ועדה רפואית קבעה לאדם נכות משוכללת בשיעור 12% בגין הפגימות הבאות: 10% - בגין מ.א. שחזור רצועה צולבת קדמית. 1% - בגין כריתה חלקית של המיניסקוס הפנימי. 1% - בגין כריתה חלקית של המיניסקוס החיצוני. להלן פסק הדין בערעור על החלטת הוועדה הרפואית: פסק דין א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 27.11.06, אשר דחתה את ערעור המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, שקבעה למערער נכות משוכללת קבועה בשיעור 12%, כפי שיפורט בהמשך. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המערער יליד 1972 הוכר ב- 07/00 כנכה על פי חוק הנכים, בגין חבלה בברך שמאל, אשר אירעה במהלך פעילות ספורטיבית בחופשה, בתקופת שרותו הסדיר של המערער. ועדה רפואית עליונה מיום 21.4.04 קבעה למערער נכות משוכללת בשיעור 12% בגין הפגימות הבאות: 10% - בגין מ.א. שחזור רצועה צולבת קדמית. 1% - בגין כריתה חלקית של המיניסקוס הפנימי. 1% - בגין כריתה חלקית של המיניסקוס החיצוני. ערעור שהוגש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, נמחק על ידי המערער, על פי המלצת בית המשפט. לאחר מחיקת הערעור נעשתה פניה לבדיקה בוועדה המחוזית, בטענת החמרה. הדיון בוועדה מדרג ראשון התקיים ביום 5.2.06, אולם טענת ההחמרה נדחתה, ודרגת הנכות, 12%, נותרה על כנה. המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, שנדון ב- 27.11.06. המערער טען כי נגרם נזק למיניסיקוס וכי קיים גוף חופשי. המערער התלונן על כאבים ונעילות בצידה השמאלי של הברך, וכן כאבים וקושי ביישור. ערעור המערער נדחה על ידי הוועדה הרפואית העליונה. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית העליונה. הוועדה קבעה כי לא מצאה סימנים להפרעה מיניסקאלית, אולם בבדיקה נמצאה רגישות. משכך, כך לדעת המערער, אין לקבל את קביעת הוועדה לפיה לא נמצאו ממצאים קליניים המעידים על נזק למיניסקוס. עוד טוען המערער כי נמצא דלדול שרירים מסויים, שגם הוא תומך בטענתו, לפיה זכאי הוא לקביעת אחוזי נכות בגין נזק למיניסקוס. לטענת המערער, נמצאו שני רכיבים, שינויים ניוונים ודלדול שרירים, המצדיקים, כאמור, פסיקת אחוזי נכות. ד. דין הערעור להדחות. הוועדה הרפואית העליונה, בדקה את המערער, בדיקה יסודית וממצאיה היו כדלהלן: "...בבדיקה - מתהלך ללא צליעה, יכול לעמוד ולנטר על רגל אחת לסירוגין, יכול לכרוע עד הגעת העכוז לעקבים ללא קושי, הליכה על קצות הבהונות והעקבים והצד החיצוני של כפות הרגלים ללא קושי וללא צליעה. בבדיקה בשכיבה: אין תפליט בחלל הברך השמאלית תנועות הפיקה חלקות, יישור ברך מלא 0 מעלות, כפיפה מלאה עד 135 מעלות, הברך יציבה בכל המישורים, סימן לחמן וסימן מגירה שליליים, סימני מקמורי ואפלי שליליים. ... נמדדו הקפי השוקיים 12 ס"מ מתחת לפיקה ו- 13 ס"מ מעל הפיקה, מימין 54.5 משמאל 53.5. ..." נראה, איפוא, כי בדיקת הוועדה, היתה בדיקה יסודית ומעמיקה, ולא נמצאו במהלכה סימנים קליניים כלשהם המצדיקים קביעת נכות גבוהה מזו שנקבעה. זאת ועוד - בדוח הוועדה צויין כי: " הוועדה עיינה בפענוח בדיקת תהודה מגנטית (M.R.I.) מתאריך 20.6.04 בו נראה נזק כנראה קרע חלקי ב- ACL המשוחזר, פגיעות בשני הסהרונים ושינויים בדגנרטיביים מישניים". הוועדה עיינה, איפוא, בתוצאות בדיקת M.R.I, אולם בבדיקתה המקיפה לא מצאה כל עדות להפרעה מיניסקאלית. ה. כבר ידוע כי במתח הפנימי שבין תוצאות בדיקות ההדמייה, קרי בדיקות עזר, לבין תוצאות הבדיקה הקלינית, חשיבות תוצאות הבדיקה הקלינית היא על העליונה. בפסיקה עיקבית שב וחזר בית המשפט על עקרון עדיפותה של הבדיקה הקלינית, ובדין כך, משבדיקת ההדמיה, מטבע הדברים, איננה אלא בדיקת עזר, אשר כשמה כן היא, נועדה לסייע לבודקים לקבוע את עוצמת הפגימה ואחוזי הנכות. בענין זה הזדמן לי לכתוב בע"א (מחוזי ת"א) 1093/02, זיגלמן נ' קצין התגמולים תקדין - מחוזי 2003 (3), כדלהלן: "לא סביר כי בכל מקרה בו קיים ממצא בבדיקת עזר אומנם תקבע נכות... נכות על פי הגדרתה משמעה איבוד או הפחתה בכושר. לא סביר בעיני שממצא בדיקתי כלשהו, בין ממצא הדמייה ובין ממצא מעבדה או אחר, יקנה נכות בלא שיהיה לאותה נכות כל ביטוי שהוא בקלינקה." ו. וגם בענייננו כך. כאמור, הוועדה ביצעה בדיקה מקיפה ביותר, ולא מצאה כל פגיעה מיניסקאלית. דלדול השרירים שנמצא הוא מינימאלי, וכן הרגישות שנמצאה אינה גורמת למגבלה תפקודית כלשהי. בנסיבות אלה, כדין, דחתה הוועדה הרפואית העליונה, את ערעור של המערער. בנסיבות הענין, דין הערעור להדחות ואני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. רצועה צולבת