודמת." טענות המערערת בימ"ש קמא טעה בנותנו פסק דין המקבל את בקשת המשיבה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, לפני שניתנה למערערת הזדמנות כלשהי לטעון את טענותיה לעניין חיוב בהוצאות ושיעורן. בימ"ש קמא טעה משלא פסק הוצאות לטובת המערערת, כשלפי פסה"ד המערערת היא שזכתה בדין ואילו המשיבה הפסידה בדינה. לא התקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות, המצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהוצאות. הנימוקים של "מהות הסכסוך" ו- שווי הסעד" אינם מצדיקים שלא לפסוק כלל הוצאות. המערערת נדרשה לנקוט פעולות משפטיות בעקבות הגשת התביעה על ידי המשיבה. בימ"ש קמא טעה משלא התייחס לטענותיה בדבר הוצאות בעין, שנגרמו לה בניהול ההליך בתיק. טענות אלו כללו שכירת שירותי חוקר לשם ביסוס הגנתה כי המכונית נושא התביעה משמשת דרך קבע את אביה של המשיבה והוא בעליה, שכירת עו"ד לשם הגשת כתב הגנה והופעה לדיון בבימ"ש השלום בעכו. מקום מושבה של המשיבה באזור המרכז ומקום מושבו של עורך דינה ברמת גן והם נדרשו להתייצב בביהמ"ש בעכו. בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לטענות אלו והוציא את המערערת בחסרון כיס גדול, משלא קיבלה את שיפוי ולו חלקי על הוצאותיה המרובות. לפיכך מבקשת המערערת ללפסוק הוצאות לטובת המערערת, בגין מחיקת התביעה ע"י המשיבה בבימ"ש קמא. בביהמ"ש חזרה המערערת על טענותיה דלעיל שבהודעת הערעור. ב"כ המערערת הוסיף וטען כי טרם הגשת הערעור פנה לב"כ דאז של המשיבה כדי להגיע להסכמה, שתייתר את הגשת הערעור. כמו כן, פירט את המאמצים שהושקעו על מנת לאתר את המשיבה ולהמציא לידיה את הודעת הערעור. תשובת המשיבה המשיבה לא התייצבה לדיון ואף לא הגישה עיקרי טיעון. אביה ביקש לייצגה בדיון ואיפשרתי לו לומר דברים בשמה. הוא הסכים להצעת בית המשפט להשאיר לשיקול דעת קביעת ההוצאות והוסיף וטען כי העובדה שבית המשפט קמא החליט, מבלי לקבל את תגובת המערערת, לא נעשתה בעטייה של המשיבה. עוד טען כי שוויה של המכונית נושא התובענה כ- 5,000 ₪ והיא מונחת כאבן שאין לה הופכין. עוד טען כי המשיבה ובעלה אינם עובדים. דיון והחלטה בקשה להפסקת תובענה מיוזמת תובע, מוסדרת בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 [התקנות]. ההכרעה בבקשה היא הכרעה שיפוטית לכל דבר ולכן צריכה להידון בנוכחות הצדדים, או לאחר שניתנה תגובת הצד שכנגד. לפיכך לא היה מקום שבימ"ש קמא ייתן החלטתו למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, על יסוד הבקשה בלבד, מבלי לקבל תחילה את עמדת הצד השני, המערערת. "פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול-דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין (תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אך הכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507)" - ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822, עמ' 829-830. על ביהמ"ש לנמק את החלטתו שלא לחייב בהוצאות. נימוקי בית המשפט קמא בהחלטתו החוזרת, אינם יכולים לעמוד. אומנם שוויו של נושא התובענה נשקל בין השיקולים לקביעת שיעור ההוצאות, אולם אין מקום שבעל דין שזוכה, יצא מן ההתדיינות בחסרון כיס ממשי. לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, בהתחשב מצד אחד בהליך שהתקיים בבית משפט קמא, העובדה שהמערערת נדרשה להגיע לבית המשפט בעכו על אף שמקום מושבה באזור המרכז וכן ההוצאות שנגרמו לה כמפורט בטענותיה הן בהליך הנ"ל והן בערעור ומנגד הסכמת המשיבה בערעור, שוויו של נושא התובענה וסיומה של התובענה בשלב מוקדם; הנני קובעת שעל המשיבה לשלם למערערת הוצאות ושכ"ט המערערת בהליך קמא ובהליך זה, בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. הנני מורה למזכירות להחזיר למערערת את הפיקדון. צו להוצאותצווים