הרקע לתביעה 1. התובע, יליד 1973, נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל ביום 4.7.99. זוהי תביעתו לשם קבלת פיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו לטענתו בתאונה. התובענה ידעה תלאות דרך רבות. הגשת התביעה במקור רק כנגד הנהג הפוגע ומבטחו. תיקון כתב התביעה וצירוף "קרנית" כנתבעת עקב טענה של חוסר כיסוי ביטוחי על ידי מבטחת הרכב ממנו נפגע התובע, דבר שגרר הגשת הודעות צד שלישי נגד נהג הרכב ע"י קרנית. דחיית התביעה כנגד קרנית, עקב הודאה בכיסוי הביטוחי. מותו של אחד המומחים שמונו לתובע ומינוי מומחה אחר תחתיו. ודיון לפני שלושה שופטים שונים. בסופו של יום נשמעו הראיות בתיק רק ביום 3.6.09 כמעט שמונה שנים ממועד הגשת התביעה, ועשר שנים ממועד קרות התאונה. המחלוקת כיום היא בשיעור הפיצויים המגיעים לתובע. 2. לתובע מונו שני מומחים רפואיים. ד"ר רמי מושיוב, מומחה בתחום האורטופדיה, בחוות דעתו מיום 12.03.03 העניק לו 10% נכות בעקבות הפגיעה בידו הימנית. ופרופ' זוהר ארגוב, מומחה בתחום הנוירולוגיה (שהחליף את ד"ר רוזנברג ז"ל שהלך כאמור לעולמו), קבע בחוות דעתו מיום 11.4.04 שאין לתובע נכות נוירולוגית כלשהי. על קביעה זו של פרופ' ארגוב ועל מצבו הרפואי של התובע והשלכותיו בתחום הנוירולוגי ו/או הפסיכיאטרי סב עיקר הדיון. מצבו הרפואי והתפקודי של התובע 3. כאמור, פרופ' ארגוב קבע שלתובע לא נותרה נכות נוירולוגית בעקבות התאונה למרות שהוא נפגע ממנה קשה בראשו, מאחר והניתוח הנוירוכירורגי שעבר בעטיה של התאונה הוכתר בהצלחה. כמו כן, המומחה ציין כי בביקור המעקב שהיה לתובע לאחר שחרורו מבית החולים הוא לא דיווח על הפרעות משמעותיות בהתנהגותו. רק מאוחר יותר הועלו על ידו טענות על שינוי התנהגותי קוגנטיבי. לכן המומחה קבע כי בבדיקה הרושם המרכזי שהותיר התובע אצלו היה שהוא לוקה בהפרעת התנהגות ממקור נפשי בדרגה קשה. הוא אף ראה לנכון לציין כי אף תהה אם מדובר בהתחזות, לפחות בחלקה, אך ציין כי המסמכים הרפואיים מעברו של התובע מלמדים כי כבר בשנת 1990 הוא אובחן כבעל הפרעה פסיכוטית וכבעל פיגור ברמה כזו שלא ניתן היה לבצע לו מבדקים פסיכולוגיים. מטעמים אלו גם שוחרר התובע משרות צבאי לאחר שנבדק בזמנו על ידי שני פסיכיאטרים. גם הניסיון לבצע כיום הערכה נוירופסיכולוגית אצל ד"ר זלוטוגורסקי נכשל מפני שגם הוא קבע כי הממצאים אודות התובע לא אמינים והוא ייחס את חוסר שיתוף הפעולה של התובע בבדיקה להגזמה והתחזות. 4. ואכן, בחוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי מיום 19.2.03 הוא ציין כי לפי המבחנים שביצע לתובע עולה כי התוצאות מעידות על האדרת סימפטומים, התחזות והגזמה ולכן תפקודו של התובע בעת המבחנים לא היה אמין ולא היווה אומדן נכון או מהימן של תפקודו האמיתי. התובע לא זכר את השנה, את היום בשבוע או את החודש עליהם נשאל. כשנשאל מהם חמישה חומשי תורה, ענה לאחר דקה, "בראשית". לאחר עוד שתי דקות, "שמות". ורק לאחר חמש דקות נוספות, "דברים". כשנשאל באיזה חג אוכלים מצות, השיב כי אינו יודע, ורק לאחר דיבוב וחיזוקים רבים ענה לאחר מספר דקות, פסח. כשנשאל באיזה חג צמים או יושבים בסוכה, ענה כי אינו יודע. הוא לא היה מסוגל לזכור שלושה מספרים ברצף, ולא מסוגל היה לענות על שאלות שדורשות יכולת הפשטה ויכולת המשגה. לכן, ד"ר זלוטוגורסקי סבר, כאמור, שתפקודו של התובע בעת הבדיקה לא היווה אומדן נכון או מהימן של תפקודו האמיתי. ייתכן הוסיף המומחה, שמדובר בתהליך סכיזופרני שהיה מנת חלקו של התובע במשך שנים רבות ללא קשר לתאונה. 5. ויצוין כי בית המשפט בהחלטתו מיום 4.7.02 החליט למנות לתובע שני מומחים רפואיים כאמור, בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי. עם זאת, נקבע כי על המומחה בתחום הנוירולוגי לחוות דעתו באשר לנחיצות מינוי מומחה גם בתחום הפסיכיאטרי. ברם, בעניין זה לא נעשה דבר על ידי התובע במשך למעלה משנה ממועד קבלת חוות הדעת של פרופ' ארגוב ולא הוגשה על ידו בקשה כלשהי למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי. גם תחשיבי הנזק שהוגשו מטעמו ביום 16.6.05 התבססו רק על שתי חוות הדעת שבתיק. גם בתצהיר העדות הראשית של התובע שהגיש ביום 10.10.05 לא טען דבר אודות אי התאמתו הסוציאלית, אלא טען רק לגבי אי מסוגלותו להתרכז. רק ביום 24.10.07 באיחור של שלוש וחצי שנים ביקש ב"כ התובע לשלוח שאלות הבהרה לפרופ' ארגוב. בשאלות אלו ביקש ב"כ התובע לדעת אם יש מקום למינוי מומחים בתחום הפסיכיאטרי והפלסטיקה. בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט ובאותו יום התקיים קדם משפט ובו ביקש ב"כ התובע את בדיקתו החוזרת של התובע אצל פרופ' ארגוב, ואף טען כי הוא "חייב להגיש בקשה למינוי פסיכיאטר בחוזר". ברם, התובע שוב שקד על שמריו ורק בחלוף שנה וחצי נוספות, כשלושה שבועות לפני מועד שמיעת הראיות בתיק (כך!), עתר ב"כ התובע למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. מדרך הטבע, גם בקשה זו נדחתה ולוּ מפאת מועד הגשתה, ומפאת העובדה שהתובע עצמו לא שיתף פעולה עם פרופ' ארגוב והתחזה לאדם לא שפוי לפי שיטתו שלו, והעובדה שלא הומצאה ולוּ ראשית ראיה קלושה כשרה שבאה לתמוך בטענה כי יש למנות לו מומחה בתחום הפסיכיאטרי. הבקשה אכן נתמכת בחוות דעת פסיכיאטרית מוזמנת על ידי התובע של ד"ר ל' אומנסקי אשר לא תמך את ממצאיו על תיעוד רפואי כלשהו זולת דבריו של התובע אשר לא הלין לפני רופא כלשהו על מצבו מתחילת שנת 2000 ועד למועד גיבוש חוות הדעת. למותר גם לציין כי אותם סימפטומים שגילה התובע אצל ד"ר אומנסקי, היינו שנראה מתוח, עם הבעת פנים קודרות, מימיקה דלה (כך!) ודיבור בקול שקט, לא נצפו בעת עדותו של התובע בבית המשפט. 6. כאמור, פרופ' ארגוב קבע כי אם התובע הוא אכן לוקה בשכלו או בנפשו, הרי שזה היה מצבו כבר בשנת 1990. את מסקנתו זו הוא הסמיך על שני מסמכים מהעבר. מסמך אחד, חוות דעת קלינית בתחום הפסיכיאטריה של ד"ר שלפמן מיום 24.7.90 והשני בדיקה פסיכולוגית של התובע מיום 6.11.90. שני מסמכים אלו נמצאו בתיק התובע בלשכת הגיוס עת נבדקה התאמתו לשירות ביטחון. ב"כ התובע טען בסיכומיו כנגד שני המסמכים בהיותן חוות דעת האסורות בהמצאה למומחה מטעם בית המשפט (בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). ואולם, טענה זו הועלתה על ידו לראשונה אך בסיכומיו, למעלה מחמש שנים לאחר שחוות הדעת הוגשה לבית המשפט ולא נטענה טענה כלשהי אודותיהן, לא עם שיגורם למומחה, לא עם מתן חוות הדעת על ידו, לא בשאלות הבהרה ולא בשום שלב לאחר מכן. משכך אפוא, פשיטא שלוּ בשל כך, אין מקום לשעות לטענה. צודק גם ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי התובע לא זימן את פרופ' ארגוב כדי לחוקרו על חוות דעתו בבית המשפט וגם מטעם זה אין מקום לשעות לטענותיו בדבר אי תקינות חוות הדעת. באותה מידה יש לדחות את טענתו של ב"כ התובע כאילו יש מקום לגזור גזירה שווה בין ההחלטה שלא למנות לתובע מומחה בתחום הפסיכיאטרי כשבועיים וחצי לפני שמיעת ההוכחות, שכל כולה של הבקשה הייתה מבוססת כאמור, על חוות דעת מוזמנת מטעם ד"ר אומנסקי מיום 10.5.09, ובין פסילת חוות דעתו של פרופ' ארגוב כאילו הוסמכה על מסמכים פסולים לעיון על ידו. לא זו בלבד ששני המסמכים שהוגשו לעיונו של פרופ' ארגוב הוזכרו על ידו רק ואך ורק מפני שהתובע התנהג בפניו כאיש הלקוי בשכלו והוא חיפש להתנהגות זו הסבר בעברו של התובע, ולא זו בלבד שפרופ' ארגוב נדרש להעריך את פגיעתו של התובע בתחום הנוירולוגי ולא הפסיכיאטרי והחומר הרפואי המצוי בשני המסמכים היה אך כלי עזר להבין את רקעו של התובע, אלא לטעמי נדרשת לא מעט תעוזה להעלות טיעון מעין זה בסיכומים כיום באיחור של למעלה מחמש שנים כאילו ניתן "לקזז" כביכול את שני העניינים. 7. ולגופו של עניין לגבי תוכן המסמכים. המסמך הראשון הוא למעשה הערכת הרופא הבודק בלשכת הגיוס והוא נסמך על מכתבה של ד"ר הלן שיינפלד מיום 29.6.90 שהמציא התובע עצמו ללשכת הגיוס כדי להוכיח את אי שפיותו. במכתב זה נאמר כי התובע סובל מהפרעה פסיכוטית והוא נמצא במצב פסיכוטי הלוצינטורי (ד"ר שיינפלד אף חתמה על אישור רפואי ברוח זו המופנה ללשכת הגיוס ביום 24.6.90). עוד נאמר בהערכה כי התפתחותו של התובע בילדותו הייתה איטית והוא פיגר עד כדי כך שלא הצליח ללמוד וכי באותה תקופה שבה נבדק בלשכת הגיוס, הוא היה בטיפול אצל ד"ר שיינפלד כולל גם קבלת טיפול תרופתי. בלטה אצלו גם ירידה באינטליגנציה. בשולי ההערכה נאמר כי אין לתובע את היכולת לשרת בצבא והוא סובל מפיגור שכלי. 8. המסמך השני הוא בדיקה פסיכולוגית מיום 6.11.90, אז התייצב התובע בלשכת הגיוס כשלשונו בחוץ, במבט בוהה והוא לא שיתף פעולה עם הבדיקה. לאותה בדיקה הוא גם התייצב בליווי אימו אשר לדבריה הוא היה ילד חריג משחר ימיו (דברים זהים אגב מצויים במכתבה של ד"ר שיינפלד מיום 29.6.90). הבודק בשלכת הגיוס תאר את היכולות השכליות של התובע ברמת פיגור בינוני-חמור כשהרקע למצב זה הוא פסיכוזה. בעקבות הערכות אלו, ביום 11.4.91 קיבל התובע פטור משירות צבאי כשההבחנה הרפואית שלו הייתה "פיגור שכלי -mental retardation". 9. על פניו אפוא, לפי הערכת המומחים, אלו שבדקו את התובע בעברו, גם מטעמו, היינו ד"ר שיינפלד, ואלו שבדקו אותו היום מטעם בית המשפט, היינו פרופ' ארגוב וד"ר זלוטוגורסקי, הוא לקה בעברו בליקוי שכלי ונפשי חמור, אשר בעטיו גם שוחרר משירות צבאי וליקוי זה נמשך עד היום. בכל מקרה, אף אם המצג שהציג התובע בלשכת הגיוס היה מצג שקרי אך כדי להימלט מהשירות הצבאי, התובע הציג את אותו מצג שקרי גם לפני המומחים מטעם בית המשפט, כך שבכל מקרה, מצבו דאז ומצבו דהיום זהים. 10. ואולם, חרף כל האמור, התובע ביקש להוכיח כי מאז ומתמיד הוא היה אדם שפוי בדעתו ואינטליגנטי בהליכותיו וכי קביעת אי שפיותו בשנת 1990 הייתה רק פועל יוצא של המצג שהציג כדי להתחמק משירות צבאי ואילו עתה רק בעטייה של התאונה, הוא הפך לאדם מוגבל ביכולותיו. וייאמר מיד, כי טיעון זה היוצא מפיו של התובע בעייתי, ולוּ משום שהוא התנהג באותה מידה של פיגור שכלי אצל פרופ' ארגוב וד"ר זלוטוגורסקי, כאמור. 11. כדי ללמד על תפקודו השפיר והתקין ועל כך כי אינו מפגר בשכלו, התובע צירף לתצהיר העדות הראשית שלו מיום 9.10.05 מכתבו של הרב קלונימוס קלמן ווייס, מנהל כולל "זכרון יהודה", בו למד במשך מספר שנים ועד היום. במכתב זה מיום ו' בתשרי תשס"ו (חודש אוקטובר 2005), כותב הרב ווייס בהאי לישנא: "הנני להעיד בזה כי האברך החשוב והמצוין מוה"ר הרב חיים צבי אייזנבך שליט"א מלומדי כוללנו כולל "זכרון יהודה" ירושלים למד אצלנו כמה שנים במסכתות "קודשים" הקשים ונבחן כל חודש וגילה כישרונותיו הברוכים בהשיבו על השאלות בבקיאות ובהבנה עמוקה, ובעזהי"ת כשימשיך ללמוד בדרך זו יגדל לאחד מהתלמידי חכמים הגדולים המובהקים". הרב ווייס אף הובא למתן עדות על ידי התובע בבית המשפט לאחר שגם מסר תצהיר עדות ראשית. בתצהיר זה אישר הרב ווייס את האמור במכתבו לעיל, והוסיף כי הכיר את התובע גם לפני קרות התאונה. גם אז הוא גילה כישרונות רבים, למד מסכתות קשות והשיב על הנשאל בבקיאות ובהבנה עמוקה. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הוסיף הרב ווייס כי לפני התאונה התובע למד שעות רבות מאוד והוא העריך אותו כתלמיד, וגם כיום ממשיך התובע ללמוד את אותם שעות שלמד מקודם והוא ממשיך להעריך אותו כתלמיד טוב. אף בחקירתו החוזרת אמר ב"רחל בתך הקטנה" בתשובה לב"כ התובע דווקא, כי לאחר שהתובע החלים מפציעותיו מהתאונה "הוא ממש המשיך כמו שהיה לפני זה" (עמ' 5 לפרוטוקול). 12. גם התובע בתצהירו טען כי הוא מעולם לא היה לקוי בשכלו וכי אי שיתוף הפעולה שלו עם פרופ' ארגוב וד"ר זלוטוגורסקי נבע מפחד וחשש שהיה לו מאחר ולא נאמר לו בדיוק מה הוא צריך לעשות ומה אמור המומחה לבדוק (כאילו טיעון זה מצדיק בצורה כלשהי העמדת פני לקוי בשכלו שלא יודע אם צמים ביום כיפור או יושבים בסוכה בחג סוכות! בה בשעה שהוא טוען באותה נשימה ממש שהוא לומד מסכתות בסדר קדשים בהצטיינות). ובאשר למצג שהציג בלשכת הגיוס, כאילו הוא מפגר הסובל גם מבעיות פסיכוטיות, הוא סיפר בעדותו בבית המשפט כי בחוגים שלו (העדה החרדית) לא משרתים בצבא. ולכן לאחר שקיבל זימון ללשכת הגיוס, "אצלנו מסדרים את זה שלא ללכת... אנחנו מצהירים שאנחנו לא בסדר... על אחד עבדתי והוא סידר לי" (עמ' 6 לפרוטוקול). לשאלה מדוע נפטר משירות צבאי על סעיף נפשי ולא ביקש את דחיית שירות מפני "שתורתו אמונתו", הוא השיב כי הרבנים איתם התייעץ אמרו לו "לאחוז" בדרך זו וכי אצלו בקהילה נהוג לקבל פטור משירות צבאי על בסיס סעיף פסיכיאטרי. 13. ובאשר למצבו דהיום, בחקירתו הנגדית בבית המשפט הסביר התובע כי הוא לומד בישיבה, שם התלמידים עוברים מבחנים וכותבים עבודות במגמה לצאת להוראה ולדיינות, והוא היה במסלול זה לפני התאונה. ברם, לאחריה הוא אינו יכול עוד להתרכז והוא מקבל היום את המלגה החודשית מהישיבה כמעין צדקה. ברם, לא היה לו הסבר לחוות הדעת החיובית והמהללת של הרב ווייס להישגיו המרשימים בישיבה גם לאחר קרות התאונה. על כל פנים, עלה מתצהירו המשלים מיום 23.9.08 כי לאחר התאונה יצא לארה"ב וכי מאז חזרתו לישראל ניסה למצוא מקום עבודה בהוראה, אך הרעש וההמולה גרמו לו לאבד ריכוז והוא לא הצליח להתמיד בעבודה מעין זו. הוא ניסה גם לעשות עבודות פיזיות, כגון שטיפת בתי הכנסת, כריכת ספרים וכתיבת סת"ם, אך מגבלותיו בידיו לא אפשרו לו לבצע עבודות אלו. עוד ציין בחקירתו הנגדית כי הוא הלך לרופא כדי לקבל כדורים אבל הוא אינו מרבה לבקר אצל רופאים מפני שהתאונה הותירה אצלו פחדים מהם. הוא לא זכר אלו כדורים הוא נוטל, אך הכדורים באים לטענתו כדי לרפא את כאבי הראש, חוסר הריכוז, וסימני הדיכאון מהם הוא סובל. הוא לא צירף אסמכתא כלשהי לטענות אלו לתצהירו. 14. גם אשתו של התובע בתצהירה טענה כי בעלה הוא אדם אינטליגנטי מאוד. ברם, היא שמה לב שכל עת שיש רעש כלשהו בבית כגון בכי הילדים או רעשים אחרים, בעלה מאבד ריכוז ומבקש ללכת לישון. היא גם שמה לב לכך שכאשר ישנם שינויים גדולים בתכניות המשפחתיות או כאשר ישנו אירוע פתאומי, בעלה נכנס ללחץ שגורם לו לרעידות בגוף. גם גיסו של התובע מר דוד חיים רבינוביץ התייצב לימינו וטען כי התובע נועד לגדולות וגדל להיות למדן דגול שהבין סוגיות קשות ביותר. לפני התאונה הוא היה אדם שתלמידי הישיבה היו פונים אליו כדי לשאול אותו שאלות קשות בהלכה. הוא עצמו זכר כי עמדה לפניו סוגיה קשה במסכת כתובות שהוא לא הצליח לפצחה והוא ישב עם התובע שהבין כל תג ותג בסוגיה והוא הסביר לו אותה במשך שעה ארוכה. לפני התאונה התובע גם למד עשר שעות לפחות ביום, אך כיום לאחריה, הוא "פשוט השתנה", אין לו סבלנות, הוא כועס מהר מאוד ונראה כי "אין לו כוחות". 15. לאור כל זאת טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי נוכח התנהגות זו של התובע, יש להטיל ספק רב באמינותו, ולוּ מטעם זה בלבד יש להעדיף את התרשמות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט על פני גרסת התובע. לאמור כי התובע היה ועודנו לוקה בשכלו. 16. פשיטא בעיני כי התובע אינו ראוי לאימון כלשהו מטעמו של בית המשפט. מיהו התובע האמיתי? זה שהתייצב בלשכת הגיוס עם לשונו בחוץ בוהה באוויר בליווי אימו אשר ספרה, כאמור, כי הוא לוקה בשכלו מקטנות?. האם הוא אותו תלמיד מצטיין הנועד לגדולות ונצורות ואשר לומד סדר קודשים בהתמדה והעוקר הרים בסברותיו וטוחנם זה בזה וכל תלמידי הישיבה משחרים לפתחו על מנת שיתיר להם את סבך הסוגיות התלמודיות?. או שמא הוא אותו איש מפגר בשכלו אשר אינו יודע מהם חמישה חומשי תורה, שאוכלים מצה בפסח וצמים ביום כיפור. ניסיונותיו של התובע להערים על זולתו אינם, על פי עדותו שלו, מצטמצמים בד' אמותיו. לשם כך הוא מגייס גם את בני משפחתו. כאמור, אימו התייצבה לימינו בלשכת הגיוס והעידה כי בנה לוקה בשכלו מקטנות, ועכשיו גיסו עומד לצידו ומעיד שמדובר בבר-אוריין של ממש. מרוב תרמית ורמייה התובע כבר אינו יודע מתי כדאי לו לשחק פני תם ומתי כדאי לו להעמיד פני חכם. כדי לשכנע את המומחה שנפגע בתאונה באופן קשה העמיד פני מפגר, אך משנוכח לדעת שהגזים בהתנהגותו, מנסה עתה לשכנע את בית המשפט שלפני התאונה היה רווי סגולות למדניות ואילו עתה בעטיה חרב עליו עולמו. פשיטא גם כי ההסבר שנתן ב"כ התובע להתנהגותו של התובע אצל פרופ' ארגוב שהיא נבעה "מתוך בורות, מתוך חוש עדר של המגזר וללא מחשבה תחילה" (כך במקור! לקרוא ולא להאמין) אין לו כל אחיזה במציאות. בית המשפט משוכנע שה"מגזר" אליו משתייך התובע אינו מורה לחבריו להעמיד פני מפגר לפני מומחה שמונה על ידי בית המשפט רק משום שהם מעוניינים להאדיר את נזקיהם. התובע אינו יכול אפוא, לאחוז את החבל משני קצותיו. לטעון לשפיות דעת מתי שנוח לו ולטעון לפיגור שכלי מתי שנוח לו. התובע אינו בבחינת "עתים חלים עתים שוטה, וכשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו, וכשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו" (תלמוד בבלי, ראש השנה, דף כ"ח ע"א). או שהוא היה הווה ויהיה פיקח לכל דבריו או שהוא היה הווה ויהיה שוטה לכל דבריו. לכן אם נסמוך על חוות דעתם של פרופ' ארגוב וד"ר זלוטוגורסקי הרי שהתובע היה ועודנו לקוי בשכלו ואם נסמוך על עדותו של הרב וייס, שבצדק טען ב"כ הנתבעת כי הוא העד היחידי מטעם התובע שאין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט, הרי שהתובע תלמיד חכם כיום וכך היה מצבו לשעבר. בעבר השקיע בלימודיו שעות רבות וכעת הישגיו אינם נופלים מהישגיו בעבר. 17. ובאשר לטענת ב"כ התובע בסיכומיו כי יש לפסוק לתובע 10% נכות, לכל הפחות, בשל הצלקת הקיימת לאורך ראשו של התובע כתוצאה מהניתוח שעבר לאחר התאונה. לדבריו, אמנם לא נתבקש על ידו מינוי מומחה בתחום הפלסטיקה, אך הוא ביקש להפנות שאלה גם בעניין זה לפרופ' ארגוב ואולם בית המשפט לא אישר משלוח שאלה זו למומחה. 18. ברם, גם בעניין זה הצדק עם הנתבעים. הצלקת הייתה קיימת לתובע מהתאונה, והיא לא נוצרה רק מכוח חוות דעתו של פרופ' ארגוב. ברם, התובע לא ביקש מינוי מומחה בתחום הפלסטיקה בעטייה של הצלקת, לא עם הגשת תביעתו ולא בשום שלב מאוחר יותר. גם הבקשה של ב"כ התובע לשלוח שאלת הבהרה לפרופ' ארגוב בדבר הצורך במינוי מומחה בתחום הפלסטיקה נתבקשה על ידו בחלוף שלוש וחצי מיום הגשת חוות הדעת. גם לאחר שנדחתה בקשתו למשלוח שאלת הבהרה זו, ב"כ התובע לא ביקש מינוי מומחה בתחום הפלסטיקה וכל שטען היה כי הוא חייב להגיש בקשה למינוי פסיכיאטר (ולא פלסטיקאי). גם בחלוף שנה וחצי נוספים, שלושה שבועות לפני המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, ב"כ התובע נזכר כאמור, לבקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך הוא לא הזכיר דבר אודות מינוי מומחה בתחום הפלסטיקה. די נהיר כי בית המשפט גם אינו יכול לשים עצמו מומחה ולקובע לתובע נכות במקום מומחה רפואי שמונה כדין. לכן אין משקל לטענה כי התובע ובא-כוחו "שכחו להרים את הכובע" של התובע על דוכן העדים כדי שבית המשפט יתרשם בעצמו מקיומה של הצלקת. בנסיבות אלו, משלא הונחה בדל ראייה, ולוּ ראשיתה של ראיה על מצבה של הצלקת היום, אין כל מקום לקבל את טענתו של התובע בעניין זה. 19. סופו של יום אפוא, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10% בתחום האורטופדי ואין לו כל נכות רפואית אחרת מחמת התאונה. גובה הנזק 20. הוצאות רפואיות לעבר - התובע סיפר בתצהירו כי לאחר התאונה הוא הובהל לבית חולים הדסה עין כרם ושם פגשו הוריו באדם בשם בֶּני פישר שהינו אדם המוכר בקרב חברי העדה החרדית והמוּכר לטענתו גם לרופאי בתי החולים השונים. אותו פישר סיפר להוריו כי עליו לעבור ניתוח ראש מסובך וכדי להימנע מנטילת סיכונים רפואיים מיותרים יש לבצע את הניתוח על ידי נוירוכירורג מומחה בעלות גבוהה ביותר בשירות הרפואי הפרטי. אביו של התובע הרחיב בעניין זה בתצהירו וסיפר כי לאחר שהגיע לבית החולים מישהו מצוות הרופאים יצא ואמר לו כי מצאו לבנו קריש דם במוח ויש צורך להוציאו אבל באותו שלב התובע היה בהמתנה מפני שהיו מקרים דחופים יותר ממנו. הוא התקשר לפרופ' צבי רוזנשטיין מכרו זה מכבר שעמד בראש המחלקה לחקר המוח באוניברסיטה (או משהו דומה) (כך במקור - ד.מ.) והוא אמר לו כי יש לפעול בדחיפות ויש לקחת רופא פרטי שיבצע את הניתוח מפני שקריש דם במוח הוא מסוכן וכל נגיעה במוח מהווה סכנה. או אז, הוא התקשר לאותו בני פישר, וגם הוא אמר שיש לבצע ניתוח באופן פרטי ומיידי. הוא זה שגם דאג לרופא. באמצע הניתוח יצא הרופא הפרטי (ששמו נודע רק בשאלות ההבהרה שביקש ב"כ התובע לשלוח לפרופ' ארגוב ביום 24.10.07) ואמר לו כי היה מזל גדול שהניתוח בוצע מייד מכיוון שהקריש היה יכול לפגוע במוח. הוא סיפר עוד כי אותו רופא טען לפניו כי ישנה דחיפות מיוחדת בביצוע הניתוח באופן מיידי מכיוון שגם מצב ידו של התובע דרש התערבות כירורגית וניתוח ביד יכול וישפיע גם כן על המוח. לטענתו עוד, גם רופאי בית החולים הודו שהניתוח המיידי היה נצרך ביותר. הוא מימן את הניתוח בעזרת גמ"חים ולא היה בידו, גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט כדי לתת קבלה על מימון הניתוח, אלא אך טען בתצהירו כי עלות הניתוח הייתה "גבוהה ביותר". עם זאת, לתחשיבי הנזק ולסיכומים צורפה קבלה מיום 7.7.99 על סך של 44,104 ₪. סכום זה משוערך להיום אליבא דדעת ב"כ התובע בסיכומיו מגיע לכדי 78,298 ₪. בנוסף לסכום זה ביקש ב"כ התובע שהתובע יפוצה בסכום של 2,000 ₪ עבור הוצאותיו הרפואיות הנוספות מבלי לפרט מניין נובע סכום זה. 21. מנגד נטען ע"י ב"כ הנתבעים, כי לא הייתה כל הצדקה לכך שהתובע עבר ניתוח פרטי וחובת הקטנת הנזק שהייתה מוטלת עליו חייבה אותו לקבל טיפול ברפואה הציבורית אודות איכותה לא טען התובע עצמו דבר. 22. אכן, צודק ב"כ הנתבעים שאין מקום לחייב את הנתבעים בשיפוי התובע על הניתוח הפרטי שעבר. ההלכה היא כי הנטל על הניזוק למצות את זכויותיו ולפנות לקבלת אותם שירותים אותם הוא זכאי לקבל חינם על פי דין (ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח, פ"ד נה(1) 817). בהעדר הצדקה מיוחדת, אם יכול ניזוק לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, הוא אינו יכול לגולל על המזיק הוצאות טיפול יקר יותר בו בחר, כאשר הטיפול האלטרנטיבי מניח את הדעת (ע"א 2445/03 שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ; ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, 754; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 778). לכן, בהעדר נימוקים מבוססים המצדיקים טיפול במסגרת פרטית דווקא, אין מקום לדרוש עלות ניתוח פרטי מקום שניתן לבצעו במסגרת מוכרת וציבורית. פשיטא גם כי לא די באמירה שהטיפול הפרטי יותר טוב מהטיפול הציבורי לו זכאי התובע בחינם, כדי שיהיה ניתן להטיל את ההוצאה על המזיק (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פורסם במאגרים). אכן צודק ב"כ התובע בסיכומיו כי בתי המשפט גילו לא פעם הבנה לסערת הרגשות בה מצויים ניזוקים ולא דקדקו עימם בהוצאות שהוצאו על ידם בסמוך לפגיעה (דוד קציר פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורת תשס"ג, חלק ראשון, עמ' 674). ואולם תנאי להכרה בהוצאות מעין אלו הוא קיומה של אינדיקציה רפואית כלשהי בדבר העדיפות של הטיפול היקר (שם, עמ' 677). במקרה זה, נחיצותו של הניתוח שעבר התובע באופן פרטי דווקא, לא הוכחה בחוות דעת רפואית מתאימה או לכל הפחות במסמך או בתרשומת רפואית כלשהי. למעשה לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי שהתובע לא יכול היה לקבל טיפול נאות המתאים לצרכיו הרפואיים באמצעות הרפואה הציבורית המקובלת. יתרה מזאת, צודק ב"כ הנתבעים בטענתו כי התובע גם לא הביא ראיה כלשהי, ולמעשה אף לא טען, כי הרופאים המנתחים במסגרת הרפואה הציבורית לא היו מקצועיים ומנוסים דים בניתוח מעין זה שעבר, ולא על הסכנה שבניתוח. הוא גם לא טען כי שיעור ההצלחות של הרופאים במסגרת הרפואה הציבורית נמוכים יותר ולוּ בשיעור נמוך מאשר ביצועם על ידי פרופ' פ' אומנסקי שניתח את התובע או כל רופא אחר באופן פרטי. גם הטענה שהייתה דחיפות לבצע את הניתוח ולקפוץ מעל תורם של מנותחים אחרים לא נתמכה על ידי עדות כלשהי. הציפייה היא שאדם התובע כמעט 80,000 ₪ מחברו, ימציא ולוּ בדל של ראייה כדי להוכיח את טענתו. משכך אפוא, אין כאמור, להטיל את ההוצאות הגבוהות של הניתוח הפרטי על כתפי הנתבעים. 23. ובאשר לשאר הוצאותיו של התובע על ביקורים במרפאות, תרופות ונסיעות לצורך הטיפולים, העומדים לטענתו על סך של 2,000 ₪. אכן, צודק ב"כ הנתבעים כי רק לסיכומיו של ב"כ התובע צורפו לראשונה קבלות על הוצאות אלו (כמו גם מסמכים אחרים), והם לא צורפו לתצהירים שהגיש, וצודק ב"כ הנתבעים כי רוב רובן מההוצאות בגינן הוצאו הקבלות מכוסות על ידי קופות החולים וחלקן אינן קשורות לתאונה. ואולם, ההלכה היא כי אין באים חשבון עם התובע על הוצאותיו, ויש להניח גם, כי לא כל ההוצאות שהוציא נתמכו בזמן אמת באסמכתאות. אני פוסק לו אפוא, בראש נזק זה סך של 1,500 ₪. 24. עזרת הזולת לעבר - התובע סיפר בתצהירו כי לאחר ארבעה ימי אשפוז בבית החולים שוחרר לביתו והוא שהה בבית אחותו למשך תקופה ארוכה בלי אפשרות לעשות דבר. את ידו הימנית הוא לא יכל להזיז ומצבו הנפשי היה קשה ביותר. אחותו ובעלה טיפלו בו מאחר והוריו גרים בדירה קטנה בת שני חדרים בלבד והם היו מטופלים באותה שעה בשישה ילדים נוספים. במשך חודשיים וחצי הוא היה מרותק למיטה. בחקירתו הנגדית הוא הסביר שלמרות שהיה נשוי באותו זמן, אשתו לא יכלה לעמוד לצידו מפני שהייתה בעיצומו של הריון בעייתי. גם גיסו תמך בגרסה זו וסיפר בתצהירו כי במשך שהותו של התובע בביתו הוא שכב כל העת במיטה מבלי לזוז. מצבו הנפשי היה קשה מאוד והוא בקושי תיקשר עם הסביבה. בלילה הוא נדרש לקום, לעתים עשר פעמים בלילה, כדי להזיז את התובע לתנוחה אחרת. לשם כך הוא צייד את התובע בפלאפון והתובע היה לוחץ עליו ומעיר אותו ממיטתו. הוא ואשתו סעדו את התובע במשך 24 שעות ביממה, האכילו אותו, רחצו אותו וסייעו לו ללכת לשירותים. הם גם ליוו אותו לבתי החולים לבדיקות במוניות. לטענתו, הוא קיבל פסק הלכה מהרב הלברשטם זצ"ל כי בשל הטיפול האינטנסיבי שהעניק לתובע הוא פטור מתפילה. כשהתחיל התובע להתהלך בחוץ, הוא נלווה אליו כל ערב במשך עשר דקות עד שהתחזק. טיפול זה של התובע גרם לו ולרעייתו טרחה גדולה ופגע בצורה קשה בפרטיותם. הוא עצמו היה תלמיד כולל ובאותה תקופה קיבל מלגה בסך של 1,800 ₪ לחודש, אך בשל היעדרותו מהלימודים קיבל סכום נמוך בהרבה. הוא לא זכר באיזה סכום מדובר, אך בחקירתו הנגדית אמר שאולי קיבל פחות מחצי מסכום המלגה הרגילה. 25. גם אשתו דהיום של התובע סיפרה בתצהירה כי בזמן שהותם בארה"ב, התובע היה קורה לאחיה כדי שיעזרו לו בביצוע תיקונים בבית מפאת הכאבים בידו. גם כיום הם מבקשים מהשכן לעזור בכל עת שיש לבצע תיקון כלשהו בבית. בשל כל אלו, בסיכומיו ביקש ב"כ התובע כי התובע יפוצה בסכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה. מנגד, ב"כ הנתבעים ביקש לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של 5,000 ₪ בלבד. 26. ההלכה היא כי בני משפחה ראויים לקבל שיפוי על טרחתם עת סייעו לנפגע לאחר פציעתו אף אם לא נטלו ממנו שכר מצווה (ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים). לכן בשים לב לעדותו של גיסו של התובע, אשר ממנה עולה שהעזרה שהוא ורעייתו הושיטו לתובע הייתה משמעותית ביותר, אני פוסק לו סך של 12,000 ₪ עבור תקופת שלושת החודשים הראשונים בהם שהה התובע בבית אחותו. בעבור תקופת ההחלמה הנוספת שלאחריה אני פוסק לו סכום של 2,000 ₪ נוספים. נכותו של התובע בידו אינה מצדיקה פיצויים נוספים בראש נזק זה עד היום. 27. אובדן שכר לעבר - בסיכומיו ביקש ב"כ התובע כי התובע יפוצה בראש נזק זה בסכום של 166,600 ₪ על בסיס שכר ממוצע במשק של 7,000 ₪, ונכות תפקודית של 20% במכפלת החודשים שחלפו מאז קרות התאונה ועד היום. מנגד טען ב"כ הנתבעים כי מדובר בתביעה מופרזת. התובע לא עבד לפני התאונה ולא עבד לאחריה ובמהלך כל שנים אלו הוא התקיים ממלגת לימודים שקיבל בהיותו תלמיד בכולל. מלגה זו, אינה מושפעת כלל מנכותו של התובע, כפי שגם עלה מעדות אשת התובע ורבו, הרב ווייס, שהעידו כי התובע שב ללימודים מלאים ולומד במשך רוב שעות היום. אשת התובע אף אישרה שגם בהיותם בארה"ב, למד התובע במשך שעות ארוכות ביום. בכל מקרה, טען ב"כ הנתבעים שיש להעמיד את פוטנציאל השתכרותו של התובע בעתיד בהתאם להשתכרותו ממלגת הלימודים שהוא מקבל, היינו, על סך של 2,500 ₪ בלבד. 28. התובע סיפר בתצהירו כי לאחר שקם ממיטת חוליו ניסה לחזור לעצמו אך הוא סבל מכאבי ראש בכל פעם שניסה להתרכז במשך זמן ממושך וכך לא יכול היה להתחיל בעבודה סדורה והוא נשאר בכולל. בשנת 2004 נסע עם אשתו, אמריקאית במוצאה, לארה"ב והחל לעבוד שם במכירת בגדים. שם, סיפר בחקירתו הנגדית בבית המשפט, היה אמור לקבל 2,000$ לחודש. אך לטענתו כאבי הראש והכאבים בידו שפקדוהו מנעו ממנו להתמיד בעבודה שדרשה מאמץ פיסי של סחיבת קופסאות גדולות והרמת משאות. אשתו הוסיפה על כך בתצהירה כאמור, כי גם קשיי הריכוז שלו מנעו ממנו להתמיד בעבודה. בשל כך, בני הזוג נאלצו להתקיים רק על הביטוח הלאומי של האישה. בסיכומיו ב"כ התובע הוסיף וטען כי חזרתם של בני הזוג לישראל נבעה מכך שאין תמיכה ללומדי תורה בארה"ב. משום כך, אפוא, החליטו לחזור לישראל, ולא משום שהתובע לא קיבל היתר עבודה בארה"ב (green card). גם אשתו בתצהירה תמכה בדברים אלו, אך הוסיפה בחקירתה הנגדית כי למעשה עיסוקו העיקרי של בעלה בארה"ב גם היה לימוד תורה במשך כל היום, וכי גם כיום הוא יושב ולומד במשך כל היום. התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי לפני התאונה לא עבד כלל. 29. על פניו נראה כי ניסיונו של התובע לעזוב את ספסל הלימודים ולהשתלב בשוק העבודה בארה"ב כשל והוא חזר לישראל להמשיך בתלמודו. טענתו של ב"כ התובע גם תומכת במסקנה זו, לפיו חזרתו של התובע לישראל נבעה רק מכך שבארה"ב אין תמיכה ללומדי תורת ישראל ולא משום שלא יכל להשתלב שם בשוק העבודה. התובע גם לא הציג ולו אישור אחד על השתכרותו במהלך התקופה בה שהה בארה"ב או לאחר חזרתו ארצה, ולא הביא ולוּ בדל ראיה שיש בה כדי להוכיח על מאמציו להשתלב במעגל העבודה בשנים שלאחר התאונה. 30. כאמור לעיל, לפי חוות דעתם של פרופ' ארגוב וד"ר זלוטוגורסקי התובע היה ועודנו בלתי שפוי בדעתו. במצב שכזה מקום בו התובע היה בעברו ועודנו בהווה יושב ולומד בכולל, קשה עד בלתי אפשרי לסבור כי נחל אובדן שכר בשל מגבלותיו הפיזיות בידו. דברים אלו נכונים על דרך קל וחומר אם נאמץ את גרסת התובע דהיום, בניגוד לעבר ובניגוד למצג שהציג אצל פרופ' ארגוב, שהיה ועודנו בר-אוריין השוקד על תלמודו ערב ובבוקר וצהריים. אם כך, פשיטא שהליקוי בידו לא השפיע כלל על מלגת הלימודים שקיבל ומקבל מהכולל שבו הוא לומד. הטענה כאילו בדיוק לאחר קרות התאונה ניסה התובע את מזלו במסחר ואילו עתה חזר לספסל הלימודים בעטייה של התאונה בלתי סבירה בעליל. כך או כך אפוא, התובע לא הפסיד דבר מאז התאונה ועד היום זולת אותם חודשים בהם רותק למיטתו, אודותם גם כן לא הוגשה כל ראייה. ואולם חרף כל האמור כדי לא לקפח את התובע, ולמרות מחדליו, אני פוסק לו סכום של 5,000 ₪ הבא לשקף את הפרשי מלגת הלימודים שלו לתקופה שהייתה סמוכה לתאונה. 31. כאב וסבל - בראש נזק זה ערך ב"כ התובע חישוב על בסיס 10% נכות בתוספת ארבעה ימי אשפוז וטען כי הסכום מגיע היום לכדי 25,167 ₪ ובהעדר מחלוקת משמעותית בעניין זה, אני פוסק לתובע סכום זה. 32. אובדן שכר לעתיד - בראש נזק זה טען ב"כ התובע כי יש לפסוק לתובע סך של 368,075 ₪ כולל אובדן זכויות פנסיה. סכום זה הוא תוצאה של חישוב אריתמטי המבוסס על השכר הממוצע במשך בניכוי מס הכנסה היינו סך של 7,609 ₪, 20% נכות ומקדם היוון של 241.9952 נקודות. גם בעניין זה טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי התובע לא עבד לפני התאונה, לא עבד אחריה וגם לא יעבוד בעתיד, שכן הוא עצמו מצהיר שתורתו אומנתו, וכאביו ואחיו הוא ימשיך לחבוש את ספסלי בית המדרש גם בעתיד. יתרה מזאת, גם אם בשלב כלשהו יבחר התובע להצטרף למעגל העבודה, הוא יבחר בעבודה התואמת את השכלתו כתלמיד ישיבה, ונכותו בידו לא תפגע בהשתכרותו בעבודה מעין זו. בכל מקרה נטען יש לקחת בחשבון את ההשפעה של עברו הנפשי של התובע על פוטנציאל השתכרותו בעתיד. בשל כל אלו טען ב"כ הנתבעים כי יש לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ בלבד. 33. חודשיים לפני חתימתו על התצהיר, היינו בחודש אוגוסט 2005 סיפר התובע בתצהירו שהוא שב ארצה ולמד בכולל וקיבל מלגה חודשית בסך של 1,800 ₪. בתצהיר הוא סיפר עוד כי כיום המלגה שלו מהכולל עומדת על סך של 2,500 ₪, לעומת עדותו בבית המשפט בה טען בתחילה כי הוא מקבל היום מלגה בשיעור של 1,800 ₪ (עמוד 9 לפרוטוקול) ורק לאחר מכן טען כי הוא אכן מקבל 2,500 ₪ לחודש (עמוד 10 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית עוד אישר התובע תורתם של כל משפחתו היא אומנתם. הוא לומד, אביו לומד, אחיו לומדים "וכל המשפחה שלי לומדת" (עמוד 11 לפרוטוקול). ברם, חרף האמור, בסיכומיו טען ב"כ התובע כי צרכיו של התובע גדולים ולכן ברור כי הוא אינו יכול לכלכל את משפחתו בסכום הקצבה החודשית שהוא מקבל מהישיבה בה לומד. מכאן ביקש להסיק שהשתכרותו תהיה גדולה יותר לעתיד לבוא. לשם דוגמא הוא הצביע על כך שהתובע נושא במזונות לא רק של ילדיו מנישואיו השניים, אלא גם של ילדיו מנישואיו הקודמים בסך של 1,600 ₪ לחודש. טענתו זו נסמכה על שובר תשלום שצירף התובע לבקשתו למתן פטור מאגרה שהגיש ביום 14.8.01 עם הגשת תביעתו. 34. כאמור לעיל, התובע בחר לעצמו דרך חיים וככל הנראה, אם נלמד מבני משפחתו, הוא יתמיד בה ויחבוש את ספסלי בית המדרש במשך כל שנות חייו. אכן הזדמן לי לאחרונה להביע עמדה אודות השתכרותם של צעירים הבוחרים בשחר ימיהם ושנות נישואיהם להשקיע את זמנם בלימודים תורניים (ת"א (שלום, י-ם) 12259/06 עיזבון המנוח מאיר תורג'מן נ' עיזבון המנוח להבה עזריה, פורסם במאגרים) שם אמרתי כי גם מבין אלו שתורתם אומנתם ושאינם משתכרים למחייתם, בשלב מסוים, לאחר שנות לימוד - כל אחד לפי סגולותיו ומידותיו, נוטש את ספסל הלימודים ומתחיל להשתלב בשוק העבודה ולפרנס את משפחתו כיאה לה. במובן זה מצבם של אלו לא שונה ממצבו של כל סטודנט אחר הלומד לימודים כלליים, המשקיע בשחר ימיו בלימוד מקצוע וקוצר את פירות ההשקעה בשנים שלאחר מכן. ההבדל בין אלו שתורתם אומנותם לבין סטודנט הלומד לימודים כלליים מתבטא במועד שילובו בשוק העבודה. ברם, במה דברים אמורים, בצעירים כאלו המראים סימן שפניהם בסופו של יום להשתלב בשוק העבודה. מקרה זה שונה לחלוטין. ראשית משום שמצבו הנפשי של התובע היה מאז ומתמיד בעייתי כמפורט בהרחבה לעיל. ושנית, התובע שייך עצמו בעדותו לחברה וביתר שאת למשפחה שבוחרת, על פי דבריו, להסתפק במועט ואינה משתכרת למחייתה זולת קבלת מלגות קיום ממוסדות לימודיים. במקרה מעין זה, הנכות האורטופדית של התובע לא תתן את אותותיה על השתכרותו במאומה. 35. בנוסף על כך, ד"ר מושיוב אכן קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בשל הפגיעה בידו הימנית, אולם צודק ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי ד"ר מושיוב גם ציין כי לפגיעה השפעה קלה על כושר הפעולה הכללית של התובע. וגם מכאן יש להסיק, כי אין לנכותו זו השפעה של ממש על תפקודו של התובע ממילא, גם לוּ יבחר בעתיד לעבוד למחייתו. 36. ובאשר לתשלום המזונות של התובע לילדיו מהנישואין הקודמים. לא זו בלבד שהתובע נסמך על שובר מלפני שמונה שנים ולא ניתן לדעת מה מצב תשלומיו דהיום. ולא זו בלבד שמדובר בשובר תשלום למוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום מזונות לילדים. אלא שגם קשה לראות את הרלוונטיות שבטענה. 37. וחרף כל האמור, קיימת היתכנות מסוימת שמא הנכות האורטופדית תתן את אותותיה על השתכרותו של התובע באופן כלשהו לעתיד לבוא. היתכנות זו היא קלושה אך היא קיימת, ויש לשכללה בסכום הפיצויים. בכל מקרה נהיר לגמרי כי אין לערוך במקרה מעין זה חשבון אריתמטי. בסופו של יום אפוא, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סכום גלובאלי בסך של 40,000 ₪ (חשבון אקטוארי מלא על בסיס 10% נכות, משכורת מינימום בסך של 3,850 ₪ ומקדם היוון של 241.9952 נקודות, מגיע לכדי 93,000 ₪ במעוגל). 38. עזרת הזולת לעתיד - על יסוד הטענה כי התובע אינו מסוגל היום לבצע עבודות בביתו והוא נאלץ להיעזר באחרים, ב"כ התובע ביקש שייפסקו לתובע סך של 10,000 ₪. מנגד טען ב"כ הנתבעים שאין לפסוק לתובע דבר בראש נזק זה. ואכן פגיעתו של התובע בדיו אינה משמעותית. ברם, שמא לעתיד לבוא הוא יזדקק לעזרת הזולת בביצוע מטלות ביתיות אשר לולי פגיעתו היה מבצעם לבדו, לכן אני פוסק לו בראש נזק זה סך של 5,000 ₪. 39. ניכויים - מסכום הפיצויים יש לנכות את התשלום התכוף מיום 6.10.99 על סך 10,000 ₪ (נ/2), סכום זה לפי חשבון ב"כ הצדדים מגיע היום לכדי 17,581 ₪. סיכום 40. לסיכום אפוא, אני פוסק לתובע סך של 73,086 ₪ (בגין הוצאות רפואיות לעבר - 1,500 ₪; בגין עזרת הזולת לעבר - 14,000 ₪; בגין אובדן שכר לעבר - 5,000 ₪; בגין כאב וסבל - 25,167 ₪; בגין אובדן שכר לעתיד - 40,000 ₪; בגין עזרת הזולת לעתיד - 5,000 ₪; ובניכוי התשלום התכוף בסך 17,581 ₪). 41. בשולי הדברים יש להעיר. סיכומים ככל שיהיו מאירי עיניים, אינם יכולים לרפא מחדלים דיוניים או ראייתיים שהיו במרוצת ניהול התיק. ברם, במקרה זה למקרא הסיכומים של ב"כ התובע ולוּ היו מתקבלות טענותיו, ניתן היה תיאורתית להגיע בנקל לכלל מסקנה כי כל מה מקום שחיסר התובע בהבאת ראיותיו או לא עמד בנטלים הדיוניים שעמדו בפתחו או לא עמד במועדים הקבועים בתקנות, ניתן לרפא במחי יד בסיכומים ולבוא בטרוניה כלפי בית המשפט שלא נעתר לשורה של בקשות שהוגשו באיחור של שנים רבות. ואולם, מטרת הסיכומים היא כשמם, לסכם את מה שהיה, אך לא לחדש מה שלא היה, ולכן פשיטא שסיכומי ב"כ התובע אינם יכולים לרפא את כל הפגמים והליקויים הרבים שהיו לתובע במשך שנות ניהול התיק. יש לחתוך את הדין על פי הראיות שהונחו לפני בית המשפט בזמן הדיון ולא לאחריו. סופו של יום אני פוסק לתובע סך של 73,086 ₪ ונוכח ניסיונו להערים על בית המשפט אינני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאותיו. חסד עושה אני עימו שאיני מחייב אותו לשאת בהוצאות הנתבעים. ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. דוד מינץ, שופט נכותנוירולוגיההתחזות