1. לפני בקשת הנאשמים 1 ו-2 להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדם, וזאת מכח סמכותי לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק), מאחר שנפל פגם בכתב האישום שהוגש נגדם (כאמור בסעיף 149(3) לחוק) ומאחר שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה (כאמור בסעיף 149(4) לחוק). מתן ההחלטה עוכב ב-4 חודשים, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 24.2.09, בשל ערעור שהגישו המבקשים לנשיאת בית המשפט העליון, על החלטתי שלא לפסול עצמי מלדון בתיק זה. משנדחה הערעור, אני שבה לדון בתיק ונותנת החלטתי זו. הרקע 2. ביום 31.12.06 הוגש כתב אישום נגד המבקשים, נגד חברת "אורנית ניירות ערך בע"מ" שבבעלותם (הנאשמת 3) ונגד נאשם נוסף (הרצל אורשלימי, שהורשע על פי הודאתו, ודינו נגזר ביום 8.2.09). ביום 13.5.07 הוגש כתב אישום מתוקן (להלן - כתב האישום). כתב האישום מייחס למבקשים ביצוע של 71 עסקאות בארבעה ניירות ערך שונים, תוך ביצוע עבירות תרמית בניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך) ולפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך. על פי כתב האישום, המעשים בוצעו בדרך של מתן פקודות באמצעות מחשבים, מחדרי המסחר של המבקשים, כמפורט בנספחי כתב האישום. הפעולות המיוחסות למבקשים בוצעו, על פי הנטען, בחלקן בחשבונות של לקוחות של המבקשים, אשר נתנו להם יפוי כח לשמש כמנהלי תיקים בחשבונותיהם, בחלקן בחשבון הנאשם 4 ובחלקן בחשבון הנאשמת 3. טענות המבקשים (הנאשמים 1 ו-2) 3. כל הפעולות המיוחסות למבקשים, מיוחסות להם באופן חלופי. כלומר - על פי כתב האישום, מי שביצע את הפעולה המגבשת את העבירה, הינו "נאשם 1 ו/או 2". ניסוח זה של כתב האישום מנוגד, לטענת המבקשים, לדין, ופוגע בהגנת המבקשים, שכן העובדה המהותית ביותר בכתב האישום, קרי: זהות מבצע העבירה, מיוחסת באופן של טענה עובדתית חלופית. על כן כתב האישום פגום ויש לבטלו. נוסף כל כך, עצם יחוס ההתנהגות נושא העבירה בצורה חלופית גורר תוצאה לפיה, אף לוּ היה כל אחד מהמבקשים מודה בעובדות כתב האישום כניסוחן, לא היה בכך כדי לבסס הרשעה. מכאן, שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. 4. טוענים המבקשים, כי אותן עבירות מיוחסות לשני המבקשים, בעוד ההתנהגות שמקימה את העבירה מיוחסת להם בצורה חלופית, אך ברור כי רק אדם אחד יכול היה לבצע את הפעולה הפיזית של לחיצה על מקש המקלדת לצורך העברת הוראת המסחר במחשב. ואולם, טוענים המבקשים, המשיבה אינה מבהירה בכתב האישום מי הוא הנאשם אשר ביצע לכאורה את הפעולה של העברת ההוראה במחשב, ואינה מבהירה את חלקו המסוים של כל נאשם בביצוע העבירה. 5. המבקשים מוסיפים, כי חקירותיהם ברשות ניירות ערך (להלן - הרשות) נערכו זמן רב לאחר ביצוע הפעולות נושא כתב האישום. במהלך חקירותיהם לא ידעו המבקשים להצביע מי מהם ביצע כל אחת מהפעולות הרבות לגביהן נחקרו, ואשר היו חלק אינטגרלי מאינספור פעולות נוספות, אשר ביצעו במהלך עיסוקם השוטף באותן השנים, כולן ללא כל כוונת מרמה. המבקשים השיבו בחקירותיהם כי מבחינתם האישית, פעולה שביצע אחד מהם כמוה כפעולה של שניהם. ואולם, טוענים המבקשים, הצהרות חברות לחוד והגדרות משפטיות לחוד. לא ניתן להטיל על הנאשמים שניהם אחריות לפעולה של לחיצה על מקש מחשב, אשר מטבעה יכולה להתבצע על ידי אדם אחד בלבד, ולא ניתן להטיל עליהם חלק בלתי מסוים בעבירה, או זיקה ערטילאית לביצועה. על המאשימה לפרט את חלקו של כל נאשם בעבירה ואת המעשים המיוחסים לכל נאשם באופן אישי. תגובת המשיבה (המאשימה) 6. טענות המבקשים שגויות, לדברי המאשימה. בראש ובראשונה, כתב האישום אינו מכיל טענות עובדתיות חלופיות. גרסת המאשימה בכתב האישום הינה גרסה אחידה וקוהרנטית, ואינה כוללת כל הצעה למסד נתונים עובדתיים אלטרנטיביים, באופן שאינו מאפשר תשובה לאישום והתגוננות הוגנת מפניו. בכתב האישום מובהר כי שני הנאשמים הינם מנהלי תיקי השקעות, אשר פעלו במשותף בחשבונות של לקוחותיהם. השניים מואשמים, כי לאורך תקופה ארוכה של כשנתיים, ביצעו עשרות פעולות אסורות במסחר בניירות ערך - עסקאות עצמיות ועסקאות מתואמות. השניים מואשמים כי ביצעו את העבירות במסחר בניירות ערך במשותף, והעובדה שכתב האישום אינו מפרט מי מהשניים ביצע איזו מהפקודות במסחר אינה מקימה מסכת עובדתית חלופית. 7. את השאלה האם ניתן להרשיע את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום יש לבחון אך ורק לאחר הצגת הראיות בפני בית המשפט. בהקשר זה יש חשיבות לאמירות החוזרות ונישנות של שני הנאשמים, בחקירותיהם ברשות, כי שניהם לוקחים אחריות על הנעשה בכל החשבונות, בכל עת. 8. לטענת המאשימה, הנאשמים מואשמים בביצוע משותף של העבירות, והאמור בכתב האישום, אם יוכח במשפט, עונה לדרישות ההתגבשות של יסודות עבירת התרמית בניירות ערך. ההלכה המשפטית בדבר ביצוע במשותף אינה מחייבת כי כל המבצעים יקיימו בעצמם את כל היסודות של העבירה המשותפת. כאשר מדובר בניהול משותף של מספר חשבונות ניירות ערך, על פני שנים, וכאשר האישום כולל עשרות ואף מאות פעולות אסורות במסחר, לא ניתן, ואין כל צורך, להצביע בכל אחת מהפעולות מי מהנאשמים לחץ על מקלדת המחשב. 9. עבירת התרמית בניירות ערך, אשר מיוחסת לנאשמים במקרה דנן, אינה משתכללת אך בהעברת פקודה בודדת על ידי לחיצה על כפתור המחשב, אלא העבירה מתגבשת על רקע שלל המסחר ביום הרלוונטי, כאשר אותה פקודה פסולה משתלבת עם נתונים נוספים במסחר, תכנון מוקדם, ככל שקיים, ומניע כספי (אף שזה אינו הכרחי). כל אלה, טוענת המשיבה, משותפים לשני הנאשמים באופן שאינו מחייב ידיעה לגבי השאלה מי מהשניים העביר פקודה זו או אחרת. 10. כתב האישום מגולל גרסה עובדתית, ברורה וסדורה, המייחסת לנאשמים ביצוע משותף של 71 עסקאות בדרכי תרמית, בארבעה סוגי ניירות ערך שונים. לגרסה זו אין חלופה בכתב האישום וכנגדה, ורק כנגדה, על הנאשמים להתגונן. כתב האישום אינו כולל כל גרסה עובדתית נוספת או אלטרנטיבית, ואם תוכח המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, תבסס את התגבשות העבירות המנויות על ידי הנאשמים במשותף. אמנם אין כתב האישום מציין מי מבין שני הנאשמים נתן באופן אקטיבי איזו מן ההוראות במסחר, אשר יצרו את הפקודות האסורות לכאורה, אך אין מדובר בטענות עובדתיות חלופיות, אלא ביחוס פעילות משותפת לנאשמים. 11. גם אם תתקבל טענת המבקשים, כולה או חלקה, התוצאה הראויה אינה מחיקת כתב האישום אלא, לכל היותר, תיקונו. מאחר שהנאשמים טרם מסרו תשובתם לכתב האישום, הרי שהמאשימה רשאית לתקן את כתב האישום במסירת הודעה לבית המשפט, מכח הוראת סעיף 91 לחוק, ככל שבית המשפט יסבור שהדבר דרוש. תשובת המבקשים 12. המבקשים חוזרים על האמור בבקשה, כי ניסוחו של כתב האישום אינו מאפשר להם להתגונן כראוי מפני האישומים נגדם, שכן אינם יודעים מפני מה למעשה עליהם להתגונן. 13. הם מוסיפים כי טענת השותפות לעבירה, המופיעה בתגובת המאשימה בצורה בהירה וחד משמעית, רואה אור לראשונה בתגובה זו, וזכרה לא בא בכתב האישום עצמו. מדובר בשינוי חזית מובהק, שנולד עקב הקושי שראתה המשיבה עצמה באופן ניסוחו של כתב האישום. המבקשים ממשיכים ומפרטים את הסעיפים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), המתייחסים ל"מבצע", וכן את הפסיקה המתייחסת לנושא "מבצע בצוותא". לטענתם, אם מבקשת המשיבה לעשות שימוש בדיני השותפות, הדבר חייב לבוא לידי ביטוי מפורש, הן בפרשת העובדות בכתב האישום, והן באיזכור הסעיפים הספציפים לביצוע במשותף, בהוראות החיקוק. 14. עוד מוסיפים המבקשים, כי ניסוח כתב האישום, כבר בפתח ההליך, חייב להיות כזה שמאפשר לנאשם להבין בדיוק מפני מה הוא מתגונן, ולהערך בהתאם. טענת המאשימה כי ההכרעה בשאלת אופן התגבשות העבירה אצל כל אחד מהנאשמים, והתקיימות היסוד העובדתי שעל בסיסו הוא מואשם, ראוי לה שתוכרע בסוף ההליך, היא אכן טענה נוחה למאשימה, אך אינה עולה בקנה אחד עם הדין. 15. באשר לטענת המשיבה כי עבירת התרמית אינה משתכללת אך בהעברת הפקודה במחשב, אלא כאשר אותה פקודה משתלבת עם נתונים נוספים במסחר, תכנון מוקדם ומניע כספי - אין בטענה זו דבר, שכן גם לגרסת המאשימה - העבירה מתחילה באותה פקודה, והפקודה היא חלק בלתי נפרד מהעבירה. מכאן, שזהות נותן הפקודה היא קרדינלית. אם טוענת המשיבה שמי מהמבקשים היה "אחראי לפקודה", עליה לפרט מי מהם היה אחראי לשיבוש נתוני המסחר, מי היה אחראי לתכנון וכו'. הדיון במעמד הצדדים 16. המבקשים הגישו ביום 15.2.09 בקשה דחופה לקבוע דיון בבקשה, במעמד הצדדים, לצורך השלמת הטיעון. נעתרתי לבקשה והדיון התקיים ביום 18.2.09. 17. במסגרת השלמת הטיעון, ביקשו המבקשים לחדד את טענתם, כי המאשימה חייבת לייחס במפורש מעשה כלשהו מתוך רכיבי העבירה לכל אחד מהמבצעים. היא חייבת להראות שקיימת חלוקת עבודה בין המבצעים, כשלכל אחד מיוחס לפחות רכיב מהותי אחד, מתוך המעגל ה"פנימי" של ביצוע העבירה (ע"פ 2652/95 רז נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים ממוחשבים) וכן ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239). על המאשימה להראות שהמבצע בצוותא הוא אדון לפעילות העבריינית, ושביחד עם המבצעים בצוותא האחרים הוא פועל כך שכל אחד מהם שולט, יחד עם האחרים, על הפעילות כולה (ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388, 403). במקרה שלפנינו על המאשימה לציין איזה פעולה בכל אחת מהעבירות המיוחסות היא מייחסת לכל אחד מהנאשמים, שאם לא כן - אינם יודעים מפני מה להתגונן ונפגמת יכולתם להתגונן. יתר על כן, במצב זה - כאשר כתב האישום מנוסח בצורה של אישומים המיוחסים בצורה חלופית או לנאשם 1, או לנאשם 2, גם אם יודו בעובדות כתב האישום, לא ניתן יהיה להרשיעם. 18. עוד מציינים המבקשים כי כתב האישום חייב לפרט את הזיקה בין הנאשם לנושא האישום (כאמור בהנחיות פרקליטת המדינה, הנחיה 3.1 בדבר דרך ניסוח כתב האישום). מאז תיקון 39 לחוק העונשין, כאשר נעוצה אחריותו של נאשם בהוראה מן ההוראות הקובעות "שותפות" לעבירה, מן הראוי לבטא זאת הן ב"פרשת העובדות" והן ב"הוראות החיקוק", דבר שלא נעשה במקרה זה. 19. בטיעונו בעל פה הלין ב"כ המאשימה על התנהלות הנאשמים בתיק, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בהגשת בקשה זו. לדבריו, כתב האישום המתוקן מצוי בידי הנאשמים כבר מ-2007 ואילו האמינו הנאשמים בטענתם, כי כתב האישום אינו מנוסח כראוי, מדוע לא נטענה הטענה הזו קודם לכן? תחת זאת, ניהלו הנאשמים דיונים ארוכים ומורכבים בנושא חומר החקירה בתיק. רק אחרי שהנאשמים האזינו לכל ההקלטות בתיק, משהתברר להם שלא יהיה מנוס מניהול התיק, "צצו" ארבע בקשות מקדמיות, שכל אחת הוגשה במועד אחר (לרבות בקשה אחת שטרם הגיעה אל שלחני), לרבות הבקשה לפסלות המותב. לכן, ביקש ב"כ המאשימה, שאם יחליט בית המשפט שלא לבטל את כתב האישום, יעמוד על קיום ההוכחות במועדים שנקבעו. אזכיר, כי הדברים נאמרו בדיון מיום 18.2.09 ומאז חלפו מעל 4 חודשים, בהם הייתי מנועה מלדון בתיק, כפי שפירטתי ברישא להחלטה. באותם חודשים בוטלו 6 מועדי הוכחות שנקבעו (כל אחד למשך יום שלם). עתה, משנדחה, כאמור, הערעור שהוגש, אני שבה לדון בתיק. 20. לגופו של ענין, אין מדובר בגרסאות חלופיות, שלא יכולות לדור בכפיפה אחת ומוציאות זו את זו, אלא במסכת עובדתית אחת, אשר התביעה לא יודעת בשלב זה להגיד מי משני הנאשמים ביצע איזה מהפעולות הספציפיות, בכל אחת מהעבירות. טענת המאשימה היא כי שניהם אחראים לביצוע כל העבירות ולמתן כל ההוראות במסחר, גם אם בפועל יסתבר, בסופו של יום, כי רק אחד מהנאשמים הוא ש"לחץ על מקש המקלדת", בכל ההוראות. מי בדיוק עשה מה, בכל עבירה, היא שאלה תלוית ראיות, ובשלב זה מוקדם לקבוע שהמאשימה אינה יכולה להוכיח זאת. גם מבחינה נסיבתית ניתן להניח, כי לא הגיוני שנאשם אחד עשה את כל הפעולות והאחר לא עשה דבר. מחומר הראיות עולה שעובדתית, כל אחד מהשניים בודאות נתן חלק מההוראות, גם אם כעת אין המאשימה יודעת לפרט איזו הוראה נתן כל אחד. ב"כ המאשימה מפנה לדברי בית המשפט העליון בע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל ולמבחן השותף "המשולב" בעבירה, שנקבע בסעיף 59 לפסק הדין. מפנה גם לע"פ 388/08 בלפר נ' מדינת ישראל. 21. לענין ניסוח כתב האישום, טוען ב"כ המאשימה כי על כתב האישום להיות מנוסח בצורה הולמת וברורה, אך אין חובה לכתוב מפורשות בין סעיפי האישום את סעיף 29 לחוק העונשין. הדברים עולים בבירור מתיאור המלל בכתב האישום ואין דרך אחרת לקרוא את כתב האישום, אלא כמייחס לנאשמים שותפות בעבירות. אם בכל זאת סבור בית המשפט שכתב האישום לוקה במובן זה, מבקש ב"כ המאשימה לאפשר לו לתקן את כתב האישום. 22. ביטול כתב אישום הוא צעד שבית המשפט ינקוט בו רק אם אין פתרון אחר, כמו למשל לאפשר תיקונו. מאחר שהנאשמים טרם השיבו לכתב האישום, הרי שאין כל קושי לתקן את כתב האישום בשלב זה, והדבר יכול להעשות בתוך ימים ספורים. 23. ב"כ הנאשמים התקוממו נגד טענת ב"כ המאשימה בדבר נסיון שלהם "למשוך" את ההליכים בתיק. לטענתם, מי שסובל מהתמשכות ההליכים הם הנאשמים. 24. לענין טענת המאשימה כי עובדות כתב האישום כמו שהן יכולות לדור כולן בכפיפה אחת, ולכן אין מדובר בטענות עובדתיות חלופיות, שואלים המבקשים האם טענה שנאשם מסוים ביצע פעולה מסוימת בגדר עבירה ספציפית, אינה שוללת את הטענה שהנאשם האחר עשה אותה פעולה, באותה עבירה. 25. לא ניתן לדחות את ההבנה במה בדיוק מואשמים הנאשמים לשלב הראיות. כבר בשלב זה על הנאשמים לדעת בדיוק במה הם נאשמים. דיון והכרעה עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ושקלתי את הטענות שהועלו ו"חודדו" בדיון, והגעתי למסקנות הבאות: 26. אינני סבורה כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, ואם יודו בהן המבקשים - לא ניתן היה לבסס על כך הרשעה, ואינני מקבלת את הטענה שכתב האישום פגום בשל כך שנטענות בו טענות עובדתיות חלופיות, ברכיב של זהות מבצע העבירה. בסעיף 19 לחלק הכללי של כתב האישום נכתב: "במועדים הרלבנטיים לכתב האישום פעלו הנאשמים בשיתוף פעולה ובתיאום ביניהם במסחר בניירות ערך, כפי שיפורט להלן". טענת הפעולה במשותף עולה גם מסעיפים 7, 9, 10, 15 ו-17 עד 21 לכתב האישום, וגם מהסעיפים המתייחסים לתאור האישומים הספציפיים, לגבי ניירות הערך השונים. לפיכך, אם יודו המבקשים בעובדות כתב האישום, הם יורשעו בביצוע העבירות במשותף. 27. צודקת המאשימה, כי עבירת התרמית בניירות ערך, לפי סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, מתגבשת לאור מכלול נתונים, הכוללים מעשים, כוונות, נתוני רקע ועוד. בוודאי אין ממש בטענת המבקשים לפיה "מבצע העבירה" הינו מי שלחץ על מקש המקלדת, ושיגר את ההוראה למסחר. פעולת ההקשה, כשהיא לעצמה, אין לה כל משמעות. אם תוכיח המאשימה את טענתה, כי שני המבקשים השתתפו יחדיו בביצוע המעשים, המשכללים בהצטברם עבירה של תרמית בניירות ערך, הרי שהשאלה מי משניהם ביצע איזו פעולה, באופן מדויק, בהתייחס לכל הוראה והוראה - אין לה משמעות. במצב זה, כדי לגבש את מעורבות שניהם בעבירה, אין צורך להוכיח מי מהשניים היה זה שהעביר פיזית את הפקודות לבורסה. 28. הן המאשימה והן הנאשמים ציינו שהנאשמים, בחקירתם ברשות, אמרו כי מבחינתם, פעולה שביצע אחד מהם - כמוה כפעולה של שניהם (סעיף 12 לבקשה, וסעיפים 26, 27 לתגובה). יש לזכור, כי בשלב זה טרם נחשפתי לכל ראיה שהיא, אך אם אכן נאמרו אמירות שכאלה, יתכן שיוכח, כי יש ממש בעמדת המאשימה לפיה אין מדובר ב"הצהרות חברות" גרידא, כפי שכינו המבקשים אמירות אלה בבקשתם. אמירות כאלה עשויות להוות חלק מהראיות בתיק, שיתכן ויהיה בהן כדי לבסס קביעה עובדתית לפיה הנאשמים פעלו במשותף. 29. אשר לטענה בדבר ניסוח עובדות כתב האישום בצורה חלופית, איני סבורה שכתב האישום מעלה טענות עובדתיות חלופיות, כטענת המבקשים. אני מסכימה לדברי המשיבה לפיהם פסק הדין בת"פ (אילת) 2606/99 מדינת ישראל נ' תעשיות רדימיקס (ישראל בע"מ), אליו הפנו המבקשים, אינו רלוונטי למקרה דנן. הנסיבות באותו מקרה היו ייחודיות ושונות מאד מכתב האישום דנן, אשר אין בו אלא מסכת עובדתית אחת, המיוחסת לשני הנאשמים ביחד. אינני מסכימה לטענת המבקשים בתגובתם, כי (בלשון אותו פסק דין): "התביעה עצמה לא יודעת מה בדיוק קרה". מעשי העבירה המפורטים בכתב האישום דנן כוללים, כל אחד, מספר מרכיבים חשובים. עמדת המאשימה היא שכל אחד משני המבקשים עשה חלק מהמעשים המגבשים את העבירות, ואף אם לא ברור מי מהם עשה איזה מהמעשים בכל מקרה ומקרה, הרי שהתמונה הכוללת היא של ביצוע במשותף של העבירות. אני סבורה, כאמור, כי במצב זה, אין לומר ש"התביעה עצמה לא יודעת מה בדיוק קרה". 30. המאשימה הפנתה לפסק הדין שניתן ביום 31.12.08 בבית המשפט העליון, בע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, לעמודים 43-45, לענין הביצוע במשותף. בפסקה 48 לפסק הדין נאמר: "ראשית, הביצוע בצוותא מחייב תכנון משותף ומבוסס על חלוקת עבודה בין המבצעים (עניין פלונים, בעמ' 402-403). בהקשר זה נבחן מעמדו של משתתף בהתאם למידת הקרבה של מעשהו למשימה המשותפת של המבצעים בצוותא. על חלקו של המבצע בצוותא להיות מהותי להגשמת התכנית המשותפת, עליו להיות "חלק פנימי של המשימה העבריינית" (עניין מרדכי, בעמ' 250; דנ"פ משולם, בעמ' 22). ודוק: חלוקת העבודה הכרוכה בביצוע בצוותא והמשמעות הרחבה הניתנת למונח "ביצוע" שבסעיף 29(ב) לחוק העונשין, אינן מחייבות נוכחות פיזית של כל אחד מן המבצעים בעת ביצוע העבירה (עניין פלונים, בעמ' 403; דנ"פ משולם, בעמ' 30, 38, 49, 64; עניין מרדכי, בעמ' 249). בכך בא לידי ביטוי העיקרון לפיו שותפותו של אדם במעשה העבירה תיבחן בהתאם לתרומתו המהותית בביצוע המסכת העבריינית ולא בהתאם לנוכחותו בעת הביצוע (והשוו: דנ"פ משולם, בעמ' 38). .... עוד נקבע כי אין זה מתחייב כי כל אחד מן המבצעים יבצע את כל יסודותיה העובדתיים של העבירה וכי אין זה נדרש כי מעשהו של כל אחד מן המבצעים בצוותא יהווה עבירה מושלמת כשלעצמו (עניין פלונים, בעמ' 402-403)." 31. עוד הפנתה המאשימה לפסקה 59 לפסק הדין, בה נאמר: "כידוע, ככל שעמוקה יותר מעורבותו של שותף בתכנון העבירה, הרי שגם אם לא נטל חלק פיזי בביצועה, הדבר מצביע על העניין שלו בביצוע ועל היסוד הנפשי החזק שלו, באופן שמאפשר להסתפק בתרומה איכותית נמוכה יותר במישור העובדתי (עניין הלדשטיין, בעמ' 549). מכל מקום, כפי שכבר צוין, היעדר יסוד פיזי בביצוע העבירה אינו מונע את סיווגו של מעורב כמבצע בצוותא. כך נסווג כמבצע בצוותא את מי אשר שולט שליטה מלאה על ביצועה של העבירה הנעשית בשליחותו מבלי שייטול חלק פיזי בביצוע (דנ"פ משולם, בעמ' 54). אין זה נדרש כי מי אשר ניצב בראש המדרג העברייני יהא שותף לקביעת פרטי פרטיה של התכנית העבריינית. כל שנדרש הוא כי יהיה משולב בתכנית העבריינית באורח כלשהו, ולו על דרך של תכנון והתוויית עקרונות מנחים לפעולה או קביעת המטרה המשותפת. זאת ועוד, כפי שבואר, דווקא בעבירות מסוג זה שבפנינו, שהתחכום והניצול של ידע מקצועי טבועים בהן, יקשה פעמים רבות להשיג ראיה ישירה לקיומה של תכנית משותפת. פעמים רבות מתבסס התכנון המשותף על חלוקת תפקידים בין המעורבים, כאשר כל אחד מן הצדדים יודע את חלקו, אשר בעומדו במנותק מחלקם של יתר המבצעים אינו עולה כדי עבירה פלילית. בכך אין כדי להוליך לידי מסקנה כי תכנית לא קיימת. ישנם מקרים בהם הראיות הנסיבתיות, כמו גם השתלשלות העניינים המלאה, שיש לה נקודת התחלה ויש לה נקודת סיום, אינן מותירות מקום לספק כי מדובר בהתנהגות שאינה אלא פרי תכנון." המבקשים, בהתבסס על אותו פסק דין, מפנים לכך כי בפסקה 47 נאמר: "מקובלת עלינו העמדה הגורסת כי דרישה של השתתפות פיזית בביצוע העבירה אינה תנאי הכרחי לצורך סיווגו של אדם כמבצע בצוותא, הגם שתרומה פיזית כלשהי, בשלב כלשהו של חיי העבירה - מאז עלתה במוחו של אחד העבריינים ועד לביצועה הלכה למעשה - בוודאי ידרש". [ההדגשות הן של המבקשים, ולא במקור]. על רקע הדברים האמורים, אני סבורה, כי העובדה שכתב האישום אינו מפרט בדיוק איזה רכיב, מתוך מכלול הרכיבים בכל אחת מ-71 העבירות שמיוחסות למבקשים, מיוחס לאיזה מהם - אין בה, בשלב זה, כדי להביאנו למסקנה שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה, ואין בה כדי להביא למצב שבו הנאשמים אינם יודעים מפני איזה עבירות להתגונן. מובן, כי הנטל על המאשימה להוכיח את כל היסודות הדרושים להתגבשות הביצוע המשותף של העבירות, ביחס לשני הנאשמים. 32. למעלה מהצורך (שכן נדמה לי שהדברים ברורים כבר מתוך מה שקבעתי לעיל) אוסיף, כי הטענה לפיה המאשימה העלתה את טענת השותפות לעבירה לראשונה בתגובתה, ועל כן מדובר בשינוי חזית, אינה מתיישבת עם תאור העובדות בחלק הכללי בכתב האישום, ואף לא עם תאור הפעילות בניירות הערך השונים בתיאור האישומים הספציפיים, כפי שציינתי כבר לעיל. ויצוין: יחוס העבירות לנאשמים במשותף אינו נובע אך מהיותם שותפים בחברת ניהול תיקים, כנטען בתשובה לתגובה. לפיכך, טענת המבקשים כי כתב האישום לא הכיל כל אזכור של דיני השותפות, לא בפרשת העובדות ולא בהוראות החיקוק - אינה יכולה להתקבל. הענין עולה במפורש בפרשת העובדות. 33. עם זאת, מקובלת עלי טענת המבקשים, כי מן הראוי שגם בהוראות החיקוק יוזכר סעיף 29 לחוק העונשין, אף אם הדברים ברורים מתיאור העובדות, וזאת על מנת שלא להותיר מקום לספקות, אם היו קיימים. 34. כידוע, בית המשפט לא יורה על ביטול כתב אישום אם ניתן לתקן את כתב האישום מבלי לפגוע בהגנת הנאשמים. כל עוד לא גרם הפגם בכתב האישום לעיוות דין או לקיפוח הגנת הנאשמים, המגמה תהיה, ככל האפשר, לתקן את כתב האישום. ככל שהטענה עולה בשלב מוקדם יותר, כך אפשרות התיקון מבלי לקפח את הגנת הנאשמים - גדלה. במקרה שלפנינו, מדובר בפגם קטן, שכן, כפי שציינתי, מבחינה מהותית, ברור לחלוטין מפרשת העובדות בכתב האישום, שהעבירות מיוחסות לנאשמים במשותף. הוספת מספר הסעיף לסעיפי האישום היא בגדר תיקון טכני, הבהרה, למען הסר ספק. נוסף על כך, מדובר בשלב מוקדם, בו הנאשמים טרם השיבו לכתב האישום, ועל כן לא יגרם לנאשמים כל נזק (ראו יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א, 1284 (מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009)). 35. לפיכך, כתב האישום יתוקן בדרך של הוספת סעיף 29 לחוק העונשין להוראות החיקוק באישומים הרלוונטיים. סיכום 36. אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום, על שתי עילותיה. 37. כתב האישום יתוקן בדרך של הוספת סעיף 29 לחוק העונשין להוראות החיקוק באישומים הרלוונטיים. כתב אישום מתוקן יוגש עד ליום 2.7.09. 38. הצדדים ימשיכו ויפעלו בהתאם להחלטתי מיום 7.12.08, בשינוי מועדים כדלקמן: הצדדים הודיעו לי בדיון ביום 18.2.09 כי הנאשמים סיימו זה מכבר לעיין בחומר החקירה ולהאזין לו. לפיכך, תבוצע לנאשמים הקראה פורמלית של כתב האישום, על ידי באי כוחם. התגובה המפורטת לכתב האישום תוגש עד 12.7.09. המועד להגשת החומר המוסכם ותיק המוצגים נדחה ליום 6.9.09 וישיבת התזכורת שנקבעה ליום 24.2.09 תדחה ליום 13.9.09 בשעה 9:00. נקבעים בזה ימי הוכחות חדשים, כדלקמן: 18.10.09, 25.10.09, 1.11.09, 8.11.09, 15.11.09, 22.11.09, 29.11.09. בכל תאריך כוונתי לשמוע את התיק מהשעה 9:00 ועד 16:00 לערך, תוך התאמת שעת הסיום, על פי הצורך. טענת פגם בכתב אישוםמשפט פליליטענת העובדות בכתב האישום אינן מהוות עבירהביטול כתב אישום