מה הדין בסוגיית מטרד ריח ? מה עושים במקרה של מטרד ריח מהשכנים ? ##(1) מטרד ריח - מה עושים ?## בית המשפט רשאי לבחון קיומם של הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין) או קיומו של מטרד ריח "בלתי סביר", ש"מפריע" או ש"עשוי להפריע" לשכנים (סעיפים 2 ו- 3 לחוק למניעת מפגעים), על פי הראיות שמובאות לפניו, גם אם אינן כוללות חוות דעת מומחה או מדידה "מדעית". ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לעניין מטרד, היא כי בית המשפט יקבע מהי הפרעה של ממש, על סמך הראיות שמובאות בפניו ולפי מבחן ה"אדם הסביר". ##(2) מטרד ריח - מה אומר החוק ?## סעיף 3 בחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, שעניינו במניעת ריח, קובע כך: "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום". סעיף 5 בחוק זה מסמיך את השר לאיכות הסביבה להתקין בתקנות כללים לביצועה של הוראה זו ובין השאר, לקבוע מהו ריח חזק ובלתי סביר. ##(3) איך מוכיחים מטרד ריח ?## מטרד ריח רע מהשכנים הינו עניין שבמומחיות המהווה מרכיב מהותי ככל שקבוצת הניזוקים רחוקה ממוקד האירוע. עם זאת, נקבע כבר לפני שנים רבות עוד בעניין בג"ץ 295/65 אופנהיימר נ' שר הפנים והבריאות, פ"ד כ(1) 309 (1966), שניתן להוכיח ריח בלתי סביר, גם בראיות אחרות (כבוד השופט ח' כהן, בפסקה 6): "ואולם העובדה שמלאכת השפיטה ללא מידות ושיעורים קבועים מראש, עשויה להיות קשה וסבוכה יותר, אינה אומרת שהיא בלתי אפשרית. לא רק בעניינים אזרחיים, כי אם גם בעניינים פליליים (...), נדרשים בתי-המשפט לפסוק מהי התנהגות 'סבירה' או 'בלתי סבירה', והסבירות היא שאלה של מעורבות של משפט ועובדה התלויה, בדרך כלל, בנסיבות המיוחדות אשר בהן היא מתעוררת. אין אני רואה כל מניעה לכך שבית המשפט יקבע, אם על-פי ראיות של עדים שראו את המפגע או שמעו את הרעש או הריחו את הריחות, ואם על-פי התרשמות אישית ממראה המקום ומשמיעת הרעש ומהרחת הריחות, אם המפגע הנטען 'חזק' הוא או 'בלתי סביר' כמשמעותו בחוק אם לאו. מונחים אלה, 'חזק' ו-'בלתי סביר', אינם מונחים טכניים – על כל פנים כל עוד לא הפכו מונחים טכניים מכוח תקנות שיותקנו לכך; מונחים הם הנאמרים בלשון בני אדם, ועל בתי המשפט לפרשם ולהחילם בתור שכאלה". ##(4) מטרד ריח - חוק למניעת מפגעים סביבתיים:## בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) תשנ"ב – 1992 נקבע כי: "מפגע סביבתי" – זיהום אויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי ים, זיהום על ידי פסולת...והכל כשהם בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם. בחוק המפגעים נקבע עוד כי "מי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי" הוא "גורם המפגע". ##(5) מטרד ריח - ביוב:## בענין זה נאמר על ידי בית המשפט בת"א (עכו) 1326/01 עלי סעד וחמד נ. מועצה מקומית בית ג'אן: "קיימת ידיעה שיפוטית כי מי ביוב גורמים למפגע ריח, זה טבעם של מי שפכים. גם אם אין הדבר עולה כדי מפגע תברואתי, כפי שכל אחד ימצא לנכון להגדירו, הרי ברי כי נגרם מטרד ליחיד בגין ריח". ##(6) מטרד ריח - הפרעה של ממש:## "הביטוי "בלתי סביר" איננו זר בחקיקה האזרחית ואף לא בחקיקה הפלילית. בית המשפט נדרש למלאו תוכן על-פי שיקולים ראויים לכל עניין ונושא. "גם בענינים פליליים... נדרשים בתי-המשפט לפסוק מהי התנהגות 'סבירה' או 'בלתי סבירה', והסבירות היא שאלה מעורבת של משפט ועובדה התלויה, בדרך כלל, בנסיבות המיוחדות אשר בהן היא מתעוררת" (השופט ח' כהן בבג"צ 295/65 הנ"ל, בע' 322). במישור האזרחי, בדונו ברעש בעילת מטרד, נדרש בית המשפט למלא ביטוי זה בתוכן לפי מבחן ה"אדם הסביר" ובהתחשב בנתונים הסביבתיים (ראו ת"א (חי') 972/63 הנ"ל; ע"א 186/52; ע"א 436/60 וכן ראו: ת"א (י-ם) 8558/02 אברהם יחזקאל נ' החברה לניהול תחנות בע"מ; ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח', פ"ד טו(2) 1177, 1192). ##(7) להלן פסק דין בנושא תביעת מטרד ריח מהשכנים:## 1. זהו פסק דין, בתביעת התובעים, לחייב את הנתבעים לפצותם, עבור סבלם והפגיעה באיכות חייהם, בגין מפגעי רעש, ריח, וטפילים, אשר נגרמו, לטענתם, על ידי בעלי כנף רבים אותם גדלו הנתבעים בביתם ובחצרם, בתקופה הרלבנטית לתביעה. כן התבקשו סעדים, בדמות צווי עשה וצו מניעה נגד הנתבעים, בכללם צווי הריסה, לפרגולה ולכלובים המיועדים לגידול בעלי כנף בבית הנתבעים, צו להורות על סילוק כל בעלי הכנף מחצר הנתבעים, צו שימנע מן הנתבעים, לגדל בעתיד בעלי כנף בביתם. הוחלט לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים. 2. התובעים והנתבעים מתגוררים בבתים צמודים, ברח' הכרמל בקריית מלאכי. לטענת התובעים, גידלו הנתבעים בביתם ובחצרם, במשך שנים רבות עובר להגשת התביעה, בעלי כנף שונים, בכמות מסחרית, אשר יועדו למכירה בשוק בעלי החיים ברמלה, כאשר כתוצאה מכך, נגרמו מטרדים קשים לנתבעים, לרבות רעש, צחנה וטפילים שונים. לטענת הנתבעים סבלו בין היתר, גם גירויי עור, בשל נוכחות הטפילים האמורים. לטענת התובעים, הם התלוננו על המפגעים האמורים, בפני הרשויות הרלוונטיות בעיריית קריית מלאכי, ומחלקת התברואה בעירייה אכן איתרה בבית הנתבעים, כמויות גדולות של בעלי כנף, ואף קבעה כי גידול העופות נעשה "... ללא רישיון...", ואף גורם "...למפגע תברואתי חמור ביותר". יצוין ויודגש כי הציטוטים האמורים, הובאו מתוך מכתבו של רופא במחלקת תברואה בעירייה, מיום 29.7.90, דהיינו כחמש עשרה וחצי שנים, לפני הגשת התביעה. התובעים טענו כי הנתבעים התעלמו מהתראות מחלקת התברואה, "... תוך הפעלת קשריהם הפוליטיים בעירייה...". בפועל, לטענת התובעים, הוסיפו הנתבעים בהמשך, לגדל עופות בכמויות גדולות אף יותר. בכתב התביעה נטען, כי התובעים סבלו ממפגעי ריח ורעש, ואף מבעיות בריאותיות בשל המטרד. לא הוגשה חוות דעת רפואית לעניין זה, וברי, כי אין לפסוק במצב זה פיצויים בגין נזקי גוף, עבור הנזקים הרפואיים הנטענים. התובעים טענו כי פניות נוספות שלהם, לא נשאו פרי, עקב "... השחיתות בעניין...", וכתוצאה מקשרים פוליטיים של הנתבעים, בגינם נמנעו עובדי העירייה, ואף מנהלי הלשכה המחוזית של השירותים הווטרינריים, מלטפל כנדרש במפגעים, ואף דיווחו דיווחים שקריים, לפיהם, בין היתר, "אין שום מפגע תברואתי. בע"ח של הנ"ל מטופלים כמו שצריך (כן ירבו)" - ציטוט מתוך מכתבו של סגן מנהל הלשכה הווטרינרית המחוזית ברחובות. לטענת התובעים, בנו הנתבעים בביתם תוספות בנייה שלא כדין, אשר שימשו, בין היתר, לגידול העופות, ובכללן, קומה שלישית בבית, ופרגולות אשר נבנו ללא היתר. לפיכך, תבעו התובעים, לחייב את הנתבעים, לפצותם בגין סבלם ועוגמת הנפש שנגרמה להם "... בסך שלא יפחת מ- 5,000 ₪ בעבור כל שנה שבהם נאלצו לחיות עם המפגע, ובסה"כ פיצוי של 75,000 ₪. יודגש כי הפיצוי שמתבקש הוקטן במיוחד לצורכי אגרה בלבד ". יוער כבר עתה, כי למעשה נתבעו פיצויים עבור 15 שנים, ומכאן שחלק התביעה המתייחס לתקופה שקדמה לשבע שנים לפני מועד הגשת התביעה, התיישן עובר להגשתה. בכתב התביעה המקורי נטען, כי הנתבעים ביצעו בהתנהגותם, עוולות של הפרעה לאור שמש, ומטרד ליחיד. בכתב התביעה המתוקן, מיום 26.2.07, הוסיפו התובעים וטענו, בין היתר, כי מעשיהם של הנתבעים עולים כדי ביצוע עוולות הפרת חובה חקוקה, על פי חוק רישוי עסקים, צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), פקודת בריאות העם, חוק להגנת חיות הבר, חוק למניעת מפגעים, וחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות). 3. הנתבעים טענו בפתח כתב הגנתם, כי התביעה הינה תביעה קנטרנית וטורדנית, וכי כתב התביעה לא נוסח כנדרש. הנתבעים טענו, להתיישנות התביעה, לעניין תוספות הבנייה שנבנו בביתם, משום שמדובר בתוספות בנייה שנבנו למעלה משבע שנים קודם מועד הגשת התביעה. כן טענו, להתיישנות התביעה לפיצויים, ככל שעוסקת בנזקים, שנגרמו למעלה משבע שנים קודם הגשת התביעה. הנתבעים טענו כי, יש לדחות את התביעה, לעניין נזקים בריאותיים, משלא צורפה חוות דעת רפואית לתביעה. הנתבעים הוסיפו וטענו, בגוף התביעה, בין היתר, כי גידול בעלי כנף היה מותר באיזור מגוריהם בעבר, נוכח הגדרת השכונה בה מתגוררים, כ"משק עזר" המיועד, בין היתר, לגידולים חקלאיים זעירים. לטענתם, גידל הנתבע 1 כמות מועטה של בעלי כנף, ומעולם לא גידל כמות מסחרית, כאשר כמות העופות שגידל, לא חרגה מהמקובל, באיזור בו מתגוררים הצדדים. הנתבעים הוסיפו, כי כאשר גידל הנתבע 1 את העופות, דאג לבנות מעקה גבוה על גג ביתו הסמוך לכלובי העופות, ואף כיסה את הכלובים בברזנט, הכל על מנת למנוע מפגעי ריח ורעש לסביבה. הנתבעים טענו עוד כי, ההתכתבות עליה נשענים התובעים, נעשתה שנים רבות לפני הגשת התביעה, בתחילת שנות ה-90, והדגישו, כי בדיווחים על ביקורים מאוחרים שנעשו בביתם, ע"י הוטרינרית העירונית, לא נמצאו מפגעים כלשהם. הנתבעים ציטטו בהקשר זה, מכתב הוטרינרית העירונית מיום 4.1.07, בו נאמר, בין היתר: "בעת הסיור נדהמנו לגלות כי על גג הבית לא נמצאו בעלי כנף, כן נמצאו 2 כלובים ריקים, ריצפת הגג נקייה, לא נמצאו כל שיירי מזון". הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי הם פועלים להשגת היתר לפרגולות. במהלך חקירתו הנגדית טען הנתבע, כי כבר הסיר את גג הפרגולה, ואינו עושה בה שימוש. הנתבעים הכחישו את הטענה, כי יש להם קשרים פוליטיים עם גורמים בעירייה, בגינם נמנעת העירייה, מטיפול נאות בתלונות. כן הכחישו את הטענות לעניין מטרדים, ולעניין הפרת חובות חקוקות. הנתבעים הכחישו גם את הטענות, לעניין נזקים מהם סבלו התובעים לטענתם. 4. מטעם התובעים העיד התובע מס' 2, וכן עדים אלה: המומחה, ד"ר ארי דושניק, וטרינר אשר ערך חוו"ד במסגרתה קבע, בין היתר: "מבנה הפח והלולים הרבים, על גג ביתו של מר יהודה גוהרי... מלאים בבעלי כנף ללא כל תנאים נאותים כגון: סניטריים, ניקוזים וכיוב"ז, ללא מערכת טיהור ושופכין המתאימות לניקוז פסולת של בעלי חיים. הלולים חשופים ללא כיסוי או אמצעי בידוד... במצב דברים זה התרשמתי (גם ע"י צוות מריחים), כי הריח היה חזק ובלתי סביר, לסביבת המגורים הנ"ל...". המומחה קבע כי, בעלי הכנף גורמים למפגע תברואתי חמור לתובעים. לדבריו, "ראיתי אף קרציות ופרעושים המגיעים מבעלי הכנף על בגדי משפ' משה על חבל הכביסה". המומחה קבע כי, גידול בעלי הכנף נעשה שלא על פי הוראות הדין הרלוונטיות, ללא פיקוח וטרינרי, ללא הדברה, כאשר לא התקיימו תנאי תברואה דרושים. המומחה, אינג' אלכס צוקרמן, מהנדס אקוסטיקה, אשר הגיש חוו"ד לעניין הרעש שבקע מחצרי הנתבעים לסברתו, כאשר גודלו שם העופות. יודגש כי, המומחה לא ביסס את חווה"ד שלו על בדיקת עוצמת הרעש בזמן אמת, ככל הנראה, משום שכאשר ביקר במקום לא היו שם בעלי כנף, בכמות הנטענת בכתב התביעה. המומחה השתית את הערכתו, על רעש ששמע בסרט וידאו שצולם מביתם של התובעים, בחודש מרץ 2006, על מדידת "רעש רקע סביבתי", שביצע באזור בחודש דצמבר 2006 בשעות הלילה, וכן לדבריו,על "... ממצאים של מדידות הרעש מצעקות תוכים שערכתי במקרה דומה ביישוב חשמונאים בשנת 2002 והתרשמותי מרעש שהוקלט בקלטת ווידאו בחודש מרץ 2006 שנוצר בזמן כאשר הלולים עם בעלי הכנף עוד היום במקום". המומחה קבע, בהסתמך על המדידות האמורות, כי "... רעש מבעלי הכנף במקום הנדון על גג בית משפ' גוהרי, ללא כל ספק עלול לגרום מטרד רעש בלתי סביר כמוגדר בתקנות...". ד"ר ברוך משורר, אשר שימש כרופא הרשות בקריית מלאכי, משנת 1995 עד שנת 1999. העד נחקר על טיפולו בתלונות, לרבות מכתבים שכתב בשנת 1990 ובשנים 1997 ו-1998 (האחרון מיום 8.2.98), וכן, על מה שראה בבית הנתבעים, כאשר ביקר שם. העד לא זכר פרטים מביקוריו. מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 1, בנו ובתו, אשר תמכו בגירסתו, וכן העדים: מר רם עברי, אשר כיהן בחלק מן תקופה הרלוונטית לתביעה כראש צוות אכיפה ב"משטרה הירוקה", במחוז דרום ואשר העיד כי הגיע לבית הנתבעים פעמיים, עקב תלונות שהתקבלו במחוז, ומצא במקום עופות, בכמות אותה לא זכר, אך לדבריו, בביקור השני היו במקום מספר קטן של יונים בלבד. בשני הביקורים לא נמצאו, לדבריו, מפגעי ריח. לדבריו, "מבחינת ריח וניקיון היה נקי", וכן, "הכל היה נקי ולא היה ריח". ד"ר ולנטינה ארצי, אשר שימשה משנת 1999 כרופאה וטרינרית בעירייה. העדה טענה, כי ערכה ביקורים רבים בבית הנתבעים, עקב תלונות של התובעים, ואולם, מעולם לא איתרה מפגע במקום. העדה סברה כי, תלונות התובעים, היו תלונות שווא. כמו כן העידה, כי אין צורך ברשיון לגידול בעלי כנף, עבור כמות העופות המעטה, שראתה בביקוריה. יצוין, כי בשל תקלה טכנית - מחשובית, נמחק חלק מפרוטוקול דיון ההוכחות, שהתקיים ביום 8.11.09, בו העידו הנתבע וילדיו. על כן התקיים דיון הוכחות נוסף, ועדים אלה נחקרו בשנית. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. 5. התובעים לא העלו כל טענה, שבכוחה להתגבר על טענות ההתיישנות של הנתבעים, ביחס לאירועים ונזקים האמורים בתביעה, אשר ארעו למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה. יש איפוא לקבל טענות הנתבעים לעניין זה. סבורני, כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח טענותיהם, לעניין גידול בעלי כנף בכמות מסחרית ע"י הנתבעים, לעניין המפגעים מהם סבלו לטענתם, ולעניין הפרת הוראות הדין הרלוונטיות, ע"י הנתבעים. התובעים טענו בעקביות, כי הנתבעים גידלו בביתם "כמות מסחרית" של בעלי כנף. התובעים לא הוכיחו טענותיהם לעניין מספר בעלי הכנף, במהלך התקופות השונות, אליהן מתייחסת התביעה. מעבר לעדותו של התובע מס' 2, אשר לעניין זה הינה בגדר עדות סברה, ביקשו התובעים להסתמך על סרטי וידאו שצילמו מביתם, על חוו"ד של ד"ר דושניק, ועל עדות ד"ר משורר. צפיתי בקלטת הוידאו שהוגשה כראיה, אך לא ראיתי בה מספר גדול של ציפורים, כנטען. ניתן היה להבחין בציפורים בודדות, ולכל היותר, ארבע ציפורים יחד. אשר לרעש המתועד בהקלטה, הרי שלא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בדבר רעש חריג, שכן נדמה, כי עוצמת הרעש ניתנת לשינוי באמצעות מכשיר ההקלטה. כך לדוגמא, כאשר נשמעים הסברים (ככל הנראה מפי התובע), לא נשמעים קולות הציפורים ורעשי הרקע בעוצמה רבה, ואילו, בחלקי הסרט בהם נשמעים קולות הציפורים בחזקה, נשמעים גם רעשי הרקע בעוצמה רבה. אין אפוא בראיה המצולמת, להוכיח טענות התובעים, לענין כמות הציפורים ועוצמת הרעש. אשר לעדותו של ד"ר דושניק - בחקירתו הנגדית, התברר, כי לא ראה בביקוריו בבית התובעים, במהלכם ערך תצפיות אל בית הנתבעים, את כל בעלי הכנף, ולא יכול היה לפרט, אילו מיני בעלי כנף היו במקום, מלבד תוכונים. התברר, כי מסקנתו לעניין כמות מסחרית של בעלי כנף, נשענה על הערכה, שהתבססה על גודל הכלובים שראה. העד העיד בחקירתו לעניין זה: "אני לא יכול לעשות ספסיפיקציה של מינים. ראיתי גם לולים של תרנגולות וגם כלובים גדולים של תוכים... בעניין של תרנגולי הודו, לא ראיתי זאת באופן ישיר. תוכים אכן ראיתי... לדעתי מדובר בכמות מסחרית. כמה מאות. יש תצלומים. תוכונים זו חיה מאוד קטנה. על הגג היו כשלושה כלובים". עדותו של ד"ר משורר, לא עשוייה הייתה לבסס את טענות התובעים, ביחס לתקופה לגביה לא התיישנה התביעה, הן משום שלא זכר במהלך עדותו, מה ראה בביקוריו בבית הנתבעים, והן משום שהמכתבים ששלח בעניין, ואשר הוגשו באמצעותו, נערכו למעלה מ-7 שנים קודם הגשת התביעה. מנגד, העידו הנתבע, בנו ובתו, כי הנתבע לא גידל מעולם כמויות מסחריות של בעלי כנף, אלא גידל בעב, מספר מצומצם של בעלי כנף בודדים, אשר לא גרמו מטרד כלשהו. גרסת הנתבעים, נתמכה בעדויות רם עברי וד"ר ולנטינה ארצי. מר עברי העיד, בין היתר, לעניין כמות העופות שראה: "... בביקור האחרון ראיתי שלושה... לגבי הביקור הראשון לא זוכר. לגבי הביקור השני, היה מספר קטן של יונים והיה לול אחד ריק למיטב זכרוני... בביקור השני היה פחות. בביקור הראשון היו קצת יותר. בביקור הראשון היו גם כשלושה תוכונים. לא יודע לזהות איזה סוג... מחוז דרום קיבל תלונה על מטרד ריח ולכלוך שנובע מגידול בעלי כנף... מבחינת ריח וניקיון היה נקי. היו עופות. אני לא זוכר כמויות. מרבית הלולים היו ריקים... הכל היה נקי ולא היה ריח. התלונה הייתה על מטרד ריח...". ד"ר ארצי העידה, בין היתר: "...הוא הטריד אותי המשה זה - התובע. הוא היה מתלונן על הריח והגיש אלי תלונה. אני הלכתי לטפל בזה ומטיפול ראשון לא מצאתי שם כל מפגע תברואתי. אני חוזרת שלא היה כל מפגע תברואתי... יש לנו ביקורת אחרונה, אני חושבת לפני שנה ואני כתבתי שאין כל הטרדה. היה לי לא נעים ממשפחת גוהרי שהיינו באים לבית ועלינו למקום - למרפסת שבה טען התובע שמגדלים בעלי כנף ולא מצאתי כל מפגע תברואתי... היו תלונות על תוכים והחוק לא אומר שאסור לגדל אותם. הכלבים היו מחוסנים כדרישת החוק. הכל היה לפי החוק. לא נמצאה הטרדה... עבדנו יחד עם הפיקוח העירוני ולא מצאנו כלום. זו רק הטרדה בין שכנים ובטח לא מפגע תברואתי...". העדה העידה גם, כי אין צורך ברישיון לגידול בעלי כנף, עבור כמות העופות שראתה בביקוריה. מעדות העדה עולה, כי יש לה יחס שלילי כלפי התובע 1, ועל כן, מחמת הזהירות, נראה כי אין להתייחס אליה כאל עדה אובייקטיבית וניטרלית, אם כי נדמה, כי יחסה בא בעיקר על רקע מה שנתפס בעיניה, כתלונות שווא חוזרות מצד התובעים. התובעים טענו כאמור, כי לנתבעים "קשרים פוליטיים", אשר הופעלו על מנת לסכל חקירה ראויה וטיפול נאות בתלונות התובעים, אצל הרשויות המוסמכות. טענה זו לא הוכחה בראיות קבילות, וכל שעומד בפני ביהמ"ש לעניין זה, הינו עדות התובע, שהינה בגדר עדות סברה, ועדות מפי השמועה. נוכח מאזן הראיות, כפי שהובאו לעיל, וכאשר התרשמות ישירה, מעדויות בעלי הדין עצמם, לא גררה מסקנה חד משמעית, בדבר מהימנות מי מהצדדים, סבורני, כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים, לפיה, לא גידלו במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, בעלי כנף בכמות מסחרית, ולא ביצעו על כן, עוולות של הפרת חובה חקוקה, מאלה המנויות בכתב התביעה המתוקן. 6. סבורני, כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי נגרמו להם מטרדים ונזקים, עקב החזקת בעלי כנף, בבית הנתבעים ובחצרם. כאמור, הראיות המצולמות, אינן עשויות לבסס ממצא עובדתי לענין רעש חריג. לענין מטרד הריח, עומדות לפנינו עדות התובע וחוות דעת ד"ר דושניק בלבד. לא הוצג מדד אובייקטיבי למדידת ריח, וככל הנראה אין מדד כזה. ד"ר דושניק העיד לענין זה: "ריח זה עניין סובייקטיבי. אפשר להריח. אפשר לקחת קבוצת בדיקה של מספר אנשים שיכולים לחוות דעה על הריח". לדבריו, הוא ערך את הבדיקה לענין הריח, גם ע"י "צוות מריחים". בחקירתו הנגדית הבהיר, כי צוות המריחים הורכב מ"מספר שכנים מהסביבה של יעקב. אני לא זוכר את השמות. לא מדובר על מומחים. אין לכך הסמכה כחוק". דא עקא, איש מאותם שכנים, לא זומן להעיד. מחדל זה יש לזקוף לחובת הנתבעים, במאזן הראיות. במצב זה, כאשר מצד אחד ניצבות עדות התובע, ועדות המומחה מטעמו, ולא הובאו חברי "צוות המריחים", וכאשר הנתבע ועדיו, לרבות עדים שאינם בני משפחתו - ד"ר ארצי ומר עברי, טוענים כי אין כל מפגע ריח, סבורני, כי אין בראיות התובעים, להרים את נטל השכנוע לענין זה. אשר למפגע הרעש הנטען - סבורני, כי המשקל שניתן לייחס לחוות דעת המומחה אינג' צוקרמן לענייננו אינו רב, משום שכאמור, עד זה לא ערך מדידה אותנטית של הרעש בבית התובעים, בעת שהיו ציפורים בלולים בחצר הנתבעים, ועל גג ביתם, אלא הסתמך על "...מקרה דומה...", כאשר הדמיון הנטען, לא פורט ולא הוכח. העד נשאל בחקירתו, אם העובדה שלא ראה ולא שמע את בעלי הכנף בבית הנתבעים, עשויה להשפיע על אמדן עוצמת הרעש והשיב: "אני אנסה לעשות הערכה שמרנית. אני מבסס את סוג מקור הרעש ובבדיקת התרשמות האוזן מהקלטת שזה דומה למה שאני שמעתי וראיתי במקרה אחר שעשיתי מדידות", ואולם, ככל שחוות דעתו של העד נסמכת על הקלטת שהוגשה, הרי שיש בכך קושי, שכן כאמור נראה, כי עוצמות הקול בסרט הוידאו ניתנות היו לשינוי באמצעות מכשירי ההקלטה. אשר לטענה בדבר טפילים שהגיעו לחצר התובעים, הרי שאין בפנינו כל ראיה, כי מקורם בבעלי הכנף. המסקנה הינה אם כן, כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח, קיומו של מטרד, כמו גם נזקיהם הנטענים, ויש על כן לדחות את התביעה. 8. התביעה נדחית אפוא. אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ (אין לפסוק מע"מ נוכח תיקון תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי), וכן הוצאות המשפט, בסך 2,500 ₪. ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. מטרדמטרד ריח