תאונת דרכים - קיבוע חוליות

1. ביום 2/5/2001 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת שנסעה במונית אשר היתה נהוגה בידי הנתבע 3 ואשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות 1 ו- 2. המונית נפגעה חזיתית על ידי רכב אחר והתובעת אשר ניסתה לגונן על בנה אשר ישב לצידה, פנתה אליו תוך כדי תנועה סיבובית של הגו לשמאל. 2. התובעת הגישה תביעתה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. נתבעים לא כפרו בכסוי ובחבות כך שהמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד. 3. לאחר התאונה נבדקה התובעת בחדר המיון בבית החולים "תל השומר", שם התלוננה על כאבים בכתף שמאל. התובעת נבדקה ושוחררה לביתה בו ביום. רופאת המשפחה אצלה ביקרה למחרת נתנה לה אישור מחלה למשך חמישה ימים עד ליום 8/5/01. במועד זה נבדקה התובעת במרפאה האורטופדית בבית החולים 'שיבא', הפעם התלוננה על הגבלה בתנועות וכאב בצוואר, בגב תחתון ובכתף ימין. הומלץ על טיפול פיזיוטרפי וניתנו לה עוד שלושה ימי מחלה עד ליום 11/5/01. 4. לאחר היעדרות של שבוע ימים מהעבודה, שבה התובעת לעבודה כפקידת מחסן בחברת 'חלמיש', שם עבדה עובר לתאונה. לטענתה, סבלה מכאבים אך בשל חוסנה לא הרבתה להתלונן עד שיום אחד חשה בכאב חד וחולשה ברגל שמאל. בתאריך 7/4/02 פנתה לרופא קופת החולים בגין כאב גב תחתון שהפציע לרגל ימין והחל שבועיים קודם לכן. אובחנה פריצת דיסק במרווח שבין חוליות L4-L5 ובתאריך 14/5/02 נותחה לצורך דיסקטומי בחוליות מותניות L4 L5 (להלן: "הניתוח הראשון"). התובעת שוחררה לביתה ביום 15/5/02 אך לאחר כשבועיים שבה והתלוננה על כאבים ברגל שמאל. היא הופנתה לבדיקת MRI של עמוד השדרה המותני אשר הדגימה בלט דיסק במרווח הבין חולייתי L4 L5. בכך לא תם סבלה של התובעת. כאבי הגב התחתון המפציעים לרגל המשיכו ובתאריך 20/7/03 נותחה לקיבוע חוליות L4- L5 (להלן: "הניתוח השני"). לאחר למעלה משנה, החלה הקרנת כאב גם ליד ימין ובתאריך 26/12/04 נותחה התובעת פעם נוספת לכריתת דיסק בין חולייתי C5- C6 והושתלו לתובעת שתלי דיסק מלאכותיים (להלן: "הניתוח השלישי"). 5. ד"ר לוינקופף מומחה בתחום האורטופדי מונה כמומחה רפואי על ידי בית המשפט. לראשונה, בדק המומחה את התובעת ביום 30/9/02 דהיינו - לאחר הניתוח הראשון. בחוות דעתו מיום 3/5/03 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") מציין המומחה, כי בבדיקתו מצא כי קיימת הגבלה קלה עד בינונית בחלק ממישורי התנועה בעמוד השדרה המותני עם תחושה מופחתת לאורך גב שמאל תחתון. עוד מציין ד"ר לוינקופף בחוות דעתו, כי אמנם קיים תיעוד על פגיעה בגב התחתון לאחר התאונה אך לאחר מכן במשך שנה אין כל תיעוד על תחלואה של הגב התחתון עד להפצעת הכאב לרגל שמאל בתאריך 31/3/02 שלאחר בירור בעקבותיו נותחה התובעת לכריתת דיסק בין החוליות L4- L5. באשר לקשר בין מצב זה לבין התאונה אומר ד"ר לוינקופף בחוות דעתו: "מהלך שכזה מעלה ספק ניכר ביותר לגבי הקשר בין החבלה בתאונה והתחלואה בעטיה נותחה הנ"ל לצורך דיסקטומי L4-L5 ואין עבודות מדעיות העוסקות באספקט שכזה הדן בקשר בין חבלה והופעת סימנים קליניים ואחרים, המקובל לחשוב הוא שעקב חבלה, באם תופיע תחלואה היא תימשך לפרק זמן של מספר שבועות. אך ייתכן מהלך בו תבוא התחלואה לביטוי באופן גלי. במקרה שלפנינו התחלואה לאחר הפגיעה בתאונה הייתה קצרה והביטוי הקליני של הופעת התחלואה כ- 10 עד 11 חודש לאחר התאונה ובהיעדר סימוכין מדעיים לסוגיה זו הרי שלדעתי וניסיוני הקליני הקשר הינו בספק ולא ניתן לשלול אותו על הסף ודעתי אם כי אינה תואמת דעת אחרים רק בחלקה, גם היא כדעת אחרים נסמכת על רושם וניסיון קליני. הסבירות כי מדובר כי הפגיעה בעמוד שדרה מותני ממנה סובלת כנ"ל היום אינה קשורה לתאונה ולא רק לחיי היום יום הינה להערכתי כ-50% אחוז ולכן ניתן לייחס מחצית מנכותה כיום לתאונה בלבד". הואיל ומצבה הולם נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א' הרי מסקנת ד"ר לוינקופף היא כי נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 5%. בשל הניתוחים הנוספים שעברה התובעת היא נבדקה פעמיים נוספות על ידי ד"ר לוינקופף אך מסקנתו בסופו של יום לא השתנתה. כך, בחוות דעתו הנוספת מיום 3/4/04 שניתנה לאחר הניתוח השני (להלן - "חוות הדעת השנייה"), מציין ד"ר לוינקופף כי טווח התנועה מוגבל במידה קלה בכל מישורי התנועה והוא אינו שונה באופן מהותי מטווח התנועה שמדד בחוות דעתו הקודמת ולפיכך נותר בדעתו כי נכותה של התובעת הינה בשיעור 5%. בשל הניתוח השלישי שעברה התובעת נבדקה בשלישית על ידי ד"ר לוינקופף ביום 13/12/06. בחוות דעתו מיום 29/1/07 (להלן: "חוות הדעת השלישית") המתייחסת הן לעמוד שדרה מותני והן לעמוד שדרה הצווארי מציין המומחה כי בבדיקה הגופנית של עמוד השדרה המותני אין כל הבדל מהבדיקה הקודמת שנעשתה במסגרת חוות הדעת השנייה כך שהנכות בגין עמוד השדרה המותני נותרה בעינה. באשר לניתוח שעברה התובעת בעמוד השדרה הצווארי, מציין המומחה כדלקמן: "הניתוח אותו עברה הנ"ל בעמוד שדרה צווארי אינו קשור לדעתי לתאונה הראשונה. אמנם לאחר התאונה קיים תיעוד חד פעמי על כאב בצוואר בתאריך 8/5/01 אולם מלבד זאת אין תיעוד לתחלואה (של) עמוד שדרה צווארי עד לסמוך לניתוח בעמוד צווארי אותו עברה בשנת 2006 וגם אז נרשם במכתב השחרור כי נותחה עקב כאב בצוואר שקרן ליד ימין "מזה מספר חודשים". סבירות של תחלואה בשנת 2006 הקשורה לתאונה בשנת 2001 כאשר חמש שנים אין תחלואה רלוונטית למעשה לא קיימת". בנוסף מציין המומחה, כי טווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי היה תקין, אין עדות לקיפוח נוירולוגי ובבדיקות הקודמות במסגרת חוות הדעת הראשונה והשנייה לא התלוננה התובעת על תחלואה בעמוד השדרה הצווארי. לפיכך, לא נותרה לה נכות בעמוד השדרה הצווארי ואין כל קשר סיבתי רפואי בין התאונה נשוא התביעה לבין הניתוח בעמוד השדרה הצווארי. 6. ד"ר לוינקופף לא זומן לחקירה לא על ידי ב"כ התובעת ולא על ידי ב"כ הנתבעת. למרות זאת, טוען ב"כ התובעת בסיכומיו כי על בית המשפט לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הניתוח בע"ש צווארי לבין התאונה. התנהלות ב"כ התובעת בעניין זה תמוהה שעה שהוא חולק על מסקנתו של ד"ר לוינקופף בדבר היעדר קשר סיבתי בין הניתוח בעמוד השדרה הצווארי ובין התאונה, אך אינו מזמנו לחקירה. ב"כ התובעת ניסה להסתמך על שני מסמכים רפואיים שצורפו לתיק המוצגים שהוגש על ידי התובעת ואשר הנתבעת התנגדה להגשתם: האחד - מסמך מיום 16/8/05 של ד"ר אשכנזי, נוירוכירורג, המוכתר בכותרת: "טופס ביקור". במסמך זה מציין הרופא כי התובעת מוכרת למרפאה מזה שלוש שנים לאחר שנפגעה בתאונת דרכים והחלה לסבול מכאב גב המקרין לרגל. לדבריו, התלוננה גם על הרגשת זרמים בידיים אך עיקר סבלה נבע בעיקר מבעיות בעמוד השדרה המותני, ועל כן התמקד הטיפול בבעיה זו. ד"ר אשכנזי מציין במסמך את שני הניתוחים אשר עברה התובעת בעמוד השדרה המותני בשנים 2002 - 2003 ועל החמרת התלונות על זרמים בידיים, עד שבנובמבר 2004 נשלחה לבדיקת MRI שהדגימה פריצת דיסק בחוליות C5 C6 והניתוח שעברה ביום 26/12/04 להחלפת הדיסק הצווארי בשתלים. ד"ר אשכנזי מסכם את המסמך בקבעו כי: "בהתחשב בעברה הרפואי, הרי שקיים קשר נסיבתי ברור בין הבעיות בעמוד השדרה שלה הן המותני והן הצווארי לתאונה אותה עברה". המסמך השני - הוא מסמך מיום 28/4/06 שניתן על ידי ד"ר רזון ומוכתר בכותרת: "אישור רפואי". מסמך זה כולל סקירה של בדיקות ההדמיה אשר עברה התובעת והניתוחים, והוא כולל ממצאים של בדיקה ואפילו שיעורי נכות. 7. מסכימה אני עם ב"כ הנתבעת כי מדובר במסמכים שלא היה מקום להגישם לתיק בית המשפט מלכתחילה בהיותם חוות דעת מטעם התובעת. המסמך של ד"ר רזון מדבר בעד עצמו והינו בבחינת חוות הדעת שעה שהוא מציין גם שיעורי נכות ולפיכך יש להתעלם ממנו. לטעמי, אין מקום להתבסס גם על המסמך של ד"ר אשכנזי, גם אם הוא ניתן במסגרת הטיפול שקיבלה התובעת ממנו בהיותו הרופא המטפל בקופת החולים. 8. הקשר הסיבתי בין הניתוחים שעברה התובעת והמצב הרפואי בגינו נזקקה לניתוחים, הינו עניין רפואי מובהק שהמומחה מטעם בית המשפט הוא זה שצריך לחוות דעתו בהם. אמנם, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות אך בית המשפט לא ימהר לסטות מקביעה רפואית של המומחה שמונה על ידו שעה שהמומחה לא זומן לחקירה, לא עומת עם דעות אחרות, לא נחקר על הרציונל שמאחורי המסקנות - רציונל שהוסבר כדבעי בכל אחת מחוות הדעת שנתן. גם אם הייתי מקבלת את המסמך של ד"ר אשכנזי, הנני מעדיפה את עמדתו של ד"ר לוינקופף ואת הנמקתו, כי בהיעדר תחלואה בעמוד השדרה הצווארי העולה מתוך המסמכים במשך חמש שנים לאחר התאונה, אין מקום לקשור בין הניתוח שעברה התובעת בשנת 2006 לבין התאונה שעברה בשנת 2001. 9. בנסיבות אלו, אני סבורה, כי יש לאמץ את קביעתו של ד"ר לוינקופף אף שניתנה מחמת הספק, כי לתובעת נותרה נכות בעמוד השדרה המותני כתוצאה מהתאונה בשיעור של 5% 10. התובעת ילידת שנת 1964 הייתה בת 37 שנים במועד התאונה ועבדה כפקידת מחסן בחברת "חלמיש". לטענתה, בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה כשבוע ימים. בתקופה זו קיבלה שכר על חשבון ימי מחלה שעמדו לזכותה. בהמשך, לטענתה נעדרה מידי פעם ימים בודדים בשל כאבים אך לא המציאה אסמכתאות לגבי מועדי היעדרות. גם בימים אלו קבלה שכר על חשבון ימי המחלה, כך שבהגיעה לניתוח הראשון ביום 14/5/02 כבר לא נותרו לזכותה ימי מחלה ובתקופת אי כושר שלאחר הניתוח הראשון, כבר לא קיבלה שכר מן המעביד, כעולה מן האישור שהמציאה [מוצג י"ב לתיק המוצגים מטעמה] לפיו מתאריך 7/4/02 ועד לתאריך 9/6/02 נעדרה מן העבודה ולא קיבלה שכר. התובעת לא המציאה תלושי שכר לתקופה שלפני התאונה. תלושי השכר המוקדמים ביותר שצורפו לתיק המוצגים שלה הם מחודש ינואר 2002 עד אפריל 2002. שכרה הממוצע עמד על סך כ- 4,000 ₪ ברוטו (משכר זה לא נוכה מס הכנסה). 11. אישור המעסיק כי לא קיבלה שכר לתקופה מיום 7/4/02 ועד ליום 9/6/02 לא מתיישב עם תלוש השכר לחודש אפריל 2002 שצורף לתיק המוצגים כנספח י"ד. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד שכר לתקופה מיום 1/5/02 עד ליום 9/6/02 בסך נומינלי של כ- 5,350 ₪ אלא שבהתחשב בקשר הסיבתי החלקי כפי שקבע ד"ר לוינקופף בין מצב עמוד השדרה המותני לבין התאונה, נפסק לה פיצוי חלקי בסכום גלובלי של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום. 12. בהמשך נטען, כי חזרה לעבודה ביום 1/6/02 למשרה חלקית בלבד. משך הזמן שבו עבדה חצי יום לא ברור, שכן בתלושי השכר שהומצאו לחודשים מרץ - אפריל 2003 כבר קיבלה שכר מלא בסך 5,216 ₪ ברוטו (לא נוכה מס הכנסה בשכר זה). אשר על כן לא נפסק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר בתקופה זו, בהיות הפסד ההשתכרות לעבר בבחינת נזק מיוחד הטעון הוכחה. 13. התובעת המציאה תעודות אי כושר לתקופה מיום 19/5/03 עד 29/5/03 וכן מיום 1/7/03 ועד ליום 31/7/03 אך לא הומצאו תלושי שכר בגין תקופה זו ולא הוכח כי התובעת לא קיבלה שכר בגינה. מדובר בנזק מיוחד והיה מקום להוכיח את אי קבלת שכר הן בתלושי השכר והן באישור המעביד, כך שלא ייפסק לתובעת פיצוי גם בגין תקופה זו. 14. הואיל ונקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין הניתוח בעמוד השדרה הצווארי ובין התאונה, אין מקום לפיצוי התובעת בגין הפסד השתכרות בעקבות הניתוח שעברה בעמוד השדרה הצווארי. 15. התובעת פוטרה מעבודתה ב"חלמיש" ביום 31/10/05. לטענתה, פוטרה בשל חוסר תפקוד או בשל תפקוד לקוי למרות שנאמר לה, כי מדובר בצמצומים. מכתב הפיטורין נספח י"ג שותק באשר לסיבת הפיטורין ומן הראוי היה כי התובעת תזמן לעדות את מעבידה כדי להוכיח את הטענה בדבר תפקוד לקוי. לאחר פיטוריה קיבלה התובעת כשנה דמי אבטלה. לאחר מכן לטענתה, ניסתה לקבל עבודה באמצעות לשכת התעסוקה אך משפירטה את מגבלותיה לא הצליחה לקבל עבודה. התובעת מנסה לתלות בתאונה את הגורם הבלעדי לאי העסקתה עד לשנת 2008, שאז החלה לעבוד בחנות לממכר תיקים בקניון החדש שנפתח במקום מגוריה, בעיר מודיעין. אינני סבורה, כי נכות בשיעור של 5% הגבילה את התובעת במידה כזו שלא הצליחה למצוא כל עבודה המתאימה למגבלותיה. עבודתה הקודמת של התובעת הייתה בעיקרה עבודה פקידותית אף שכללה מרכיב פיזי מסוים בהיותה פקידת מחסן שהייתה אמורה גם לקבל סחורה ולבדוק אותה. יחד עם זאת, הנכות לא הייתה צריכה למנוע ממנה את אפשרות התעסוקה בעבודה פקידותית בכל התקופה כאמור, אף שמוכנה אני להניח כי לתובעת הייתה מגבלה לבצע עבודות פיזיות, בעקבות הניתוחים שעברה בעמוד השדרה המותני. אני סבורה, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בתקופת אי העסקתה בסך של 6,000 ₪ בשל הפגיעה בכושר ההשתכרות בתקופה זו, בערכים של מועד מתן פסק הדין. התובעת החלה לעבוד בחנות התיקים בקניון החדש במודיעין בחודש יולי 2008 ועבדה שם כארבעה חודשים. התובעת לא המציאה תלושי שכר ממקום עבודתה זה ולכן לא ניתן לעמוד על הפסדי שכר, אם היו לה. לאחר שהפסיקה את עבודתה בחנות בקניון החלה לעבוד במסעדת שניצלים שפתח בנה, חייל משוחרר בקניון במודיעין. התובעת טענה בעדותה, כי היא מגיעה לשם כל בוקר, מפקחת על הכנת השניצלים ולאחר מכן מפקחת על קבלת ההזמנות ומשלוח ההזמנות. היא הציגה תמונה כאילו אין היא עוסקת שם בעבודה פיזית אלא בפיקוח בלבד ונמצאת מספר שעות מוגבל, מתשע בבוקר ועד שעת הצהריים, שאז חוזר בנה הצעיר מבית הספר. תמונה הזו הוצגה באור שונה על ידי בעלה שהעיד כי התובעת מבצעת גם הכנות במסעדה ונשארת עד שעה מאוחרת יותר, עד השעה שלוש או ארבע אחר הצהריים שאז הוא אוסף אותה ומסיע אותה לביתה. התובעת ניסתה להציג תמונה כי מדובר במסעדה ששייכת לבנה ולא בעסק משפחתי, והיא מסייעת בידיו ואיננה מקבלת שכר. התמונה הזו לטעמי מעוותת את המציאות: התובעת ובעלה השקיעו בעסק מכספם כ- 400,000 ₪. לא הומצאו מסמכי העסק, הנהלת החשבונות של העסק ואני סבורה, כי מדובר בעבודה של ממש ובפעילות של התובעת בעסק משפחתי שמופעל על ידי בני המשפחה. 16. יחד עם זאת, לנכותה של התובעת בגין עמוד השדרה המותני יכולה להיות השלכה מסוימת על פעילותה בעסק. בהיעדר נתוני הכנסה או השתכרות, אין מקום לבצע חישוב אקטוארי ויש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הפגיעה האפשרית בכושר עבודתה כתוצאה מן התאונה וזאת על רקע מצבה הגופני שאינו קשור לתאונה, לרבות הנכות בעמוד השדרה הצווארי והמותני. הפיצוי הראוי בנסיבות העניין עומד על סך של 30,000 ₪. 17. התובעת טוענת, כי בעקבות התאונה החלה להיזקק לעזרה במשק הבית. בסמוך לאחר התאונה נזקקה לעזרה אותה קיבלה מחברה לשירותי ניקיון ואף המציאה קבלות לחודשים אפריל - מאי 2002 בסכום כולל של כ- 1,000 ₪. לאחר מכן החלה להעסיק עוזרת פרטית, אשר סירבה להתייצב לעדות בבית המשפט, אלא שהתובעת מעידה, כי היא מדווחת על העסקתה של העוזרת למוסד לביטוח לאומי ועל כן תמוה מדוע לא צירפה העתקי הדיווחים למוסד לביטוח לאומי על העסקת העוזרת לתיק המוצגים מטעמה. מוכנה אני להניח כי בתקופה הראשונה הסמוכה לתאונה, נזקקה לעזרה פעילה במשק הבית. בהמשך הזדקקותה היא הינה חלקית ויש להתחשב בנכויות האחרות שאינן קשורות לתאונה התורמות גם הם לצורך להיזקק לעזרה, ככל שקיים צורך כזה. לפיכך אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך להזדקק לעזרה במשק הבית בעבר ובעתיד בסכום כולל של 25,000 ₪ כשסכום זה כולל את הסכומים לגביהם הוצגו קבלות. 18. ב"כ התובעת בסיכומיו עותר לפסוק לתובעת פיצוי בגין ניידות והיזקקות למוניות אלא שאינני סבורה כי הנכות שנותרה לה בגין התאונה בעמוד השדרה המותני מחייבת הזקקות לשירותי הסעה במוניות. שמעתי כי התובעת המשיכה לנסוע לעבודתה בבני ברק במשך כארבע שנים לאחר התאונה, באוטובוסים וברכבת, וגם אם היא נזקקת מידי פעם למונית לנסיעה בתוך תחומי העיר מודיעין, אינני סבורה כי הדבר קשור או נובע מנכותה בגין התאונה. 19. התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל. בהתחשב במהות הנכות ובשני הניתוחים בעמוד השדרה המותני לגביהם הוכר קשר חלקי לתאונה הרי שיש מקום לפסוק לה את הפיצוי המכסימלי האפשרי בסך 15,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. 20. התובעת המציאה קבלות על הוצאות רפואיות. התובעת אינה זכאית להחזר הסכומים ששלמה בגין השתלים בניתוח לע"ש צווארי, שעה שלא הוכר הקשר הסיבתי בין ניתוח זה לבין התאונה. בגין הוצאות אחרות, נפסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 1,000 ₪. 21. אני דוחה את טענת הנתבעת כי יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובעת את העלויות המתייחסות לחוות הדעת של ד"ר לוינקופף. הצורך בהם היה ברור וחיוני לקביעת הקשר הסיבתי וגם אם בסופו של יום לא שונתה הנכות, ולא נקבע קשר סיבתי בין הניתוח השלישי לבין התאונה, היה צורך חיוני לברר עובדות אלו ואין מקום לחייב את התובעת לשאת בעלויות חוותה דעת. 22. על הסכומים שנפסקו יתווספו הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ. חוליותתאונת דרכיםעמוד השדרה