שיתוק של עצב פרונאלי מבוא ועובדות מוסכמות: 1. בפניי תביעה נזיקית בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 7.11.01 (להלן: "התאונה") במהלך עבודתו אצל נתבעת מס' 1 (להלן: "חב' הזימה") המבוטחת בביטוח חבות מעבידים באמצעות נתבעת מס' 2, חב' הביטוח כלל. התאונה אירעה ברחוב וייצמן 117, נהריה בו הוקמו שני מבני קומות (להלן: "האתר"). העבודות באתר בוצעו על-ידי צד ג' מס' 1, חב' סלע את שמואלי יזמות בע"מ (להלן: "חב' סלע את שמואלי"), ואשר במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה מבוטחת באמצעות צד ג' מס' 2, חב' הביטוח הראל (להלן: "חב' הראל"). 2. התובע עוסק בהתקנת תשתית גז וברשותו תעודת מתקין מדרגה 2. במועד התאונה עבד התובע כשכיר אצל חב' הזימה והיה עליו להכין את תשתית הגז באתר. לצורך כך היה על התובע, בין היתר, להשחיל צנרת גז העשויה מנחושת לתוך צנרת העשויה מ-פי.וי.סי.. הנוהג אצל חברת הזימה היה להשחיל את צנרת הגז בשטח החברה ולא באתרי העבודה. דא עקא, ביום בו אירעה התאונה, מתוך כוונה לזרז את ביצוע העבודה, השחלת הצנרת נעשתה בשטח האתר ובביצועה נעזר התובע בעובד נוסף של חברת הזימה, מר זאהי אבריק. 3. בעת אירוע התאונה עבדו באתר בעלי מקצוע נוספים ובמקום נחפרו בורות ביוב וחשמל. אחד מבורות הביוב כוסה באופן חלקי באמצעות משטח עץ (להלן: "הבור" ו"משטח העץ" בהתאם). 4. במהלך השחלת צנרת הגז, תוך כדי הליכה לאחור, נתקל התובע במשטח העץ, איבד את שיווי משקלו, נפל לתוך הבור ונפגע בברך וקרסול שמאל. 5. מיום אירוע התאונה וכתוצאה ממנה היה התובע במצב של אי-כושר מוחלט מעבודה למשך כ-6 חודשים. 6. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם לתובע דמי פגיעה, קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בעקבותיה (בשיעור של 20% ולאחר הפעלת תקנה 15 שיעור הנכות הועלה ל-30%) ובגין כך שולמה ומשולמת לתובע קצבת נכות. 7. התובע והנתבעות הגישו חוות דעת סותרות לעניין הנכות שנותרה לתובע בעקבות אירוע התאונה. לפיכך מונה פרופ' שדה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי ובחוות דעתו מיום 23.7.06 נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 32(4)(ב) לתקנות המל"ל בגין שיתוק של העצב הפרונאלי העמוק. כן קבע מומחה בית המשפט כי סיכויי ההחלמה של התובע הינם אפסיים. יצויין כי הצדדים אינם חולקים על ממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט. 8. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' נגד חב' סלע את שמואלי וכן נגד המבטחת שלה, חברת הביטוח הראל. מאחר וחב' הראל לא נתנה כיסוי ביטוחי לחב' סלע את שמואלי, הגישה האחרונה כתב הגנה, אף כי לאקוני, מפני ההודעה נגדה והיא לא התייצבה לדיון בתביעה. ד י ו ן: 9. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות אירוע התאונה כמתואר לעיל, אלא בשאלת האחריות לאירוע, הכיסוי הביטוחי של חב' הראל, טענת כפל ביטוח אשר העלתה נתבעת מס' 2 וכן לעניין גובה הנזק. אדון להלן במחלוקות לעיל שבין הצדדים. 10. טרם אדרש לטענות הנתבעות וחב' הביטוח הראל, לפיהן יש להטיל על התובע אחריות מלאה או מכרעת לאירוע התאונה, אפנה תחילה להלכה הפסוקה בעניין זה. כפי שנפסק ב-ע''א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית ע''מ נ. תנעמי ואח' פ''ד נח(1) 1, האשם התורם מהווה הגנה למזיק מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקיו, אולם אין הוא פוטר את המזיק מפני ה אחריות בנזיקין גופה (שם, עמ' 19. על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע''א 14/08 מנסור נ. פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו ואח' (שם, סע' 12 לךפסק הדין). כמו כן, הלכה פסוקה מימים ימימה היא כי בקרות תאונת עבודה יש לדקדק ולהחמיר עם המעביד ומנגד להקל עם העובד. לעניין זה נפסק ב-ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, כי "היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים". אחד ההיבטים לקו המחשבה המחמיר עם המעביד-המזיק ומקל עם העובד-הניזוק נקבע ב-ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 ולפיו "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשה". לפיכך, המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו של העובד וגם מפני טעויותיו (ר' ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 וכן ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל, פ"ד לט(4) 266). הטעם לגישה זו הוא בכך כי "ידוע הוא, ועל המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך ובלהט העבודה, אף אם הוזהר בפני סיכונים" (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593). לאור ההלכות לעיל, אדון להלן בטענות באשר לאחריות התובע לאירוע התאונה. 11. הנתבעות וחב' הראל טוענות כי לאור העובדה שהתאונה אירעה תוך כדי שהתובע הלך לאחור, יש להטיל עליו אחריות מלאה או לפחות מכרעת לאירוע התאונה. אולם, בטיעון הנ''ל אין כל התמודדות עם דברי התובע בחקירתו הנגדית, לפיהם, אין בנמצא שיטת השחלה אחרת, למעט תוך כדי הליכה לאחור כפי שהיה בפועל. לעניין זה העיד התובע באומרו: "לשאלת בית המשפט מדוע אני צריך ללכת אחורה במהלך השחלת הצינור ולא קדימה במקום אני משיב שאני חייב ללכת אחורה, כי צינור הנחושת פרוש וגם צינור ה-PVC. אני צריך להתחיל מהתחלה... עדיין לא המציאו שיטת עבודה שעושים את ההשחלה כאשר הצינור של הנחושת מושחל כבר בצינור ה-PCV. אי אפשר ... " (שם, עמ' 19 שורה 14 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך, "...הדגמתי לך את אופן השחלת הצנרת, רק ככה אפשר להשחיל צנרת" (שם, עמ' 24 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). עדות התובע לעיל לא נסתרה ולא נטענה כל טענה מפי הנתבעות או מפי חב' הראל כאילו ניתן היה להשחיל את צנרת הגז שלא על דרך הליכה לאחור. בנסיבות העניין, אין לייחס לתובע אחריות לאירוע התאונה בשל העובדה כי הוא השחיל את צנרת הגז תוך כדי הליכה לאחור. 12. בחקירתו הנגדית העיד התובע באומרו: "ש. ראית את שוחת הביוב לפני שהלכת אחורנית? ת. כן. ש. האם ראית אם היא מכוסה באופן מלא או חלקי? ת. ראיתי שהיא מכוסה באופן חלקי" (שם, עמ' 25 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). אמת נכון, לאור עדות התובע לעיל ניתן היה לצפות ממנו ליתר זהירות שמא ייתקל בבור בו נפל ונפגע. יחד עם זאת, אין לייחס לתובע אחריות מכרעת לתאונה רק בשל העובדה כי ראה את הבור וראה כי הוא מכוסה באופן חלקי לפני התאונה, וזאת לאור ההלכה הפסוקה לעיל המקלה עם העובד בייחוס אחריות לאירוע תאונת עבודה ומחייבת את המעביד להגן על העובד אף מפני טעויותיו הוא. יתירה מכך, מעדות התובע עולה כי בעת אירוע התאונה הוא נדרש להשחיל צנרת באורך של 50 מ' (שם, עמ' 19 שורות 7 ו-16 לפרוטוקול הדיון), וכי ההשחלה מתבצעת בפרק זמן קצר של 10 דקות (שם, עמ' 22 שורה 20 לפרוטוקול הדיון). אין פלא איפוא כי בקצב בו מתבצעת העבודה, התובע נתקל בבור אף כי הוא הבחין בו קודם לכן. 13. לא זאת אלא זאת, בחקירתו העיד התובע, ועדותו לא נסתרה, כי לא בכדי השחיל את צנרת הגז באתר במקום בשטח חברת הזימה כנהוג ומקובל. העיד התובע בעניין זה באומרו: "אמרתי לך בהתחלה שהשחלת הצנרת נחושת לצנרת PVC מתבצעת בשטח אצלנו לפני שהולכים לשטח העבודה. במקרה זה היינו לחוצים בזמן, העמסתי את ה-PVC ואת צנרת הנחושת ועשיתי את ההשחלה בשטח העבודה" (שם, עמ' 18 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). גם העד מטעם הנתבעות, מר סאמר הזימה, אישר עדתו התובע לעיל ןאף הוסיף כי הוא זה אשר הורה לתובע לבצע את השחלת הצנרת באתר, וזאת באומרו: "ש. ידוע לך שהאני באותו יום של התאונה ביצע את ההשחלה בשטח של אתר העבודה סלע את שמואלי ולא בעסק שלך? ת. ידוע לי, זה היה בלחץ. הלחיצו אותנו שם בעבודה, אז נתנו הוראה שההשחלה תהיה בשטח העבודה. ש. מי נתן את ההוראה להאני? ת. אני" (שם, עמ' 45 שורה 4 לפרוטוקול הדיון). ודוק, העד מר סאמר הזימה הוא בעלים ומנהל של חב' הזימה, וכאשר אדם במעמדו נותן לתובע הוראה לבצע את ההשחלה בשטח האתר במקום בשטח חברת הזימה, אזי לא תישמענה הנתבעות או חב' הראל בטענה נג ד התובע אשר קיים את מצוות הממונה עליו. 14. במאמר מוסגר יצויין כי חב' הראל טענה כי הטענה ולפיה חב' סלע את שמואלי הפעילה לחץ אשר בעקבותיו נעשתה ההשחלה בשטח האתר, מהווה הרחבת חזית האסורה על פי דין. אכן, הטענה כאילו חב' סלע את שמואלי הפעילה לחץ לביצוע העבודה ובעקבות זאת בוצעה השחלת הצנרת בשטח האתר, עלתה בראשונה בחקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבעות. בנסיבות העניין, אכן מדובר בהרחבת חזית האסורה על-פי דין, מה גם וב"כ חב' הראל העלה את התנגדותו להרחבת חזית במהלך הדיון (שם, עמ' 48 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). דא עקא, הטענה להרחבת חזית לעיל רלוונטית רק לגורם אשר בגללו נוצר הלחץ בעבודה אך לא לעצם העובדה כי בשל אותו לחץ התובע השחיל את צנרת הגז בשטח האתר. יודגש כי גם התובע בחקירתו הנגדית, כמצוטט בסעיף 13 לעיל, טען כי בשל לחץ בעבודה הוא ביצע את השחלת הצנרת בשטח האתר, ולעניין זה לא היתה כל טענה להרחבת חזית. 15. בחקירתו הנגדית העיד התובע באומרו: "ש. כשפרשת את הצינורות בשטח בדקת את המסלול לפני כן? ת. כן, בוודאי. אמרתי שהנחתי את הצינור מרחק של 1-2 מ' רחוק מהשוחה, אבל תוך כדי ההשחלה הצינור התנדנד, זזתי פה או לפה" (שם, עמ' 19 שורה 27 לפרוטוקול הדיון). לאור העדות לעיל, הנתבעות טענו כאילו בשל ריחוק הבור מהמקום בו נפרשה צנרת הגז לצורך ההשחלה, המעביד לא יכול היה לצפות את אירוע התאונה ונפילת התובע לבור. אין לקבל את הטיעון לעיל. כאמור, התובע העיד כי בהעדר שיטת עבודה אחרת, השחלת צנרת הגז, שאורכה 50 מ', מתבצעת תוך כדי הליכה לאחור ובפרק זמן קצר של 10 דקות. בנסיבות העניין, סטיית התובע לצד זה או אחר מרחק קצר יחסית של 1-2 מ' במהלך השחלת הצנרת בהליכה לאחור הוא דבר צפוי בהחלט. למעלה מהצורך יצויין כי לא עלתה כל טענה כאילו ניתן היה לפרוש את צנרת הגז ולהשחיל אותה במקום אחר באתר המרוחק יותר מהבור בו נפל התובע ובכך להקטין את הסיכון או למנוע את התאונה. 16. הנתבעות מפנות לכך כי מר סאמר הזימה, הבעלים והמנהל של חב' הזימה, לא היה איש מקצוע בתחום הנחת תשתיות גז והוא סמך על התובע אשר היה מנוסה ובעל הכשרה כמתקין גז דרגה 2. אי לכך, כטענת הנתבעות אליה מצטרפת חב' הראל, גם מטעם זה יש להטיל את מלוא האחריות לאירוע התאונה על התובע. הטיעון לעיל רחוק מלשקף את ההלכה הפסוקה, שכאמור מדקדקת ומחמירה עם המעביד ומנגד מקלה עם העובד בייחוס אחריות לאירוע תאונת עבודה. קבלת טיעון זה תפתח פתח למעביד, המנוגד לכל היגיון, להיתלות בטענה כי הוא עצמו אינו בעל מקצוע וניסיון בתחום העבודה שבמהלכה אירעה התאונה ולפיכך יש לפתור אותו מאחריות לאירוע התאונה במהלכה אירעה התאונה ותחת זאת להטילה על העובד המנוסה בתחום. מצב דברים זה מן הסתם יעודד את המעביד שלא לרכוש ידע, השכלה וניסיון בעבודה שהוא מבצע באמצעות עובדיו, ובכך הוא ימלט את עצמו מאחריות לתאונות עבודה. לא בכדי נפסק ב-ע"א 819/77 יובינר נ' אשטרום, פ"ד לג(1) 368 כי "המעביד נושא באחריות לסדרי הבטיחות במקום העבודה. לשם ביצוע חובתו הוא נעזר כמובן באלה העובדים אצלו או הפועלים מטעמו בדרך אחרת, אולם ריכוז הפיקוח ובעיקר וידוא הביצוע מוטל לעולם על המעביד". (שם עמ' 373). 17. מוסיפות הנתבעות וטוענות כי מאחר והבור בו נפל התובע אינו שייך לעבודת הגז אשר ביצעה חב' הזימה באתר, הדבר פוטר אותן מאחריות למפגע הנ"ל. אף טענה זו יש לדחות ובשתי ידיים. חובתו של המעביד לספק לעובדיו מקום עבודה מוגן ובטוח אינה חלה רק על החצרים שלו אלא גם על החצרים של צדדי ג' אליהם נשלחים העובדים לביצוע עבודות מטעם המעביד. לעניין זה נפסק ב-ע"א 971/03 אבנר נ' מלול ואח' כדלקמן: "מעביד חייב להגן על עובדיו מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229-230). חובה זו לספק לעובד מקום עבודה בטוח במידה סבירה חלה, ככלל, גם כאשר העבודה מתבצעת בחצרים של אחר (ראו ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712, 717). מעביד רשאי אמנם למסור לצד שלישי שניתן לסמוך עליו את הדאגה לבטחון עובדיו המועסקים במקום שמחוץ לשליטתו..., אך נראה כי עליו לוודא במקרה כזה כי הצד השלישי מסכים ליטול על עצמו אחריות זו וכי יש ביכולתו לעשות כן. גישה זו יפה ביתר שאת כאשר העובד נדרש לפעול במקום שבו רמת הסיכון גבוהה וקיים חשש ממשי לכך שייפגע" (שם, פסקה 10 לפסק הדין), (ההדגשה במקור - ר.ח.). יודגש כי במקרה דנן הנתבעות לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, כי הן וידאו כי חב' סלע את שמואלי מסכימה ליטול על עצמה אחריות לשלומו של התובע או כי יש ביכולתה לעשות זאת. יתירה מכך, הנתבעות לא העלו כל טענה כי מי מטעם חב' הזימה בדק את תנאי העבודה בשטח האתר, התריע מפני סכנות קיימות, כגון בור המכוסה באופן חלקי באמצעות משטח עץ, או עשה כל דבר ועניין על מנת למנוע התרחשות התאונה. 18. יש להטיל אחריות לאירוע התאונה לפתחה של חב' סלע את שמואלי מאחר והיא איפשרה ביצוע העבודה בשטח האתר במקביל על-ידי מספר בעלי מקצוע, כאשר ביצוע עבודה חלקית בתחום אחד - חפירת בורות ביוב וחשמל - מסכנת בעלי מקצוע אחרים - התובע - מבלי לדאוג לאמצעי זהירות מספקים באמצעותם ניתן היה למנוע את אירוע התאונה. בנסיבות מקרה דנן היה על חב' סלע את שמואלי לדאוג לכיסוי הבור באופן מלא ולא חלקי כפי שהיה בפועל, סימונו וגידורו, והרי כל אחד מהאמצעים הנ"ל, מקל וחומר כולם ביחד, עשויים היו למנוע את אירוע התאונה. 19. אשמו התורם של עובד לאירוע תאונת עבודה נבחן על-פי נסיבות המקרה (ר' פסק-דין מפעלי קירור בצפון בע"מ לעיל). בבחינת האשם התורם על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, שאלת המודעות של העובד לסיכון אשר התממש, היותו בעל מקצוע מיומן, הוותק והניסיון שלו והאוטונומיה שהיתה נתונה לו בביצוע עבודתו ושיקול דעתו העצמי (ר' ע"א 435/85 מחמור נ' אטדג'י, פ"ד מא(4) 524). המבחן לקביעת אשם תורם הוא מבחן "מידת האשמה" ואשר משמעותו בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד (ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72). במקרה דנן אין חולק כי התובע היה מנוסה בביצוע העבודה במהלכה אירעה התאונה וכן היתה לו הכשרה פורמאלית. לפני התאונה התובע ראה את הבור בו נפל וידע כי הוא מכוסה באופן חלקי בלבד. התובע היה בעל שיקול דעת אוטונומי ועצמאי בביצוע העבודה, הוא חילק לפועלים של חב' הזימה את סידור העבודה, הוא תיאם את ההזמנה לעבודות החפירה (להנחת תשית הגז) והוא היה אחראי לבדיקת עבודתם של טכנאי הגז (שם, עמ' 27 החל משורה 10 לפרוטוקול הדיון). זאת ועוד, התובע לא ביצע את העבודה אשר במהלכה אירעה התאונה לבד אלא הוא נעזר בעובד נוסף של חב' הזימה, מר זאהי בריק. התובע יכול היה להנחות את העוזר שלו להזהיר אותו מפני מכשולים. בנסיבות העניין, ולאור המבחנים בהלכה הפסוקה, מצאתי להטיל על התובע אשם תורם לאירוע התאונה בשיעור של 12%. 20. חב' הראל טוענת כי במקרה דנן לא נמסרה לה הודעה על אירוע התאונה וכי המבוטחת -חב' סלע את שמואלי- לא שיתפה עימה פעולה לצורך בירור נסיבות האירוע. על כן היא פטורה מכיסוי ביטוחי בהתאם לפוליסה של חב' סלע את שמואלי, וזאת בהתאם לסעיפים 24-22 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981. טענות חב' הראל לעיל הינן טענות שבעובדה ובהתאם לכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה, עליה להוכיח אותן. דא עקא, חב' הראל לא הגישה כל תצהיר או ראיה להוכחת טענותיה הנ''ל ולפיכך יש לדחותן. יתירה מכך, לא הוכח מה הנזק שנגרם לחב' הראל, כביכול, מאי מתן הודעה על מקרה התאונה או בעקבות אי-שיתוף הפעולה הנטענים. אני דוחה אפוא את טענת חב' הראל להעדר כיסוי ביטוחי. 21. פוליסת הביטוח של נתבעת מס' 2, חב' כלל, כוללת כיסוי בגין חבות מעבידים של חב' הזימה. פוליסת הביטוח של חב' הראל מכסה חבות מעבידים של חב' סלע את שמואלי, אם כי בעמוד 3 לפוליסה, סעיף 20א' שבו, תחת הכותרת "שם המבוטח", הורחב הכיסוי הביטוחי הנ"ל ונקבע "מותנה ומוסכם בזה כי שם המבוטח לצורך הפרוייקט ייקרא: 'סלע את שמואלי יזמות בע"מ ו/או קבלני משנה'" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). בנסיבות העניין, טענו הנתבעות לכפל ביטוח. טוענת חב' הראל כי חב' הזימה לא ביצעה את העבודה באתר בתור קבלן משנה אלא כספקית גז שבאה להתקין את המערכות שלה באתר, כמו, למשל, שחברת לווין מתקינה תשתית שלה במקום, ומבלי שהדבר הופך אותה לקבלן משנה. אין לקבל טענתה של חב' הראל. בהסכם ההתקשרות בין חב' הזימה (בתור סוכן של חב' סופרגז) לבין חב' סלע את שמואלי, מוצג נ/3, הוגדרה האחרונה בתור קבלן. זאת ועוד, בהואיל השני שבהסכם נקבע כי "... סופרגז הציעה לקבלן, להתקין עבורו את מערכת אספקת הגז ליח"ד (להלן: "העבודה"). כמו כן, בגוף ההסכם התחייבה חב' הזימה כלפי חב' סלע אתץ שמואלי ולא כלפי רוכשי הדירות, לבצע עבודות אלה ואחרות לצורך חיבור האתר למערכת הגז של סופרגז. בנסיבות העניין, ובהעדר ראיה אחרת למעט הסכם ההתקשרות שבין חב' הזימה לבין חב' סלע את שמואלי, יש לדחות טענת חב' הראל כאילו חב' הזימה לא שימשה קבלן משנה של חב' סלע את שמואלי. בנסיבות העניין, יש לקבל את טענת כפל ביטוח אשר העלו הנתבעות. 22. הואיל והכיסוי הביטוחי בפוליסה של חב' הביטוח כלל נקבע על סך של 535,000$ (דולר ארה"ב), בעוד כי הכיסוי הביטוחי בפרק חבות מעבידים בפוליסה של חב' הביטוח הראל עומד על סך של 500,000$, אזי יש לחייב את חב' הביטוח הראל לשפות את הנתבעות ב - 47.5% מכל סכום שייפסק לחובתן. 23. בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעבידים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד". הואיל ובמקרה דנן נמצא כי הן חב' הזימה והן חב' סלע את שמואלי חבות לאירוע התאונה, כמפורט לעיל, אזי הן בבחינת מעוולות יחד וביחסים שביניהן, במישור הנזיקי, יש להטיל את האחריות לאירוע התאונה על שתיהן באופן שווה. 24. חב' הראל טענה, בראשונה בסיכומיה, כי חב' הביטוח כלל הסכימה לתת כיסוי ביטוחי לתאונה בתור "מתנדבת", שכן, בהתאם לפוליסה שלה, מוצג נ/4, היא מבטחת את חב' הזימה בחבות מעבידים בקשר לעבודת פקידות (3 עובדים), נהגים לחלוקת גז (6 עובדים) ובעל שליטה (אדם אחד). מאחר ועיסוקו של התובע אצל חב' הזימה אינו נמנה על קטגוריות אלה, אזי ממילא אין כיסוי ביטוחי בהתאם לפוליסה של חב' כלל. טענת חב' הראל לעיל עלתה בראשונה במסגרת סיכומי טענותיה ואין לה זכר בכתב ההגנה אשר הגישה מפני התביעה. עסקינן אפוא בהרחבת חזית האסורה על-פי דין ומטעם זה יש לדחותה על הסף. חישוב הנזק: 25. כאב וסבל: כאמור, בעקבות התאונה, ובהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, עליה הצדדים אינם חולקים, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%. התובע הינו יליד 25.4.65, הוא לא אושפז בעקבות התאונה ולפיכך חישוב הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל בהתאם לחוק הפלת"ד מגיע לסך של 62,984 ש"ח. בהתחשב במכלול נסיבות העניין - מהות הפגיעה, גובה הנכות, הבדיקות והטיפולים אשר עבר התובע בעקבות התאונה - ייפסק לו בגין ראש הנזק של כאב וסבל סך 135,000 ש"ח המהווים ככפל הסכום המגיע בהתאם לחוק הפלת"ד. 26. הפסד השתכרות: על-פי חישובי המל"ל, שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה מגיע לסך של 21,898 ש"ח, שהינם סך של 7,299 ש"ח לחודש. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה להיום מגיע לסך של 8,854 ש"ח והוא יהווה את הבסיס לחישוב הפסד השתכרותו של התובע. אין מחלוקת כי בעקבות התאונה היה התובע בתקופה של אי-כושר מוחלט מעבודה למשך 182 ימים ובסיומה הוא חזר לעבוד אצל חב' הזימה. התובע טוען כי בשל פגיעתו בתאונה הוא לא חזר לאותה עבודה אצל חב' הזימה אלא לעבודה ניהולית בלבד והוא עוסק בגביית כספים, קריאת שעוני גז, פיקוח על עבודות קבלני משנה אשר נשכרו על-ידי חב' הזימה במקומו (שם, עמ' 20 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). כן טען התובע כי כתוצאה מהתאונה נסגרו בפניו אפשרויות לעבודות שונות ורבות, סיכוייו להתקדם בעבודה ירדו ונפגע כושר השתכרותו. לתיק המוצגים מטעם הנתבעות, מוצג נ/2, צורף דו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי. מהדו"ח עולה כי לאחר אירוע התאונה שכרו של התובע אצל חב' הזימה עד לסוף שנת 2006 כמעט ולא עלה, אף כי לא היתה ירידה בהכנסותיו. בהתחשב בנתונים כאמור לעיל, להלן חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד: א. לתקופה מיום אירוע התאונה ולמשך 182 ימים במהלכם היה התובע באי-כושר מוחלט, הוא זכאי לפיצוי מלא על-פי החישוב להלן: 8854 X 182 = 53,714 שח 30 ב. לתקופה שמתום תקופת אי-הכושר המלא, 8.5.02, ועד להיום: הואיל ומחד גיסא בתקופה הנ"ל התובע המשיך לעבוד אצל חב' הזימה ושכרו כמעט ולא ירד, אך מאידך גיסא, על אף כי עסקינן בפרק זמן העולה על 8 שנים לא היתה העלאה בשכרו, ובהתאם לעדות התובע, שלא נסתרה, לפיה שכרו של טכנאי גז ברמה 2 כיום מגיע לסך של 12-13 אלף ש"ח (שם, עמ' 20 שורה 30 לפרוטוקול הדיון), ייפסק לתובע בגין התקופה הנ"ל הפסד השתכרות בסכום גלובאלי של 80,000 ש"ח. ג. באם התובע ייפלט ממקום עבודתו אצל חב' הזימה, אזי נכותו בעקבות התאונה תקשה עליו עד מאוד להשתלב במקום עבודה אחר, מה גם וגילו של התובע אינו צעיר במיוחד. כאמור, מדובר בנכות בשיעור גבוה יחסית של 30% וזאת עקב שיתוק בעצב פרונאלי ברגל שמאל. אין ספק כי מדובר בנכות תפקודית המגבילה את יכולתו של התובע לעסוק בעבודות המחייבות הליכה ועמידה, והרי הכשרתו המקצועית היא בעבודה מסוג זה. מחומר הראיות עולה כי ביום 13.9.83, במהלך שירותו הצבאי, נפגע התובע מפליטת כדור אשר חדר לרגלו השמאלית ופגעה בטיביה. בעקבות האירוע הנ"ל הורד הפרופיל הצבאי של התובע לדרגה של 45. על אף זאת, לא מצאתי לייחס הגבלה תפקודית לאירוע הנ"ל, שכן, התיעוד הרפואי מתיקו הצבאי של התובע הוצג למומחה בית המשפט והוא ציין בחוות דעתו כי אין בו פרטים רלוונטיים הראויים לציון. זאת ועוד, לא הוגשה כל חוות דעת ולא הובאה כל ראיה באשר להשפעת אירוע פליטת הכדור על כושר השתכרותו של התובע, אדרבא, בחקירתו העיד התובע כי רק בהתחלה התאונה הנ"ל הגבילה את הליכתו אך בהמשך, 25 שנה לאחר המקרה, הוא לא התלונן על כאבים והוא נהג לרוץ ולבקר במכון כושר, פעולות שאינו יכול לעשותן לאחר התאונה נשוא התביעה (שם, עמ' 26 שורה 10 לפרוטוקול הדיון). לאור כל האמור לעיל, יעשה להלן חישוב אריתמטי מלא של הפסד ההשתכרות של התובע לעתיד על-פי הנכות הרפואית שנותרה לו ותקופת השתכרות של 22 שנים עד הגיעו לגיל הפנסיה. להלן החישוב: 8,854 ש"ח X 30% X 193.0891 = 512,883 ש"ח. עזרת הזולת: 27. בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, העיד התובע כי: "בגין התאונה, נאלצתי, בחודשים שלאחר התאונה, לקבל עזרה סיעודית מבני משפחתי, אשר נאלצו לוותר על עיסוקיהם השונים ונרתמו לטפל בי". באשר לעזרת הזולת בעתיד, הוסיף התובע וטען בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית באומרו: "בעקבות התאונה הנני צפוי לסבול בהמשך חיי מכאבים וממוגבלויות גופניות, אשר יפגמו בתפקודי הכללי, בביתי ובעבודתי, יפחיתו את כושר השתכרותי, יאלצו אותי להיזקק לעזרת הזולת...". מחד גיסא התובע לא נחקר על טיעוניו לעיל ולפיכך הן לא הופרכו. מאידך גיסא, לעניין עזרת הזולת בעבר, מאחר ועסקינן בנזק מיוחד, היה על התובע לתת יתר פירוט לטענתו כגון מי מבני משפחתו נתנו לו את העזרה, באיזה היקף, כמה זמן נמשכה העזרה ועוד. לאור האמור לעיל, בהתחשב, בין היתר, בנכות הרפואית הגבוהה שנקבעה לתובע בעקבות התאונה ופרק הזמן הארוך בו היה באי כושר, ייפסק לזכותו פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך של 35,000 ש"ח. הוצאות לעבר ולעתיד: 28. האמור לעיל לעניין עזרת הזולת נכון אף בקשר להוצאות התובע. בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי הוציא הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות אחרות רבות. בסעיף 14 סיפא לתצהירו טען התובע כי הפגיעה בתאונה תגביר את הוצאות הניידות שלו ותחייב אותו להוציא הוצאות ניכרות עבור טיפולים רפואיים. התובע לא צירף כל אסמכתא באשר להוצאות אשר הוציא בעבר, אם לנסיעות ואם להוצאות רפואיות או אחרות. כאמור, עסקינן בנזק מיוחד וגם לעניין ראשי נזק אלה, על התובע מוטלת חובת ההוכחה. זאת ועוד, הואיל והתאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, אזי התובע יכול להיפרע את הוצאותיו הרפואיות מהמל''ל. על אף האמור לעיל, אין להתעלם מפגיעתו הקשה של התובע בתאונה ומפניותיו לבדיקות וטיפולים רפואיים בעקבותיה כעולה הן מתיק המוצגים של הנתבעות והן מרשימת המסמכים שבחוות דעתו של מומחה בית המשפט. לאור האמור לעיל, אפסוק לזכות התובע בגין ראש הנזק של נסיעות לעבר ולעתיד סכום גלובאלי של 8,000 ש"ח. למען הסר ספק כי אין האמור לעיל חל הוצאות התובע בגין חוות רפואיות המהוות חלק מהוצאות המשפט. 29. הנתבעות הגישו חוות דעת אקטוארית ולפיה שווי הגמלאות אשר קיבל ויקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה מגיע לסך של 570,446 ש"ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה להיום מגיע לסך של 576,953 ש"ח. אין מחלוקת כי מכל סכום שיפסק לתובע יש להפחית את תגמולי המל"ל כאמור לעיל. 30. לאור האמור לעיל, להלן חישוב הפיצוי המגיע לתובע בעקבות התאונה: - סך של 135,000 ש"ח בגין כאב וסבל. - סך של 133,714 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעבר. - סך של 512,883 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד. - סך של 35,000 ש"ח בגין עזרת הזולת. - סך של 8,000 ש"ח עבור הוצאות לנסיעות. ובסה"כ: 824,597 ש"ח. מהסכום לעיל יש להפחית אשם תורם בשיעור של 12% וכן תגמולי המל''ל ולפיכך הסכום המתקבל הוא: 148,692 ש"ח. 31. לסיכום האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. הנתבעות תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין התאונה נשוא התביעה בסך של 148,692 ש''ח. כמו כן, הנתבעות תשלמה לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע''מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ''ט עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. במסגרת ההודעה לצד ג' על צדדי ג' לשפות את הנתבעות/המודיעות, ביחד ולחוד, במחצית הסכום שנפסק לחובתן כאמור בס''ק א' לעיל בשל חבותן במישור הנזיקי וכן בשיעור של 47% בשל כפל הביטוח. כמו כן, צדדי ג' ישלמו לנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע''מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ''ט עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום. עצביםשיתוק