הנתבעת מפעילה רשת של בתי מרקחת "פארמה טבע". התובע עבד כרוקח בסניף הנתבעת בירושלים מיום 13.11.05 עד ליום 8.11.07. אין מחלוקת כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת ובלא ששולמו לו פיצויי פיטורים. בהליך זה התובע תובע פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים בגין נזק ממוני ולא ממוני. נסיבות סיום עבודת התובע, על פי גרסת התובע בתצהירו, הן כדלהלן: התובע זומן ביום 8.11.07 למשרדי הנתבעת בתל-אביב לפגישה עם מנהלת הנתבעת, גב' סיגל ארז. הפגישה ארכה שתי דקות. במהלכה גב' ארז הודיעה לו שהוא מפוטר על אתר. לדבריו נטען בפניו בחצי פה, ללא פירוט וללא מתן אפשרות להתגונן, כי היה מחסור בתרופות וכי מעשיו גובלים בפלילים. הוא השיב שהחשדות נגדו אינם מבוססים. הוא נדרש לחתום על מכתב התפטרות ועל כתב ויתור. הוא סירב לכך והודיע כי אינו מפסיק את עבודתו מיוזמתו. גב' ארז אסרה עליו להגיע לעבודה. הוא הגיע למחרת לעבודה כדי להיפרד מחבריו ונדהם לגלות כי גב' ארז הודיעה למאבטחים במקום כי אין לאפשר לו להיכנס ובהמשך הוזמנו שוטרים כדי למנוע את כניסתו. הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה פיטוריו היוו עבורו הפתעה. לטענת הנתבעת, התובע ביצע במהלך עבודתו שורה ארוכה של הפרות משמעת חמורות והוא הוזהר שוב ושוב לבל תישנה התנהגותו הקלוקלת. הנתבעת מכחישה את טענת התובע בדבר מניעת כניסת התובע לסניף הנתבעת בירושלים. התביעה לפיצויי פיטורים הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע פוטר לאחר שביצע שורה של הפרות משמעת חמורות שעל יסודן הייתה רשאית לשלול מהתובע פיצויי פיטורים על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. נטען כי עובר לפיטוריו התברר לנתבעת כי התובע עשה בסניף כבתוך שלו והוציא במרמה וללא כל תיאום או אישור מראש "הודעות חיוב" לחברת נובולוג, שהיא ספקית של הנתבעת, בגין תצוגות מוצרים המסופקים על ידי החברה האמורה אשר נערכו כביכול בסניף הנתבעת. כתוצאה מכך הייתה מחלוקת מסחרית בין הנתבעת ל"נובולוג" שדרשה ביטול החיובים והשבת סכומים בהם חוייבה ללא בסיס, עד כדי חשש להפסקת יחסי המסחר בין החברות. כן נטען כי "כאילו לא די בכך", בביקורת שנערכה בסניף בו עבד התובע נתגלו אי התאמות בין המלאים הרשומים לבין המלאים המצויים, כי התובע נשאל שוב ושוב למקור אי התאמות הללו אך לא היו לו תשובות. לביסוס עמדתה העידה הנתבעת שני עדים שהגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהיר. העדה הראשונה היא גב' סיגל ארז שכיהנה כמנהלת הנתבעת בעת הרלוונטית. העד השני הוא מר יצחק שלום ששימש כרוקח ראשי אצל הנתבעת. נביא כלשונם את הדברים שהובאו בתצהירי העדים לביסוס עמדת הנתבעת בדבר ההצדקה לשלילת פיצויי פיטורים מהתובע. להלן נוסח סעיף 3 לתצהירה של גב' ארז: א. במהלך עבודתו הובאו לידיעתי תלונות רבות בגין תפקודו של התובע. התברר לי כי התובע עשה בסניף כבתוך שלו והוציא במרמה וללא כל תיאום או אישור מראש "הודעות חיוב" כוזבות לחברת נובולוג, שהיא ספקית של הנתבעת, בגין תצוגות מוצרים המסופקים על ידי החברה האמורה אשר נערכו כביכול בסניף הנתבעת. עובדה זו אשר נתגלתה לי באקראי על ידי תלונה שהושמעה באוזני על ידי נציג החברה האמורה, הסוכן הנרי, גרמה לפרוץ חילוק דעות מסחריים בין הנתבעת לבין חברת נובולוג, אשר עמדה על ביטול החיובים והשבת הסכומים שקוזזו מתשלומים עבור סחורות עד כדי חשש להפסקת יחסי העבודה שבין הנתבעת לבין אותה חברה. ד. למותר לציין כי מדובר בהתנהלות קשה ובעייתית ביותר של התובע, תוך מעילה באמון ותוך חשיפה של הנתבעת לתביעות משפטיות, לפגיעה בשמה הטוב, לערעור יחסיה עם נובולוג כמו גם עם ספקים אחרים אשר היו יכולים לדעת על המקרה ועל כן פיטוריו של התובע לאלתר היו כדין. עותק תעודות חיוב לדוגמא מצורף לכתב ההגנה מסומן נספח א' והממה חלק בלתי נפרד הימנו (כנספח א' לתצהיר צורפו ארבע תעודת חיוב של הנתבעת המופנות לחברת נובולוג: תעודה מיום 16.10.06 על סך 300 ₪ "עבור תצוגת באישור הנרי הסוכן", תעודה ללא תאריך מיום בסך 600 ₪ עבור "תצוגה באישור של הנרי", תעודה ללא תאריך בסך 300 ₪ בגין "זיכוי של 300 ₪ לתצוגה בחנות באישור של סוכן הנרי" וכן תעודה מיום 31.12.06 על סכום לא ברור עבור "תצוגת מוצרי ZOVIRAX"). ה. וכאילו לא די בכך, בביקורת שנערכה בסניף הנוגע התגלו אי התאמות בין המלאים הרשומים לבין המלאים המצויים. התובע נשאל שוב ושוב למקור לאי-התאמות הללו, ואולם גם בעניין זה לא היו באמתחתו תשובות. לא יכול להיות כל ספק כי אי התאמה במלאי הרשום לעומת זה המצוי מעוררת חשש כבד לניהול בלתי תקין תוך פתיחת פתח לאפשרויות של גניבות וכיו"ב תופעות שליליות ומסוכנות ביותר לעסק. ו. התובע נהג לאחר איחורים רבים לבית המרקחת. רוקח אשר אינו מגיע בזמן ואינו יכול לספק תרופות לחולים ולנזקקים בשעות הפעילות של בית המרקחת מזיק נזק רב ביותר הן לחולים ולנזקקים והן לשמו הטוב של בית המרקחת. לראיה אני מציגה דו"ח שעות המצביעות על איחורים סדרתיים ובלתי פוסקים אשר חזרו על עצמם למרות שיחות קשות והתראות רבות שהתובע קיבל. עותק דוחו"ת שעות מצורף לתצהירי זה מסומן ב' ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו (לנספח ב' צורפו שלושה דוחו"ת נוכחות של התובע לחודשים 11/06, 12/06 ו-1/07. הנתבעת הדגישה בדוחו"ת את הימים בהם התובע איחר לעבודתו. בחודש 11/06 נרשמו שמונה איחורים בשל הגעת התובע לעבודה בשעות 8:10, 8:23, 8:16, 8:09, 8:26, 8:16, 8:10 ו- 8:06. בחודש 12/06 נרשמו אחד עשר איחורים בשל הגעת התובע לעבודה בשעות 8:03, 8:09, 8:02, 8:07, 8:00, 8:03, 8:03, 8:09, 8:08, 8:02 ו-8:05. בחודש 1/07 נרשמו שמונה איחורים בשל הגעת התובע לעבודה בשעות 8:03, 8:24, 8:14, 8:13, 8:13, 8:17, 8:00, 8:01). ז. מפעם לפעם הגיעו תלונות רבות של לקוחות לגבי התנהגות בוטה וחסרת נימוס של התובע כלפי לקוחות אלה. אחת הלקוחות אף העלתה את הדברים על הכתב. עותק מכתב תלונה מצורף לתצהירי זה - מסומן ג' ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. (צורף מכתב תלונה של לקוח נגד התובע בנוגע לאי אספקת תרופה שביקשה לרכוש בנימוק שהתרופה אינה קיימת בבית המרקחת והתייחסות לא נאותה שלו כלפיה). ח. כאילו לא די בכך, התובע עשה שימוש בחומרים ובאמצעים של הנתבעת על מנת לערוך ניסויים ולרקוח תרופות ומשחות משלו וזאת על אף שהוסבר לו שוב ושוב כי תפקידו אינו אלא רוקח וכי הוא צריך להתמקד אך ורק בכך ולספק את דרישותיהם ורצונותיהם של לקוחות בית המרקחת". בסעיף 4 לתצהירה מעידה גב' ארז כי "בגין כל אלה ומאחר שהשיחות שערכתי עם התובע ושבהן הוזהר התובע לבל יחזור על התנהגות זו לא עזרו, לא היה מנוס מלפטר אותו לאלתר מהעבודה וזאת ביום 8.11.07". להלן עדותו הראשית של מר שלום: א. "התובע מוכר לי וזכור לי כעובד בעייתי אשר לא פעל כפי שמצופה מרוקח בסניף בית מרקחת. ב. במהלך עבודתו הגיעו לידי נתונים המעידים על ניהול רשלני שלו וגם על הזמנות סחורה שנעשו ללא אישור וללא התאמה למכירות. ג. ואכן שוב ושוב נאלצתי לסור לסניף על מנת לבדוק את התנהלותו של התובע וגילית להפתעתי חוסר התאמה בין מלאים רשומים למלאים מצויים, עניין אשר עלול לפתוח פתח לפעילויות חמורות ביות הנעשות בסניף. ד. בעיקר נכונים הדברים שעה שמדובר בתרופות, שאז יש צורך בקיומו של סדר ושל רישום מדוקדקים וברורים. ה. ניהלתי שיחות רבות עם התובע ואולם לצערי שיחות אלה לא הועילו לשיפור המצב. ו. שטחתי את הדברים בפני הגב' סיגל ארז שהחליטה לתת לתובע הזדמנויות נוספות ואולם משכלו כל הקיצין, ומשהצטרפו לכך תעודות החיוב הכוזבות שהוציא התובע לחברת נובולוג תוך חשיפת הנתבעת לנזקים ולתביעות קשות, לא היה מנוס מלפטרו וכך נעשה בחודש נובמבר 2007." עד כאן פירוט טענות הנתבעת והראיות שהיא הביאה בתצהיריה לתמיכה בהן. בטרם נבחן ראיות אלה כפי שהן עומדות לאחר שמיעת העדים, עלינו להידרש לאמות המידה המהותיות והראייתיות לבחינת הסוגייה של שלילת פיצויי פיטורים. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או לפיצויים חלקיים בלבד אם פוטר בנסיבות המצדיקות פיטורים בלא פיצויי פיטורים או בפיצויים חלקיים בלבד על פי הסכם קיבוצי החל על המעביד או העובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע: "בענף שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביות של עובדים". לא הוכחה בפנינו תחולה של הסכם קיבוצי ספציפי או ענפי שיכול ויחול על המקרה לפי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, ולכן עלינו להחיל את הוראות סעיף 17 לחוק. ה"הסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים" הוא תקנון העבודה בתעשיה, אשר קובע בסעיף 53 שבו: "עשה עובד אחת מאלו: הפר משמעת באופן חמור. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות. גנב, מעל או חבל במהלך התקין של העבודה. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד. בזבז חומרים בזדון. מסר סודות המפעל. עשן במפעל או בחלק ממנו בו העשון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים. עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה. עבר עבירה פלילית חמורה יהיה צפוי: להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". בהיבט המהותי, פסיקת בית הדין הארצי הבהירה כי לא כל המעשים המפורטים בסעיף 53 לתקנון העבודה הם בעלי אותה חומרה, וכי העונשים המוטלים על עובד שעשה מעשה מן המעשים האמורים מהווים מידרג של עונשים. פיטורים ללא הודעה מוקדמת תוך שלילת פיצויי פיטורים הם הסנקציה החמורה ביותר. לפיכך, לא כל מעשה המנוי בסעיף 53 לתקנון העבודה מצדיק הטלת העונש המירבי ויש להתאים את חומרת העונש לחומרת המעשה (דב"ע לה/50-3 חברת מלון המלך שאול נ. אסתר לוי, פד"ע ז 29). בהקשר זה אף נפסק שפיטורי עובד, כשלעצמם, הם בגדר עונש (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ. ניסים יוסף, פד"ע ב 215). אשר להיבט הראייתי: ראשית, הנטל להוכחת קיומה של עילה לשלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד (דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ נ. אשר בן עמי, פד"ע כב 303). שנית, מידת ההוכחה הנדרשת אינה המידה הרגילה הנהוגה במשפט אזרחי, על פיה די בכך שבית הדין ימצא במאזן ההסתברויות כי גרסת המעביד מסתברת יותר מגרסת העובד. הפסיקה קבעה כי ככל שההאשמה היא חמורה יותר, נדרשת מידת הוכחה גבוהה יותר, שהגם שאינה מגיעה למידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, היא מצויה בין מידת ההוכחה האזרחית הרגילה לבין זו הפלילית (עע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ. עזבון המנוח לב רובינשטיין (לא פורסם - פס"ד מיום 25.4.06). בענייננו, הגם שמדובר בהליך אזרחי, נטענות כלפי התובע טענות של מרמה, וטענות חמורות נוספות, ולפי הפסיקה אין להסתפק בעניין כזה במידת ההוכחה הרגילה הנהוגה במשפטים אזרחיים רגילים. בכתב ההגנה הנתבעת טענה שתי טענות: האחת, כי התובע חייב את חברת נובולוג בחיובים עבור תצוגה ללא בסיס תוך חריגה מסמכות. השניה, כי נמצאה בביקורת אי התאמה בין מלאי רשום למלאי קיים. כפי שיפורט להלן, הנתבעת הוסיפה, תוך כדי התקדמות ההליך, במהלך הגשת תצהיריה ואחר כך בעדות עדי הנתבעת בבית הדין, האשמות נוספות על אלו שפירטה בכתב ההגנה. בכל הנוגע לטענת החיובים הלא מורשים, העדויות שהובאו בפנינו בתצהיריהם של גב' ארז ומר שלום הן בעיקרן עדויות מפי השמועה. גב' ארז העידה על תלונה של הסוכן הנרי בדבר הוצאת חיובים כלפי "נובולוג" על ידי התובע ללא בסיס, מבלי שהנרי הובא להעיד. גם תצהירו של מר שלום כולל עדות שמיעה בעניין זה ("במהלך עבודתו הגיעו לידיי נתונים המעידים על ניהול רשלני שלו וגם על הזמנות סחורה שנעשו ללא אישור וללא התאמה למכירות"). ראוי לציין כי בכתב ההגנה טענת הנתבעת בקשר להוצאת חיובים בלתי מורשים היתה בקשר לתצוגה בלבד. טענת מר שלום בהקשר זה (הזמנת סחורה ללא אישור) היוותה הרחבת חזית. כמו כן, הובאו בתצהירה של גב' ארז תעודות חיוב שהוצאו לחברת "נובולוג" בסוף שנת 2006 ובתחילת שנת 2007. מדובר במועדים שהם כשנה לפני פיטורי התובע. לגב' ארז לא היתה תשובה מניחה את הדעת לפער בין המועד בו הוצאו התעודות לבין מועד פיטוריו. כך העידה גב' ארז בנקודה זו: ש. צירפת תעודות (נספח א' לתצהיר העדה). 16.10.06, 31.11. נגרם לך נזק באשמת התובע לכאורה. הנזק נודע לכם כבר באוקטובר 2006. עדיין לא פיטרת אותו אז. לקוח לך שנה לפטר אותו. ת. מה שהצגת בנובולוג, זה אחד מיני רבים. הוא עשה שימוש בחומר גם לצורך ניסויים פרטיים, לאחר שהזהרתי אותו. הזהרתי אותו כדי לא לפטר אותו. אבל הוא המשיך בשלו". גב' ארז לא השיבה שהוצאת התעודות האמורות על ידי התובע התגלתה לה בסמוך לפיטורי התובע, כגרסתה בתצהירה, אלא השיבה תשובה שאינה מתייחסת לשאלה שהוצגה לה, מבלי לחלוק על הפרופוזיציה שהוצגה לה, דהיינו שהוצאת התעודות האמורות היתה ידועה לנתבעת סמוך למועד הוצאתן. נמצא, שגרסת הנתבעת בדבר המעשים של התובע שהוצגו כמעשי מרמה - הוצאת התעודות ל"נובולוג" - לא עמדה בחקירתה הנגדית של גב' ארז. מעבר לכך, הנתבעת לא ביססה בתצהיריה את הקשר של התובע לתעודות אלה. לא הוכח כי התעודות שצורפו הוצאו על ידי התובע. לא הוכח שהן הוצאו בחריגה מסמכות. לא הוכח כי הן הוצאו במרמה מבלי שבפועל הוצגו מוצרי "נובולוג" בסניף, כטענת הנתבעת בכתב ההגנה. לא הוכח למעשה דבר בקשר לתעודות החיוב שצורפו לתצהיר גב' ארז שיכול לבסס שלילת פיצויי פיטורים, ולו חלקית. בכל הנוגע לאי ההתאמה שהתגלתה בביקורת המלאי, לא בוססה אחריותו של התובע לאי התאמה זו, אף לא בתצהירו של מר שלום. בעניין אי ההתאמה בין המלאי הרשום למלאי המצוי, מעבר לכך שלא בוססה אחריותו של התובע לאי התאמה זו, לא צורף מסמך כלשהו לביסוס הטענה בדבר חוסר ההתאמה בין המלאי הרשום לבין המלאי המצוי. הגשת מסמך כזה לאימות ההאשמה התבקשה בנסיבות העניין, בשים לב למהות ההאשמה, שכן מדובר באי התאמה ל"מלאי רשום". לא למותר לציין, כי מר שלום אישר בעדותו כי ניתן היה לתמוך טענות אלה במסמכים. עניין האיחורים הועלה לראשונה בתצהירי הנתבעת. ואולם, האיחורים שהוכחו היו זמן רב לפני פיטורי התובע. מכל מקום, אין מדובר בהפרות משמעת בדרגת חומרה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. אף מכתב התלונה של הלקוח הועלה לראשונה בתצהיר הנתבעת. גם עניין רקיחת מרקחות ומשחות עלה לראשונה בתצהיר הנתבעת. לאור האמור, איננו סבורים שהנתבעת ביססה בתצהיריה עילה לשלילת פיצויי פיטורים. ואולם, חובתנו היא לבחון את מכלול הראיות, לרבות עדויות העדים בחקירותיהם הנגדיות. לאחר ששמענו את העדויות, איננו סבורים כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח עילה לשלילת פיצויי פיטורים, אף לא חלקית, לא במאזן הסתברויות ובודאי לא על פי הנטל המוגבר החל עליה במקרה כזה. איננו סבורים שעדותה של גב' ארז תרמה לביסוס טענות הנתבעת נגד התובע. גב' ארז העידה שהיא ניהלה את רשת בתי המרקחת של הנתבעת ממשרדה בתל-אביב. מכאן, שלא עבדה בבית המרקחת עם התובע. היא אישרה שיחד עם התובע עבדו בכל משמרת בין שמונה לעשרה עובדים, מהם שניים הממונים על עבודת התובע (הרוקח האחראי ומנהל הסניף). לטענת גב' ארז, הרוקח האחראי היה מעורב אף הוא במעשים בלתי תקינים, אך היא לא נתנה הסבר מספק לשאלה מדוע לא הובא להעיד מנהל הסניף אשר עבד במחיצת התובע והדעת נותנת כי הוא יכל להעיד מכלי ראשון על התנהגות בלתי תקינה של התובע. גב' ארז לא נתנה תשובה משכנעת לשאלה כיצד הנתבעת יודעת לייחס לתובע דווקא, ולא לרוקח האחראי, למשל, את אי ההתאמות שנמצאו על פי הטענה בין המלאי הרשום למצוי (עמ' 3 משורה 23 עד עמ' 4 שורה 13). גב' ארז לא הניחה את דעתנו בתשובתה לשאלה מדוע לא הוגשו רישומים של ביקורת המלאי בה התגלתה אי ההתאמה והיפנתה להודעות החיוב שהוצאו לחברת "נובולוג", כאשר עיקר הטענה בעניין זה היה הוצאת חיובים בגין תצוגה ללא בסיס (עמ' 4, שורות 14-25). כאשר הוצגו לה תעודות החיוב של "נובולוג" שצירפה לתצהירה היא לא ידעה לקשור אותן לתובע ואמרה שהנרי טען בפניה שהתובע הוציא אותן (עמ' 9, שורות 19-26). גם עדותו של מר שלום לא ביססה את טענות הנתבעת שהועלו נגדו. מר שלום העיד כי עבד כ"פרילנס" ולא כעובד הנתבעת. תפקידיו היו לעסוק ברכש, בשיווק במחשוב ובפיקוח על עבודת הרוקחות ברשת. מר שלום אישר כי הוא הסתובב בין סניפי הרשת (כארבעה או חמישה סניפים) וכי לא עבד בסמוך לתובע בבית המרקחת. מר שלום לא נתן הסבר מספק לשאלה מדוע לא תמך במסמכים את טענתו בדבר ביצוע הזמנות בלתי מורשות של סחורה על ידי התובע (טענה שהיא, כאמור, כשלעצמה הרחבת חזית לעומת הנטען בכתב ההגנה). מר שלום שיכנע אותנו בכנות חשדו נגד התובע שהוא אכן אחראי לאי התאמות בין המלאי הרשום למצוי, אך הוא לא הוכיח כי האשמה לכך מוטלת לפתחו של התובע (ראו עמ' 8, שורות 12-18). גם מר שלום הוסיף במהלך עדותו האשמה חמורה שלא פורטה קודם לכן בכתב ההגנה או בתצהירו, לפיה התובע מכר תרופות שדורשות מרשם רופא (תרופות פסיכיאטריות, תרופות הרגעה ושינה) ללא מרשם. לטענתו, לקוחות של בית המרקחת אמרו לו שהתובע מכר להם תרופות טעונות-מרשם ללא מרשם. לקוחות כאלה לא הובאו לעדות. לדברי מר שלום, ניתן היה להוציא מהמחשב תיעוד על כך, אך הוא לא עשה כן (עמ' 10, שורה 7-10). בהקשר זה נציין כי לאחר סיום ההוכחות ואף לאחר שהתובע הגיש את סיכומיו, הנתבעת הגישה בקשה להגשת תצהיר נוסף של מר שלום לו צורף תיעוד לתמיכה בטענתו בדבר מכירת תרופות טעונות מרשם על ידי התובע ללא מרשם. הבקשה נדחתה. ב"כ הנתבעת פתח בסיכומיו בביקורת על החלטת בית הדין. בית הדין אינו נוהג להתווכח עם בעלי דין בעניין נכונות החלטותיו. הדרך להעמיד לבקורת את החלטת בית הדין היא בהליכי ערעור. ב"כ הנתבעת לא הודיע כי בדעתו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה ולא ביקש הארכת מועד להגשת סיכומיו לצורך הגשת בקשת רשות ערעור. לפיכך בית הדין מתעלם מתצהירו הנוסף של מר שלום. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע בעדותו חיזק את גרסת הנתבעת. לטענתה, התובע הכחיש את ההאשמות של הנתבעת הכחשה סתמית ורפה, ומכאן ניתן ללמוד על אמיתות ההאשמות נגדו ועל אי אמינותה של הכחשת התובע. עוד טענה הנתבעת כי התובע בדה מלבו את האירוע של סילוקו מבית המרקחת באמצעות מאבטחים ואנשי משטרה, ומכאן שיש ללמוד על חוסר המהימנות של התובע ושל גרסתו. טענות אלה אינן מקובלות עלינו. הנכון הוא שהראיות שהביאה הנתבעת הן אלה שניתן לומר עליהן שהן כלליות וסתמיות. נכון הוא שהתובע לא התייחס לאירועים ספציפיים ולא ניסה לתת הסברים לטענות ספציפיות, והסתפק בהכחשה כללית, ואולם על רקע העדרן של ראיות ממשיות המבססות מעשים קונקרטיים שעשה התובע, לא ניתן ללמוד דבר לחובת התובע מהכחשתו הסתמית ואין בה כדי לחפות על העדרן של ראיות ממשיות לביצוע מעשים בלתי תקינים על ידו. אמנם לעיתים הכחשה גורפת של מי שמועלים נגדו טענות למעשים פליליים (כמו נאשם במשפט פלילי) עשויה לגרור אחריה קיומה של חזית רחבה, באופן שערעור גרסת הנאשם ייזקף לחובתו לאורך כל חזית המחלוקת. אך ערעור הגרסה של נאשם, כשלעצמו, אינו יכול לבוא במקום קיומן של ראיות פוזיטיביות לביצוע העבירה. בדומה, בהעדר ראיות ממשיות לביסוס הטענות החמורות שהועלו נגד התובע, אין הכחשתו יכולה לפעול לחובתו. הנתבעת לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה במישור יחסיה עם חברת נובולוג, וממילא לא הוכיחה כי ערעור היחסים היה בשל מעשים שביצע התובע. לדעתנו, אמינות עדויות הנתבעת נפגעה בשל כך שהיא הוסיפה האשמות נגד התובע ככל שההליך התקדם, תוך שבכל שלב דיוני הלכו ההאשמות והתרבו. עצם העובדה שהנתבעת ראתה להוסיף בתצהיריה עניין של איחורים מתקופה של כשנה לפני פיטורי התובע, כמו גם עניין של רקיחת מרקחות ומשחות, מלמדת שהנתבעת עצמה לא סברה שהיא העלתה בכתב הגנתה טענות למעשים של התובע שמגיעים בחומרתם לדרגה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. גם הטענה בדבר מכירת תרופות טעונות מרשם ללא מרשם לא נטענה בתצהירי הנתבעת ומר שלום העלה אותה רק על דוכן העדים. לדבריו בעדותו, זו היתה החריגה החמורה ביותר של התובע מן השורה. לדבריו, הוא העביר לגב' ארז את ממצאיו כי התובע וכן הרוקח הראשי מכרו תרופות ללא מרשם. יש קושי לקבל עדות זו שכן נושא מכירת תרופות ללא מרשם הוא עניין חמור והוצג ככזה על ידי מר שלום, אך גב' ארז לא טענה כי פיטרה את התובע בשל כך ומר שלום לא העלה בתצהירו האשמה כזו, ולא היה לו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע עניין זה לא פורש בתצהירו (עמ' 8, שורות 19). מכלל עדותה של גב' ארז עולה תמונה של פיטורים על רקע חוסר שביעות רצון מתיפקודו של עובד בעייתי. גב' ארז העידה כי הירבתה להזהיר את התובע לשנות מדרכו (ראו סעיף 8.3 לתצהירה וכן עמ' 5, שורות 15- 18). בדרך כלל חומרתם של מעשים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים היא כזו שאין כל טעם או הגיון להזהיר עובד פעמים רבות שלא לחזור לבצעם, אלא הם מצדיקים פיטורים על אתר. אם מדובר באזהרות חוזרות ונשנות, כפי שהעידה גב' ארז, לא סביר להניח כי מדובר במעשים המצדיקים (אף בהצטברם) פיטורים ללא הודעה מוקדמת תוך שלילת מוחלטת של פיצויי פיטורים. מכל מקום, הדבר מעיד, לדעתנו, שגם אם הנתבעת חשדה בתובע בביצוע מעשים המהוים הפרות משמעת חמורות, שהיא הבינה שלא היו לה ראיות ממשיות לביסוס החשד. בנסיבות כאלה, היתה רשאית הנתבעת לפטר את התובע אך היא לא היתה רשאית לשלול ממנו את זכותו להודעה מוקדמת ואת זכותו לפיצויי פיטורים. לאור כלל האמור אנו סבורים כי דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים להתקבל. התובע טען כי משכורתו הקובעת לפיצויי פיטורים היא 11,098 ₪. הנתבעת לא העמידה כל גרסה לעניין המשכורת הקובעת. גרסת התובע נתמכת באופן מספק בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה. התובע עבד 24 חודשים. בכתב התביעה הוא תבע סך 22,085 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סכום זה אינו עולה על המגיע לו ולכן יש לפסוק אותו לתובע. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים התובע טוען שיש לפסוק לו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענתו, הימנעות בית הדין מפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים תעודד מעבידים שאין להם ראיות ממשיות להוכחת מעשים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים לפטר עובדים בלא לשלם פיצויים. יש לדעתנו ממש בטענת התובע בעניין זה. אכן, לא הוצגו בפנינו ראיות ממשיות למעורבותו של התובע במעשים שיכולים היו להצדיק שלילת פיצויי פיטורים. עם זאת, שוכנענו בכנות עמדתה של הנתבעת כי התובע פעל שלא כשורה באופן שחייב את פיטוריו המיידיים, לאחר שהוא הוזהר מספר פעמים. גם עדותו של התובע, על פיה גב' ארז אמרה לו בשיחת הפיטורים כי פיטוריו הם על רקע של מחסור בתרופות, תומכת במסקנה זו. לפיכך, העובדה שלא היו בידי הנתבעת ראיות ממשיות לביסוס חשדה כי התובע ביצע הפרות משמעת חמורות, אינה שוללת בהכרח קיומה של מחלוקת של ממש בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים. בהקשר דומה נפסק שעצם הערכתה של עדות כבלתי מהימנה כדי לשלול קיומם של חילוקי דעות שיש בהם ממש, כמובן דיבור זה בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (ראו - לובוצקי - "סיום יחסי עבודה", הוצאת ניצן מהדורת 2004, פרק 26 בעמ' 16, ציטוט מפסק דין בדב"ע נג/196-3 הר-של בע"מ נ. יורשי המנוח מחמוד אחמד מרשוד (פס"ד מיום 14.2.94) . מששוכנענו בכנות עמדתה של הנתבעת בדבר אי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, אנו קובעים כי התקיימו בין הצדדים חילוקי דעות שיש בהם ממש, באופן שקמה סמכותנו להורות על הפחתת פיצויי הלנה, ואנו מורים על הפחתת פיצויי ההלנה והעמדתם על הפרשי הצמדה וריבית. התביעה לדמי הודעה מוקדמת לאור האמור לעיל בעניין התביעה לפיצויי פיטורים אנו סבורים שלא הוכחה עילה לפיטורי התובע בלא הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות. לפיכך יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 11,098 ₪. התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין התובע טוען כי פוטר ללא שימוע ובלא שניתנה לו הזדמנות להתמודד עם ההאשמות שהוטחו בו. גב' ארז העידה בסעיף 8.3 לתצהירה כי התובע הוזהר פעמים רבות כי עליו לתקן את דרכיו. אנו מעדיפים את מכלול עדויות עדי הנתבעת בעניין זה. גם מר שלום העיד על כך שהעמיד את גב' ארז מספר פעמים על ממצאים בעייתיים בנושא המלאי בסניף בו שימש התובע. בעדות זו יש תמיכה לעדותה של גב' ארז בדבר אזהרות רבות שהתובע הוזהר. לפיכך, סבירה בעינינו גרסת הנתבעת כי פיטוריו לא נחתו עליו בהפתעה ושבפועל קיבל אזהרות כי יפוטר אם לא ישתפרו התוצאות בביקורות המלאי. העובדה שלא נערך לתובע הליך פורמלי של שימוע אינה מכריעה. די בכך שהתובע הוזהר פעמים רבות. לפיכך, החלטנו לדחות את טענת התובע כי הוא פוטר בלא שנערך לו שימוע. בנסיבות אלה, נשמט הבסיס העובדתי לתביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני ובגין נזק לא ממוני התובע תבע סך 133,176 ₪ בגין נזק ממוני שנגרם לו (לפי משכורת עבור תקופה של 12 חודשים) ו-10,000 ₪ נוספים בגין נזק לא ממוני שנגרם לו. העובדות שביסוד עילה נטענת זו הן שבעת שהגיע לבית המרקחת ביום שלאחר פיטוריו כדי לאסוף את חפציו ולהיפרד מעמיתיו, הוא גורש בבושת פנים מבית המרקחת על ידי מאבטחים שנקראו במיוחד לשם כך, תוך הזמנת משטרה, דבר שגרם נזקים לשמו ולתדמיתו. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים אנו סבורים כי התובע הגזים בתיאור ההתרחשויות בבית המרקחת באופן שאינו מאפשר אימוץ גרסתו. התובע לא תמך את גרסתו בעדות נוספת כלשהי שיכולה היתה לאשר את גרסתו. מכל מקום, דווקא על רקע עדותו של התובע לפיה לאחר שיחת הפיטורים עם גב' ארז שהתקיימה ביום 8.11.07 הוא הודיע שבדעתו להמשיך להופיע לעבודה, לא נראה שהנתבעת פעלה שלא בהגינות כלפי התובע בכך שביקשה לוודא כי יחדל להימצא בבית המרקחת לאחר פיטוריו. התיאור של התובע לפיו הוא ביקש ליטול את חפציו ולהיפרד מעמיתיו אך נציגי הנתבעת מנעו את כניסתו והשפילו אותו, אינו מקובל עלינו. בהתאם לכך, אנו סבורים שככל שיש לנו סמכות לדון בתביעת התובע לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו (והרי תביעה לפיצויים בגין פגיעה בשם טוב אינה בסמכות בית הדין) הרי שדין התביעה להידחות לעיצומה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע: א. פיצויי פיטורים בסך 22,085 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.11.07 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 11,098 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.11.07 ועד לתשלום בפועל. בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולם לתובע תוך 30 ימים. לא ישולם הסכום האמור תוך המועד האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד לתשלום בפועל. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום ד' באלול, תשס"ט (24 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. ד. גולדברג, שופט נ.צ. עובדים נ.צ. מעבידיםפיטוריםשימוע לפני פיטוריןשימוע