פסק דין 1. המערער יליד שנת 1973. בשנת 1992 במהלך שירותו הסדיר כגשש בצה"ל נחבל בברכו ובירך ימין. המערער הוכר כנכה בשיעור של 11% בגין מצב לאחר שבר בבסיס צוואר הירך בדרגה של 10% נכות, ובגין קיצור גפה תחתונה ימנית בס"מ 1 בדרגה של 1%. לימים הועלתה נכותו בשל דרגת נכות נוספת של 5% בגין הצלקת. 2. ועדה מחוזית מיום 4.7.06 ומיום 20.9.06 דנה בבקשתו של המערער להכיר בכאבים בגב תחתון כנכות הנובעת מהנכות המוכרת. הדיון התקיים לפי תקנה 9. הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה. 3. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בענינו של המערער ביום 17.6.07. הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער ועיינה בחוות דעת של ד"ר קאסם מיום 12.6.07. הוועדה בדקה את המערער, מצאה קיצור של רגל ימין ב-1.5 ס"מ. כמו כן עיינה הוועדה בתוצאות בדיקת CT מיום 24.5.03. הוועדה ציינה לגבי חוות דעתו של ד"ר קאסם שם הוא טוען, כי הפגיעה בגב החלה ביום הפגיעה, דהיינו בשנת 1992, כי קצין התגמולים לא הכיר בקשר סיבתי ישיר בין הפגיעה בגב לבין אירוע החבלה. לגבי טענת ד"ר קאסם, כי כאבי הגב נובעים מקיצור הרגל מעירה הוועדה כי הקיצור הוא 1.5 ס"מ ולא 2.5 ס"מ כפי שרשום בחוות הדעת וכן מציינת, כי אין הוכחה בספרות המקצועית על קשר בין קיצור אחת הרגליים ופריצת הדיסק. 4. המערער מבקש לתמוך טענותיו בחוות הדעת של ד"ר קליגמן שהיא מיום 19.2.08, אלא שחוות דעת זו לא הוגשה בפני הוועדה הרפואית העליונה. מאחר שאיננו חכמי רפואה, אין גם טעם להגישה לראשונה לבית המשפט בשלב הערעור. בפני המערער פתוחה הדרך לפנות על מנת שענינו ידון מחדש, אם אכן ימצא שבחוות הדעת של ד"ר קליגמן יש משום ראיה חדשה, המהווה דרישת סף לפי סעיף 35 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959. 5. לגופו של ענין יאמר, כי נושא הקשר הסיבתי הינו קביעה רפואית השמורה לשיקול דעת הוועדה הרפואית העליונה. וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". 6. ב"כ המערער טען בפני, כי קיימת אסכולה רפואית המוצאת קשר בין קיצור רגל מסוג זה שסובל ממנו המערער, לבין מצב של בקע דיסק. אלא שחוות דעת בודדת איננה מהווה ראיה לקיומה של אסכולה רפואית. "כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזו תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על ידי מחקרים". ובהמשך: "כדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי צריך שהאסכולה תגדיר בפירוט סביר את מהות האירוע או המצב הגורמים למחלה או מחמירים אותה. אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסויימות יגרמו למחלה מסויימת או יחמירו אותה. צריך שאסכולה תקבע כי מתקבל מאוד על הדעת שנסיבות אלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה". (מתוך רע"א 2027/94 קליג נ' קצין התגמולים פ"ד נ (1) עמ' 529). למותר לציין, כי חוות הדעת של ד"ר קאסם שעמדה בפני הוועדה הרפואית, אין בה משום הוכחה לאסכולה רפואית הקובעת קשר סיבתי במקרה מסוג המקרה של המערער. 7. משכך עולה, כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה. וראו לענין שיקול הדעת השמור לוועדה הרפואית העליונה מתוך רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 8. בנסיבות אלו, אין לי אלא להורות על דחיית הערעור. 9. כפי שהוזכר לעיל, היה ולמערער ראיה חדשה לענין הקשר הסיבתי, פתוחה בפניו הדרך לפניה בכפוף לתנאי הדין. צבאשירות צבאי