1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין הפסד הטבת מס, תוספת ותק, תוספת משפחה, מענק שנתי ואש"ל. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת: א. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מיום 1/3/05 ועד ליום 10/10/07. ב. הנתבעת הנה בעלים של עסק הקרוי "אסייג מאיר חברה לגינון בע"מ". ג. הנתבעת חברה בארגון הגננים ומעניקה בין היתר שירותי גינון למוסדות ציבור. ד. התובע עבד 5 ימים בשבוע וקיבל את שכרו באמצעות תלושי שכר. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו בפנינו - התובע, מנהל הנתבעת מאיר אסייג ומר אלמוג אסייג, מנהל עבודה. 4. הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים הנן, נסיבות סיום עבודתו של התובע וחלות ההסכם הקיבוצי בענף הגננות על הצדדים. 5. ההסכם הקיבוצי בענף הגננות הצדדים חלוקים באשר לחלות צו ההרחבה על יחסי עבודה שבניהם. לטענת התובע הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות חלות על יחסי עבודה בין הצדדים ובעקבות כך תבע דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, תוספת ותק, תוספת משפחה, מענק שנתי ואש"ל. לטענת הנתבעת צו ההרחבה הנ"ל אינו חל על יחסי עבודה שבין הצדדים, שכן הנתבעת אינה בבחינת מעסיק העוסק בגננות. 6. צו ההרחבה בענף החקלאות הרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7018/99) שבין התאחדות האיכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי של הפועלים החקלאים מיום 27/12/1998. על מנת להכריע בשאלת חלות צו ההרחבה יש לבחון את הגדרת הצו עצמו לעניין חלותו, תכלית צווי ההרחבה וכללי הפרשנות החלים בסוגיה. במבוא לצו ההרחבה בענף החקלאות נקבע כי "ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים, נשירים, ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם", למעט חריגים שאינם רלוונטיים למקרה שלפנינו. כך גם נאמר בסעיף 4 לצו ההרחבה. צווי ההרחבה בענף חלים על מעביד העוסק בענפי החקלאות לפי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה. עבודות גינון ואחזקת גינות נכללים בענפי החקלאות המוגדרים במדריך הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1993, מהדורה שניה, פרסום טכני מספר 63. 7. לאור כללי הפרשנות החלים על יישום צווי ההרחבה על ענפים או תחומי עיסוק שונים המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהות עיסוקו העיקרי של המעביד. יש לבדוק, אם כן, האם עיקר עיסוקה של הנתבעת חוסה תחת הגדרת משק או מקום עבודה העוסק בחקלאות לכל סוגיה לרבות גננות. 8. עיון בחומר הראיות שהוצג בפנינו מלמד באופן ברור כי הנתבעת היתה בתקופה הרלוונטית בבחינת מעביד שעיקר עיסוקו במתן שירותי גננות ואחזקת גינות. עד הנתבעת מאיר אסייג העיד כי החברה עוסקת בעבודות גינון וכי היא קבלן משנה של חברת "גרינגן" העוסקת בעבודות גינון ופיתוח. עוד העיד, כי החברה רשומה ברשימת הקבלנים הרשומים לשנת 2009 של ארגון הגננות בישראל. עד הנתבעת אלמוג אסייג העיד, כי תפקידו בחברה מנהל עבודה ומקצועו, גנן וכי החברה עוסקת בעבודות גינון, (עמ' 18 לפרוט' ש' 1-9). אסייג הבהיר, כי החברה עובדת עם מוסדות ציבור ובעיקר עם עיריית בית שמש. מעבר לאמור, גם שמה של הנתבעת מעיד על עיסוקה העיקרי. 9. התובע טען, כי הועסק על ידי הנתבעת כגנן ואילו הנתבעת טענה, כי התובע היה "עובד כללי". התובע פרט את עיסוקו בנתבעת בתצהיר עדות הראשית והדברים לא נסתרו על ידי הנתבעת. התובע הבהיר, כי הועסק בעבודות גינון, טיפול בצמחים ובגינות נוי, ניכוש עשבים וכן תחזוקה כללית ופיתוח בשטחים ירוקים. עוד העיד, כי לאורך כל תקופת עבודתו, עבד בגינות ובשטחים ציבוריים בבית שמש וסביבתה. לעומת עדותו המפורטת של התובע על עיסוקו ותפקידו בנתבעת, זו טענה, כי התובע היה בבחינת "עובד כללי". טענה זו הועלתה ללא פירוט, בכלליות וללא כל ראיה. מעבר לאמור, כפי שכבר נקבע לעיל, עיסוקה העיקרי שלי הנתבעת היה בעבודות גינון ויש בכך כדי לחזק ולבסס את טענת התובע כי עבד בנתבעת בגננות. 10. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע עבד כגנן בנתבעת וצו ההרחבה בענף החקלאות אשר צורף כנספח א' לתצהיר התובע חל על יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבעת. 11. נסיבות סיום עבודתו של התובע התובע טוען כי פוטר על ידי הנתבעת ואילו הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מעבודתו. בהתאם להלכה הקובעת הרי שכאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורין, "כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, לא פורסם, ניתן ביום 25/6/97); דב"ע נד/3-129 משה ענבר נ' איתן הראל ואח', לא פורסם, ניתן ביום 20/7/95). 12. במקרה שלפנינו ייאמר כבר עכשיו, כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו כי פוטר. התובע טען, כי ביום 11/9/07 ילדה אשתו את בנם הרביעי ועל כן ביקש וקיבל אישור ממר אלמוג אסייג חופשה בת שלושה ימים. לטענתו, לאחר שלושה ימים המתין בתחנת ההסעה אולם ההסעה לא הגיעה. לכן, התקשר לאלמוג אסייג וזה הורה לו להמשיך להמתין להסעה לשווא. לאחר מכן התקשר למנהל הנתבעת וזה הורה לו שלא לחזור לעבודה מכיוון שלא הודיע ולא קיבל אישור לחופשתו. התובע טען, כי פנה להסתדרות העובדים הכללית בבית שמש ולדבריו, לאחר שהתקיימה שיחה עם מנהל הנתבעת סוכם כי התובע ישוב לעבודתו. התובע חזר לעבודתו ביום 23/9/07 והמשיך לעבוד עד ליום 10/10/07. לטענתו, ביום 10/10/07 קיבל תלוש משכורת לחודש 9/07 על סך של 1700 ₪ בלבד. על כן פנה למנהל העבודה וזה השיב לו כי זוהי משכורתו וכי אין צורך כי ימשיך לעבוד בנתבעת. 13. התובע העיד על הדברים אולם עדותו הייתה רעועה, מבולבלת, כוללנית ולא ברורה. התובע לא הצליח להציג בפנינו גרסה מסודרת וברורה לנסיבות סיום עבודתו בנתבעת ולא הוכיח כי פוטר על ידי הנתבעת. התובע טען מחד, כי מאיר אסייג פיטר אותו ואמר לו שלא יגיע לעבודה ויחד עם זאת טען, כי לא ביקש מאסייג מכתב פיטורין, (ראה עמ' 6 לפרוט' ש' 9-13). כן העיד, כי לא פנה בכתב אל הנתבעת בדרישה לתשלום חוב שכר, (עמ' 9 לפרוט' ש' 25-26). זאת למרות טענתו, כי הנתבעת לא שילמה לו את שכרו על פי דין וכאשר דרש את שכרו פוטר. התובע הציג גרסה מבולבלת ולא ברורה באשר להתערבות ההסתדרות בעניינו ולא ידע לפרט פרט כלשהו לגבי הפגישה שהתקיימה בהסתדרות, הנוכחים בה ותוכן הפגישה, (ראה עמ' 7 לפרוט' ש' 5-29). עדותו של התובע הייתה מתחמקת, לא ברורה ולא ניתן היה להבין מהי בדיוק גרסתו לגבי נסיבות סיום עבודתו והאם לא חזר לעבודתו בשל מצבו הבריאותי, "ש. נכון שמאיר כשפגש אותך הוא אומר שזה לא בפגישה הזאת, שאל אותך למה אתה לא בא לעבוד, אתה אמרת שאתה חולה ולא יכול לבוא לעבוד. זה נכון אתה זוכר את הפגישה הזאת. ת. אם אני לא מרגיש טוב איך אני יעבוד? ש. אז הוא ביקש ממך אישורים רפואיים ואמרת שאין לך. ת. לא אמרתי לו. יש לי אישורים. ש. אז למה לא הבאת לו אישורים להראות לו. כי הוא מחכה לך ואתה לא מגיע לעבודה. ת. למה לא שאל אותי באותו זמן, ביום שפיטר אותי, למה לא אמר לי", (עמ' 9 לפרוט' ש' 3-17). 14. הנתבעת טענה, כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא עזב את העבודה מיוזמתו ומבלי ליתן הודעה מוקדמת מראש. מאיר אסייג פירט בתצהירו את נסיבות סיום עבודתו של התובע. לדבריו, התובע לא יצא לחופשה תוך קבלת אישור מהנתבעת אלא החליט על דעת עצמו להיעדר וטען לאחר מכן כי היה חולה. התובע לא הביא אישור רפואי על מחלתו. התובע למעשה לא התייצב לעבודתו מיום 11/9/07 ועד ליום 19/9/07. לאור אי התייצבותו התקיימה פגישה יזומה בהסתדרות העובדים לשם הסדרת התנהגותו. הנתבעת, הסכימה להחזרת התובע לעבודתו ביום 20/9/07 תוך התחייבות התובע כי יחזור לעבודתו ויודיע לנתבעת על כל היעדרות מראש אולם למרות התחייבותו, התובע חזר לעבודתו רק עד לקבלת תלוש השכר ביום 10/10/07 ונעלם שוב מעבודתו ובכך המשיך להסב נזקים לנתבעת. 15. עד הנתבעת אסייג, העלה אף הוא בעדותו גרסה מעורערת לגבי נסיבות סיום עבודתו של התובע. אסייג טען בעדותו, כי התובע קיבל מכתב, (נספח א' לכתב ההגנה) ובו התראה לבל ימשיך להיעדר מעבודתו. ברם, המכתב הוצא ביום 28/10/10, לכאורה לאחר סיום עבודתו של התובע ואין בו כל איזכור על היעדרותו של התובע מעבודתו החל מיום 10/10/10. כמו כן, אסייג לא הוכיח מסירה של המכתב לתובע, (ראה עמ' 14 לפרוט' ש' 12-20). כן טען אסייג, כי התובע גרם לו לנזקים עקב היעדרויותיו ולאחר עזיבתו הפתאומית אולם צירף מכתב המעיד על דרישת תשלום קנסות בגין אי עמידה בלוחות זמנים מהתקופה שלפני סיום עבודתו של התובע בנתבעת. זאת ועוד, אסייג טען, כי התובע קיבל אישור לצאת לחופשה לאחר שאשתו ילדה וזאת בניגוד לעדותו של אלמוג אסייג, כי התובע לא קיבל אישור לצאת לחופשה, (עמ' 16 לפרוט' ש' 27-28 וכן, עמ' 20 לפרוט' ש' 3-5). 16. כאמור לעיל, גרסאות שני הצדדים היו רעועות וקלושות אולם יחד עם זאת, נטל הראיה בעניין זה מוטל על התובע, אשר כאמור לא הצליח בעדותו לבסס את גרסתו באשר לנסיבות פיטוריו. לאור האמור ומשהתובע לא הוכיח טענתו כי פוטר, תביעתו לפיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת נדחית. 17. גמול שעות נוספות כלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מס' השעות הנוספות שעבד בפועל. למרות האמור, הפסיקה הגמישה לאחרונה את כללי נטל הראייה החלים על התובע גמול שעות נוספות. בהתאם לשינוי המגמה, הרי שבנסיבות שונות, די בכך שהעובד יוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, מתכונת העסקה קבועה, והוא אינו נדרש להוכחה מדויקת של שעות עבודתו. יובהר, כי על פי צו ההרחבה, עובדים בענף החקלאות יועסקו במתכנת של 43 שעות שבועיות. 18. התובע העלה מספר גרסאות באשר למתכונת שעות עבודתו בנתבעת. בכתב התביעה טען, כי עבד 125% שעות נוספות מדי יום ועל כן הוא זכאי לסך של 20,970 ₪ עבור כל תקופת העסקתו. התובע לא פירט את אופן החישוב של השעות הנוספות ולא נתן גרסה ברורה ומפורטת לשעות העבודה אותן עבד בכל יום ויום. בתצהיר עדות הראשית טען התובע כי לאורך כל תקופת עבודתו עבד בימים א - ה מהשעה 7:00 עד השעה 16:30. בסעיף 22 לתצהירו טען, כי עבד מדי יום שעה אחת נוספת ועל כן הוא זכאי לגמול שעות נוספות בהתבסס על שכר שעתי בסך של 22 ₪ לשעה בתוספת של 25%. 19. בעדותו בפנינו טען התובע, כי עבד כל יום מהשעה 7:00 עד 16:00 וכי מעולם לא איחר לעבודתו או עבד במתכנת שעות פחותה יותר, (ראה עמ' 4 לפרוט' ש' 1-4). התובע אף טען, באופן בלתי סביר ומגמתי, כי ביום שקיבל הודעה על כך שבנו הלך לאיבוד, נשאר בעבודה עד השעה 16:00 ורק אח"כ יצא לחפשו: "ש. נכון שפעם אחת באמצע העבודה הודיעו לך שהבן שלך הלך לאיבוד, ואלמוג הלך איתך ועזר לך כדי למצוא את הבן שלך? ת. בסוף יום העבודה הלכנו ביחד אני ואלמוג. ש. הודיעו לך באמצע העבודה שהבן שלך נעלם ולא הלכת? ת. לא הפסקתי את העבודה", (עמ' 5 לפרוט' ש' 10-14). בהמשך עדותו נחקר התובע על מספר השעות הנוספות שעבד בנתבעת וטען, כי מתי שהתבקש עבד שעות נוספות. הווה אומר, לא היה מדובר במתכנת העסקה קבועה של שעות נוספות מדי יום, (עמ' 11 לפרוט' ש' 8-10). התובע אף לא ידע להסביר בעדותו האם הוא תובע גמול שעות נוספות או שמא הפרשי שכר עבודה, "ש. בתביעה אתה רוצה גם חוץ משעות נוספות גם שעות רגילות אתה אומר שלא קיבלת. וקודם אמרת שמה שעבדת כן קיבלת אז מה נכון מה שכתבת בתצהיר או מה שאתה מעיד עליו עכשיו. ת. כשאני עושה בסוף החודש חשבון של כל השעות, לפעמים לא מביא לי את כל מה שמגיע לי. ש. מה לא נתן לך? ת. את כל השעות הרגילות", (עמ' 12 לפרוט' ש' 26 עד עמ' 12 לפרוט' ש' 1). 20. עד הנתבעת מאיר אסייג העיד בפנינו וטען, כי התובע לא עבד באופן קבוע שעות נוספות בנתבעת וכאשר קרה ועבד, קיבל על כך תמורה על פי דין. עדותו הייתה מהימנה ומשכנעת, "ש. מה היו שעות עבודתו של התובע ת. כל החברה אנחנו אין לנו הרבה עבודות אנחנו מתחילים ב 7 עד שלוש וחצי. ש. בלי יוצא מן הכלל? ת. קורה שאנחנו כן מאחרים, אם באה רשות ואומרת משהו דחוף, אז כל העובדים עובדים. אם עבד שעה או שעתיים אז זה משולם לו, היום התוכנה קולטת הכל", (עמ' 14 לפרוט' ש' 21-25). 21. אשר לרישומי שעות עבודתו של התובע כפי שהוצגו על ידי הנתבעת. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה טופס "ריכוז תלושים לשנה 2007". בחלק מהחודשים המדווחים בטופס נערך פירוט שעות עבודתו החודשיות של התובע וכן פירוט של השעות הנוספות. יחד עם זאת, מעיון בתלושי השכר של התובע עולה, כי שעות עבודתו של התובע נרשמו רק בחלק מהתלושים ואף קיים פירוט חלקי של מספר שעות נוספות אותן עבד התובע באותו החודש. כך לגבי חודש מאי 05, חודש יוני 06, נוב' 06, מאי 07, יוני 07, ויולי 07. 22. לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים והראיות אשר הובאו בפנינו לא שוכנענו, כי התובע עבד במתכונת העסקה קבועה הכוללת שעות נוספות מדי יום. עדותו של התובע הייתה לא ברורה, לא מפורטת ורצופת גרסאות שונות. התובע אף לא עמד בנטל המוטל עליו ולא פירט וכימת את תביעתו על פי דין. יובהר, כי אין חולק כי הנתבעת לא עמדה בהוראות החוק והפסיקה ולא פירטה את שעות עבודתו של התובע מדי חודש אולם אין בכך כדי להפחית מנטל הראיה הראשוני המוטל על התובע להוכיח את תביעתו לגמול שעות נוספות כאמור. בנוסף, עולה מהתלושים כי בחודשים בהם עבד שעות נוספות כגרסת הנתבעת שולמו לו השעות הנוספות. 23. לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע לגמול שעות נוספות נדחית. 24. מעמדו של התובע בהתאם לסעיף ההגדרות המחייבות בצו ההרחבה על פי צו ההרחבה בענף החקלאות התובע עבד בנתבעת כ"עובד קבוע" שכן עבד בנתבעת מעל 6 חודשים. התובע קיבל את שכרו לפי תעריף יומי ולכן עבד בנתבעת כ"עובד יומי". 25. התובע תבע רכיבי שכר ותוספות מכח הוראות צו ההרחבה ובכלל זה, תוספת ותק, תוספת משפחה, מענק שנתי ואש"ל. הכלל הוא, כי על התובע להוכיח הן את זכאותו על פי צו ההרחבה לעצם הזכות וההטבה והן את שיעורה. מעיון בפרק ד' לצו ההרחבה עולה כי הזכאות לתוספות או הזכויות הסוציאליות ישולמו על בסיס ובנוסף לשכר התעריפי שבטבלאות השכר שבנספח ב' לצו ההרחבה. ראה גם הגדרת "שכר / משכורת כוללת" שבסעיף 2 לצו ההרחבה. מעיון בתעריפי השכר שבצו ההרחבה עולה, כי שכר יומי לעובד בשבוע עבודה בן 5 ימים עמד על סך של 129 ₪. התובע השתכר שכר יומי בשיעור של 202.50 ₪, שיעור גבוה משיעור השכר היומי על פי צו ההרחבה. 26. התובע כאמור תבע תוספות שכר מבלי להתייחס לשיעור השכר היומי שקיבל ומבלי שהוכיח זכאותו לקבלת התוספות בהתאם להוראות צו ההרחבה ובפרט להוראה הנזכרת בפרק ד' לעיל. זאת ועוד, התובע לא התייחס בתביעתו למעמדו בנתבעת והאם יש להגדירו כעובד זמני, עובד בניסיון או עובד קבוע, לא התייחס בתביעתו להיות "עובד חודשי" או "עובד יומי" ולא נימק בתביעתו האם זכאי לתוספות כאמור. יובהר, כי חישוביו נערכו על בסיס היותו "עובד חודשי" ללא כל פירוט או נימוק שבדין. 27. לפיכך, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו. תביעתו לא מפורטת, לא מנומקת ולא מכומתת על פי דין. לאור האמור, תביעתו לתוספת ותק, תוספת משפחה, מענק שנתי ואש"ל נדחית. 28. דמי חגים על פי הוראות צו ההרחבה התובע זכאי ל 10 ימי חג בשנה. על פי הנתונים שהובאו בפנינו התובע קיבל בשנת 2005 6 ימי חגים, בשנת 2006 לא קיבל התובע דמי חגים כלל ובשנת 2007 קיבל התובע 3 ימי חג. הנתבעת טענה כי לתובע שולמו דמי חגים על פי דין אולם לא הוכיחה טענתה ולא הביאה כל ראיה לתשלום החגים באמצעות תלושי השכר של התובע. על כן התובע זכאי להפרשי דמי חגים בהתאם לשכרו היומי כדלקמן: בשנת 2005 השלמה של 4 ימי חג בסך כולל של 4 X 168= 672 ₪. בשנת 2006 - 10 ימי חג בסך כולל של 10 X 198 =1980 ₪. בשנת 2007 השלמה של 7 ימי חג בסך כולל של 7 X 202.50 = 1418 ₪. סה"כ התובע זכאי ל21 ימי חג ובסך כולל של 4070 ₪. יוער, כי התובע תבע סך של 2514 ₪ אולם לאחר בדיקה התברר, כי מדובר בטעות חישובית של התובע שכן התובע תבע 26 ימי חג לפי שכר יומי בסך של 176 ₪ ועל כן סה"כ תביעתו אמורה הייתה לעמוד על סך של 4576 ₪. יחד עם זאת ולאור האמור, התובע זכאי לתשלום דמי חגים בסך של 4070 ₪ . 29. הפרשות לפנסיה התובע טען, כי הנתבעת לא הפרישה עבורו הפרשות לקרן פנסיה ועל כן הנתבעת חייבת בפיצוי בסך של 8436 ₪. התובע לא פירט וכימת את תביעתו ברכיב זה. הנתבעת טענה, כי התובע סרב להפריש את חלקו לקרן פנסיה וכי בתקופת עבודתו טרם חלה החובה להפריש כספים לקרן פנסיה. כפי שנקבע לעיל, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות שעל פיו קמה חובה לנתבעת להפריש לתובע הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו. על פי טפסי "ריכוז תלושים" לשנים 2005 עד 2007 התובע השתכר שכר יסוד כולל בסך של 37,257 ₪ בשנת 2005, 49,071 ₪ בשנת 2006 ו - 35,319 ₪ בשנת 2007. סה"כ השתכר התובע 121547 ₪. על כן, היה על הנתבעת להפריש לתובע סך של 6% מתוך 121,547 ₪ ובסה"כ - 7293 ₪. לאור האמור לעיל התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך של 7293 ₪. 30. אובדן זיכוי מס התובע טען, כי הפסיד הטבת מס בשיעור של 35% עקב אי הפרשות לפנסיה. טענה זו לא הוכחה, לא כומתה ולא פורטה כראוי ועל כן היא נדחית. 31. לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. דמי חגים בסך של 4070 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/12/08 ועד ליום התשלום בפועל. ב. פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך של 7293 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/12/08 ועד ליום התשלום בפועל. ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. ניתן היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. "פסק הדין נחתם בידי נציג הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נ.צ. - מר רבינוביץ אברהם (ע) אורנית אגסי, שופטת צו הרחבהחקלאותצווים