בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5.8.09 אשר דחתה את הקשר הסיבתי בין ליקוי לו טוען המערער בגבו לבין תאונת עבודה מיום 24.9.01 וקבעה לו, כתוצאה מהתאונה, 10% נכות בגין ליקוי שנגרם לו בברך שמאל. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 24.9.01. אין חולק כי נפגע בברכו השמאלית ואין מחלוקת על שיעור הנכות המגיעה לו בגין ליקוי זה. המערער טוען כי עקב הפגיעה בעבודה, כתוצאה מחבלה סיבובית, נגרמה לו גם פריצת דיסק בחוליות L1-D12. (להלן - הליקוי בגב). ועדה רפואית מדרג ראשון לא קבעה נכות בגין הליקוי הנטען בגב. בעקבות ערעורים שהגיש המערער לבית הדין נדרשו מספר ועדות רפואיות לעררים, חלקן בהרכב שונה, לעררו של המערער. הועדות הרפואיות לעררים קבעו כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הליקוי בגב. סוגיה זו - של הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה - היא העומדת בבסיס הערעור דנן. הועדה נשוא הערעור שבפני התכנסה בעקבות פסק דין (בל (אזורי חי') 1485/08) (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע כי עניינו של המערער יוחזר - "לדיון נוסף בפני ועדה רפואית בהרכב חדש, אשר תקבע באופן מנומק ופרטני האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בגב לבין תאונת העבודה מיום 24.9.01, וזאת תוך התייחסות לנסיבות התרחשות התאונה כמפורט בחוות דעתו של ד"ר רנד מיום 1.11.04, וכן לעובדה כי המערער התלונן על כאבי גב בפני ד"ר מוניר כבר בחודש ינואר 2002. בנוסף, הוועדה תתייחס בהחלטתה באשר לקיומו של קשר סיבתי כאמור, גם לחוות דעתו הנוספת של ד"ר רנד מיום 1.5.08, לרבות מסקנותיו באשר להעדר תסמינים על כאבי גב, מנגנון החבלה הסיבובית והעדר שינויים באזור פריצת הדיסק, וכן לחוות דעת ד"ר דוד מיום 2.5.08." בעקבות פסק הדין, התכנסה הועדה נשוא הערעור בהרכב חדש, דנה בעניינו של המערער וקבעה, כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה (להלן - ההחלטה). המערער טוען כי הועדה התעלמה מההנחיות שפסק הדין. נטען כי אין בהחלטה התיחסות לנסיבות התרחשות התאונה כמפורט בחוות דעת ד"ר רנד מיום 1.5.08; כי אין בה התיחסות להיעדר תסמינים של כאבי גב בעבר אצל המערער; ואין בה התיחסות להיעדר שינויים ניווניים באזור פריצת הדיסק (סעיף 18 לנימוקי הערעור). המערער עותר כי עניינו יושב לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה ובמחוז אחר. 5. לטענת המשיב, הועדה אכן לא מילאה עד תום אחר הוראות פסק הדין ויש מקום שהועדה תדון באותם עניינים המפורטים בסעיף 18 לערעור שאינם נזכרים בפרוטוקול. עם זאת, המשיב מתנגד להשבת עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר וטוען כי מדובר בועדה שהתכנסה לראשונה לאחר פסק הדין וכי דרך המלך היא להשיב את הענין לועדה בהרכב זה (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.10). 6. ענין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. על מנת לקבוע האם נפל פגם משפטי בהחלטה, יש לבחון האם פעלה הועדה על פי ההנחיות שבפסק הדין (דב"ע (ארצי) נה/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)). עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה איפשרה למערער לטעון בפניה בעל פה וכי טענותיו נרשמו. הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וממצאי הבדיקה נרשמו בפרוטוקול. עוד עולה מהפרוטוקול כי חוות הדעת של ד"ר רנד מהתאריכים 1.11.04 ו- 1.5.08, כמו גם חוות דעתו של ד"ר דוד מיום 2.5.08 עמדו בפני הועדה. הועדה דנה בחוות דעת אלו והדיון בהן פורט בפרוטוקול. הועדה הוסיפה ואף התייחסה לחוות דעת של ד"ר חנני. נערך דיון מעמיק מפורט בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה. 7. הועדה הגיעה למסקנה, כאמור, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הליקוי בגב. הועדה אינה משתיתה מסקנתה זו על קיומו של "עבר" בתחום הגב בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה שכן היא מכירה בכך כי למערער לא היו תלונות הקשורות לגב עובר לתאונת העבודה (ראו דיון הועדה במסקנות חוו"ד ד"ר דוד). את שלילת הקשר הסיבתי משתיתה הועדה על כך שתלונות מתועדות בענין הגב מופיעות לראשונה שלשה חודשים לאחר התאונה (כפי שעולה מתלונת המערער בפני רופא המשפחה ד"ר מוניר ב- 1/2002) ועל היעדר תלונות אופייניות לפריצת דיסק גבי (כגון כאבים בבית החזה) בתקופת שלשת החודשים שלאחר התאונה. הועדה קובעת כי לא סביר שתלונות על כאבי גב חזק לא ירשמו על ידי הרופאים באף אחת מבדיקות הרפואיות שנערכו למערער בתקופה זו. היא דוחה את הטענה - שהעלה ד"ר רנד בחוות דעתו - לפיה הכאבים העזים בברך שמאל הביאו ל"מיסוך" תחושות הכאב בגב. הנה כי כן, הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר חייבה להתייחס להיעדר תסמינים קודמים של כאבי גב ולכך שהמערער התלונן על כאבי גב בפני ד"ר מוניר בחודש 1/2002. החלטתה בענין זה מנומקת כדבעי. 8. הועדה שוללת את האפשרות שהתסמינים בענין הגב התפתחו בצורה הדרגתית, שכן לקביעתה אין הדבר עולה בקנה אחד עם הופעת תסמינים כעבור 3 חודשים לאחר התאונה ומכיוון שלא היו כל הפרעות אחרות פרט להפרעה בברך שמאל. המערער טוען כי הועדה שגתה בקביעתה זו שכן במסמך רפואי של ד"ר מוניר מיום 12.11.01 נרשמו תלונות על כאבים ברגליים, בברכיים, "וגם בברך השניה". בענין זה מוצאת אני כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה לאור המסמך הרפואי של ד"ר מוניר. אשר על כן, יש מקום שהועדה תתייחס למסמך של ד"ר מוניר מיום 12.11.01 ותקבע האם יש בו כדי להעיד על קיומן של הפרעות אחרות פרט להפרעה בברך שמאל, וככל שכן - האם יש בכך כדי לשנות את מסקנתה בענין הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה. 9. הועדה אינה שוללת אפשרות כי חבלה סיבובית עשויה לגרום פריצת דיסק במעבר גבי מתני (ראו הדיון בפרוטוקול בחוות דעת ד"ר חנני). אולם, מוסיפה הועדה וקובעת, כי זו אינה הסיבה היחידה לכך, בפרט במקרה של המערער שם קיימות פריצות דיסק לא רק במעבר המתני כי אם גם במרווחים החולייתיים הגבוהים יותר. בדונה בענין זה, התיחסה הועדה - כפי שנדרשה בפסק הדין - לנסיבות תאונת העבודה שהרי טענתו של המערער היא שנפגע בחבלה סיבובית. הועדה מתיחסת לטענתו של המערער בדבר חבלה סיבובית ומגיעה למסקנה כי אין בה כדי לבסס את הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה. מסקנה רפואית זו של הועדה מפורטת כדבעי ולא נפל כל פגם בהילוכה של הועדה בענין זה. 10. עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי אין בו התיחסות להיעדר שינויים ניווניים באזור פריצת הדיסק, על אף שפסק הדין דרש התיחסות לענין זה. סוגיה זו נזכרת בחוות דעתו של ד"ר רנד מיום 1.5.08 ויש מקום שהועדה תתייחס אליה ותקבע האם יש בה כדי לשנות את מסקנתה בענין הקשר הסיבתי. 11. לא מצאתי ממש ביתר טענותיו של המערער. כך, למשל, רשאית הועדה להסתמך על התיעוד הרפואי ולהסיק ממנו את מועד הופעת התלונות על הליקוי בגב, ואין היא נדרשת לאמץ את טענת התובע (סעיף 6 לנימוקי הערעור) כי התיעוד הרפואי אינו משקף את הופעת התלונות על הליקוי בגב שכן המערער לא התלונן מתוך תקווה לשיפור במצבו. כמו כן, יש לדחות את טענת המערער לפיה על בית הדין לקבוע את קיומו של הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין הפגיעה בעבודה. הסמכות לקביעת הקשר הסיבתי מסורה לועדה הרפואית לעררים (סעיף 118(א)(1) לחוק) ובית הדין לא ישים עצמו במקומה בענין זה. מטעם זה יש לדחות גם את טענתו האחרת של המערער לפיה על בית הדין למנות מומחה מטעמו לשם חיווי דעה בשאלת הקשר הסיבתי. 12. משקבעתי כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בשני העניינים שפורטו לעיל - קמה השאלה האם יש להחזיר את העניין לוועדה באותו הרכב או לועדה חדשה. מדובר בועדה שהתכנסה לראשונה בעקבות פסק הדין. כפי שעולה מהאמור לעיל, הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. אין עדות לכך שבשתי הסוגיות שבגללן מושב הענין לועדה, פעלה הועדה מתוך כוונה להתעלם מהוראות פסק הדין. זאת ועוד, מהפרוטוקול עולה כי הוועדה קיימה דיון ענייני בשאלות שבאו בפניה ולא עולה כי הועדה נעולה בדעתה. משכך, אין מתקיימים במקרה דנן התנאים להשבת עניינו של המערער לועדה בהרכב שונה. 13. אשר על כן, עניינו של המערער מושב לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס לשתי הנקודות כמפורט בסעיפים 8 ו- 10 לפסק דין זה. המערער יזומן להופיע בפני הועדה, גם באמצעות באי כוחו. החלטת הועדה תהיה מנומקת ומפורטת. 14. המשיב ישא בהוצאות המערער בגין ערעור זה בסך כולל של 1750 ₪ אשר ישולמו לידי המערער תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה למשיב. 15. באפשרות הצדדים להיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין .   ניתן היום, י"ד אב תש"ע, 25 יולי 2010, בהעדר הצדדים. רפואהערעור לבית הדין לעבודהערעורועדה רפואיתבית הדין לעבודה