להלן פסק דין בתביעה של בנק נגד לקוח בגין אי החזר הלוואה לבנק: פסק דין 1. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בפשרה, על פי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד- 1984. 2. כנגד הנתבע 1 הגיש הבנק ביום 21/06/98 כתב תביעה בסדר דין מקוצר לחייבים בתשלום סך 283,098 ₪. אין חולק כי הנתבע 1 חתם ביום 10/06/95 על הסכם תנאי ניהול חשבון עו"ש בסניף הבנק התובע בשכונת פלורנטין בתל אביב. 3. ביום 11/02/97 העמיד התובע לנתבע הלוואה נושאת ריבית בסך 80,000 ₪ לפרעון ב- 12 תשלומים. הנתבע לא פרע את תשלומי ההלוואה ועל כן הועמדה יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לפרעון מידי, ולטענת הבנק, הנתבע לא פרע את תשלומי ההלוואה וזו הועמדה על סך 61,457 ₪ ליום 11/06/98. בנוסף, היה חשבון העו"ש לדביטורי ויתרת החוב ליום 01/06/98 עמדה על סך 221,640 ₪ ומכאן התביעה כנגד הנתבע 1. 4. הנתבע 2 - חתם ביום 12/02/97 על כתב ערבות לפיו ערב הוא לפרעון חיובי הנתבע בגין ההלוואה לרבות ריבית הפרשי הצמדה עמלות הוצאות שכ"ט ודמי נזק. על פי האמור בסעיף 3 לכתב הערבות, התחייב הנתבע לקיים כלפי התובע את ערבותו לפי דרישתו של הבנק, גם הנתבע 2 לא סילק את החוב בגין ערבותו לאחר דרישת הבנק, ומכאן התביעה נגדו עומדת על סך 61,457 ₪. 5. כנגד התביעה הגישו הנתבעים ביום 23/09/98 את בקשתם לרשות להתגונן , ובקשה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר. הבקשה למחיקת הכותרת נדחתה. הרשות להתגונן נתנה לנתבעים בהחלטתי מיום 12/10/99. 6. תמצית טענת תבע 1 היא כי מהלך כל השנים אפשר הבנק לנתבע לנהל את חשבון הבנק ביתרת חוב גבוה מאוד, מעבר למסגרת המאושרת וללא בטחונות מתאימים, כאשר בסמוך לעזיבתו של מנהל הסניף את הסניף התבקש הנתבע על ידו ליטול הךוואה על סך 80,000 ₪, על מנת להקטין את יתרת העו"ש לכסוי חלק מן היתרה הדביטורית, כתנאי להמשך פעילותו בחשבון, וכנגד המצאת ערב להלוואה. למעשה טוען הנתבע כי בכך גרם לו הבנק להגדיל את יתרת החוב שלו הקיימת שעמדה על למעלה מ - 235,000 ₪, ב- 80,000 ₪ כספי הלוואה. 7. טוען הנתבע כי לא זו בלבד שאפשר לו לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת ללא בטחונות מתאימים ותוך נטילת סיכון עסקי ברור והפיכתו לשותף ובעל עניין בחשבון העו"ש בשל כך, אלא שאולי גרם לנתבע להגדלת הסיכון העסקי עם נטילתה של ההלוואה. 8. בנוסף, טוען הנתבע כי ביום 07/01/98 שילם ב"כ הבנק סך 15,000 ₪ תמורת פדיית המשכון על כלי הרכב שבבעלותו וסכום זה לא הופחת ולא נלקח בחשבון בעת הגשת התובענה. 9. טענת הנתבע 2 היא כי דין כתב הערבות להתבטל לאחר שעובר לחתימתו על כתב הערבות לא נמסר לו כל מידע מהותי על יתרת החוב בחשבון העו"ש של הנתבע 1 וכי הוא חורג באופן מהותי ממסגרת היתרה הדביטורית ובכל פעל הבנק בחוסר תום לב. לטענת הנתבע 1, הבנק ידע כי קטנים סיכוייו של הנתבע 1 לפרוע את חובו, לאחר שהנתבע היה במצוקה כלכלית, חשש מהפסקת פעולות חשבון העו"ש (נ/2). טוען הנתבע 2 כי אילו היתה מסכת עובדתית זו בידיו לא רק שלא היה חותם על כתב הערבות, אלא שאף היה מייעץ לנתבע 1 שלא ליטול את ההלוואה. 10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, התצהירים, פרוטוקול הדיון מיום 24/10/01 במהלכו נחקרו מנהל סניף הבנק, מר יצחק לוי ועדויות הנתבעים מאותו יום, כמו גם בסיכומי ב"כ התובע, לאחר שב"כ הנתבעים לא הגיש סיכומים בכתב בדקתי היטב את חומר הראיות ושקלתי אותו הגעתי למסקנה כדקלמן, וזו תוצאת פסק הדין: התביעה כנגד נתבע 2 נדחית התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית בחלקה אני מחייבת את הנתבע 1, לשלם לתובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ סך של 130,000 ₪ - בצירוף ריבית שנתית בשיעור הנהוג בבנק התובע וזאת החל מיום 15/02/1997, כאשר תצהיר פקיד התובע ישמש ראייה בכל הנוגע למועד השנוי ושיעור הריבית, ועד התשלום בפועל. הנתבע 1 ישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד התובע בתיק זה, בסך 4,700 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הלוואה מהבנקבנקהחזר הלוואההלוואה