תביעה זו מלכתחילה הוגשה בגין חוב ארנונה סופי על סך 22,945 ₪ שחבה הנתבעת 1 לתובעת, בגין התקופה שמיום 1.08.03 ועד ליום 1.11.04. בדיעבד, הוקטן הסכום הנתבע כפי שפורט בסעיף 12 לסיכומי התובעת וסכום החוב הנתבע הועמד על סך 15,117 ₪, סכום המהווה את חובות הארנונה מיום 1.01.04 בלבד (להלן: "החוב"). כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר הגנה ודיון ההוכחות התנהל רק כנגד הנתבעים 2,3 שהיו בעלי השליטה בנתבעת 1.   א. הצדדים:   התובעת הינה רשות מקומית ע"פ דין (להלן: "התובעת"). הנתבעים- נתבעת 1, החזיקה בנכס בתחום שיפוטה של התובעת (להלן" החברה") נתבע 2 ונתבע 3, הינם בעלי שליטה בחברה (להלן:"הנתבעים")    ב. תמצית טענות התובעת   התובעת טוענת כי החברה הינה חברה פרטית אשר החזיקה בנכס שאינו משמש למגורים. החברה הפסיקה את פעילותה כשהיא נותרת חייבת לתובעת חוב ארנונה בסך של 22,945 ₪. לטענת התובעת, משהחברה לא שילמה את סכום החוב , רשאית היא לגבות את סכום החוב מאת הנתבעים, שהיו בעלי מניות בחברה, בהיותו חוב ארנונה סופי, וזאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג-1992 (להלן:"חוק ההסדרים").  ג. תמצית טענות הנתבעים הנתבעים טוענים: כי דין התביעה להידחות על הסף, בהיותה נעדרת פרטים מהותיים להגשת התביעה בכלל, וכנגד בעלי שליטה בפרט. התביעה אינה מעלה עילת תביעה, כתב התביעה מבוסס על סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, הוראת הסעיף איננה קובעת חיוב אוטומטי של בעל שליטה אלא קובעת כי בעלי שליטה בחברות יחויבו רק בנסיבות המתוארות בסעיף 119(א)(א) לפקודת מס ההכנסה (להלן:"פקודת מס הכנסה"). התובעת לא הציגה תשתית ראייתית להחלתו של סעיף 119 (א) (א) לפקודת מס הכנסה ולכן דין התביעה להידחות. דין התביעה להימחק על הסף שעה שהוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים נכנסו לתקפן במהלך שנת 2004, הוראות אלו אינן רלבנטיות לחובות הנטענים, אשר על פניהם מועד חלותם קודם למועד כניסת החוק לתוקפו, שכן הוראות התיקון לא חלות באופן רטרואקטיבי.   ד. עובדות שאינן שנויות במחלוקת לאור הודעת התובעת בסעיף 12 לסיכומיה לפיה עומד החוב על סכום של 15,117 ₪ בגין התקופה מה- 1.1.04, מתייתר הצורך מלדון בשאלת החלת הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים על חוב שקדם למועד כניסת ההוראות לתוקף. לאור האמור לעיל עומד סכום התביעה על סך של 15,117 ₪.   ה. השאלות השנויות במחלוקת האם סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים חל במקרה דנא, אם לאו (לגבי החוב מה- 1.1.04). האם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 119א[א] לפקודת מס הכנסה. על מי מוטל נטל ההוכחה להוכיח האם תנאי סעיף 119 א(א)(1) התקיימו, אם לאו.   ו. דיון הבסיס הנורמטיבי סעיף 8[ג] לחוק ההסדרים מורה: "על אף הוראות סעיף קטן [א] והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן ... ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן [א] כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א[א] לפקודת מס ההכנסה". סעיף 119א[א] לפקודת מס הכנסה מורה: "[1] היה לחבר בני אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור. [2] היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם ... בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר. [3] בלי לגרוע מהוראת פסקאות [1] ו-[2] היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה". מהאמור לעיל עולה כי סעיף 8[ג] לחוק ההסדרים מסמיך את הרשות לגבות את מלוא חוב ארנונה כללית שהותירה חברה פרטית שהפסיקה את פעילותה מבעל שליטה באותה חברה, ובלבד שבעל השליטה קיבל לידיו נכס מנכסי החברה ללא תמורה (או בתמורה חלקית). קיימת חזקה לפיה נכסי החברה הועברו ללא תמורה לבעלי השליטה, אך זו חזקה הניתנת לסתירה. לעניין זה ראה עת"מ (תל-אביב-יפו) 1311/07 - רובינשטיין צבי ואח' נ' עיריית רעננה . תק-מח 2007(4), 1425 ,עמ' 1432, שם קבע כבוד השופט עודד מודריק: "סיכומה של נקודה זו הוא זה. סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים מסמיך את הרשות לגבות את מלוא חוב ארנונה כללית שהותירה חברה פרטית שהפסיקה את פעילותה  מבעל שליטה באותה חברה ובלבד שבעל השליטה קיבל לידיו נכס מנכסי החברה בלי תמורה (או בתמורה חלקית). מתקיימת חזקה הניתנת לסתירה שנכסי החברה מועברו ללא תמורה לבעל השליטה". משכך ניתן לתבוע את חוב הארנונה מידי הנתבעים 2 ו-3, בהנחה שקיבלו לידיהם נכס מנכסי החברה. כפי שכבר צויין לעיל קיימת חזקה שנכסי החברה הועברו לבעלי השליטה. אמנם חזקה זו נתנת לסתירה, אך ע"י הטוענים לכך ובמקרה זה הנתבעים. כלומר, על הנתבעים להוכיח שלא קבלו כל נכס מנכסי החברה שפעילותה הופסקה. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 3 ורו"ח החברה אשר העידו שלחברה לא היו נכסים אלא רק הפסדים וכי היא נותרה חייבת סכומי כסף נכבדים לבעלי מניותיה. רואה החשבון וסרמן העיד: "החברה לא התחילה לפעול מבחינת רווח והפסד...." (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 20.7.08 שורה 5) ובהמשך- "ללימוזינות לא היה רכוש קבוע...." (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 20.7.08 שורה 17). הנתבע 3 בתצהיר בסעיף 5 מצהיר: "לא אני ולא משה סטולר לא ראינו אגורה אחת לכיסנו מפעילות החברה, נהפוך הוא, השקענו בחברה מעל ל 2 מליון ₪ מכיסנו הפרטי, ולאור קריסת החברה הכסף האמור הלך לטמיון". גם העד מטעם התובעת לא ידע על רכוש שהיה לחברה ובעמ' 5 לפרוטוקול מיום 2.7.08 שורה 26-27 הוא עונה: " ש. אתה יודע על זה שהם קבלו משהו מהחברה? ת. לא יודע". לאור האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעים הצליחו לסתור את החזקה שהועברו לידיהם נכסים מנכסי החברה. משנסתרה החזקה לא נתקיימו הנסיבות הקבועות בסעיף 119 [א] [א] לפקודת מס הכנסה הנדרשים לצורך החלת ס' 8 (ג) לחוק ההסדרים. יחד עם זאת חובת ההודעה על עזיבת הנכס מוטלת על המחזיקים והנתבע 3 העיד כי את ההודעה מסרו הם לבעלי הנכס ולא לעירייה (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 2.7.08 שורות 9-12). אלא שגם העירייה כפי הנראה ידעה בפועל שהחברה כבר לא יושבת בנכס אלא גורם אחר אשר גם לפי עדותו של העד מטעם העירייה, שילם ארנונה עבור הנכס בשנת 2004 ו-2003 בגין חובות משנת 2002 (פרוטוקול מה 2.7.08 שורות 14-25). מהאמור לעיל עולה שעם קצת יותר תשומת לב של שני הצדדים ניתן היה לייתר את התביעה ולנקוט בהליכים המתאימים כנגד הגורם שיישב בפועל בנכס בתק' הרלוונטית. כוונתי שהודעה מסודרת לעירייה ע"י הנתבעת 1 באמצעות מנהליה היתה מונעת את הגשת התביעה כנגדה מחד גיסא, ומאידך גיסא התייחסות העירייה לתשלומים שנעשו משנת 2003 ע"י המחזיק בפועל, היתה עשויה גם היא למנוע הגשת תביעה זו.  ז. סוף דבר למרות שאני מקבלת את טענת הנתבעים שלא התקיימו תנאי סעיף 119(א)(א) 3 ולכן לא ניתן לחייב את הנתבעים בחוב האמור מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, אני קובעת כי יש להם רשלנות תורמת לקיום החוב, הנובע מאי הודעה כנדרש ומחייבת אותם בגין זה בתשלום בסך של 5,000 ₪. בנסיבות תוצאות אלו אינני עושה צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום, ט' באדר, תשס"ט (5 מרץ 2009), בהעדר הצדדים. חנה קלוגמן, שופטתבית משפט השלום-מחוז תל אביבבשבתו בהרצליה-בן גוריון 31, הרצליה ארנונה (חובות)חובארנונה