##עתירה מינהלית לביטול החלטת התליית רישיון נשק והחזרת כלי ירייה## ## א. הצדדים לעתירה ## 1. העותר: מר אלי אברהם, ת.ז. _________, יליד 1965, נשוי ואב לשלושה ילדים, תושב כפר ביר-אלסיכה-זמר במשולש. העותר הינו נכה, מוגבל בשמיעה ובדיבור, ומחזיק ברישיון לכלי ירייה מאז אפריל 1996. העותר התנדב במשמר האזרחי, ביחידת "המתמיד", משנת 2000 ועד ליום 2.11.2009. 2. המשיבה 1: משרד הפנים. 3. המשיבה 2: משטרת ישראל. ## ב. רקע עובדתי ## 4. העותר, מר אלי אברהם, מחזיק ברישיון לכלי ירייה משנת 1996 ושימש כמתנדב במשמר האזרחי במשך שנים רבות, על אף מגבלותיו הפיזיות. 5. ביום 29.9.2009, כשיומיים לאחר מסיבת חתונה של בן משפחתו, הודיע ראש משרד הסיור של המשיבה 2 לעותר כי הוא נחשד בירי מנשקו במהלך המסיבה. העותר הכחיש את החשדות והביע נכונות מלאה לכל בדיקה, לרבות מסירת קלטות החתונה, בגדיו ונשקו. 6. ביום 2.11.2009 הוזמן העותר לתחנת משטרת טייבה לבדיקת נשקו, נחקר, מסר הודעה ועוכב למספר שעות. במעמד זה נתפס נשקו ורישיונו, ונמסר לו מסמך המודיע על הפסקת חברותו במשמר האזרחי עקב "חוסר התאמה". 7. ביום 4.11.2009 הוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה דחופה למסירת תפוס, אליה התנגדה המשיבה 2 בטענה לחשד לירי בשטח בנוי ולצורך בבדיקת האקדח במעבדת נשק. 8. ביום 10.11.2009 הוגשה תגובת המשיבה 2 לבקשה, בה צוין כי האקדח נשלח לבדיקה. בית המשפט הורה למשיבה לעדכן תוך 30 יום בדבר ממצאי הבדיקה והתקדמות החקירה. 9. ביום 20.12.2009, בדיון בבקשה למסירת תפוס, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה המשטרה תמסור את האקדח לעותר תוך 14 יום, אלא אם תפנה לבית המשפט בבקשה אחרת. 10. המשיבה 2 לא פעלה על פי ההחלטה, וביום 7.2.2010 הגיש ב"כ העותר בקשה נוספת למסירת התפוס. ביום 14.2.2010 הודיעה המשיבה 2 כי האקדח ממתין לבדיקה במעבדות המטה הארצי. 11. ביום 14.2.2010 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה "בהסכמה - יועבר האקדח לידי המבקש בכפוף להמצאת רישיון כדין". 12. ביום 18.2.2010 פנה העותר למשרד הפנים בבקשה לאישור תוקף רישיונו, אך נענה כי עליו להגיש השגה ובקשה להחזרת הנשק. 13. ביום 21.2.2010 הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המשיבים. ביום 4.3.2010 ניתנה החלטה המורה למשיבה להודיע מדוע לא הוצגה תגובת קצין מרחב שרון. 14. ביום 9.3.2010, בעקבות שיחה טלפונית, נשלחה לב"כ העותר בפקס הודעה על התליית רישיון כלי הירייה מיום 16.11.2009, בתוקף מיום 2.11.2009. עובדת ההתלייה לא הוזכרה קודם לכן בשום הליך או תכתובת. 15. השגת העותר על התליית הרישיון נדחתה בנימוק של אי גילוי חומר לפי סעיף 9 לחוק סדרי מינהל [החלטות והנמקות], תשי"ט-1958. 16. העתירה הוגשה ביום 12.4.2010. המשיבות לא הגישו תשובה לעתירה במועד שנקבע, ואף לא התייצבו לדיון ביום 24.11.2010. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## חוסר תום לב והטעיה מצד הרשויות ## 17. המשיבות פעלו בחוסר תום לב קיצוני ובניסיון לתעתע בבית המשפט ובעותר, כאשר התחייבו להחזיר את האקדח התפוס תוך 14 יום, בעודן מסתירות את קיומה של החלטה בדבר ביטול הרישיון מיום 2.11.2009. 18. הסתרת עובדת התליית הרישיון במהלך הדיונים בבית משפט השלום, ובפרט בעת מתן ההסכמה להחזרת הנשק, מהווה הטעיה חמורה של בית המשפט ושל העותר, ופוגעת באמון הציבור ברשויות. 19. התנהלות המשיבות, אשר כללה אי-גילוי מידע מהותי ורלוונטי לבית המשפט ולעותר, עומדת בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד של מינהל תקין, שקיפות והגינות המצופים מרשות ציבורית. 20. העובדה שההודעה על התליית הרישיון נשלחה רק ביום 9.3.2010, למרות שההחלטה התקבלה לכאורה כבר ביום 16.11.2009, מעידה על ניסיון מכוון להסתיר את ההחלטה ולמנוע מהעותר לממש את זכויותיו. 21. התנהגות זו, של הסתרת מידע מהותי והצגת מצג שווא בפני בית המשפט, מצדיקה את ביטול ההחלטה על התליית הרישיון ואת החזרת הנשק לעותר באופן מיידי. ## הפרת עקרון המידתיות והסבירות ## 22. החלטת התליית הרישיון התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, שכן היא התבססה על חשדות בלבד, ללא כל ממצאים מוכחים או ראיות קונקרטיות הקושרות את העותר לירי הנטען. 23. ביטול רישיון נשק, שהוא זכות יסוד של אזרח המחזיק בו כדין, דורש תשתית עובדתית מוצקה וראיות משכנעות, ולא ניתן לבצעו על סמך חשד גרידא או "חוסר התאמה" כללי. 24. המשיבות לא הציגו כל תוצאות בדיקה בליסטית לנשק, לא הגישו כתב אישום כנגד העותר, ובכך לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לביטול רישיון קיים, כפי שנקבע בפסיקה. 25. ההחלטה על התליית הרישיון, בהיעדר כל הוכחה משכנעת, אינה עומדת במבחן המידתיות, שכן היא פוגעת בזכותו של העותר להחזיק בנשק באופן בלתי סביר ובלתי מידתי ביחס לחשד הקיים. 26. הפסיקה קבעה כי ביטול רישיון שכבר ניתן, ולאחר שניתן, לא יבוטל על סמך חשד גרידא וללא חקירה מעמיקה והוכחה משכנעת שאינה מותירה מקום לספקות סבירים. ## פגיעה בזכות הטיעון וכללי הצדק הטבעי ## 27. העותר לא קיבל הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו ולהתגונן מפני החשדות שהועלו נגדו, שכן ההחלטה על התליית הרישיון התקבלה והוסתרה ממנו במשך חודשים ארוכים. 28. אי-גילוי ההחלטה על התליית הרישיון לעותר ולבא כוחו, ובפרט לבית המשפט, מנע מהעותר לממש את זכותו להשגה ולערעור במועד, ובכך פגע בזכותו להליך הוגן. 29. המשיבות לא נימקו את החלטתן באופן מספק, והסתמכו על סעיף 9 לחוק סדרי מינהל, מבלי להסביר כיצד גילוי הנימוקים עלול לפגוע בשלום אדם או בדרכי פעולה של המשטרה, ובכך מנעו ביקורת שיפוטית אפקטיבית. 30. העובדה שהעותר נאלץ לפנות לבית המשפט בבקשות חוזרות ונשנות להחזרת נשקו, מבלי שהמשיבות גילו לו את עובדת התליית הרישיון, מהווה פגיעה חמורה בזכותו לדעת את הסיבה לפעולות הרשות נגדו. 31. התנהלות המשיבות, אשר כללה הסתרת מידע מהותי ואי-מתן הזדמנות הוגנת לעותר להתגונן, עומדת בניגוד לעקרונות הצדק הטבעי ולחובת ההגינות המוטלת על רשויות המינהל. ## הפרת הסכמות שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית ## 32. המשיבה 2 הפרה באופן בוטה את ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית בבית משפט השלום בכפר סבא מיום 20.12.2009, לפיה תמסור את האקדח לעותר תוך 14 יום. 33. הפרת הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית מהווה זלזול בוטה בבית המשפט ובסמכותו, ופוגעת בעקרון סופיות הדיון וביציבות המשפטית. 34. העובדה שהמשיבה 2 הסכימה להחזיר את האקדח לעותר, בעוד שהיא כבר קיבלה החלטה על התליית הרישיון, מעידה על חוסר תום לב מובהק ועל ניסיון להוליך שולל את בית המשפט. 35. אין לקבל מצב שבו רשות ציבורית מתחייבת בפני בית משפט, ולאחר מכן מפרה את התחייבותה תוך הסתרת מידע מהותי, ובכך פוגעת באמון הציבור במערכת המשפטית. 36. הפרת ההסכמה השיפוטית, יחד עם הסתרת עובדת התליית הרישיון, מחייבת את ביטול החלטת ההתלייה ואת אכיפת ההסכמה המקורית להחזרת הנשק. ## התנהלות שערורייתית ובלתי סבירה של המשיבות ## 37. התנהלות המשיבות, ובפרט המשיבה 2, לאורך כל ההליך, החל מהחשד הראשוני ועד להגשת העתירה, הייתה שערורייתית, בלתי סבירה ובלתי הוגנת. 38. אי-הצגת תוצאות בדיקת הנשק, למרות בקשות חוזרות ונשנות של בית המשפט והעותר, מעידה על התנהלות רשלנית ועל חוסר רצון לשתף פעולה עם הליכי בית המשפט. 39. הסתרת החלטת התליית הרישיון במשך חודשים ארוכים, והודעה עליה רק לאחר שהעותר נקט בהליכים משפטיים נוספים, מהווה התנהגות בלתי נסבלת מצד רשות ציבורית. 40. התנהגות זו פוגעת באופן חמור באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ובמערכת המינהלית, ומחייבת התערבות שיפוטית נחרצת. 41. אין לאפשר לרשות ציבורית לפעול באופן כה שרירותי ובלתי שקוף, תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט ומזכויותיו הבסיסיות של האזרח. ## אי-הגשת כתב תשובה ואי-התייצבות לדיון ## 42. המשיבות לא הגישו כתב תשובה לעתירה במועד שנקבע על ידי בית המשפט, ואף לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 24.11.2010, ובכך הפרו את תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים. 43. אי-הגשת כתב תשובה ואי-התייצבות לדיון מהווים זלזול בוטה בבית המשפט ובסדרי הדין, ומונעים מבית המשפט לדון בעתירה באופן מלא ומבוסס. 44. על פי תקנה 10(ה) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, משיב שלא הגיש כתב תשובה אינו רשאי להשמיע את טענותיו בדיון, אלא ברשות בית המשפט, רשות שלא ניתנה במקרה זה. 45. התנהלות זו של המשיבות, אשר כללה התעלמות מהוראות בית המשפט ומהליכי הדיון, מחזקת את הטענה כי אין להן כל טענות ענייניות להציג כנגד העתירה. 46. בהיעדר כתב תשובה ובהיעדר התייצבות לדיון, יש לקבל את העתירה על בסיס הטענות שהועלו על ידי העותר, ולפסוק לטובתו את הסעדים המבוקשים. ## פגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק ## 47. ביטול רישיון הנשק והחרמת כלי הירייה פוגעים בזכות הקניין של העותר, שכן הנשק הוא רכושו הפרטי, ואין הצדקה חוקית להחזיק בו ללא עילה מוכחת. 48. הפגיעה בזכות הקניין מתעצמת נוכח העובדה שהעותר מחזיק ברישיון כדין מזה שנים רבות, ושימש כמתנדב במשמר האזרחי, דבר המעיד על אמינותו ועל עמידתו בתנאי הרישוי. 49. אף אם לא מדובר בחופש עיסוק במובנו הצר, הרי שהחזקת הנשק קשורה באופן עקיף ליכולתו של העותר להמשיך ולהתנדב במשמר האזרחי, ובכך נגרמת לו פגיעה נוספת. 50. אין לאפשר לרשות מינהלית לפגוע בזכויות יסוד של אזרח, כגון זכות הקניין, ללא תשתית עובדתית מוצקה, הליך הוגן ומידתיות בפעולותיה. 51. הפגיעה בזכות הקניין של העותר, ללא הצדקה מספקת, מחייבת את החזרת הנשק ואת חידוש הרישיון באופן מיידי. ## חוסר סמכות ופעולה בניגוד לדין ## 52. החלטת התליית הרישיון התקבלה בחוסר סמכות, שכן היא התבססה על חשדות בלבד ולא על ממצאים מוכחים, בניגוד לעקרונות הפסיקה המחייבים הוכחה משכנעת. 53. המשיבות פעלו בניגוד לדין כאשר הסתירו את החלטת ההתלייה מבית המשפט ומהעותר, ובכך מנעו ביקורת שיפוטית על פעולותיהן. 54. ההתעלמות מהחלטות בית המשפט, ובפרט מההסכמה להחזרת הנשק, מהווה פעולה בניגוד לדין ופגיעה בעקרון שלטון החוק. 55. אין לרשות מינהלית סמכות לפעול באופן שרירותי, בחוסר שקיפות ותוך התעלמות מהליכים משפטיים תלויים ועומדים, ובכך לפגוע בזכויות אזרחים. 56. פעולות המשיבות, אשר כללו הסתרת מידע והפרת החלטות שיפוטיות, חורגות מסמכותן ומהוות עילה לביטול ההחלטה על התליית הרישיון. ## פגיעה באמון הציבור ברשויות ## 57. התנהלות המשיבות, אשר כללה חוסר שקיפות, הסתרת מידע והפרת הסכמות שיפוטיות, פוגעת באופן חמור באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ובמערכת המינהלית. 58. כאשר רשות ציבורית פועלת בחוסר תום לב ומוליכה שולל את בית המשפט ואת האזרח, היא מערערת את יסודות האמון ההכרחיים לתפקוד תקין של המדינה. 59. על בית המשפט להעביר מסר חד וברור כי התנהלות כזו אינה מקובלת, וכי רשויות המדינה מחויבות לפעול בהגינות, בשקיפות ובתום לב כלפי אזרחיה. 60. פגיעה באמון הציבור ברשויות עלולה להוביל לחוסר שיתוף פעולה מצד האזרחים ולפגיעה ביכולת הרשויות למלא את תפקידן ביעילות. 61. קבלת העתירה וביטול החלטת ההתלייה ישדרו מסר חשוב בדבר חשיבות השמירה על אמון הציבור ברשויות ועל עקרונות המינהל התקין. ## חובת הנמקה וגילוי נאות ## 62. המשיבות לא עמדו בחובת ההנמקה המוטלת עליהן, ולא הסבירו באופן מספק את הסיבות להחלטה על התליית הרישיון, ובפרט את הסיבה לאי-גילוי המידע. 63. הסתמכות על סעיף 9 לחוק סדרי מינהל, ללא פירוט קונקרטי של הפגיעה הצפויה מגילוי הנימוקים, אינה עומדת בדרישות חובת ההנמקה. 64. חובת ההנמקה היא אבן יסוד במינהל תקין, והיא מאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות ומבטיחה שקיפות והגינות. 65. אי-הנמקה מספקת, יחד עם הסתרת המידע, מונעת מהעותר להבין את הסיבות האמיתיות לפעולות הרשות נגדו, ובכך פוגעת בזכותו להליך הוגן. 66. על הרשות מוטלת חובה לגלות לאזרח את כל המידע הרלוונטי להחלטות המתקבלות בעניינו, אלא אם כן קיימת עילה חוקית מובהקת ומוכחת לאי-גילוי. ## עקרון ההסתמכות והציפייה הלגיטימית ## 67. העותר הסתמך על רישיון הנשק שברשותו במשך שנים רבות, ועל העובדה ששימש כמתנדב במשמר האזרחי, ופיתח ציפייה לגיטימית להמשך החזקתו בנשק. 68. ביטול הרישיון באופן פתאומי, ללא עילה מוכחת ותוך הסתרת מידע, פוגע באופן חמור בעקרון ההסתמכות וביציבות חייו של העותר. 69. על הרשות מוטלת חובה לפעול באופן עקבי וצפוי, ולא לשנות את מדיניותה או את החלטותיה באופן שרירותי, ובכך לפגוע בציפיות לגיטימיות של אזרחים. 70. העובדה שהעותר הסכים למסור את נשקו לבדיקה והביע נכונות מלאה לשיתוף פעולה, מחזקת את ציפייתו הלגיטימית להחזרת הנשק לאחר סיום הבדיקה. 71. פגיעה בעקרון ההסתמכות ובציפייה הלגיטימית של העותר מחייבת את ביטול החלטת ההתלייה ואת חידוש הרישיון. ## ד. הסעד ## 72. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על ביטול מיידי של החלטת המשיבות בדבר התליית רישיון כלי הירייה של העותר. 73. כבוד בית המשפט מתבקש להורות למשיבות לחדש את רישיון כלי הירייה של העותר באופן מיידי. 74. כבוד בית המשפט מתבקש להורות למשיבות להחזיר את כלי הירייה של העותר לחזקתו באופן מיידי, ולא יאוחר מיום 5.12.2010. 75. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, בגין התנהלותן השערורייתית של המשיבות. 76. כבוד בית המשפט מתבקש ליתן כל סעד נוסף ו/או אחר שימצא לנכון בנסיבות העניין. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את העתירה על כל חלקיה.רישיון נשקנשקהחזרת נשקעתירה מנהלית