בית המשפט פסק לעניין בקשת הנתבעת לאישור חריגה באורך הסיכומים, בהיעדר תגובה מטעם התובעת, הבקשה מתקבלת. בפני תביעת התובעת, ילידת 2.8.1968, לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים מיום 2.7.2003, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת. המחלוקת הינה בדבר שיעור הפיצוי המגיע. נכות רפואית בתיק זה מונה מומחה רפואי מוסכם מטעם שני הצדדים, ד"ר מנחם יצחקי, בתחום האורטופדיה. ד"ר יצחקי מסר חוות דעתו ביום 28.5.2006 (במ/1) ולפיה בתאונת הדרכים התובעת נפגעה לאחר שפגעה בקיר בטון. התובעת פונתה לבית חולים הדסה הר הצופים בירושלים, שם אובחנה כסובלת משבר בסטרנום. בעת בדיקתה אצל המומחה, התלוננה התובעת על כאבים בעורף, בגב העליון, בכתפיים ובעצם החזה. כמו כן טענה, כי אינה יכולה להחזיק את ראשה זמן רב, וצריכה לשכב לאחר זמן קצר. בנוסף, טענה כי אינה יכולה ללכת מהר, מתקשה לנהוג אחורנית ברכב וכאשר היא מבקשת להזיז את ראשה היא נדרשת להסתובב עם כל הגוף. כמו כן הוסיפה, כי היא משתמשת בצעיף כל ימות השנה. המומחה סיכם חוות דעתו וציין, כי קיים קושי לבצע את הבדיקה בשל קשיים בהנעת הצוואר. בעמוד השדרה ובכתפיים לא נמצאו הגבלות תנועה. לגבי הצוואר יש חוסר התאמה בין עצמת הפציעה לבין ההגבלות בתנועה בעת הבדיקה, אולם יחד עם זאת לא ניתן לקבוע בוודאות שלא נותרה הגבלה אמיתית קלה בעמוד השדרה הצווארי. לפיכך, קבע המומחה לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן:" תקנות המל"ל"). המומחה קבע בנוסף נכויות זמניות כדלקמן: 100% נכות זמנית מתאריך 2.7.2003 עד 31.7.2003, 50% נכות זמנית מתאריך 1.8.2003 עד 31.8.2003 ו- 25% נכות זמנית מתאריך 1.9.2003 עד 30.9.2003. הצדדים התייחסו בסיכומיהם לנושא שיעור הנכות הרפואית. לטעמו של ב"כ התובעת, הנתבעת לא השלימה עם קביעתו של ד"ר יצחקי ועשתה מאמצים עילאיים לנסות ולהביא את מומחה ביהמ"ש לשנות את חוות דעתו לרבות חקירתו בביהמ"ש, אולם המומחה עמד איתן מאחוריה. ב"כ התובעת הוסיף, כי מומחה ביהמ"ש קבע שממצאי בדיקתו מתאימים לנכות בשיעור 20% אך לאור בדיקתו וחוסר ההתאמה לעוצמת הבדיקה, קבע לתובעת 10% נכות בלבד. על כן, שיעור נכותה הרפואית עומד לטעמו על 10%. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי המצג שהציגה התובעת בפני המומחה לא משקף את מצבה הרפואי האמיתי. כמו כן הוסיף, כי לא הוכחה כלל מגבלה בצוואר, וכל שהוכח הוא שהתובעת לא אפשרה את בדיקתה בפני מומחה ביהמ"ש, הציגה מצג שווא למומחה, ותנועות הצוואר שנראו בסרט בו צולמה התובעת בחשאי, הוכיחו כי התובעת אינה מוגבלת כלל. אציין, כי לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ב- 28.1.2009 הוגשה בקשה מטעם התובעת לבדיקה חוזרת על ידי מומחה ביהמ"ש, אך הבקשה נדחתה (ראה החלטה מיום 24.2.2009). למרות טיעוני הצדדים, ולאחר שקראתי את חוות הדעת לרבות חקירתו הנגדית של מומחה ביהמ"ש, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של ד"ר יצחקי בעניין שיעור הנכות הרפואית שקבע. הקביעות מהימנות עלי כמו גם דבריו בחקירתו בבית המשפט, מה גם שהמומחה ראה הסרט בו לכאורה נראית התובעת מבצעת תנועות צוואריות לכלל הכיוונים וציין כי אין מקום לשנות מחוות דעתו. לפיכך, אין לי אלא לקבוע כי שיעור נכותה הרפואית הנוכחית בתחום האורטופדי עומד על 10%. נכות תפקודית התובעת הינה עורכת דין (לא פעילה), עיתונאית, סופרת ומרצה בעלת תואר דוקטור לאנטרופולוגיה. בכתב התביעה צוין, כי עובר לתאונה עבדה התובעת כמרצה באוניברסיטה ובחוגים פרטיים. כן עבדה כעורכת כתבי עת וכעיתונאית. לטעמה, יש לראות הנכות הרפואית כזו המהווה גם את נכותה התפקודית לאור המגבלה ממנה הינה סובלת. במסגרת תצהירה (ת/1) ציינה התובעת, לעניין הנכות התפקודית , (סעיף 7) כי "כיום אני סובלת בעיקר מכאבי צוואר גב ושכמות, ממגבלות תנועה בצוואר, ולתופעות אלו יש השלכה תפקודית, וזאת בין היתר בשל הקושי להרים משאות, וכן בשל הקושי להתרכז לאורך זמן, לשבת במקום אחד, הקושי לקרוא, לבצע פעולות הדורשות ריכוז, לשבת מול מסך מחשב; למעשה כל פעולה אשר דורשת יציבה של הגב והצוואר לאורך זמן גורמת לאחר זמן מה לכאבים עזים, לתחושה של קושי הולך וגדל בתנועות, ולנימול בכל אזור השכמות". ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו מאידך, כי התובעת שיקרה בביהמ"ש וכן בתצהיר התשובות לשאלון. לטעמו לתובעת כושר תפקודי מלא הבא לידי ביטוי גם בנסיעותיה הרבות לחו"ל, ועל כן, לא נותרה לתובעת כל נכות בעקבות פציעתה בתאונה. ב"כ הנתבעת הפנה לחקירתו הנגדית של מומחה ביהמ"ש שנשאל על ידו כדלקמן: "בחוות דעתך ציינת שאין קורלציה בין עוצמת הפגיעה לבין ההגבלות בתנועה. למה אתה מתכוון?" על כך השיב: "הייתי מצפה שלאחר כשנתיים וחצי יהיו לה פחות הגבלות בתנועה, שכן זה הנורמה. ציינתי בחוות דעתי שהייתה לי בעיה בהערכה, שכן לטעמי שיתוף הפעולה לא היה מלא. אך בכל זאת, היה אלמנט של הגבלה בתנועה" (עמ' 5 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת שאל את המומחה אם " יש מקום ל'משחק' דהיינו למשחק בהצגת הדברים?" על כך השיב: "שתי הבדיקות הפסיבית והאקטיבית, הן בדיקות שדורשות שיתוף פעולה מצד הנבדק. ברור שבמצבים מסוימים אנשים יכולים לשחק. הדבר דורש ניסיון וקצת חוש לגבי הנבדק" (עמ' 4 לפרוטוקול). בנוסף, ב"כ הנתבעת הגיש לביהמ"ש קלטת בה נראתה התובעת בשדה התעופה בן גוריון כשהיא ממתינה לבדוק בטחוני לפני יציאה לחו"ל. בצילום ניתן לראות את התובעת מסובבת את ראשה לצדדים, כלפי מטה ולאחור ושוב מטה ושמאלה. מומחה ביהמ"ש ד"ר יצחקי, שצפה כאמור בקלטת בעת חקירתו, סיכם דבריו כדלקמן: "הצילומים אינם מחליפים בדיקה רפואית במעלות, שכן הצילומים לא בהכרח בוצע בזווית המתאימה ואף אחד לא מדד במעלות. שנית, ברור שהמצב שמוצג פה הוא טוב יותר מהמצב שאני בדקתי. למשל, סיבוב שמאלה היה מלא ואילו סיבוב ימינה היה מוגבל. גם לפי התמונה. אי אפשר למדוד על סרט כזה את היישור והכיפוף. ברור שזה טוב יותר ממה שהוצג אצלי. כי הכיפוף היה פחות מ-7 ס"מ אך לא ראיתי שהיא מגיעה לחזה. זה מחזיר אותנו לנקודת הספק שהייתה לי. כנראה שיש לה הגבלה קלה בתנועות ולא בינונית, ולכן אני עומד על 10% " (עמ' 6 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת שאל את המומחה " לעניין התפקודי: לאור מה שראינו בקלטת ולאור הכתבה שהצגתי בפניך, האם היית ממליץ לביהמ"ש, אם ישוכנע שאכן מדובר ב- 10% רפואית, לקבוע שהנכות התפקודית נמוכה מ-10% או לא קיימת? " על כך השיב: "ברור שהנכות התפקודית אינה גדולה. אין לי שום כלי לכמת אותה באחוזים, אך היא קטנה. לדעתי, יש נכות תפקודית שאינה גבוהה" (עמ' 7 לפרוטוקול). והוסיף : "... בחוות דעתי לא התייחסתי כלל לתפקוד. לו הייתי נשאל לגבי תפקוד- הייתי אומר שהמשמעות התפקודית קטנה יותר. הייתי אומר שיש לה הגבלה בתנועה ויש לה כאבים, למרות שכמעט ולא התייחסתי לעניין זה בחוות דעתי, שכן מדובר בעניין סובייקטיבי. לגבי תפקודיות ברור שאדם שמסוגל לנסוע ונוסע, הפגיעה התפקודית שלו קטנה ביותר מאדם שאינו מסוגל לנסוע" (עמ' 4 לפרוטוקול). אציין, כי ב"כ הנתבעת הגיש תעודת עובד ציבור ערוכה על ידי פקיד ממחלקת ביקורת גבולות והמעברים, אודות כניסותיה ויציאותיה של התובעת מהארץ. לפי תעודה זו התובעת יצאה מגבולות המדינה 11 פעמים ממועד התאונה עד 6.3.2008 . עוד ניתן לראות כי היציאה הראשונה מגבולות המדינה לאחר התאונה היתה כבר ב- 24.11.2003 עד 2.1.2004 (כארבעה חודשים לאחר התאונה). לאחר ששמעתי את העדים, קראתי את חומר הראיות ואת סיכומי הצדדים, נאמנים עלי דברי המומחה כי הנכות התפקודית קטנה מהנכות הרפואית. לפיכך, סברתי כי יש להעמיד את הנכות התפקודית על 5%. במצב דברים זה, לא מצאתי צורך לדון במשמעות ובמשקל הכתבה העיתונאית באתר עיתון מעריב שכותרתו "בהודו אני סלבריטי", לאחר שקבעתי כי הנכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית. הפסד השתכרות לעבר לשם הוכחת בסיס השכר וכושרה של התובעת להשתכר צירפה התובעת תלוש שכר מנובמבר 2008 והסכם העסקה מ-1.6.2005. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי התובעת השתכרה 5,000 ₪ לחודש מעבודות שונות לרבות חוגי בית, הרצאות וכתיבה. ב"כ התובעת הוסיף, כי יש לחשב את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי מומחה ביהמ"ש וליתרת התקופה לפי 10% נכות תפקודית, ובסה"כ 40,750 ₪. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי התובעת קיבלה עובר לתאונה ואף בזמן התאונה, מלגה מאת האוניברסיטה בסך 5,000 ₪ לחודש. ב"כ הנתבעת הוסיף, כי פציעתה של התובעת כתוצאה מהתאונה לא שינתה מאומה. התובעת לא צירפה תלושי שכר עובר לתאונה על מנת שניתן יהיה ללמוד אודות כושר השתכרותה, ואף לא צירפה כל אישור על הפסדי שכר. בחקירתה הנגדית התובעת נשאלה "...האם קיבלת שכר ממישהו תמורת עבודתך?" על כך השיבה: "היו לי עבודות שונות לא קבועות: מתרגלת, מרצה באוניברסיטה ובחוגי בית. קיבלתי שכר". ובהמשך: " למה אין במסמכים שקיבלתי מעורך דינך, אפילו מסמך אחד על ההשתכרות שלך פרט לתלוש השכר של נוב' 2008, ומסמך העסקה מיוני 05'. עד אז אין שום מסמך על תעסוקה שלך? השיבה: " אפשר למצוא תלושי שכר מהאוניברסיטה בי-ם. דברים אחרים כמו חוג בית זה לא דווח. לגבי כתבות, אני יכולה להביא תלושי שכר" (עמ' 11 לפרוטוקול). התובעת נשאלה כיצד השתכרה עד נובמבר 2008, על כך השיבה: "השכר האחרון שקיבלתי היה ממרכז מלטון לחינוך יהודי באונ' העברית, בתוך הפוסט דוקטורט. זה היה מאוקטובר 2007-2008. שכרי היה 3,300 ₪. עשיתי מחקר על בתי חב"ד בהודו. משם גם נולדה הכתבה עם הפרה שצורפה לתיק המוצגים שלך. זה היה שנה. שנה לפני כן עשיתי פוסט דוקטורט במרכז ליחסים בינלאומיים באונ' העברית גם. עשיתי 4 שנים ב- 3 מקומות שונים את הפוסט דוקטורט" (עמ' 15 לפרוטוקול). ובהמשך נשאלה: " האם נכון לומר שבשנים האחרונות השתכרת וקיבלת שכר לא מעבודה ממש, אלא ממלגה או מענק זה או אחר של פוסט דוקטורט?" השיבה: "נכון" (עמ' 17 לפרוטוקול). הפסד השתכרות לעבר מוגדר כנזק מיוחד. על התובעת הנטל להביא ראיות ולהוכיח כי ההפסד הנטען על ידה אכן נגרם לה בפועל. התובעת בחקירתה טענה, כי יש באפשרותה לצרף תלושי שכר המלמדים על כושר השתכרותה בעבר מאוניברסיטת ירושלים, אולם לא עשתה כן. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי התובעת לא הוכיחה שנגרמו לה הפסדי שכר לעבר, והיא אינה זכאית לכן לפיצוי בראש נזק זה. פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד התובעת צירפה תלוש שכר מנובמבר 2008 לפיו שכרה עמד על 7,500 ₪ ברוטו. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי פיצוי על בסיס כפל השכר הממוצע במשק עד הגיעה לגיל 70 ישקף נאמנה את כישוריה של התובעת ויכולותיה. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי אין ללמוד מתוארה האוניברסיטאי של התובעת על השתכרותה. חוזה העסקה מיום 1.6.2005 ולפיו אמורה היתה לשמש כמרצה סגל פנים ולהשתכר שכר של 10,000₪ ברוטו לחודש, לא יצא לפועל בלא קשר לתאונה, ובכל מקרה תפקידה זה אינו כרוך בעבודה פיזית. ב"כ הנתבעת הוסיף, כי לא צפויים לתובעת הפסדי השתכרות לעתיד בגין התאונה. יש בהסכם העסקה, וכן בהשכלתה של התובעת ובעיסוקיה עד כה כדי ללמד לכאורה על כך שמדובר באשה בעלת פוטנציאל השתכרות הגבוה מהשכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, לאור גילה ועיסוקיה עד כה אין לסבור כפי שב"כ התובעת סובר שפוטנציאל השתכרותה עומד כדי כפל השכר הממוצע במשק, מה גם שבתלוש השכר היחידי אותו המציאה עומד שכרה על הסך של 7,500 ₪ לחודש. מאחר וכך, ומאחר ולא ראיתי אישורים על הכנסות נוספות פרטיות של התובעת, לא מצאתי אלא לקבוע בסיס שכר זהה לשיעור ההשתכרות כעולה מאותו תלוש. מאחר ובתלוש לא חויבה התובעת במס הכנסה, יחושב סכום זה כבסיס שכר נטו. 5% מסכום זה עד לגיל הפרישה- 67 - בהעדר נתונים שילמדו אחרת, מביא לחישוב אקטוארי בסך של 87,100 ₪ נכון להיום. כאב וסבל עפ"י 10% נכות רפואית בתוספת יומיים אשפוז ובניכוי גיל לפי המשערכת, עומד הפיצוי על הסך של 19,905 ₪ נכון להיום. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד לשם הוכחת ראש נזק זה, התובעת צירפה שתי קבלות בגין משקפיים בסך 2,890 ₪ , קבלות בגין הוצאות רפואיות בסך 604 ₪, קבלה בגין כורסת מנהלים בסך 2,450 ₪ וקבלות בגין טיפולי אקופונקטורה בסך 3,890 ₪. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי התובעת נזקקת כיום לטיפולים פיזיותרפיים אשר מקלים במעט את מצבה הגופני וכן טיפולים ברפואה אלטרנטיבית שנועדו גם הם להקל את כאביה, ולפיכך עתר לפיצוי גלובאלי בסך 80,000 ₪ לעבר ולעתיד. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי הקבלה השנייה בגין המשקפיים מיום 2.10.2003 אינה ברורה, ועל כן אין לפצות בגינה. ב"כ הנתבעת הוסיף, כי מומחה ביהמ"ש לא ציין בחוות דעתו כי התובעת זקוקה לטיפולים רפואיים כלשהם. לפיכך הציע פיצוי בגין נזקי העבר על הסך של 1,100 ₪. התובעת נשאלה בחקירה נגדית אודות שתי הקבלות בגין המשקפיים, התובעת השיבה כי : "איני זוכרת..." (עמ' 17-18 לפרוטוקול). לעניין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, סברתי כי בשל הפגיעה האורטופדית, היא נאלצה לעבור לא מעט טיפולים פיזיותרפיים וכן טיפולים ברפואה אלטרנטיבית. יחד עם זאת היא לא תיזקק להם בהכרח בעתיד, מה גם שהיא יכולה לקבלם במסגרת קופ"ח מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מכאן, שבאיזון שבין אי המצאת מלוא הקבלות מחד לכך שהאמנתי כי נזקקה לטיפולים רפואיים רגילים ואלטרנטיביים, סברתי כי יש מקום לפיצוי גלובאלי בסך של 7,500 ₪ נכון להיום לעבר ולעתיד. נסיעות לעבר ולעתיד לשם הוכחת ראש נזק זה התובעת צירפה קבלות בסך 202 ₪. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי יש לפצות את התובעת בגין נסיעות לצורך טיפולים רפואיים ועתר לפיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪ לעבר ולעתיד. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי התובעת צירפה את אותן קבלות על נסיעה במונית מספר פעמים. לעניין נסיעות לעבר ולעתיד, סברתי כי לפיצוי גלובאלי בסך 1,000 ₪ נכון להיום יהלום ראש נזק זה הן ביחס להוצאות בעבר והן מאחר וההוצאות הינן בספק לעתיד. עזרת זולת לעבר ולעתיד ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי לאחר התאונה התובעת הסתייעה באחרים לקיום צרכיה הבסיסיים. כיום התובעת אם חד הורית ונושאת בנטל הפיזי של גידול בנה. לפיכך עתר לפיצוי לעבר בסך 30,000 ₪ וכן פיצוי לעתיד לפי 250 ₪ לחודש עד תוחלת חיים. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי עובר לתאונה הייתה לתובעת עוזרת בית בשם שושי זנגר אשר סייעה לה בקביעות בתדירות של פעם בשבועיים (ראה תשובה 57 לתצהיר תשובות לשאלון). לא הוכח לטעמו על ידי התובעת כי תדירות העזרה גברה בשל התאונה. לפיכך סבר, שאין מקום לפצות בגין ראש נזק זה. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית: " מי סייע לך לאחר התאונה?", השיבה: מיד לאחר התאונה אמי הייתה עמי כל הזמן. הייתה תקופה שממש לא יכולתי ללכת או לעשות משהו, ואז קיבלתי מאד משמעותי בעיקר מאמי. עכשיו איני זקוקה לעזרה. אני מצליחה לתפעל לבדי את הטיפול בילד ובעצמי" (עמ' 16 לפרוטוקול). לאחר ששקלתי ראיות הצדדים לעניין זה, הנני בדעה כי התובעת נזקקה לעזרת זולת בעיקר בסמוך לאחר התאונה. בהתחשב כי נכותה התפקודית הינה בשיעור של 5%, ובהעדר הוכחה כי עזרת הזולת גברה לאחר התאונה, כי אז סברתי שסכום גלובאלי בן 5,000 ₪ נכון להיום יהלום הפיצוי בראש נזק זה. ויתייחס בעיקר לעזרת האם ותקופת אי הכושר המלא. סיכום לאור כל האמור לעיל, תשא הנתבעת בנזקי התובעת , כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר: 0 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 87,100 ₪. כאב וסבל: 19,905 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 7,500 ₪. נסיעות לעבר ולעתיד: 1,000 ₪. עזרת זולת לעבר ולעתיד: 5,000 ₪. סה"כ נזקי התובעת עומדים על הסך של 120,505 ₪ נכון להיום. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+ מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת באגרת משפט, אותה שילמה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגשת התביעה (1.3.2004) ועד לתשלום המלא בפועל. לעניין בקשת הנתבעת לאישור חריגה באורך הסיכומים, בהיעדר תגובה מטעם התובעת, הבקשה מתקבלת. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסק הדין. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ' בתמוז, תשס"ט (12 ביולי 2009), בהעדר הצדדים. אליהו בכר, שופט מסמכיםסיכומים