תביעת שיפוי של קרנית לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה– 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"]. רקע 1. בלילה שבין 17.8.02 ל - 18.8.02, עת רכב מאור כהן ז"ל, כנוסע, על טרקטורון מדגם פולריס מ.ר. 05-138-73, נהוג על ידי דוד דן [להלן – "הטרקטורון" ו - "דוד"], אירעה תאונת דרכים וכתוצאה ממנה נהרג מאור [להלן – "התאונה"]. בעת התאונה, היה הטרקטורון רשום במשרד הרישוי בבעלות מרד שלמה [להלן – "מרד"] ובשימוש בנו, גל שלמה [להלן – "גל"]. השימוש בטרקטורון באותה עת לא היה מכוסה בביטוח חובה. 2. לאור היעדר כיסוי ביטוחי, הגישו התובעים את תביעתם נגד דוד וקרנית. קרנית התגוננה והגישה בנוסף הודעה לצדדים שלישיים כלפי דוד, גל ומרד. דוד התגונן והגיש בנוסף הודעה לצדדים רביעיים גלפי גל ומרד. 3. לאחר הגשת התביעה, התפשרו התובעים וקרנית בהמלצת בית המשפט [פרוטוקול 7.3.07] וקרנית פיצתה את התובעים בסכום של 564,116 ₪ [כולל הוצאות]. נותרה לבירור תביעת השיפוי של קרנית כלפי הצדדים השלישיים. 4. פשרה נוספת הושגה ביחסי קרנית ודוד ובמסגרתה שילם דן לקרנית 30,000 ₪ לשם סילוק תביעתה נגדו. בהתאם, מחק דוד את ההודעה לצדדים רביעיים שהגיש נגד גל ומרד. 5. התאונה הקטלנית והאירועים בעקבותיה "הניבו" שני כתבי אישום פליליים. דוד הודה בכתב אישום מתוקן בעבירות תעבורה שהובילו למותו של מאור ז"ל וההליך הסתיים באי – הרשעה [ת.ד. 111/02, נוער – נצרת - טבריה]. גל הועמד לדין פלילי בגין הדחה במהלך חקירת התאונה, אך זוכה [פ 2023/03, טבריה]. עיקרי הטענות 6. לטענת קרנית, מרד היה בכל עת רלוונטית הבעלים של הטרקטורון והרישום במשרד הרישוי משקף זאת. מרד וגל טוענים לעומת זאת כי הבעלים היה גל בלבד ומטעמי נוחות נרשם הטרקטורון בבעלות מרד במשרד הרישוי. 7. לטענת קרנית, התיר מרד לגל להשתמש בטרקטורון ביודעו שאין ביטוח חובה המכסה את השימוש. לפיכך ומכוח "הלכת הרשות הראשונית", מכסה ההיתר גם את הרשות שנתן גל, מקבל ההיתר, לדן לנהוג בטרקטורון. על כך משיבים מרד וגל כי דן העלה גרסה עובדתית חד – משמעית ולפיה קיבל היתר מפורש מגל לנהוג בטרקטורון. היתר כזה לא ניתן וגרסת דן התמוטטה. בנסיבות אלה, אין תכולה ל"הלכת הרשות הראשונית". 8. מחלוקת זהה בעיקרה נעוצה גם בשאלת "היתר מכללא". קרנית טוענת כי גם אם גל לא הרשה מפורשות לדן לנהוג בטרקטורון, הרי בעצם אי נקיטת אמצעים למנוע את השימוש בו, יש לראות "היתר מכללא". תשובתם של מרד וגל היא, שלא ניתן היתר מכללא, ומכל מקום כי אין תכולה ל"היתר מכללא" משהתמוטטה גרסת דן על היתר מפורש. 9. לטענת קרנית, מעבר לכל נדרש, הרי היה לדן רישיון נהיגה תקף בעת התאונה ומכל מקום אין רלוונטיות להיעדרו, משום שחבות מרד וגל קמה עקב ההיתר לשימוש בטרקטורון שאינו מכוסה ביטוחית. מרד וגל טוענים כי לדן לא היה רישיון כאמור, על אף שהציג עצמו לגל כבעל רישיון ובכך יש כדי לתמוך בטענותיהם לחוסר מהימנותו. דיון הראיות 10. במהלך ההוכחות העידו דן, גל ומרד, כל אחד מטעמו. אלא כאן יש להבהיר כי למעשה העיד דן מטעם קרנית. אמנם באופן פורמאלי, הוא נחקר על תצהיר שהגיש מטעמו ובהיותו עדיין צד ג' להודעת קרנית, אלא שטרם תחילת חקירתו [עמ' 10, ישיבת 14.9.08] הודיעה קרנית כי הגיעה עמו לפשרה והסכם מסודר יוגש תוך 15 יום. 11. כמו כן הוגשו מוצגים: שרטוט של נסיעה בטרקטורון על ידי דן, הודעות דן, מרד וגל במשטרה, מסמכים ופרוטוקול מתיקו הפלילי של דן ופרוטוקול מתיקו הפלילי של גל. ממצאים עובדתיים הבעלות בטרקטורון 12. הבעלים הרשום של הטרקטורון במשרד הרישוי, הנו מרד, אביו של גל. הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד [ע"א 634/79, קון נ' חסון, פד"י לה [3] 611, 615]. אם כך על קרנית להוכיח במסגרת הנטלים המוטלים עליה להוכיח את תביעתה, כי מרד הוא הבעלים של הטרקטורון לכל דבר ועניין. 13. והנה מרד הצהיר כי הטרקטורון נקנה במתנה ליום הולדתו של גל מכספי המשפחה. בחקירתו העלה גרסה חדשה ולפיה כספי הרכישה הגיעו בכלל מחסכונותיו של גל שהוא [מרד] ואשתו הוציאו מחסכונות אלה לשם הרכישה. כשנשאל אם הם קונים לגל מתנה מכספים של גל עצמו, השיב שאכן כך שכן גל, שהיה קטין באותה עת, לא יכול היה להוציא את הכספים [עמ' 23]. בהמשך ניסה לחבר בין גל והכספים והעיד כי חלק מכספי הרכישה הגיעו משכר שקיבל גל על עבודותיו בהיותו בן 14 – 15. כשנשאל מרד מדוע אם כך לא רשם את הבעלות בטרקטורון על שם גל, העיד שהוא חושב שאי אפשר לרשום בעלות על שם קטין [עמ' 23]. 14. גל אישר בעדותו כי הטרקטורון בבעלותו ולא בבעלות אביו וכי הוא נרכש מחסכונותיו אך לא המציא אישור על כך [עמ' 41 – 42]. והנה בהודעתו במשטרה [נ/3, בסמוך לשעת התאונה] העיד כי הטרקטורון בבעלות אביו. גם בהודעה במשטרה [נ/5 מ – 20.8.02] משהוצגה לו [בהקשר אחר] שאלה בנוגע לטרקטורון שבבעלות אביו, לא שלל זאת. בהודעה במשטרה [נ/4, מיום 19.8.02] העיד לראשונה כי הטרקטורון שלו אך רשום בבעלות אביו. אביו מרד, העיד בהודעתו במשטרה [נ/2, מיום 19.8.02] כי "לי יש טרקטורון .... והבן שלי .... נסע בטרקטורון". 15. בנוסף, מרד העיד כי כעקרון לא הרשה לגל להשתמש בטרקטורון ולא הרשה לו להרכיב אחרים עליו [עמ' 35 – 36]. 16. דומני כי קיבוץ כל הנתונים לעיל, הרישום במשרד הרישוי, ההודעות הספונטאניות במשטרה, הגרסה החדשה והכבושה לגבי מימון רכישת הטרקטורון על ידי גל כביכול והפעלת המרות על ידי מרד לגבי הגבלת השימוש בטרקטורון, יוצרים למצער מסה כבדה המביאה להעדפת בעלותו של מרד בטרקטורון. מרד וגל לא טרחו להמציא את מסמכי הרכישה או רישומי הבנק בדבר תוכניות חסכון של גל, מהן הוצאו כביכול הכספים לרכישת הטרקטורון. זאת ועוד, לא רחשתי אמון לעדויותיהם. מרד לא היסס להעיד כי ידע על חובת ביטוח של השימוש בטרקטורון, אך עקב המצב הכלכלי, לא יכול היה גל לבטח אותו [עמ' 28]. לדבריו הילדים היום מכתיבים הרבה דברים להורים. באותה נשימה לא היסס להעיד כי הוא לא הרשה לגל לתת לחבריו לנהוג על הטרקטורון [שם]. התרשמתי כי כשנוח למרד, הוא מציג עצמו כבעל מרות וכשלא נוח לו, הוא מציג עצמו כחסר מרות. מגל התרשמתי שהוא מנסה להרחיק עצמו ממתן היתר לחבריו לנהוג על הטרקטורון : בנ/5 מסר כי נתן לדן לנהוג עליו בכל פעם שביקש ואילו בבית המשפט מסר כי עשה זאת רק פעם או פעמיים. בתצהירו מסר כי היו מקרים בהם סירב לבקשת דן לנהוג על הטרקטורון. לדברי גל, היה נתון בעת מסירת הודעתו במשטרה בסערת רגשות [עמ' 48]. סערה זו כביכול, לא מנעה ממנו להגיע מיד, לפנות בוקר ולאחר התאונה למשטרה ולהתלונן על גניבת הטרקטורון [עמ' 49]. אני דוחה בשתי ידיים את גרסאות גל ומרד וקובעת כי מרד הוא הבעלים של הטרקטורון כרשום במשרד הרישוי. ההיתר וההחזקה בטרקטורון ביחסי מרד ובנו גל 17. ממכלול הראיות שהובאו לעיל, עולה כי מרד אפשר והתיר לגל להחזיק בטרקטורון ולהשתמש בו באופן שוטף. ההיתר לשימוש בטרקטורון ביחסי גל ודוד 18. אין חולק כי גל התיר לדוד להשתמש בטרקטורון בעבר [בין אם פעמים ספורות ובין אם "תמיד" כגרסת דוד]. דוד הצהיר כי ביום התאונה, עת היה עם חבריו ובהם מאור ז"ל ליד ביתו של אוריאל דחבש מכפר זיתים, החנה גל את הטרקטורון בשולי הכביש מעל ביתו של אוריאל וביקש ממנו להוריד את הטרקטורון אל ביתו של אוריאל. לשם כך נתן לו גל את מפתחות הטרקטורון והוא אכן ביצע את בקשתו, הוריד את הטרקטורון והמשיך לשבת עליו מספר דקות בנוכחות גל. אזי ביקש ממנו מאור ז"ל שיסיע אותו על הטרקטורון, הוא השיב כי נדרשת רשות מגל, ביקש את הרשות מגל, האחרון הסכים וביקש ממנו "סע לאט". אזי יצאו מאור ז"ל ודוד לנסיעה הקטלנית. גל הצהיר לעומת זאת כי דוד מעולם לא ביקש את רשותו לנסיעה זו, הוא לא ידע עליה מראש, היא בוצעה בניגוד לרצונו ולמעשה לא יכול היה לדעת עליה, שכן בעת התחלתה, לא היה הטרקטורון בשדה ראייתו. דוד חזר על גרסתו בחקירתו בבית המשפט ועל גרסה זו בעיקרה חזר גם במסגרת ההליך הפלילי נגד גל. בהודעתו במשטרה מסר שמאור ז"ל הלך לבקש מגל רשות לרכב על הטרקטורון ואילו בהליך הפלילי נגד גל ובבית משפט זה העיד כי הוא היה זה שביקש רשות גם עבור מאור. 19. והנה גל מסר בהודעתו במשטרה [נ/5, ש' 14 ואילך] כי אכן התיר לדוד להשתמש בטרקטורון בכל פעם שביקש [לטענתו כי חשב בטעות שיש לדוד רישיון נהיגה מתאים] ואף ביום התאונה התיר לו לרכב עליו : "כשעה וחצי לפני התאונה הוא ביקש ממני את הטרקטורון לסיבוב ואני נתתי לו אותו. הוא עשה סיבוב. הוא לקח אותו מאיפה שהיה ליד הבית של דחבש עשה סיבוב והחזיר אותו למקום שלו". אם כך, לפי גרסה זו של גל, לא רק שהתיר לדוד לרכב על הטרקטורון כשביקש אלא אף סמוך לתאונה עצמה התיר לו לעשות כן. זאת לדעת, גל היה מודע לחובת ביטוח והיה אדיש לתוצאות היעדר ביטוח ["זה לא עניין אותי", עמ' 42 למטה] הוא לא גילה עניין אף במטרות הנסיעה של חברו על הטרקטורון ["יצא לסיבוב שעה וחצי לפני התאונה", עמ' 50, ש' 8]. 20. על רקע זה אבחן את גרסתו של גל, כי דווקא לנסיעה הקטלנית ולהרכבת מאור ז"ל, לא נתן רשות. גל אינו טוען כי התבקש להתיר את השימוש וסירב. למעשה טען הוא במשטרה כי לא התבקשה רשותו וכי לא היה לו קשר עין עם הטרקטורון ורוכביו עובר לנסיעה הקטלנית, אלא ראה שני חבר'ה נוסעים עליו במרחק כ – 300 מטר [נ/3, ש' 9 ואילך]. והנה בחקירתו בבית המשפט אם לא ראה את הטרקטורון בכל עת מהחזרתו על ידי דוד ועד יציאת דוד ומאור ז"ל לנסיעה הקטלנית, השיב לאקונית : "לא היה לי קשר עין". כשנשאל אם לא ראה אותו בכלל כבר השיב: "לא זוכר" ובהמשך: " אני זוכר שזה היה 30 מ'. אבל לא זוכר אם ראיתי או לא ראיתי את הטרקטורון אז [עמ' 50 – 51, ש' 22]. בנוסף, העיד גל במשטרה כי דוד החזיר לו את מפתחות הטרקטורון עובר לנסיעה הקטלנית [נ/4, ש' 29] אך בהמשך ביקש לתקן ואמר כי אינו זוכר אם המפתח היה אצלו או אצל דוד [שם, עמ' 4 ש' 2 ואילך]. 21. נוכח כל אלה, התרשמותי השלילית מאמינות גל והתנהלותו עם הטרקטורון בכלל, דומני שהפזיזות מאפיינת את גל, לא רק בעדותו בבית המשפט אלא אף בהתנהלותו בזמן אמת, עובר לתאונה הקטלנית. העובדה כי אף דוד נהג בפזיזות, כשנהג ללא ביטוח אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריותו של גל. מצאתי להעדיף את עדות דוד על עדות גל. אינני נזקקת אף לקבוע ממצאים חד משמעיים לגבי היתר מפורש. די לי לקבוע כי גל נהג בשגרה להתיר לדוד לרכב על הטרקטורון, אף ביום התאונה התיר לו לעשות כן, לשם כך מסר לו את המפתח ואף ביקש ממנו להוריד את הטרקטורון למקום ישיבתו אצל דחבש. הוא יכול היה לראות ואף ראה את דוד מרכיב את מאור על הטרקטורון, ויוצאים לנסיעה, ולא עשה דבר על מנת למנוע מהם את הדבר. מעבר לכל נדרש, אני סבורה כי גל התיר את השימוש ואת ההרכבה של מאור ז"ל על הטרקטורון במפורש ולפי התנהלותו, לא הייתה לו סיבה למנוע זאת. המצב המשפטי 22. על פי סעיף 9 [1] לחוק הפיצויים, קמה לקרנית זכות חזרה בגין פיצויים ששילמה לפי החוק כלפי מי שאינו זכאי לפיצויים לפי סעיף 7 לחוק. לענייננו רלוונטי סעיף 7 [6] לחוק החל על "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח ....". [ראו גם סעיף 2 [ב] לחוק]. 23. מאחר שכבר נמצא כי מרד הוא הבעלים של הטרקטורון וגל הוא המחזיק בו, ומוסכם כי אין ולא היה ביטוח שכיסה את הנהיגה בטרקטורון, כל שנותר הוא לבחון את סוגיית ההיתר. כפי שקבעתי לעיל, לו נדרשתי, הייתי קובעת כי גל נתן לדוד היתר מפורש לנהוג בטרקטורון כולל הרכבת מאור ז"ל. יחד עם זאת, אתייחס אף לשאלת ההיתר מכללא. בפסק דיני בת.א. 99296/01, קרנית נ' וולדבאום ואח' סקרתי את הגישות בפסיקה באשר לדוקטרינת "הרשות הראשונית": הגישה הליברלית ולפיה די ברשות ראשונית על מנת שכל נהיגה תהווה שימוש במסגרתה. הגישה המחמירה ולפיה רק נהיגה בהסכמה מלאה ומפורשת תיחשב כנהיגה במסגרת ההיתר וגישת הביניים, ולפיה נהיגה תיחשב כנהיגה ברשות אם עובר לתאונה התיר אותה מתיר השימוש במפורש או במשתמע לרבות מצבים בהם הסטייה מהרשות אינה מהותית. גישה אחרונה זו מניחה, בהינתן רשות ראשונית, היתר מכללא. הרעיון העומד בבסיס ההיתר מכללא מבוסס על הסברה שבעל הרכב – אילו היה נשאל – לא היה מתנגד [ע"א 139/64 חב' לביטוח קלדונין נ' גבאי, ע"א 283/88 המזרח שירות לביטוח נ' מומן, מתוך אתר נבו וכן מאמרו של פרופ' פרידמן "דין הנוהג ברשות שלא ברשות, הפרקליט לח' 537, 545]. הרשות מכללא מוסקת ממכלול הנסיבות, וזאת בדרך כלל באותם מקרים בהם בעל הרכב יודע על שימושו של אדם אחר ברכב אך בוחר להעלים עין ולא למנוע את הדבר. סברתי אז וגם היום כי ההבדל בין הגישה הליברלית לגישת הביניים אינו משמעותי וברוב המקרים תביא הפעלת כל אחת מהגישות לתוצאות דומות. מכל מקום, הפסיקה מיישמת שתי גישות אלה ונמנעת מיישום הגישה המחמירה. 24. הפסיקה הפעילה את גישת הביניים וסיווגה התנהגות בעלים או מחזיק כמייצרת היתר מכללא, מקום בו התרה בעלים בנהג שלא לעשות שימוש ברכב למטרות פרטיות [וזה לא שעה להתראות], מקום בו לא נקט הבעלים או המחזיק אמצעים למניעת הנהיגה, מקום בו הושארו מפתחות הרכב בגלוי [הגם שהמצבר נותק] ועוד [הפסיקה הובאה בסיכומי קרנית]. במקרה שלפניי, לא נקטו מרד וגל, ביחד או לחוד, אמצעים למנוע את נהיגתו של דוד בטרקטורון, גל אף מסר את המפתח לדוד כשעה וחצי עובר לנסיעה הקטלנית, מטרותיו של דוד לא עניינו אותם, בכלל או בפרט. יתר על כן, איש מהם לא התעניין כלל בעצם הנהיגה של נהג זה או אחר ללא ביטוח. מרד אף היה אדיש לתוצאות "המתנה" שנתן לגל, קטין בן 17, ולא דאג לביטוח חובה. אדישות זו, מטביעה את חותמה על התנהלות השניים בזמן אמת, עובר ובסמוך לתאונה הקטלנית ואף בהליך המשפטי שלפניי. בנסיבות אלה, מדובר בהיתר העולה אף על היתר מכללא ומתקרב להיתר של ממש מתוך עצימת עיניים ומודעות לתוצאה – קרי שימוש של ממש. אינני סבורה כי נוכח אלה, יש הצדקה לחסום את תביעת החזרה של קרנית. 25. בשולי הדברים – גל ומרד התקוממו בסיכומיהם על הימנעות קרנית מהבאת עדי ראיה, חבריו של גל, שישבו אצל דחבש עובר לנסיעה הקטלנית. למעשה רוב ממצאיי לעיל, מבוססים על עדויות גל ומרד עצמם, גרסאותיהם במשטרה בזמן אמת וחוסר האפשרות לרחוש להן אמון. מעבר לכך, ומבלי להעמיק בעניין החזקות לנהיגה ברשות בעלים [ע"א 31/85, בדיר נ' צור, פד"י מג [2] , 81, 86] , אני סבורה כי ככל שנטל השכנוע מוטל מראשית הדיון ועד סופו על קרנית, הרי נטל הבאת הראיות, מתהפך לו לעיתים ובמקרה שלפניי, לאור גרסאות גל ומרד עצמם, התהפך נטל זה. השניים, הם שהיו צריכים להביא עדי ראיה ולא עשו כן. 26. ועוד בשוליים – לו נדרשתי הייתי קובעת כי אמנם דוד הכשיר עצמו לנהיגה על טרקטור / טרקטורון ועמד בדרישות הרישוי בעניין זה [אישור ביה"ס לנהיגה עמק הירדן מיום 5.6.02] אך טרם הגיע לגיל הזכאות ובפועל לא החזיק בידיו רישיון [מתוך טיעוני סנגורו בהליך הפלילי, עמ' 4 לישיבת 15.4.03]. אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, שכן חבותם של מרד וגל צומחת מהיעדר ביטוח. סוף דבר ההודעה לצדדים שלישיים [גל ומרד] מתקבלת. הללו ישלמו לקרנית ביחד ולחוד את סכום הפשרה של קרנית עם התובעים, בניכוי הסכום ששילם דוד במסגרת הפשרה עימו. כמו כן ישלמו גל ומרד ביחד ולחוד לקרנית, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% על הסכום הנ"ל + המע"מ החל וכן הוצאות המשפט. קרנית תגיש תוך 10 ימים נוסח פסיקתא לחתימה. זכות תגובה לגל ומרד תוך 10 ימים מקבלת נוסח הפסיקתא. טרקטורוןמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםתביעת שיבובמקרי מוותקרנית