השופט שמואל צור 1. השאלה המתעוררת בערעור זה הינה האם ובאלו תנאים, ניתן להכיר בהכנסה "הונית" - להבדיל מהכנסה "פירותית" או "הכנסה ממשלח יד" - כהכנסה הפטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי. הרקע העובדתי 2. המערער הוא סוכן ביטוח מורשה שעסק בעיקר בשיווק ומכירה של פוליסות ביטוח חיים וביטוח מנהלים עבור חברת הביטוח "מגדל", זאת משנת 1989. במסגרת קשרי העבודה בין המערער לחברת "מגדל", התחייב המערער לעבוד עם חברת הביטוח באופן בלעדי ובשל כך הוא נמנע מלמכור פוליסות ביטוח של חברות אחרות, זאת עד ליום 31.3.03. 3. מידי חודש קיבל המערער מחברת "מגדל" עמלות ותמריצים עבור מכירות של פוליסות שבוצעו ואלה חויבו בתשלום דמי ביטוח לאומי. בנוסף לכך קיבל המערער בשנים 2002 ו-2003 מחברת "מגדל" כספים ששולמו לו - כך לטענתו - עבור התחייבותו לבלעדיות ולא כמענקים שוטפים עבור מכירת פוליסות. מדובר בארבעה תשלומים המשתקפים בדו"ח זיכויים של חברת "מגדל" מיום 24.11.05 והם - סך של 315,000 ש"ח המוגדר כ"הסכם אישי 92884" (שולם ביום 4.1.02); סך של 45,564 ש"ח המוגדר כ"מענקים" (שולם ביום 4.1.02); סך של 58,000 ש"ח המוגדר כ"מקדמת יעדים" (שולם ביום 24.7.02); סך של 250,000 ש"ח המוגדר ב"מקדמת יעדים" (שולם ביום 9.1.03); (סעיף 2(ד) לפסק הדין של בית הדין האזורי המבוסס על הסכמות הצדדים מיום 8.4.08; מוצג מ/5 ממוצגי המערער). 4. עבור תשלומים אלה ששולמו למערער, הועברו למוסד דמי ביטוח לאומי. לימים פנה המערער למוסד וטען כי תשלומים אלה הם בבחינת "מענקים הוניים" אשר אינם מחוייבים בתשלום דמי ביטוח לאומי. לאור זאת ביקש המערער להחזיר לו את דמי ביטוח ששילם לשנים 2002/03 בסך של 93,849 ש"ח (מוצג מ/2). פנייתו זו של המערער למוסד נדחתה ובקשר לכך הוא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה. פסיקת בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי בתל אביב דחה את תביעת המערער (סגנית הנשיאה חגית שגיא; תיק ב"ל 3455/07). בית הדין קבע - על יסוד תעודת עובד ציבור שהגיש המוסד - כי בהסכם בין המערער לחברת "מגדל" נקבע שתיגמלו ייקבע על פי "תפוקת סוכן" בכפוף לעמידתו ביעדים ומכאן שקיימת זיקה בין המענקים ששולמו לו לבין משלח ידו (סעיף 6(ג) לפסק הדין). בית הדין ציין כי המערער התבקש להראות כי תשלומי הבלעדיות ששולמו לו, לטענתו, מעוגנים בהסכם העבודה שלו ותשובתו היתה כי "עניין המענקים לא הוכנס להסכם עקב רצונה של חברת הביטוח לשמור על כך בסודיות". לאור זאת, כך קבע בית הדין האזורי, אין כל ראיה בכתב למוסכם בין המערער ובין חברת מגדל ולא הוצגו כל קריטריונים לקביעת טיב המענקים ששולמו למערער, היינו - שיעור המענקים, אופן חישובם, המועדים המחוייבים לתשלום ומכוח מה שילמה חברת הביטוח למערער סכום זה או אחר. לפיכך, כך קבע בית הדין האזורי, לא הוכח שהמענקים שולמו למערער עבור התחייבותו לעבוד בבלעדיות ואין לשלול את האפשרות שהמענקים שולמו למערער מרצונה הטוב של החברה, כהערכה כלפיו ולא בהכרח מכוח התחייבותו לבלעדיות. הערעור 6. המערער טוען כי אין חולק על כך שהוא התחייב כלפי חברת מגדל לעבוד עימה בבלעדיות. לטענתו, עבור התחייבות זו הוא קיבל מענקים כספיים מחברת מגדל. לטענתו, טעה בית הדין האזורי בקביעתו שהסדר זה לא הוכח בשל כך שהדבר לא השתקף בחוזה העבודה שכן ההסדר היה מעוגן בהסכם בעל-פה. לטענתו, לא היה כל בסיס לקבוע שחברת "מגדל" התנדבה לשלם למערער כספים. לטענתו, בית הדין לא נתן דעתו למערכת היחסים בינו ובין חברת "מגדל", שמקורה בהסכם בעל פה, שהיא היתה הבסיס לקבלת המענק ההוני. לטענתו, טעה בית הדין בכך שלא הסתמך על ההסכמות העובדתיות שהושגו בבית הדין האזורי. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות. 8. המערער הוא "עובד עצמאי" כהגדרת מונח זה בחוק הביטוח הלאומי ובמעמדו זה הוא חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי. הבסיס לתשלום דמי ביטוח לגבי עובד עצמאי הוא מקורות הכנסתו המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה (סעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. 9. בצידן של ההכנסות מן המקורות המפורטים בפיסקאות (1) ו- (8) לפקודת מס הכנסה, יכול שתהיה לעובד עצמאי הכנסה ממקורות שאינם חייבים בתשלום דמי ביטוח לאומי, ובכלל זה הכנסה מ"נכס הוני". "מכאן שסיווגה של הכנסה מסויימת כ"נכס הוני" משמעה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לגבי אותה הכנסה. 10. מקובל להבחין בין הכנסה מ"נכס הוני" ובין הכנסה "פירותית". הבחנה זו מקורה בדיני מס הכנסה והיא ברורה בעקרונותיה, אך לא תמיד קלה ליישום. הבחנה זו עושה שימוש במטפורה של העץ ופירותיו. העץ הוא המקור והוא יכול להניב פירות פעם אחר פעם. הפירות הם ההכנסה מן המקור (הכנסה "פירותית") והמקור (העץ) הוא הנכס. עם מכירת העץ עצמו - להבדיל מפירותיו - מתקבלת הכנסה "הונית" שאינה טעונה תשלום מס הכנסה (ע"א 9412/03 חזן נגד פקיד השומה, פ"ד נ"ט (5) 538, 549 - 550). 11. בתחום העבודה ומשלח היד הכנסה שוטפת המתקבלת מהשקעת עבודה נחשבת כהכנסה "פירותית". אדם משקיע את נכסי ההון שלו - ידע, השכלה, כישורים, זמן, ועוד - והתשלום השוטף עבור אלה הם הכנסת ה"פירות". בצד אלה יכולים להתקיים מצבים בהם משולמים לאדם, במסגרת משלח ידו, סכומי כסף עבור "נכסים" שלו שאינם כרוכים בהשקעת עבודה שוטפת. כך, לדוגמה, ייתכנו מצבים בהם ישולם לאדם, בקשר להתקשרות שוטפת עימו, גם תשלום עבור מוניטין, או עבור התחייבותו שלא לעבוד עם אחר (בלעדיות) או עבור ויתור על חוג לקוחות וכולי. כך, למשל, נפסק: "לא אומר, כי כל מה שאדם רשאי לעשות ומקבל על עצמו להימנע מעשותו הינו נכס, אולם ברור כי כאשר לזכות כזו יש שווי כספי, לו ולאחר המוכן לשלם, הרי זכות זו הינה נכס." (עמ"ה (ת"א) 169/87, פס"מ תש"ן (1) 450, 460). טול, לדוגמא, עורך דין או רואה חשבון עצמאי המחליט לסיים את עיסוקו. אותו בעל מקצוע מתקשר עם עמית למקצוע, מעביר לו את חוג לקוחותיו ועובר לעבוד אצלו כשכיר. הכנסתו השוטפת של אותו בעל מקצוע כשכיר היא הכנסה "פירותית" וטעונה תשלום דמי ביטוח לאומי. אולם אם שולמו לאותו בעל מקצוע תשלומים מיוחדים עבור המוניטין שלו, עבור חוג לקוחותיו או עבור הסכמתו המיוחדת שלא לעבוד כעצמאי או לא לעבוד עם אחרים (בלעדיות), הרי תשלומים אלה הם עבור נכסי הון שלו שאינם טעונים תשלום דמי ביטוח. 12. בתחום משלח היד ההכנסה הפירותית היא הרווחת והמקובלת. לעומתה, ההכנסה ההונית היא החריג ועל הטוען לקיומה הנטל להוכיחה. דרכי ההוכחה יכולות להיות מגוונות ופשיטא שהמקור העיקרי לכך הוא ההסכם שבין הצדדים הנוגעים לדבר. אם לאמיתו של דבר שולם סכום כסף עבור נכס "הוני" (מוניטין, בלעדיות, חוג לקוחות וכו'), הרי הדבר אמור להשתקף בהסכם על כך. אכן, ייתכן שהסכם בין הצדדים יהיה גם בעל פה, אלא שאז יקשה יותר להוכיח את טיבו של התשלום. במקרה שכזה ניתן לבחון את קיומם של מאפיינים המיוחדים לתשלום עבור נכס "הוני", כגון - קיומו של תשלום חד פעמי, תשלום המבוצע מראש, הגדרתם ותיאורם של הסכומים המשולמים, וכיוצאים באלה מאפיינים המיוחדים לתשלום עבור נכס "הוני". במקרה שכזה ניתן להיעזר כמובן גם בעדות מפורשת המתייחסת לתשלום מסויים כתשלום עבור נכס "הוני". מן הכלל אל הפרט 13. לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה. זיקה זו מעוגנת בהוראות פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי העוסק בדמי ביטוח. סימן ב' לפרק ט"ו האמור, קובע כי ההכנסה לעניין חובת תשלום דמי הביטוח תהא מבוססת על נתוני מס הכנסה (ראו דב"ע נה/234-0 אביד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"א, 518, 528). כך, סעיף 344 קובע כי הכנסתו החודשית של "עובד" תראה כהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה ואילו סעיף 345(א) קובע כי הכנסתו החודשית של "עובד עצמאי" תראה כהכנסתו מהמקורות המפורטים בפיסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בהתאם לאותו עקרון, קובע סעיף 345(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לגבי עובד עצמאי, לאמור: "(ב) - (1)ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה...". מכאן שהמפתח לקביעת הסכום תשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה, על כל הקביעות העובדתיות העומדות בבסיסה. 14. בענייננו, אין חולק כי רשויות מס הכנסה לא הכירו בהכנסות להן טוען המערער כהכנסות "הוניות" שאינן טעונות תשלום מס הכנסה אלא כהכנסות פירותיות ולכן קביעה זו היא המחייבת גם לעניין תשלום דמי הביטוח הלאומי. מטעם זה בלבד, דין הערעור להידחות. 15. מעבר לצורך, וגם אם נבחן את טענות המערער לגופן, המסקנה הברורה היא שלא הוכח כי התשלומים להם טוען המערער הם בעלי אופי "הוני". 16. ההסכם בין המערער לחברת "מגדל" לא כולל הוראה לפיה הוא זכאי לתשלום כספי עבור הסכמתו לעבוד בבלעדיות ומהו הסכום לו הוא זכאי. בקשר לכך הציג המערער מכתב של נציג חברת "מגדל", לפיו הוא קיבל - בנוסף לעמלות בגין מכירות - גם "מענקים כספיים בגין עבודתו הבלעדית" (נספח ג' לערעור). מכתב זה יכול להוות תימוכין לטענתו הכללית של המערער כי אמנם שולמו לו כספים עבור הסכמתו לעבוד בבלעדיות - כספים שבעיקרו של דבר הם בעלי אופי "הוני" - אך אין במכתב זה כדי להוכיח אילו כספים שולמו לו במסגרת זו, ובמיוחד לא מה טיבם של ארבעת הסכומים ששולמו לו בשנים 2002/03 (סעיף 3 לעיל), לגביהם הוא טוען שהם התמורה לבלעדיות. מכאן שגם אם הוכיח המערער את עצם קיומו של הסדר של תשלום עבור בלעדיות, לא הוכח מה שולם במסגרת אותו הסדר ולא הוכח טיבם של הסכומים להם טען המערער. 17. נסיבות תשלום הסכומים להם טוען המערער לא תומכים בטענתו כי מדובר בתשלום עבור הסכמתו לבלעדיות: ראשית - מדובר בארבעה תשלומים ששולמו למערער בסכומים שונים, בעוד תשלום עבור נכס "הוני" מתאפיין בדרך כלל בתשלום אחד. שנית - מדובר בסכומי כסף ששולמו למערער בתום תקופת הבלעדיות הנטענת, שראשיתה בשנת 1989. קשה להבין כיצד זה תשלום עבור הסכמה לבלעדיות, שהדעת נותנת שהוא משולם מראש, משולם לאחר 18 שנות עבודה משותפת, סמוך לתום תקופת הבלעדיות. שלישית - הסכומים ששולמו למערער הוגדרו כ"הסכם אישי", "מענקים ו"מקדמות יעדים", הגדרות הרחוקות מטענתו של המערער על תשלום עבור הסכמה לבלעדיות. עובדות אלה - בעיקר בהצטברן יחדיו - שוללות את טענותיו של המערער כי כספים אלה שולמו לו עבור הסכמתו לבלעדיות. 18. טוען המערער כי בבית הדין האזורי הושגה הסכמה באשר לתשתית העובדתית ופסיקת בית הדין האזורי חורגת ממנה. טענה זו דינה להידחות. ההסכמה הדיונית בבית הדין האזורי מתייחסת לתוכנם של סעיפים 3, 18, 21, 22, ו-25 לתצהירו של המערער, כמו גם למכתבו של מר יעקב זכריה מחודש פברואר 2008. בסעיפים אלה בתצהירו של המערער נאמר כך: 3. אני משמש כסוכן ביטוח מורשה, מאז שנת 1989 ופעילותי העסקית נסבה בעיקרה בשיווק ומכירות פוליסות ביטוח חיים ומנהלים עבור חברת הביטוח מגדל בלבד (להלן - "מגדל"). 18. מדי חודש בחודשו קיבלתי ממגדל, עבור מכירות בפועל של פוליסות ביטוחי חיים, עמלות בגין כל פוליסה ופוליסה, אשר חויבו בדמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי. 21. החל משנת 1989 אני עוסק למחייתי ופרנסתי בשיווק ובמכירת פוליסות ביטוח חיים, ביטוחי מנהלים, וביטוחי בריאות. 22. מיום תחילת עיסוקי כסוכן ביטוח כל מכירות הפוליסות לסוגיהן בוצעו על ידי אך ורק ובאופן בלעדי עבור מגדל. 25. בגין התחייבות בלעדית זו שנטלתי כלפי מגדל, חויבתי כלפי מגדל במכירות בלעדיות על כל סוגי הפוליסות ששווקו על ידי מגדל ונמנעתי ממכירות פוליסות ביטוח לחברות ביטוח אחרות וזאת עד ליום 31.03.2003". על פני הדברים, אין בדברים אלה כדי לבסס את תביעתו של המערער. אין בתצהיר, במכתבו של מר זכריה או בכל חומר ראייתי אחר כל נתון או ראיה היכול לקשור את ארבעת הסכומים ששולמו למערער בשנת 2002/03 כסכומים ששולמו עבור הסכמתו לבלעדיות. באין הוכחה ישירה על כך, צדק בית הדין האזורי בדחותו את התביעה בשל אי הוכחתה. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים, כי במקרה הנוכחי לא הצליח המערער להוכיח, כי המענקים שולמו לו ע"י מגדל בגין הסכמה לא לשמש סוכן של לקוחות של חברות ביטוח אחרות ולכן דין ערעורו להידחות. 2. כשלעצמי אני סובר, כי מי שמתחייב ליתן שירותים ללקוח אחד ולא לאחרים מוותר על הכנסה שוטפת פוטנציאליות מלקוחות אחרים. זהו ויתור על הכנסה שבפירות, ולכן הפיצוי עבור ויתור זה על אובדן ההכנסה הוא לעניות דעתי פיצוי הבא לידי ביטוי במעין השלמה של ההכנסה החסרה, קרי הכנסה שבפירות, וככזו היא חייבת בדמי ביטוח. 3. אשר על כן לדידי, גם אם היה מוכח שמענקים אלה באו כפיצוי על אובדן הכנסה כתוצאה מ"בלעדיות", יש לשום אותם כהכנסה שבפירות - החייבת בדמי ביטוח. 4. סוף דבר - מטעמים אלה אני מצטרף לדעתו של חברי, השופט צור. השופט יגאל פליטמן אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט שמואל צור. נציג עובדים מר אבישי ספיר אני מסכים לפסק דינו של השופט שמואל צור. נציג מעבידים מר משה אורן אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט שמואל צור. סוף דבר הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המוסד בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. ניתן היום ט' שבט, תש"ע (24 ינואר, 2010) בהעדר הצדדים. השופט עמירם רבינוביץ השופט יגאל פליטמן השופט שמואל צור נציג עובדים מר אבישי ספיר נציג מעבידים מר משה אורן דמי ביטוח לאומיביטוח לאומי