תביעה להשבה, לפיצוי ולנזקים בגין רכישת רכב בסך 96,000 ₪. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת כאן יתואר כיצד הגיע התובע לרכישת הרכב: 1. התובע ביקש לרכוש לעצמו רכב מדגם אהוב עליו, הונדה ג'אז, שלדבריו כמעט ואינו קיים ב"שוק יד שנייה". לאחר חיפושים של כחודשיים לפי מודעות בעיתון, פנה בראשית ספטמבר שנת 2004, לנתבע 1 [להלן – "אמסלם"] בעקבות מודעה שהאחרון פרסם בעיתון. השניים נפגשו במקום מפגש בקריות ליד חיפה, ואמסלם הציג לתובע רכב הונדה ג'אז, שנת ייצור 2003, מ.ר. 50 – 499 – 98 [להלן - "הרכב"]. אמסלם העמיד את המחיר הרכב על 83,000 ₪. 2. התובע ביקש תחילה לבדוק את הרכב והביא אותו למכון בדיקה מורשה במפרץ חיפה, מכון שהוא עצמו בחר, בשם "סופרטסט" בבעלות הנתבע 3 [להלן – "קרייצמן" ו – "המכון"]. המכון בדק את הרכב. 3. כעולה מטופס הבדיקה, הערוך לפי טופס סיכום אחיד [עפ"י הוראות משרד התחבורה] מיום 5.9.04, עבר הרכב עד אז 27,000 ק"מ בלבד. מערכות המנוע, הקירור, הדלק, ההצתה, הפליטה, סרן קדמי, מערכות היגוי, קפיצים, צמיגים ומחוונים, כולם תקינים. מערכות הבלמים, התאורה והעברת כוח נמצאו לא תקינות והוצע לפרק גלגלים, לתקן מערכת חשמל ומזגן ולבחון מצמד גבוה. 4. וכעת אל העיקר – בפריט [8] העוסק במערכת שלדה – מרכב נכתב : "שילדת מרכב – נמצאו ליקויים בעלי משמעות נמוכה. והאבחנה : תיקוני תאונה בחזית / צד שמאל / תיקונים בקורת רוחב / מתיחה, הוחלפו חלקי מרכב נזק פגושים, תיקוני פח וצבע סביב כולל פס חזית, הלחמות". בתחתית הטופס נכתב: "משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב". התובע לא פנה למוסך מורשה לאחר הדברים הללו. 5. התובע שילם למכון דמי בדיקה בסך 250 ₪, ניהל עם אמסלם מו"מ ובסופו של דבר רכש את הרכב תמורת 75,000 ₪. 6. התובע טוען כי לא שת ליבו לכך כי הבעלים הרשום על הרכב אותה עת הייתה נתבעת 2 [להלן – "אחים יזדי"] וכי הוא ראה שם של מוכר אחר ברישיון [על כך יפורט לפי הצורך בהמשך] אך ניתן לקבוע כבר עתה ללא כל קושי וכעולה מנספח ד' לתצהיר התובע, מת/4 ומנ/6 [על מקוריותם אין חולק] כי הבעלים הרשום הייתה אכן אחים יזדי, אם כי נרשמה לפי "תו סוחר", קרי, אינה מהווה "יד" לצורכי מכירה עתידיים ובכלל. אמסלם העביר את הרכב לבעלות התובע במשרד הרישוי לפי ייפוי כוח [כפי שמופיע בנספח ד' ובנ/6, בפינה השמאלית למטה]. 7. אין חולק כי הרכב היה כשיר ומאושר לנסוע בכביש בכל עת רלוונטית והיה לו "טסט" עד 15.3.05. וכך נסע לו התובע ברכב כ – 5 חודשים עד אשר ביום 27.1.05 נפגע הרכב בתאונת שרשרת [להלן – "תאונת שרשרת"] והתובע ביקש להפעיל את הביטוח שלו בחברת "הראל". אזי התברר לו לראשונה כי הרכב היה מעורב, עובר לרכישתו על ידו, לא בתאונה אחת אלא בשתי תאונות, ביום 11.3.04 וביום 23.3.04 [להלן – "התאונה השנייה"]. ועוד התברר לו כי בתאונה השנייה נגרם לרכב נזק גולמי בשיעור של 53.58%, הבעלים דאז פוצה בשווי הרכב והעביר את הבעלות בו למבטחת שלו, "אישי - ישיר". בעקבות מו"מ עם "הראל", פיצתה אותו האחרונה כדי חלק מנזקיו בתאונת השרשרת. התובע המשיך לנסוע ברכב. 8. ביום 12.8.05, כ – 6.5 חודשים לאחר תאונת השרשרת וכ – 11 חודשים לאחר רכישתו, העמיד התובע את הרכב לבדיקת מכון מורשה "מבדק". אותה עת כבר עבר הרכב 57,000 ק"מ [כלומר, 30,000 ק"מ לאחר רכישתו מאמסלם]. 9. כמפורט בטופס סיכום אחיד מצאו ב"מבדק" ליקויים במספר מערכות ולעניין מערכת שלדה – מרכב נכתב: ליקויים בעלי משמעות גבוהה בשלדה. והאבחנה: תיקוני תאונה בגוף הרכב, תיקון תאונה בחזית, תיקונים וכיפופים בדופן פנימית תא מנוע + גשר עליון. ברך שלדה פגום, תיקון תאונה מאחור, תיקונים בתא מטען ופח אחורי. 10. התובע המשיך, כעדות חברו אלכס צ'רטקוב, לנהוג ברכב עד אוגוסט 2006, ואז החליט להעמידו במגרש, לא להפעילו ולא לחדש את הרישוי עליו. אזי פנה התובע בתביעה שלפניי. כעת נתאר כיצד הגיע הרכב לאחים יזדי: 11. אחים יזדי עוסקת בסחר רכב. בין השאר היא רוכשת מחברות ביטוח רכבים "לאחר קרות אירוע ביטוחי" [סעיף 8 לתצהיר מנהלה מר יהודה יזדי]. יזדי מבטא בלשון "מתחכמת" משהו את המצב לפיו רוכשת אחים יזדי מחברות הביטוח רכבים שהוכרזו כאובדן גמור או אובדן כהלכה ולאחר פיצוי המבוטח במלוא שווים, מועברת הבעלות בהם לחברות הביטוח ואלו מוכרות את שרידיהם במחיר מופחת לסוחרי רכב, הכל על מנת להקטין את נזקיהן. 12. הסוחרים מצידם מתקנים את הרכבים על חשבונם, במוסכים מורשים וממציאים לחברות הביטוח אישורי המוסכים על התיקון. אזי מאשרות חברות הביטוח את כשירות הרכבים ומעבירות את ה"בעלות" ברכבים [ב"תו סוחר", ללא הוספת "יד" ברישיון] על שם הסוחרים. הסוחרים מצידם "מחזירים" את הרכבים לשוק, קרי, מוכרים אותם לרוכשים. 13. וכך אירע אף במקרה זה – בעת התאונה השנייה היה הרכב בבעלות רשומה של גב' אסתר זכריה [להלן – "זכריה"] ומבוטח אצל "אישי – ישיר". ביום 29.3.04, העריך השמאי בן שושן מטעם המבטחת, את הנזק לרכב ב – 46,752 ₪ [כולל מע"מ] ואת שווי הרכב ב – 87,120 ₪. עיון בפרטי השומה שהכין השמאי מעלה כי הרכב ניזוק בחזית ועיקר הנזק [35,239 ש"ח + מע"מ] נובע מעלות חלקי חילוף. לכך יש להוסיף עלות עבודות של 2,970 ₪ + מע"מ. 14. לאור שיעור הנזק הגולמי העולה על 50% [אף מתקרב ל – 60%] המליץ השמאי ל"אישי – ישיר" להכריז על הרכב כעל "אובדן גמור להלכה", לפצות את המבוטחת בשוויו ולקבל לבעלותה את הרכב. ובלשונו: "מחמת היקף הנזקים הרב והסבירות כי במידה והרכב יתוקן, תגרם לו ירידת ערך מסחרית לא מבוטלת, העדיף המבוטח שלא לתקנו. המבוטח [זכריה, י.ה.] הסכים לקבל מחברת הביטוח את שווי הרכב כפי שייקבע על ידי השמאי ............ הרכב הועבר במצבו הנזוק לאחים יזדי במסגרת ההסדר הקיים ונרשם ביומן מספר 26012 ...... .......... רשיונות הרכב ישארו למשמרת בחברת הביטוח עד לקבלת אישור תיקון הרכב ממוסך מורשה....". 15. המלצה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 6 [א] [2] לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח [תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי [תשמ"ו – 1986]. 16. מההתנהלות ניתן להבין כי זכריה מסרה ל"אישי – ישיר" ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב על שם קונה, "אישי – ישיר" העבירה את הרכב לאחים יזדי בתנאים לא ידועים. לא ידוע תמורת איזה סכום ולא ידוע באיזה מועד. לא הוגשו תנאי ההתקשרות בין "אישי – ישיר" לבין אחים יזדי. אחים יזדי קיבלו לרשותם את הרכב, רשמו את הרכב ב"תו סוחר" על שמם במשרד הרישוי אך לא תיקנו אותו אלא אחסנו אותו במגרש שלהם בקרית אתא. וכאן יתואר כיצד הגיע הרכב לידי אמסלם: 17. הרכב "שכב" אם כך במגרש של אחים יזדי, עד אשר "צד" את עינו של אמסלם. אמסלם אינו סוחר רכב מורשה אך מעת לעת הוא שולח ידו בעסקאות של מכירת רכבים שאינם שלו, היינו, עוסק בפועל בסחר רכב. 18. ביום 20.7.04 התקשר אמסלם בחוזה לרכישת הרכב מאחים יזדי, תמורת 43,000 ₪. על אף שבחוזה נכתב כי אמסלם מצא את הרכב לשביעות רצונו המלאה [סעיף 7] בפועל בתחתית החוזה התחייב אמסלם להמציא לאחים יזדי אישור המוסך על תיקון תאונה בחזית. וכאן יסופר מה עשה אמסלם מעת קבלת הרכב לרשותו: 19. אמסלם לא הגיש לבית המשפט אישור על תיקון הרכב במוסך מורשה או מוסך בכלל. אמסלם טוען כי המציא את האישור לאחים יזדי [עמ' 33] ולראיה, קיבל מאחים יזדי את ייפוי הכוח ורישיונות הרכב. יצוין כי הללו נמסרו לאחים יזדי על ידי "אישי – ישיר". אמסלם טוען כי תיקן את הרכב בסכום של כ – 25,000 ₪, במוסך שאת שמו אינו זוכר [עמ' 36] אך לא המציא חשבונית. לא זכור לו אם המוסך הגיש לו חשבונית אך זכור לו כי הוא עצמו המציא אישור מוסך לאחים יזדי . 20. אין חולק כי בעת המפגש עם התובע, החזיק אמסלם ברישיונות הרכב ובייפוי כוח להעברת הבעלות בו. אזי פרסם את המודעה ובעקבותיה נוצר המפגש בינו לבין התובע. 21. וכאן נסגור את המעגל: התובע הגיע, ראה את הרכב, בדק אותו במכון, ניהל מו"מ עם אמסלם, "הוריד" במחיר הרכב מ – 83,000 ₪ ל – 75,000 ₪ ורכש את הרכב. ביחס למחיר שדרש אמסלם, מדובר בהפחתה של 8,000 ₪. ביחס לשווי הרכב כפי שהעריך שמאי הראל [87,120 ₪] מדובר בהפחתה של כ – 12,000 ₪. המחלוקות 22. התובע טוען כי אמסלם פעל כלפיו בחוסר תום לב ובמצגי שווא – א. התחזה להיות חמיו של "יאיר זכריה" בעל הרכב [ולא מה שהוא, סוחר רכב], ב. הציג את הרכב מבעלות פרטית ו"יד ראשונה", ג. הציג את הרכב ללא עבר תאונתי שלדתי, ד. מכר את הרכב במחיר העולה בהרבה על לשוויו האמיתי והידוע לו [בין לאור התאונה השנייה, 26,000 ₪, בין לאור ריבוי "ידיים" ובעלות חברה ובין לאור מצב השלדה]. לטענת התובע לו היה יודע את כל אלה, לא היה קונה את הרכב ועל כן, דין חוזה הרכישה להתבטל ועל בית המשפט להורות על השבה ועל פיצוי. 23. אשר לאחים יזדי, טוען התובע, די בערפול, כי הללו אחראים לפעולות ומחדלי אמסלם שכן אפשרו לו לעשות שימוש ב"תו סוחר" שלהם, ולא דאגו להעברת בעלות מזכריה על שמם. 24. אשר למכון, לטענת התובע התרשל שכן מצא בשלדה ליקויים בעלי משמעות נמוכה , בעוד שהיה עליו לגלות לתובע כי מדובר בפגיעה חמורה בקדמת הרכב – בשלדה וליתן על כך הסבר לתובע. התובע העלה בסיכומיו טענה תמוהה לפיה קרייצמן אינו יכול להעיד על ממצאי המכון שכן לא הוא ערך אותם. אך התובע הוא שהגיש את הממצאים ומה לו ולטענת קבילות בשלב זה? הטענה נדחית כבר עתה. 25. אמסלם מכחיש א. כי התחזה כחמיו של יאיר זכריה. ב. לטענתו הציג כבר עובר לעסקה את רישיון הרכב עליו רשומים אחים יזדי כבעלים ב"תו סוחר", התובע עצמו הציג רישיון ובו רשומה אסתר זכריה ומכל מקום עדיין מדובר ברכב מבעלות פרטית ומ"יד ראשונה". ג. לטענתו הבהיר לתובע כי הרכב עבר תאונה, על כן הוא מוכן להפחית ממחירו וכך גם עשה לאחר ממצאי המכון שבדק את הרכב מטעם התובע. לטענתו, מכר את הרכב במחיר מצוין לתובע והתובע לא הוכיח אחרת. 26. אחים יזדי מצידם, תמהים על תביעת התובע. לדבריהם, אין בינם לבין אמסלם קשר משפטי המקים להם אחריות למעשיו ולמצגיו, הם מכרו לו במכר גמור את הרכב, ככל שייקבע כי אמסלם חדל או הציג מצגי שווא, הם אינם קשורים לכך, כמו גם הותרת הבעלות "בתו סוחר" על שמם עד למכר לתובע, אינה מקימה להם אחריות. 27. המכון מצידו עומד מאחורי ממצאיו. הגם שמסתבר לו בדיעבד כי הרכב הוכרז כאובדן גמור להלכה על ידי המבטחת, לאחר התאונה השנייה, הוא עצמו לא ידע ולא יכול היה לדעת על כך. המכון עומד על דעתו כי בעת בדיקת הרכב, הצביע, על אף שלא הייתה לו חובה לעשות כן על "תאונה", ואף פירט את ממצאיו ולדעתו עדיין מדובר בליקויים בעלי משמעות נמוכה, לאור מיקום הפגיעות בשלדה. 28. כל הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח כי הרכב כפי שנרכש על ידו מסוכן על הכביש, כי ערכו נמוך ממה שהוצג לו וכי נמצאו בו ליקויי שלדה בעלי משמעות גבוהה. לצדדים טענות נוספות אך נביאן לפי הצורך בהמשך. הראיות 29. מטעם התובע העידו הוא עצמו, שמאי חברת "הראל" שלמה בן שושן, אלכסנדר רויטמן ממכון "מבדק" וחברו של התובע אלכס צ'רטקוב. התובע לא הגיש חוות דעת שמאי לגבי שווי הרכב, ירידת הערך הממשית שלו נכון לכל עת רלוונטית לתביעתו. מטעם אמסלם העיד הוא עצמו. מטעם אחים יזדי העיד מנהלה יהודה יזדי והנתבע 3 העיד מטעם עצמו. דיון מצב הרכב עובר למכירה 30. טענות התובע בעניין זה נעוצות בשלדת הרכב לאחר התאונה השנייה. הראיה הקרובה והאובייקטיבית ביותר הינה חוות דעתו ועדותו של השמאי בן שושן. השמאי בדק את הרכב כאמור מטעם חברת "הראל" ואין לו אינטרס בתוצאות המשפט. עיון בחוות דעתו מעלה כי אכן מוקד הנזק הוא בחזית. אשר לשלדה, נכתב כי יש לבדוק ציר קדמי. לא נכתב כי מדובר בליקויים בעלי משמעות גבוהה. השמאי גם לא המליץ להוריד את הרכב מהכביש. המלצתו לחברת הביטוח התבססה על שיקולים של תועלת כלכלית: "מחמת היקף הנזקים הרב והסבירות כי במידה והרכב יתוקן, תגרם לו ירידת ערך מסחרית לא מבוטלת, העדיף המבוטח שלא לתקנו". 31. וכאן נדגיש: "העדפת המבוטח שלא לתקנו" מיטיבה עם המבוטח שכן אינו צריך להמתין לתיקונים, שאין לדעת אם יצלחו ומתי, אינו צריך להתמודד בעתיד עם מכירת הרכב. הוא מקבל את שוויו ובעצם את האפשרות לקנות רכב חליפי זהה. אף חברת הביטוח "מרוויחה" מהחלטה זו, שכן אלמלא כן, עליה לשאת בעלויות תיקון גבוהות ביותר [שעשויות אף לצמוח עם התקדמות התיקונים], בפיצוי בגין ירידת ערך לא מבוטלת ואין לה דרך לכסות את ההפסד. לעומת זאת כאשר הרכב מוכרז כאובדן גמור להלכה, חברת הביטוח אמנם משלמת בשלב ראשון למבוטח את שווי הרכב, אך היא יכולה להקטין את הפסדה על ידי מכירתו לאחרים. זהו הרציונאל הכלכלי מאחורי המושג "אובדן גמור להלכה". הדברים דומים גם במקרה של "אובדן גמור". ההבדל בין שני המצבים הוא שיעור הנזק הגולמי ביחס לשווי הרכב [50% במצב הראשון ו – 60% ומעלה במצב השני]. 32. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי אין קשר הכרחי בין "אובדן גמור", ודאי "להלכה", לבין טיב הפגיעות בתאונה. 33. השמאי בן שושן העיד כי לא הייתה בעיה בטיחותית ברכב ולו הייתה כזו, היה מוריד אותו מהכביש [עמ' 22]. לכך הסכים גם רויטמן, עד התובע ומנהל מכון "מבדק" [עמ' 24]. 34. אם כך, האם הוכיח התובע כי בשלדה היו "ליקויים בעלי משמעות גבוהה"? אני סבורה, כי התשובה שלילית: המכון הנתבע, בדק את הרכב ב – 5.9.04 ומצא, כי אכן הרכב עבר תאונה בחזית, כי בוצעו תיקונים בקורת רוחב / מתיחה, הוחלפו חלקי מרכב, נזקי פגושים, פח, צבע והלחמות. המכון אינו "משורר" ואינו נותן פרשנות, כמו יתר המכונים המורשים. המכונים עובדים, כפי שהעיד קרייצמן לפי הוראת נוהל מחייבת "מדדים לבדיקת רכב לצרכי מכירה וקנייה" מאת משרד התחבורה: על פי המדדים, פגיעה, תיקון, איכול, החלפה של קורה אורכית קדמית עד לנקודת ריתום המתלה / מנוע, כנ"ל לגבי קורות אורך אחוריות וקורת רוחב אחורית, הינם "ליקויים בעלי משמעות נמוכה" לצורך רישום בטופס האחיד. לא זה המקום להרחיב ולבאר עניין זה, ממילא הצדדים לא הביאו ראיות לכך. אך נסכם: פגיעות קורות השלדה, עד לנקודת ריתום המתלה ["הסרנים" בשפת המוסכים] הינן בעלות משמעות נמוכה. 35. עיון בטופס הסיכום האחיד שהוציא המכון הנתבע בזמן אמת מעלה סיווג מדויק של הליקויים בשלדת הרכב. הוא מתיישב אף עם חוות דעת ועדות השמאי בן שושן. 36. התובע הגיש ת/3, טופס סיכום אחיד שנערך לרכב במכון "מבדק" כשנה לאחר מכן. מעבר להתנגדויות פורמליסטיות של הצדדים, עיינתי בטופס. שבתי וקראתי את מהלך עדותו של מנהל המכון רויטמן. לא מצאתי ביסוס למסקנת המכון שלו כי ליקויי השלדה בגין התאונה השנייה הינם בעלי משמעות גבוהה: ראשית, חלק מהממצאים מתייחס לתאונה שעבר הרכב לאחר מכירתו לתובע ועל כן אינו רלוונטי. שנית, לאור הזמן שחלף מאז התאונה השנייה ועד לבדיקה, קשה להוכיח כי כל הליקויים המפורטים נגרמו אכן בתאונה השנייה. 37. והעיקר, רויטמן לא הצליח להסביר מדוע סיווג את ליקויי השלדה כבעלי משמעות גבוהה. הוא מאשר כי פגיעות בקורות אורך שאינן מעבר לקו המתלה הינן בעלות משמעות נמוכה, כי אין פגיעות קורות אחרות, אפילו ברך שלדה פגום, נמצא לדבריו לפני קווי המתלה של הרכב. לבסוף הוא מודה "אני לא כ"כ מתייחס להנחיות האלה, משום שכבוחן קניה אני יכול להחליט מה משמעות הפגיעות" [עמ' 25]. לא אוכל לקבל את עמדתו זו. משרד התחבורה התאמץ על מנת ליצור האחדה של הטפסים והבדיקות, בין השאר לטעמי, על מנת למנוע בדיקות "מוזמנות" ולהיטיב את הרגולאציה. מעבר למשמעותן ולתוקפן החוקי של ההוראות, רויטמן לא שכנע כי סיווגיו נכונים יותר מסיווגי המכון הנתבע. אמנם רויטמן לא הגיש חוות דעת מומחה ערוכה כדין ועל כך מצאו הנתבעים להלין. אך בית המשפט בכל זאת ראה בו מומחה ובעל ידע מקצועי. ככזה, אין הוא יכול לצאת ידי חובתו על ידי אמירות כלליות ובלתי מנומקות, לטובת מישהזמין את חוות דעתו, כפי שעשה. 38. לא נעלם מעיני כי השמאי בן שושן העריך מראש, היתכנות של "ירידת ערך מסחרית לא מבוטלת לרכב" [לאחר ובעקבות תיקוני התאונה השנייה]. בעדותו ולשאלת בית המשפט העלה את שיעור הירידה המשוער ל – 12% - 15%, לאחר תיקון אם כי קיימת מורכבות [עמ' 22]. נושא זה יידון בהמשך אך דומני כי לא ניתן לייחס למכון נתבע 3 אחריות או חובה לדווח ללקוח על ירידת ערך, היתכנות וכדומה. לשם כך בדיוק מפנה טופס הבדיקה את הלקוח למוסך מורשה ששם יקבל הערכה על משמעות הליקויים שנמצאו. 39. התובע לא הוכיח רשלנות, לא כל שכן עילות "קנוניה" עליהן רמז תחילה או כל פגם בעבודת המכון. על כן התביעה נגד נתבע 3 נדחית כבר עתה. העסקה עם אמסלם 40. מיהו אמסלם? אמסלם אינו סוחר רכב מורשה, הוא אינו רשאי לעשות שימוש ב"תו סוחר", אך בפועל, שולח ידו בסחר רכב, כפי שהעיד גם חברו של התובע [בעניין רכב אחר], צ'רטקוב. בניגוד לתובע, דעתי היא כי עיקר הכובד נעוץ בשאלה – האם הציג עצמו אמסלם כבעל קירבה משפחתית לבעלי הרכב ופחות בשאלה - האם הציג עצמו כסוחר רכב. 41. למען הסר ספק, הגיוני בעיני כי אמסלם נמנע מלהציג עצמו כסוחר רכב. אף הוא מסכים כי הציג עצמו "דרך תו סוחר של אחים יזדי" [עמ' 28]. אך האמנם גילה אמסלם לתובע כי הוא עצמו אינו בעל זיקה לבעלי הרכב? אמסלם לא הותיר בי רושם מספיק כדי לקבל את גרסתו זו. התובע העיד כי אמסלם הציג עצמו כקרוב משפחה של אחד "יאיר זכריה" והציג לו מסמך בעלות או זיקת בעלות של יאיר זכריה. מסמך כזה לא הוגש במשפט ולא אוכל לקבל את גרסתו היחידה של התובע בעניין זה. ואולם, אמסלם כן הציג לתובע רישיון או מסמך ממנו עולה כי בעלת הרכב היא אסתר זכריה. על כן הגיוני בעיני כי אמסלם, הנמנע להתייצג כסוחר רכב, אכן הציג עצמו כקרוב של משפחת זכריה ובכך יצר אצל התובע מצג לפיו הוא מכיר את הרכב ויכול למסור מידע לגביו. 42. התובע העיד והאמנתי לו, כי אמסלם מסר לו, בעקבות בדיקת המכון : "שהרכב עבר תאונה קלה, מכה בחנייה, ומשום שהרכב אז היה באחריות הוחלפו לו החלקים ..." [עמ' 19]. אמירה זו, על כל חלקיה, אינה נכונה. 43. אמסלם ידע שהרכב נמכר לאחים יזדי ולימים, לו עצמו, על תנאי שיתקנו את פגעי התאונה השנייה ואף ידע, כי הוא עצמו דאג לשיטתו לכך, כי הפגמים יתוקנו, ולא במסגרת אחריות. אם כך, אמסלם מסר לתובע במכוון ובאופן אקטיבי מידע שקרי לגבי נסיבות התיקונים. לכך ישנן השלכות נוספות: מאחר שהתובע האמין כי מדובר בתאונה "קלה" והדבר אף התיישב עם ממצאי הבדיקה של המכון, ספק אם עלה על דעתו לבדוק אצל מוסך מורשה או מומחה אחר נושא של ירידת ערך. ודוק: אמסלם לא הטעה את התובע לגבי ערכם ותוחלתם של התיקונים, שכן בסופו של דבר ובהתאמה לבדיקת המכון [נתבע 3] אכן נותרו ליקויים בעלי משמעות נמוכה והדבר היה ידוע לתובע טרם החליט לרכוש את הרכב מאמסלם [זאת בנבדל מהממצאים בע.א. [מח ירושלים] 5798/04 כרמל נ' לוי, להלן – "פרשת כרמל", ]. 44. אך כעת נשאלת השאלה, מה פועלו של מצג השווא של אמסלם [זאת מעבר לניתוחים המשפטיים המעמיקים בפרשת כרמל] ? האם יש קשר סיבתי בין מצג זה לבין נכונותו של התובע לרכוש את הרכב? האם מדובר בהטעיה או אפילו בטעות לפי סעיפים 15 ו – 14 [א] לחוק החוזים [חלק כללי] [תשל"ג – 1973, להלן – "חוק החוזים"]? נזכור כי הנטל להוכיח טענה זו מוטל מראשית המשפט ועד סופו על התובע. 45. עיינתי שוב ושוב בראיות ובטענות: איני סבורה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו: אכן חובתו של המוכר לגלות לקונה כי רכב עבר "תאונה קשה". אך בעניין שלפני לא הוכח כי הרכב עבר תאונה קשה, אלא כי עלות התיקונים הנדרשים הביאה להכרזתו כאובדן גמור להלכה. כמו כן לא הוכח כי ליקויי הרכב עולים על רמת משמעות נמוכה. זאת ועוד, התובע, לאחר בדיקה במכון אובייקטיבי, "הוריד" את אמסלם מ – 83,000 ₪ ל – 75,000 ₪ [כ – 9%] כלומר, בדרכו שלו, לא התעלם מנתוני המכון ואף עשה בהם שימוש. סיכומו של עניין, איני סבורה כי בנסיבות, אף לו היה התובע מודע להכרזת הרכב כ"אובדן גמור להלכה" אצל חברת הראל, היה מוותר על רצונו לרכוש את הדגם האהוב עליו, והנדיר בשוק, במחיר מופחת. 46. לא זה המקום לעסוק באופן המכירה של רכבים המוכרזים על ידי חברות ביטוח כ"אובדן גמור להלכה / בכלל". לכאורה דומה כי נוצר מצב המאפשר הטעיית אזרחים תמימים, כשמקורו ברצון של המבטחות להפחית בהפסדיהן. לכאורה, מעבירות המבטחות את שרידי הרכבים לשרשראות של סוחרים וסוחרי משנה מבלי שיש הלכה למעשה פיקוח על אופן התיקון של הרכבים ועל היקף המידע אליו נחשפים האזרחים התמימים. כפי שהודגש בפרשת כרמל, לא תמיד בדיקת מכון רישוי רכבים, נותנת מענה לפערי המידע ולפוטנציאל ההטעיה של האזרח. מכאן, שראוי לשקול האם אין מקום לרגולאציה, בין על ידי חיוב הגופים המתאימים לרשום ברישיון הרכב ובמשרד הרישוי "אובדן גמור" לסוגיו ובין באמצעות "הורדת" דרישה לחברות הביטוח, לאשר מכירת רכבים רק לאחר שהקונה הסופי מאשר כי ידוע לו על מצב הרכב. 47. ואולם, במקרה שלפני, לא מצאתי קשר סיבתי בין מצג השווא שהוצג לתובע לבין נכונותו להתקשר בעסקה. זאת ועוד, לא מצאתי קשר סיבתי בין המצג הזה לבין מחיר הרכישה של הרכב, שכן התובע בפועל קיזז ירידת ערך. [במאמר מוסגר, העובדה שהשמאי בן שושן העריך ירידת ערך אפשרית בין 12% - 15%, אינה מצביעה כי זה אכן היה המצב לאחר תיקוני הרכב בעקבות התאונה השנייה, התובע לא הוכיח זאת]. 48. כמו כן אני דוחה את טענת התובע כי אמסלם הטעה אותו לגבי "ידיים" ברכב. בפועל וכפי שעולה מרישיון שהונפק לתובע לאחר העסקה, רשומה על הרכב "יד" אחת בלבד [כנראה זכריה] ובעלותה הטכנית של אחים יזדי לפי "תו סוחר", אינה מופיעה. זהו המצג שהציג אמסלם לתובע. 49. סיכומו של עניין, אמסלם אינו "טלית שכולה תכלת" וייתכן כי יש מקום להתערבות הרגולטור על מנת להסדיר את פעילותם של אנשים כמות, של אחים יזדי ושל המבטחות המאפשרות את פעילותם, אך בפועל, לא הוכח קשר סיבתי בין פעילות אמסלם לבין התקשרות התובע בעסקה לרבות לא באשר למחיר העסקה. 50. על אף שאיני נזקקת לכך נוכח מסקנותיי, אין לי אלא להביע תמיהתי על התנהלות התובע עד כה: הרכב תקין בטיחותית. נמצאו בו ליקויים בעלי משמעות נמוכה. התובע הטוען לנזק וכמו כן להשבה, לא הוכיח כי עשה ניסיון מינימאלי למכור את הרכב. הוא לא הוכיח כי המחיר המוצע לו עומד על 1/3 משוויו. הוא אינו מחדש לו את הרישוי "טסט" מאז 2006. לדבריו, הוא ממתין לפסיקה בשאלת "השבה" [עמ' 14, ככל הנראה מרמז הוא על קושי בהפעלת עקרון הקטנת הנזק ב"השבה"]. אזכיר לתובע כי כיום, גם עקרון ההשבה חשוף לשיקולי צדק וסבירות [ראו סעיף 21 לחוק החוזים וסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט [תשל"ט – 1979 ]. לו נדרשתי הייתי קובעת כי התובע עשה שימוש ברכב משך שנתיים עד אוגוסט 2006, הוא לא העלה את דרישת ההשבה מיד כשהתגלו לו לשיטתו העובדות לאשורן, עיקר טרונייתו, נוכח מצב הרכב, הן כלפי מחיר העסקה ולא עצם הנכונות להתקשר בעסקה. בנסיבות אלה, לו נדרשתי, לא הייתי מורה על השבה מלאה אלא לכל היותר על השבה של אלפי ₪ ספורים בעיקר בגין אי הערכה מלאה של ירידת הערך. אך איני נדרשת לכך. 51. די באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה נגד כל הנתבעים. בשולי הדברים: אחים יזדי "חיה" ופועלת עסקית בדיוק על רקע שוק שנוצר על ידי המבטחות בעניין רכבים ב"אובדן גמור" לסוגיו. אחים יזדי אינה אחראית במישרין או באחריות שילוחית למעשיו של אמסלם. היא מכרה לו בחוזה תקף ושריר את הרכב, היא לא מינתה אותו כשלוח שלה או כנציג שלה. היא אינה אחראית למעשיו ולמצגיו, אף לא מעצם הותרת שמה כבעלים תחת "תו סוחר". יודגש כאן כי בעצם הותרת הרישום ברישיון על "תו סוחר" יש משום הערת אזהרה לקונה המתעניין. הכיצד יכול התובע , הטוען כי עד להליכים אלו, לא ראה בכלל ששמה של אחים יזדי מופיע כבעלים ב"תו סוחר" , לייחס לה אחריות למעשי אמסלם? לתובע פתרונים. סוף דבר – התביעה נדחית נגד כל הנתבעים. בנסיבות העניין מצאתי לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד והוצאות על כל אחד מהנתבעים [כולל נתבע 3 שנעזר בעו"ד אף שאותו עו"ד לא הופיע בבית המשפט] בסכום של 3,000 ₪ + המע"מ החל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. רכבהחזר כספיקניית רכב