1. זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקה התובע בגב וביד ימין בתאריך 20.4.07 כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"). 2. תביעת התובע, נדחתה על ידי הנתבע, וכפי שנמקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה מיום 13.12.07: " מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה לא שוכנענו כי בתאריך 20/4/2007 אירע לך אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתך. עבודתך באותו היום,לא גרמה ואף לא תרמה להתהוות המחלה והריני שוללת את הקשר בין עבודתך למחלתך הפגימה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור בעבודה..." 3. התובע מבקש להכיר באירוע מיום 20.4.07 כפגיעה בעבודה, שבה נגרם לו לטענתו נזק לעמוד השדרה ויד ימין. 4. התובע, יליד שנת 1958. לטענתו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד כמוכרן בחנות למוצרי חשמל - "אלקטרו קובי" שבחיפה(להלן -החנות). לגרסתו, בצהרי יום 20.4.07, התבקש להציג בפני לקוח אקראי מקרר, ומאחר ולפני המקרר ניצבה טלוויזיה גדולה על קופסא הוא נאלץ להרים את הטלוויזיה שחסמה את פתח הדלת של מקרר. לטענתו, בעת ההרמה, חש לפתע קליק ביד ימין ונתפס לו הגב. לגרסתו, הוא סבל מכאבים חזקים בגב וביד אשר לא אפשרו לו להמשיך בעבודתו ולכן עזב את העבודה והלך לביתו. 5. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארע לתובע "אירוע תאונתי" בעבודה ביום 20.4.07 . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי ונבחן את הראיות שהובאו בפנינו. דיון והכרעה: 6. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי-תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;". בעניין פגיעות בגב נפסק כי: "על מנת שפגיעה בגב תחשב כתאונה בעבודה יש להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו "נתפס" הגב או שפקדו את המבוטח כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד."( ראה, דב"ע נו/0-288 אורי עמר - המוסד לביטוח לאומי(לא פורסם). מהו אותו "דבר מה" ?: נפסק בדב"ע נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה סעיד (פד"ע כד מעמ' 222) : "ניסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע." 7. בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332;דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284;דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351) 8. לטענת התובע, בעת התרחשות התאונה הנטענת, הוא היה לבדו עם הלקוח. כבר נפסק כי כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהן אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. 9. נקדים ונאמר כי, לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים, ועדויות שנשמעו בפנינו ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם - הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הפגיעה בגבו נגרמה עקב אירוע תאונה ספציפי, מהטעמים המפורטים להלן. 10. בטופס התביעה (נ/6),בפרק "פרטי מקום העבודה" הצהיר התובע כי אין קרבה משפחתית בינו לבין המעסיק. אולם, במסגרת עדותו, סיפר התובע כי אכן כן, יש קרבה משפחתית בינו לבין מעבידו, לדבריו:"העסק שייך לילדים של הגיס שלי"(עמ' 22 שורה 17 לפ'). דרור מנהל החנות מזה שש שנים (להלן-דרור), העיד כי "התובע הגיע לעבוד בחברה מטעם גיסו,שהוא הבעלים בחברה..."(עמ' 10 שורה 1 לפ'). 11. לטענת התובע, ביום קרות אירוע התאונה הנטען, הודיע לדרור- מנהל החנות כי הוא אינו יכול להמשיך בעבודתו עקב הכאבים העזים שפקדו אותו בגב וביד ימין לאחר הרמת טלוויזיה ולאחר מכן, ביום ראשון התקשר שוב לדרור וגם למנכ"ל החברה והודיע להם כי הכאבים גברו ולכן יאלץ להיעדר מהעבודה. דרור מנהל החנות, לא תמך בגרסת התובע וספר לחוקר מטעם הנתבע (נ/1),ולאחר מכן בעדותו, כי לא ידוע לו שהתובע נפגע בגבו במהלך העבודה והתובע לא סיפר לו על האירוע הנטען (עמ' 10 שורה 2 לפ'), לגרסתו התובע עזב את העבודה כי העבודה לא התאימה לו. 12. לתמיכה בגרסתו צירף התובע מכתב ממעבידו,החתום על ידי מנכ"ל החברה שעימו דיבר לטענתו- מר שלמה טולדנו הנושא תאריך 19.11.08 ובו נרשם (נספח לת/1): "אני החתו"מ טולדנו שלמה מנהל רשויות חנויות אלקטרו קובי בע"מ ,מאשר בזאת שמר אולשנסקי מרק דיווח לי על פגיעה בעבודה בתאריך 20.4.07 ועל כך הוצא טופס 250 ." במסגרת חקירה נגדית נשאל העד: "אם המכתב מ- 19.11.08,סביר שסמוך לכתיבת המכתב התובע הודיע לך על הפגיעה? (עמ' 17 שורה 13 לפ') העד הסביר: "נראה לי שיש טעות. מי שרשמה את המכתב בשמי מ- 19.11.08 זו המזכירה שלנו ואני חתמתי עליו. למעלה במכתב רשום כנראה תאריך שגוי. התובע הודיע לי באותו יום שהוא נפגע או יום אחרי האירוע הנטען שהרים משא כבד,ולא יוכל לחזור לעבודה והוא נאלץ לצאת לחופשת מחלה" בהמשך הסביר העד: "אני לא הייתי שם,אני מניח שמנהל החנות-מר שמואל דרור היה שם בסמוך לחנות. העד נשאל: יש לך ממונה על התובע ובעדותו קודם הוא העיד שהוא לא ראה את האירוע הנטען ע"י התובע, אז איך אתה מאשר את האירוע הנטען למרות שמר דרור לא אישר את האירוע הנטען? ת. מר שמואל דרור כי אישר שהיו משימות קלות בחנות ובאותה נקודת זמן לא יכולתי להיות עד, למעט כתיבת מסמך בסיסי שהתובע היה בעבודה. ש. למה היית צריך למלא את המכתב שכתבת,אם קיים טופס בל 250? ת. הוצאתי את המכתב נושא תאריך 19.11.08 מאחר והתובע ביקש ממני..." יש לתמוהה על כך שמנכ"ל החברה בה הועסק התובע, אישר את קרות אירוע התאונה הנטען בטופס בל 250 (נ/5), ללא כל הסתייגות -למרות שלא היה עד לתאונה ולמרות שמנהל החנות, לא אישר את האירוע הנטען. 13. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן , פד"ע כ' 349). כמו כן נפסק בהקשר זה כי יש לייחס משקל להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול, ובהעדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין והתרשמותו מהן (דב"ע נד/37-0 ציון גירת נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 14. לגרסת התובע, ביום קרות אירוע התאונה הנטען, ב-20.4.07, הוא עזב את העבודה והלך לביתו לנוח בתקווה שהכאב יחלוף. ביום ראשון 22.4.07 כאשר חש שהכאבים לא חלפו אלא הלכו וגברו הוא פנה טלפונית לרופא המשפחה ד"ר אלפרין וספר לו שנפגע בעבודה והרופא המליץ לו על מנוחה בבית ונטילת משככי כאבים (נ/2 שורה 20 ). בתיעוד הרפואי מיום 22.4.07 נרשם על ידי ד"ר אלפרין (נ/3) :. "סיבת הפניה לדבריו כאבי גב לא יכול לצאת מהבית מבקש טופס מחלה", אין אזכור לאירוע של תאונה בעבודה, ועל כאבים בכתף ימין. בתיעוד הרפואי מיום 3.5.07 נרשם על ידי ד"ר אלפרין (נ/11): "ביקור חוזר מתאריך 22/4/2007 לדבריו כאבי גב לא יכול לצאת מהבית מבקש טופס מחלה וכן כאבי צואר". שוב אין כל אזכור להרמת חפץ כבד בעבודה וכאבים בכתף ימין בתיעוד הרפואי מיום 16.5.07 נרשם על ידי ד"ר אלפרין (נ/9), כי סיבת הפניה: "כאבי גב תחתון הסובל מזה מספר שנים עם החמרה לאחרונה. בנוסף סובל מכאבים והגבלה בתנועה של כתף ימין" גם הפעם, אין כל אזכור לתאונה בעבודה ולראשונה, כעבור למעלה משלושה שבועות לאחר אירוע התאונה הנטען, תועד במסמכים רפואיים שהתובע התלונן על כאבים ביד וכתף ימין. בתיעוד הרפואי מיום 1.6.07 נרשם על ידי ד"ר אלפרין (נ/10), כי סיבת הפניה: "ביקור חוזר מתאריך 22/4/2007 לדבריו כאבי גב לא יכול לצאת מהבית מבקש טופס מחלה" שוב אין כל תיעוד לתלונות על פגיעה בעבודה. ביום 3.6.07 הוצאה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, על ידי ד"ר אלפרין (נ/7) . יצוין כי בדומה לתיעוד הרפואי גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, אין תיאור של התרחשות הפגיעה הנטענת בעבודה והתובע לא קשר את הכאבים בגבו להרמת טלויזיה או חפץ כלשהו כבד במסגרת העבודה. מה גם, שבתיעוד הרפואי מיום 3.6.07 (ראה נ/4), אין איזכור לכאבים בכתף ימין אלא נרשם על ידי ד"ר אלפרין: "סוג ביקור:2 תאונת עבודה. ביקור חוזר מתאריך 1.6.2007 לדבריו כאבי גב לא יכול לצאת מהבית מבקש טופס מחלה" 15. בהודעה לחוקר סיפר התובע (נ/2), כי אמר לרופא שהכאבים החלו לאחר ובעקבות אירוע בעבודה. בתמיכה לגרסתו, צירף התובע לתיק את התיעוד הרפואי מיום 22.4.07 כאשר על גביו נרשם בכתב ידו של ד"ר אלפרין "לדבריו הוא אמר שזה תאונת עבודה אני אמרתי שאני לא יכול להתייחס בלי פניה מהמעביד טופס 207 שהובא רק ביוני". יצויין כי הרישום בכתב יד נערך על ידי ד"ר אלפרין בחודש 12/08 . ד"ר אלפרין העיד כי באישורים הרפואיים שהודפסו ב- 10,12/08 נרשם על ידו שהתובע אמר לו ב-22.4.07 כי מדובר בתאונת עבודה, אולם הוא הסביר לתובע בעל פה, כי הביקור נרשם כ"ביקור רגיל" עד להמצאת טופס בל 250 . לגרסת העד, דברי המטופל לא נרשמו בזמן אמת (22.4.07), על מנת לא לסרבל את העבודה (עמ' 14 שורה 17 לפ'). בהמשך עדותו, נשאל ד"ר אלפרין על ידי בית הדין: כיצד הוא זוכר היום (בחלוף למעלה משנתיים)כי בתאריך 22.4.07, התובע אמר לו כי כאבי הגב מהם הוא סובל, מקורם בתאונת עבודה, למרות שהדבר לא נרשם בכרטיס הרפואי של התובע, והעד השיב כי אינו זוכר, אלא הוא מבסס את דבריו על רישום רפואי מ- 3.6 ו3.5 תאריכים המאוחרים למועד התאונה הנטענת, "אני לא זוכר, ואני אומר זאת מאחר ויש ביקור נוסף של התובע אצלי ב- 3.5 וגם ב- 3.6 התובע הביא טופס בל 250 וזו הייתה הפעם הראשונה שהתייחסתי לכך כתאונת עבודה. בהמשך אמר העד, כי בפעם הראשונה שהתובע העלה את עניין תאונת העבודה היה בעת שהמציא את טופס בל 250, כלומר ב-3.6.07 ולא ב-22.4.07 כפי שרשם בכתב ידו : לאחר שאני מעיין במסמך מיום 3.5 אכן רשום שזו מחלה והפעם הראשונה שעניין תאונת העבודה עלה, עת הביא התובע טופס בל 250" (עמ' 14 שורה 29 לפ'). לאחר מכן, בהמשך עדותו, מסר גרסה שלישית המשלבת את שתי הגרסאות הקודמות, כאשר הסביר, שבשיחה עם התובע הסביר לו כי עליו להמציא בל 250 על מנת שיוכל לציין את האירוע כתאונת עבודה, ושיחה זו נערכה : "בין התאריכים 22.4.07 לבין התאריך הראשון שבו מופיע ביקור המוכר כתאונת עבודה ב-3.6" (עמ' 15 שורה 17 לפ'), כלומר לא בהכרח שהשיחה בינו לבין התובע נערכה ביום 22.4.07 כפי שרשם בכתב ידו (גרסה ראשונה), אף יתכן שהשיחה התקיימה במועד קבלת טופס בל 250 שאז עניין תאונת העבודה עלה לראשונה (גרסה שניה). כאמור, גרסת העד מטעם התובע איננה עקבית ואחידה, לפיכך היא איננה יכולה לשמש תמיכה וחיזוק לגרסת התובע. מה עוד, שהתובע נשאל על ידי חוקר מטעם הנתבע, מדוע כשפנה לרופא ביום 22.4.07 לא ציין כי ארעה לו פגיעה בעבודה, התובע ענה, כי סיפר לרופאיו על הפגיעה בעבודה, ולא טען לכך שהרופא אמר לו כי על מנת לציין שמדובר בתאונת עבודה עליו להמציא טופס בל 250 . 16. התובע טוען כי בכל פניותיו לרופאים התלונן על כך שכאבי הגב פקדו אותו בעקבות אירוע בעבודה. אולם, עיון בתיעוד הרפואי של התובע גם אצל האורטופד ד"ר גולדשטיין שאול, בתאריך 20.6.07 ו-8.7.07 מלמד, כי התובע התלונן על :"כאבי גב תחתון הסובל מזה מספר שנים עם החמרה לאחרונה בנוסף סובל מכאבים והגבלה בתנועה של כתף ימין" ללא כל אזכור של תאונה בעבודה אשר הובילה לכאבים מהם הוא סובל . 17. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, יש לתמוהה על כך שעם פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי מספר רב של פעמים, בטרם קיבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה וגם לאחר מכן כאשר פנה לרופא אורטופד, ובהעדר אזכור לכך שהוא סיפר לרופאיו שמקור לכאבי הגב מהם הוא סבל,החלו לאחר הרמת טלוויזיה בעבודה, ואין כל אזכור לכאבים בכתף ימין לאחר שמיעת "קליק", שכן משטען התובע כי הוא עזב את העבודה נוכח הכאבים העזים שחש בגבו ובידו במהלך עבודתו ועקב עבודתו, לא יתכן שלא ידווח על כך לרופאים שהעניקו לו טיפול שהרי עקב התאונה הנטענת, הוא עזב את העבודה לדבריו ומאז חדל מלעבוד ולטענתו לא יצא מהבית ושכב על מיטת חוליו כחודש ימים. הדבר מקבל משנה תוקף, משטען התובע כי בעבר, מעולם לא סבל כלל מכאבי גב (ראה: נ/2, ו-עמ' 11 שורה 22 לפ') . 18. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (דב"ע נו/0 -233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי -לא פורסם). 19. על כך יש להוסיף כי כאשר מדובר בפגיעות גב הפסיקה מחמירה יותר בנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת, נפסק כי : "ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה." 20. משאלה הם פני הדברים, דין התביעה להידחות . 21. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 22. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה. ניתן היום, כט בתמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים. נוהאד חסן, שופטאב"ד מר נפתלי אלבזנציג עובדים מר יאיר רוןנציג מעבידים עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבשאלות משפטיותתאונת עבודה