א. ההליך 1. בתובענה שלפני, אשר הוגשה על דרך המרצת הפתיחה, עותרים התובעים לשורה של סעדים, הקשורים לרישום שני הבתים, בהם הם מתגוררים, כבית משותף. ואלה הסעדים להם עותרים התובעים: (א) להצהיר כי התובעים זכאים להירשם כבעלים של דירות בבית המשותף, לפי התשריט שהעתקו צורף לתובענה (להלן - "התשריט"). (ב) להצהיר כי יש לייחד את הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיבים 4 ו- 5 לדירה מס' 8 בתשריט. (ג) למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב מס' 3 (להלן - "מר קופליק"). (ד) להצהיר כי המשיבים הפרו התחייבויותיהם כלפי התובעים בנוגע לרישום הבית כבית משותף. (ה) להצהיר כי על המשיבים לשתף פעולה בכל ההליכים הדרושים לשם רישום הבית כבית משותף, ולחתום לפני המשיב מס' 6 (להלן - "עו"ד שילה") על כל מסמך שיידרש לשם ביצוע הרישום. ב. הרקע 2. התובעים כולם מתגוררים בשני בניינים, אשר נבנו במקרקעין המזוהים כחלקה 79 (אשר לפני החלוקה מחדש שנעשתה באזור זוהתה כחלקה 16) בגוש 10793, אשר ברח' אלברט שווייצר 29 ו- 29א', בשכונת רמת אשכול שבחיפה. המקרקעין רשומים על שמו של המשיב מס' 1 (להלן - "גרואר"), המתגורר בחו"ל. 3. בתאריך 30.12.1987 נכרת חוזה בין גרואר והמשיבה מס' 2 (להלן - "חברת קופליק"). מר קופליק היה מנהלה של חברת קופליק ובעל השליטה בה. לפי החוזה שנכרת בין גרואר וחברת קופליק, רכשה חברת קופליק מגרואר 55% מזכויות הבעלות במקרקעין, וזאת על מנת להקים עליהם שני בתי מגורים, ובהם שמונה דירות מגורים בסך הכול. בתמורה לזכויות במקרקעין שרכשה, התחייבה חברת קופליק לבנות עבור גרואר 3 דירות מגורים מתוך שמונה הדירות. כמו כן הוסכם, שגרואר יהיה זכאי לחלק מהתמורה שתקבל חברת קופליק ממכירת דירה נוספת (היא הדירה המוחזקת כיום על ידי בני הזוג אשכנזי). 4. התובעים מס' 1 (בני הזוג סבו), 2 (בני הזוג גיא), 3 (בני הזוג אלוני) ו- 4 (בני הזוג אשכנזי) וכן המשיבים 4 ו- 5 (להלן - "בני הזוג ריינר"), רכשו את הדירות המוחזקות על ידם כיום מאת חברת קופליק. התובעים מס' 5 (בני הזוג פייגליס), 6 (מר אדלר) ו- 7 (בני הזוג מנדל), רכשו את הדירות המוחזקות על ידם כיום מאת גרואר. לזכות כל אחד מהתובעים, כמו גם לזכות בני הזוג ריינר, נרשמה הערת אזהרה בספרי המקרקעין. 5. בחוזה שנכרת בין חברת קופליק וגרואר, התחייבה חברת קופליק כלפי גרואר לרשום את שני הבתים שנבנו במקרקעין כבית משותף. כמו כן התחייבה חברת קופליק כלפי התובעים שרכשו דירות ממנה לרשום את שני הבתים כבית משותף. אף גרואר התחייב כלפי התובעים שרכשו דירות ממנו, לרשום את שני הבתים כבית משותף. עורך הדין שטיפל בעריכת החוזים עם התובעים היה עו"ד שילה, והוא אף זה שאמור לטפל ברישום הבית המשותף. יצוין שעו"ד שילה הוא למעשה בא כוח של גרואר בכל הנוגע לרישום הבית המשותף, אם כי, לטענתו, לאחרונה נותק הקשר עמו. 6. בניית הבתים הסתיימה בתחילת שנות ה- 90, והתובעים, כמו גם המשיבים 4 ו- 5, נכנסו להתגורר בדירות שרכשו. הליכי החלוקה מחדש של האזור נמשכו שנים רבות ברשויות התכנון, והסתיימו בשנת 2006. על כן, עד לשנת 2006 לא ניתן היה לרשום את הבתים שנבנו במקרקעין כבית משותף. 7. עם סיום בניית הבתים, התעוררה מחלוקת כספית בין גרואר וחברת קופליק. לטענת גרואר, כפי שהובהרה על ידי עו"ד שילה בעדותו, גרואר לא קיבל את המגיע לו ממכירת אחת הדירות שנמכרה על ידי חברת קופליק, ותחת זאת קיבל מחברת קופליק חשבון בנוגע לבניית קיר תומך בגבול החלקה, לפי דרישת עיריית חיפה, וכן חשבון על תיקונים ותוספות. נראה שחרף הניסיונות לפתור את הסכסוך, לרבות נסיעתו של מר קופליק, להיפגש עם גרואר בזימבאבווה, המחלוקת נותרה בעינה. 8. המשיבה מס' 5 (להלן - "הגב' ריינר") היא בתו של מר קופליק, ותקופה מסוימת אף עבדה כפקידה בחברת קופליק. בני הזוג ריינר רכשו את דירתם, דירה מס' 8 בתשריט, מחברת קופליק, אך החוזה לא נערך במשרדו של משיב מס' 6 ככל יתר החוזים, שכן לטענת בני הזוג ריינר, עו"ד שילה סרב לערוך את החוזה, ככל הנראה בעקבות הוראות שקיבל מאת גרואר. מכל מקום, וכאמור, לאחר כריתת החוזה בין חברת קופליק ובני הזוג ריינר, נרשמה הערת אזהרה בספרי המקרקעין לזכות בני הזוג ריינר. 9. משהסתיימו הליכי החלוקה מחדש, ונפתחה הדרך לרישום הבית כבית משותף, פנה עו"ד שילה אל מר קופליק וביקשו להכין תשריט לצורך רישום שני הבתים שנבנו במקרקעין כבית משותף. מר קופליק אכן דאג להכין תשריט כנדרש, הוא התשריט שהעתקו צורף לכתב התובענה, ובתשריט שהוכן לפי הוראותיו של מר קופליק צוינו ההצמדות המוצאות מהרכוש המשותף והמוצמדות לכל דירה. את התשריט שנערך העביר מר קופליק לידי בא כוחו, עו"ד יהודה פלק, ועו"ד פלק שלח את התשריט לעו"ד שילה. 10. לצורך רישום הבית כבית משותף, הוזמנו כל התובעים למשרדו של עו"ד שילה על מנת לזהות את דירתם. בני הזוג ריינר לא הוזמנו. לאחר שהתובעים זיהו את דירתם, חתמו התובעים על מסמך לפיו הם מסכימים לייחד את הערת האזהרה שנרשמה לזכותם לדירה שאמורה להירשם בבעלותם לאחר רישום הבית כבית משותף. בני הזוג ריינר התבקשו אף הם לחתום על מסמך לפיו הם מסכימים לייחוד הערת האזהרה שנרשמה לזכותם לדירה שנרכשה על ידם, אך הם סרבו לעשות זאת. 11. כל עוד לא יחתמו בני הזוג ריינר על מסמך, לפיו הם מסכימים לייחוד הערת האזהרה שנרשמה לזכותם לדירה שנרכשה על ידם, כי אז במהלך רישום הבית כבית משותף תרשם הערת אזהרה הרשומה לטובת בני הזוג ריינר על כל אחת מהדירות בבניין. תוצאה זו תפגע כמובן בתובעים, ומטעם זה לא יכול היה עו"ד שילה להמשיך בהליך רישום הבית כבית משותף. בעקבות זאת הגישו התובעים את התביעה שלפני. 12. אדגיש, שעו"ד שילה אשר ייצג את גרואר, אמר בתשובה לשאלתי, כי קיבל הוראות מאת גרואר, שלא לרשום את בעלותם של בני הזוג ריינר בדירה שרכשו מאת חברת קופליק, וזאת בשל הסכסוך שבינו ובין חברת קופליק. ג. טענות הצדדים 13. התובעים טוענים כי הם מוחזקים כבני ערובה על ידי בני הזוג ריינר. לטענת התובעים, בני הזוג ריינר מסרבים לחתום על הסכמתם לייחוד הערת האזהרה שנרשמה לטובתם, כדי ליצור לחץ על גרואר, וזאת על מנת להבטיח, שבעת רישום זכויות הבעלות של התובעים בדירותיהם, תרשם אף בעלותם של בני הזוג ריינר בדירה שרכשו. 14. גרואר לא הגיש תגובה לבקשה ולא התייצב לדיונים, הגם שההזמנה לדין נמסרה בכתובת שהשאיר בישראל, היא כתובת משרדו של עו"ד שילה. עם זאת, ניתן היה להבין מעדותו של עו"ד שילה, שגרואר אינו מתנגד לרישום הבית כבית משותף ואינו מתנגד לרישום זכויותיהם של התובעים, וכל התנגדותו היא לרישום בעלותם של בני הזוג ריינר בדירה שרכשו, וזאת כל עוד לא ייפתר הסכסוך הקיים בין מר גרואר וחברת קופליק. 15. חברת קופליק כבר אינה פעילה, ומר קופליק אישר זאת במפורש. מר קופליק עצמו סבור שיש לרשום את הדירות על פי התשריט שהוכן לפי בקשתו, ואף מומן על ידו, אך זאת לצד רישום זכויותיהם של בני הזוג ריינר. לטענת מר קופליק, אין לכרוך את זכותם של בני הזוג ריינר להירשם כבעלים של הדירה שרכשו מחברת קופליק עם טענותיו של מר גרואר בנוגע לסכסוך שלו עם חברת קופליק. 16. בני הזוג ריינר מתנגדים לתביעת התובעים. לטענתם, התובעים אינם זכאים לקבל את הסעדים המבוקשים על ידם בתביעה, שכן רישום הבית המשותף, על פי התשריט שצורף לכתב התביעה, גורע חלקים שונים מהרכוש המשותף ומצמיד חלקים אלה לדירות השונות שבבניין, וזאת כאשר בחוזים שנכרתו עם התובעים, בין אם על ידי חברת קופליק ובין אם על ידי גרואר, לא הוגדרו השטחים שיוצאו מהרכוש המשותף ויוצמדו לדירות באופן מפורש, כפי שמחייב הדין. לצד זאת טוענים בני הזוג ריינר, שאם תרשמנה זכויות הבעלות של התובעים בדירותיהם, כי אז יש לרשום אף את זכותם של בני הזוג ריינר, שכן מבחינתם, רכישת הדירה מחברת קופליק על ידם הייתה רכישה ככל רכישה אחרת, ואין דינם שונה מדינו של דייר אחר בבניין אשר רכש את דירתו מחברת קופליק. כמו מר קופליק, אף בני הזוג ריינר טוענים, כי אין לקשור את זכותם להירשם כבעלים בדירה שרכשו עם הסכסוך הקיים בין חברת קופליק וגרואר. ד. התנגדות המשיבים לייחוד הערת האזהרה 17. בני הזוג ריינר מבססים את התנגדותם להצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירותיהם של התובעים, על הוראות הדין ועל פסיקה ארוכת שנים, שעסקה בנושא הוצאת חלקים מהרכוש המשותף על ידי קבלנים הבונים בתי מגורים. הן על פי הדין והן על פי ההלכה הפסוקה, קבלן המבקש להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולהצמידם לדירות כלשהן בבניין, חייב להגדיר את החלק המוצא באופן מפורש בחוזי המכר שהוא כורת עם כל רוכשי הדירות, ודי בכך שבאחד החוזים הדברים לא הוגדרו במפורש, כדי להביא לביטול ההצמדות כולן. כמו כן הדבר חייב לקבל ביטוי בכל המפרטים של הדירות בבניין. לטענת בני הזוג ריינר, מכיוון שבחוזים שנכרתו עם התובעים השטחים המוצאים מהרכוש המשותף לא הוגדרו באופן מפורש, כמצוות הדין וההלכה הפסוקה, לא ניתן לרשום את הבית המשותף על פי התשריט שהוכן, ואשר העתקו צורף לכתב התובענה. כפי שאבהיר להלן, לכללים אלה, שאין חולק עליהם, אין תחולה בעניין שלפני. 18. המשיבה מס' 5 הגישה תצהיר תגובה, ובסעיף 9 לתצהירה, כתבה כדברים הבאים: "משפחת ריינר אינה חייבת לחתום על מסמך לייחוד הערת האזהרה לדירת הקוטג', והיא מסרבת לעשות כן, משום שגרואר ושילה מסרבים לרשום על שמנו בפנקס המקרקעין, את הדירה שקנינו מהחברה כדין, ומשום שבמסגרת המסמכים שהוכנו לצורך רישום הבית המשותף הוצאו שטחים נכבדים מהרכוש המשותף והוצמדו לדירות השונות ואנו מתנגדים להצמדות אלה." הגב' ריינר נחקרה על תצהירה, וחזרה על דברים אלה גם בחקירתה. ואולם, הגב' ריינר לא השאירה עלי רושם חיובי. התרשמתי לשלילה מזחיחות דעתה של הגב' ריינר, חוסר הכנות בתשובותיה ומחוסר תום ליבה, וכן התרשמתי לשלילה מכך, שהגב' ריינר מוכנה לפגוע בשכניה ולהחזיקם כבני ערובה, כדי שישמשו מנוף לפתרון הסכסוך שקיים בין גרואר וחברת קופליק. לאחר ששקלתי עדותה של הגב' ריינר, הנני סבור, שהנימוק האמיתי להתנגדות בני הזוג ריינר לייחוד הערת האזהרה לדירה שרכשו, הוא חששם שעו"ד שילה לא יחתום על שטרי המכר בשם גרואר, כנדרש לשם רישום זכויותיהם כבעלים בדירה שרכשו מחברת קופליק. כל שאר הטענות, גם אם הן מבוססות על כללים משפטיים ברורים וידועים, הן טענות הדוקרות את העין ומקוממות את הלב, ומטרתן הברורה והשקופה היא, להכשיל את רישום הבית המשותף, וזאת כדי להפעיל לחץ על גרואר ועל עו"ד שילה, ולהבטיח, אגב החזקת התובעים כבני ערובה, את רישום זכותם של בני הזוג ריינר בדירה שרכשו. התנגדות בני הזוג ריינר להצמדות, אינה אלא שימוש לרעה בכללים המשפטיים הנזכרים, אגב פגיעה בתובעים תמי הלב. להלן אבהיר, מדוע הנני סבור, שהתנגדות בני הזוג ריינר, להוצאת שטחים מהרכוש המשותף היא התנגדות סרק, שאינה יכולה לעמוד במקרה שלפני. 19. בא כוחם של בני הזוג ריינר הקדיש את כל סיכומיו לנושא הצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירות השונות. ואולם, עם כל הכבוד, התנגדותם של בני הזוג ריינר לרישום ההצמדות אינה יכולה לעמוד במקרה שלפני, ולהשקפתי היא מקוממת וחסרת תום לב, וזאת מהנימוקים שלהלן: (א) התובעים ובני הזוג ריינר מתגוררים בבניין מאז תחילת שנות ה- 90, וכל אחד יודע מה הם החלקים הצמודים לדירתו, והוא משתמש בהם באופן ייחודי. לאיש מדיירי הבניין לא היו טענות כלפי רעהו, על כך שמי מהדיירים נטל לעצמו חלקים מהרכוש המשותף שלא כדין. התנהגות הצדדים לאורך תקופה כה ארוכה, בה כל אחד מהם עושה שימוש ייחודי בשטחים המיועדים להיות צמודים לדירתו, מלמדת על ההסכמה להצמדות, ואף אם אניח שבחוזים שנכרתו נפלו פגמים בהגדרת החלקים המוצאים מהרכוש המשותף, הרי באה התנהגות הצדדים, ארוכת השנים, ורפאה את הפגם. (ב) התנגדותם של בני הזוג ריינר צורמת מאוד לאור העובדה, כי מי שנתן את ההוראות להכין את תשריט רישום הבית כבית משותף היה מר קופליק, והוא הרי אביה של הגב' ריינר. כיוון שחברת קופליק (בה הגב' ריינר עבדה בשעתו) אינה פעילה, מר קופליק מימן את הכנת התשריט מכספו הפרטי, וקשה להלום, שמר קופליק היה מורה להכין תשריט שיש בו להעניק זכויות במקרקעין דווקא לתובעים ולקפח את זכויותיהם של בתו וחתנו. (ג) התנגדות המשיבים להצמדות חלקים מהרכוש המשותף לדירות התובעים צורמת שבעתיים, משום שבסופו של דבר, מי שהעביר לידיו של עו"ד שילה את תשריט הבית המשותף היה דווקא בא כוחם של בני הזוג ריינר, עו"ד פלק, המייצג בהליך שלפני אף את חברת קופליק ואת מר קופליק עצמו. האם מתקבל על הדעת, שבא כוחם של בני הזוג ריינר יעביר לידיו של עו"ד שילה תשריט, שיש בו כדי לפגוע בזכויותיהם של מרשיו? ויתרה מזאת, אם סבר בא כוחם המלומד של בני הזוג ריינר, שהוצאת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות התובעים נעשית שלא כדין, כי אז מדוע לא החזיר את התשריט לידי מרשו, מר קופליק, ומדוע לא ביקש ממנו להכין תשריט ללא כל הצמדות? (ד) בני הזוג ריינר עצמם מחזיקים שטח מסוים בצמוד לדירתם, אותו גדרו והתקינו לו שער, וכן משתמשים הם במשטח חניה מוגדר. כל זאת כאשר גם בחוזה שהם כרתו עם חברת קופליק, לא הוצאו שטחים אלה מגדר הרכוש המשותף באופן מפורש. (ה) בני הזוג ריינר העלו טענותיהם בעניין גזילת הרכוש המשותף לראשונה בהליך שלפני, ולהתרשמותי, מעדותה של הגב' ריינר, הדבר נעשה מתוך מגמה ברורה וחסרת תום לב להכשיל את הליך רישום הבית כבית משותף, כחלק מניסיונם להפעיל לחץ על גרואר, להבטיח את רישום בעלותם בדירה שרכשו מחברת קופליק. 20. בשלב העכשווי מונחת בפני תביעתם של התובעים. מטעם בני הזוג ריינר לא הוגשה כל תביעה, ועל כן ממילא אין מקום לדון בנושא הסכסוך עם גרואר ובשאלה האם זכאי גרואר להחזיק את בני הזוג ריינר כבני ערובה על מנת להבטיח את המגיע לו מחברת קופליק. גם אם אניח שטענותיהם של בני הזוג ריינר כלפי גרואר מוצדקות, עדיין סבור אני, שהתנהגותם כלפי התובעים היא פסולה ומקוממת. 21. על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שאין כל בסיס להתנגדותם של בני הזוג ריינר לייחוד הערת האזהרה הרשומה לטובתם לדירה שרכשו מחברת קופליק, וכן אין בסיס להתנגדותם לרשום את שני הבתים שנבנו כבית משותף על פי התשריט שהוכן לפי הוראותיו של מר קופליק. התובעים, לעומת זאת, זכאים לכך שהבית המשותף ירשם על פי התשריט שצורף לכתב התביעה, על ההצמדות המפורטות בו. ה. הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב מס' 3 22. בדף הרישום של המקרקעין נרשמה הערת אזהרה לטובת מר קופליק. נראה שהכול מסכימים שברישום זה נפלה טעות, וככל הנראה במהלך העתקת הזכויות לאחר רישום החלוקה מחדש שנעשתה באזור, נשמטה המלה "בע"מ". במילים אחרות, מוסכם על הכול, שהערת האזהרה צריכה הייתה להירשם על שם חברת קופליק ולא על שם "משה קופליק", וכי ברישום ההערה לזכותו של מר קופליק באופן אישי, נפלה טעות סופר. 23. ברור הדבר שמר קופליק, באופן אישי, לא רכש כל זכויות במקרקעין ולא היה כל מקום לרשום הערת אזהרה לטובתו. ככל שהדברים אמורים בחברת קופליק, הרי שמפי מר קופליק למדתי לדעת, שהחברה כבר אינה פעילה, מה עוד, שהערת האזהרה, שנרשמה על מנת להגן על זכויות חברת קופליק, כבר אינה רלבנטית משום שמיצתה את עצמה, ואין עתה כל חשש שגרואר יעשה עסקה הסותרת את זכויות החברה. 24. על כן, בסיפא לפסק דין זה יינתן צו למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת מר קופליק. ו. פיצול סעדים 23. בא כוח התובעים עתר לכך שיינתן לתובעים היתר לפיצול סעדים. לאחר ששקלתי בקשה זו הנני נעתר לה. הטעם לכך הוא, שהתרשמתי שקיימת אפשרות שהמשיבים 2 עד 5 גרמו לתובעים נזקים בכך שמצאו להחזיק אותם כ"בני ערובה" בסכסוך עם גרואר, ולעכב שלא כדין את הליכי רישום הבית המשותף. ז. סוף דבר 24. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר, כי יש לרשום את שני המבנים שנבנו במקרקעין הידועים כחלקה 79 בגוש 10793 כבית משותף. תיאור הדירות וההצמדות להן יהיו על פי התשריט שצורף לכתב התובענה, הוא התשריט שנערך על ידי מר יוסף לוי בתאריכים 19.11.2006, 10.6.2007 ו- 2.2.2008. (ב) הנני מצהיר שהמשיבים 4 ו- 5 (דניאל ורוני ריינר) אינם זכאים להתנגד לייחוד הערת האזהרה שנרשמה לזכותם, לדירה שרכשו מאת המשיבה מס' 2 (חברת קופליק משה בע"מ). (ג) בתוקף סמכותי לפי סעיף 132 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הנני מורה לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת מר קופליק משה בתאריך 13.11.2006 לפי שטר מס' 035972-1616 (שטר מקורי 12539/1990/0000). (ד) התובעים ביקשו להצהיר, כי על המשיבים לשתף פעולה בהליכים לרישום הבתים כבית משותף. אינני מוכן לסמוך על מידת שיתוף הפעולה הצפוי מצד המשיבים 4 ו- 5, ולפיכך, על מנת לאפשר רישום הבתים כבית משותף, הנני ממנה את בא כוח התובעים, עו"ד עופר גראור, לשמש ככונס נכסים לזכויות המשיבים 4 ו- 5 (דניאל ורוני ריינר) במקרקעין, לצורך ביצוע הפעולות הדרושות לרישום הבתים כבית משותף. כונס הנכסים יהיה מוסמך לבצע כל פעולה שיהיה צורך לבצע בשם המשיבים 4 ו- 5 לצורך ייחוד הערת האזהרה הרשומה לזכותם, וכן כל פעולה אחרת שיהיה צורך לבצע על מנת לאפשר את רישום שני הבתים שנבנו כבית משותף בספרי המקרקעין. עם רישום הבתים כבית משותף, יפקע מינויו של בא כוח התובעים ככונס נכסים. (ה) הנני מחייב את המשיבים 2 עד 5, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה. כמו כן הנני מחייב את המשיבים 2 עד 5, ביחד ולחוד,לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 (ארבעים אלף) ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ו) הנני מחייב את המשיבים 2 עד 5 ביחד ולחוד, לשלם למשיב מס' 6 (עו"ד אליהו שילה) את כל הוצאות המשפט שנגרמו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את המשיבים 2 עד 5, ביחד ולחוד, לשלם למשיב מס' 6 שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ז) הנני מחייב את המשיבים 4 ו- 5, בנוסף לחיובים שלעיל, לשלם לכונס הנכסים, עו"ד עופר גראור, שכר טרחת עו"ד, עבור פעולותיו ככונס נכסים, בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ח) ניתן בזה לתובעים היתר לפיצול סעדים, במובן זה, שהתובעים יהיו רשאים להגיש נגד המשיבים 1 עד 5 תביעה נפרדת לסעדים כספיים. ניתן היום, כ"ח טבת תש"ע, 14 ינואר 2010, בהעדר הצדדים. רישום בית משותףסעד הצהרתיבתים משותפים