רקע כללי 1. השאלה שהובאה לפתחנו הינה - האם זכאית המערערת לתשלום רכיב המכונה "תוספת בגין רפורמה" במסגרת הגמלאות המשולמות לה על-ידי המדינה, וזאת בהתאם לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן: "החוק" או: "חוק הגמלאות"). תמצית העובדות הצריכות להכרעה 2. המערערת ילידת 1943, החלה לעבוד כמפקחת בנציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (להלן: "רשות המיסים") מיום 31.8.86. החל מיום 15.6.87 הועסקה המערערת ברשות המיסים בתפקיד של ממונה (מפקחת ראשית) על-פי חוזה מיוחד, במעמד קבוע (ראה - סע' 3 לתצהיר המערערת). 3. ביום 18.11.02 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסכם הקיבוצי") שהסדיר את זכאותם של עובדי רשות המיסים לקבלת תוספת שכר המכונה "תוספת רפורמה" (להלן: "תוספת הרפורמה" או "התוספת"). בהסכם הקיבוצי נקבע, בין היתר, כך: "3.1 הסכם זה יחול על עובדים המועסקים באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בתפקידים המפורטים בנספח א' להסכם זה, אשר משכורתם מחושבת לפי הסכמים קיבוציים החלים על דרוגים המיוצגים על-ידי ההסתדרות ואשר ממלאים אחר התנאים הבאים במצטבר: א. סיימו בהצלחה קורס בנושא הרפורמה (להלן - הקורס). ב. חתמו על כתב התחייבות לפיו ישתתפו בהשתלמויות בנושא הרפורמה בהתאם להוראות המעסיק ולפחות פעם אחת בשנה, במשך 3 שנים רצופות (להלן - תקופת ההתחייבות) ומילאו את התחייבותם האמורה ובלבד שהתקיימו השתלמויות כאמור. ג. יחתמו על טופס בדבר נכונות לעסוק בשומות בענייני רפורמה. ... 4.1 העובדים יהיו זכאים לתוספת שכר בסכומים הקבועים בנספח ב' להסכם החל מיום 1.1.04 ולא לפני ה-1 לחודש שלאחר המועד בו מתקיימים בהם, לראשונה, כל התנאים המפורטים בסעיף 3 לעיל במצטבר, לפי המאוחר מביניהם. ... 9. ועדת מעקב בהשתתפות הממונה על השכר והסכמי עבודה ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, תעקוב אחר ביצועו של הסכם זה ותכריע בחילוקי דעות הנוגעים לו. החלטותיה של ועדת המעקב תהיינה סופיות ותחייבנה את הצדדים." 4. בחודש 2/03 סיימה המערערת השתלמות בת 40 שעות לימוד בנושא "הרפורמה במס לרכזים ולמפקחים" (ראה - סע' 4 לתצהיר המערערת). 5. המערערת פרשה לגמלאות בפרישה מוקדמת עם הגיעה לגיל 60, בסוף חודש 11/03. זאת בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד מיום 17.6.03 וכחלק מתוכנית הבראה עליה החליטה הממשלה טרם פרישתה. 6. לאור האמור, ביום 10.9.03 חתמה המערערת על טופס שכותרתו: "טופס הסכמה לפרישה במסגרת הפיטורים הרוחביים בשנים 2003-2004" ואשר בו צויין לאמור: "הריני מאשרת בזאת כי אני מסכימה לפרוש לגמלאות בסוף חודש אוקטובר שנת 2003 בהתאם לתנאים המפורטים בחוזרי נש"מ בדבר 'מדיניות פרישה מוקדמת לגמלאות על-פי בקשת המשרד ובהסכמת העובד' לשנים 2003-2004. ידוע לי כי סיום עבודתי במסגרת תוכנית זו, מועד הפרישה והתנאים שיוענקו לי כפופים לאישור ועדת הפרישה והגמלאות בנציבות שרות המדינה." על גבי טופס זה נכתב בכתב יד: "במסגרת פיטורי עובדים שלא מרצון" (ראה - ת/1). 7. ביום 14.12.03 נשלח למערערת אישור בדבר הגדלת קצבתה לשיעור של 42.5% מהמשכורת הקובעת. באישור זה נכתב, בין היתר, כי בקשתה להגדלת קצבה נדונה בועדת הגמלאות וכי נציב שרות המדינה החליט על הגדלת תקופת שרותה במדינה לענין קביעת שיעור הקצבה בלבד וזאת, על יסוד הנימוקים שהובאו בפניו בדבר פרישתה המוקדמת. עוד נכתב באותו מסמך, כי שיעור הגמלה יושתת על תקופת שרות מוגדלת של 255 חודשים המזכים בקצבה בשיעור 42.5% במקום תקופת השרות הממשי, שהסתכמה ב-207 חודשים בלבד (ראה - נספח א' לכתב התשובה שהגישה המשיבה). 8. זאת כאשר ביום 10.11.03 נערך פרוטוקול ישיבה שהתקיימה בנוגע לסיום שרותה של המערערת ברשות המיסים. ישיבה בה השתתפו סגנית מנהל אגף משאבי אנוש - גב' חנה דאו, פקיד השומה נתניה - מר אריה אלון, ממונה (מינהל ומודיעין) פקיד שומה נתניה - גב' איריס סהר, יו"ר ועד העובדים, פקיד שומה נתניה - גב' מלכה ריינר והמערערת. בפרוטוקול זה נכתב כי בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 17.6.03 בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - המהווה חלק אינטגרלי מתוכנית ההבראה למשק הישראלי עליה החליטה הממשלה - סוכם על סיום שרותה של המערערת, בהסכמתה ובהסכמת ועד העובדים, כאשר יום העבודה האחרון של המערערת נקבע ליום 30.11.03. בפרוטוקול זה נכתב ביחס לתנאי הפרישה של המערערת לאמור: "בהתאם לחוזר נציבות שרות המדינה מיום 26.12.02 תהיה זכאית העובדת [המערערת] לתנאי הפרישה הבאים: פנסיה - אחוזי הפנסיה בהתאם לאורך שרותה. דרגה - 22+ מינהלי כדרגה לסיום השרות (דהיינו - שתי דרגות). הגדלה - של 8% לגמלה [עדוד פרישה]. מענק הסתגלות חד פעמי של 8 חודשי משכורת קובעת אחרונה (בכפוף לחלקיות משרה משוקללת לאורך כל תקופת השרות). מענק פרישה - מיוחד נוסף בסך 25,000 ש"ח (בכפוף לחלקיות משרה משוקללת לאורך כל תקופת השרות). כל הטבות הפרישה האמורות לעיל מחייבות אישור נציבות שרות המדינה. העובדת מוותרת על מתן הודעה של חודש מראש. משרתה מס' 1542 ניתנת לביטול." (ראה - נספח א' לכתב התביעה. ההדגשות במקור) 9. ביום 30.11.03 חתם מנהל אגף א' משאבי אנוש ברשות המיסים - מר יוסי יהודה על מסמך "אישור גמלאות" לפי חוק הגמלאות, בו נקבע כי תאריך הפרישה של המערערת יחול ביום 30.11.03 בהתאם לסעיף פרישה 17(2) לחוק הגמלאות. יצויין כי סעיף 17(2) לחוק הגמלאות עוסק ביציאה לקצבה לפי רצון העובד והוא קובע, בין היתר, כי עובד יהיה זכאי לצאת לקצבה לאחר ששרת 10 שנים, אם הגיע לגיל 60. 10. בעקבות החתימה על ההסכם הקיבוצי מיום 18.11.02 שהסדיר את הזכאות לתוספת הרפורמה ברשות המיסים וביום 22.2.05 החליטה ועדת השרים לעניני חברה וכלכלה להכיר בתוספת הנ"ל "כתוספת קבועה" לפי סעיף 8 לחוק הגמלאות, כדלקמן: "מחליטים, בהתאם לסעיף 8 לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 ועל סמך המלצת ועדת שירות המדינה, להכיר כתוספת קבועה ב'תוספת רפורמה', המשולמת לעובדים המועסקים באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בתפקידים המפורטים בנספח א' להסכם הקיבוצי בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה מיום 18.11.02 (להלן - ההסכם) אשר התמלאו בהם התנאים הקבועים בסעיף 3.1 להסכם, בתחולה מיום 1.1.04." 11. לאחר הדברים הללו וביום 18.5.05 שלח סגן הממונה על השכר והסכמי העבודה - מר יעקב מועלם, מכתב לסגן בכיר לחשב הכללי - מר אילן לוין בענין "תוספת הרפורמה - עדכון לעניין גמלאים". מכתב זה בא להבהיר את אופן יישומן של הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות לתשלום תוספת הרפורמה לגמלאי רשות המיסים ולעובדים שעקב אילוצים מסוימים, שאינם בשליטתם, לא עמדו בתנאי הקבוע בסעיף 3.1(ב) להסכם, הכרוך באופק העסקה של שלוש שנים לפחות ברשות המיסים. במכתב זה נכתב לענין זה כך: "... 3. עובד אשר בשל גילו אינו מסוגל מלכתחילה לעמוד בתנאי (ב) האמור, שכן בתוך פרק זמן הקצר משלוש שנים יפרוש משרותו במדינה מטעמי גיל, אינו זכאי לתשלום תוספת הרפורמה במשכורתו כעובד פעיל. קל וחומר שתוספת זו לא תובא בחשבון בחישוב משכורתו הקובעת לתשלום קצבה. 4. עובד אשר מבחינת גילו מסוגל בעת חתימתו על כתב ההתחייבות, למלא אחר התנאים כאמור לעיל, זכאי לתוספת רפורמה כפעיל. אם יפוטר עובד זה משרות המדינה (בטרם מילוי התנאים כאמור בסעיף 2 לעיל) זכאי העובד לכך שהתוספת תובא בחשבון לצורך קביעת משכורתו הקובעת לתשלום קצבה. 5. עובד הפורש מן המדינה במסגרת תוכנית 'עידוד הפרישה' - בה העובד פונה בבקשה כי יפוטר מהשרות בטרם מילוי התנאים כאמור בסעיף 2 לעיל - אם המדינה תענה לבקשתו ותפטרו - לא יאבד את זכאותו לתוספת הרפורמה - ולכן יש להביא את תוספת הרפורמה בחשבון לצורך קביעת משכורתו הקובעת לתשלום קצבה. 6. במקרה בו העובד מתפטר משרות המדינה בטרם מילוי התנאים כאמור בסעיף 2 לעיל, התוספת לא תובא בחשבון לצורך קביעת משכורתו הקובעת של העובד לתשלום קצבה." 12. ביום 26.9.05 פנה מנהל אגף משאבי אנוש ברשות המיסים - מר יוסי יהודה למנהלת תחום (שכר וגמלאות) בנציבות שרות המדינה - הגב' אירית צייגר בנושא תשלום תוספת הרפורמה למערערת. במכתבו זה ציין מר יהודה כי המערערת פרשה לגמלאות במסגרת תוכנית "עידוד פרישה" ועברה השתלמות בנושא הרפורמה בחודש 2/03, אך לא חתמה על כתב התחייבות בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הואיל ולא נדרשה לכך על-ידי רשות המיסים. מר יהודה הוסיף וכתב כי לאור האמור במכתבו של מר מועלם, זכאית המערערת, אשר פרשה במסגרת תוכנית "עידוד פרישה" - להכללת תוספת הרפורמה במשכורתה הקובעת לפנסיה (ראה - נספח 5 להודעת הערעור). 13. לאחר הדברים האלה ובהתבסס על מכתבו של מר יהודה כאמור פנתה המערערת ביום 13.7.05 באמצעות בא-כוחה, לגב' צייגר לשם קבלת התוספת, אך פנייתה לא נענתה. לאור זאת, פנתה המערערת פעם נוספת בענין זה לגב' צייגר במכתב מיום 22.1.06, אולם גם מכתבה זה לא נענה (ראה - נספח 6 להודעת הערעור). 14. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענין תשלום "תוספת הרפורמה", התכנסה ביום 1.1.07 ועדת מעקב לדון בעניינם של העובדים המועסקים ברשות המיסים אשר בשל אופק העסקה קצר משלוש שנים לא יעלה בידם למלא את התחייבותם בהתאם לסעיף 3.1(ב) להסכם הקיבוצי הנ"ל. התחייבות שקיומה היווה כזכור תנאי לתשלום התוספת. ועדת המעקב קבעה בהחלטתה כי עובדים כאמור, יהיו זכאים לתוספת הרפורמה עם סיום עבודתם בהתקיים התנאים כדלקמן: "א. סיימו בהצלחה קורס בנושא הרפורמה. ב. 1) חתמו על כתב התחיבות כאמור בסעיף 3.1(ב) להסכם הקיבוצי, לפיו ישתתפו בהשתלמויות שיתקיימו בנושא הרפורמה בהתאם להוראות המעסיק לפחות פעם אחת בשנה במשך שלוש שנים רצופות. 2) במועד חתימתם על כתב ההתחיבות הנ"ל הם היו בעלי אופק שרות אשר איפשר את מילוי התחיבותם האמורה. 3) הם לא השלימו את מילוי התחייבותם האמורה, וזאת עקב התקיימות אחד מאלה (ועקב כך בלבד): א) פיטוריהם משרות המדינה, לרבות במסגרת תוכניות 'עידוד הפרישה'. ב) החלטת נציב שרות המדינה להוציאם לקצבה לפי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 בטרם הגיעם לגיל פרישת חובה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד - 2004. ג) התפטרותם משרות המדינה שדינה כדין פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. ד) פטירתם בזמן שרותם. ג. חתמו על טופס בדבר נכונות לעסוק בשומות בעניני רפורמה." (ראה - נספח ב' לכתב התשובה) 15. לטענת המערערת, התקיימו בה התנאים המהותיים הנקובים בהחלטתה של ועדת המעקב. אי לכך, ומשפניותיה של המערערת לתשלום תוספת הרפורמה לא הועילו, הגישה האחרונה את התובענה מושא פסק-דין זה. טענות הצדדים 16. טענות המערערת בתמציתן היו כדלקמן: על-פי ההסכם הקיבוצי מיום 18.11.02 זכאותה לקבלת תוספת הרפורמה על פי ההסכם הקיבוצי התגבשה טרם פרישתה. זכאותה לתשלום תוספת הרפורמה השתכללה מאחר והיא עמדה בתנאים המהותיים שבהסכם הקיבוצי והם: השתתפות בקורס ועמידה בו בהצלחה. אשר ליתר התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, הרי שאת אי העמידה בהם יש לייחס לפיטוריה במסגרת תוכנית "עידוד הפרישה". המערערת לא פרשה לפי סעיף 17 לחוק הגמלאות. שכן, היוזמה לסיום יחסי העבודה היתה של המשיבה וזאת, כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני ביה"ד. הן ועדת המעקב והן המשיבה החליטו כי מאחר ש"הפורשים" לגמלאות במסגרת התוכנית ל"עידוד הפרישה" - ובכללם גם המערערת - מנועים מלמלא את ההתחייבות להשתתף בהשתלמות מקצועית בנושא הרפורמה ולערוך שומות עתידיות, הרי שאין לעמוד ביחס אליהם על הדרישות כאמור. הכנת טפסי התחייבות כנדרש על-פי ההסכם הקיבוצי היתה באחריותה ובשליטתה של המשיבה, אשר נמנעה מלהמציאם למערערת במועד. משכך, היא מנועה מלהסתמך על אי קיום תנאי זה לצורך שלילת הזכאות של המערערת לתשלום תוספת הרפורמה. 17. טענות המשיבה בתמציתן היו כדלקמן: על-פי סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי, זכאות העובד לקבלת תוספת הרפורמה השתכללה רק החל מיום 1.1.04, קרי - לאחר פרישתה של המערערת. מכאן - שהמערערת לא היתה זכאית מטעם זה להכללת התוספת במשכורתה הקובעת בהתאם לסעיף 8 לחוק הגמלאות. בהתאם להחלטת ועדת השרים, יש להביא בחשבון את תוספת הרפורמה בחישוב משכורתם הקובעת של הגמלאים אך ורק אם תוספת זו שולמה להם בפועל בהיותם עובדים. דא עקא, שבמקרה של המערערת תוספת זו לא שולמה לה עת שהיתה עובדת פעילה מאחר והיא (המערערת) לא הועסקה ברשות המיסים ביום 1.1.04 - המועד בו השתכללה הזכות לקבלת התוספת. החלטת ועדת המעקב, לפיה תשולם תוספת הרפורמה לעובד שלא עמד בכל תנאי ההסכם הקיבוצי בנסיבות בהן נמנע ממנו על-ידי המשיבה להשלים תקופת העסקה של שלוש שנים - אינו חל על המערערת. זאת, מאחר והחלטה זו מתיחסת אך ורק למצב של פיטורים ולא - למצב של פרישה לגמלאות, המזכה בקצבת זקנה בהתאם לחוק הגמלאות. המערערת לא הסתמכה על החלטת ועדת המעקב כאמור. זאת, מאחר והיא פרשה לגמלאות לפני שניתנה החלטתה של ועדת המעקב ואף לפני שניתנה החלטתה של ועדת השרים אשר הגדירה את תוספת הרפורמה כתוספת קבועה. אשר להבטחתו של מר יוסי יהודה במכתבו מיום 26.9.05 - הרי שאין ליתן לו כל תוקף היות והוא ניתן על-ידי גורם שאינו מוסמך לכך ובלא שלמר יהודה היתה אפשרות לקיים את ההבטחה. מעבר לכך, מדובר במכתב פנימי שנשלח ממנהל אגף משאבי אנוש ברשות המיסים לגב' אורית צייגר ממינהל הגמלאות ולא - במכתב שמוען למערערת. הכרעה אשר לדעתנו נקדים ונציין כי סבורים אנו שיש לדחות את הערעור. להלן נפרט טעמנו, תוך התיחסות לטענות המערערת ולסעיפי החוק הרלבנטיים, כדלקמן: 18. סעיף 8 לחוק הגמלאות כפי שעמד בתוקפו במועד פרישתה של המערערת הגדיר "משכורת קובעת" כדלקמן: "לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשרות..." "תוספת קבועה" הוגדרה בסעיף 8 הנ"ל כך: "תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על-ידי הממשלה כתוספת קבועה לענין חוק זה." עינינו הרואות אפוא כי על-פי סעיף 8 לחוק הגמלאות, כפי שעמד בתוקפו במועד פרישתה של המערערת, על-מנת שתוספת הרפורמה תיכלל בשכר הקובע צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים והם: האחד, התוספת הגיעה והשתלמה לעובד; השני, התוספת הוכרה על-ידי הממשלה כ"תוספת קבועה" לענין חוק הגמלאות. על-פי ההסכם הקיבוצי, הזכאות לקבלת התוספת התגבשה רק ביום 1.1.04. זאת, כעולה מלשון ההסכם. דא עקא, שמועד זה חל לאחר פרישתה של המערערת לגמלאות. נוכח האמור, לא התקיים במערערת התנאי הראשון לזכאות לתוספת כעולה מסעיף 8 לחוק הגמלאות. 19. זאת ועוד אחרת, כפי שצוין לעיל, על מנת שתוספת הרפורמה תהווה חלק משכרה הקובע של המערערת לענין תשלום גמלתה, על תוספת זו להיות מוכרת על-ידי הממשלה כ"תוספת קבועה" לענין חוק הגמלאות. דא עקא, שעיון בהחלטת הממשלה - כפי שצוטטה לעיל מלמד - כי הממשלה התנתה את ההכרה בתוספת כ"תוספת קבועה" בכך שהיא אכן שולמה לעובדים בפועל החל ממועד התגבשות הזכות (ביום 1.1.04). תנאי זה לא התקיים כאמור במערערת. 20. מעבר לכך, המערערת אינה חולקת על כך שלשונו של ההסכם הקיבוצי שעיגן את הזכות לתוספת הרפורמה אינה קובעת באופן מפורש את הזכאות לתשלומה ביחס למי שנמנע ממנו (על-ידי המשיבה) לקיים את ההתחייבויות לפי סעיף 3.1(ב) להסכם; קרי - ביחס למי שנמנע ממנו להשלים שלוש שנות שרות רצופות במהלכן השתתף בהשתלמויות בנושא הרפורמה בהתאם להוראות המעסיק. לאור זאת, המערערת השליכה כאמור יהבה על מכתבו של מר יעקב מועלם - סגן הממונה על השכר והסכמי העבודה מיום 18.5.05 בענין התוספת, וכן על החלטות ועדת המעקב. זאת שעה שלשיטתה, ממסמכים אלה ניתן ללמוד שהזכאות לתשלום התוספת מתיחסת גם לאלה אשר פרשו במסגרת התוכנית ל"עידוד הפרישה". תוכנית אשר בהתאם לה סיימה המערערת את שירותה ברשות המיסים. טענה זו אף היא אינה נראית לנו. שכן, עיון בהחלטת ועדת המעקב וכן במכתבו של מר מועלם מלמד - כי מסמכים אלה מכוונים לעובדים שפוטרו מרשות המיסים, לרבות עובדים שפוטרו במסגרת התוכנית ל"עידוד הפרישה". זאת, להבדיל מעובדים שפרשו לגמלאות מאחר והגיעו לגיל המזכה אותם (לפי חוק הגמלאות) בתשלום גמלה. יוטעם כי אבחנה זו בין עובדים שפוטרו לבין עובדים שפרשו לגמלאות איננה בגדר אבחנה סמנטית בלבד, וזאת נוכח השוני בתוצאות המשפטיות ובמערכת הזכויות והחובות הנגזרות מהנסיבות השונות בהן הסתיימו יחסי העבודה. שוני בנסיבות אשר זכה להדגשה בפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה, לאמור: "פרישה ב'גיל פרישה', על פי חובת פרישה מהעבודה בהתאם לחוק, לחוזה עבודה, להסדר קיבוצי או להסכם קיבוצי. פרישה זו מלווה בדרך כלל בתשלום קצבת פרישה או הטבות פרישה אחרות לעובד הפורש, ובמקרה זה 'אין לדבר על פיטורים, אלא על סיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת-מוסכמת, בבחינת גמר חוזה על ידי ביצועו - מיצוי החוזה כפי שראוהו מראש ובמשך כל השנים'" 21. נוסיף ונציין כי גם בתיקון לסעיף 8 לחוק הגמלאות משנת 2009 - שבא לקבוע מנגנון לעדכון שכרם של הגמלאים - אין כדי להביא ישועה למערערת: שכן, במסגרת תיקון זה הוגדרה "משכורת קובעת" לגבי פלוני שפרש מהשרות לפני מועד המעבר, שחל ביום 31.7.09, באופן הבא: "שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע במועד המעבר, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות". דא עקא, שתשלום תוספת הרפורמה לא שולם לעובדים המועסקים ברשות באופן אוטומטי, אלא הותנה בתנאים שלא התקיימו במערערת, ובכלל אלה, תשלום התוספת בפועל לעובד פעיל החל מיום 1.1.04. 22. המערערת אף השליכה יהבה על מכתבו של מר יוסי יהודה מיום 26.9.05, אשר הכיר בזכאותה לתשלום תוספת הרפורמה. דא עקא, שלטעמנו אין במכתב זה כדי להעלות או להוריד לענין זכאותה של המערערת לתשלום התוספת בגמלתה, וזאת בשל מספר טעמים: הטעם האחד נעוץ בהלכה הפסוקה הקובעת כי תשלום הגמלאות יעשה בהתאם לחוק ומכאן שאין בהתחיבות של גורם זה או אחר לתשלום זכויות, שלא במסגרת החוק, כדי לחייב את המשיבה (ראה לעניין זה - דב"ע מב/7-1 מרדכי גזית נ' הממונה על תשלום הגימלאות, פד"ע יג 397). הטעם השני נעוץ במהותו של אינטרס ההסתמכות ולהצדקה המוסרית לו. זאת, כשמהראיות עולה כי המערערת לא הסתמכה עת שפרשה לגמלאות על תשלום התוספת ולא כילכלה את צעדיה על יסוד אמונתה בדבר זכאות לה. זאת בשים לב לכך שהתוספת הרפורמה לא שולמה לה בפועל, בשים לב לכך החלטת השרים ניתנה ביום 22.2.05 ובשים לב לכך שהחלטת ועדת המעקב שהרחיבה את מתחם הזכאים לתוספת ניתנה רק ביום 1.1.07 (על מהותו של אינטרס ההסתמכות והצדקותיו התועלתניות והמוסריות ראה - עב 6756/04 שושנה פלומין ואח' נ' הבנק לתעשיה בישראל בע"מ, ניתן ביום 8.9.08). סוף דבר 23. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. 24. בשים לב לכך שהמערערת הביאה בפני ביה"ד סכסוך המעלה שאלות משפטיות שיש בהן ממש, הרי שאין צו להוצאות. 25. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר. ניתן היום, ט' באלול תש"ע (19.8.10), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת נ.צ. מר יעקב בר-נר תוספות שכר