עתירה לקבל היתר כניסה לישראל ועבודה לאדם שהורשע בבית משפט צבאי

1. לפני עתירה שהגיש העותר נגד מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (להלן – המשיב) ונגד מפכ"ל משטרת ישראל (להלן – משטרת ישראל) בה מבקש העותר לצוות על המשיב להעניק לו היתר כניסה ועבודה בישראל לאלתר. 2. העותר הינו תושב עזון עתמה שבנפת קלקליה, כבן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים. ביום 24.2.08 הורשע העותר בבית המשפט הצבאי בעבירה של יציאה משטח צבאי ללא היתר, ונדון ל-31 ימי מאסר (נספח א' לעתירה). ביום 8.4.08 פנה ב"כ העותר לקצין פניות הציבור של המינהל האזרחי באיו"ש בבקשה לקבל היתר כניסה לישראל לצרכי תעסוקה, לו עצמו ולאנשים נוספים (נספח ב' לעתירה). 3. ביום 2.6.08, הודיע המשיב לב"כ העותר לאמור: "2. על פי בדיקה במערכת המחשב ומול מת"ק קלקיליה נמצא כי אף אחד מהתושבים שבנדון לא הגישו בקשה להסרת מניעה. 3. על מנת לברר את סוג המניעה, בכדי להגיש בקשה להסרת מניעה, על מרשייך להגיע למת"ק הקרוב לאזור מגוריהם, להזדהות בחלון קבלת הקהל ולשאול לסוג מניעתם". המשיב הוסיף והפנה את ב"כ העותר לדרכים העומדות בפניו כדי לקבל היתרי מסחר/תעסוקה ולבחינת הסרת המניעה (נספח ג' לעתירה). 4. ביום 5.6.08 הגיש העותר בקשה להסרת המניעה הביטחונית (נספח ד' לעתירה) וביום 31.7.08 נענה כי הוסרה המניעה הביטחונית בעניינו (נספח ה' לעתירה). 5. ביום 18.6.08 פנה העותר למשטרה וביקש להסיר את המניעה הפלילית בעניינו (נספח ו' לעתירה). ביום 7.9.08, הוא נענה לאמור: "2. מרשך מר אחמד עיסא נדון בבית משפט צבאי שומרון בתיק בימ"ש שמספרו 1666/2008 תאריך גז"ד 24.2.2008 ונדון ל-למאסר של 31 ימים. 3. בגין הרשעה זו תוגבל כניסתו לישראל לתאריך 24/2/2014. 4. אבקש להביא לידיעתך כי הקריטריונים למניעת כניסה לישראל על ידי משטרת ישראל פורסמו ברבים והם זמינים לעיון הציבורי באתר האינטרנט של משטרת ישראל, לנוחיותך כתובת האתר www.police.gov.il. 5. באתר יש להיכנס לאגף המודיעין והחקירות / חטיבת החקירות / מדור מידע פלילי / חולית מוגבלי כניסה. 6. הינך מוזמן לעיין בקריטריונים ובהתאם לכך לבחון מהו הנימוק למניעת כניסתו של מרשך בהתאם לרישומיו הפליליים. 7. כידוע, על פי הוראות החוק, לכל אדם יש זכות לעיין בפרטי המרשם הפלילי הנוגע אליו בכפוף לתשלום אגרה. ניתן לקבל שרות זה בכל תחנת משטרה. 8. ככל שהבירור אינו מבהיר את עילת המניעה הינך רשאי לפנות לחולית מוגבלי כניסה במטה הארצי בטל' שמספרו: 5428062 – 02 או לפקסים שמספרם 5898033 - 02, 5429794 – 02". (נספח ב' לכתב התשובה). 6. העותר טוען כי הימנעות המשטרה מלענות לבקשתו להסיר את המניעה המשטרתית בעניינו מנוגדת לדין. העותר מוסיף וטוען כי ההחלטה בדבר היותו "מנוע משטרתית" ניתנה ללא הנמקה וללא מתן זכות טיעון. לטענתו, רישום המניעה המשטרתית נעשה "במעמד צד אחד" וללא כל מנגנון של בדיקה עתית ויזומה בדבר ההצדקה להמשך החלטת המניעה. לטענתו, אי הסרת המניעה המשטרתית על ידי המשטרה, תוך התעלמות מופגנת מהחלטת המשיב לוקה בחוסר סבירות קיצוני. העותר טוען כי שיקולים של בטחון המדינה הביאו את המשיב להסיר את המניעה הבטחונית, דבר המעיד כי השתכנע מכך שהעותר אינו מהווה סיכון בטחוני. לטענתו, דווקא הנצחת מצב בו אוכלוסיה הנגישה לישראל הופכת לנואשת וממורמרת בשל אי היכולת לעבוד בישראל היא זו היוצרת סיכון ביטחוני. העותר מוסיף וטוען כי מדינת ישראל נושאת באחריות כלפי "המוגנים בשטח", כטענתו, מכוח כללי המשפט ההומניטארי החלים על שטח כבוש, ולכן חובתו של המשיב לדאוג לרווחתם הקיומית של תושבי האזור. לטענתו המשטרה מונעת את כניסתו לישראל באופן שרירותי וללא כל סיבה ובכך מפר המשיב את חובתו כלפי תושבי האזור ואינו מאפשר להם קיום בכבוד. העותר מוסיף כי מעולם לא ביצע כל פעילות עבריינית או עויינת נגד ישראל מאחר ואין לו עבר פלילי והוא מעולם לא היה מעורב בעבירות פליליות כגון גניבת כלי רכב או פעילות עבריינית אחרת. 7. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת מניעה פלילית הקיימת בעניינו של העותר ומחמת העדר עילה להתערבותו של בית המשפט. המשיב טוען כי אזור יהודה ושומרון הוא שטח סגור על פי תחיקת הביטחון ואין כל זכות אוטומטית לחופש תנועה לאזור וממנו. לטענתו, יציאה וכניסה לישראל מהאזור מסורה לשיקול דעת המפקד הצבאי או מי שהסמיך לכך. המשיב טוען כי לתושב האזור אין כל זכות שבדין להיכנס לישראל כמו גם לעבוד בישראל והוא מפנה לנוהלים המסדירים את דרך הגשת הבקשות למתן היתרי כניסה לישראל ואופן הטיפול בהם. המשיב טוען כי בעניינו של העותר קיימת מניעה פלילית המבוססת על הרשעתו בפלילים ועל עונש של מאסר בפועל לתקופה של 30 ימים שהוטל עליו. המשיב מוסיף וטוען כי מתוקף תפקידה של משטרת ישראל לשמור על שלומו ובטחונו של הציבור בישראל, מביאה המשטרה בפני מפקד האזור המלצה בדבר סיכון הנשקף מאדם כתוצאה מהרשעתו בפלילים. לטענתו, בבוא מפקד האזור להפעיל את סמכותו בבקשה למתן היתר כניסה לישראל לצרכי עבודה הוא מביא בחשבון, בין יתר השיקולים, את תוצאות בדיקת המידע הביטחוני והמידע הפלילי בנוגע למבקש. המשיב מפנה לנוהלים ולקריטריונים שגיבשה המשטרה בעניין זה שנועדו להביא למדיניות אחידה, למניעת אפליה ולשקיפות. 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים שהוגשו והמצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 9. הלכה היא, עליה חזר בית המשפט העליון בפסקי דין רבים, כי אין לתושב האזור זכות שבדין להיכנס לתחומי מדינת ישראל, בין אם לצורכי עבודתו ובין אם לצורך אחר (בג"צ 239/06, ימין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה; בג"צ 5108/05, עודה נ' משטרת ישראל (להלן – בג"צ עודה), מפי כב' הנשיאה ד' בייניש; בג"צ 9135/06, שאפי נ' אלוף פיקוד מרכז – מפקד כוחות צה"ל באזור יו"ש, מפי כב' השופטת ד' ברלינר). 10. בית המשפט העליון חזר וקבע כי מתן אפשרות להיכנס לישראל למי שאינו תושב או אזרח מסור לשיקול דעתה הבלעדי של מדינת ישראל כחלק מריבונותה. שיקוליו של המשיב למנוע כניסה לישראל ממי שאינו תושב או אזרח הם רחבים ובין השאר מצווה המשיב לשקול את מידת הסיכון הביטחוני או פוטנציאל הסיכון לשלום הציבור הכרוך במתן היתר כניסה לישראל. 11. יש לדחות את טענת העותר כי אין סמכות למשיב לשקול מניעה פלילית וכי משעה שהוסרה המניעה הביטחונית היה על המשיב לאשר את כניסתו של העותר לישראל. משטרת ישראל מופקדת על ביטחונם של אזרחי ישראל ומוסמכת להמליץ בפני המשיב על קיומה של מניעה פלילית לאישור כניסה לישראל של תושב האזור. בבג"צ 9135/06 התייחס בית המשפט העליון לשאלה זו וקבע: "מעבר לכך ובהתייחסות לסיבה בשלה לא ניתן לעותר היתר כניסה לישראל, דהיינו: המניעה המשטרתית. ככלל - האפשרות לקיומה של מניעה משטרתית היא סבירה ואפילו מתבקשת שהרי המשטרה מופקדת על ביטחונם של אזרחי ישראל. מעבר לכך ובפן הקונקרטי: העבירה שבה הורשע העותר היא עבירה שגלומה בה מסוכנות. כפי שצוין לעיל, העותר השתמש בתעודות מזויפות לצורך כניסה לישראל ובפועל נכנס בעזרתן מספר פעמים. במצב הביטחוני הקיים כרגע, כניסה לישראל שלא בהיתר יש בה פוטנציאל של מסוכנות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במי שהראה שאינו נרתע מזיוף מסמך כדי להשיג את מטרתו. שלא לדבר על כך כי עצם העובדה שהעותר איננו מכבד את חוקי מדינת ישראל, די בה כדי לא להתיר את כניסתו". 12. עניין דומה למקרה שבפני נדון בבג"צ עודה, גם שם היה מדובר בתושב האזור שהורשע בעבירה של יציאה משטח צבאי סגור ללא היתר, לאחר ששהה ועבד בישראל שלא כדין. באותו מקרה נגזר על העותר (כמו העותר שבפני) עונש של חודש מאסר בפועל. בית המשפט העליון התייחס לנוהל "שבו נקבעו הקריטריונים להגבלת הכניסה של תושבי הרשות הפלשתינית לישראל, נמנעה כניסתו של העותר לישראל במשך שנתיים מיום סיום ריצוי מאסרו בגין שהייה בלתי חוקית". לאחר בחינת טענות הצדדים, קבע בית המשפט העליון, כי דין העתירה להידחות על הסף: "שכן אין לתושב האזור זכות שבדין לעבוד בישראל (ראו: בג"ץ 6620/00 חדאד נ' שר הביטחון (טרם פורסם); בג"ץ 7475/05 כעאבנה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם)). אף לגופו של עניין לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבה בדבר הגבלת כניסתו הזמנית של העותר לישראל, אשר נובעת, כאמור, מהרשעתו בעבירה של שהייה בלתי חוקית ומבוססת על נוהל הטיפול במנועי כניסה לישראל". 13. דברים אלה יפים גם בענייננו. על פי הנוהל והקריטריונים שהוציאה המשטרה בנושא "הגבלת כניסה לתחומי מדינת ישראל של תושבי רש"פ על רקע מניעה פלילית" (נספח א' לכתב התשובה), החליט המשיב שלא לאשר את כניסתו של העותר לישראל בשל הרשעתו בעבירה פלילית של יציאה משטח צבאי ללא היתר, בניגוד לצו בדבר הוראות בטחון, עליה הוא נדון ל-31 ימי מאסר. בעניין זה טוען העותר כי אין מדובר בעבירה המצדיקה איסור כניסה לישראל לצורך עבודה וכי אין בביצוע עבירה מעין זו כדי להעיד על סיכון ביטחוני או אחר הקיים בענייננו. העותר מפנה בעניין זה לגזר הדין שניתן בעניינו ולהתחשבות של בית הדין הצבאי בנסיבותיו האישיות. טיעון זה יש לדחות. אין ספק כי בעבירה בה הורשע העותר גלומה סכנה. העותר עשה דין לעצמו, לא כיבד את חוקי המדינה ונכנס אליה בלא היתר. לא למותר לציין כי רק לאחר הרשעתו בביצוע העבירה ראה העותר לפנות אל המשיב ולבקש את הסדרת כניסתו לישראל כדין. בגזר הדין שניתן בעניינו קובע בית הדין הצבאי כי גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העותר: "זכותה של מדינה לברור את אלו הבאים בשעריה וזאת נוכח המצב הבטחוני השורר במדינה. אין ספק כי אלו היוצאים ללא היתר את שטח האזור ונכנסים לשטח מדינת ישראל יש בכך סיכון בטחוני שכן הם אינם נבדקים בדיקה בטחונית על ידי רשויות הבטחון ובנוסף לכך הם מהווים נטל על כוחות הבטחון אשר רודפים אחריהם ועוצרים אותם ומביאים אותם לדין" (נספח א' לעתירה). 14. בדיון בבית המשפט הוסיף העותר וטען כי ההנחיות והקריטריונים שהוציאה המשטרה בעניין זה אינם מידתיים וכי מדובר בנוהל קשיח שאין בו שום התייחסות עניינית ופרטנית. עוד טען העותר כי התנהלות המשיבים היתה לקויה מאחר ולא נערך לו שימוע והמשטרה לא התייעצה או המליצה למשיב בעניין זה. טענות אלה דינן להידחות. ראשית, העותר לא פנה אל המשיב בעניין זה ולא העלה בפניו את טענותיו הקונקרטיות בנוגע לסבירות הנוהל והקריטריונים שקבעה המשטרה בעניין זה. יש לציין כי ביום 7.8.08 השיבה המשטרה לפנייתו של העותר והפנתה אותו לנוהל ולקריטריונים שעל פיהם היא פועלת בנושא "המניעה הפלילית". עיון בנוהל של המשטרה (נספח א' לכתב התשובה) על פניו, מלמד כי ככלל, יש בו התייחסות מפורטת וסבירה לטיב העבירה ולסוג העונש שהוטל על ידי בית משפט, ונראה כי הנוהל, כמו גם הקריטריונים המפורסמים באתר האינטרנט של המשטרה, נועדו להביא, במידת האפשר, למדיניות אחידה ולשקיפות בפעולות הרשות. מכל מקום, בדיון הודיע ב"כ המשיבים כי כיום נעשית עבודת מטה במשטרה לבחינת שינויים כאלה ואחרים בנוהלים ובקריטריונים שנקבעו בעניין זה, "לאו דווקא לחומרה" (עמ' 6 לפרוטוקול). 15. יש לדחות את טענת העותר כי נפל במקרה זה פגם בהתנהלות המשיב בכך שלא ניתנה לו זכות השימוע או שהרישום הפלילי נעשה "במעמד צד אחד". כאמור, לעותר אין זכות קנויה להיכנס לישראל כדי לעבוד בה. בקשר לכך ראוי לציין כי לעותר מעולם לא היה היתר כניסה לעבוד בישראל ואם ניכנס לישראל, הרי הוא עשה זאת שלא כדין, תוך הפרת החוק. הרישום הפלילי בעניינו של העותר נעשה על בסיס פסק דין של בית הדין הצבאי ואין חולק כי רישום זה נעשה כדין. מכל מקום, בדיון הודיע המשיב כי הוא יהיה מוכן לשוב ולשקול פניה מצד המשיב לקיצור תקופת המניעה הפלילית, בשים לב להוראות הנוהל והקריטריונים הקיימים או אלה שישונו בעקבות עבודת מטה הנערכת בימים אלה במשטרה. לאור כל האמור החלטתי לדחות את העתירה. רק לפנים משורת הדין נמנעתי מלחייב את העותר בהוצאות. היתר כניסהכניסה לישראלמשפט צבאימשרד הפניםהרשעהצבאמשפט פלילי