מה הדין בסוגיית תביעת מטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין ? ##(1) תביעה בגין מטרד ליחיד - מה אומר החוק ?## סעיף 44 לפקודת הנזיקין קובע: "44(א). מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם ; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." כפי שניתן לראות מלשון החוק עצמו, סעיף זו נותן סעד לבעלים של מקרקעין אשר נגרמה לו הפרעה של ממש בשימוש סביר במקרקעין. הפרשנות שניתנה להגדרת "מטרד" היא רחבה, ראה דברי כב' הנשיא ברק: "הגדרה זו רחבה היא הן לעניין הפגיעות הנזכרות ברישא והן לעניין אלה הנזכרות בסיפא ... היא כוללת את כל סוגי הנזק, בין פיסי ובין שאינו פיסי, בין ממוני ובין שאינו ממוני. ביסוד ההגדרה עומדת המציאות המוחשית. היא משתרעת הן על נזק פיסי והן על נזק כספי ; הן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שיש להן ביטוי פיסי, והן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שאין להן ביטוי פיסי. לא היה מקום, על-כן, מבחינת היקפו של המושג "נזק", שלא לכלול בחובו שלילת נוחות גופנית, סבל נפשי ופחד, שאין להם ביטוי פיסי". ## (2) מטרד ליחיד - איך מגישים תביעה ?## תנאי הסף לפסיקת פיצויים בגין מטרד ליחיד, מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין, הוא גרימת נזק, כפי הגדרתו בסעיף 2 לפקודת הנזיקין - "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווח גופני או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". כפי שקבעה כב' הש' שטרסברג-כהן: "במישור האזרחי, בדונו ברעש בעילת מטרד, נדרש בית המשפט למלא ביטוי זה בתוכן לפי מבחן ה"אדם הסביר" ובהתחשב בנתונים הסביבתיים" ( ע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרשט פ"ד לט (3) 1, בעמ' 6). ## (3) מטרד ליחיד - פסיקה:## הלכה הפסוקה לגבי מטרד ליחיד הינה כי "הפרעה של ממש לשימוש הסביר" חייבת להיות משמעותית ולאורך זמן, כאשר פסה"ד המנחה בהקשר זה הינו ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, לאמור: "שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצא ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה ... אך מובן הוא כי האינטרסים של המחזיקים במקרקעין השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים. מתחייבת על כן מעין התאמה ואף פשרה – המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר, ואינו מגיע כדי "הפרעה ממשית ... אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות העניין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים... ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם. ## (4) מטרד ליחיד - הפרעה ממשית:## אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל – הרי תוצאתה היא מעשה עוולה. מי שגר בעיר אומנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך גיסה גם אין ספק ספיקא כי רעש תעשייתי חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להסבל". הדברים נאמרו לגבי פעילותו של מפעל – אם כי יש לגזור מהדברים את הקריטריונים לגבי מבחן "ההפרעה הממשית". בהקשר זה אציין כי מרבית הפסיקה סביב עוולת המטרד ליחיד (אשר ברובה סומכת על פס"ד אתא הנ"ל) עוסקת בניהול עסקים המקימים רעש תמידי, או הפעלת גני ילדים, מגרשי משחקים, מגרשי כדורגל, פאבים, מסעדות, סדנאות וכו' – כאשר המשותף הינו פעילות ללא הגבלת זמן. עוד יש לראות כי חלק עיקרי נוסף של פסקי הדין עוסק בבניה שגרמה למטרדים אשר בוצעה ללא היתר בניה, ונקבע כי עצם העובדה שאין היתר כשלעצמה עולה בגדר מטרד ליחיד (כמו גם פעילויות הדורשות רשיון מכח חוק רישוי עסקים – המתבצעות ללא רשיון). עם זאת, יש להבהיר כי זכות התביעה מכח עוולת "מטרד ליחיד" קמה ל נפגע אף אם ניתן היתר בניה לבנייה המפריעה לכאורה לשימוש הסביר , וכאן יש לזכור את סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הקובע כי: "בעלות וזכויות אחרות כמקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" העולה בקנה אחד עם הוראות פקודת הנזיקי ן באשר ל"מטרד ליחיד" (רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן ואח', פ"ד לח(1), 281, ת.א. (שלום חיפה) 27839/97 משה כרמל נ' שו"פ שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (2005)). ## (5) מטרד ליחיד -מטרדי רעש ולכלוך:## קיימים יחסית מעט פסקי דין דומים, אשר עניינם טענות בדבר מטרד ליחיד בשל מטרדי רעש ולכלוך (להבדיל ממניעת אור השמש), במקרים בהם בוצעו עבודות בניה עם היתר, ואיתרתי את הבאים: ת.א. (שלום י-ם) 2963/96 מינדי שר-אל נ' ארתור כהן (2002), שם נפסקו פיצויי בסך 20,000 ₪ בגין מפגעי רעש עקב עבודות בניה; ת.ק. ( שלום י-ם) 2348/04 שלמה ארד נ' גרובמן אנדרו (2004) שם בהמ"ש מצא כי עבודות השיפוץ אשר לוו ברעש חריג "הצטברו כדי מאסה קריטית" ומהוות מטרד ליחיד – והפיצוי שנפסק היה בסך 3,500 ₪; ת.א. ( שלום י-ם) 4907/95‏ ‏ יצחק זקס נ' יואל קהת (2000) – מקרה בו נפסק פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין מטרדי רעש ולכלוך במהלך עבודות בניה; ת.ק. ( שלום י-ם) 4242/01‏ ‏ אבולעפיה יואב נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (2002) – שם נדחתה תביעה כמעט זהה לתביעה דכאן, נגד קבלן ; ת.א. (מחוזי ב"ש) 1023/01 לוי יוסי נ' אלכסנדר אורן בע"מ (2007) – בו נבנה מבנה גבוה ליד דירת הקרקע של הת ובעים (בדומה למקרה שלנו), ונפסק לטובתם פיצוי בסך של 100,000 ₪, אך היה זה לאחר שהוגשו חוות דעת של שמאים לגבי ירידת ערך הדירה בעקבות הבניה ובעקבות שינוי תנאי התאורה והמרווח הצדי, ובמיוחד לאור כך שהירידה בערך הינה תמידית וקבועה ואין המדובר בפיצוי רק בגין הרעש והלכלוך שהיו מנת חלקם של התובעים בעת ביצוע העבודות; ת.א. (שלום ב"ש) 3012/05 סלפטי אלי נ' עיריית אופקים (2008), שם נדחתה תביעה של בעל נכס בשל מפגעי רעש נטענים עקב עבודות שיפוץ והרחבת מבנה סמוך בו מתקיימת פעילות של תנועת נוער. ##(7)דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת: ______ בע"מ, ח.פ. _________, חברה הרשומה כדין בישראל, המנהלת עסק של ______ ברחוב _________, ירושלים (להלן: "התובעת"). 2. הנתבעת 1: ______ בע"מ, ח.פ. _________, חברה הרשומה כדין בישראל, המנהלת עסק של ______ ברחוב _________, ירושלים (להלן: "הנתבעת 1"). 3. הנתבעת 2: ______ בע"מ, ח.פ. _________, חברה הרשומה כדין בישראל, המנהלת עסק של ______ ברחוב _________, ירושלים (להלן: "הנתבעת 2"). 4. הנתבע 3: מר ______, ת.ז. _________, תושב _________, ירושלים, בעל מניות ומנהל הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבע 3"). ## ב. הסעד המבוקש ## 5. כבוד בית המשפט מתבקש ליתן צו המורה על הריסתו המלאה של המבנה המצוי ברחוב _________, ירושלים, בסמוך לעסק התובעת (להלן: "המבנה"), וזאת לאלתר. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות 1, 2 והנתבע 3, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים לתובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב המטרד, בסך של _________ ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 7. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות 1, 2 והנתבע 3, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט של התובעת ובשכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 8. התובעת מנהלת עסק של ______ ברחוב _________, ירושלים, מזה שנים רבות, ומתבססת על גישה נוחה של לקוחותיה לעסק. 9. הנתבעות 1 ו-2, באמצעות הנתבע 3, הקימו או בנו מחדש מבנה בלתי חוקי ברחוב _________, ירושלים, בסמוך לעסק התובעת, אשר גורם להיצרות משמעותית של כביש הגישה לעסק. 10. המבנה, אשר נבנה מחדש לפני כ-4.5 שנים, מהווה מכשול פיזי המפריע באופן ממשי לשימוש הסביר של התובעת במקרקעין שלה ולהנאה סבירה מהם, ומונע מלקוחות פוטנציאליים להגיע לעסק. 11. הצבת המבנה במקומו הנוכחי יוצרת מצג שווא כאילו כביש הגישה מסתיים בנקודה זו, ובכך מרתיעה לקוחות מלהגיע לעסק התובעת וגורמת להפסדי הכנסות ניכרים. 12. עילת התביעה בגין מטרד ליחיד נולדה מחדש עם בנייתו המחודשת של המבנה לפני כ-4.5 שנים, שכן בנייה זו יצרה מטרד חדש ושונה במהותו ובמידותיו מהמבנה המקורי, וזאת בניגוד לטענות הנתבעים. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 13. עניינה של תביעה זו הוא מטרד ליחיד, עוולה נזיקית המצויה בסמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 14. סכום התביעה הכספית, העומד על _________ ש"ח, מצוי אף הוא בגבולות סמכותו העניינית של בית משפט השלום. 15. המקרקעין נשוא התביעה, המצויים ברחוב _________, ירושלים, מקנים לבית משפט נכבד זה סמכות מקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## מטרד ליחיד – יסודות העוולה ## 16. התובעת תטען כי הנתבעות, באמצעות הנתבע 3, מתנהלות באופן המהווה הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובעת ולהנאה סבירה מהם, וזאת בניגוד לסעיף 44 לפקודת הנזיקין. 17. התנהגות הנתבעות, הכוללת הצבת מבנה בלתי חוקי המצר את כביש הגישה לעסק התובעת, עולה כדי פעילות אקטיבית המקימה את יסוד ההתנהגות הנדרש לעוולת מטרד ליחיד. 18. הפגיעה באינטרס התובעת לשימוש סביר במקרקעין שלה מתבטאת בהגבלת גישת לקוחות, ירידה בהכנסות ופגיעה במוניטין העסקי, שהם נזקים מוחשיים ומהותיים. 19. ההפרעה הנגרמת לתובעת היא הפרעה של ממש, שכן היא פוגעת באופן ישיר ומתמשך ביכולתה לנהל את עסקה באופן תקין ויעיל, ואינה בגדר אי נוחות קלת ערך או חולפת. 20. התובעת תטען כי המבחן האובייקטיבי של "האדם הסביר" מוביל למסקנה כי הצבת מבנה המצר דרך גישה לעסק, בסביבה עירונית, מהווה מטרד חמור שאין לצפות מאדם סביר שיסבול אותו. ## בנייה בלתי חוקית כמטרד ## 21. התובעת תטען כי עצם העובדה שהמבנה נבנה ללא היתר בנייה כדין, כפי שעולה מהתנהלות עיריית ירושלים שלא אישרה את הבנייה, מהווה כשלעצמה מטרד ליחיד, גם ללא הוכחת נזק נוסף. 22. בנייה ללא היתר מהווה הפרה של חוק התכנון והבנייה, ופגיעה בסדר הציבורי, ועל כן יש לראות בה כהפרעה בלתי סבירה לשימוש במקרקעין הסמוכים. 23. התובעת תטען כי גם אם היה ניתן היתר בנייה למבנה, אין בכך כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר, בהתאם לסעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. 24. העובדה כי עיריית ירושלים לא נקטה בהליכים פליליים כנגד הנתבעים אינה גורעת מעילת התביעה האזרחית בגין מטרד ליחיד, שכן מדובר בסעדים שונים ובמטרות שונות. 25. התובעת תטען כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כאשר הקימו או בנו מחדש את המבנה ללא היתר, תוך התעלמות מההשלכות על העסקים הסמוכים ועל זכויותיהם. ## התיישנות – עוולה נמשכת ומתחדשת ## 26. התובעת תטען כי בנייתו המחודשת של המבנה לפני כ-4.5 שנים יצרה עילת תביעה חדשה ונפרדת, שכן מדובר במעשה עוולה מתמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות. 27. גם אם המבנה המקורי עמד במקומו שנים רבות, הרי שהריסתו ובנייתו מחדש, במידות שונות או באופן ששינה את אופי המטרד, מקימה עילה חדשה שאינה חסומה בהתיישנות. 28. התובעת תטען כי הנזק הנגרם לה הוא נזק מתמשך, המתחדש מדי יום ביומו כל עוד המבנה עומד על תילו ומפריע לגישת לקוחות, ועל כן תקופת ההתיישנות מתחילה מחדש בכל יום. 29. התובעת תטען כי לא מדובר במעשה עוולה נקודתי אחד, אלא בעוולה נמשכת ומתחדשת, ועל כן יש לבחון את תקופת ההתיישנות ביחס לכל עילת תביעה בנפרד, כאשר העילות שקמו ב-7 השנים האחרונות אינן חסומות. 30. התובעת תטען כי טענת ההתיישנות של הנתבעים אינה יכולה לעמוד, שכן היא מתעלמת מהאופי המתמשך של המטרד ומהבנייה המחודשת שיצרה עילה חדשה, ונועדה להתחמק מאחריות. ## היקף הנזק ושיעורו ## 31. התובעת תטען כי נגרמו לה הפסדי הכנסות משמעותיים עקב המטרד, כתוצאה מירידה במספר הלקוחות המגיעים לעסק, וכי הפסדים אלו ניתנים לכימות באמצעות השוואת נתוני מכירות לפני ואחרי בניית המבנה. 32. התובעת תטען כי בנוסף להפסדי ההכנסות הישירים, נגרמו לה גם נזקים עקיפים כגון פגיעה במוניטין העסקי, אובדן לקוחות קבועים ופגיעה ביכולת להרחיב את פעילותה העסקית. 33. התובעת תטען כי הנזקים שנגרמו לה אינם מוגבלים לנזק כספי בלבד, אלא כוללים גם פגיעה בנוחות הגופנית, סבל נפשי ופחד, כפי שהוכר בפסיקה כחלק מהנזק הנגרם ממטרד ליחיד. 34. התובעת תטען כי הנתבעים אחראים לנזקים אלו במלואם, שכן המטרד נגרם כתוצאה ישירה ממעשיהם ובמחדליהם, וכי עליהם לפצות את התובעת על כלל נזקיה. 35. התובעת תטען כי שיעור הפיצויים הנדרש משקף את היקף הנזק המצטבר שנגרם לה לאורך השנים, וכי הוא הכרחי על מנת להשיב את המצב לקדמותו ככל הניתן. ## יריבות עם הנתבע 3 והרמת מסך ## 36. התובעת תטען כי הנתבע 3, בהיותו בעל מניות ומנהל הנתבעות, היה מעורב באופן פעיל ואישי בהקמת המבנה ובניהול המטרד, ועל כן קיימת יריבות ישירה בינו לבין התובעת. 37. התובעת תטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעות ולחייב את הנתבע 3 באופן אישי, שכן הוא פעל בחוסר תום לב קיצוני, תוך התעלמות מזכויות התובעת וניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברות. 38. התובעת תטען כי הנתבע 3 השתמש באישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי להונות את התובעת, להטעותה ולגרום לה נזקים, ועל כן יש להטיל עליו אחריות אישית. 39. התובעת תטען כי הנתבע 3 פעל מתוך מניעים אישיים של תחרות עסקית פסולה ורדיפה אישית, וכי מעשיו חרגו מתחום פעילותו כמנהל סביר של חברה, ועל כן יש לחייבו באופן אישי. 40. התובעת תטען כי הרמת מסך במקרה זה הכרחית על מנת למנוע עיוות דין ולאפשר לתובעת לקבל סעד הולם בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו הפסולים של הנתבע 3. ## השפעת המטרד על גישת לקוחות ## 41. התובעת תטען כי המבנה הבלתי חוקי מצר באופן משמעותי את כביש הגישה לעסק, ובכך מקשה על תנועת כלי רכב, במיוחד רכבים גדולים, ויוצר עומס תנועה מיותר. 42. התובעת תטען כי היצרות הכביש גורמת ללקוחות פוטנציאליים לחשוב בטעות כי הדרך חסומה או מסתיימת, ובכך מונעת מהם להגיע לעסק התובעת ומפנה אותם לעסקים מתחרים. 43. התובעת תטען כי המראה הכללי של המבנה הבלתי חוקי וההפרעה שהוא יוצר, פוגעים בחווית הלקוח ומרתיעים אותו מלהגיע לאזור, ובכך פוגעים במוניטין ובאטרקטיביות של העסק. 44. התובעת תטען כי בניגוד לטענות הנתבעים, המבנה אינו מאפשר מעבר נוח ובטוח של כלי רכב, וכי הצגת תמונות בלבד אינה יכולה להעיד על היעדר מטרד תנועתי. 45. התובעת תטען כי העובדה שגורמי הפיקוח בעירייה לא מצאו מכשול בדרך הציבורית אינה רלוונטית לעילת המטרד ליחיד, שכן המבחן הוא הפגיעה הספציפית בתובעת ולא בציבור הרחב. ## שיהוי בהגשת התביעה ## 46. התובעת תטען כי לא חל שיהוי בהגשת התביעה, שכן עילת התביעה התחדשה עם בנייתו המחודשת של המבנה לפני כ-4.5 שנים, וכי התובעת פעלה בסמוך לכך להגשת תלונות וניסיונות לפתרון. 47. התובעת תטען כי גם אם המבנה המקורי עמד במקומו שנים רבות, הרי שהשיהוי בהגשת תביעה בגינו אינו גורע מעילת התביעה החדשה שנוצרה עם הבנייה המחודשת. 48. התובעת תטען כי הארכת תקופת השכירות של העסק אינה מעידה על היעדר מטרד, אלא על ניסיונותיה של התובעת להמשיך ולנהל את עסקה למרות הקשיים שנוצרו. 49. התובעת תטען כי טענת הנתבעים בדבר סכסוך עסקי אינה רלוונטית לעצם קיומו של המטרד, וכי גם אם קיים סכסוך כזה, אין בכך כדי להכשיר את מעשיהם הפסולים של הנתבעים. 50. התובעת תטען כי התנהלותה, שכללה פניות חוזרות ונשנות לרשויות, מעידה על רצינות תלונתה ועל נחישותה להביא להסרת המטרד, ולא על שיהוי או חוסר עניין. ## נטל ההוכחה וראיות ## 51. התובעת תטען כי עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת קיומו של מטרד ליחיד, וכי העדויות שהוצגו, יחד עם נסיבות המקרה, תומכות באופן חד משמעי בגרסתה. 52. התובעת תטען כי העובדה שלא הוגשו צילומי אוויר או ראיות נוספות אינה גורעת מעוצמת הראיות שהוצגו, וכי הנטל להוכיח את חוקיות המבנה ואי-היותו מטרד מוטל על הנתבעים. 53. התובעת תטען כי עדותו של מנהל התובעת, מר ______, הייתה אמינה וקוהרנטית, וכי היא נתמכת בנסיבות העניין ובהיגיון הבריא. 54. התובעת תטען כי הנתבעים לא הציגו כל ראיה מהותית הסותרת את טענותיה בדבר בנייתו המחודשת של המבנה והשפעותיו המזיקות. 55. התובעת תטען כי היעדר עדות מלקוחות אינו שולל את קיומו של המטרד, שכן ההפרעה היא אובייקטיבית וניתנת להוכחה גם ללא עדויות ספציפיות של לקוחות. ## מניעים פסולים ותחרות עסקית ## 56. התובעת תטען כי טענת הנתבעים בדבר תחרות עסקית כסיבה להגשת התביעה היא טענה שקרית ונועדה להסיט את הדיון מעצם קיומו של המטרד. 57. התובעת תטען כי גם אם קיימת תחרות עסקית בין הצדדים, אין בכך כדי להצדיק את הקמת המבנה הבלתי חוקי והגורם למטרד, וכי תחרות חייבת להתנהל במסגרת החוק. 58. התובעת תטען כי הנתבע 3 פעל מתוך מניעים פסולים של רדיפה אישית וניסיון לפגוע בעסק התובעת, וכי מעשיו חורגים מכללי התחרות ההוגנת. 59. התובעת תטען כי התנהלות הנתבעים, הכוללת התעלמות מתלונות התובעת ומהנזקים הנגרמים לה, מעידה על חוסר תום לב ועל כוונה לפגוע. 60. התובעת תטען כי בית המשפט מתבקש שלא ליתן יד למעשים פסולים אלו ולא לאפשר לנתבעים להמשיך ולגרום נזקים לתובעת תחת מעטה של "תחרות עסקית". ## סעדים נוספים ## 61. התובעת תטען כי בנוסף לפיצויים הכספיים, יש ליתן צו הריסה למבנה, שכן מדובר במבנה בלתי חוקי המהווה מטרד מתמשך ופוגע בזכויותיה הקנייניות של התובעת. 62. התובעת תטען כי צו הריסה הוא הסעד היעיל וההולם ביותר במקרה זה, שכן הוא יביא להפסקת המטרד באופן מיידי ויאפשר לתובעת לשוב ולנהל את עסקה באופן תקין. 63. התובעת תטען כי היעדר צו הריסה ינציח את המצב הפוגעני ויאפשר לנתבעים להמשיך ולהפיק רווחים ממעשיהם הבלתי חוקיים, תוך פגיעה מתמשכת בתובעת. 64. התובעת תטען כי יש לחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, שכן הם אלו שאחראים להיווצרות המטרד ולצורך בהגשת תביעה זו. 65. התובעת תטען כי הסעדים המבוקשים הכרחיים על מנת להשיב את הצדק על כנו ולמנוע מהנתבעים להמשיך ולפגוע בזכויותיה של התובעת. ## אחריות הנתבעות ## 66. התובעת תטען כי הנתבעות 1 ו-2, בהיותן הבעלים והמחזיקות במבנה, אחראיות באופן ישיר למטרד שנוצר ממנו, וכי עליהן לפצות את התובעת על נזקיה. 67. התובעת תטען כי הנתבעות 1 ו-2, באמצעות הנתבע 3, ניהלו את עסקיהן באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובעת, ועל כן הן נושאות באחריות נזיקית. 68. התובעת תטען כי אין להפריד בין פעולות הנתבע 3 לבין פעולות הנתבעות, שכן הוא פעל כשלוחן וכאורגן שלהן, ועל כן אחריותן היא אחריות שילוחית ומלאה. 69. התובעת תטען כי הנתבעות לא נקטו בכל אמצעי סביר למניעת המטרד, ואף התעלמו מתלונות התובעת, ובכך הגבירו את אחריותן לנזקים שנגרמו. 70. התובעת תטען כי יש לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בכל הסעדים המבוקשים, שכן הן נושאות באחריות משותפת ומלאה למטרד ולנזקיו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##(8) להלן פסק דין בנושא תביעה בגין מטרד ליחיד:## 1. התביעה שבפני, היא תביעה למתן צו המורה על הריסתו של מבנה המצוי ברח' בית הדפוס 24 בירושלים, שבבעלות הנתבעת 2 ומוחזק על ידה וע"י הנתבעת 1 (להלן-"המבנה"). המבנה, מצוי בסמוך למבנה העסק של הנתבעות ( כמתואר בתשריטים נ/2 - נ/3 בתצהירו של הנתבע 3 ). 2. התובעת טוענת כי המבנה בלתי חוקי, וגורם להפרעה לעסקה המצוי בהמשכו של הכביש בו מוצב המבנה ומהווה מטרד עבורה. הצבת המבנה שם, גורמת להיצרות של כביש הגישה לעסקה. כתוצאה מכך, נגרמת הכבדה ללקוחותיה בהגעה לעסקה וכן נמנעת הגעת לקוחות אחרים ונוספים, בהיותם סבורים, בטעות, כי כביש הגישה מסתיים היכן שמצוי המבנה. לטענת התובעת, בכך נגרמים לה הפסדים והכנסות מעסקה. לפיכך, עומדת לה הזכות לפיצוי בגין נזקיה והפסדיה, עקב מיקומו של המבנה שם. התביעה, הופנתה גם כנגד הנתבע 3 שהוא בעל מניות של החברות, הנתבעות ומנהלן. 3. מיקומו של המבנה, הוא בכביש פנימי טבעתי המוביל לעסקם של בעלי הדין ולעסקים אחרים, המופעלים שם. אין חולק כי גודלו של המבנה הוא כ- 1 מ"ר בלבד והימצאותו שם היא מקדמא דנא, עוד לפני עשרות שנים. למרות זאת טוענת התובעת כי המבנה נהרס ע"י הנתבעים או ע"י אחר לפני מס' שנים וניבנה מחדש על ידי הנתבעים, או מי מהם באופן שיצר מטרד עם בנייתו מחדש. 4. הנתבעים, דוחים את טענות התובעת לגופן אך קודם לכן, טענו טענת התיישנות, ממועד הקמת המבנה ועד להגשת התביעה. לשיטתם, המבנה תוקן על ידם לאחר שחלק קטן ממנו ניזוק כתוצאה מפגיעת רכב כבד במבנה ומבלי, שהיה צורך להקימו מחדש הואיל ולא נהרס. עיריית ירושלים, אף נמנעה לטענת הנתבעים, מהגשת כתב אישום בגין המבנה וכן לא ניתן צו הריסה למבנה. כל תלונותיה של התובעת כנגדן, נדחו ע"י העירייה וע"י נציגת היועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים, אליה הופנה ערר. 5. בנוסף טענו הנתבעים, כי לא קיימת עילת תביעה בגין מטרד ליחיד הואיל והמבנה, אינו מהווה מטרד. גם אילו הוכחה העילה , אין לתובעת יריבות עמם מכיוון שהתובעת הינה שוכרת של מבנה העסק שלה, המצוי באותו רחוב. התביעה הוגשה לשיטתם, עקב תחרות עסקית בין העסקים שבבעלות בעלי הדין המופעלים זה בסמוך לזה. התביעה היא תביעת סרק על מנת ל"רדוף" את הנתבע 3 מחמת החלטתו שלא למסור עבודות לתובעת. כמו כן טען הנתבע 3 , כי אין להורות על "הרמת מסך" של החברות הנתבעות, על מנת לחייבו בהיותו בעלים עליהן, ודין התביעה כנגדו להדחות על הסף. עילת מטרד ליחיד: 6. בעילת התביעה היא מטרד ליחיד על פי סעיף 44 א. לפקודת הנזיקין [נ"ח] הקובע: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא יתבע אדם פיצוים וסעד בטרם ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". בהתאם לכך קיימים 3 יסודות לעוולת מטרד ליחיד: א. התנהגות או פעילות אקטיבית של הנתבע. ב. פגיעה באינטרס של התובע לשימוש סביר במקרקעין או הנאה סבירה מהם. ג. הפרעה של ממש באינטרס המוגן של התובע. (ראה: ד' קרצ'מר, מטרדים, בעריכת ט' טדסקי, עמ' 41). יש לבחון, אם הימצאותו של המבנה יוצרת מכשול בדרך ציבורית, המהווה חלק מהרחוב אשר התובעת מנהלת את עסקה בו, באופן המכביד על השימוש בו. לצורך כך, יש לברר עם יש הימצאותו של המבנה במיקומו, יש בו משום הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין, או להנאה סבירה מהם. על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי עסקינן בפגיעה מוחשית ומהותית. אמת המידה, צריכה להיות אובייקטיבית, לפי טיב הנכס והשימוש שנעשה בו וכן בהתאם לסביבה בה מצוי הנכס והשימושים בו (ע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ. שוורץ, פד"י ל (3) 785, 796-795). האם חלה התיישנות: 7. עילה של מטרד, מוכרת כעוולה נמשכת (אנגלרד, ברק, חשין, דיני הנזיקין בעריכת טדסקי, תשל"ז, 724). על כך נאמר בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים : " במצב דברים שבו האירוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא אירוע מתמשך המוליד עילת תביעה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד להגשת התביעה מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות. כך הוא הדין, גם אם מעשי העוולה הראשונים מצויים כבר מחוץ לתקופת ההתיישנות". כב' השופט י' עמית בע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים ואח' ניתן ביום 6.1.10 קבע שלוש קטגוריות של התיישנות בתביעת נזיקין: א. מעשה עוולתי נקודתי אחד ונזק מתמשך בצידו. ב. מעשה עוולתי מתמשך הגורם לנזק אחד. ג. מעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק מתמשך. מצינו בסעיף 11 בפסק הדין אבחנה בין הקטגוריה השנייה לשלישית, כדלהלן: " במאמר מוסגר נציין כי ההבחנה בין הקטגוריה השנייה של עוולה נמשכת לבין הקטגוריה השלישית של עוולה נמשכת ומתחדשת, אינה קלה. נאמר בקצרה כי במקרים הנופלים לקטגוריה השלישית, תיבחן תקופת ההתיישנות ביחס לכל עילת תביעה בנפרד והעילות המצויות מחוץ לתקופת ההתיישנות, יידחו". 8. בענייננו, לא עסקינן בעוולה נמשכת כי אם בנזק לכאורי מתמשך, שנגרם ע"י מעשה אחד של בניה ללא רישיון לדידה של התובעת, אשר בגינה נוצר לטענתה מטרד. הבנייה המקורית, היתה כבר ללא היתר בנייה, ולמרות שחלפה תקופת ההתיישנות נולדה עילה חדשה, עם בנייתו מחדש של המבנה. 9. יש לבחון אם כן את המסכת העובדתית, בנוגע למועד הבנייה המאוחרת שניטען שבוצעה, במקומו של המבנה הישן או חלק ממנו. בגין הבנייה המקורית של המבנה, היה על התובעת להגיש את התביעה תוך 7 שנים ממועד בנייתו של המבנה שכן, ניתן היה להבחין בנקל בקיומו של המטרד, לשיטת התובעת. לא מדובר במפגע או בנזק שנגרם מהמבנה, שהתגלה רק לאחר חלוף שנים ממועד היווצרותו. אם כך היה, הרי שניתן היה להאריך את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין. בהתאם לכך, לא בכדי נמנעה התובעת מהגשת התביעה בהתאם לסעיף 17 לחוק המקרקעין, מחמת מועד הקמת המבנה שכן, בנייתו מלכתחילה היתה לפני מעל 7 שנים. 10. אין להאריך את תקופת ההתיישנות גם היכן שבעילת התביעה היא בגין מטרד, אם יוכח כי לא נולדה עילת תביעה חדשה עקב המבנה החדש שנבנה לדידה של התובעת לפני פחות מ- 7 שנים בטרם הוגשה התביעה. על מנת להכריע בשאלת מועד 'לידת' בעילת התביעה של המטרד ליחיד, תיבחן בין השאר התנהלות התובעת בעסקה, בעת שהמבנה עמד על תילו כבר במשך שנים רבות, הרבה מעבר לשבע השנים האחרונות. כמו כן, על התובעת להוכיח כי נוצר מטרד אחר מקודמו, במרוצת שבע השנים האחרונות עם בנייתו של המבנה מחדש לשיטתה. השיהוי הרב של התובעת בהגשת תביעתה, גם הוא יילקח בחשבון בהערכת קיומו של מטרד. המסכת העובדתית: 11. שמעתי את העדויות מטעם בעלי הדין על מועד הפגיעה במבנה; היקף הפגיעה במבנה ע"י צד ג' כלשהו ועל מהות התיקון שבוצע במבנה לאחר הפגיעה בו. מנהל התובעת מר הרשקוביץ אמר בעדותו כי כבר לפני 15 שנים היה מצוי מבנה, במקום בו מצוי המבנה הנוכחי. המבנה המקורי, נהרס לדבריו לפני כ- 13 שנים והוא נבנה מחדש, ע"י הנתבע . מאחר יותר, לפני כ- 4.5 שנים נבנה מחדש המבנה. מנהל התובעת, אישר בעדותו כי כאשר נבנה המבנה לפני כ- 13 שנים ע"י הנתבעים, ניהלה כבר התובעת את עסקה בסמוך לאותו מבנה, בניהולו (עמ' 2 שורות 6-29 ). 12. הנתבע , הכחיש את דבר בניית המבנה מחדש על ידו, בין אם לפני כ- 13 שנים ובין אם לאחר מכן, במרוצת השנים האחרונות. לדבריו, הוא רכש את המבנה בשנת 1988, בעת שטרם היו מוסכים אחרים בסמוך למוסך שבבעלותו. מידותיו של המבנה בעת רכישתו זהות למידותיו כיום (עמ' 18 שורות 4-11 ). הנתבע העיד על כך שבבוקרו של יום לפני כ- 4.5 שנים הוא הופתע לראות שהמבנה ניזוק. הנתבע העריך ושיער שהנזק נגרם למבנה, כתוצאה מחלוף משאית בסמוך למבנה, באופן שגרם לנזק לפינה אחת בלבד שלו, כך שנוצר חור בגודל של 20-30 ס"מ ואילו שלוש הפינות האחרות של המבנה, לא ניזוקו כלל. בהמשך עדותו אמר הנתבע, כי יתכן שהמדובר ב- 30-60 ס"מ במקום שניזוק, אך מכל מקום לא היה בכך כדי להצריך את בנייתו מחדש של המבנה (עמ' 17 שורות 14-22). עדותו של הנתבע , מתיישבת עם עדותו של בעל מוסך אחר מר דמינסקי, המצוי בסמוך לעסקם של הנתבעים. העד אמר בעדותו כי הוא ראה את המבנה לאחר שניזוק, מבלי שידע לומר כמה בלוקים ניזוקו. הנזק, נראה בפינה העליונה השמאלית, כאשר מביטים בו ממול למבנה. מיקום הנזק, היה כ- 80X 50 ס"מ מקצה המבנה כלפי מטה (עמ' 14 שורות 1-5). העד מר משה ממן העיד גם הוא על פגיעה במספר בלוקים במבנה בגודל של כ- 80X60 ס"מ' (עמ' 14 שורות 16-17 ו- 20). 13. התובעת, לא טרחה להגיש צילומי אויר או כל ראייה אחרת מטעמה על מנת להוכיח כי מידות המבנה, השתנו לאחר שניזוק כ-4.5 שנים לפני הגשת התביעה. , מהעדויות עולה כי המבנה תוקן בדחיפות לאחר קרות הנזק בחלקו העליון, והעבודה התבצעה בפרק זמן קצר. אילו, היה נגרם נזק חמור למבנה או ליסודותיו צפוי היה שתידרש בנייתו מחדש ובהתאם לכך, העבודה היתה מתארכת למס' ימים, ולא כפי שהשתכנעתי שנעשה בפועל. 14. לא עלה גם בידי מנהל התובעת, להביא לנקיטת פעולות ע"י עיריית ירושלים כנגד הנתבעים בגין המבנה, למרות טענתו על הריסתו ובנייתו מחדש. מר הרשקוביץ טען שהמציא מכתב מיום 18.5.04 לסגן ראש העיר פולק על הריסת המבנה בסמוך לאחר קריסתו. הוכח, כי התקיים ביקור של נציגי העירייה במקום נשוא התלונה כבר בחודש 5/04, אשר לא הניב כתב אישום ולא הוצא צו הריסה למבנה. מתשובת העירייה לתלונת התובעת עולה כי להערכתה, המבנה נבנה לפני שנים ואין מדובר בבנייה חדשה בניגוד לאמור בתלונת התובעת ( מכתבו של מפקח רישוי ופיקוח על הבנייה, נספח 21 לתצהירו של הנתבע וכן בנספח 29 , מכתבה של עו"ד אתי כהנא מטעם היועמ"ש לממשלה, על דחיית הערר על החלטת העירייה לסגור את התיק ). האינטרס של גורמי הפיקוח לאכיפת חוק התכנון והבניה, הוא להגיש כתב אישום במקרה של בנייה בלתי חוקית. אך, משלא היו בידי התובעת ראיות כלשהן על מנת לתמוך בתלונתה על בניית המבנה מחדש לאחר הריסתו ולא נמצאו סימנים המעידים על כך, בביקור גורמי הפיקוח, נותרו הגורמים המקצועיים בדעתם כי מדובר במבנה ישן ודחו את התלונה. 15. עולה תהייה בנוגע להתנהלותו של מנהל התובעת, שלא מיהר לצלם את המבנה ב'חורבנו' לדידו, ולא הזעיק מייד את המוקד העירוני, למרות שראה את המבנה במצבו ההרוס כ"גל אבנים", כהגדרתו. התנהגותו זו, אינה מתיישבת עם טענתו בדבר המטרד החמור שנגרם לו עקב המבנה, למרות שהוא לא חסך מעצמו מאמץ להביא להריסתו, בדרכים שונות קרי: בהגשת תלונות חוזרות ונישנות (עמ' 5 שורות 8-14). 16. בנסיבות אלו אני קובעת כי בעילת התביעה נולדה לפני מעל 13 שנה ולא הוכח כי המבנה נבנה מחדש לנפי כ-4 שנים, באופן שהיה בו כדי להוליד עילת תביעה חדשה. הוכח, כי בוצע תיקון של מס' בלוקים במבנה בלבד, ומבלי ששונו מידותיו וגבולותיו. יתירה מכך, התובעת אינה בעלים על המבנה בו מצוי עסקה ולמרות ידיעתה, על קיומו של המבנה בכביש המוביל אליה אשר גורם לה למטרד לטעמה, הוארכה על ידה תקופת השכירות במשך שנים ארוכות. כמו כן, תחילת תקופת השכירות של מבנה עסקה של התובעת, היתה בעת שהמבנה היה מצוי כבר בכביש הטבעתי המוביל למושכר, גם לשיטתה. לפיכך, אם אכן היה במבנה משום מטרד חמור כדבריה, אין לשער שהיתה משתהה בהגשת התביעה וחוזרת ומאריכה את תקופת השכירות. בשיהוי הרב, יש כדי לתמוך בטענת הנתבעות בדבר סכסוך עסקי ותחרות בין העסקים אשר הביא להגשת התביעה, ולאו דווקא בשל היווצרותו של מטרד. 17. משלא הוכח שינוי בגודל המבנה ובמיקומו בכביש בתוך תקופת ההתיישנות ממועד בנייתו, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח כי נולדה עילת תביעה חדשה עם תיקון המבנה, באותו מיקום ומידות. "כוח התביעה" נולד אם כן, עם בנייתו של המבנה, והרבה לפני כניסת התובעת לעסקה . 18. לפיכך, חלה התיישנות עם חלוף 7 שנים לפי חוק ההתיישנות וכן תקופה של מעל 10 שנים לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין, בשים לב לכניסת התובעת לעסקה שכלל את המבנה, כמוכח בהסכם הרכישה ובתשריטים, לפני מעל 10 שנים. 19. אף שקבעתי כי קיימת התיישנות, בחנתי את העדויות בשאלת קיומו של מטרד. מהעדויות למדתי, שעולה בידי רכבים לעבור בכביש לצד המבנה על מנת להגיע לעסקה של התובעת ולעסקים סמוכים אחרים, לפני תיקון המבנה. הטרוניה של מנהל התובעת היא לעניין מטרד שנוצר עקב בניית מבנה חדש גדול אשר במידותיו דווקא, יש כדי למנוע את המעבר (עמ' 7 שורות 5-6). משקבעתי, כי המבנה לא נבנה מחדש במידות שונות מקודמו, לא הוכח כי רוחב המעבר לעסקה של התובעת, הוקטן. התובעת, לא המציאה ראיות על הקטנת המעבר, למרות שלדברי מנהלה בעדותו, מצויים בידיו מסמכים התומכים בכך. חזקה על התובעת, שהיתה מגישה את המסמכים אילו הללו תמכו בגרסתה. משלא עשתה כן, הדבר פועל כנגדה. התובעת, לא הביאה לעדות מי מלקחותיה, כדי להוכיח כי נמנע מהם להגיע לעסקה ולא די במראה עיניים בהצגת תמונות של הכביש והמבנה, כדי ללמוד על קיומו של מטרד. נכונים הדברים, בפרט כאשר גורמי הפיקוח בעירייה, גם הם לא מצאו כי קיים מכשול בדרך הציבורית, עקב הימצאותו של המבנה שם, מקדמא דנא, הרבה בטרם כניסתה של התובעת לעסקה. 20. גם כי אילו הוכח קיומו של מטרד, לא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה בשיעור הנטען. התובעת, לא הגישה דו"חות כספיים להוכחת הפסדיה ממועד בנייתו של המבנה מחדש לשיטתה. לא הוצגו ספרי הלקוחות וכיוצ"ב להוכחת ירידה במס' רכבים המגיעים לעסקה של התובעת, ממועד הבנייה מחדש בהשוואה לשנים שקדמו לו. 21. התובעת, לא הוכיחה יריבות בינה לבין הנתבע 3 . המבנה אינו בבעלותו ופעולותיו בעסק, הן כבעלים של החברות ולא כאורגן פרטי. לא הונחה ע"י התובעת, תשתית להרמת מסך ההתאגדות ויצירת יריבות עם הנתבע 3. 22. בנסיבות אלו, דין התביעה כנגד כל הנתבעים, להידחות. 23. אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד לנתבעים, ביחד ולחוד, בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. עותק פסק הדין יישלח לצדדים. ניתן היום י"ב באייר , תש"ע , 26 אפריל 2010, בהעדר הצדדים. מטרד