עד שלא נחקר על תצהירו

לפניי תביעה כספית ע"ס 34,742 ₪, בעילה של כפל ביטוח. שתי בעלות הדין הנן חברות ביטוח. שתיהן ביטחו את אותה המבוטחת בביטוח מקיף לרכב. התובעת שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח מלאים בגין אובדן מוחלט שנגרם לרכב המבוטח ועותרת לחייב את הנתבעת לשפות אותה במחצית הסכום ששילמה למבוטחת וזאת בעילה של כפל ביטוח. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת הנה כי היא אמנם הנפיקה פוליסה למבוטחת, אולם הדבר נעשה בטעות, למרות שהמבוטחת לא אישרה את הצעת הביטוח ועל כן מעולם לא השתכלל חוזה ביטוח. תמצית התביעה התובעת ביטחה את הגב' לילך ארביב ("המבוטחת") בביטוח מקיף לרכב. ביום 11.4.07 נשרף כליל הרכב. התובעת שילמה למבוטחת 70,632 ₪ ומכרה את שרידי הרכב בסכום של 5,620 ₪, כך שהנזק שנגרם לה כתוצאה ממקרה הביטוח עומד על 65,407 ₪. הנתבעת ביטחה אף היא את המבוטחת בביטוח מקיף בתקופה הרלוונטית. לפיכך, ועל פי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, על הנתבעת לשפות את התובעת במחצית הסכום ששולם על ידה. תמצית ההגנה הנתבעת טוענת כי הרכב נשוא התביעה בוטח אצלה החל מיום רכישתו בשנת 2004, אולם בסמוך למועד חידוש הביטוח, יום 1.2.07, הודיעה המבוטחת כי אין היא חפצה לחדש את הביטוח לאור ביטוח הרכב אצל התובעת. בשל טעות, חודש הביטוח למרות אי הסכמת המבוטחת. לאחר מקרה הביטוח, העמידה המבוטחת את הנתבעת על טעתה ודרשה את ביטול הביטוח מתחילתו והנתבעת פעלה על פי דרישה זו. הנתבעת טוענת כי הסכם הביטוח לא נכרת כדין ועל כן אל היה קיים כפל ביטוח כנטען. ההסכם שנכרת בשל טעות בטל מעיקרו ואינו תקף. דיון התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגב' יעל יוספסברג, מנהלת מחלקת תביעות. בתצהירה, חוזרת העדה פחות או יותר על האמור בתביעה ומוסיפה כי הסתבר לתובעת כי גם הנתבעת ביטחה את הרכב וכי בנה של המבוטחת הודיע לנתבעת טלפונית על התאונה והאחרונה אף פתחה תיק תביעה ושלחה חוקר מטעמה לבדיקת נסיבות האירוע. כמו כן, התובעת הגישה תצהיר של מר גדעון ארביב, בעלה של המבוטחת. מר ארביב טוען כי בעקבות המקרה, מסר הודעה לתובעת וכי בנו מסר הודעה במקביל לנתבעת. חוקר מטעם הנתבעת, חקר אותו על נסיבות האירוע. בשלב זה, הבין לראשונה כי הרכב בוטח אצל שתי חברות ביטוח. העד ציין כי לא הוא ולא אשתו שמו לב לחיובים הכפולים שירדו בכרטיס האשראי שלהם בגין פרמיות הביטוח. עוד ציין העד כי בתחילת שנת 2007, נתן הוראה לנתבעת שלא לחדש את הפוליסה, לאחר סקר שוק שערך והחליט לבטח את רכבו אצל התובעת. מר ארביב טוען כי היה לו שיקול דעת היכן להפעיל את הפוליסה בעקבות מקרה הביטוח. לאחר שהבין שיש כפל ביטוח, פנה ביום 14.5.07 אל הנתבעת בתלונה חריפה, ביקש לבטל את הפוליסה ולקבל את כספו חזרה. ביום 24.7.07 הוחזרה הפרמיה ששולמה על ידי הנתבעת. הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית של מר עידן מטה, מנהל צוות חידושי פוליסה. העד חזר פחות או יותר על האמור בכתב ההגנה והוסיף כי ביום 17.1.07 נשלחו מסמכי חידוש אל המבוטחת, בשיחה עם המבוטחת ביום 31.1.07 הסתבר כי היא כבר חידשה את הפוליסה אצל התובעת, ביום 1.2.07 ניתנה הצעה משופרת למבוטחת וביום 4.2.07 אמרה המבוטחת כי היא טרם החליטה אם לקבל את ההצעה אם לאו ונאמר לה מפורשות כי אין לה ביטוח תקף אצל הנתבעת. בשל טעות, הפוליסה לא בוטלה והמשיכה להיות בתוקף. מכיוון שבנה של המבוטחת טיפל בעניין התאונה, הוא התקשר לנתבעת בסוברו כי היא המבטחת של הרכב. המבוטחת פנתה אל התובעת לקבלת תגמולי ביטוח ואילו אל הנתבעת פנתה בדרישה לבטל את הביטוח שכן הלה לא התבקש מלכתחילה. הנתבעת פעלה לפי דרישה זו השיבה את הפרמיה ששולמה. לתצהירו של העד צורפו תמלילים של שיחות הטלפון שבין המבוטחת ולבין נציגי הנתבעת מיום 31.1.07, 1.2.07 ו- 4.2.07. הצדדים הגיעו להסדר דיוני שלפיו ייחקר רק מר ארביב וכי בית המשפט ייתן פסק דין על יסוד כל התצהירים שהוגשו, למרות שנציגי הצדדים לא נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן. טענת הנתבעת שלפיה הפוליסה חודשה בטעות, הוכחה לפני ברמת ההוכחה הגבוהה ביותר. מעיון בתמלילים של השיחות מימים 31.1.07, 1.2.07 ו- 4.2.07 עולה בבירור כי המבוטחת לא נתנה מעולם את הסכמתה לחידוש הפוליסה אצל הנתבעת. די לי בעניין זה להפנות לעמוד 30 של תמליל השיחה מיום 4.2.07, ללא צורך בהבאת ציטוטים נרחבים נוספים מהשיחות שהתקיימו בין הצדדים: רונן: אני איתך, אה מה קורה עם המאזדה בסוף מה החלטתם? לילך: אני צריה לקבל... אני צריכה לקבל החלטה בימים הקרובים, רונן: הבנתי, כי זה התחיל בפברואר את יודעת, אין... יש עד השביעי כעיקרון יש אפשרות לשנות דברים, לילך: אמרתי לי עד הארבע עשרה, לא? רונן: כן אבל לא חידשנו או משהו ... לא השארתם אותו כרגע... כרגע אם קורה משהו אין לכם ביטוח, אז בשביל זה. לילך: טוב אז אני אבדוק עם הבעל שלי... רונן: תחליטו, זה גדעון נכון? לילך: כן כן. רונן: אז אין בעיה, מה שהוא רוצה, רק תודיעו לי.. יש לכם את השירי שלי? באוי אני אתן לך אותו עוד פעם שיהיה לכם.......... רונן: ומה שאמרתי מבחינתי אין לחץ, יש לך... עד הארבע עשרה, אבל כרע לא אישרנו אותו או משהו כזה, לילך: טוב. רונן: אז תבדקו איפה זה עומד לילך טוב. לא רק שהוצגה הראייה החותכת הנ"ל, הרי שהעד ארביב עצמו הצהיר בסעיף 7 לתצהירו, כי לא חידש את הביטוח אצל הנתבעת. בשל הסכמת הצדדים שלא לחקור את נציגי הצדדים על תצהיריהם, העדות של עד הנתבעת לעניין הטעות שנפלה לא נסתרה אף היא. גם התמליל ועדות ארביב, אשר מוכיחים כי ארביב ואשתו לא הסכימו לחדש את הביטוח אצל הנתבעת, תומכים בכך שהסיבה היחידה לכך שהפוליסה חודשה למרות הכל הנה טעות. בנסיבות אלה, המסקנה היחידה הנה כי מעולם לא השתכלל חוזה ביטוח בין הנתבעת ולבין משפחת ארביב, המבוטחים. כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה, לצורך התקשרות בחוזה ביטוח נדרשים הצעה וקיבול, כמו בכל חוזה. הצעה מצד הנתבעת הייתה כאן, אולם קיבול מצד ארביב, לא היה. השאלה האם היה קיים כפל ביטוח צריכה להיבחן בראש ובראשונה על רקע השאלה האם השתכלל חוזה בין הנתבעת ולבין המבוטחים. עובדת הוצאת הפוליסה בטעות, אינה יכולה לגבור על העובדות המוסכמות למעשה בין הנתבעת ולבין המבוטח ומכל מקום על העובדות הברורות שהוכחו לפני, שלפיהן לא השתכלל חוזה ביטוח מעולם בין הנתבעת ולבין משפחת ארביב. טוענת התובעת כי יש להסיק קיבול בהתנהגות ו/או בשתיקה מצד הנתבעת, לנוכח העובדה שלא טרחה לברר את עמדתם הסופית של ארביב ונוכח גביית תשלומי הפרמיה במשך חצי שנה. אין בידי לקבל טענות אלה. הסיכום בשיחה האחרונה שבין נציג הנתבעת ולבין הגב' ארביב, היה כי ארביב יחזרו אל נציג הנתבעת. שתיקת ארביב באי חזרתם אל הנציג, בוודאי שלא יכולה להיחשב בנסיבות העניין, כהסכמה וזאת על רקע העמדה הברורה של הגב' ארביב בשיחות עמה, שלפיה הפוליסה כבר חודשה במקום אחר והיא טרם החליטה האם בכל זאת להעבירה אל הנתבעת. הוא הדין לגבי אי חזרתו של נציג הנתבעת אל הגב' ארביב לאחר שיחה זו. לא הייתה כל חובה מוטלת על הנתבעת לעשות כן ומכאן שגם לא ניתן להסיק דבר מכך ובוודאי שלא כי החוזה השתכלל עקב כך. גביית הפרמייה נבעה מהטעות המקורית של הוצאת הפוליסה. טוענת התובעת כי מכתב הביטול מצד ארביב נשלח אל הנתבעת רק ביום 14.5.07 וכחודש לאחר המקרה וכי מר ארביב העיד כי הייתה לו אפשרות לבחור איזה פוליסה להפעיל ומכאן שהיו שתי פוליסות בתוקף. גם טענה זו אין בה כדי לסייע לתובעת. לא עדותו של ארביב בדבר האפשרות שעמדה לו לטענתו לגבי הפעלת הפוליסות, היא אשר צריכה לקבוע האם השתכלל חוזה הביטוח בין הנתבעת ולבין ארביב בדיעבד ולאחר קרות מקרה ביטוח. השאלה הנה האם ארביב בפועל (בין בדרך של התנהגות ובין בדרך אחרת), קיבל את הצעת הביטוח בדיעבד, משנודע לו כי הפוליסה חודשה בניגוד לרצונו וללא אישורו. מחומר הראיות, לא עולה כי ארביב החליט לאחר מקרה הביטוח ומשנודע לו על קיומה של פוליסה אצל הנתבעת, לקבל את הצעת הביטוח של הנתבעת, אלא להפך. מתצהירו של ארביב ומחקירתו הנגדית עולה כי לאחר שהסתבר לו שישנה עוד פוליסה ולאחר התייעצות עם סוכן הביטוח, החליט ארביב להפעיל את הפוליסה אצל התובעת ומנגד לדרוש מהנתבעת את החזר הפרמיה בשל כך שלא השתכלל מעולם חוזה עמה וכדבריו במכתב מיום 14.5.07 - "אנו מוחים נמרצות על החיוב הכפול שנגבה מאיתנו למרות שהבהרנו חד שמעית מספר פעמים לאנשי שימור הלקוחות כי איננו מעוניינים להמשך הביטוח חברתכם". למעשה, בנסיבות שנוצרו, נדמה כי ארביב לא היו מסכימים בשום פנים ואופן לשלם פרמיית ביטוח גם לתובעת והן לנתבעת. לפיכך, ברור הדבר כי היה להם אינטרס עליון, דווקא שלא לקבל בדיעבד את הצעת הביטוח של הנתבעת. להפך, היה להם אינטרס לדרוש את כספם חזרה מהנתבעת, בדיוק כפי שאכן עשו. העובדה שחלף כחודש ימים בין האירוע ולבין מכתב הביטול, אינו מעיד על קיבול מבחינתם, שהרי לפי עדותו של ארביב, מכתב הביטול נשלח לאחר שהוא הבין שיש כפל ביטוח (ס' 9) לתצהירו). הטענה בדבר אי השתכללות חוזה הביטוח, הועלתה, אפוא, תוך זמן סביר ולא בשיהוי. עוד טוענת התובעת כי הפוליסה בוטלה רק ביום 18.7.07, רק כשבועיים לאחר שהתובעת פנתה אל התובעת בדרישה להשתתף בתגמולי הביטוח וכי הפרמיה הוחזרה רק ביום 24.7.07. גם טענה זו חסרת משמעות, שכן במועד זה כבר הודיע המבוטח כי לא השתכלל חוזה מעולם וכי הוא מבקש את כספו חזרה. איזה משמעות יכולה להיות, אם כן, לכך שהכספים הוחזרו תוך כחודשים ולא מיד, בנסיבות אלה? הוא הדין לגבי משלוח החוקר לבירור הנסיבות ופתיחת תיק על המקרה אצל הנתבעת. הוכח בתצהיר נציג הנתבעת (ס' 16 ו-17), שלא נחקר על תצהירו, כי מעשים אלה נעשו לפני שהתברר לנתבעת שהפוליסה הוצאה בטעות. גם הטענה לגבי ביטול הנובע מכדאיות העסקה, דינה להידחות ואינה רלוונטית כלל למקרה דנן. חומר הראיות מעיד במפורש על כך שלא השתכלל מעולם חוזה ביטוח בין הצדדים. בנסיבות אלה, ושעה שהמבוטח דרש מאת הנתבעת לבטל את החוזה, הביטול נעשה בשל העובדה שהפוליסה הוצאה באופן חד צדדי על ידי הנתבעת ולא בשל טעות של הנתבעת בכדאיות העסקה. העובדה שעקב התאונה, היה לנתבעת אינטרס להסכים לביטול הפוליסה, היא בבחינת צירוף מקרים ולא יותר מכך, שכן בפועל ולאמיתו של דבר, הפוליסה הונפקה בטעות שלא כדין. אילו הייתה מתנגדת הנתבעת לביטול הפוליסה, והדבר היה מגיע להכרעה בבית המשפט בתביעה של המבוטח לקבלת החזר הפרמיה, הרי שאם חומר הראיות שהיה מוצג בתביעה כאמור היה זהה לחומר שלפני, ברי כי התביעה הייתה מתקבלת. הטענה שלפיה הביטול הנו מרגע הביטול והלאה וזאת על בסיס סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח, אינה ממן העניין. לא מדובר במקרה דנן בביטול פוליסה עקב אי תשלום או אפילו שלא עקב פגם ברצון, אלא בטענה שלפיה הפוליסה הוצאה ללא הסכמת המבוטח מלכתחילה. לפי ההיגיון שמבקשת התובעת להחיל כאן, חברת ביטוח שמחדשת פוליסה באופן אוטומטי וללא הסכמת המבוטח, תהא זכאית בכל מקרה לתשלום פרמיה עבור תקופת הפוליסה עד לביטול הפוליסה על ידי המבוטח והרי מצב שכזה לא יעלה על הדעת. גם אינני מוצא כל התעשרות שלא כדין מצד הנתבעת במקרה דנן. באותה מידה שבה יש לראות בפוליסה כמי שהוצאה שלא כדין וכמי שאין להכיר בתוקפה מלכתחילה ביחסים שבין הנתבעת ולבין המבוטח, כך גם יש לראותה ביחסים שבין התובעת ולבין הנתבעת מבחינת הנושא של כפל ביטוח, שהרי התובעת אינה טוענת כי היא הסתמכה על כך שקיימת פוליסה נוספת לרכב וכי תוכל להתחלק עם הנתבעת בנזק. מדובר כאמור בצירוף מקרים, שבו האירוע הביטוחי שברגיל היה מחייב את הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח, ארע דווקא בפוליסה שהופקה בטעות על ידי הנתבעת ושלא כדין. גם אין לראות בהתנהלות הנתבעת כחסרת תם לב וזאת שעה שהמבוטח עצמו דרש ממנה במפגיע להשיב את כספו בטענה של אי השתכללות החוזה וזאת זמן קצר לאחר שנודע למבוטח על כפי הביטוח. לסיכום, אין לראות בהתנהגות המבוטח כמצביעה על קיבול ובודאי שאין לראות את התנהלות הנתבעת במקרה דנן כחסרת תם לב או ככזו שמחייבת מסקנה שעליה לשפות את התובעת מכוח דיני כפל ביטוח או מכוח כל דין אחר. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ תוך 30 יום המצאת פסק הדין לתובעת. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ב אלול תש"ע, 01 ספטמבר 2010, בלשכתי. דיוןמסמכיםחקירה (בבית משפט)