גילוי רטיבות לאחר קניית דירה יד שניה

הרקע לתביעה : 1. עניינה של התביעה שלפניי, במכר בית מגורים במושב גאליה (להלן: "הבית"). לטענת התובעים (להלן: "התובעים"), הנתבעים נהגו בחוסר תום לב במשא ומתן והעלימו מהם מידע, בכך שמכרו להם בית אשר סובל מרטיבות חמורה. סכום התביעה הועמד על סך 104,615 ₪. טענות התובעים: 2. לאחר משא ומתן וביקור בבית מספר פעמים, נחתם, בתאריך 1.09.06, הסכם מכר לרכישת הזכויות בבית. נתבע 2, מר ניסים (להלן: "ניסים") הוא שניהל את המשא ומתן אל מול התובעים, אך הזכויות בבית היו רשומות על שם נתבע 1, מר אריה (להלן: "אריה"). על כן אריה הוא שחתם עם ההסכם אל מול התובעים. 3. במהלך המשא ומתן, הבחינו התובעים ב"קילופי טיח קלים בסלון". כשהסבו התובעים את תשומת ליבו של ניסים לכך, נענו שהדבר נגרם בגלל ש"העוזרת שוטפת עם יותר מדי מים". ניסים אף הרגיע את התובעים בכך שהוא זה שבנה את הבית, כמו שבנה בתים רבים בישוב גאלייה. 4. ביום 4.12.06 קיבלו התובעים את החזקה בבית. בסמוך לאחר קבלת החזקה, הזמינו התובעים מספר אנשי מקצוע לביצוע עבודות בבית. אנשי המקצוע הסבו את תשומת ליבם לכך, שקיימת רטיבות במוקדים שונים בבית. משכך, הזמינו קבלן שיפוצים ש"הרים" את הריצוף, דבר שהוביל לחשיפת אזורי רטיבות בפנים הבית, מחוצה לו וליקויים נוספים. משכך, נאלצו התובעים לפעול מיידית לתיקון ראשוני של ליקויי הרטיבות, בעלות 31,351 ₪. 5. הואיל והליקויים היו בידיעת הנתבעים עוד בשלב המשא ומתן לכריתת הסכם המכר, פעלו הנתבעים בחוסר תום לב במשא ומתן בכך שהטעו אותם לגבי מצב הבית. הנתבעים אף לקו בכך שמכרו לתובעים ממכר הסובל מפגם ואי התאמה. בנסיבות אלה, עתרו התובעים, בתביעה דנן, לפיצויי בסך 104,615 ₪, הכולל הוצאות תיקון ראשוני שבוצע, הוצאות טיפול עתידי למניעת הרטיבות ופיצוי בגין נזק לא ממוני. טענות הנתבעים: 6. ניסים לא נטל חלק במשא ומתן, אלא רק נכח בחלקו הואיל והתגורר בבית. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שהוא אינו בעל הזכויות בבית, יש לדחות כנגדו את התביעה. 7. אין מדובר בדירה חדשה מקבלן, אלא בדירה "יד שניה". הבית הוצג לתובעים כפי שהוא, וכתמי הרטיבות בסלון היו גלויים לעיני התובעים. משכך, דבר לא הוסתר מידיעת התובעים. 8. דבריו של ניסים לגבי מקור הרטיבות, היו אך בגדר הבעת דיעה סובייקטיבית שלו. מכל מקום, איש לא מנע מהתובעים לזמן מומחים לבדיקת הרטיבות בבית, עובר לרכישתה. 9. אין כל רטיבות בקירות החיצוניים של הבית. בבית הותקן גגון המנתב את מי הגשמים לתוך תעלה מיוחדת, דבר שמונע אפשרות של רטיבות בקירות הבית. 10. בדיון שנערך לפניי העידו: מצד התובעים: התובע מר וורטנפלד רוברט ואביו מר יאיר וורטנפלד. מצד הנתבעים: נתבע 1, מר ברון (חרבון) אריה ואביו, נתבע 2, מר חרבון ניסים. 11. לנוכח המחלוקות באשר למקור הרטיבות בבית ולגבי היקף הנזקים, הסכימו הצדדים ביום 4.12.08 על מינוי מומחה בתחום האיטום, מטעם בית המשפט. 12. בהמשך להסכמת הצדדים מיניתי את אינג' גרשון פולג, כמומחה בתחום האיטום מטעם בית המשפט, על מנת לבדוק ולהעריך האם קיימים ליקויי בנייה בבית ואם כן הזמן הסביר לתיקון כל ליקוי וכן עלות כל ליקוי. לבקשת הצדדים נחקר מר פולג על ממצאיו. דיון: 13. ביום 01.09.06 חתמו הצדדים על הסכם מכר למכירת דירת מגורים שברחוב הארז 304 במושב גאליה הידועה כחלקה 45 בגוש 2651 במושב גאליה (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם מכר אריה לתובעים את הזכויות בבית. ביום 4.12.06 נמסרה החזקה בבית, לידי התובעים. 14. לטענת התובעים, סמוך לאחר קבלת ההחזקה בבית, הזמינו אנשי מקצוע לביצוע שינויים בה. אנשי המקצוע הסבו את תשומת ליבם לכך שקיימת רטיבות בבית. לפיכך, פנו לקבלן שיפוצים שחשף את הריצוף בבית. התובעים גילו רטיבות במספר מוקדים, בפנים הבית, בקירות החיצוניים המקיפים את הסלון, ברגלי משקוף הכניסה ומאחורי קיר חדר הארונות במקלחת. עוד גילו התובעים, העדר של חגורת בטון ("חגורות חציצה") בין הריצוף בפנים הבית ומחוצה לה וכן העדר איטום באזורים שנחשפו [ת/2]. על טענה זו חזר גם התובע, בעדותו לפניי [פר' עמ' 39 ש' 7-14]. 15. הנתבעים הדגישו, שבוצע איטום בקירות החיצוניים לבית ואף נבנתה תעלה שתמנע חדירת מי גשמים, על כן אין בעיית רטיבות בקירות החיצוניים. הנתבעים הוסיפו וטענו, שאין חובה לבצע איטום ברצפת הבית. יתירה מכך, אין כל רלבנטיות לקיומן של חגורות חציצה בין הריצוף החיצוני לריצוף הסלון [ס' 19 לנ/2]. 16. כאמור, בהסכמת הצדדים מיניתי את אינג' פולג (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט, לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי. המומחה קיבל לידיו את חוות דעת הצדדים, תוכנית הבקשה להיתר של הבית ואת כתבי הטענות. המומחה ערך סיור בבית בנוכחות הצדדים, באי כוחם, קבלן השיפוצים של התובעים והמומחה מטעמם. 17. על יסוד כל אלה, הגיע המומחה למסקנה, כי בעת בניית הבית לא ביצע ניסים איטום של רצפת הבניין והחלק התחתון של הקירות החיצוניים. בוצעה אומנם מעטפת גרנוליט סביב היקף הבית, דבר שאמור לקטין כניסת מים מתחת לבית, אולם גם כאן לא בוצעה אטימה בין מעטפת הגרנוליט לקירות הבית. 18. המומחה הדגיש בחוות דעתו, שהסיור נערך כשני חורפים לאחר ביצוע התיקונים, על ידי התובעים. על כן, לא ניתן היה להבחין בנזקי הרטיבות בעת הסיור. יחד עם זאת, ניתן היה להבחין בסימני אטימה, שביצעו התובעים מעל קו החיבור בין הגרנוליט לקירות הבית. כן ניתן היה להבחין, בסימני תיקון ברגלי משקופי הכניסה ובסימני קילופים ישנים בקירות החיצוניים [ס' 7.1 לבמ/1]. 19. ב"כ הנתבעים חלק על חוות דעתו של המומחה. לטענתו, המומחה הסתמך אך על עדויות הצדדים ואף חרג מכתב המינוי, שעה שראה לנכון לדון בשאלת האחריות לנזקים. 20. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה, אני רואה לנכון לקבל את טענת ב"כ הנתבעים, בחלקה. המומחה אכן חרג בסעיף 9 לחוות דעתו מהוראות כתב המינוי, במובן זה שעסק במסקנות המשפטיות שעולות מטענות הצדדים. תחום זה מסור בלעדית לבית המשפט: "בית המשפט הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה...". [הנשיא שמגר, בע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987)]. 21. משכך, אני רואה לנכון להתעלם מסעיף זה בחוות דעת המומחה. אולם, אין בכך כדי לגרוע מחלקיה האחרים של חוות הדעת, אשר התבססה על מומחיותו של אינג' פולג ועל ניסיונו הרב בתחום האיטום. 22. אינני סבור כי משקלה של חוות הדעת נגרע בגלל שממצאי המומחה התבססו, בין היתר, על תמונות ודברים שהובאו לפניו בסיור שנערך. ראשית, חוות דעת מומחה הינה א-פריורי עדות סברה, המוכשרת על יסוד מומחיות עורך חוות הדעת. שנית, המומחה ציין במפורש בחוות דעתו, כי ישנם ממצאים בבית המחזקים את מממצאיו באשר לקיומה של רטיבות: סימני התיקון במשקוף הכניסה, סימני איטום בתפרים שבין הגרנוליט לקירות וסימני קילוף בקירות החיצוניים. שלישית, המומחה ביצע את הביקור בנכס, לאחר כשנה מתום התיקונים שביצעו התובעים. בנסיבות אלה, אינני רואה לנכון לחרוג מהכלל, שנקבע לגבי חוות דעת מומחה: "...חוות-דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה...". [ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998)]. 23. לא זו אף זאת, ניסים עצמו, בחקירתו הנגדית, הודה בכל ממצאיו של המומחה, באשר להיעדרן של עבודות איטום בבית שבנה: "ש. חגורות חציצה מבטון בשתי הכניסות לסלון התקנת או לא התקנת. ת. לא זוכר את זה. שמע, 8-10 שנים אתה לא זוכר את העניין..... אני יודע שאני עשיתי פעולת איטום למשטח החיצוני.. [פר' עמ' 80 ש' 31-32, פר' עמ' 81 ש' 1-2] "ש. ...אז למה לא אמרת לו שעכשיו אתה אותר לנו שכן ביצעת איטום? ת. לא. אמרתי על זה לא בצעתי איטום....הרצפה עומדת ומה שאתה רואה מבחוץ זה הרצפה היא ככה מפה זה הזה לא עשיתי איטום, זה ידוע, אמרתי. הרצפה היא עם הקורות יחד." [פר' עמ' 83 ש' 2-9] 24. הודאתו של ניסים לפניי, מתיישבת עם עדותו של התובע, בדבר ממצאים שהתגלו לו, אגב עבודות השיפוץ, לאחר שנחשפו בבית ליקויי הרטיבות: היעדר איטום ביסודות הבית והיעדר חגורת חציצה בין הרצפה שמחוץ לבית לרצפת הסלון [ס' 19.5-19.6 לת/4]. 25. סיכומו של דבר, אני קובע שניסים, אשר בנה את הבית כשמונה שנים לפני מכירתו, לא ביצע עבודות איטום של רצפת הבית והקירות החיצוניים שבאים במגע עם הקרקע ואף לא בנה חגורות חציצה בין האיזור של הריצוף החיצוני לאיזור הפנימי של הבית. יחד עם זאת, אני מקבל את גרסתו של ניסים לגבי ביצוע איטום של הקירות החיצוניים [פר' עמ' 80 ש' 15-20 ס' 24 לנ/2]. 26. על פי ממצאי המומחה, בעיות הרטיבות ברצפת הסלון ובמטבח הן תולדה של היעדר איטום ברצפת הבית, היעדר חגורות חציצה תעלות והיעדר פתרון אחר של ניקוז המים (בעיית המרווח שבין הגרנוליט לקירות הבית החיצוניים). על פי ממצאי המומחה, הגם שאין תקן ישראלי המחייב קטגורית את ביצוע עבודות האטימה הללו, מדובר בשיטת עבודה נכונה, שמקובלת בבניה בארץ [ס' 8 לחוות הדעת במ/2]. בחקירתו הנגדית, אף הדגיש המומחה כי אם היה מבוצע האיטום כנדרש, היו נמנעות אותן תופעות רטיבות שתוארו בתצהירו של התובע [פר' עמ' 10 ש' 19-22]. 27. ממצאיו אלה של המומחה, עולים בקנה אחד עם הראיות שהובאו לפניי: עדותו של התובע וכן הודאתו של ניסים בדבר אי ביצוע עבודות האיטום ברצפת הבית. משכך, אני רואה לנכון לקבל את ממצאיו המקצועיים של המומחה. אני קובע שאי ביצוע עבודות האיטום, ברצפת הבית והיעדר פתרון ניקוז מתאים, הם שגרמו לנזקי הרטיבות ברצפה הסלון, ברצפת המטבח ובארונות המטבח. 28. אף שהנתבעים חלקו על חומרת הרטיבות, אין מחלוקת שכתם רטיבות היה גלוי לעיני הצדדים, עוד בשלב המשא ומתן. וכך העיד לפניי ניסים, בחקירתו הנגדית: "... זה כתם של רטיבות. רטיבות בדרך כלל כשקיר רטוב אתה רואה שהוא רטוב, הוא ספוג. ברגע שהוא הופך והוא מתייבש אתה רואה שהכתם הזה הופך להיות חום זה אומר שהוא התייבש. וזה מה שהיה בבית כשהוא ראה את זה. לא הסתרתי את זה דרך אגב". [פר' עמ' 71 ש' 10-14] גם אריה בעדותו, הצביע על קיומה של רטיבות: "אני ידעתי שיש, שהיה איזה כתם רטיבות במטבח, ביציאה מהמטבח לכיוון המרפסת החיצונית, אני יודע שצבעו את זה בתקופה מסויימת אבל לא הייתי מודע לאיזה בעיה אקוטית מהותית של נזילות או רטיבות בבית." [פר' עמ' 55 ש' 5-7] 29. לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את חובת תום הלב במשא ומתן, בכך שלא גילו להם את בעיית הרטיבות, בעת המשא ומתן, הגם שהנושא עלה במפורש. יחד עם זאת, מעדותו של התובע עולה גרסה, לפיה אריה כלל לא נטל חלק במשא ומתן: "עם אריה לא היה לי שום קשר עד כמעט למועד חתימת החוזה". [פר' עמ' 35 ש' 20] 30. ניסים בתצהירו העלה טענה לפיה, הוא דווקא לא נטל "חלק פעיל" במשא ומתן, אלא אך נכח בו ובנוסף לא הוא שחתם על ההסכם אלא אריה, בנו [ס' 4 נ/2]. גרסה שונה, על פיה ניסים ניהל את המשא ומתן ואריה אך חתם על ההסכם, עלתה מעדותו של אריה בחקירתו הנגדית: "כל המשא ומתן, גם המסחרי וגם הכל המצגים נעשו על ידי אבא שלי" [פר' עמ' 54 ש' 6]. אף שאריה העיד שנכח פעמיים במשא ומתן [פר' עמ' 51 ש' 19, עמ' 53 ש' 25], עולה שנוכחותו נדרשה, מאחר והזכויות בבית היו רשומות על שמו: "בגלל שאני הייתי בעל הנכס בעצם אז אני עשיתי את כל הריצות מינהל, כל מיני דברים כאלה. אז הייתי חייב לפגוש אותם לפני זה." [פר' עמ' 53 ש' 27-28]. 31. חיזוק למעמדו השולי של אריה במשא ומתן ובמצגים שנעשו במהלכו עולה, גם מכך, שבזמן בניית הבית על ידי ניסים, אריה היה חייל [פר' עמ' 56 ש' 5], כך שלא נטל חלק בבנייה ולא היה מודע לאופן בו בוצעה. יתירה מכך, מעדויותיהם של ניסים ואריה עולה שאריה כלל לא התגורר בבית, אלא הוריו הם שגרו שם [פר' עמ' 51 ש' 8-9, פר' עמ' 62 ש' 23-26]. 32. למרות טענתו של ניסים בכתב הגנתו ובתצהירו, כאילו לא נטל חלק פעיל במשא ומתן, בעדותו לפניי שינה ניסים את גרסתו ואישר שהיה שותף למשא ומתן, למעט עצם חתימת ההסכם במשרדי בא כוח התובעים [פר' עמ' 67 ש' 9-13]. לא זו אף זאת, ניסים הודה במהלך חקירתו הנגדית שהפרטים המהותיים בהסכם נקבעו על ידו: מחיר הבית, מועד הפינוי ופריסת התשלומים [פר' עמ' 52 ש' 10-15, 4-5,6-7 ]. למעלה מזאת, המשכנתא שרבצה על הנכס, נבעה מהלוואה שנטל תאגיד בשליטתו של נסים [פר' עמ' 52 ש' 23]. כאשר נשאל אריה בעבור מה נלקחה ההלוואה לא ידע לענות על פרט מהותי זה [פר' עמ' 52 25-27]. 33. התרשמתי מחוסר הנוחות של הבן, אריה, כאשר העיד בצורה מאופקת, לאור יחסי הקירבה עם אביו, נסים. התרשמתי שאריה נקלע לסיטואציה החוזית בעל כורחו, כמו גם לתביעה דנן. הנני קובע, איפוא, שהמשא ומתן למכירת הבית התנהל על ידי ניסים. אריה לא נטל חלק מהותי במשא ומתן. הואיל והזכויות בבית נרשמו על שמו של אריה, לא היתה בידיו הברירה אלא להתייצב לחתימת ההסכם. אריה לא היה מעורב, איפוא, במצגים שנעשו במהלך המשא ומתן. בידי אריה אף לא היה את המידע, בדבר האופן בו נבנה הבית. 34. לטענת התובעים, כאשר הבחינו בקיום "... קילופי טיח קלים בסלון בגובה של כ- 30 ס"מ מן הרצפה במספר מוקדים" [ס' 8 לת/4] ושאלו על כך את ניסים, נענו כי, " זה שום דבר. אין לכם מה לדאוג. העוזרת שוטפת עם יותר מדי מים וכנראה זו התוצאה" [ס' 9 לת/4]. גרסתם זו של התובעים, לא נסתרה ואף שבה ועלתה בחקירתו הנגדית של התובע לפניי: "אמרו לי שזה כנראה כתוצאה מזה שהעוזרת שוטפת עם יותר מידי מים" [פר' עמ' 34 ש' 29]. 35. ניסים, בחקירתו הנגדית, הודה בטענות הנתבעים: "נכון. אני אמרתי להם בדיוק מה שהם כתבו בכתב, אני אמרתי להם שלדעתי זה משטיפה של העוזרת וזה מה שאני חשבתי לאותו רגע. זה הכל. ואני חושב שגם עכשיו זה נכון". [פר' עמ' 71 ש' 27-30] 36. ניסים העיד לפניי, שהוא שבנה את הבית ואף התגורר בו, עם רעייתו, מיום הבנייה [פר' עמ' 62 ש' 23-26]. הבית נמכר לתובעים 8 שנים לאחר בנייתו. בעיית הרטיבות, נבעה מכך שלא בוצע איטום בחלקים הנסתרים של הבית (רצפה ומסד). מידע עובדתי זה, היה בידיעתו הבלעדית של ניסים, אולם הוא לא חשף אותו לפני התובעים. 37. חובת הגילוי כרוכה בחובת תום הלב במשא ומתן. על מהותה של חובת תום הלב במשא ומתן, עמדה פרופ' שלו, בספרה: "הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת עשייה". [שלו, דיני חוזים, בעמ' 49] 38. הדרישה, לפעול בדרך מקובלת ובתום לב, נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית, "במובן זה שענייננו בצורת התנהגות הנקבעת לפי אמות מידה כלליות, שעל פיהן מסיקים מהי ההתנהגות הראויה שיש לצפות לה מצד לחוזה" [שלו, בעמ' 46]. 39. כפי שקבעתי, ניסים הוא שניהל את המשא ומתן לכריתת ההסכם. יחד עם זאת, הזכויות בבית לא היו רשומות על שמו ולא הוא שחתם על ההסכם. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן: "(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". 40. הלכה היא עמנו וכוחה לא תש: "המשא ומתן בו מדבר סעיף 12(א) אמנם צופה פני כריתתו של חוזה, אך החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב קמה באופן עצמאי בשל ניהולו של המשא ומתן". [ד"נ 7/85 פנידר חברה להשקעות פתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לו(4) 673, 682 (1983)]. 41. הנה כי כן, על פי פרשנות לשון סעיף 12 לחוק החוזים, הורחבה תחולת חובת תום הלב במשא ומתן על כל מי שנטל בו חלק, ללא קשר למעמדו החוזי: "ההבהרה של התוכן המשפטי של ההוראה, שהוגדרה בסעיף 12, משחררת אותנו מן החובה להידחק ולצמצם עצמנו למישור החוזי, ומבחינת הנושא שנדון כאן היא מוסיפה חוסן לפרשנות הלשונית, לפיה אין מקום להיצמד, בפירוש המונחים המובאים בסעיף 12, ליחסים חוזיים קיימים, ולאורה של פרשנות לשונית זו ניתן לפרש את האמור תוך התייחסות למערכת החובות המיוחדות שנוצרה בו, היינו חובותיהם של הצדדים המנהלים משא ומתן לקראת כריתת חוזה." [ד"נ 7/85, בעמ' 687] [ראו עוד: ע"א 714/87 שר נ' כהן, פ"ד מג(3) 159 (1989); ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) ע"מ, פ"מ מו(2) 177, 184 ; ע"א 182/91 מויאל נ' לישבסקי, (ט.פ) (1993); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד, פ"ד מח(5) 705, 727 (1994)]. 42. משכך, הנני קובע כי חובת תום הלב חלה על ניסים, הגם שלא חתם על ההסכם ואין הוא צד ישיר לו. באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון קבע הנשיא ברק, ביחס לחובת תום הלב, את הדברים הבאים: "תום-הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום-הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים. "על-פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום-חוזי 'מחויב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ולמתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה'... [....] על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה" (בג"ץ 59/80 הנ"ל [5], בעמ' 834). לפנינו אפוא מבחן אובייקטיבי הקובע רמת התנהגות ראויה בחברה הישראלית..." [ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 298 (2002)] 43. שאלת הרטיבות בבית עלתה מפורשות במהלך המשא ומתן. ניסים, שבידו היה המידע הבלעדי בדבר אי ביצוע האטימה וגם הידע המקצועי מתוקף היותו קבלן בניין, הציג מצג כאילו הרטיבות נבעה "משטיפת הרצפה". בנסיבות אלה, חרג ניסים מרמת ההתנהגות הראויה והפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, כצד למשא ומתן, במסגרת ההליך הטרום חוזי. הפרה זו מקימה עילה כנגד ניסים, לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב כריתת החוזה, כקבוע בסעיפים 10, 13 ו – 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970. 44. ב"כ התובעים טען, כעילה חלופית, לפסיקת פיצויים גם על יסוד הפרת הוראות 15-16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. לטענתו, הדירה נמכרה לתובעים, כשהיא סובלת פגם נסתר ועל כן, על הנתבעים לשאת בנזקי אי ההתאמה. יש קושי לא מועט בטענה זו. ניסים אינו צד להסכם המכר ואריה לא ידע אודות הפגמים בבניית הבית. בהקשר זה התרשמתי לחיוב מעדותו של אריה לפיה, היה מודע לכתם הרטיבות, אך לא ידע שקיימת בעיית רטיבות חמורה בבית [פר' עמ' 55 ש' 5-7]. יש להדגיש, בעת בניית הבית היה אריה חייל בצבא. אריה אינו עוסק בתחום הבנייה, אלא בתחום החשבונאות. אריה אף לא התגורר בבית. בנסיבות אלה, אריה לא היה יכול לדעת שלא בוצעה אטימה ברצפה ובמסד של הבית וממילא לא היה יכול לצפות את הקשר בין אי ביצוע האיטום לכתם הרטיבות בסלון. על כן, אין בידי לייחס לאריה הפרה של חוזה המכר, כקבוע בסעיפים 15-16 לחוק המכר התשכ"ח-1968. 45. המומחה, אינג' פולג, העריך את נזקי התובעים, בגין ליקוי הרטיבות כדלקמן: שיפוץ רצפת הסלון – 8,750 ₪. איטום היקפי בין שכבת הגרנוליט לקירות הבית – 6,600 ₪ (לא כולל מע"מ), בעבור שני טיפולים (7,856 ₪ כולל מע"מ). עבודות איטום במקטע בו לא קיימת מעטפת גרנוליט – 4,000 ₪. יציקת שתי חגורות חציצה – 800 ₪. איטום חדירת צינור נפט לחדר ההורים – 500 ₪ - אינני מקבל ראש נזק זה שכן לא הוכח לפניי כי הוא קשור לבעיית האיטום הכללית. תיקון קטע בארון מטבח – 1,100 ₪. תיקון תחתית דלת כניסה ומשקוף – 800 ₪ (בעבור שני טיפולים). סה"כ : 23,306 ₪. 46. התובעים הציגו ראיות בדבר ביצוע עבודות תיקונים בסך כ- 31,000 ₪, אולם אני רואה לנכון להעדיף את ממצאי המומחה, אשר כימת את עבודות התיקון רק ביחס לאותם תיקונים הכרוכים בבעיית האיטום ברצפה והיעדר חגורות החציצה. 47. הנני מקבל את ממצאיו של המומחה באשר לעלויות התיקון לעבר ולעתיד, שכן הם סבירים ועולים בקנה אחד עם היקף הנזק שנגרם לבית, כתוצאה מבעיית האטימה. הערכותיו של המומחה אף מתיישבות עם ממצאיו, על פיהם התיקונים שבוצעו בבית על ידי התובעים "הוכיחו את עצמם בצורה מוצלחת ביותר". בהתחשב בכך שהביקור של המומחה בבית נערך לאחר שני חורפים ובהתחשב בכך שהמומחה הביא בחשבון תיקון חוזר שיידרש בעתיד, אני קובע כי הנזק שנגרם כתוצאה מבעיית הרטיבות הוא סך 23,306 ליום עריכת חוות הדעת (29.2.2008). 48. התובעים עתרו לפיצוי בגין נזק לא ממוני. התובעים הדגישו, כי הכסף שהשקיעו בתיקונים היה חסר להם לביצוע עבודות התאמה שונות של הבית לצרכיו המיוחדים של בנם. בהקשר זה, המומחה אף העריך את משך ביצוע העבודות בכ – 10 ימי עבודה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 7,500 ₪ ליום מתן פסק הדין. 49. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 50. סוף דבר – התביעה כנגד אריה נדחית. התביעה כנגד ניסים מתקבלת בחלקה. אני מחייב את ניסים לשלם לתובעים סך 23,306 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29.2.2008. בנוסף הנני מחייב את ניסים לשלם לתובעים סך 7,500 ₪ ליום מתן פסק הדין. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי (ביחס לשני הנתבעים) ובהתחשב במספר הדיונים בתביעה, יישא ניסים בהוצאות משפט: מחצית אגרת בית משפט וחלקם של התובעים בשכר מומחה בית המשפט. עוד יישא ניסים בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5.9.2010. קניית דירהמקרקעיןרטיבותגילוי נאות במכירת דירהנזקי מים