1. לפני שני ערעורים מאוחדים על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.2.09 בקשר עם פגיעה בעבודה מיום 28.2.05. 2. א. המערער בתיק בל 2381/09 (להלן: "המערער") נפגע בתאונת עבודה ביום 28.2.05 (להלן: "התאונה"). ב. ועדה רפואית מיום 20.9.06 קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני. ג. בשנת 2008 פנה המערער בהליך של החמרת מצב. ד. ועדה רפואית מיום 13.2.08 קבעה כי אין החמרה מבחינה אורטופדית אך קיימת החמרה מבחינה נוירולוגית באופן שנכותו הנוירולוגית הינה בשיעור 10% לפי פריט 32 (2) א'1 אולם יש לזקוף את מחציתה לשינויים ניווניים אשר אינם קשורים לתאונה. ה. המערער הגיש ערר על החלטה זו ווועדה לעררים מיום 15.6.08 לאחר שהפנתה את המערער לביצוע בדיקת EMG קבעה כי הנכות שנקבעה על ידי הועדה מיום 13.2.08 תואמת את נכותו אולם יחסה את ההגבלה בתנועות לבלטי דיסק ולכן קבעה כי יש להפעיל את פריט 37 (10) ולפיכך קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט 37 (7) (א) . ו. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין וביום 11.11.08 ניתן פסק דין בהסכמה בתיק בל 4100/08 לפיו: "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול שוב עמדתה לגבי הממצא שלפיו קיימת בליטה מודגשת קלות של ה- SAJ דו צדדי, האם יש בכך כדי להקנות נכות ואם כן באיזה שעור. כמו כן הועדה תנמק מדוע למרות תוצאות בדיקת ה- EMG מיום 26.5.08 בה אובחן רדיוקולופטיה בצורה בינונית, היא קבעה כי נמצאה רדיוקולופטיה L4S1 באופן קל, ותשקול שוב את עמדתה. כמו כן, תציין הועדה על מה היא נסמכת כאשר קובעת שלמערער בלטי דיסק. כן תנמק מדוע בחרה להפעיל סעיף 37 (10) המדבר על בקע דיסקוס בעמוד השדרה, ותפרש האם אכן נמצא אצל המערער ממצא כזה ואם לא תשקול שוב את עמדתה . ב"כ המערער תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה. הועדה תנמק החלטתה". ז. הועדה התכנסה בעניינו של המערער פעמיים. בישיבה מיום 14.12.08 ביקשה הועדה: "על מנת לקבוע את מקור הרדיוקולופטיה הועדה מבקשת ביצוע C.T ע"ש מותני L1-S1 ולאחר מכן תתייחס לפסק הדין". המערער לא ביצע בדיקת C.T לטענתו לאור איסור רפואי. ועדת העררים מיום 8.2.09 קבעה כדלקמן: "לאור העובדה שלא בוצע C.T ויש התנגדות לביצועו, על מנת לקבל הסבר רפואי טראומטי לרדיוקלופקטיה עקב חבלה. הועדה קובעת את הנכות על סמך הבסיס הקליני המעיד על הגבלה קבעה בע"ש מותני המשוייך למצב החבלתי וזאת לפני משורת הדין היות ומדובר בנפגע עם השמנת יתר מרובה. כמו כן משאירה את 5% נכות בגין הרדיוקלופדטיה לפי סע' 32 (2) (א) (1) כפי שנקבע בועדה מ- 13.2.08, היות והאמור גם בבדיקה זו הבסיס הקליני הנוירולוגי לא נמסר חסר נוירולוגי". 3. על החלטה זו הוגשו כאמור שני ערעורים, מטעם המערער ומטעם המוסד לבטוח לאומי (להלן- המוסד) . 4. טענות המערער - א. קביעות הועדה אינן עולות עם פסק הדין שהורה לה לנמק מדוע למרות בדיקת EMG בה נמצאה רדיוקולופטיה בינונית נקבע כי הרדיוקלופטיה ב- L4S1 הינה באופן קל. ב. פסק הדין לא הורה לועדה להתייחס למקור הרדיוקולופטיה משהועדה יחסה אותה לתאונה והמוסד לא ערער. ג. בבדיקת מיפוי עצמות מ- 11.4.05 לא נמצאו בלטי דיסק. ד. קביעת הועדה כי לא נמצא חסר נוירולוגי עומדת בסתירה לקביעתה מיום 27.4.08 בדבר החזרים ירודים וירידה בתחושה. ה. הועדה לא התייחסה לבדיקת EMG אשר היא סברה כי יש מקום לבצעה. ו. מצבו של המערער בענין הנוירולוגי מתאים לפריט 32 (1) (א) (2) ודהיינו 20%. ז. קביעת הועדה כי הנכות בגין הגבלה בתנועות ניתנה לפנים משורת הדין מקורה בטעות. המערער עתר להחליף את הרכב הועדה. 5. נימוקי המוסד בערעור מטעמו - א. טעתה הועדה שקבעה למערער 5% בגין מצב נוירולוגי שעה שקבעה כי השערתה על בלט דיסק לא אוששה מהטעם שהמערער סירב לבצע בדיקת C.T . ב. טעתה הועדה שקבעה נכות בגין הגבלה בתנעות לפנים משורת הדין. ג. קביעת הועדה בענין הנוירולוגי עומדת בסתירה לממצאיה לפיהם אין חסר נוירולוגי. ד. קביעת נכות הן בקשר להגבלה בתנועות והן בענין נוירולוגי עומדת בסתירה לפריט 37 (10) ולבג"צ 9516/07. ה. לטענות המערער משיב המוסד כי הועדה התייחסה לממצאי הקליטה המודגשת, וכי בסמכותה לבצע בדיקות נוספות כמו C.T . משהמערער סירב לבצע C.T אין לקבוע כי הרדיוקולופטיה נובעת מהחבלה. 6. דיון והכרעה- לאחר שבחנתי את הערעורים ואת התגובות לערעורים הגעתי למסקנה כי יש להחזיר את עניינו של מהערער לועדה לעררים בהרכב שונה. הועדה התכנסה מכוחו של פסק הדין אשר הורה לה לנמק את הממצא בדבר קליטה מודגשת של SAJ לנמק הסתירה בין תוצאות EMG מיום 26.5.08. בה אובחן רדיוקולופטיה בינונית לבין קביעתה כי נמצאה רדיוקולופטיה L4-S1 באופן קל וכן לנמק על מה היא נסמכת כאשר היא קובעת שלמערער בלט דיסק ומדוע בחרה להפעיל פריט 37 (10). לא מצאתי כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה בישיבתה מיום 14.12.08 ביקשה ביצוע בדיקת T.C כדי לקבוע את מקור הרדיוקולופטיה . הצדדים חלוקים האם בסמכות הועדה אשר התכנסה מכח פסק דין לדרוש מהמערער לבצע בדיקות עזר נוספות. בענין זה הצדק עם המוסד והגם שהענין הוחזר לועדה לעררים לצורך הנמקת קביעתה הרי שסמכותה הטבעית לבקש ביצוע בדיקות עזר נוספות. אלא שבמה דברים אמורים, בבדיקות עזר לצורך מילוי ההוראות שקיבלה הועדה בפסק הדין. אמנם הועדה קבעה 5% בגין פגיעה נוירולוגית כתוצאה מהתאונה אלא שבכך אימצה החלטת ועדה לעררים מיום 15.6.08 אשר אישרה את החלטה הועדה מדרג I בענין הנוירולוגי לפיו מנכותו הכוללת של המערער בשיעור 10% יש לזקוף מחצית ע"ח התאונה ומחצית על חשבון שינויים ניווניים . הועדה היתה רשאית לדרוש מהמערער ביצוע C.T לצורך ביצוע הוראות פסק הדין . יש להדגיש כי אין בכך כדי להעניק לה סמכות לשנות קביעות בענין קשר סיבתי עליהן לא הוגש ערעור. אלא שכאמור הועדה לא מילאה כלל את הוראות פסק הדין, לא הבהירה את קביעתה בענין הרדיוקולופטיה העומדת בסתירה ל- EMG , ולא הבהירה מדוע היא מתעלמת כלל מבדיקה זו. יתרה מכך קביעתה כי אין חסר נוירולוגי עומד בסתירה לקביעות קודמות שלה, ועומד בסתירה כטענת המוסד בערעור מטעמו לעצם הענקת נכות בשיעור 5%. המוסד טוען כי אין לועדה סמכות להעניק נכות אורטופדית לפנים משורת הדין ואין סמכות להעניק נכות אורטופדית ונוירולוגית בו זמנית. אשר לנכות האורטופדית משעניינו של המערער הוחזר לועדה לעררים לענין הנכות הנוירולוגית, הרי שהועדה לא היתה מוסמכת לדון בנכות הנובעה מהגבלה בתנעות. אשר לטענה כי על פי פריט 37 (10) יש לקבוע אחוזי נכות או בהתאם להגבלה בתנועות או בהתאם לממצא הנוירולוגי, הרי שתנאי זה תלוי בקביעה מוקדמת בדבר תסמונת בקע דיסקוס ולפיכך הורה לה פסק הדין לנמק על סמך מה היא קובעת כי למערער בלטי דיסק. כמו כן יש להדגיש כי ההגבלות האורטופדיות והנוירולוגית צריכות להיות באותו קטע של עמוד השדרה וכי על הועדה להבהיר זאת בהחלטתה. 7. דרך המלך היא להחזיר את הענין לאותה ועדה אלא אם כן קיים חשש כי הועדה נעולה על החלטתה. לטעמי מקרה זה נמנה על החריגים המצדיקים החלפת הרכב הועדה משהועדה התעלמה לחלוטין מפסק הדין מקביעות קודמות שלה ומשקביעותיה סותרות את מסקנותיה. משהוחלף הרכב הועדה תתכנס הועדה בסניף אחר וזאת לאור טיעוני המערער כפי שעולים מפרוטוקול הועדה. 8. לפיכך מוחזר בזאת עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתקיים במלואו את פסק הדין מיום 11.11.08 . בנסיבות הענין מששני הערעורים התקבלו, באופן העולה מסעיף 6 לפסק הדין ישלם המוסד למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מ.ע.מ וזאת תוך 30 יום מהיום. ניתן היום כ"ג בתשרי, תש"ע (11 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים. נוירולוגיהנכות