תביעה בגין עבודות ציפוי רצפה תביעה כספית ע"ס 145,346 ₪. התביעה וטענות הצדדים התובעת התקשרה עם הנתבעת לשם ביצוע עבודות ציפוי אפוקסי והספגת סילר עבור "דפוס אופסט עמנואל בע"מ" (המזמין). לטענת התובעת, העבודה בוצעה אך תמורת העבודה לא שולמה, והנתבעת נותרה חייבת סך של 145,346 ₪. מכאן התביעה על סך של 157,678 ₪, שהם יתרת החוב האמורה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד למועד הגשת התביעה. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו. העבודה שביצעה חסרת כל ערך. אין היא תואמת את המוזמן ונפלו ליקויים בביצועה. ביסוד הטענות, כפי שיבואר להלן, עומדות למעשה תלונות המזמין. מטעם התובעת הוגש תצהיר מר אשר רוזמן, מנהל שיווק בתובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר אחד ממנהליה, מר שטגמן אביטל וחוו"ד האדריכל, מר יצחק לזר, מיום 18/1/08. בנוסף העיד, ללא תצהיר, מר עמנואל ענו, הבעלים של המזמין, דפוס אופסט עמנואל. כל הנ"ל נחקרו. הצדדים סיכמו בכתב. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים והחומר שהגישו לתיק בית המשפט, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל. המחלוקת הראשונה בין הצדדים, נוגעת לעובי שכבת האפוקסי שיושמה ברצפת אולם מכונות הדפוס אצל המזמין. לטענת הנתבעת, היא הזמינה ציפוי אפוקסי בעובי 3 מ"מ. לכן, שכבת האפוקסי לבדה, ללא שכבת היסוד, צ"ל בעובי 3 מ"מ. התובעת טוענת כי העובי הכולל של ציפוי האפוקסי, לרבות שכבת היסוד, שהיא עצמה עשויה אפוקסי ומהווה חלק ממערכת האפוקסי, צ"ל 3 מ"מ. הטענה ביחס לעובי שכבת האפוקסי הועלתה ע"י הנתבעת קודם להגשת התביעה. לצורך בדיקת הטענות, הזמינה התובעת בדיקה של מכון התקנים, שנערכה בנוכחות נציגי הנתבעת והמזמין, ביום 19/7/06. לפי תוצאות הבדיקה עובי האפוקסי במקומות שנדגמו הוא בין 2.90 ל- 3.24 מ"מ (נספח ו' לתצהיר התובע, להלן: "הבדיקה הראשונה"). נציג המזמין, מר עמנואל ענו, אף אישר בחקירתו כי נתן את הסכמתו למקומות הספציפיים שבהם התבצעה הבדיקה (עמ' 8 ש' 29-32). מר עמנואל ענו סבר שיש טעות בבדיקה והזמין את מכון התקנים לבצע בדיקה נוספת. זו נערכה ביום 2/8/06 ואין חולק שלא נוכחו בה נציגי התובעת (נספח ח' לתצהיר, להלן: "הבדיקה השניה"). לפי תוצאות הבדיקה השניה, מידות עובי ציפוי האפוקסי שנדגמו הם בין 1.29 מ"ר לבין 2.07 מ"ר. עיון במסמכי הבדיקה השניה מעלה, כי מכון התקנים הוזמן ונדרש לבדוק את "שכבת ציפוי אפוקסי עליונה בצבע ירוק שיושמה על רצפת מבנה בית דפוס עמנואל". דהיינו מכון התקנים נדרש לבדוק רק את שכבת הציפוי בצבע ירוק ולא את כל ציפוי האפוקסי. בבדיקה הראשונה, לעומת זאת, נדרש מכון התקנים לבדוק את "שכבת ציפוי אפוקסי שיושמה על רצפת מבנה בטון בית דפוס עמנואל" (כל ההדגשות אינן במקור). שני הצדדים לא זימנו את מכון התקנים ליתן עדות בעניין. התובעת מסתמכת על הבדיקה הראשונה ואילו הנתבעת מסתמכת על השניה. אין יסוד לקבוע, כי הבדיקה הראשונה של מכון התקנים לא תקינה או שנפל פגם בביצועה. הנתבעת טענה בסיכומיה כי הבדיקה הראשונה אינה אמינה (ס' ד 1.3). גם נציג המזמין, מר עמנואל ענו, שאין חולק כי איננו מומחה או בעל ידע באפוקסי (עמ' 8 ש' 26-29), העיד כי הוא "לא מאמין בזה" שהיה 3 מ"מ וכי אינו מקבל את הבדיקה הראשונה כיוון ש"אפשר לראות בעין" שאינה נכונה, והוא מקבל את תוצאות הבדיקה השניה בלבד (עמ' 9 ש' 1-16), אלא שמדובר באמירות בעלמא, שאינן נתמכות בראיה כלשהי ומנוגדות לעמדת המומחה מטעם הנתבעת, האדריכל לזר, שהעיד שהוא מקבל את תוצאות שתי הבדיקות (עמ' 13 ש' 17-19). שתי הבדיקות שערך מכון התקנים אינן סותרות, ולתוצאה השונה יש הסבר שנלמד מהגדרות הבדיקה של שתי הבדיקות. עולה ממסמכי הבדיקה כי הפער בתוצאות נובע מכך שבבדיקה השניה נבדקה, לבקשת הנתבעת או המזמין, רק שכבת הציפוי העליונה הירוקה, ולא כל שכבת ציפוי האפוקסי שיושמה על רצפת הבטון בכריכייה, כפי שנעשה במסגרת הבדיקה הראשונה. בהסתמך על בדיקות מכון התקנים הנ"ל ושאר הראיות והמסמכים, עדיפה בעיני עמדת התובעת, לפיה סיפקה לנתבעת כנדרש שכבת ציפוי אפוקסי של 3 מ"מ, על פני עמדת הנתבעת. בדיקות מכון התקנים תומכות בעמדת התובעת, שלפיה שכבת היסוד, העשויה אף היא מחומר אפוקסי, מהווה חלק ממערכת האפוקסי ויש להביאה בחשבון במדידת שכבת ציפוי האפוקסי. בבדיקה הראשונה הוגדרה הבדיקה באופן נייטרלי - בדיקת "שכבת ציפוי אפוקסי" - ללא מתן הנחיות אם לכלול גם את שכבת היסוד או רק את שכבת הציפוי הירוקה. או אז בדק מכון התקנים את העובי הכולל של שכבת ציפוי האפוקסי ונמצא כי עובי שכבת האפוקסי היה בסביבות 3 מ"מ, כנדרש. לעומת זאת, לצורך מדידת שכבת הציפוי העליונה הירוקה בלבד, צריך היה לתת למכון התקנים הגדרת בדיקה מפורשת, בה נתבקש מכון התקנים, לבדוק רק את שכבת ציפוי האפוקסי העליונה שבצבע ירוק, הגדרה שלמעשה הוציאה מכלל הבדיקה את שכבת היסוד. משניתנה הוראה מפורשת זו בהגדרות הבדיקה שתוצאותיה התייחסו רק לשכבת הציפוי העליונה בצבע ירוק, נמצא כי עובי שכבת הציפוי העליונה הוא עד כ- 2 מ"מ. גם לגופו של עניין, עמדת התובעת שיש לכלול גם את שכבת היסוד במדידת עובי ציפוי האפוקסי, סבירה ומשכנעת יותר. עמדת התובעת לפיה שכבת היסוד עצמה היא אפוקסי שמדולל בחומר נדיף, שמתנדף כעבור מס' שעות ומהווה חלק ממערכת האפוקסי, לא נסתרה בחקירת העד מטעמה, שחזר ועמד על הדברים (עמ' 4 ש' 1-13). המומחה מטעם הנתבעת הודה אף הוא בחקירתו, כי בכל החתך יש ציפוי של 3 מ"מ אפוקסי (עמ' 15 ש' 26-27). נוסח ההסכם אינו תומך בטענת הנתבעת, כאילו אין להביא בחשבון את שכבת היסוד. ההיפך הוא הנכון. נאמר בהסכם כי עובי ציפוי האפוקסי הכולל הוא 3 מ"מ. ההתקשרות מיום 10/11/05 (נספח ג' לתצהיר התובעת) נערכה בכתב יד ב"טופס הסכם ללקוח" שאין חולק כי הוא חתום ע"י הנתבעת, וזוהי לשונה: "ציפוי רצפה מאפוקסי עובי 3 מ"מ כולל ציפוי עליון להגנה מפני שריטות גס/עדין לפי דרישת המזמין. גוון יבחר ע"י המזמין בכפוף לטבלאתRAL המחיר למערכת זאת 79 ₪ למ"ר. סילר עליון בקומה ב הספגת סילר אדום לחיזוק הבטון 14 ₪ למ"ר". נוסח דומה מצוי במכתב הנתבעת מאותו יום (נראה שקדם להסכם הנ"ל, נספח א' לתצהיר הנתבעת). הנתבעת מציגה מכתב נוסף מיום 1/12/05 שלטענתה תומך בעמדתה. במכתב זה ששלחה הנתבעת לתובעת ביקשה "נא לבצע ציפוי אפוקסי של כ 3500 מ"ר בעובי 3 מ"מ + ציפוי עליון כנגד שריטות לפי גוון שנבחר לפי RAL הכל לפי הסכם מיום 10/11/05" (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). אינני סבורה כי יש במכתב זה כדי לסייע לנתבעת. המכתב מפנה להסכם מיום 10/11/05 והוא עצמו איננו הסכם, אלא מכתב שנכתב במסגרת יישומו, להזמנת הביצוע לפי ההסכם. הנתבעת מבקשת עוד להסתמך על "פרוספקט" של התובעת שבו מפורטים מוצריה, שסומן נת/2. אין בו כדי לתמוך בעמדת הנתבעת. ההיפך הוא הנכון. עיון בפרוספקט מאשש את הטענה ששכבת היסוד (הפריימר) עשויה מאותם חומרים אפוקסיים בתוספת מדלל, טענה שאישר המומחה מטעם הנתבעת (עמ' 14 ש' 26-29, עמ' 15 ש' 2-27). בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומים (ס' 11ה) לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי לטענה שהתובעת ידעה ידיעה מיוחדת כלשהי על החשיבות שמייחסים הנתבעת ו(בעיקר) המזמין לעובי שכבת ציפוי האפוקסי ובוודאי שאין תשתית לידיעה כאמור, כי שכבת ציפוי האפוקסי צ"ל 3 מ"מ ללא שכבת היסוד העשויה אף היא חומר אפוקסי (ר' ס' 5 לתצהיר הנתבעת שלא עולה ממנו טענה כי התובעת יודעה וידעה על הדרישה). אין טענה כי מר ערן יוסוב שערך את המו"מ וההסכם מול הנתבעת בזמן אמת יודע בכך. מכאן גם שלא מצאתי חשיבות מיוחדת לאי-הבאתו כעד מטעם התובעת (ר' הטענה בס' 12 לסיכומי הנתבעת). מחלוקת נוספת נוגעת לציפוי עליון כנגד שריטות ברצפת אולם מכונות הדפוס. לטענת התובעת לא בוצע ציפוי עליון כנגד שריטות. הטענה מוכחשת ע"י התובעת (ר' גם מכתב התובעת בס' 1.2 למכתבה, נספח י' לתצהירה מיום 8/8/07). טענת הנתבעת לא הוכחה והיא נדחית. מומחה הנתבעת מציין בחוות דעתו, בפרק הסיכום, פרק ה' בעמ' 5 לחווה"ד (ההדגשות שלי - י.ב): "לאור האמור לעיל ובהנחה כי ממצאי הבדיקות אותם ביצע מכון התקנים עבור המזמינה מעידים על הכלל, ובהנחה כי לא בוצעה שכבת הגנה נגד שריטות ע"ג שכבת אפוקסי בקומת קרקע, וכן שכבת הסילר האדום שבוצעה בקומת הכריכיה ושלא מונעת שחיקה ולתופעת "אבק בטון", ניתן לקבוע כי העבודות שסופקו לא עומדות בהסכם שבין הצדדים (בדיקת המצאות שכבת הגנה ניתן לקבוע באופן מוחלט במעבדה כימית בלבד)". עיננו הרואות, כי חוות הדעת איננה אלא שרשרת של הנחות שהניח המומחה, שמניחות את המבוקש ובפרט, איננה מבססת את הטענה כי לא בוצעה שכבת הגנה נגד שריטות. המומחה מניח שלא בוצעה שכבת הגנה ולא קובע שזו לא בוצעה או שבוצעה ברשלנות, ואף מוסיף ומציין כי ניתן לבדוק הימצאותה של שכבת הגנה רק בבדיקה כימית, שלא בוצעה (ר' גם חקירתו בעמ 16 ש' 5-8). סיכומו של דבר, אני מוצאת כי יושם ציפוי אפוקסי של 3 מ"מ על רצפת בית הדפוס של המזמין, כנדרש ולא הוכחה הטענה שלא בוצעה שכבת הגנה. על כן, הסכום לחיוב בגין עבודות ציפוי האפוקסי בקומת המכונות הוא, כנקוב בטופס הסכם ללקוח וכאמור בכתב התביעה, 127,333 ₪ (סכום הקרן). המחלוקת השניה שיש להכריע בה היא בעניין העבודות להספגת הסילר בקומת הכריכייה, שמחירן 18,013 ₪ (סכום הקרן). הנתבעת לא שילמה לתובעת גם בעבור עבודה זו בטענה שלא בוצעה כנדרש. לעניין זה, לא נמצא כל תיעוד לתלונות או טענות של הנתבעת או המזמין, קודם להגשת התביעה (ראו המכתב נספח ז' לתצהיר התובעת וכן ח"נ של מר ענו, עמ' 9 ש' 26 ואילך). במצב שבו מנהלים הצדדים דין ודברים באשר לטענות הנתבעת והמזמין לליקויים בעבודת ציפוי האפוקסי, יש בחוסר זה כדי לגרוע מתוקפן של הטענות לליקויים בעבודת הספגת הסילר בקומת הכריכייה, שהועלו רק במסגרת ההתגוננות מפני התביעה. לא רק זאת, התברר מחקירתו של מר ענו, כי עד היום ואף שחלפו 4 שנים, לא נעשתה כל פעולה לתיקון או לציפוי סילר נוסף (עמ' 11 ש' 13-14). מכל מקום, הטענה לליקויים בשכבת הסילר האדום בקומת הכריכייה, לא הוכחה כלל. לא ברור מהו הפגם שנפל לפי הטענה, בציפוי. לא הוזמנה בדיקה מקצועית כלשהי של הסילר (ח"נ של המומחה בעמ' 13 ש' 26-27. ר' גם ח"נ של מר ענו בעמ' 10 ש' 7). עוד עולה מחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, האדריכל לזר, כי קנה המידה ששימש אותו לצורך בדיקה הוא השוואה לחנות איקאה בנתניה שבה ביקר ומידע שמסר לו המזמין. לכל הדעות, אין זה קריטריון מקצועי לבדיקת עבודת התובעת. המומחה טען עוד כי במבחן התוצאה, לא נמנעה שחיקת הבטון בקומת הכריכייה (עמ' 16 ש' 18-23). גם אם אלה פני הדברים, לא די בכך. יש להוכיח את אחריותה של התובעת בשל ליקוי בעבודה או בחומרים, למצב הקיים. אין בחוות הדעת כדי לקבוע את האמור (ור' גם בהקשר זה נוסחה של חוות הדעת בפרק הסיכום שצוטט לעיל). ואוסיף עוד כי מתשובותיו של מומחה הנתבעת בח"נ נראה כי למומחה, שהינו אדריכל בהשכלתו, אין ידיעה מקצועית וממצה באשר לתפקידו של הסילר (עמ' 16 11-17). עוד יש להכריע בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. לפי חוות הדעת, נגרמו למזמין נזקים בסך של 209,220 ₪ (לא כולל מע"מ) לפי הפירוט הבא: הסרת ציפוי האפוקסי (52,000 ₪), ביצוע מחדש של ציפוי אפוקסי (102,700 ₪); ביצוע מחדש של הספגת סילר (24,000 ₪), החלפת ציפוי דלתות כניסת עובדים ותיקון אטמים וצבע בדלתות (3500 ₪); עטיפת מכונות וציוד טרם ביצוע העבודה (8000 ₪); פיקוח הנדסי (19,020 ₪), שהם כ- 241,600 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת איננה המזמין ואין אלה נזקיה שלה. נזקה של הנתבעת הוא, לפי הטענה בתצהיר מנהלה, 300,000 ₪ שנוכו משכרה הקבלני ע"י המזמין, בגין הליקויים בעבודת התובעת (ס' 20 לתצהיר). לא צורפה כל אסמתכא לניכוי הנטען הנ"ל וטענת הקיזוז של הנתבעת לא הוכחה כלל וכלל. לא רק זאת. בחקירתו של מר ענו התברר כי הנתבעת ביצעה עבור המזמין עבודה רחבת היקף, של הקמת המפעל בסדר גודל של 6 מיליון ₪ וכי הניכוי הנטען בסך של 300,000 ש"ח הוא ניכוי בגין כל הליקויים שנמצאו לגרסת המזמין בעבודת הנתבעת בכל העבודה, ולא רק בגין עבודות התובעת, כפי שטען מנהל הנתבעת בתצהירו. תחילה העיד מר ענו, כי קיזז מהתשלום לנתבעת סך של 50,000 ₪ בגין עבודות האפוקסי והסילר. בהמשך עדותו ציין כי לא רק שניכה נזקים בסך של 50,000 ₪ בגין עבודות אלה, אלא גם לא שילם עבור העבודה, כשהתשלום עבור העבודה לא צוין על ידו (השוו עמ' 8 ש' 9-11 לעומת עמ' 8 ש' 22-25 ועמ' 10 ש' 10-17). לפי עדותו, בוצעה ביקורת של מפקח בניה והוא שילם כל סעיף בחשבון שהמפקח אישר. לדבריו, העבודה כלל איננה מופיעה בחשבון הסופי "לא קיבלתי חשבון כי אמרתי לו לא להגיש. הודעתי מראש שלא אשלם. יש מסמך על זה. הוא לא הגיש חשבון" (ההדגשה שלי - י.ב. עמ' 10 ש' 29-20. ר' גם ש' 16-17). סביר להניח, לאור כל האמור, כי לפחות לנושא הקיזוז של 50,000 ₪ נוספים מן החשבון הסופי יש ביטוי בחשבון הסופי, גם אם לא הוגש פרק עבודות האפוקסי והסילר לתשלום בחשבון וגם אם אין ביטוי לסכום שלא שולם בגין העבודות. למותר לציין כי לא הובהר מדוע נוכה סך של 50,000 ₪ דווקא בגין נזקי העבודות וכיצד חושב. כך או כך, מדובר בעובדה מתועדת גם לפי גרסת מר ענו, שניתן היה להוכיחה בנקל במסמכים (הביקורת של מפקח הבניה, החשבון הסופי או המסמך הנפרד שעליו העיד מר ענו). אף על פי כן, לא הובא מסמך כלשהו לתמיכה בטענה. גם מעדותו של מנהל הנתבעת שעומת עם עדותו הנ"ל של מר ענו, עולה כי אמנם רק 50,000 ₪ מתוך ה- 300,000 שנזכרו בתצהירו, מיוחסים לעבודות נשוא התביעה. כאמור, לא הובאה כל ראיה במסמכים לקיזוז נטען זה. עוד ציין מנהל הנתבעת בחקירתו כי לא הוציא ולא שילם למזמין את סכום הנזקים שנגרמו למזמין לפי חוות הדעת, בסך של כ- 240,000 ₪, ואף לא בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים משמעותיים. הנזק שנגרם לנתבעת הוא, לפי עדות מנהלה, נזק לשמה הטוב בלבד (עמ' 26 ש' 3-11). אף "ההתפתחות" שחלה בסוגיית הנזק שגרמה התובעת, לפי הטענה, לנתבעת - החל מטענה לניכוי של 300,000 ₪ בתצהירי הנתבעת ועד לטענה שהנזק הוא הנזק לשמה הטוב - גורעת מאמינות טענותיה של הנתבעת, שכאמור, לא הובאה להן כל ראיה, מעבר לעדויות מנהל הנתבעת והמזמין. עולה מן המקובץ כי לא הוכח שהמזמין לא שילם לנתבעת בגין העבודות ולא הוכח שהמזמין קיזז עוד 50,000 ₪ נוספים בגין נזקי העבודות. בוודאי שלא הוכחו, כנדרש לצורך הוכחת טענת קיזוז, הסכומים שהופחתו/קוזזו על ידי המזמין מהתשלום לנתבעת. טענת הקיזוז, אפוא, לא הוכחה, והיא נדחית. הנתבעת נקטה דרך של אי תשלום עבור העבודה ולא שילמה בגינה דבר, בטענה כי העבודה שנעשתה חסרת כל ערך. הטענה מבוססת על עמדת המזמין כי במפעלו מוצבות מכונות דפוס גדולות וכבדות וכי לנוכח זאת, עובי הציפוי חיוני ומשמעותי. אין גם אפשרות לביצוע תיקונים, משום שהמכונות הורכבו ובית הדפוס פועל (ר' גם מכתב ב"כ הנתבעת מיום 28/9/07,נספח יב לתצהיר הנתבעת). הטענה כי עובי הציפוי 2 מ"מ בלבד ולא 3 מ"מ כמוסכם, נדחתה כאמור. בפועל, הנתבעת או המזמין לא ביצעו את העבודה מחדש ומעדותו של מר ענו עולה כי עשה בעצמו מס' תיקונים אך לפי הטענה, אין אפשרות מעשית לתקן משום עומדות על הרצפה מכונות ענק (עמ' 9 ש' 17-24). המפעל מתפקד, אפוא, על הרצפה שביצעה התובעת. כפי שגם הודה מומחה הנתבעת בחקירתו, אין זה הוגן ואין זה סביר שהתובעת לא תקבל כל תשלום בעבור העבודה שביצעה, גם אם אמנם נפלו בה פגמים (עמ' 17 ש' 30-31), אם כי לא ציין מהו לדעתו השכר הראוי/השווי הראוי של העבודה. למעשה, בהתנהלות הנתבעת בדרך זו של "הכל או לא כלום" מנעה היא כל אפשרות להעריך את הפגמים או הנזקים לאשורם ואת עלות תיקונם, גם אם אמנם היה בידה להוכיחם. אוסיף ואציין כי עולה מהמסמכים והעדויות כי בשלב מוקדם יחסית של הסכסוך הודיע מר ענו כי הוא מוכן לשלם 70% ממחיר העבודה משום שסבר כי הציפוי הוא 2 מ"מ במקום 3 מ"מ (נספח ה' לתצהיר התובעת). התובעת הסכימה לקבל את ההצעה לתשלום של 70% ולבצע תיקונים על מנת לשמור על לקוח מרוצה ומבלי לפגוע בזכויות (מכתב התובעת לנתבעת מיום 8/8/07, נספח י' לתצהיר התובעת). אולם בהמשך חזר בו המזמין מהסכמתו זו משום שהתברר לו, לטענתו, טיבה של העבודה (ר' ח"נ של מר עמנואל בעמ' 7 ש' 19-23, ח"נ של מנהל הנתבעת בעמ' 23 ש' 26-30 - עמ' 24 עד ש' 13 וכן ס' 14 לתצהיר הנתבעת). שקלתי אם יש מקום לחייב את הנתבעת בנסיבות אלה, בסכום של 70% בלבד מן התביעה ואולם אני סבורה כי אין מקום לעשות כן, שעה שההצעה באה גם לגישת הנתבעת, על בסיס ההנחה שציפוי האפוקסי הוא בעובי 2 מ"מ, טענה שדחיתי, ומשום שאין בהצעה זו משום אומדן עלות או שווי הליקויים הנטענים בעבודת התובעת, אלא משום הצעת פשרה בלבד לסיום הסכסוך. מה גם שהנתבעת מתנערת מהסכמה זו, שלפי הטענה היא הסכמת המזמין בלבד, להבדיל מהסכמת הנתבעת (ס' 14 לתצהיר הנתבעת). יחד עם זאת, אני מוצאת לנכות מהסכום המגיע לתובעת את הסך של 3500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד עריכת חוו"ד המומחה לזר מטעם הנתבעת (18/1/08) ועד למועד התשלום בפועל, בגין נזקים שנגרמו לדלתות במהלך ביצוע עבודת התובעת כמפורט בס' ו4 לחוות הדעת של הנתבעת. התובעת הודתה בנזקים אלה והודיעה כי היא מוכנה לתקנם במכתבה מיום 8/8/07 (נספח י' לתצהיר התובעת). סיכום לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 157,678 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (11/10/07) ועד למועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות את הסך של 3500 ₪ + מע"מ כאמור לעיל בגין נזקי הדלתות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד שנערכה חוות הדעת (18/1/08) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת החזר האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ששולמה ועד למועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (בהתאם לתיקון בתקסד"א אין להוסיף על סכום זה מע"מ). ציפוירצפה