הנתבעת, חברת מסיעי דרך צלחה בע"מ, מנהלת עסק של הסעות. התובע, מר עומר גרייב, עבד אצל הנתבעת כנהג בהסעת תלמידים החל משנת 9/2000 עד לסוף שנת 2001. לטענת התובע, הוא הוסיף לעבוד אצל הנתבעת בהסעת תלמידים עד לחודש 4/02 ולאחר מכן הועסק בעיקר כמפקח על עבודות בנייה שבניהול הנתבעת עד לסוף חודש 10/2002, מועד בו פוטר לטענתו בשל התנגדות הורי התלמידים להסעת ילדיהם על ידי נהג ערבי. לטענת הנתבעת התובע מעולם לא עבד אצלה אלא כנהג בהסעת תלמידים והוא התפטר מעבודתו בסוף שנת 2001. בתביעה זו, שהוגשה לבית הדין ביום 30.12.08, תובע התובע שכר עבודה בגין החודשים 4/02 עד 10/02, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. השאלות הטעונות הכרעה הן, איפוא, אלה: א. מהו מועד סיום עבודת התובע? האם בחודש 10/02 כטענתו או בסוף 2001, כטענת הנתבעת? ב. ככל שתתקבל טענת התובע בדבר מועד סיום עבודתו, האם חייבת הנתבעת לתובע שכר עבודה בגין החודשים 4/02 עד 10/02. ג. האם התובע פוטר, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבעת? ד. האם לנתבעת חוב בגין דמי הבראה? ה. האם זכאי התובע לתבוע פדיון חופשה או שמא התיישנה תביעה זו? תקופת העבודה הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובע ביצע עבודה של הסעת תלמידים מתחילת עבודתו בחודש 9/00 עד לחודש 12/01. לטענת התובע, הוא הועסק בהסעת תלמידים עד לחודש 4/02 ולאחר מכן הועבר לעסוק בפיקוח על בניה שבניהול הנתבעת. בתקופה זו, הוא הועסק כנהג בהסעת תלמידים בימי ו' בלבד. אין מחלוקת כי התובע עסק בעבודות בנייה בביתו הפרטי של בעל המניות ומנהל הנתבעת, מר אהרן כהן, במהלך שנת 2002. כמו כן, אין מחלוקת כי התובע עסק בשיפוץ בית כנסת בו מתפלל מר כהן סמוך לביתו. התובע טוען כי עיסוקו בעבודות הבנייה הנ"ל היתה במסגרת עבודתו בנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע עבד כקבלן עצמאי ולאחר שהתפטר מעבודתו בנתבעת בסוף 2001, הזמין מר כהן מהתובע ביצוע של עבודה פרטית בביתו, אותה ביצע התובע כקבלן עצמאי. כמו כן, מר כהן היפנה את התובע לגבאי בית הכנסת השכונתי בו מתפלל מר כהן בעת שהיתה דרושה עבודת שיפוץ בבית הכנסת, והתובע ביצע עבודה זו עבור בית הכנסת במסגרת עסקו העצמאי כקבלן. לתמיכה בגרסתו היפנה התובע לשני מסמכים אלה: האחד - מכתב מיום 17.2.03 בחתימת אהרון כהן בו מאשרת הנתבעת את מועד סיום עבודת התובע בנתבעת. לטענת התובע, נאמר במסמך זה כי התובע לא עובד בנתבעת מאז 30.4.02. לטענת הנתבעת, כאשר מר כהן רשם מסמך זה לבקשת התובע, הוא כתב שהתובע "לא עובד אצלנו יותר מתאריך 30.1.02" אך התובע זייף את המסמך באופן שייראה שנכתב בו 30.4.02. השני - תלוש שכר על שמו של התובע לחודש 2/02, על פיו שולמה לתובע "משכורת" ו"נסיעות". לטענת הנתבעת, התלוש לחודש 2/02 מהווה תשלום גמר חשבון שכולל דמי הבראה. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בסיכומי הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לגבי תקופת עבודתו של התובע. לדעתנו, גרסתו של התובע מסתברת פחות מגרסת הנתבעת, מהנימוקים המפורטים להלן. התובע צרף לכתב התביעה את מכתבו של מר כהן מיום 17.2.03. בעדותו הסביר שהוא צרף מכתב זה כדי לתמוך בטענתו כי הוא עבד אצל הנתבעת עד לחודש 10/02. התובע לא חלק על כך שהספרה "4" שמופיעה במסמך מופיעה כך לאחר שתוקנה, כפי שטוענת הנתבעת, ואולם לטענתו היא תוקנה מ-5 ל-4 על ידי מר כהן בעוד שלטענת הנתבעת התובע זייף את המספר 1 ותיקן ל-4. התובע טען כי ביקש ממר כהן לחתום ליד התיקון כדי לאשר שהתיקון נעשה על ידו, אך מר כהן סירב לכך ואמר לו כי די לו בחתימה שבתחתית המסמך (פרוטוקול דיון מיום 9.5.10, עמ' 10, שורה 18 עד עמ' 11, שורה 23). עדות זו של התובע איננה מהימנה בעינינו כלל, והיא אף פוגמת במהימנות גרסתו כי עבד אצל הנתבעת עד לחודש 10/02. אם התובע עבד עד 10/02, מדוע ביקש ממר כהן לאשר בחתימתו את התיקון מ-5/02 ל-4/02 על המסמך מיום 17.2.03, כפי שהעיד? מדוע הסכים לקבל אישור כזה? תשובת התובע בחקירתו הנגדית כי המסמך מתייחס לתקופת עבודתו כנהג בלבד, אינה משכנעת, שכן המסמך קובע שהתובע "לא עובד אצלנו יותר מתאריך...". התובע לא נתן הסבר אמין לכך שעבד בנתבעת במשך חודשים ארוכים מבלי לקבל משכורת. לשאלה "למה המשכת לעבוד בלי כסף?" השיב "רציתי להעביר זמן, תצחק עלי" (עמ' 12, שורות 1-2). זאת ועוד, גרסת התובע משמעותה שהנתבעת עוסקת הן בהסעות והן בעבודות קבלניות. מר כהן הכחיש כי לנתבעת יש פעילות כלשהי בתחום הבניה, והכחשתו מקובלת עלינו. גרסתו של מר כהן מתיישבת עם העובדה שהעבודות היחידות שהתובע טען שבוצעו על ידו היו בנכסים פרטיים של מר כהן ובבית הכנסת בו הוא מתפלל. מר כהן טען בתצהירו כי התובע שכר ממנו משאית להובלת חול לצורך עבודותיו הקבלניות. התובע טוען כי עדות זו של מר כהן מבססת את טענתו כי הנתבעת היא זו שסיפקה לתובע את הכלים לביצוע עבודות הבניה, ולא היא. עדות זו אך מחזקת את גרסת הנתבעת כי תחום עיסוקה הוא בהסעות. מאחר שכך, יכלה להשכיר לתובע רכב. יתר טענות התובע באשר להספקת כלים לביצוע עבודות הבניה שביצע על ידי הנתבעת - לא הוכחו על ידו. גם תיאור אופן העבודה של התובע עם הפועלים שהביא מתיישב עם היותו של התובע קבלן שעוסק בשיפוצים מאשר בקיומה של פעילות עסקית של עבודות בנייה במסגרת הנתבעת. התובע העיד כי הוא הביא את הפועלים, הוא ניהל רישום של ימי העבודה שלהם, הוא קיבל את שכר עבודתם והוא חילק להם אותו (עמ' 9, שורות 15-17). גרסת הנתבעת נתמכה בעדותו של גבאי בית הכנסת, מר אבישי בן יעקב, שהעיד כי העסיק את התובע כקבלן לביצוע עבודה של הקמת עזרת נשים בבית הכנסת בחודש 5/02, וכי שילם מכספי בית הכנסת ישירות לתובע, וזאת בניגוד לעדות התובע כי קיבל את התמורה בעד העבודה בבית הכנסת ממר כהן. אנו מעדיפים את עדותו של מר בן יעקב בעניין זה שהיתה מהימנה עלינו. זאת ועוד, מר כהן העיד כי הגיש נגד התובע תביעה אזרחית לבית משפט השלום בגין נזקים שנגרמו לביתו כתוצאה מרשלנות של התובע בביצוע העבודות בביתו, ואף קיבל לטובתו פסק דין. התובע אישר בחקירתו החוזרת כי ידע על פסק הדין בעת הגשת התביעה. לדבריו נודע לו על כך רק כאשר קיבל צו עיקול מלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת טוענת שתביעה זו הוגשה כמשקל נגד לאותו פסק דין. התובע הכחיש אפשרות זו שהוצגה לו, אך אנו סבורים שיש ממש טענה זו, אשר יש בה כדי להסביר את השיהוי המשמעותי שבו הוגשה התביעה, על סף תקופת ההתיישנות. תלוש השכר לחודש 2/02, עליו מסתמך התובע, אינו תומך בגרסתו. לכאורה, הדבר מהווה הוכחה להעסקתו מעבר לתאריך בו לטענת התובעת סיים את עבודתו. ואולם, אין הוא מהווה תמיכה לגרסתו כי עבד עד 10/02. זאת ועוד, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי העובדה שהתובע לא הציג תלוש לחודש 1/2002 תומכת בגרסת הנתבעת כי מדובר בתלוש שניתן לאחר הפסקה בהעסקת התובע. אמנם, הנתבעת לא הסבירה מדוע הסכומים שמופיעים בתלוש לא פורטו כדמי הבראה אם זו היתה מהות התשלום, אך מכאן ועד למסקנה כי תלוש זה תומך בגרסת התובע לעניין מועד סיום העבודה, המרחק רב. לסיכום, אנו דוחים את טענת התובע כי הועסק על ידי הנתבעת עד לחודש 10/02 ומעדיפים את גרסת הנתבעת כי התובע עבד עד לסוף שנת 2001. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת שאין לראות בתלוש מחודש 2/02 כראיה להעסקתו של התובע עד לחודש זה. פיטורים או התפטרות במחלוקת בעניין האופן בו הגיעה עבודתו של התובע לסיומה אנו סבורים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר. ראשית, משדחינו את גרסת התובע לגבי תקופת עבודתו, ממילא יש לדחות את גרסתו כי פוטר בתום התקופה בה עבד לטענתו. שהרי, גרסת התובע היא שהוא הועסק כמפקח על עבודות בניה מחודש 5/02 עד לחודש 10/02 ובתקופה זו הועסק בהסעת תלמידים בימי ו' בלבד ופוטר בשל התנגדות ההורים להסעת ילדיהם בידי נהג ערבי, וגרסה זו אינה מקובלת עלינו, כפי שפורט לעיל. ממילא אין בפי התובע כל גרסה באשר לפיטוריו במועד בו הסתיימו יחסי עבודה על פי קביעתנו. אנו מעדיפים את גרסת מר כהן, שנתמכה בעדותו של מר לימואי, כי התובע התפטר מעבודתו בכך שזנח את עבודתו בנתבעת. סביר שהתובע החליט לפנות לתחום של עבודות בנייה ועיסוק כקבלן, ועל כן התפטר מעבודתו בנתבעת. לאור האמור, אנו דוחים את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. פדיון חופשה התובע תובע סך סך 3,550 ₪ בגין פדיון 22 ימי חופשה, אך לאור מועד סיום עבודתו התובע ומועד הגשת התביעה, תביעת התובע לפדיון חופשה התיישנה לפי הוראת סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, ולפיכך דינה להידחות. דמי הבראה התובע תבע סך 3,190 ₪ כדמי הבראה בגין תקופת עבודתו. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי בגין תקופת עבודתו בתלוש חודש 2/02. איננו מקבלים את טענת הנתבעת מהטעם הפשוט שתלוש השכר מחודש 2/02 אינו מציין כי הסכומים ששולמו הינם בגין דמי הבראה. אשר על כן לא הוכיחה הנתבעת כי שלמה לתובע דמי הבראה בגין תקופת עבודתו. הואיל ותקופת עבודתו של התובע היתה 16 חודשים, זכאי התובע לפדיון בגין 7 ימי הבראה. קיימת מחלוקת לעניין היקף המשרה של התובע בתקופת עבודתו. מתלושי השכר עולה שבחצי השנה הראשונה לעבודתו עבד התובע במשרה מלאה. החל מחודש 3/01 התלושים מצביעים על היקף חלקי של עבודה. התובע טען כי בחלק מהתקופה הוא שהה באי כושר בשל תאונת עבודה. בנסיבות העניין, החלטנו להעמיד את שעור המשרה של התובע לצורך תשלום דמי הבראה על 75%. תעריף ליום הבראה בחודש 12/01 היה 285 ₪. בהתאם לכך, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 1,496 ₪ (7*285*75%=1,496). סוף דבר התביעה נדחית ברובה ומתקבלת חלקית כמפורט להלן. הנתבעת תשלם לתובע 1,496 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.02 ועד לתשלום בפועל. הואיל והתביעה, שהוגשה על סך כ-49,000 ₪, נדחתה ברובה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך 2,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציגת ציבור יעל רייכמן נציגת ציבור רמה חפץ דניאל גולדברג, שופט התיישנות