התובעים טענו שבשימוש שעשו הנתבעים בתמונת קטינה לצרכיהם הפרסומיים והמסחריים, הפרו הנתבעים את חובותיהם לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הפרטיות), חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960. בגין אלה נדרש פיצוי לתובעת - להלן פסק דין בנושא פרסום תמונה של קטין - פיצויים: פ ס ק ד י ן 1. זהו פס"ד הניתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),התשמ"ד-1984. הצדדים הסכימו להצעת הח"מ שלפיה הפיצוי לתובעת יעמוד על סכום שלא יפחת מ-5,000 ₪ ולא יעלה על 30,000 ₪ . עוד הוסכם ע"י הצדדים להצעת הח"מ שלפיה כל צד יהיה רשאי להשמיע טענות ללא חקירה ולאחר מכן עוה"ד יסכמו את הטענות ועל בסיס כל החומר הזה יינתן פסה"ד. הודעתי לצדדים שאף כי ניתן פס"ד לפי סעיף 79א' הנ"ל, יינתן פס"ד מנומק. 2. להלן כמה פרטים שאין עליהם מחלוקת: א. במאי 2004 צולמה התובעת (שהיתה בעת הצילום כבת 5 חודשים) בסטודיו לצילום של הנתבעים בקניון מלחה בירושלים. ב. הנתבעים פרסמו את תמונת הקטינה הנ"ל על שעונים, כרים וכריות, פאזלים ותמונות מוגדלות ואלה הושמו ע"י הנתבעים בחלון הראווה של חנותם לצורכי קידום מכירות. ג. הנתבעים התבקשו להסיר את התמונות והנתבעים סירבו לכך בהתחלה ורק לאחר פרק זמן התרצו והפסיקו לפרסם את תמונת הקטינה. 3. התובעים טענו שבשימוש שעשו הנתבעים בתמונת התובעת לצרכיהם הפרסומיים והמסחריים, הפרו הנתבעים את חובותיהם לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הפרטיות), חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960. בגין אלה נדרש פיצוי לתובעת. בנוסף נטען שהנתבעים התעשרו על חשבון התובעת ולכן, עליהם לשלם לתובעת את שוויה של התעשרות זו בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. יצויין למען שלמות הכתובים שהתובעים העמידו את תביעתם ע"ס 80,000 ₪ (משיקולי אגרה) אף כי בסעיף 4(ג) לכתב התביעה ציינו שנזקי התובעת הם בשיעור של 250,000 ₪ .בסופו של דבר התרצו והסכימו לפיצוי כספי העומד על סכום שלא יפחת מ-5,000 ₪ ולא יעלה על 30,000 ₪ . 4. בהחלטה שנתתי ביום 27.2.05 קבעתי את הפלוגתאות הבאות: א. האם היתה או לא היתה הסכמה מצד הורי הקטינה (אפוטרופסיה הטבעיים) לשימוש בתמונת התובעת בחלון הראווה של חנות הנתבעים? על שאלה זו ניתן להשיב כבר בשלב זה שלא התבקשה ולא התקבלה כל הסכמה לשימוש שעשו הנתבעים בתמונת התובעת ולהיקף השימוש שנעשה . לפיכך מתייתר הצורך לדון בנושא זה . ב. התקופה שהושמה התמונה בחנות ללא הסכמה? ג. האם חלים התנאים שבסעיף 6 לחוק החברות,תשנ"ט-1999 (וזאת לעניין נתבעים 2-3 אשר התביעה מוגשת גם כנגדם) ? ד. גובה הנזק. 5. קודם שאדון בפלוגתאות ב' עד ד' דלעיל אציין את הבסיס החוקי שמכוחו קמה אחריות הנתבעים. הפרסום שפרסמו הנתבעים את תמונת הקטינה בחלון הראווה של חנותם ללא רשות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים היה בו משום הפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הפרטיות). שני מצבים יכולים להיות רלוונטיים למקרה שלפנינו אלא שכפי שמייד נראה מדובר במצב אחד בלבד. סעיפים 2 (4) ו-(6) לחוק הגנת הפרטיות קובעים מצבים השונים שיש בהם משום פגיעה בפרטיותו של אדם : "4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;............. 6. שימוש בשם אדם,בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;". 6. באשר לחלופה של "השפלה או ביזוי" טענו התובעים טענה קלושה אחת וזוהי הטענה שבסעיף 3(ד) לכתב התביעה שלפיה "זכו הורי התובעת להערות ועלבונות מקרוביהם, מכריהם וחבריהם בגנות הפרסום כאילו הם נזקקים לעזרה כספית והכנסה נוספת ומנצלים לצורך זה את התובעת-ביתם הקטינה". הורי התובעת לא ייבנו מטיעון כנ"ל. התובעת היחידה בתיק זה היא הקטינה. הורי הקטינה לא תבעו בשם עצמם, כי אם כהוריה ואפוטרופסיה הטבעיים כך שטיעון כנ"ל (אשר לא הוכח כל עיקר) לא יכול לסייע להם בקבלת פיצוי. מעבר לכך ייאמר שהעובדות הנ"ל כלל לא הוכחו . 7. סבורני כי יקשה לראות בפרסומים שפרסמו הנתבעים את תמונת הקטינה כמבזים את הקטינה או כמשפילים אותה. פרסום תמונת התובעת בחלון הראווה של חנות הנתבעים שהיתה בתמונה ובמגוון מוצרים, נעשתה בצורה אסטטית ולא פוגעת בכבודה. לא היה פה צילום של הקטינה כשהיא בעירום, למשל, או בצורה מגוחכת כלשהי, כאשר אז ניתן היה לטעון לפגיעה בכבודה. במקרה דנן, התובעת והוריה היו צריכים להתגאות בכך שהנתבעים בחרו בתמונת הקטינה כדי לפאר את חנותם וכדי להצביע על תצלומים מוצלחים ומגוון אפשרויות הצילום המודרני שבו אפשר להדביק את תמונתו של אדם על מוצרים שונים. 8. מה שנותר, אם כן, הוא הפגיעה שפגעו הנתבעים בתובעת בעצם פרסום תמונתה בחלון הראווה של חנותם לשם קידום מכירות וריווח פגיעה לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות. איסור עשיית שימוש בשמו של אדם לצורכי מסחר ופרסום, ללא הסכמה מצדו, ניתן למצוא עוד בהצעת חוק השימוש בשם אדם למסחר, תשל"ג- 1973 אשר לפיו: "1.(א) שימוש בשמו של אדם , בתמונתו, בקולו או בחיקוייהם, למסחר או לפרסומת מסחרית, ללא הסכמתו, היא עילה לתביעה בנזיקין" . בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר : "החוק המוצע בא להסדיר את אחד העניינים הכלולים בזכות לפרטיות, הוא השימוש בשמו או בדמותו של אדם למסחר או לפרסומת מסחרית, תופעה מצויה ביותר בימינו ונזקה מרובה. מוצע להגביל את איסור השימוש האמור למסחר או לפרסומת מסחרית בלבד, להבדיל מפרסום אגב דיון או הבאת מידע בעניין ציבורי, כשרואים את טובת הציבור עדיפה על הגנת הפרטיות". הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית על פי סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר לפיו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". גם לתינוקת בת 5 חודשים יש זכות לפרטיות כלכל אדם מבוגר. כפי שנאמר בעניין זה בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל בהיותה שופטת בבימ"ש השלום בת"א בת.א. (ת"א) 19080/91 מיקי ברקוביץ' ואח' נ' עיתונות מקומית בע"מ ואח': "סעיף 2(6) קובע מפורשות כי מה שנחשב לפגיעה בפרטיות הוא מטרת הפרסום ולא תוצאתו, דהיינו, די שהפרסום נעשה לשם רווח הגם שבפועל לא הופק רווח, על מנת להיכנס תחת כנפי סעיף זה." . המילה "ריווח" לעניין סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות פורש פרשנות מרחיבה בת"א (תל-אביב-יפו) 2578/00 -מקדונלד אריאל נ' מקדונלד'ס אשר קבע ש"הפרשנות הראויה למונח "ריווח" היא פרשנות מרחיבה, הכוללת הפקת תועלת מהשימוש ולאו דווקא רווח במובן הצר של המילה". בספרה של עו"ד חנה קציר "פרסומת מסחרית - היבטים משפטיים" מציינת המחברת - ביחס לסעיף 2(6) לחוק בעמ' 135-136 כדלהלן: "הרעיון הבסיסי העומד ביסוד הוראת סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, הוא לתת הגנה למאפיינים שונים, הקשורים לדמותו ולתדמיתו של אדם, מפני שימוש בידי אחרים לשם הפקת רווח. עילה זו מהווה למעשה, הכרה בכך שדמות האדם היא בגדר קניינו, ...... שאלת קיום הנזק או העדרו - איננה רלוונטית. ומכאן לשאר השאלות שהצבתי לעצמי לדיון בסעיף 4 דלעיל. 9. לפי הראיות שבתיק, התקופה שהושמה תמונת הקטינה בחלון הראווה של חנות הנתבעים ללא הסכמה היתה כשנה עד 13 חודשים לאחר שנעשה צילום הקטינה. לעניין זה נטען ע"י הנתבע מר יעקב פרס שאבי הקטינה ..........לא ביקש בפעם הראשונה שבא לחנות הנתבעים להוציא את התמונה. הוא ביקש שעון במתנה ורק לאחר מכן הוא ביקש להוציא את תמונת הקטינה . יצויין כי ..........הודה בכך שרק בפעם השנייה שהיה בחנות הנתבעים הוא ביקש להסיר את תמונת התובעת מחלון הראווה של חנות הנתבעים. 10. הנתבעים 2-3 ביקשו לדחות את התביעה כנגדם מהטעם שלא התקיימו תנאי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 . נתבעים 2-3 הם בעלי השליטה והמנהלים של נתבעת 1 וככאלה הם אורגנים מוסמכים של נתבעת 1. לעניין זה נטען ע"י ב"כ הנתבעים, שכל מעשיהם ופעולותיהם של נתבעים 2-3 בנוגע לעניינים נשוא כתב התביעה נעשו בשם החברה ועבורה ולא לצרכיהם הפרטיים ואין במעשיהם ו/או במחדליהם בכדי לחייבם באופן אישי. אינני מקבל טענה זו של ב"כ הנתבעים. דבר פרסום התמונה של התובעת על פריטים שונים במשך כשנה נעשה ע"י הנתבעים 2-3. הם אלה שהפיקו או יכלו להפיק אישית רווח מהפרסום . לכן צודק וראוי להטיל אחריות אישית על נתבעים 2-3 ואלה לא יוכלו להסתתר מאחרי מסך ההתאגדות . כפי שציינו התובעים בתגובתם לבקשה בש"א 1351/06 (והנתבעים לא הפריכו זאת) לנתבעת 1 יש ארבעה שיעבודים בלתי מוגבלים על כלל נכסיה. לכן, יכול להיווצר מצב שהתובעת, אם תקבל פיצוי כלשהו, תיוותר מול שוקת שבורה ללא כל יכולת לממש את זכייתה למרות שמי שהיה אחראי לפגיעה בפרטיותה של התובעת היו אלה נתבעים 2-3. לפיכך, הנני דוחה את בקשת נתבעים 2-3 למחוק ו/או לדחות את התביעה כנגדם. 11. משקבעתי את האחריות ואת הנושאים בה, אדון בשאלת גובה הנזק. בטרם אדון לגוף הנושא של גובה הנזק אציין שהנני דוחה את טענת ב"כ הנתבעים שמדובר ב"פגיעה של מה בכך" או "פגיעה שאין בה ממש", כמשמעותה בסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות אשר לפיו "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש". פרסום כפי שנעשה במקרה שלפנינו בחלון ראוה של חנות בקניון מלחה שבה יש כמות רבה של אנשים החולפים על פניה, מתוך מגמה לעשות רווח , ובמשך כשנה, יש בו משום פגיעה שאין לראותה כפגיעה "שאין בה ממש". דבר היות התובעת קטינה כבת 5 חודשים בעת תחילת הפרסום וכבת שנה וחצי בעת סיומו אינה אומרת שלקטינה בגיל כזה אין זכות ליהנות מהזכות החוקתית לפרטיות ושניתן להשתמש בתמונתה כאוות נפשו של המפרסם. כבר נפסק לעניין זה ש"הפגיעה בפרטיות לעניין השימוש בתמונות למטרת ריווח-היא מטרת הפרסום ולא תוצאתו". במקרה הזה, אם כן, מגיע פיצוי לתובעת וכל שיש הוא לקבוע את גובהו. 12. בבואי לפסוק את גובה הנזק הנני מביא בחשבון את העובדות והשיקולים הבאים: א. היה מדובר בפרסום של קטינה שהיתה בעת הצילום כבת 5 חודשים. ב. הפרסום היה ע"ג פריטים שונים שהוצגו בחלון הראווה של חנות הנתבעים, למטרה של קידום מכירות. ג. הפרסום המשיך להתקיים גם לאחר שהנתבעים התבקשו להפסיק את השימוש הפרסומי בתמונות. ד. מדובר בפרסום אסטטי, בשונה למשל מהפרסום שהיה בת.א. 7290/02 ארנהיים שני, קטינה, נ' ספורטן הוד השרון שבו היה מדובר בפרסום קטינה, כבת 13 שנים, בשני מקומונים בהוד השרון על פני מודעה בגודל של עמוד עיתון שלם ובה הופיעה הקטינה בבגד ים , ואף הוצבה תמונת אותה קטינה בלוח פרסומת בכניסה למועדון ולא זאת אף זאת, התמונה התפרסמה גם על שלט חוצות ענקי ברחובה הראשי של הוד השרון בסמוך למועדון הספורטן. ה. ומכאן לשאלה האם מגיעה לנתבעים הגנת תום הלב ? לכאורה ניתן היה לטעון שהיתה שגגה או רשלנות מצד הנתבעים כשפרסמו את התמונות. אך מצב זה היה נכון עד שההורים ביקשו את הסרתן של התמונות מחלון הראווה. המשך הפרסום בחלון הראווה לאחר שהתבקשו להפסיק את השימוש בתמונות היה בו, מאותו שלב ואילך, חוסר תום לב. לעניין זה, גם אם אקבל את הטענה של הנתבעים שחלפו כמה שבועות מהרגע שביקשו ההורים את הפסקת השימוש ועד להורדת התמונות בפועל, המשך פרסום התמונות במשך כל פרק הזמן הכולל של כשנה ואי הפסקת השימוש במשך כמה שבועות יש בהתנהגות זו כדי להחליש את טענת תום הלב או טענת הרשלנות. ו. הנתבעים טענו שזכותם ליהנות מ"ההקלות" שבסעיף 22 לחוק הגנת הפרטיות. שתי "הקלות" רלוונטיות לענייננו : זו שבסעיף 22(2) לחוק הנ"ל שלפיו הנתבע "לא התכוון לפגוע" וזו שבסעיף 22(3) לחוק שלפיה: "אם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הוא התנצל על הפרסום ונקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את הפגיעה, ובלבד שההתנצלות פורסמה במקום, במידה ובדרך שבהם פורסמה הפגיעה ולא היתה מסוייגת". הנתבעים שלפנינו לא יכולים ליהנות מאילו מ"ההקלות" הנ"ל. באשר להגנה לפי סעיף 22(2) הנ"ל, מהשלב שבו ידעו הנתבעים שההורים אינם מרשים את הפרסום, היה עליהם להפסיק לאלתר את הפרסום ולא להמתין עד שיהיו תמונות אחרות כדי להחליפן. באשר ל"הקלה" לפי סעיף 22(3) אף ממנה לא יוכלו הנתבעים ליהנות מפני שלא היתה כל התנצלות מצידם של הנתבעים לגבי הפרסום. במקרה שלפנינו ושלא בדומה לת.א. 7290/02 לא היתה התנצלות אפילו לא בטלפון או בכתב ולא היתה "פעולה מיידית להפסקת הפרסום" כפי שהיתה בעניין הנ"ל. 13. ומכאן לכמה דוגמאות מהפסיקה שבהן נפסקו פיצויים באשר לפרסומים למיניהם: א. בת.א. (שלום-ת"א) 23202/03 קרייף ווילי נ' קרן תעשיות רהיטים בע"מ ואח' נפסק לעובד בגיר של חברת הרהיטים שתמונתו פורסמה בקטלוג של החברה סך של 15,000 ₪ + הוצאות. ב. בת.א. (שלום-ת"א) 65836/04 כורש אלינור נ' דונטלו אמצעי קד"מ בע"מ ואח' הצילומים נעשו בידיעתה ובהסכמתה המלאה של התובעת, אשר היתה מודעת כי מטרת הצילומים הינה הצגתם בפני לקוחות החברה המעוניינים לשכור שירותי דיילות. תמונת התובעת פורסמה בקטלוגים, באלבומים, באתר האינטרנט, על גבי משאיות הנתבעת ובמשרדי הנתבעת . באותו פס"ד נקבע ש"עצם העובדה שהנתבעת 1 צילמה את התובעת, בהסכמתה של התובעת, עבור הצגת תמונותיה ללקוחותיה של הנתבעת 1 , על מנת שיבחרו בה לשמש דיילת מכירות או פירסום עבור מוצריהם ללא תמורה - בעוד שהנתבעת 1 עשתה בתמונות שימוש לצורך קידום מכירותיה שלה עצמה - בשירותים שהיא מספקת ללקוחותיה - אינה יכולה לעבור ללא פיצוי וללא תשלום לתובעת בגין השימוש שנעשה בתמונותיה". ביהמ"ש פסק לתובעת פיצוי ע"ס 10,000 ₪ + הוצאות. ג. בת.א.(שלום-ת"א) 7290/02 היה, כאמור, מדובר בקטינה כבת 13 שתמונותיה פורסמו בשני מקומונים בהוד השרון על פני מודעה בגודל של עמוד עיתון שלם ובה הופיעה הקטינה בבגד ים , ואף הוצבה תמונת אותה קטינה בלוח פרסומת בכניסה למועדון ולא זאת אף זאת, התמונה התפרסמה גם על שלט חוצות ענקי ברחובה הראשי של הוד השרון בסמוך למועדון הספורטן. ביהמ"ש פסק לה פיצוי ע"ס 10,000 ₪ + הוצאות. ד. בת.א. 7290/02 היה מדובר בפרסום של אם ובנה הקטין בחלוף כשנה כשנה מהצילום במסגרת מסע קידום מכירות ויחסי ציבור ונעשה פרסום של התמונה בעיתונות,בשלטי חוצות, בפוסטרים גדולים בקניון ובעלונים. ביהמ"ש פסק לתובעת פיצוי ע"ס 13,500 ₪ + הוצאות. 14. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מלוא נסיבותיה של תביעה זו לרבות השיקולים לקולא וחומרא הנוגעים להתנהגות התובעים והנתבעים וכן את הסכמת הצדדים לעניין הרף התחתון והעליון של הפיצויים, הנני מחליט להעמיד את הפיצוי על סמך כל השיקולים דלעיל ועל סמך הפסיקה ועל פי אומדנא על סך של 15,000 ₪ . 15. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת: א. סך של 15,000 ₪ . הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מתום 30 יום מיום קבלת פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. ב. שכ"ט עו"ד ע"ס 4,000 ₪ + מע"מ על סכום זה. ג. הסכומים הנ"ל יופקדו בגזברות ביהמ"ש לזכות הקטינה התובעת. ד. מאחר ומדובר בכספים המגיעים לתובעת שהיא קטינה ולא להוריה, הנני קובע עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 שהסכום המגיע עפ"י פס"ד זה לקטינה, יופקד בחשבון חיסכון נושא ריבית והצמדה שיהיה חשבון סגור עד להגיע הקטינה לגיל 18 והיא בלבד תהיה זו שרשאית לממש את הסכום לשימושה ולרווחתה האישית. כל זאת, אם לא ניתנה החלטה אחרת ע"י בית משפט מוסמך מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לעניין ההפקדה הנ"ל על ב"כ התובעת להגיש לביהמ"ש את פרטי החשבון ופרטי החיסכון ולאחר שאאשר אותו ישוחרר הסכום שהופקד בגזברות ביהמ"ש עפ"י פס"ד זה, ואותו חלק ממנו המתייחס לפיצוי הקטינה, יושקע בחשבון הבנק הנ"ל (שאליו יש לצרף עותק מאושר מפס"ד זה) יש להמציא לתיק ביהמ"ש לעיון הח"מ עותק מאישור הבנק על הפקדת הסכום. קטיניםפיצוייםפרסוםהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות