העובדות: העותרת היא החוכרת של מגרש 318 בגוש 4583, על פי הסכם חכירה עם המינהל מיום 12.2.84, אשר צורף כנספח א' לתגובת משיב 3. העותרת היתה מיוצגת בהליכי החתימה על הסכם החכירה על ידי עו"ד גרמנוב. ביום 15.3.82 נעשה פרסום על ידי שר הבינוי והשיכון דאז, לפיו כל קרקע עליה בנתה חברת "עמידר" היא שיכון ציבורי כהגדתו בחוק רישום שיכונים (הוראת שעה) התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק רישום שיכונים ציבוריים"). חברת עמידר יזמה, בשנת 1990, תרש"צ 3/60/6 לשם רישום פרצלציה, וביום 18.3.90 פורסמה בילקוט הפרסומים 3751 הודעה למעוניינים והזמנה להשמיע את טענותיהם לגבי תרש"צ 3/60/6. ביום 24.4.90 אושר תרש"צ 3/60/6 על ידי ועדת התיאום של השיכונים הציבוריים. בהתאם לתרש"צ זה הוגדר מגרשה של העותרת כמגרש 318 ששטחו 603 מ"ר. ביום 17.9.00, או סמוך לכך, נחתמה עם העותרת תוספת להסכם החכירה לפיה גדל שטח מגרשה החכור מ-362 מ"ר ל-603 מ"ר, בהתאם לתרש"צ 3/60/6 שהיה תקף באותה עת. העותרת נדרשה לשלם את ההפרש של דמי החכירה להגדלה והיא שילמה דמי היוון המגלמים הפרש זה. במהלך השנים, בשל טעויות מדידה שנתגלו בתרש"צ הישן, ובעקבות תלונות של שכנים, הוכן על ידי המינהל, בשנת 2002, תרש"צ חדש שמספרו 3.60.25, והוא תואם תב"ע זמ/524. תב"ע זמ/524 הנ"ל היתה התב"ע התקפה ב-1984, מועד בו נחתם חוזה החכירה בין העותרת למינהל. ביום 9.4.02 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה למעוניינים והזמנתם להשמיע טענותיהם לגבי תרש"צ 3.60.25 והתרש"צ אושר ביום 30.4.02. התוכניות לצרכי רישום שהוכנו במסגרת תרש"צ זה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בדצמבר 2004. תרש"צ זה הגדיר את מגרשה של העותרת כחלק מחלקה 46 בגוש 4624. בהתאם לתרש"צ נרשמה החלוקה בפנקסי מרשם המקרקעין ושטח החלקה של העותרת, חלקה 46, נרשם כ-593 מ"ר. ביום 30.4.01 הגישה העותרת בקשה להיתר לבניית גדר סביב מגרשה. ביום 6.5.01 התקיים דיון בועדה לתכנון ובניה זמורה (משיבה 1) והוחלט לדחות את הדיון עד לבדיקת התרש"צ על ידי המינהל (משיב 3) (ראה נספח ח' לעתירה). ביום 18.2.04 נשלח לעותרת מכתב ממשיבה 1 - הועדה לתכנון ובניה זמורה - ובו התבקשו השלמות לצורך הבקשה להיתר בניה, כמפורט באותו מסמך אשר צורף כנספח ט' לעתירה. לטענת העותרת, למרות פניות חוזרות ונשנות שלה ומטעמה, משיבה 1 לא פנתה למשיבה 3 (המינהל) כאשר ניתן לבדוק בנקל את התאמת הבקשה לתרש"צ (ראה סעיף 1ו' לעתירה). העותרת טוענת כי אין כל מניעה לאשר את בקשתה, והמשיבה 1 (הועדה לתכנון ובניה) מסרבת לאשר את בקשתה בטענות פרוצדורליות. העותרת מוסיפה וטוענת כי פנתה למשיבה 1 בבקשה לאשר או לדחות את בקשתה אך זו סירבה. לאור האמור לעיל, ומאחר והעותרת, לטענתה, מצויה "בין הכסאות" היא הגישה את העתירה הנוכחית. העתירה הוגשה כנגד ארבעה משיבים - הועדה לתכנון ובניה זמורה, המועצה המקומית גדרה, מינהל מקרקעי ישראל וה"ה ראשד יצחק ואילנה ( הם בעלי מגרש סמוך למגרשה של העותרת). ביום 19.2.08 הגישה העותרת בקשה למחיקת משיבים 2 ו-3 (המועצה המקומית גדרה ומינהל מקרקעי ישראל) ובהחלטה מיום 21.2.08 (והחלטה מנומקת נוספת מיום 19.3.08) נמחקו משיבים 2 ו-3 מהעתירה. אי לכך פסק דין זה מתייחס לעתירה כנגד משיבים 1 ו-4 בלבד. העתירה המקורית כללה טענות כנגד החלטות וארועים שחלו לפני שנים רבות, אשר לא רק שחל עליהם שיהוי אלא גם התיישנות. אי לכך, ובמסגרת בירור העתירה, הצהיר ב"כ העותרת, בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.07, כי העותרת תוקפת את העדר ההחלטה של הועדה המקומית לתכנון ובניה בענין הבקשה להיתר שהגישה העותרת. בהמשך, בעמוד 2 לאותו פרוטוקול, הצהיר ב"כ העותרת, כי העתירה היא כנגד הדרישות להשלמה על פי נספח ט' לעתירה. גם בישיבה שהתקיימה ביום 3.3.08, הצהיר ב"כ העותרת, בעמוד 5 לפרוטוקול, כי העותרת תוקפת את העדר ההחלטה לאשר את התוכנית לגידור המגרש. בהמשך מסביר ב"כ העותרת כי ההשלמות שנדרשו נעשו וכל מה שנותר הוא הדרישה לחתימת השכן, והעותרת תוקפת את הסעיף שבו נדרשה להמציא את הסכמת השכן. אי לכך, ועל פי הצהרת ב"כ העותרת, כל שנותר לדון בעתירה הוא טענת העותרת כנגד החלטה ו/או אי החלטה בבקשה להיתר שהגישה ביום 30.4.01 ובדרישה להשלמות שנשלחה אליה ביום 18.2.04. דיון המשיבים הגישו תגובות לעתירה ובתגובותיהם, כמו גם בסיכומיהם, הם העלו טענות סף במסגרתן ביקשו לדחות את העתירה מחמת שיהוי. דין טענות אלה להתקבל. העותרת מציינת כי היא הגישה את הבקשה להיתר ביום 30.4.01 וכי ביום 18.2.04 נשלח לה מכתב מהועדה לתכנון ובניה זמורה (נספח ט' לעתירה) המבקש ממנה השלמות לצורך טיפול בבקשה. העותרת תוקפת בעתירתה, ועל פי הצהרת בא כוחה, את ההחלטה למתן השלמות, היינו החלטה שניתנה ביום 18.2.04 ונשלחה אליה. העתירה הוגשה ביום 14.5.07, בשיהוי של למעלה מ-3 שנים, ללא שהוגשה בקשה להארכת מועד וללא שניתן כל נימוק אשר יש בו נימוק ראוי לאיחור בהגשת העתירה. העותרת טוענת בסיכומיה כי החלטת משיבה 1 איננה סבירה, כי ניתנה על בסיס תשתית עובדתית שגויה וטענות נוספות המתייחסות לאותה החלטה. טענות אלה מקומן היה בעתירה שהיה על העותרת להגיש במועד ולא לאחר למעלה משלוש שנים. העותרת טוענת גם כי משיבה 1 נמנעה מלהפעיל את סמכותה ולהכריע בבקשה. אם כוונת העותרת היא כי משיבה 1 לא הפעילה את סמכותה באופן שלא קיבלה את הבקשה מנימוקים בלתי סבירים כי אז, כאמור, היה על העותרת להגיש עתירה במועד ולא בשיהוי של שלוש שנים. אם העותרת סבורה כי המשיבה נמנעה מליתן החלטה והיא רואה בהימנעות מליתן החלטה עילה לעתירה, כי אז גם במקרה כזה שיהוי של שלוש שנים הוא בלתי סביר, והיה על העותרת להגיש עתירה מינהלית זמן קצר לאחר שעבר המועד הסביר למתן החלטה על ידי משיבה 1, היינו לאחר תקופה סבירה לקבלת החלטה בבקשה. לאור כל האמור לעיל דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. העותרת תשלם למשיבה 1 ולמשיבים 4, לכל קבוצה בנפרד, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ (סה"כ 20,000 ₪ + מע"מ) נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום ט"ז באב, תשס"ט (6 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים גדות שרה, שופטת שיכונים ציבוריים