תביעה כספית ע"ס 238,711 ₪ אשר לפי הטענה, נגרמו לתובעים בשל עבודות בניה שביצעה הנתבעת בדירתה. רקע עובדתי, טענות הצדדים והשתלשלות ההליכים בתיק הצדדים הם בעלי דירות בבניין דו קומתי בן ארבע דירות. דירת התובעים ממוקמת בקומת הקרקע. דירת הנתבעת ממוקמת בקומה א', מעל דירת התובעים. הוסכם בין הצדדים שהתובעים מחזיקים בחצר והנתבעת בגג (תוך שמירת זכויות הנדרשות לתפעול ולשימוש לכל אחד מהצדדים. ר' חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט). הנתבעת ביצעה עבודות בניה לפי היתר, לתוספת בניה בקומה א' וחדר על הגג (להלן יכונו העבודות כולן: "עבודות הבניה"). הבניה החלה בנובמבר 2005 והסתיימה בנובמבר 2006 (ס' 24 לתצהיר הנתבעת, ס' 36 לתצהיר התובעת ור' חקירתה בעמ 12 ש' 1-3). התובעים חתמו על בקשתה של הנתבעת לקבלת היתר בניה. לפי הטענה, כתוצאה מהעבודות בדירת הנתבעת, נחסמה הגישה לדירת התובעים, הונחו קורות תמיכה בדירת התובעים, נשברו קירות ונוצרה רטיבות. פקחי משרד העבודה אף קבעו שדירתם אינה ראויה למגורים וכתוצאה מכך בפברואר 2006, חברת כח אדם ששכרה את הדירה על מנת לשכן בה עובדים זרים, ביטלה את הסכם השכירות ופינתה מהדירה את הדיירים. בנוסף, גרם השיפוץ לכך שהתקרה בהרחבה של דירת התובעים נמוכה מזו שבחלק המקורי של הדירה ב- 6 ס"מ, ובכך נגרמה ירידת ערך לדירת התובעים. התובעים הגישו תביעה בגין ראשי הנזק הבאים: אובדן דמי שכירות בסך של 34,730 ₪ ממרץ 2006 ועד למועד הגשת התביעה (יוני 2007);ארנונה בסך של 3,995 שנאלצו לשלם בתקופה הנ"ל, בה לא הושכרה הדירה; 129,514 ₪, עלות התיקונים של הנזקים שנגרמו לדירה לפי הטענה בגין העבודות שביצעה הנתבעת עפ"י חוו"ד הנדסית מטעם התובעים (חוו"ד המהנדס מר אליעזר גוכמן מ"הדס ביקורת מבנים בע"מ", מיום 9/8/2006); ירידת ערך בסך של 46,963 ₪ בגין התקרה הנמוכה בתוספת הבניה עפ"י חוו"ד שמאית מטעם התובעים (חוו"ד השמאי מר אלי סידאוי מיוני 2006); 3,509 ₪ הוצאות עריכת חוות הדעת; ועוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובעים נתנו הסכמתם וחתמו על תוכנית הבניה שלה. באותה עת ממש עמלו על הכנת בקשה להיתר בניה להרחבת דירתם שלהם והיא הסכימה לתוכנית הבניה שהגישו. התובעים אישרו מראש את עבודות הבניה בהתאם לתוכנית הבניה בידיעה שאלו כוללים, לנוחותם, גם עבודות בדירתם. תוכניות הבניה כללו גם שינויים בדירתם שבוצעו על ידי הקבלן של הנתבעת לנוחותם ולשביעות רצונם, כהכנה לבנייה שהתכוונו לבצע בעצמם. כל השינויים בדירתם בוצעו בידיעתם ובהסכמתם המלאה. חלק מהעבודות בוצעו ע"י התובעים עצמם, וגם באמצעות התקשרות ישירה עם הקבלן שעבד אצל הנתבעת. התובעים לא טענו בשלב כלשהו של ביצוע העבודות שנגרם נזק לדירה. הפניה הראשונה נעשתה באמצעות מכתב עו"ד ממרץ 2006, שבו תבעו התובעים פיצוי בסך של כ- 40,000 ₪ בגין אובדן דמי השכירות. לא נטען שנגרמו נזקים לדירת התובעים במהלך ביצוע העבודות ומכל מקום, לא באו בדרישה לבצע תיקונים. הנתבעת צירפה חוו"ד של המהנדס והשמאי, מר ראובן שליטנר. לפי חוות הדעת, התיקונים המיוחסים לחובת העבודות שביצעה הנתבעת מסתכמים, לכל היותר, בסך של 1100 ₪ + מע"מ. חוו"ד המומחה מטעם התובעים כוללת, בין השאר, סכומים לתיקון ליקויים וליקויים כביכול, שחלק ניכר מהם בוצעו על ידי התובעים עצמם תוך פיקוח מטעמם ואפילו במימונם. אשר לירידת הערך הנטענת - התובעים הם שיצקו את הרצפה במפלס שאינו מאפשר ביצוע ריצוף בעובי כולל שנלקח בשיקול שמאי התובעים, כך שהאחריות לפתחם. עובי הריצוף בדירה המקורית הוא 6 ס"מ כפי שהיה נהוג בשנות ה- 60, בעוד שתחשיב השמאי של התובעים לקח בחשבון עובי של 12 ס"מ וכתוצאה מכך נגרם לטענת התובעים, הפרש הגובה. אם היה שמאי התובעים מביא בחשבון את עובי הריצוף בדירה המקורית (6 ס"מ) ההפרש בגובה הוא 1 ס"מ. בנוסף, שווי הדירה שנקבע ע"י שמאי התובעים לא ריאלי וכתוצאה מכך גם ירידת הערך באחוזים מהשווי בלתי סבירה. הפרש הגובה הוא זניח והקביעה של ירידת ערך בשיעור 5% היא הערכה מופרזת ללא כל תחשיב או נימוק חשבונאי משכנע. עוד ציין, כי סכום התביעה בשיעור של למעלה מ- 50,000$ גבוה משמעותית מעלות השיפוצים בדירה ישנה ששטחה 40 מ"ר ותוספת בניה של כ- 50 מ"ר שהתובעים מתכננים לבצע בהתאם לבקשה להיתר בניה בדירתם, אשר מסתכמים בסכום מוערך מקסימלי של 45,000$. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט על פי הסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי והמהנדס, מר דן אורמן. המומחה נדרש לסוגיית הנזקים שנגרמו לפי הטענה בשל עבודות הבניה שבדירת הנתבעת ולטענה בדבר ירידת ערך. לפי חוות הדעת, שטח הדירה המקורית של התובעים הוא 45 מ"ר ושטח השלד (לצורך הרחבת דירתם) כ- 45 מ"ר נוספים. הדירה היא דירה ישנה שבנויה בסטנדרט פשוט. קירות חוץ מכוסים טיח שפריץ ופנים בטיח וסיוד. הדירה מרוצפת בריצוף טרצו. על פי חוות דעת המומחה, עלות ביצוע התיקונים שנגרמו בשל ביצוע העבודות בדירת הנתבעת, הינה 7580 ₪, משך ביצוע התיקונים כשבוע ימים וכל הליקויים שמנה הם ליקויים שבאו בעקבות עבודות הבניה של הנתבעת. לפי חוות הדעת, הדירה במצבה בעת הבדיקה, אינה ראויה למגורים אולם מצד שני, מציין המומחה, ניתן להשמישה בעלות נמוכה כמצוין. במענה לשאלות הבהרה, הוסיף המומחה תוספת פיקוח בשיעור 10%. אשר לירידת הערך בגין הנמכת התקרה בתוספת הבניה - התקרה בתוספת הבניה בדירת התובעים, בוצעה בגובה נמוך בכ - 6 ס"מ מהתקרה המקורית. גובה התקרה החדשה שיתקבל לאחר ריצוף בשטח תוספת הבניה הוא 2.55 מ"ר (במקום 2.61 מ"ר שבין הרצפה לתקרה בדירה המקורית). אלא שהגובה של 2.55 אינו נמוך מן התקן ולדעת המומחה אין בו כדי להביא לירידת ערך. על כן, את ירידת הערך העריך בסכום של 8000 ₪ כולל מע"מ, שהוא עלות הנמכת התקרה באזור הדירה מקורית לצורך השוואת הגובה בכל הדירה, באמצעות תקרת גבס, כולל התאמות חשמל ותאורה וגימור צבע. לדעת המומחה, בנסיבות העניין ולאחר ביצוע ההנמכה כאמור, במבחן מוכר מרצון לקונה מרצון, לא תיהיה הפחתת שווי בגין הנמכת גובה פנים הדירה עד לגובה של 2.55 מ"ר (במקום 2.61 מ"ר שבמקור). בחוו"ד המהנדס מטעם התובעים, מר גוכמן, מצוין כי עמוד בטון במבואה יצוק שלא לפי התוכנית וכי נדרשת הערכת שמאי לצורך הערכת ירידת הערך (ס' 1.13.2). בחוו"ד השמאי מטעם התובעים, מר סידאוי, לא צויין רכיב של ירידת ערך (גם לא נתבע נזק בגין כך) ועל כן, ובהתאם לכתב המינוי, לא מצא המומחה מטעם בית המשפט, לדון בעניין זה אלא בהיתר בית המשפט (תשובה לשאלת הבהרה מס' 1.2). התובעים חולקים על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה הנזקים שנגרמו לתובעים נמוכים לאין שיעור מאלה שתבעו. התובעים ערכו "חוות דעת" נוספות מטעמם בתגובה לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט (המסמכים אינם ערוכים כחוות דעת פורמלית) והציגו אותן בפני המומחה במסגרת שאלות ההבהרה: מסמך של השמאי סידאוי מיום 15/9/08 שלפיו ירידת הערך בגין עמוד בטון במידות של 40 ס"מ במבואה, שיצוק שלא לפי התוכנית, היא בסך של 6000 ₪. העמוד מוקם לרוחב במקום לאורך ולפיכך, לפי חוות הדעת נגרע משטח הדירה שטח של 0.33 מ"ר, ששווים הוערך כאמור (נספח ל' לתצהיר התובעת); "דו"ח תגובה" של המהנדס גוכמן לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, שעיקרו בשאלה "כיצד נקבעה עלות כה נמוכה?" והוא כולל אומדן שונה של העלות לביצוע העבודות הדרושות לתיקון הליקויים לפי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט (נספח טז לתצהיר התובעת). המומחה סירב להתייחס ל"חוות הדעת" הנוספות הנ"ל שנערכו בתגובה אלא באישור בית המשפט. הנתבעת התנגדה לכך, ובצדק, שכן למעשה מבקשים התובעים לערוך ולצרף חוות דעת חדשות בדרך של שאלות הבהרה כביכול, לאחר שמונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט שנתן את חוות דעתו. על כן, לא התרתי צירופן של "חוות הדעת" במסגרת שאלות ההבהרה (ר' גם החלטה בהתנגדות בדיון מיום 28/10/10 בעמ' 3. אציין, כי נפלה טעות בהקלדת ההחלטה ובמקום "אלו אין" שבשורה 26 צ"ל: "אלו הן"). לצערי, לאחר שהתקבלה חוות הדעת (לרבות התשובות לשאלות ההבהרה), לא עלה בידי הצדדים לסיים את התיק בהסכמה ללא צורך בהכרעה שיפוטית, אף כי ראוי היה להגיע להסכמות שעה שבשכנים עסקינן, בוודאי בנסיבותיו של עניין זה וכשהנזקים שנגרמו לתובעים עקב עבודות הבניה שביצעה הנתבעת נמוכים לאין שיעור מהסכום שנתבע. הכל כפי שעוד יבואר. התובעים לא הסכימו להביא לסיום המחלוקת במתן פסק דין בהליך לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט. לא נותר אלא להורות על הגשת תצהירים ולקבוע את התיק להוכחות. התובעים ביקשו לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה, וזה נחקר על חוות דעתו. בנוסף למומחה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים (התובעת העידה מטעם התובעים והנתבעת מטעמה). הצדדים סיכמו בע"פ. טענות הצדדים לטענת התובעים בסיכומיהם, אין לקבל את המחירים שקבע המומחה ויש להעדיף את חוות הדעת מטעמם או את הצעות המחיר שצורפו לתצהיר התובעת. לטענת התובעים, המומחה לא פירט בחוות הדעת את דרך החישוב. המומחה לא ערך תחשיביו לפי "מחירון דקל". כן הם סבורים כי חוות דעתו בעניין ירידת ערך בשל הנמכת גובה הדירה, מנוגדת לפסק הדין המנחה בעניין זה, שניתן בע"א (י-ם) 68/85 סולל בונה נ' נמרוד; וכי מן הראוי היה שהמומחה יוסיף ויקבע עוד ירידת ערך גם לעמוד שאין חולק שגם המומחה מצא, שנבנה שלא בהתאם לתוכנית. מנגד, הנתבעת טענה בסיכומיה, כי יש לדחות את התביעה ואף לא לפסוק את הסכומים שקבע המומחה מטעם בית המשפט. זאת מהטעם שבעת שקבע כי הנזקים שאמד נגרמו בשל עבודות הבניה שביצעה הנתבעת, לא הביא המומחה מטעם בית המשפט בחשבון את עבודות הבניה שבוצעו בעבור התובעים או על ידי התובעים באופן נפרד. דיון והכרעה מן הראיות עולה, כי במהלך ביצוע העבודות להרחבת דירת הנתבעת, בוצעו גם עבודות לצורך מימוש תוכנית עתידית של התובעים להרחבת דירתם, ובוצעו אף עבודות באופן עצמאי, ע"י התובעים. באותה עת היו התובעים בהליכים להגשת היתר בניה. הנתבעת חתמה על בקשתם של התובעים להיתר ביום 9/2/06. כך, על פי הסכם בכתב מיום 9/2/06, שנערך בין התובע לנתבעת, התובעים שילמו לנתבעת סך של 25,000 ₪ "עבור השתתפות בשלד (עמודים קורות קשר ותקרה)" שביצעו עבורם קבלנים שעבדו אצל הנתבעת (צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת). בנוסף לעבודות הנ"ל שנעשו עבור התובעים ע"י קבלנים שעבדו אצל הנתבעת, התובעים ביצעו גם עבודות עצמאיות באמצעות התקשרות ישירה עם הקבלן מטעם הנתבעת או גורם חיצוני אחר, כגון: בניית גדר ויציקת רצפה באזור תוספת הבניה (ס' 40 וס' 42 לתצהיר התובעת, עמ' 18 ש' 1-4 לחקירת התובעת). עוד עולה כי במהלך הבניה היה שיתוף פעולה בין הצדדים. התובעת אישרה בחקירתה כי התובעים ביקשו להזיז עמוד אחד ולהפכו לקורה בעת הביצוע, אף שהעמוד בוצע לפי התוכנית, משום שמיקומו היה מפריע להם בתוכניותיהם העתידיות להרחבה (עמ' 16 ש' 15-23). הנתבעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי כשהפועלים יצקו את הממ"ד של התובעים, התובעים התקינו חלון. כשהזמינה את חברת החשמל והעירייה היה זה בתיאום עם התובע (עמ' 19 ש' 24 ואילך). כשהזמינו בדיקת איזוטופ לבטון, עשו כן ביחד (עמ' 21 ש' 13-14). התובעים ביצעו עבודות להתקנת שעון חשמל (עמ' 21 ש' 5-7). הנתבעת מודה, כי היו באתר ברזלים, קרשים, שקי חול וכד' שנדרשו לבניה ואולם לטענתה, כאמור, חלק מהחומרים שימשו גם לעבודות שהיו דרושות לדירת התובעים וחלק אף בוצעו על ידם עצמאית. היה להם אינטרס בביצוע העבודות שיקדמו את התוכנית העתידית שלהם לשיפוץ, שכן הם הגישו באותה תקופה בקשה להיתר להרחבת דירתם וחלק מהעבודות בוצעו עבורם. התובעים יצקו רצפה באמצעות קבלן הנתבעת ושילמו לו ישירות. לצורך כך, הביאו ברזלים בעצמם, הוסיפו עמוד שישמש אותם בהרחבת דירתם בהמשך ונאלצו, לפי הוראת המהנדס, לגבות את הגג בדירת הנתבעת בברזלים נוספים שרכשו בעצמם ולהזמין בטון. התובעים בנו גדר שלבנייתה נדרשו בלוקים, הרסו מחסן, גזמו עצים וגרמו לפסולת שלא קשורה לעבודות הבניה שביצעה הנתבעת. המכולה שימשה גם אותם. יתר על כן, התובעים הסכימו וחתמו על היתר הבניה. לא ניתן לצפות כי בניה בהיקף כזה לא תהיה מלווה בפסולת בניין וכד' (ס' 21-23 לתצהיר הנתבעת, עמ' 20 ש' 20 ואילך לחקירתה וכן בעמ' 21). כאמור, במהלך ביצוע העבודות עבור הנתבעת, בוצעו גם עבודות עבור התובעים (כגון: עבודות השלד: עמודים קורות קשר ותקרה) או ע"י התובעים (כגון: יציקת רצפה ובניית גדר). גם לביצועם של אלה דרושים, ללא ספק, חומרי בניין וכלי עבודה, גם אם מטבע הדברים בהיקף קטן באופן יחסי לעבודות שביצעה הנתבעת בעבורה. גרסת הנתבעת בעניין זה, שלא נסתרה, סבירה אפוא, ומתיישבת עם הראיות. לטענת התובעת בתצהירה, חזרו והזהירו את הנתבעת והתריעו בפניה כי עבודות הבניה גורמות לנזקים וביקשו בע"פ ובכתב לאסוף את הפסולת שנערמה בחצר ולתקן את הנזקים (ס' 9-10). הנתבעת מכחישה זאת מכל וכל בתצהירה ובחקירתה הנגדית. לטענת הנתבעת, אילו פנו אליה בטענה כלשהי בזמן אמת לגבי ליקויים כאלה או אחרים הייתה עושה מיידית לתיקון הבעיה באמצעות צוות העובדים שהיה זמין ועמד לרשותה במהלך ביצוע העבודות. אולם לא הייתה כל פניה בנדון (עמ' 19 ש' 29-31, עמ' 21 ש' 21-22, עמ' 22 ש' 5-6). לא רק זאת. התובע ואבי התובעת היו נוכחים במהלך ביצוע עבודות הבניה, בין היתר, בשל העבודות שבוצעו בדירתם של התובעים, לרבות אלה שיזמו בעצמם, ומעולם לא טענו דבר במהלך ביצוע העבודות או לאחריהן על נזק כלשהו שנגרם או נובע מביצוע העבודות. לגרסת התובעת בדבר התראות ובקשות מהנתבעת בכתב ובע"פ, שנטענה בתצהיר בכלליות וללא פירוט כלשהו, לא נמצאו כל תימוכין. אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, שלפיה לא הייתה אליה כל פניה או דרישה בעניין תיקון נזקים או הסרת מפגעים כאלה או אחרים במהלך ביצוע עבודות הבניה עד למכתב ממרץ 2006, שגם אז לא התבקשה לתקן נזקים, לפנות אשפה וכיוצ"ב. גרסת הנתבעת לא נסתרה, והיא מסתברת יותר מן הראיות ומתיישבת יותר עימן. התובע לא הגיש כלל תצהיר וכך גם אבי התובעת. התובעת הודתה כי מבין שני התובעים, התובע הוא זה שהיה מעורב בנושא העבודות והוא שהיה בשטח כמעט מדי יום (עמ' 9 ש' 13-16). גם אביה של התובעת היה בשטח שכן הועסק ע"י הנתבעת בביצוע עבודות אינסטלציה (עמ' 12 ש' 20-24). אף על פי כן, הוגש דווקא תצהירה של התובעת, ורק תצהירה. בחקירת התובעת לא ניתן הסבר סביר או משכנע לאי-הגשת תצהיר מטעם התובע (עמ' 12 ש' 17-19 "הזיכרון שלו [של התובע - י.ב] לא טוב, אומנם הייתי פחות פעמים ממנו אך החווויה שלנו היא משותפת"). גם האב לא הגיש תצהיר אף שהתובעת העידה כי אביה התריע בפניה כביכול על מנת שתעצור את הבניה בשל המחדלים (עמ' 15 ש' 13-16). אי העדתם פועלת, כידוע, לחיזוק גרסת הנתבעת. פניה לנתבעת בכתב נעשתה רק פעם אחת בטרם הגשת התביעה, במכתב מיום 22/3/06 (נספח ד' לתצהיר התובעת), בחלוף חודשים ארוכים של עבודות, לאחר ובעקבות ביטול חוזה השכירות ע"י השוכר. גם אז, דרשו התובעים פיצוי בגובה שכר הדירה שהפסידו לפי הטענה, ולא באו בדרישה לתיקון נזקים שנגרמו כביכול לדירתם בגין ביצוע העבודות ע"י הנתבעת. לא רק זאת. במסמך נספח ב' שעליו חתמו התובע והנתבעת ביום 9/2/06, שנערך כחודש וחצי טרם שנשלח המכתב הנ"ל, אין אזכור לכל טענה או דרישה ואין אזכור לנזקים לדירת התובעים או טענות לגבי החצר, למרות שבעדות התובעת נטען, כי כבר אז היו כאלה (עמ' 13 ש' 6 ואילך). התובעת העידה כי בגלל הסתייגויותיה בעניין, היא לא הסכימה לפגוש את הנתבעת והעניין הופקד בידי בעלה, התובע (ר' חקירתה בעמ' 13 ש' 21-23: "נאמרו הרבה דברים ולא נרשמו הרבה דברים, זו הסיבה שגם רק אמיר נכח בפגישה הזאת, מאוד כעסתי על הליקויים ולא הייתי מוכנה לפגוש אותם. הטעות היא שלא העלינו את הדברים על הכתב, לכן כשפינו את הדיירים אמרנו שחייבים להיות עדות לכל ההתנהלות הזו"). ככל שנטענו טענות במעמד זה, הרי מעבר לקושי בכך שאינן מעוגנות במסמך בכתב, התובעת לא הייתה נוכחת בפגישה והתובע, כאמור, בחר שלא להגיש תצהיר, על כל המשתמע מכך. התנהלות התובעים בעניין זה כפי שהיא עולה מהאמור, מחזקת את המסקנה שלאורך הדרך ועד למכתב ממרץ 2006, התובעים קיבלו את המצב הקיים, שתקו, לא באו לנתבעת בדרישה לתקן את המצב, לחדול מפעולה כזו או אחרת וכיוצ"ב ובהתנהלותם, ויתרו על הטענות, ככל שהיו להם (הבניה החלה בנובמבר 2005). אני סבורה כי התובעים נהגו כך, בין היתר, בשל האינטרס שלהם עצמם בקידום העבודות שחלקן אף ביצעו בעצמם, ללא קשר לעבודות שביצעה הנתבעת. אוסיף בעניין זה כי מכתב השוכר מראשית מרץ 2006 בא כחודש לאחר חתימת המסמך במפגש בין התובע לנתבעת, שהוא מראשית פברואר 2006 (נספח ה' לתצהיר התובעת). כפי שעלה מחקירת התובעת, באותו מעמד חתמה הנתבעת על היתר הבניה של התובעים (עמ' 13 ש' 15-16). ייתכן שהתובעים פעלו כפי שפעלו גם בשל רצון לשכנות טובה, אך קשה לקבל את טענת התובעת כי פעלו כל העת רק מתוך מניע זה (עמ' 14 לחקירת התובעת). כך או כך, זהו המצג שהציגו בפני הנתבעת ובמעשיהם לא ביקשו אותה ולא אפשרו לה לתקן את המצב, ככל שדרוש היה לעשות כן. שוכנעתי לאור כל האמור כי לתובעים היה אינטרס מובהק בקידום הבניה לטובת תוכניותיהם העתידיות. לצדדים היה אינטרס משותף בביצוע העבודות, חלקן נעשו על ידי הנתבעת בעבור התובעים ולבקשת התובעים וחלקן בוצעו ע"י התובעים בעצמם. גם אם מראש לא ברור היה לתובעים מהי משמעות הבניה וגם אם אין לראות בהסכמתם לבקשה להיתר הסכמה לכך שדירתם לא תהייה ראויה למגורים לפחות בחלק מזמן ביצוע העבודות, הרי בהתנהלותם כאמור, יש משום ויתור על הטענות ונוצרה מניעות מלתבוע את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו בשל חוסר היכולת להשכיר את הדירה החל מפברואר 2006. אוסיף בהקשר זה, כי אני סבורה שבטענת התובעת, לפיה סברה שבתקופת העבודות ניתן יהיה לגור בדירה או להשכירה לאחרים למגורים (עמ' 15 ש' 1 ואילך) או בטענה שהנתבעת לא אמרה לתובעים שהבניה תמנע אפשרות לעשות שימוש בדירתם ולא סוכם שבזמן ביצוע העבודות לא ניתן יהיה לעשות שימוש בדירה וכי אילו היה העניין עולה, היו עומדים התובעים על פיצוי מתאים (ר' סיכומי התובעים בע"פ) - יש מידה רבה של התממות. אדם סביר שמעיין בבקשה להיתר הבניה (והתובעים מוחזקים שקוראים את מה שהם חותמים עליו) ברור לו, או שצריך להיות ברור לו, שלא ניתן לעשות שימוש סביר בדירה לפחות בחלק מתקופת הבניה. גם אם אכן התובעת לא הבינה זאת, ספק אם התובע, שלא העיד, לא הבין זאת וספק אם אביה, שלא העיד אף הוא, לא הבין זאת ולא יידע את התובעים בכך; מכל מקום, יש בהתנהלות התובעים משום וויתור ומניעות, כאמור. יחד עם זאת, ככל שנגרמו לדירת התובעים נזקים במהלך ביצוע העבודות שנדרשו לצורך בניית דירת הנתבעת - על הנתבעת לפצות את הנתבעים בגין נזקים אלה. ההסכמה להיתר הבניה אין עמה הסכמה שהנתבעת תגרום לנזקים לדירת התובעים בעת ביצוע עבודות הבניה ע"י הנתבעת. אעבור, אפוא, לדיון פרטני בפיצויים שנתבעו ע"י התובעים. תביעה לפיצוי בגין אובדן שכר דירה התובעים תבעו דמי שכירות החל ממרץ 2006, מועד ביטול החוזה ע"י השוכר ועד למועד הגשת התביעה ביוני 2007, לפי דמי שכירות של 500$ לחודש, כפי שנקבע בחוזה עם השוכר. כאמור, אני סבורה כי אין לתובעים עילת תביעה בגין נזק זה מחמת התנהלותם שמהווה ויתור ויוצרת מניעות מלתבוע את הנתבעת בגין נזק זה. אוסיף עוד, כי התובעים גם לא הניחו את המסד העובדתי הדרוש על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין העבודות שביצעה הנתבעת להרחבת דירתה לבין הודעת השוכר על ביטול הסכם השכירות בנסיבות המורכבות של העניין דנן, שבהן בוצעו עבודות גם בעבורם של התובעים ועל ידם. קשר סיבתי כנדרש, לא הוכח. לפי מסמך השוכר לתובעים מיום 7/3/06 (נספח ה' לתצהיר התובעת) ממצאי בדיקת משרד העבודה העלו כי העובדים מתגוררים בתנאים שאינם מקובלים שנובעים מ"מצב חצרי הבניין לרבות השיפוץ אשר נערך בדירה הנמצאת בקומה הראשונה בצירוף ביצוע היציקות בדירה הנדונה" ועל כן, החליט משרד העבודה כי הדירה אינה ראוייה למגורים. מטעם זה הודיע השוכר על הפסקת השכירות לאלתר ועל אי-חידוש החוזה לתקופה האופציה. כפי שטענה הנתבעת, ובצדק, המסמך לא הוגש באמצעות עורכו, כך שנמנע ממנה מלחקור עליו, ואף לא הוגש דו"ח הבדיקה או מסמך אחר של משרד העבודה והרווחה שעומד בבסיסו ועל כן, אין לקבלו (עמ' 26 ש' 13 לסיכומים בע"פ. ר' גם ההסכמה דיונית של הצדדים בפתח דיון ההוכחות). אעיר עוד, כי הדעת נותנת שסביר כי דווקא עבודות היציקה בדירת התובעים, שיצקו בה תקרה, עמודים וקורות תמיכה (בגין כך בין היתר שילמו התובעים לנתבעת) ורצפה (עבודה שנעשתה ע"י התובעים עצמם) בעוד הדיירים מתגוררים בדירה, הן שהיוו את ההפרעה המשמעותית יותר לאפשרות המגורים בדירה, בהשוואה למצב החצר. מכל מקום, כאמור, לא ניתן לברר זאת משלא הוגש המסמך באמצעות עורכו ולא הוגשו מסמכים של משרד העבודה. למותר לציין כי במצב דברים זה, אף לא ניתן לקבוע את שיעור חלוקת הנזק בין הצדדים, גם אילו סברתי שהיה מקום לתביעה בראש נזק זה. עוד יש לציין כי השוכר הודיע על ביטול ההסכם החל מחודש מרץ 2006. העבודות הסתיימו בנובמבר 2006 ולא נעשתה כל פניה לתיקון נזקים בתוך הדירה טרם הגשת התביעה ביוני 2006. כמו כן, כפי שציין המומחה מטעם בית המשפט, ניתן היה להשמיש את הדירה בעלות נמוכה יחסית לסכום שנתבע, דבר שלא נעשה ע"י התובעים, כנדרש על פי חובת הקטנת הנזק. סיכומה של נקודה זו שהתביעה בראש הנזק של פיצוי בגין אובדן שכר דירה, נדחית מהטעמים דלעיל. בנסיבות אלה ומאותם טעמים יש לדחות גם את התביעה לגבי הארנונה, שנלווית לרכיב נזק זה. תביעה לפיצוי בגין ליקויים שגרמו לירידת ערך הנמכת התקרה לטענת התובעים, לפי חוו"ד השמאי סידאוי מטעמם, התקרה בחלק של ההרחבה נמוכה יותר ב- 6 ס"מ מהתקרה בחלק המקורי של הדירה. לפי הטענה בחוות הדעת האמורה, "האילוץ הנ"ל יהווה מפגע אסתטי, פונקציונלי ויפגע משמעותית בתחושת הרווחה בחלל הדירה. על מנת לצמצם את הפגיעה האסתטית יהיה צורך להתאים את הגובה של הבניה הישנה לגובה של הבניה החדשה.... עדיין תיוותר פגיעה משמעותית בנכס בכללותו. הליקוי הנ"ל יפגע משמעותית בתחושת הרווחה ובאיכות המגורים בנכס, ויפחית את אטרקטיביות הנכס לרוכש פוטנציאלי". השמאי סידאוי העריך את הליקוי כמפגע בינוני ואת ירידת הערך בגינו, בשיעור של 5% מהשווי המוערך של הנכס כגמור. מכאן העריך את ירידת הערך בגין הליקוי בסך של 10,000 $ בשקלים לפי השער היציג ביום השומה. לפי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, התקרה בתוספת הבניה בדירת התובעים בוצעה בגובה נמוך בכ - 6 ס"מ מהתקרה המקורית. גובה התקרה החדשה שיתקבל לאחר ריצוף בשטח תוספת הבניה הוא 2.55 מ"ר (במקום 2.61 מ"ר שבין הרצפה לתקרה בדירה המקורית). את הבעיה של הגבהים השונים של התקרה המליץ מומחה בית המשפט (כמו מומחה התובעים) לתקן בהנמכת התקרה הגבוהה יותר, עד לגובה של 2.55, באמצעות תקרת גבס כאמור. הגובה לאחר הנמכה, אינו נמוך מהתקן. על כן, את ירידת הערך העריך בסכום של 8000 ₪ כולל מע"מ, שהוא עלות הנמכת התקרה באזור הדירה המקורית לצורך השוואת הגובה בכל הדירה, באמצעות תקרת גבס, כולל התאמות חשמל ותאורה וגימור צבע. לדעת המומחה, בנסיבות העניין ולאחר ביצוע ההנמכה כאמור, במבחן מוכר מרצון לקונה מרצון, לא תהיה הפחתת שווי בגין גובה פנים הדירה לגובה של 2.55 מ"ר (במקום 2.61 מ"ר שבמקור). המומחה מטעם בית המשפט השיב בכתב לשאלות ההבהרה ובחקירתו, כי כל עוד הגובה אינו נמוך מתו התקן, שהוא 2.5 מטר, לא נגרמת ירידת ערך. ירידת ערך נגרמת רק לגבי גובה נמוך מזה הקבוע בתקן (עמ' 4 ש' 5-20). אכן כך עולה גם מפסק הדין בע"א (י-ם) 68/85 סולל בונה נ' נמרוד, אליו מפנים התובעים. יש לציין כי המומחה מטעמם של התובעים, לא הסתמך בחוות דעתו על פסק הדין האמור בקביעתו בדבר ירידת ערך וגם האופן שבו חישב את ירידת הערך אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין. בח"נ של המומחה מטעם בית המשפט נטען כי התובעים אינם מעוניינים בהנמכת התקרה. בהקשר זה יש לציין כי מהתשריט במ/5 שהציג המומחה ומחקירתו עולה כי בין החלק המקורי של הדירה לבין ההרחבה, מחבר מסדרון שמצדדיו קירות. לפיכך כל אחד מהחללים נראה מהחלל השני, דרך המסדרון. המסדרון עצמו, לפי התוכנית של התובעים, מונמך בתקרת גבס. אין מבט כללי "פתוח" על שני החלקים של הדירה בו זמנית - החלק המקורי בשטח של 40 מ"ר שהוא גבוה יותר (261 ס"מ) והחלק של ההרחבה שהתקרה בה נמוכה יותר ב- 6 ס"מ (255 מ"ר), כך שעל פני הדברים, הבדל הגובה בין שני החלקים, גם אם לא תבוצע הנמכה, אינו משמעותי וספק אם ייראה (עמ' 4 ש' 18-20). אני מאמצת, אפוא, לאור כל האמור, את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שלא נסתרה ולא מצאתי טעם לסטות ממנה (בעניין אימוץ חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט, ר' גם ההלכות הנזכרות להלן). עמוד שיצוק שלא פי התוכנית מעדות המומחה מטעם בית המשפט, התשריט במ/5 וחקירת התובעת (עמ' 16 ש' 32-33), עולה כי מדובר בעמוד שמצוי בתוך הקיר, ונבנה במקום "בתוך" הקיר המתוכנן, "בתוך" הקיר שניצב לו בסמוך לו, כמסומן בתשריט במ/5. אף שהמהנדס גוכמן בחוות הדעת שערך מטעם התובעים ציין ליקוי זה וקבע כי יש לפנות לשמאי להעריך את שווי ירידת הערך בגינו, מומחה התובעים השמאי סידאווי, לא קבע ירידת ערך בגין כך בחוות הדעת שהגישו התובעים. מטעם זה לא התייחס לכך מומחה בית המשפט בחוות הדעת. רק לאחר שניתנה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ביקשו התובעים להציג לו במסגרת שאלות הבהרה חוו"ד נוספת של השמאי סידאווי שקובעת את שיעור ירידת הערך בגין העמוד, אותה חישב לפי השטח שתופס העמוד, כאילו היה זה עמוד בחלל החדר. התובעים אינם רשאים בשלב זה ובאופן שבו התנהלו, להרחיב ולדרוש פיצוי בגין נזקים שלא תבעו. מעבר לכך, לגופו של עניין, לא הוכח כלל כי מדובר בפגם שיש בו השפעה כלשהי על השימוש בדירה. חישוב ירידת הערך של השמאי סידאוי נעשה לפי "השטח המבוזבז" שנוצר כביכול בגלל המיקום הלא נכון של העמוד. אלא שהעמוד במיקומו המקורי ובמיקומו הנוכחי, נמצא בתוך הקיר, כפי שציין וסימן המומחה ע"ג המסמך במ/5 ואין לכך כל השפעה על חלל הדירה. התוצאה היא שהתביעה לפיצוי בגין ירידת ערך בעניין זה, נדחית. תביעה לפיצוי בגין נזקים לדירת התובעים לאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לאמץ את מסקנות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה. כידוע, משמונה מומחה מטעם בית המשפט, בוודאי בהסכמה, יטה בית המשפט לאמץ את מסקנותיו. רק במקרים מיוחדים, בהתקיים "נימוקים כבדי משקל" או "אם נראית סיבה בולטת לעין" שלא לאמץ את מסקנות חוות הדעת - ימנע בית המשפט מלאמץ את מסקנות חוות הדעת ( ע"א 3056/09 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו(2) 935, 950-951). טעמים כבדי משקל או סיבה נראית לעין, כאמור, לא הוכחו במקרה זה. אני דוחה את טענות הנתבעת לפיה אין לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו מכיוון שהמומחה לא התייחס לעבודות שבוצעו ע"י התובעים. המומחה הבהיר בחקירתו כי לא התייחס לעבודות שבוצעו ע"י התובעים (יציקת רצפה, בניית גדר, הזזת עמוד, פירוק מחסן) ולשאלה אם אלו גרמו לנזקים, שכן זו לא הוצגה בפניו והוא לא התבקש לערוך בגין כך חוו"ד. יחד עם זאת, עמד על דעתו כי הליקויים שציין נגרמו בשל עבודות שביצעה הנתבעת (עמ' 9 ש' 18-28). עוד יש לציין כפי שגם יתבהר מהדיון להלן, כי לאורך חוות דעתו, הבחין המומחה כשהיה לכך מקום, בין נזקים שרלבנטיים לעבודות הנתבעת ונזקים שאינם רלבנטיים. אני דוחה גם את הטענה שלא היה מקום להשית על הנתבעת הוצאות בניית הגג במבואה. אף שעולה מחקירת התובעת כי אמנם הסתבר שמדובר בבניה לא חוקית שעשה מי שמכר להם את הדירה. הטענה בסיכומי הנתבעת לפיה לא בנתה את הגג מחמת אי-חוקיתו אינה משכנעת, אין לה תמיכה עובדתית בתצהיר הנתבעת ומכל מקום, עולה מהטענות בחקירתה הנגדית של התובעת, כי הגג נבנה מחדש ולאחר מכן, נהרס (עמ' 17 ש' 27-28). אני דוחה את טענת התובעים, לפיה אין לקבל את עלויות התיקון כפי שנקבעו ע"י המומחה מטעם בית המשפט משום שלא אימץ את מחירון "דקל" ולא רשם בחוות הדעת תחשיבים שיבהירו כיצד הגיע לסכום שקבע. מקובלת עלי עמדת המומחה, שלא נסתרה, כי אין מקום לחשב את כל העבודות לפי מחירון "דקל", שלרוב אינו מתאים לביצוע עבודות של תיקונים כפי שהדבר בענייננו (עמ' 2 ש' 5-12). אין כל מניעה לקבל אומדן או תמחור שמסתמך, בין היתר, על ידע ונסיון מקצועי של המומחה מטעם בית המשפט. לשם כך מתמנה המומחה. כפי שגם עולה מהמשך הדברים, המומחה הבהיר בחקירתו כיצד תמחר כל דבר שנשאל לגביו, כגון לפי שעות עבודה ושכר עבודה של פועל (בס' 5.1 לחווה"ד) או לפי מספר חדרים לגבי תיקוני טיח ועבודות צביעה (בס' 5.1.9 לחווה"ד). הנתונים העובדתיים עצמם פורטו בחוות הדעת. אני סבורה כי בטענות כלפי המומחה מטעם בית המשפט, בוודאי באופן שבו נטענו, יש מידה לא מועטה של עיוורון ביחס לחוו"ד המומחה מטעם התובעים, שנערכה ברובה, כפי שיפורט להלן, ללא פירוט עובדתי כמותי, ללא אבחנה בין סעיפי נזק שונים ובה עצמה אין פירוט ולו בסעיף אחד, כיצד ועל סמך מה נקבע התמחור. את כל הנתונים, לרבות שימוש בתמחור לפי מחירון "דקל" העלו התובעים לאחר שערך המומחה את חוות דעתו, ב"חוות הדעת" שביקשו לצרף לשאלות ההבהרה כנזכר לעיל, או בהצעות מחיר שצירפו לתצהיר התובעת, שנערך לאחר חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט. עתה אתייחס לטענות הספציפיות של התובעים ביחס לנזקים שאמד המומחה מטעם בית המשפט. ס' 5.1.1 לחוות הדעת-שלד ובניה-שאריות עץ בקירות הבטון: המומחה מצא שנותרו וצריך להסיר כ- 10 יחידות לוחות עץ ועוד כ- 20 יחידות (ספייסרים) בקירות הממ"ד, ולמלא את החורים בבטון חזק. התובעים טוענים כי המומחה מטעמם ספר 46 לוחות. בח"נ הבהיר המומחה מטעם בית המשפט כי אומדן עלות ביצוע העבודה נעשה על פי יום עבודה של פועל. עוד ציין כי ממילא בנסיבות העניין לאור התמחור שעשה לפי יום עבודה, אין משמעות רבה למספר הלוחות (ר' חקירתו של המומחה בעמ' 6 ש' 6-11). יצויין בהמשך לדברים שאמרתי לעיל ועל מנת להדגימם, כי בחוות הדעת מטעם התובעים לא צוין כלל מספר הלוחות ולא נערך בה כל תחשיב לעניין זה. הליקוי נזכר בס' 1.1 לחוות הדעת של המהנדס גוכמן מטעם התובעים. כל העבודות בסעיף השלד, סעיף 1 לחווה"ד, נאמדו כמקשה אחת, ללא כל אבחנה בתמחור בין 12 תתי הסעיפים וללא תחשיב כלשהו, בסך כולל של 55,000 ₪. הפרטים לגבי מס' הלוחות והתחשיב שערך לפי 100 ₪ להסרת כל לוח, באו רק ב"תגובה" שערך לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. לא הובאו ראיות לסתור את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, עמדתו לא נסתרה בח"נ, ועל פי ההלכות המשפטית שהובאו לעיל לא מצאתי סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו. גם לעניין החומר לסתימת החורים אני מקבלת מאותם טעמים את חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט (ר' חקירתו בעמ' 6 ש' 12-23). ס' 5.1.9 לחוות הדעת-שלד ובניה-תיקוני טיח וצביעה עקב רטיבות וכן ס' 5.5 - עבודות טיח וצביעה בקירות המבואה לדירה: לפי חוות הדעת נמצאו בקירות ובתקרת דירת התובעים כתמים וקילופים מחדירת רטיבות בעבר ותיקונים נוספים כמפורט שם. כפי שהעיד המומחה, בנסיבות אלו מקובל לקבוע תשלום לפי חדר, שכן מדובר בתיקוני צבע ולא בצביעה מן היסוד. לגבי התקרה הבהיר המומחה כי חישב פיצוי בגין הנמכה בתקרת גבס ועל כן, כלל רק אומדן צביעת הקירות ולא כולל צביעת תקרה, שאין בה צורך לאור ההנמכה. האומדן נעשה לפי המקובל באותה עת 500 ₪ לחדר, לפי שלושה חדרים (ר' חקירתו בעמ' 5 ש' 11 ואילך עד עמ' 6 ש' 1-5 וכן, בעמ' 4 ש' 24-31). לטענת התובעים יש לתמחר לפי מחירון "דקל", טענה שדחיתי כאמור לעיל. שוב, על מנת לסבר את האוזן, בחוו"ד התובעים מצוין הליקוי בס' 1.9, אינו מתומחר כלל בנפרד אלא במסגרת התמחור הכללי של הליקויים בעבודות השלד, בסך כולל של 55,000 ₪, אין פירוט עובדתי כלשהו לגבי מס' מטרים לצביעה וכד' ולא עולה ממנו שנערך תמחור לפי מחירון "דקל" למטר (אשר לטענת התובעים ב"תגובה" לחוו"ד עלותו היא כ- 22,000 ₪). עבודות טיח וצבע בקירות המבואה נזכרו בס' 5.1 לחוו"ד התובעים ותומחרו בסך של 4700 ₪, ללא ציון מס' מטרים לביצוע. גם בעניין זה, אפוא, לא מצאתי טעם שלא לאמץ את חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט. ס' 5.7.1 לחוות הדעת - עבודות פיתוח: המומחה מטעם בית המשפט מציין כי פורקו אבנים משתלבות ששימשו שביל כניסה לדירת התובעים בשטח של 15 מ"ר. נדרש יישור האדמה, מילוי שכבת חול וחגורת בטון, סה"כ 1500 ש"ח. בחקירת המומחה טען ב"כ התובעים כי מדובר ב- 35 מ"ר וכי צריך היה גם להוסיף מילוי. צורפה הצעת מחיר בסך 13,000 ₪ שקיבלו התובעים לפי הטענה לצורך ביצוע העבודה (נספח יח לתצהיר התובעת). בחוות דעת התובעים לא צוין מספר המטרים, ולא דובר על מצע ואף נראה כי מדובר רק בשביל (ס' 7.1.2). התמונות שהוצגו למומחה בחקירה, לא הוצגו לו קודם לכן (עמ' 7 ש' 11-14) וכפי שהעיד המומחה, גם בסיור עם הצדדים טענו התובעים לגבי השביל בלבד (עמ' 7 ש' 23). גם הצעת המחיר לא הוצגה לו קודם לכן והיא אף גבוהה מהמתומחר בחוו"ד המומחה של התובעים (ר' ס' 7 לחוו"ד התובעים, פרק עבודות הפיתוח שכולל גם סילוק הפסולת מהחצר תומחר, ללא אבחנה בין הסעיפים, במחיר כולל של 8400 ₪). בנסיבות אלה, ככל שהעבודות גרמו נזק גם למשטח המרוצף מעבר לשביל, אין לתובעים אלא להלין על עצמם. לא ניתן להוסיף ראיות ולחדש במסגרת חקירת המומחה, שלא נועדה אלא להבהיר את הדרוש מתוך חוות דעתו. לא מצאתי, אפוא, שיש טעם המצדיק שלא לאמץ את חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט או חריגה ממנה. ס' 5.7.2 לחוות הדעת-עבודות פיתוח ושונות-שיירי חומרי בניין ופסולת: המומחה מטעם בית המשפט ביקר במקום ביום 13/3/08 ומצא ששיירי חומרי בניין ופסולת פונו ע"י הנתבעת. בחקירה נגדית של המומחה טענו התובעים כי במועד הסיור בנכס, הייתה בו פסולת. המומחה עמד על דעתו כי לא הייתה פסולת בעת הביקור. במעמד החקירה הוצגו למומחה (ורק למומחה) במחשב נייד שהיה בידי התובע תמונות בהן נראית ערימת חול. לא ברור באיזה מועד בוצע הצילום. המומחה התבקש לתמחר, ותמחר, פינוי של ערימת החול בסך של 1700 ₪ (עמ' 8 ש' 22-30). אולם, כאמור לעיל, אין לקבל הצגת חומר ראיות בצורה כזו, במסגרת חקירת המומחה. היה על התובעים להעמידו לעיון המומחה והנתבעת קודם לכן. מכל מקום, אין טענה שהפסולת קיימת עד היום או שהתובעים פינו את הפסולת ולא הוצגה קבלה על פינויה על ידי התובעים ועל חשבונם. בנסיבות אלה, איני מוצאת לפסוק פיצוי בגין כך. מעבר לעניינים ספציפיים אלה שעלו במסגרת החקירה של המומחה טעם בית המשפט, יש לציין כי חוות הדעת מטעם התובעים, ערוכה על סמך עקרונות יסודיים מוטעים, דבר שהוביל, בין היתר, להגשת התביעה כפי שהוגשה, בסכום "מנופח" ותלוש מהמציאות, וחסר כל פרופורציה לנזקים שנגרמו לתובעים בעטיין של עבודות הבניה שביצעה הנתבעת. ראשית, חוו"ד מומחה התובעים ערוכה כאילו הנתבעת היא קבלן עבודות של התובעים וצריכה להעמיד לרשותם דירה מורחבת ומוגמרת, עשויה על חשבונה של הנתבעת. כך למשל, אמד מומחה התובעים עבודות איטום לקירות החודרים לקרקע ונזקי רטיבות שחדרה מהקומה העליונה לקומה התחתונה, ללא אבחנה בין שני הסעיפים, בסך כולל של 17,000 ₪ (ס' 2). מומחה בית המשפט מצא שאת הנזקים שנגרמו בשל הרטיבות בעבר יש לתקן בעלות של 1500 ₪ ואילו איטום הקורות התחתונות, צריך וייעשה ע"י התובעים במסגרת עבודות הגמר והטיח של הרחבת דירתם ועל כן, לא אמד עבודות אלה (ס' 5.2). דוגמא נוספת: בפרק בניין ושלד מציין מומחה התובעים כליקוי שבאחריות הנתבעת כי לא נבנו קירות חיצוניים בחזית הדרומית והמזרחית (סעיף 1.12), לא בוצעו חגורות אנכיות בחיבורי קירות (סעיף 1.3), נדרש אישור הג"א לביצוע ממ"ד (סעיף 7) - אלו הן כולן עבודות שצריכים התובעים לעשות על חשבונם, בבניית דירתם המורחבת. מומחה התובעים אמד את כלל העבודות בפרק השלד, ללא אבחנה בין 12 הסעיפים הקטנים, בסך של 55,000 ₪, כך שלא ניתן כלל לדעת מהי עלות העבודות שאינן באחריות הנתבעת. פגם נוסף שנפל בחוות הדעת של התובעים וגרם לכך שתוגש תביעה בסכום בלתי סביר כפי שהוגשה, הוא בכך שהמומחה אמד שווי ביצוען של עבודות שלא על פי העיקרון של השבת המצב לקדמותו, אלא העמיד חדש תחת ישן. למשל: החלפת תריסים, תומחרה בסך כולל של 6300 ₪ (ס' 6.1 לחוו"ד מומחה התובעים). רק ב"תגובה" לחוו"ד המומחה צירפו התובעים הצעת מחיר לעבודות המסגרות בסך של 6458 ₪ (כולל מע"מ, נספח יט לתצהיר התובעת) וזו מתייחסת הן להתקנת חלון זכוכית חדש (עניין שכלל לא נדון) וגם להתקנת תריס חדש. המומחה מטעם בית המשפט לעומת זאת, ציין כי נשברו שלבים בכנף תריס והתעקם פרופיל עליון וכי יש לתקן כולל החלפת פרופיל עליון ושלבים, בעלות של 300 ₪ (ס' 5.6). המומחה נחקר והבהיר כי תמחר לפי חצי יום עבודה באלומניום והחומר (עמ' 8 ש' 15-16). עניין אחר המלמד אותו דבר: החלפת סורג שניזוק תומחרה בעלות של 4500 ₪ (ס' 3.1 לחוו"ד התובעים). ב"תגובה" לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, צירפו התובעים הצעת מחיר על סך של 5000 ₪ ממנה עולה בברור כי מדובר בפירוק הישן ובהתקנת סורג חדש (הצעת המחיר צורפה כנספח יז לתצהיר התובעת). המומחה מטעם בית המשפט, לעומת זאת, תמחר חיזוקו ותיקנו של הסורג בעלות של 200 ₪ (ס' 5.3 לחוות הדעת. ור' חקירת המומחה בעמ' 8 ש' 17-21). על מנת לסבר את האוזן לגבי חוסר הפרופורציה בין התביעה בין הנזקים שנגרמו לדירת התובעים בגין העבודות אציין עוד כי התובעת בעצמה העידה שהתובעים ביצעו שיפוצים שעלו כ- 70,000 ₪ "להחזרת מצב הדירה לקדמותו" (עמ' 15 ש' 20 -27). למותר לציין כי לא הומצאו קבלות ונתונים או פירוט לגבי העבודות שבוצעו ואין ערובה שאמנם נעשו במסגרת השיפוצים רק עבודות לתיקון הליקויים שלהם אחראית הנתבעת (ודי לצורך העניין לעיין בסעיפים הקודמים). אשר להפסד דמי השכירות בתקופה של שבוע שהעריך המומחה לביצוע התיקונים שבאחריות הנתבעת - אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין נזק זה. כאמור, התובעים לא התריעו ולא ביקשו מן הנתבעת לבצע את התיקונים והמומחה מטעם בית המשפט אישר בחקירתו כי חלק גדול מהליקויים ניתן היה לתקן בתקופת הבניה (עמ' 10 ש' 29-31). עוגמת נפש במכלול הנסיבות המתוארות, לרבות העובדה שבמהלך ביצוע העבודות ע"י הנתבעת בוצעו גם עבודות לצורך מימוש תוכנית הבניה העתידית של התובעים ובוצעו אף עבודות באופן עצמאי על ידם, כיוון שהתובעים לא התגוררו בדירה ולא פנו לנתבעת לבצע את התיקונים הדרושים בזמן אמת - אינני סבורה כי יש הצדקה במקרה זה לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש. התביעה בראש נזק זה נדחית. סיכום וסוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את סכום הפיצוי המצטבר כפי שנקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן: סך של 7580 ₪ (עלות תיקון הליקויים) ועוד סך של 758 ₪ (פיקוח הנדסי), שניהם בצירוף מע"מ כדין, שהם בסך הכל 9,672 ₪; בצירוף סך של 8,000 ₪ פיצוי בגין הנמכת התקרה (סכום זה כולל מע"מ). סך הפיצוי המגיע לתובעים לפי האמור הוא 17,672 ₪. הסכום נכונים למועד עריכת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט 31/3/08, ויש לצרף להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל. התוצאה היא שהתביעה נדחיתה ברובה והתקבלה בחלק מזערי בלבד, בסך נומינלי של 17,672 ₪ בלבד שהם כ- 7.5% מסכום התביעה, שהוגשה על סך נומינלי של 238,711 ₪. כידוע, בפסיקת ההוצאות יש להביא בחשבון גם את שווי הסעד שנפסק בהשוואה לסכום התביעה וכן את אופן ניהול ההליך ע"י בעלי הדין. לצערי, בית המשפט עד, לא אחת, להגשתן של תביעות מנופחות בגין ליקויי בניה המתבססות על חוות דעת מטעם התובעים. יפים לעניינו דבריו של בית המשפט עליון בע 559/87 חשאי נ' רונן, פ"ד מו(1) 229, ס' 9 לפיהם "ניפוח מלאכתי של סכומים כגון דא הינו תופעה שיש להתריע נגדה". יעל בלכר תופעה נוספת שיש למגר היא "היצמדות" התובעים לתביעתם ולחוות הדעת מטעמם ללא בסיס של ממש, גם לאחר שהתמונה מתבהרת עם המצאת חוות דעת אובייקטיבית של מומחה מטעם בית המשפט, כפי שארע במקרה זה. בעניין זה אוסיף את שנקבע בבית המשפט העליון כי "הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של המומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת נייטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשריות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (כב' השופטת ארבל מיום 28.2.05 ור' גם ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ ואח מיום 1.12.08). לאור התוצאה ומתוך כלל הנסיבות והשיקולים שפירטתי, אני מורה כי בנוסף לסכום שנפסק, הנתבעת תשלם לתובעים חלק יחסי בלבד של האגרה. מעבר לכך, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט המומחה מטעמו, חלקו בתשלום שכר הטרחה של המומחה מטעם בית המשפט ובשכר טרחת עורך דינו. למען הסר ספק, אין על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום ששילמו למומחה מטעם בית המשפט בגין זימונו לחקירה, והתובעים ישאו בתשלום זה. המזכירות תדוור לב"כ הצדדים ניתן היום, ‏ה' כסלו תשע"א, 12 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. ירידת ערךתקרה