לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות מס' 5500061286-2. טענות הצדדים: התובע יליד 1936, הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר. לטענת התובע ביום 12.7.04 אירעה לו תאונת ספורט. כתוצאה מן התאונה, אובחן אצלו קרע בגיד אכילס של רגל שמאל. התובע הגיש חוות דעת מטעמו, שנערכה על ידי פרופ' ניסקה מאיר, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 51(8) א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "תקנות הנכות") בדיון ביום 29.5.06 ובהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן באופן שמכתב הדחייה מיום 20.4.05 יהפוך לכתב הגנה. במכתב הדחייה מיום 20.4.05 טענה הנתבעת כי על פי תנאי הפוליסה, יש כיסוי ביטוחי באם נגרם לתובע אירוע תאונתי. כאשר הגדרת המונח תאונה הינו: "תאונה- היזק גופני בלתי צפוי מראש הנגרם במשך תקופת הביטוח, במישרין ע"י אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין אשר מהווה את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למותו של המבוטח". הנתבעת צירפה חוות דעת מטעמה, ממנה עולה כי הקרע הינו תחלואתי כביטוי לשינויים ניוונים בגיד. לטענת הנתבעת, בהתבסס על המסמכים אשר הועברה לרשותה ומחוות דעת מטעמה, עולה כי הנזק לא נגרם כתוצאה מאירוע תאונתי. עיקרי טענות הצדדים כפי שהועלו במסגרת סיכומיהם: טענות התובע: התובע רכש את חוזה הביטוח על סמך עלון מידע פרסומי, אשר בו מוצג הכיסוי הביטוחי באופן רחב ביותר ללא מגבלות או הגדרות בעלות דקויות משפטיות מתחכמות. התובע החליט לרכוש את חוזה הביטוח לכיסוי תאונה שעלולה להתרחש בכל מקום ובכל זמן ובפרט בפעילות ספורטיבית. צפייתו של התובע בפועל וכן צפייתו הסבירה של התובע כמבוטח הייתה, כי אירוע אשר נראה כתאונה, ומרגיש כתאונה ייחשב כתאונה לצורך הכיסוי הביטוחי. התובע לא קיבל עותק מתנאי הפוליסה הכלליים, חתם על הצעת ביטוח על סמך העלון הפרסומי, קיבל אישור על קבלתו לביטוח ורשימת פוליסה בלבד. הנתבעת לא הביאה כל עדות נגדית בעניין זה, ולפיכך לא יכולה להיות מחלוקת כי ההגדרה המצוטטת בכתב ההגנה כלל לא הובאה לידיעתו של התובע. לכן, הדיון מבוסס על ההבנה הרגילה של המושג "תאונת ספורט". ניסיונה של הנתבעת להסתמך על הגדרת "תאונה" שמופיעה, לטענתה, בתנאים הכלליים של הפוליסה הרלוונטית חייב להידחות, משום היותו סייג וחריג למובן הרגיל. לצורך קביעת חריג או סייג למונח "תאונת ספורט" על המבטחת להוכיח, כי העמידה את המבוטח על טיב ההגדרה הספציפית המצמצמת. בעניין זה המבטחת לא טענה, וממילא לא הוכיחה שעשתה, כנדרש על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח ו/או לפי תקנה 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה),התש"ם-1980, וממילא הוכח ההיפך. עוד טוען התובע כי טענה הבאה לשלול כיסוי ביטוחי מחמת תכונותיו הבריאותיות האישיות של המבוטח, מבלי שיש באלה משום בסיס לעילת פטור לפי סעיף 7 לחוק, מחמת 'הפרת חובת הגילוי', יש בה עקיפה ו/או ניסיון להתנות על הוראות סעיפים 6 - 8 בחוק חוזה הביטוח, התנאה שהינה אסורה בהיותן הוראות חוק משוריינות מכוח סעיף 39(ב) לחוק. כן טוען התובע כי האירוע הינו תאונת ספורט וכי המדובר באירוע אשר יש לראותו כתאונת ספורט וזאת לאור עדותם וחוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, האירוע נשוא התביעה אינו נכנס להגדרת מקרה הביטוח, אלא להגדרת מצב תחלואתי בלבד. התובע עשה פעולה רצונית מכוונת, ריצה במהלך משחק כדורסל, ואין לראות בריצה כאירוע תאונתי. קרע בגיד אינו תוצאה של אירוע תאונתי, מעשה בלתי רצוני ובלתי מכוון, אלא הינו תוצאה של פעולה רצונית של התובע, שגרמה לקרע בשל חולשתו/ מחלתו של התובע. עוד טוענת הנתבעת כי המומחים הרפואיים מטעם הצדדים אישרו כי גידו של התובע בעת המקרה היה מסוייד/ מוחלש/ לא תקין, דבר אשר יכול לגרום לקריעתו בעת מאמץ. לפיכך, המקרה הנדון הינו תוצאה של גיד חולה אשר בכל מאמץ קטן יכול היה להיקרע ולכן אינו מוגדר כאירוע תאונתי על פי הפוליסה. דיון והכרעה: השאלה שבמחלוקת אפוא הינה מהו אירוע תאונתי? הגדרת הפוליסה בדיון מיום 25.5.08, הסכים התובע שהגדרת תאונה במכתב הדחייה מיום 20.4.05 היא ההגדרה על פי הפוליסה וזו לשונה: "תאונה- היזק גופני בלתי צפוי מראש הנגרם במשך תקופת הביטוח, במישרין ע"י אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין אשר מהווה את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למותו או לנכותו של המבוטח". פרשנות חוזי ביטוח מן המפורסמות כי פרשנות חוזה ביטוח כחוזה בכלל, כפופה לפרשנות הכללית של דיני החוזים ונעשית בהתאם לניסוח החוזה ולאומד דעתם של הצדדים. "אומד הדעת" כאמור, הוא המטרה או התכלית המונחת ביסוד החוזה, כשהבחירה נעשית במובן ההסכם המגשים יותר מכל את תכליתו. (ר' למשל בג"צ 846/93, יעקב ברק נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ"א (1), 3). הואיל והמדובר בעניין דנן בפוליסה סטנדרטית, שתנאיה אינם נתונים למו"מ בין הצדדים, יש לפרשה עפ"י התכלית העסקית שנועדה היא להגשים. העובדה כי חוזה הביטוח נוסח כל כולו על ידי המבטחת ולמבוטח לא נותר אלא לחתום עליו כלשונו ולקבלו, על קרבו ועל כרעיו מלמדת, כי קשה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של העיסקה, שכן לא נוהל כל מו"מ אישי ועל כן לא "נתפרה" היא למבוטח הספציפי. לפיכך נקבעת התכלית עצמה, מהותה של העיסקה והאינטרסים והמטרות הכלכליות והעסקיות שביסודה, במובנה האובייקטיבי של הפוליסה, כנלמד מתוכה ונגזר מהגיונה (ר' למשל ע"א 300/97, יהודה חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ב (5) 746, ע"א 779/89, שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ח (1) 221). זאת ועוד, נוכח תכליתו הצרכנית של חוזה הביטוח ואי השויון שבין הצדדים לחוזה זה, המגמה היא להרחיב את החובות המוטלות על שכמו של המבטח, ומנגד צמצומן ככל שנוגעות הן למבוטח. לא זו אף זו, אין לשכוח גם את הכלל הפרשני, לפיו במקרה שיש שתי פרשנויות סבירות, יש להעדיף את הדרך הפרשנית הנוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך. בהיותו של החוזה מנוסח על ידי הנתבעת, הרי שספק בפרשנות בו, יפורש כנגד המנסח קרי הנתבעת. היבט נוסף נובע מאי השויון לקשר החוזי הביטוחי וצפייתו הסבירה של המבוטח בעת כריתת החוזה. יחד עם זאת, נעשה שימוש בכלל זה, כאשר המסמך אינו ברור, ושתי המשמעויות המוסקות על דרך הפרשנות הניצבות לפני הפרשן, סבירות במידה שווה פחות או יותר (ר' ע"א 631/83, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד ל"ט (4) 561, 572; ע"א 682/82, יוסף בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ז (3), 589, 602; ע"א 9609/01, מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב, פ"ד נ"ח (4) 106, 135). מן הכלל אל הפרט: על רקע האמור יש לבחון אפוא, האם המקרה נשוא ענייננו ותוצאותיו, נופלים בגדר- "... היזק גופני בלתי צפוי מראש הנגרם במשך תקופת הביטוח, במישרין ע"י אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין אשר מהווה את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למותו או לנכותו של המבוטח ", כהגדרתו בפוליסה נשוא ענייננו. "אמצעי אלימות חיצוניים" לטענת התובע, במהלך משחק כדורסל ותוך כדי ריצה, חש כאילו משהו בועט בחלק האחורי התחתון של שוק רגלו השמאלית. מנגד טוענת הנתבעת כי אין המדובר בגורם חיצוני. את חוזה הביטוח יש לפרש כאמור לפי תכליתו. מלשון הגדרת "תאונה" לבדו לא ניתן להבין למה נתכוונה חברת הביטוח בציינה את המונח "אמצעי אלימות חיצוניים". נשאלת השאלה למה נתכוונה הנתבעת בציינה "אמצעי אלימות חיצוניים"? האם בהקשר של אדם העוסק בפעילות ספורטיבית במגרש ספורט, נתכוונה הנתבעת לאמצעי חיצוני בדמות משטח רטוב, אשר יכול ויגרום להחלקה? האם נתכוונה הנתבעת לכדור טועה אשר נבעט לגופו של השחקן על המגרש או שמא התנגשות בין השחקנים? ואולי משטח המגרש בעל עקומות או שמא בור שנפער? לא ברור, מה הייתה כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה לעניין "אמצעי אלימות חיצוניים", אך סביר בעיני, כי צפיית המבוטח היא, להיות מבוטח בגין כל נזק אשר יקרה לו כתוצאה מתאונה אשר יכול ותתרחש. חיזוק לכך שניתן לראות את האירוע כאירוע שנגרם כתוצאה מ"אמצעי אלימות חיצוניים", ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט העליון במסגרת ע"א 779/89, שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1), 221, שם קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כי: "... המלים "חיצוניים" ו"אלימות" אינן כה מוגבלות בתוצאתן המשפטית עד שהמבטח יוכל (בגדרן) להתחמק מאחריות על ידי פרשנות דווקנית שלהן. אין זה נחוץ תמיד שמלים אלה תפורשנה כמתייחסות למכה או נפילה; אלא שניתנת להן משמעות רחבה יותר כיסודות (לקיומה) של סיבתיות כאשר נגרם נזק גופני" . הנתבעת חולקת על נסיבות קרות האירוע. התובע הגיש תצהיר מטעמו. במסגרת התצהיר הצהיר, בין היתר, כי: "אני עוסק בספורט חובבני באופן שוטף לרבות השתתפות במשחקי טניס וכדורסל במסגרת מועדון כפר המכביה, אליו הצטרפתי בשנת 1973. במשך כל השנים הייתי בריא ותפקדתי היטב בפעילות הספורטיבית. הצעת הביטוח שנשלחה אלי קסמה לי דווקא בשל העובדה שהיא מכוונת, על פי האמור בה, גם לתאונות המתרחשות במהלך פעילות ספורטיבית". בהמשך הצהיר, "ביום 12.7.04 במהלך משחק כדורסל רצתי במהירות אחרי שחקן אחר ותוך כדי ריצה הרגשתי, שמישהו בועט בי מאחור בחלק האחורי התחתון של שוק רגלי השמאלית, וכתוצאה מכך נזרקתי על הרצפה. עזרו לי לקום ולא יכולתי לעמוד על רגל שמאל וגם לא ללכת". הנתבעת הגישה תצהיר חוקר. התובע ובנו נשאלו מאת החוקר על פרטי קרות האירוע. עיון בהודעתם מעלה את אותה הגרסה עליה הצהיר במסגרת תצהירו. בן התובע אף הוסיף כי: "... הסתבר שאף אחד לא בעט באבא שלי ואז הבין שכנראה הוא מתח או קרע את הגיד מאחור בעצם ללא שום גורם חיצוני". התובע נחקר על הודעתו. גם במסגרת חקירתו זו חזר על פרטי קרות האירוע, כפי שהוצגו בהודעתו ובתצהירו. "אלימות" לטענת הנתבעת, ניסיון התובע להתבסס על ע"א 779/89, שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221 (להלן:"עניין שלו"), אינה רלוונטית למקרה דנן, שכן העובדות והנסיבות בה שונות. לטענת הנתבעת, ההלכה הפסוקה התייחסה להתקף הלב כאל אירוע שבא בעקבות אלימות מילולית פתאומית חיצונית ונראית לעין, וזאת להבדיל בצורה ברורה וחד משמעית מהמקרה של התובע בו סבל ממצב רפואי קודם בגיד אכילס. אמנם הנסיבות עצמן אינן דומות, ואולם קווים לפרשנות החוזה באשר למונח "אלימות" אכן יכולים לשמש אותנו במסגרת פסק דין זה. בעניין שלו נקבע לעניין המונח אמצעי "אלים" כי: "גם נזק עקב מאמץ יתר יכול להיחשב כאלים ואין צורך או דרישה כי הנזק, האלימות תגרם ע"י גורם חיצוני אחר". לעניין זה יפים דברי כב' השופט שפסר בת"א (ב"ש) 1454/06, עטיה מיכאל נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 10.4.07) (להלן:"עניין מיכאל עטייה"): "...אין לפרש את המונח אלים במשמעותו הראשונית כפגיעה חיצונית אלימה, אלא בצורה נרחבת, המתאימה לתכלית החוזה הנדון, על כוונת הצדדים שבו. בפסיקה נקבע לא אחת שאלימות יכולה להיות לא רק פיסית אלא גם חיצונית ומילולית. כאמור, מן הטקסט עצמו אין להבין את אומד דעת הצדדים בעת ההתקשרות לגבי אותה אלימות. כמו כן, מבחינה אובייקטיבית של מתקשרים סבירים, לא ברור האם נתכוונה הפוליסה ליתן משמעות רחבה לנושא אלימות אשר תכלול כל מצב פרשני אפשרי, היוצא מגדר אלימות פיסית. כאמור, כלל פרשני מרכזי בהקשר לחוזי הביטוח שנקבע בפסיקה, שהוא פרשנות ההסכם במקרה ספק או חסר פועלת כנגד המנסח. חברת הביטוח הנתבעת היא זו אשר ניסחה את ההסכם, לפיכך יש לגלגל לפתחה את האחריות לניסוח העמום של המינוח "אלים" (ר' גם רע"א 3128/94, אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 281). במצב דברים זה יש בסיס לסברה, כי כוונת הצדדים היתה לכל צורת אלימות אשר יכולה לגרום לנזק פיסי עבורו". נראה אפוא כי המונח "אלים" מתאים בהקשר דנן למצב בו התובע נפגע בצורה אלימה, היינו הפעילות המאומצת של הריצה והרגשת הכאב המיידית והפיסית, מהווים את יסוד אלימות. בהתאם לעובדות ולהלכה המשפטית, כפי שמתוארות לעיל, נראה כי האירוע נשוא התביעה, נכנס בגדר התיבה "אמצעי אלימות חיצוניים". סבורני, כי ניתן לראות בפעולתו של התובע על מגרש המשחקים, כאמצעי אלימות חיצוני. הנזק לו טוען התובע נבע מהימצאותו על רחבת המגרש והריצה במסגרת המשחק. "בלתי צפוי מראש" לטענת הנתבעת, מצבו של התובע עובר למקרה הנדון ובהתאם לחוות הדעת הרפואיות, היה כי גיד האכילס מוחלש/ מסוייד/ לא תקין. מצב רפואי זה יכול בכל מאמץ לגרום לקרע בגיד ולכן, הינו צפוי מראש אך לא ניתן להצביע על מועד התרחשות מדויק. על מנת להגשים את תכלית החקיקה, יסוד הפתאומיות הוגמש, וזאת למרות שנקבע כי תאונה כוללת בחובה פתאומיות. כן, יכול ושפירוש מונח בפוליסה יהיה שונה, מאשר פרשנות מונח זה לצורך דבר חיקוק. (ר' ע"א 163/76, אוירום נתיבי אויר בע"מ נ' הסינדיקט הישראלי לביטוח תעופה, פ"ד ל(3) 757; ע"א 5775/02, נווה גן (א.כ) בניה ופיתוח השקעות בע"מ ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נח(2), 307). גם בתיבה זו לא ברור מן הפוליסה למה נתכוונה הנתבעת בציינה - "היזק גופני בלתי צפוי מראש". מטרת הפוליסה והמבטחת הינה להבהיר ולהגביל את מושג ה"תאונה", ולהגביל למעשה כניסת אירועים טבעיים לפוליסה. כמו כן, קשה לדעת מה אומד דעת הצדדים בעניין שכן, מדובר בפוליסה אחידה. בנוסף, קשה לעמוד על התכלית האובייקטיבית משום, שמדובר בפעולה שהנה חלק אינטגראלי ממהלך תפקידו של אדם העוסק בפעילות ספורט. יש לבחון את נסיבות העניין, והמשך קרות הדברים. במהלך הריצה על המגרש במסגרת פעילותו הספורטיבית, הרגיש התובע כאב עז ופתאומי. תיאור המצב מלמד על כך שאירוע פתאומי הוא בכך, שהתובע מעצם הריצה במגרש, הרגיש את הכאב העז. אלמלא הריצה לא היה קורה הנזק הנטען. הריצה אשר הביאה למצבו הרפואי של התובע נכנסת להגדרת פתאומיות, בלתי צפויה. סבורני כי במקרה דנן יש מקום להחיל את מבחן הצפיות הסבירות של המבוטח. יש לשאול עד כמה למבוטח יש צפיות קונקרטית? אם המבוטח ידע שאין לו כיסוי ספציפי לקרות האירוע כגון הנדון, הרי שספק אם היה מתקשר עם חברת הביטוח. התובע, כמי שנהג לעסוק בפעילות ספורטיבית התקשר עם הנתבעת, בין היתר, על בסיס עלון מידע לביטוח תאונות אישיות, בו צוין, בין היתר, כי "... תאונות, לצערנו, עלולות לקרות לכל אחד בכל מקום ובכל זמן: בבית, בחופשה, בכביש, בפעילות ספורטיבית או בשעות הפנאי..." (הדגשות שלי- א.ס). הסיכונים להם חשופים העוסקים בפעילות ספורטיבית הם גבוהים, ביניהם פציעות גופניות. כאשר לא בכל מקרה מגיעים למצב של נכות. עם זאת, ישנם מצבים הקורים לכאורה מהתנהלות רגילה של דברים, אשר המבוטח אינו צופה, אך מצפה ומאמין שיפוצה עם קרות אירוע אשר מלכתחילה רצה לכסות עצמו באמצעות התקשרות חוזית עם חברת הביטוח. ראו לעניין זה, גם פסק דינו של כב' השופט שפסר בעניין עטיה מיכאל. "הסיבה היחידה הישירה והמיידית" להיזק הגופני: התובע נדרש לבדיקת U.S אשר הדגימה אספקט מדיאלי קרע חלקי של גיד אכילס בגודל 1.6 ס"מ, נוזל סביב הגיד. לטענת הנתבעת, אין המדובר בסיבה היחידה, הישירה והמיידית להיזק הגופני. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה מאת ד"ר גד ולן. ד"ר ולן קבע במסגרת חוות דעתו, בין היתר, כי בשל המראה ב- u.s למחרת הפגיעה הנטענת, אין המדובר בקרע תאונתי כי אם תחלואתי כביטוי לשינויים ניוונים בגיד. התובע, הגיש תשובת הבהרה באשר לחוות דעתו של ד"ר ולן, מאת פרופ' ניסקה. שם מסכים פרופ' ניסקה כי קיימות הסתיידויות כביטוי לתהליך כרוני. עם זאת, חולק פרופ' ניסקה על ממצאי ד"ר ולן. לשיטתו, קיימת הייתה הסתיידות באזור אחיזת הגיד- ממצא שיכול להיות מקרי אסימפטומאטי לאורך כל חייו או ממצא המעיד בכל אופן על בעיה באזור אחיזת הגיד לעצם העקב. המומחים נחקרו על חוות דעתם והעידו לפני. פרופ' ניסקה העיד, בין היתר, כי קרע של גיד אכילס לא קורה תוך כדי מנוחה וכי הוא מתרחש רק במאמץ. כן העיד כי הסתיידויות לא גורמות לקרע ואינם מהווים תנאי מוקדם לקרע, למיטב ידיעתו. במקרה דנן, סובר פרופ' ניסקה כי הריצה עצמה היא שגרמה לקרע וכי: "זה שהיו לו הסתיידויות אומר שיש לו משהו במבנה שהוא לא לגמרי נורמלי. האם זאת הסיבה שהביאה כאן לקרע או לא, לא יכול להגיד ואומר עוד שלמיטב ידיעתי ומה שאני יודע בספרות שאף אחד לא הראה שהסתיידויות בגיד גורמות לשכיחות יתר של קרע בגיד אכילס" (עמוד 4 לפרוטוקול). פרופ' ניסקה במהלך עדותו איבחן בין דלקת כרונית לבין תהליך ניווני: "תהליך כזה (דלקת כרונית- הוספה שלי א.ס) הוא שונה במהות מתהליך של מה שאנו מאמינים קרע ניווני שהוא לא על רקע של תהליך דלקתי אלא הגיד איפה שהוא נחלש כי גיד בריא לא יכול להיקרע. אם הגיד אצלך בריא הוא לעולם לא יקרע ואם הגיד שלי חולה ואני לא יודע מזה, לא שמעתי מזה, לא סובל מזה, אין לי כלום, עושה כל יום ספורט, רץ ומתפקד ובום הוא נקרע". (עמוד 9 לפרוטוקול). ד"ר ולן העיד כי הקרע בגיד אכילס לא התרחש במנוחה וכי המדובר בפציעת ספורט קלאסית. כן העיד כי בתיק קופ"ח אין כל תיעוד על תלונות התובע בכל הנוגע לגיד אכילס או לרגל. לשיטתו של ד"ר ולן, מי שמרגיש בריא ולא מתלונן על כאבים בגיד אכילס למרות שיש שינויים בגיל מסויים ואורח חיים שלו ורגוע סביר להניח שלא ידע שיש לו שינויים ניוונים. אדם העוסק בפעילות ספורטיבית לרבות ריצה בעל גיד חולה אמור להרגיש כאב. עם זאת, ישנם מצבים בהם אנשים גורמים לעצמם לנזק או שנגרם להם נזק בגידים ללא סימן מקדים. בהמשך העיד ד"ר ולן כי: "ש. ואנשים אלה (שאירע להם פגיעה של קרע בגיד אכילס תוך כדי פעילות ספורט - הוספה שלי- א.ס) ברוב המקרים אפשר לומר לא התלוננו קודם על בעיה כלשהי בגיד, לא היו להם סימפטומים לא של נפיחות ולא רגישות ולא מגבלות תנועה. ת. נכון" (עמוד 3 לפרוטוקול). עוד העיד ד"ר ולן כי הסיפור מאחורי הפגיעה במרבית מהמקרים הינו סיפור של פעילות ספורט ותוך כדי פעילות הספורט נקרע הגיד. הפעולות שבהם אנשים בעצם קיבלו את הפגיעה זה בזמן ריצה- בזמן שהיה אימפקט של הרגל ברצפה. במסגרת חקירתו הגיש ד"ר ולן קטע מספר יסוד , לפיו: "בפרק הזה ישנו משפט שאומר בתרגום חופשי... '... במיוחד זה נכון כאשר באתלט העבר כבון 40 המנסה להדגים את כישרונו על מגרש הכדורסל או הכדור עף אחת לשנה. במקרים אלה כאשר הגיד כושל מחקרים היסטולוגיים אישרו את קיומם של שינויים ניוונים שהיו קיימים טרם הפגיעה בתוך הגיד' ". (עמוד 4 לפרוטוקול). לשם שלמות התמונה אציין כי פרופ' ניסקה הגיש תגובתו באשר לחקירת ד"ר ולן באשר למאמר הרפואי. בין היתר כתב כי: "ד"ר גד ולן בעדותו הביא ציטוט של מאמר המראה שינויים ניוונים הסטולוגיים שנבדקו לאחר קרע של גיד אכילס. כאמור בעדות שנינו, גיד בריא לחלוטין לא אמור להיקרע והמאמר אותו הוא מציג תומך בהנחה שגיד שנקרע מראש אינו בריא. אך זאת אין אפשרות לדעת מראש אלא רק לאחר בדיקה הסטולוגית". בנסיבות דכאן, לאור העובדות והעדויות, הגם שאצא מתוך נקודת הנחה כי בבדיקת ה- u.s נצפה כי קיים תהליך הסתיידות כביטוי לתהליך כרוני, ניכר כי חרף תהליך זה תפקד התובע היטב ומסוגל היה למאמצים לרבות ריצה במסגרת משחק כדורסל. לא זו אף זו, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע סבל ממצב קודם לרבות ממצאים רפואיים ותלונות על ידי המצאת תיקו הרפואי למשל של התובע. סבורני, כי הקרע עצמו נוצר ברגע מסוים על רקע גיד לא תקין בשל אירוע תאונתי. אם לא היה קיים מאמץ היתר על הגיד, יש להניח שלא היה נקרע. סוף דבר  מכל האמור לעיל, עולה כי האירוע נשוא התביעה דנן מהווה אירוע תאונתי כהגדרתו בפוליסה. יוצא אפוא כי התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 207,324 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה 15/6/05 ועד לתשלומו המלא בפועל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת הוצאות משפט, אליהן יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 30,000 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. ניתן היום, י' באייר, תשס"ט (4 במאי 2009), בהעדר הצדדים. ד"ר אחיקם סטולר, שופט ביטוח תאונות אישיותאחוזי נכותקרעגידיםקרע בגידגיד אכילסנכות