התחייבות חד צדדית של העובד לעבודה רקע כללי: לפנינו תביעתה של התובעת לתשלום שכר עבודה, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה וסכומים נוספים. התובעת עבדה כגננת בגן ילדים שבבעלות הנתבעת 1. הנתבעת 1 שימשה כמעסיקתה של התובעת ומנהלת הגן. הנתבעת 2 הינה ביתה של הנתבעת 1. שמה של הנתבעת 2 מופיע על חוזה ההעסקה ועל תלושי השכר שהוצאו לתובעת. הנתבעת 2 הינה הבעלים הרשום של הגן. ביום 27.8.06 חתמה התובעת על הסכם העסקה לפיו תחל לעבוד ביום 1.9.06 ותסיים לעבוד ביום 8.8.07 (נספח א' לכתב התביעה). בחודש מרץ 2007 קיבלה התובעת מכתב פיטורים בו הודע לה על פיטוריה מיום 9.3.07. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה והגב' ולנטינה זלדקין- סייעת גננת אשר עבדה עם התובעת בגן הפרטי שלה- "גן הכוכבים" במשך 3 שנים, ולאחר מכן עבדה עם התובעת אצל הנתבעות במשך 7 חודשים. מטעם הנתבעות העידה הנתבעת 1. תמצית טענות התובעת: החל מחודש נובמבר 2006 חדלו הנתבעות מלשלם לתובעת דמי נסיעות. לאור האמור בסעיף 1 להסכם ההעסקה, עסקינן בחוזה לתקופה קצובה המגדיר העסקה מיום 1.9.06 ועד ליום 8.8.07. משכך על הנתבעות לשלם לתובעת משכורות חודשיות עד תום התקופה הנקובה בהסכם העבודה. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עבור שנת עבודה. התובעת זכאית ליתרת ימי חופשה לא מנוצלים וימי חופשה שהיו מגיעים לה עד תום התקופה שבחוזה העבודה. התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה בגין שנת עבודה. לתובעת היה גן פרטי בשם "גן הכוכבים" במשך 3 שנים. הנתבעות השתמשו בשם "גן הכוכבים" בשביל הגן שלהם לאחר שהתובעת התירה להם להשתמש בשם זה וליהנות מהמוניטין שרכשה. עם סיום יחסי העבודה, דרשה התובעת להפסיק להשתמש בשם זה, אולם הנתבעות ממשיכות להשתמש בשם זה. בסיכומיה ויתרה התובעת את תביעתה בגין רכיב זה. הנתבעות השתמשו בציוד השייך לתובעת ולא השיבו לה את שווי עלות הציוד. תמצית טענות הנתבעות: אין בהסכם העבודה כל קביעה מפורשת כי תקופה העבודה הינה קצובה. קיימת בסעיף 1 התחייבות חד צדדית של העובד לעבודה עד ליום 8.8.07 ובסעיף 8 להסכם מצוין כי תקופת ההודעה המוקדמת להתפטרות תהא של 30 ימים. הסכם העבודה לא קובע תקופת עבודה קצובה כלל. תוקף הסכם העבודה אינו מוכחש, אולם החתימה המופיעה בתחתיתו, אשר נחזית להיות חתימת הנתבעת 1, איננה חתימתה שכן ההסכם מעולם לא נחתם על ידי מי מהנתבעות אלא רק על ידי התובעת. החל מחודש 11/06 לא שולמו לתובעת דמי נסיעות מהטעם שהנתבעות קיבלו ייעוץ משפטי לפיו התובעת לא זכאית לתשלום דמי נסיעות בשל העובדה שמתגוררת במרחק הליכה קצר מהגן. התובעת לא זכאית לדמי נסיעות משלא עשתה שימוש בתחבורה ציבורית בדרכה לעבודה. משהסכם העבודה אינו לתקופה קצובה, לא זכאית התובעת למשכורת מעבר לתקופת עבודתה וכן לא זכאית לפיצויי פיטורים. התובעת לא זכאית לתשלום בגין דמי הבראה היות ולא השלימה שנת עבודה אצל הנתבעות. דיון והכרעה: האם הסכם העבודה הינו לתקופה קצובה? בכותרתו של הסכם העבודה נכתב כי תאריך תחילת העבודה הינו 1.9.06. בסעיף 1 להסכם נכתב: "העובד מתחייב לעבוד עד תום שנת הלימודים, 8.8.07". לטענת התובעת התלבטה רבות בשאלה האם לקבל את הצעת הנתבעות ולעבוד בגן שבבעלותן, או שמא לעבוד כגננת במשרד החינוך. הסיבה העיקרית בגינה החליטה התובעת לעבוד עם הנתבעות הייתה הסכמתה המפורשת של הנתבעת 1 כי תקופת עבודתה תהיה של לפחות 12 חודשים. עוד טענה התובעת כי הביעה בפני הנתבעת 1 את חששה כי הנתבעות יפסיקו את עבודתה במהלך השנת הלימודים, דבר אשר יפגע בה רבות עקב עיסוקה כגננת. משכך, הרגיעה אותה הנתבעת 1 באמרה כי ההסכם מגן עליה באופן שהעבודה אצל הנתבעות תהא לתקופה של שנה ויותר. לטענת הנתבעות, לא נשללה הפררוגטיבה הניהולית שלהם לפטר את התובעת. קיימת בחוזה התחייבות חד צדדית של התובעת לעבוד עד 8.8.07. עוד טוענות הנתבעות כי יסוד החד משמעיות הנדרש בחוזים לתקופות קצובות, לא מתקיים בענייננו. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, שמענו את העדויות שהובאו בפנינו ועיינו בכל החומר המצוי בתיק, אנו קובעים כדלקמן: בדיון (ארצי) מט/123-3 בנימין פנקס - ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא(1) 343 נקבע כי על חוזה לתקופה קצובה להיות חד משמעי וכאשר מתעורר ספק באשר לדרך בה יש לפרש את האמור בחוזה, תיטה הכף לטובת פרשנות הרואה את החוזה כחוזה לתקופה לא קצובה: "חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעניין זה יטה, איפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה... חוזה כזה חייב להיות חד-משמעי, ולשקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה. מחומר הראיות בפני בית-הדין קמא אי אפשר להגיע למסקנה כי אכן היתה הסכמה כאמור, ועל כן נוטה הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה של המערער חוזה לתקופה בלתי קצובה, כפי שקבע בית-הדין קמא בפסק-דינו." בדיון (ארצי) נה/91-3 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - זהבה שטול, פד"ע כח 421, (להלן: "עניין זהבה שטול) דובר בעובדות אשר על פי חוזה העבודה התחייבו לעבוד במפעל "לא פחות מחצי שנה מיום חתימת החוזה". בפסק הדין נאמר כי התחייבות העובדות לעבוד במפעל לפחות חצי שנה, אינה מאפיינת את ההסכם כהסכם עבודה לתקופה קצובה, באשר התחייבות זו היא לתקופת עבודה מינימאלית, כאשר לאחריה משוחררות העובדות מהתחייבות המתייחסת לאורך תקופת העבודה. זאת בשונה מסעיף 1 לחוזה העבודה של התובעת בו קיימת התחייבות לעבוד עד ליום 8.8.07 ולא לפחות עד לאותו תאריך. עוד נאמר באותו פסק דין כך: "מול התחייבות המשיבות לעבוד במפעל חצי שנה, אין בהסכם התחייבות להעסיק את המשיבות לתקופת זמן קצובה או לתקופה מינימלית כלשהי. חסר זה מביא לאיפיון ההסכם כהסכם עבודה לתקופה בלתי קצובה. איפיון זה מתחזק על-פי הוראת סעיף 4 להסכם, המאפשרת למפעל להפסיק את עבודת המשיבות בכל זמן שהוא, הוראה אשר חלה לגבי חוזה עבודה לתקופה בלתי קצובה, אף אם אינה כלולה בחוזה העבודה". מחד ניתן ללמוד מהאמור בפסק הדין בעניין זהבה שטול, כי התחייבות חד צדדית של עובד לעבוד בתקופה מסוימת, התחייבות שקיימת גם בתיק דנן, אינה מצביעה על חוזה לתקופה קצובה. מאידך ניתן לייחד פסק דין זהבה שטול מענייננו שכן בעניין שטול נאמר כי העובדות יעבדו במפעל לפחות חצי שנה ואילו בחוזה עליו חתמה התובעת ננקב תאריך מסוים. עוד ניתן לייחד את פסקי הדין המצוטטים לעיל מענייננו אנו בשים לב לעיסוקה של התובעת כגננת, כפי שנבהיר להלן. התובעת כאמור העידה כי התלבטה רבות בשאלה האם לקבל את הצעת הנתבעות לעבוד בגן או שמא לעבוד כגננת במשרה מלאה במשרד החינוך. התובעת חזרה וציינה כי לבסוף החליטה לעבוד עם הנתבעות רק לאחר שהנתבעת 1 הבטיחה לה כי עבודתה מובטחת "לא רק לשנה אלא ליותר מזה" (עמ' 5, ש' 14). כאשר העבודה הינה במסגרות חינוכיות כגון בתי ספר וגנים, ישנה חשיבות מיוחדת למועד הפסקת יחסי העבודה, שכן לעוסקים במקצועות ההוראה והגננות, מציאת מסגרות עבודה חלופיות באמצע שנת הלימודים, הינה משימה לא פשוטה. משכך גם קיים הכלל לפיו יש להודיע למורה על סיום עבודתו לפני יום ה-31 למאי, כאשר המורה ימשיך לעבוד ולקבל שכר עד תום אותה שנת לימודים ובמידה ולא קיבל הודעה על סיום העסקה עד למועד זה, מחויב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת (ראה: ע"ע 1475/02 אריאל מייזליק נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, עבודה ארצי, כרך לג(59), 39). לפיכך, מהימנה עלינו גרסתה של התובעת לפיה חששה כי הנתבעות יפסיקו את העסקתה במהלך שנת הלימודים ויותירו אותה "קירחת מכאן ומכאן", ללא אפשרות לעסוק במקצועה כגננת עד לתחילת שנה"ל הבאה. בהקשר זה העידה התובעת בחקירתה הנגדית: "התקופה של שנה, זה הדבר הכי חשוב מבחינתי, כי אני בתור גננת לא יכולה למצוא עבודה באמצע השנה..." (עמ' 6, ש' 4-3). במאמר מוסגר נציין כי תמוהה בעינינו חזרתו של ב"כ התובעת בסיכומים שהגיש מטעמה, על הציטוט שהבאנו לעיל. ציטוט זה ואחרים, מובאים בסיכומים מספר פעמים, כאשר הם חוזרים על עצמם שוב ושוב. כך למשל, הציטוט מעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-3 מובא רק בעמ' 3 (מתוך 5 עמודים שהוקצבו לכתיבת הסיכומים) לסיכומים, 3 פעמים וזאת בנוסף לעמודים האחרים בסיכומים, בהם הציטוט הנ"ל מובא שוב. גם ציטוטים אחרים של התובעת, העדה מטעמה ואף של הנתבעת 1 מובאים מספר פעמים בסיכומי התובעת. החזרות מייגעות ומיותרות. עוד העידה התובעת: "ההתחייבות המפורשת בהסכם היא בסעיף ראשון לעבוד עד תום הלימודים 8.8.07. שאני חותמת על חוזה עם מישהו, אז אני מתחייבת, אז גם הוא מתחייב..." (עמ' 5, ש' 17-15). כאשר בוחנים האם החוזה הינו לתקופה קצובה, אם לאו, יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם. כפי שהראנו לעיל, כוונת התובעת ודאי שהייתה כי תעבוד בגן לתקופה שאינה פחותה משנה או לפחות עד לתום השנה- 8.8.07. עדותה של הנתבעת 1 מלמדת אף היא כי כוונתה בעת חתימת ההסכם הייתה להעסיק את התובעת לתקופה של שנה: "שאת מפנה לסעיף 1 לחוזה שלי, אני אומרת כמו שאני הבנתי את הסעיף, כי מתחילת שנת הלימודים החוזה הוא לשנה, אבל אם קורים דברים בדרך, מה לעשות? להמשיך?" (ההדגשה אינה במקור- ח.ב.י) (עמ' 9, ש' 7-6). מכאן שאומד דעתה וכוונתה של הנתבעת 1 בעת החתימה על החוזה הייתה, כי החוזה יהיה לתקופה קצובה של שנה. לפיכך, לנוכח לשון סעיף 1 לחוזה וכן לנוכח אומד דעת הצדדים בעת חתימת החוזה, אנו קובעים כי החוזה הינו חוזה לתקופה קצובה ומשכך על הנתבעות לשלם לתובעת את יתרת המשכורות החודשיות עד ליום 8.8.07. התובעת תוגמלה בשכר עד ליום 15.3.07. על הנתבעות לשלם לתובעת שכר בהתאם למועד הנקוב בהסכם- עד ליום 8.8.07, היינו 4 חודשים ושלושה שבועות. טענתה של התובעת לפיה שכרה של התובעת היה בגובה 5,188 ₪ ברוטו, אינה נסתרה. משכך על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 24,643 ₪. הנתבעות יקזזו מסכום זה סך של 5,390 ₪ שהינו שיעור הכנסותיה של התובעת בחודשים 4/07-8/07 (נספחים א'1- א'4 לתצהיר הנתבעת 1). כך שיתרת הסכום לו זכאית התובעת הוא 19,253 ₪. פיצויי פיטורים: התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 משלא עבדה עד תום התקופה הנקובה בחוזה. גם לו הייתה התובעת עובדת עד ליום 8.8.07, הרי שלא הייתה משלימה בפועל שנת עבודה אצל הנתבעות. משכך, נדחית תביעתה בגין רכיב זה. דמי נסיעות: בחודש 11/06 חדלו הנתבעות מלשלם לתובעת דמי נסיעות. טענתן של הנתבעות כי היה שינוי של הסכם העבודה מכללא או מכוח התנהגות לעניין השתתפות הנתבעות בהוצאות הנסיעה, אינה מתקבלת. בסעיף 4 לחוזה ההעסקה הוסדר עניין הנסיעות. הנתבעות התחייבו לשלם לתובעת 142 ₪ בגין נסיעות בכל חודש. התביעה בגין רכיב זה מתקבלת, כך שישולמו לתובעת דמי נסיעות בשיעור 639 ₪. דמי הבראה: התובעת טוענת בכתב תביעתה כי הינה זכאית לדמי הבראה בשיעור 1,590 ₪. התובעת לא השלימה שנת עבודה אצל הנתבעות ומשכך אינה זכאית לקבל רכיב תביעה זה. דמי חופשה: התובעת טוענת בכתב התביעה כי הינה זכאית ל-12 ימי חופשה בגין ימי חופשה לא מנוצלים וימי חופשה להם הייתה זכאית לאור התקופה בה הייתה אמורה לעבור על פי הסכם העבודה. גם מבלי להכריע בטענת התובעת באשר לזכאותה לימי חופשה עד לתאריך סיום ההעסקה הנקוב בחוזה, הרי שמהימנה עלינו גרסת הנתבעות באשר לימים בהם שהתה התובעת בחופשה בתשלום בימי חג בהם לא הייתה פעילות בגן (סה"כ 13 ימי עבודה), משכך לא נותרו לזכותה של התובעת ימי חג אותם יש לפדות. כמו כן הוסכם בסעיף 7 להסכם העבודה כי ימי החופשה שינתנו לתובעת יינתנו במסגרת החופשות הנהוגות בגן. עלות חומרים: לטענת התובעת זכאית לסך של 6,000 ₪ בגין שימוש הנתבעות בחומרים שונים כגון פלקטים וחומרי יצירה. התובעת לא פרטה כיצד הגיעה לסכום זה ולא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענתה זו. משכך, דין רכיב זה להדחות. סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום שיומצא להם פסק הדין, כדלקמן: סך של 19,253 ₪ בגין יתרת המשכורות החודשיות עבור התקופה הנקובה בהסכם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.07 ועד הפירעון המלא בפועל. סך של 639 ₪ בגין דמי נסיעות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.07 ועד הפירעון המלא בפועל. בנסיבות העניין, משהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. קטיניםסייעות (גן ילדים)פיטוריםגן ילדים / פעוטון / משפחתון